שבונו - כמה מילים על שֵמוֹת

לילה ויום (וכטולטקים אנו מוסיפים: ובעיקר מה שביניהם)
שיר משנת 1932.
גירסה ג'אזית יפה!

בסוף הפוסט הקודם העליתי את החידה הבאה:

מילאגרוס לוחש באוזנה של פלורינדה מילה לא מובנת.
"זה השם החדש שלך." הוא פנה אל אנגליקה ולחש את השם לתוך אוזנה". (עמוד 43 למטה)
מהו שם זה, או מה משמעו?

הנה הקטע בשלמותו. הרקע: השלישייה נמצאת בדרך אל הכפר. מילאגרוס צובע את גופה של פלורינדה במישחת האוֹנוֹטוֹ:
"מילאגרוס חייך, מתעלם לחלוטין ממה שאמרתי. הוא הביט בי בחשדנות, ּבַּחַן את פניי הצבועות, ואז פרץ בצחוק רם משוחרר. היה זה צחוק עליז, שמח, כמו של ילד. כשהוא מוחה דמעות מעיניו, אמר, "אינדיאנית בלונדינית".
 צחקתי איתו, וכל החשש הרגעי שלי פג. מילאגרוס עצר בפתאומיות, רכן לעברי ולחש מילה לא מובנת באוזני. הוא הניח את כף ידו על שפתיי כדי למנוע ממני לחזור עליה בקול רם, ואמר ברצינות: "זה השם החדש שלך". הוא פנה אל אנגליקה, ולחש את השם לתוך אוזנה."
(עמוד 43 למטה)

אם צריך להמר, אני מהמר שמובנו של השם נמצא ממש לפני נתינת השם. גלוי ומונח לפנינו, אבל אנו לא רואים אותו. כמו אין סוף רמזים בספרים, אנו מצפים או מחפשים את ההסברים אחרי הופעת הקושיה, ולא לפניה (ככה פועל המיינד הטפילי, כנראה).
וכמו במקרים רבים אחרים בספרים, ידע אמיתי וחשוב מוסווה ב.... הומור.

אם להמשיך את ההימור, המילה לבנה היא כנראה "נַפֶּה", כלומר זר/ה. בעולמה של דונה מרסדס היא זכתה לכינוי דומה במשמעותו: מוּסִיַה. הייתי מהמר על איטיקוטרינַפֶּה, או משהו כזה, אבל איטיקוטרי איננו השם האמיתי של הקבוצה, כפי שאומרת פלורינדה:

בתיאור הדברים ערכתי שני שינויים ברשימותיי המקוריות. הראשון
קשור לשמות. השם אִיטִיקוֹטרִי, כמו גם שמותיהם של האנשים הנזכרים,
הוא יציר הדמיון. (עמוד 10)

ההתנהגות של פלורינדה, שבחלקה מייצגת את התרבות המערבית, הייתה לאינדיאנים מוזרה ובמקרים רבים משעשעת. אני משער ששמה האמיתי, זה שמילאגרוס נתן לה, הועבר ביניהם בלחישה, והוא עצמו מצחיק מאד בעיניהם, משהו המכיל מעין סתירה פנימית (אוקסימורון).
אני משתעשע כאן במחשבות, כן? ייתכן ויש משהו במחשבות אלה וייתכן וכל מה שיש בהן הוא  גוּרנִישְט.

שתי דוגמאות נוספות לשמות של האינדיאנים:

"האם ראית את אִירַמַמוֹ-ווה (Iramamowe) אתמול?" שאלה ריטימי. "האם ראית אותו הולך? רגליו לא נגעו בקרקע. הוא שַפּוֹרִי בעל עוצמה. הוא הפך ליגואר הגדול". (עמוד 76)

אחרי שפלורינדה לקחה אֶפֶּנַה, החומר ההלוצינוגני המוחדר דרך האף, היא מביטה בעיניו של השמאן (שפורי), אחרי שהוא ראה הקורות באישוניה:
"לאור השמש, עיניו של אִירַמַמוֹ-ווה לא היו כהות, אלא בהירות,
כצבע הדבש. "אני יכולה גם כן לראות את ההֶּקוּרוֹת בעיניך," אמרתי לו,
בוחנת את הכתמים הצהובים שעל קשתיות עיניו. פניו קרנו ברוך
שמעולם לא ראיתי לפני כן. כשניסיתי לספר לו שסוף סוף הבנתי למה
שמו הוא "עין של יגואר", התמוטטתי כלפיו." (עמוד  161)

דוגמה נוספת למתן שמות (שכרגע אני נזכר בה),
באותו יום התינוק גם קיבל את השם הוֹ-וובַּשִיווה, כי היה זה קוף לבן אשר
רצה להשאיר את הילד ברחם. זה היה רק כינוי. כשהילד יתחיל ללכת,
הוא יקבל את שמו האמיתי. (עמוד  186)

אם השם שפלורינדה קיבלה מכיל את המילה "לבן" ולא "נפה", אז המילה לבן נמצאת באחד הצדדים של השם הנ"ל של התינוק: הוֹ-וובַּשִיווה. לך תדע.

אפרופו לידה, ראינו שיש לאינדיאנים תפיסה מעניינת מאד לגבי חבלי לידה.

בפוסט הקודם ראינו שפלורינדה החליפה 4 פעמים לפחות את שמה, באופן רשמי, כמדומני. כאן היא מוסיפה עוד אחד לרשימה.

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

15.3.19

בקטע הבא ישנו משהו השייך לפוסט על גיחת הלא-ידוע הפנימי. אני מביא אותו בהקשרו החלומי. הדגשתי את הדבר.

האם היה זה אמיתי, או אולי חלום? האם הייתי ערה או ישנה כששמעתי את אנגליקה מתהפכת על יצועה? היא מלמלה משהו חסר היגיון והתיישבה. כשהיא עדיין מבולבלת, היא הרחיקה את השיער שדבק לפניה והביטה סביב. אחר כך נעה לעבר הערסל שלי. היא הביטה בי בעוצמה מוזרה. עיניה נראו גדולות מאד בפניה הדקות המקומטות.

   היא פתחה את פיה. קולות מוזרים בקעו מגרונה, וכל גופה החל לרעוד. הושטתי את ידי, אבל לא היה שם כלום, רק צללית מעורפלת (vague shadow) הנסוגה לתוך השיחים. שמעתי את עצמי שואלת, "אישה זקנה ,לאן את הולכת?" לא הייתה תשובה, רק צליל טפטוף הערפל מהעלים. לרגע ראיתי אותה פעם נוספת, כפי שראיתי אותה מוקדם יותר באותו אחר הצהריים כשרחצה בנהר. ואז היא נעלמה בערפל הלילה הסמיך.

    מבלי שיכולתי לעצור אותה, ראיתי איך היא נעלמת לתוך נקיק בלתי נראה באדמה. לא משנה כמה חיפשתי, לא יכולתי למצוא אפילו את שמלתה. "האם היה זה רק חלום," חזרתי ושאלתי את עצמי, עם זאת המשכתי לחפש אותה בין הצללים ובין העלים הלוטים בערפל. אבל לא היה לה זכר.

   התעוררתי בחרדה עמוקה.

(עמוד 53,54)

כלומר, משהו זר דיבר מתוכה.

הערה, היא ראתה אותה כפי שהיא נראתה קודם ברחצה, כלומר ערומה. זה מסביר מדוע פלורינדה חיפשה זכר לה, לפחות את שמלתה.

הדיבור המוזר של אנגליקה, מהבטן, לכאורה, הוא דיבור של הכפיל כנראה, או במונחים של האינדיאנים: ההקורה שלה.

אני לא טוען שהשניים הם אותו דבר, כי אני לא בטוח בכך, אבל ייתכן מאד. בכל מקרה, יש קירבה בין הכפיל ובעלי הברית, שניהם קשורים ברוח.

כמה דוגמאות, בשליפה, לדיבור מוזר מהבטן:

-זולייכה,

- השמאן הזקן שנראה כמו צללית בטקס החניכה של ביל האנתרופולוג.

- בניניו בפגישה סביב השולחן עם שאר החניכים.

=============

15.3.19

את/ה ההזיה (פנטזיה?) שלי.

אתך לא צריך אֶפֶּנַה. 😊

ביצוע מקסים !!!

============= 

15.3.19

האם יש מקרים אצל קסטנדה שבהם משהו זר מגיח מתוכו ופועל או מדבר?

כמובן.

בספרים יש לא מעט מקרים של תגובות קיצוניות מצד קסטנדה, בהם קסטנדה ניצב חסר אונים נוכח תגובותיו, כאילו משהו זר בתוכו תפס פיקוד על גופו.

============= 

16.3.19

אנרכיזם, על פי הוויקיפדיה:

"אָנַרְכִיזְם הוא מושג כללי המתייחס למגוון פילוסופיות פוליטיות התומכות ביצירת חברה המבוססת על מוסדות התנדבותיים, בביטול מוסד המדינה ולעתים גם בביטול כלל המבנים ההיררכיים בחברה.

[...]

מקור השם "אנרכיזם" הוא בשפה היוונית, ומשמעו "הֶעְדֵּר ארכון" (ארכון היה בעל המשרה הבכירה ביותר באתונה, המקביל לראש המדינה בימינו). משמע, אנרכיזם, במובנו הרחב ביותר, הוא אמונה שכל צורת שלטון וכפייה על אחר אינם נחוצים וצריך לבטלם."

----------- 

אני רוצה להציע שאידיאל זה הוא מחשבה שמקורה במיינד האמיתי (ברוח).

מסקנה מההצעה: כל ההיררכיה הבלתי נגמרת הזו סביבנו, בעולם הזה, מקורה ב.... המיינד הטפילי.
(אתם קולטים את זה ???? ההיררכיה הזו, שנוגסת בכל חלקה טובה, איננה מחויבת המציאות)

חבורת הלוחמים של דון חואן התנהלה באופן חסר היררכיה, כולם היו שווים וחיוניים באותה מידה, כולל הנגואל. פלורינדה המורה לפלורינדה: אני (ואף אחד אחר מאיתנו) לא יאמר לך מה לעשות.

הכפר של האיטיקוטרי מראה קווי דמיון לניהול אנרכיסטי. 

מעניין שיש שמאנים לא מעטים בכפר הקטן הזה. 

ראוי לזכור (בקלות אפשר לפספס זאת), שראש הכפר הוא בעצמו שַפּורִי.

"כאשר צפיתי לראשונה בטקס ריפוי [שערך ראש הכפר], מילאגרוס אמר לי "ַארַסּו-ווה הוא שַפּוֹרִי גדול" (עמוד 73)

הרמזים הנוספים, היחידים אולי, לכך שיש לראש הכפר יכולות שמאניסטיות הם המקרים הבאים:

- "אנחנו לא יכולים להישאר כאן," חזר ואמר ַארַסוּ-ווה. "אני יכול להרגיש את זה ברגליי, שמשהו עומד לקרות בשבונו." (עמוד 204)

- "אי אפשר לסמוך על המוֹקוֹטוֹטרִי," אמר ַארַסּו-ווה לאחר שתיקה ארוכה." אני יכול להרגיש ברגליי שזה לא נכון שתלכי." (עמוד 129)

הנה קטע מהספר. הדגשתי את המבקש הדגשה:

"אביה, אמרה ריטימי, רק ביצע את חובתו כראש הכפר, ובדק אם יש ראיות להימצאות פולשים. זו הייתה משימה שראש כפר נאלץ לבצע בעצמו, כי בדרך כלל אף אחד אינו מוכן להתלוות אליו למשימה כה מסוכנת. זה לא מצופה מאף אחד. רק לאחרונה הגעתי להבנה שלמרות שַארַסּו-ווה הוצג בפניי על ידי מילאגרוס כראש הכפר האיטיקוטרי, היה זה תואר מפוקפק. סמכויותיו של ראש הכפר היו מוגבלות. הוא לא לבש סמל מיוחד כלשהו שיבדיל אותו משאר הגברים, וכל הגברים הבוגרים היו מעורבים בהחלטות חשובות. גם כאשר הושגה החלטה, כל גבר היה עדיין חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. החשיבות של ַארַסּו-ווה נבעה מיחסי הקירבה שלו. אחַיו, בניו הרבים וחתניו העניקו לו כוח ותמיכה. כל עוד החלטותיו סיפקו את אנשי השבונו שלו, לא הייתה מחלוקת על סמכותו."

(עמוד 211-212)

מעניין שהחופש הנ"ל מוענק לגברים, לא לנשים. לעומתם, בחבורת הלוחמים של דון חואן כולם חופשיים לעשות כרצונם.

============= 

16.3.19

בעולם הזה הלוחם/ת יכול לעשות כרצונו. אבל בממשק בין העולם הזה אל הרוח, שם אין מקום לקפריזיות. שם יש נכון ולא-נכון. שם הלוחמים הם משרתים של הרוח.

אפרופו חוסר היררכיה, שוויון:

אחת הליבות המופשטות של הכישוף (לדעתי) היא האירוע שבו קסטנדה הביט בחיפושית הדוחפת כדור דומן והפציעה בו ההכרה (הליבה המופשטת) שהוא אינו חשוב ממנה.

בעקבות תובנה זו הוא הגיע לראייה.

לדעתי זה אירע על גבעת השושלת במדבר, שם כל אבן, צמח וחרק הם חבריו. והחיפושית עזרה לו להגיע לתובנה הזו.

איזו עוצמה יש לתובנה "טריוויאלית" זו !

============= 

16.3.19

לגבי החיפושית הדוחפת כדור חרה, ייתכן שמלבד השוויון המופשט ביניהם (ובינה לבינינו), יש גם משמעות קונקרטית: גם אנו גוררים איתנו גוש חרה. (הטפיל).

דון חואן לימד את החניכים טעימה מסחיבת משא כבד זה כשאילץ אותם לשאת שולחן גדול וכבד במדבר. שולחן שייצג את הטונל.

============= 

16.3.19

ההיררכיה ברמה האישית מתבטאת ברצון לשלוט באחרים.

כלומר, כשאת/ה מציית לדחף זה אתה נמצא בשליטת המיינד הטפילי.

============= 

16.3.19

אם היינו פוגשים את פלורינדה כשחזרה מהג'ונגל, היינו שואלים:

COMO  FUE

אל תשאל..... :)

=============

16.3.19

אפרופו גיחת הלא-ידוע מתוך קסטנדה,

התחלתי לקרוא את "הידיעה השקטה", ספרון קטן שחיבר קסטנדה ויצא לאור ב-1996, כ-60 עמוד,

ונתקלתי בו, עד כה, ברבע הראשון שלו, בשני אזכורים לתגובה מילולית מצדו לדברים שאמר דון חואן, תגובה שנראית לו לגמרי זרה:

- "I became so utterly confused after a few moments in the throes

of this contradiction that I heard myself speaking without any volition of my own. I heard myself saying [...]"

לסתירה, contradiction, היה כנראה חלק בגרימת הפיצול התודעתי.

זה קצת מזכיר קוֹאַנִים של זֶן, הידועים כסתירות (דברים והיפוכם) שמיוחס להם הכח לחלץ את המודט מעל לסתירה אל ההארה.

- "In a faltering voice that didn't seem to be mine, I asked don Juan [...]"

============= 

16.3.18

חידה שאין לי עליה תשובה.

ההֶקוּרוֹת שוכנים בחזה, אם הם בכלל מסכימים להשתכן במישהו.

אז איך זה שהם משתקפים בעיניים של מארחם, "אביהם"? (ובמקרים נדירים "אִימַן")

חומר למחשבה.

שבוע טוב.

============= 

17.3.19

מחר, יום שני, ה-18.3.19 הוא יום עוצמה.

============= 

18.3.19

הקטע הבא מדבר על הצורך של השמאן בנשיות בגופו.

"שַפּוֹרִי הוא לא אדם רגיל. הוא לא ירצה אותך להנאתו. שַפּוֹרִי צריך את הנשיּות בגופו." היא נשכבה על גבה בערסל. "האם את יודעת היכן נמצאת הנשיות הזאת?"

  "לא." 

 הזקנה הביטה בי כאילו חשבה שאני קשת תפיסה. "בתוך הנרתיק," אמרה לבסוף, כמעט נחנקת מצחוקה. 

  "האם את חושבת שּפּורִיוַורִיווה עלול לחטוף אותי?" שאלתי בלעג. "אני בטוחה שהוא זקן מדי בשביל שיהיה לו אכפת מנשים." 

  תדהמה אמיתית פערה את עיניה. "האם לא ראית? האם אף אחד לא אמר לך שהשַפוֹרִי הזקן הזה חזק יותר מכל גבר בשבונו?" היא שאלה. "ישנם לילות שבהם הזקן הולך מבקתה לבקתה, תוקע את הזין שלו בתוך כל אישה שהוא יכול למצוא. והוא לא מתעייף. עם שחר, כאשר הוא חוזר אל היער, הוא מוכן כתמיד."הַיַמּו הבטיחה לי שּפּורִיוַורִיווה לא יכול לחטוף אותי, כי הוא כבר לא צריך כלום. עם זאת, היא הזהירה אותי שישנם שמאנים אחרים, ּפחּותי עוצמה מהזקן, אשר עלולים.

(עמוד 245)

הקטע הזכיר לי עניינים מ"להתעורר אל החלום":

    "גברים בונים את הידע צעד אחר צעד," הסבירה, העיפרון שלה ניצב מעל הדמות המעוטרת בחרוט. "גברים פונים מעלה. הם מטפסים אל הידע. המכשפים אומרים שהגברים חרוטים כלפי הרוח. הם חרוטים מעלה אל הידע. התהליך החרוטי הזה מגביל את הגברים לגבי כמה רחוק הם יכולים להגיע." היא עברה בעפרונה שוב על החרוט שעל הדמות הראשונה. "כפי שאת יכולה לראות, גברים יכולים להגיע לגובה מסוים בלבד. הנתיב שלהם אל הידע מסתיים בנקודה צרה: קצה החרוט." 

    היא הביטה בי בחדות. "שימי לב," הזהירה אותי וכיוונה את עפרונה אל הדמות השנייה, זו שחרוט הפוך על ראשה. "כפי שאת יכולה לראות, החרוט הפוך, פתוח כמו משפך. נשים יכולות לפתוח את עצמן ישירות אל המקור, או ליתר דיוק, המקור מגיע אליהן ישירות, אל הבסיס הרחב של החרוט. המכשפים אומרים כי הקשר של הנשים אל הידע הוא רחב. לעומתן, החיבור של הגברים הוא די מצומצם.

(עמוד 253) 

ככל הנראה, מכשפים גברים צריכים את הנשיות כדי להשיג דרכה מגע רחב יותר ועמוק יותר אל הרוח, (לצאת מגבולות החרוט שלהם). 

התלות היא הדדית. נשים צריכות את הגברים כי: "נשים חייבות להתלכד סביב גברים, אלא אם הן רוצות להנהיג את עצמן." (עמוד 15)

האמירה החידתית הבאה באותו ספר נוגעת לדעתי לעניין:

"מה לגבי מכשפים גברים?" שאלתי, "אין להם רחם, אך הם מחוברים באופן ברור לרוח." אספרנסה הביטה בי בהנאה גלויה, ואז הביטה אל מעבר לכתפה, כאילו חששה שמישהו ישמע אותה באקראי, ולחשה: "מכשפים מסוגלים להתאים את עצמם אל הכוונה, כלומר אל הרוח, משום שהם ויתרו על מה שבעצם מגדיר את גבריותם והם כבר אינם גברים."

(עמוד 258) 

אם כן, ייתכן שהשמאנים האינדיאנים חודרים לתוך נשים כדי להגיע אל הרוח.

בנוסף, אני נוטה לחשוב שזה כמו שהחלימה בעולמות הלא אורגנים מעניקה לחולם המבקר בהם אנרגיה. נשים ,כידוע, הן בנות-בית בעולמות הלא-אורגניים (ב"מפגשים עם הנגואל" נאמר שהן נציגות של הלא-אורגנים בעולם הזה). 

כלומר השמאן מטעין את עצמו באקטים מיניים אלה באנרגיה נשית, אפלה, לא-אורגנית, באותו אופן שהחלימה מטעינה את החולם. 

לסיכום ההצעה שלי:

שני דברים קורים באקטים האלה: דרך הנשים הוא מגיע למגע רחב ועמוק יותר עם הרוח, וגם טוען את עצמו באנרגיה לא-אורגנית (יקוש היוקשים: כי הוא לא משתמש באנרגיה המינית להולדה אלא כדי להיחלץ מהעולם).

הערת אגב, ההתלכדות של נשים סביב גברים: כי הם שיכולים להנהיג, להם יש חוש כיוון (החרוט שלהם בכל זאת טוב למשהו 😊), התלכדות זו באה לידי ביטוי בכך שלכל גבר ישנן שתי נשים. כך זה בכל בית מבתי החבורה, ולפי המודל שהצעתי גם בבית הנגואלים.

=============

18.3.19

כשירות מיטיב לקהל הרב הצובא על הבלוג הזה 😊,

הנה לינק לספר (באנגלית) "דרכו של השמאן - מדריך לעוצמה ולריפוי" מאת מייקל הַרנֵר, שיצא ב1980.

המיוחד בספר זה הוא, כפי שכבר כתבתי, שהוא היחיד מחוץ לספרי הנשים בחבורתו שקסטנדה העניק לו את המלצתו:

"נפלא, מקסים - הרנר באמת יודע על מה הוא מדבר".

אפשר לראות את ההמלצה הזו בראש הכריכה של הספר.

זהו הלינק.

אני לא מתכוון לקרוא אותו בעתיד הנראה לעין. יש חומרים דחופים יותר של קסטנדה שעדיין לא הספקתי, אבל ספר זה כמובן נכנס לרשימת הקריאה.

============= 

18.3.19

רשימותיה של פלורינדה נשרפו בהוראת מילאגרוס. הם גם נשרפו על ידי דונה מרסדס שניבאה שהיא לא תזדקק עוד לרשימותיה כשהיא תחזור מהג'ונגל.
האם היה זה עוד שיעור שהיא קיבלה בג'ונגל?

הנה הנימוק לשריפת רשימותיה:

"מילאגרוס הניד בראשו בעצב. "את יודעת שלא באת לכאן כדי לעשות את העבודה שלך. יכולת לעשות אותה בהצלחה רבה יותר באחד מהכפרים הקרובים למיסיון." דמעות הופיעו בקצה עפעפיו. הן נצמדו לריסיו הקצרים והעבים, זורחות ורועדות. "הידע על דרכינו ואמונותינו ניתן לך כדי שתנועי בקצב של חיינו; כדי שתרגישי בטוחה ומוגנת. זו הייתה מתנה, לא כדי שתתני לאחרים או לשימושם."

(עמוד 84) 

האם מרגע שריפת הרשימות יש שינוי באופי הכתיבה או בתכניה? 

אם כי, לכאורה, גם מה שנכתב ונשרף, היה צריך לעלות מהזיכרון לפני שהועלה על הכתב. האם הם אכן אותו הדבר?

לדעתי יש הבדל משמעותי: מה שלא עלה על הכתב, בחלקו, עשוי להיות כזה שלא נחשף למיינד הטפילי. כי מה שנכתב, גלוי לו. זה נוגע לחשיפת הידע של צד שמאל לצד ימין.

אפרופו נושא זה: יש לי כמה תובנות או השערות לגבי הכתיבה באצבע (במקום כתיבה על דף, הצעתו של חנארו). אכנס לזה בקרוב, אני משער.

דרך אגב, עם פרידתה מרשימותיה, היא נפרדת גם מהשעון שלה: 

"הסטתי את מבטי לעבר המים. לא הרגשתי כשהשעון שלי נפל לנהר, אבל שם הוא היה, שוכב בין חלוקי הנחל, חיזיון רוטט של כתמים זעירים זוהרים המתקרבים ומתרחקים זה מזה במים. אחת מחוליות המתכת ברצועת השעון בטח נשברה, חשבתי, אבל לא עשיתי כל מאמץ כדי לקחת בחזרה את השעון, חולית החיבור האחרונה שלי עם העולם שמעבר ליער."  (עמוד 85) 

בצירוף מקרים, באותו אירוע של פרידה מהרשימות היא נפרדת גם מהשעון. לגמרי במקרה ? :)

חשוב לזכור את סיום "להתעורר אל החלום". גם שם השעון מתברר כחולית החיבור שלה אל העולם הזה, ולכן היא נפרדת ממנו שם כשהיא טובלת באותה בריכת מכשפים. היא כבר לא תחזור להיות מי שהיא הייתה. זו המקבילה, כפי שהצעתי בעבר, לקפיצה של קסטנדה לתהום.

אפרופו המשפט: "אקדח המופיע במערכה ראשונה של המחזה יירה במערכה השלישית": 

קוראי פלורינדה שקראו את ספריה על פי סדר יציאתם לאור, אמורים להבין, או לקשר, או להבין לעומק, את אבדן השעון כחולית החיבור לעולם ב"שבונו", רק בסוף הספר השלישי והאחרון שלה.

============= 
19.3.19

פוסט שהעליתי בפייסבוק, וכדי שלא לקפח את הבלוג אני מביאו גם כאן.
אני מביא אותו כפי שהעליתיו (לחיסכון בזמן:))

1.Genaro never jokes
----------------------------- 
"Genaro once gave you the solution," he replied. "You thought, as you always do, that he was joking, He never jokes. He told you that you should write with the tip of your finger instead of a
pencil.
(The Eagle's Gift)
.
2.The warriors' dialogue
--------------------------------
"Genaro adopted a serious look and in a booming voice he asked me, "Did you shit today?"
He urged me with a movement of his head to answer.
"Did you, did you?" he demanded. "Let's get going with our warriors' dialogue."
(The Fire from Within)
---------
hence
This question is a part of the warriors' dialogue.
so:
DID YOU SHIT TODAY?

============= 
19.3.19

אפרופו דו השיח של הלוחמים:
לדעתי הוא תופס את מקומו של דו השיח הפנימי. השאיפה היא לדעתי ליצור רוויה של דברי הנגואל, על ידי דו שיח של לוחמים, או במעין דו שיח פנימי, אבל אחר מהרגיל.
רוויה היא מושג שנתקלנו בה גם בנוגע להרווית הגוף במעברים קסומים.
אינני זוכר כרגע אם מושג הרוויה מופיע בעוד מקומות. יש מושג קרוב, כמדומני הצפה, בהקשר של הצפת החושים במידע (במסגרת ההליכה הנכונה) ובכך להשיג השתקת דו השיח הפנימי.
============= 
19.3.19

הנצח מקיף אותנו בכל רגע. ממתין לנו אם רק...
האם אין זו מחשבה נפלאה?

let forever begin  tonight

============= 
19.3.19

חנארו לא (רק) צוחק, וגם אני לא.
השאלה "האם חרבנת היום?" שייכת לדו השיח של הלוחמים.
איך להבין זאת? מה מעניק לה את כרטיס הכניסה למועדון היוקרתי הזה?
תשובות על גבי אריזות של מיני מתיקה (ונייר טואלט).
=============