"שבונו" - העליהום האקדמי, הסערה בכוס התה האקדמי

נתחיל במוסיקה מרגיעה.
התפארת (גלורי) שאת.

אני לא חושב שאנסה לכסות את כל הביקורות, כרגע אני חושב שיהיה זה בזבוז זמן. אבל מי יודע, אולי, כמו דונה מרסדס, אחר כך אחשוב אחרת :)
הביקורות האקדמיות מניחות שאין בעולם באמת פלא או כישוף, ובעיקר מצַפּוֹת שהחוקר לא יפגין יכולות פאראנורמליות, אלא יביא ראיות מוחשיות מוצקות לעדויותיו. המדע מוכן לקבל את הפלאי אבל בתנאים שלו: הוא מגדיר את הזירה והזמן, ודורש את האפשרות לחזור על התוצאות בכל פעם שיסופקו אותם תנאים/נסיבות.
מחקרי התפישה העל חושית, ESP, בתנאי מעבדה מניבים תוצאות דלות מאד.
דון חואן אומר לקסטנדה, שביקש ממנו להחזיר אותו שוב ומיד למצב תודעה גבוה או אחר, שעכשיו הטונל שלו עומד על המשמר ולכן הוא לא יוכל. אינני זוכר בדיוק את פרטי האירוע ונוסח הדברים.
זהו זה, חוקרי האקדמיה עומדים עם הטונל שלהם במלוא עירנותו (זיקפתו, מי שרוצה) ואומרים לנגואל: בוא נראה אותך עכשיו :)

 הביקורת הכי חזקה לדעתי, ונתחיל ממנה, היא הטענה שבתקופה שבה פלורינדה, לטענתה, חייתה בג'ונגל עם האיטיקוטרי (כפר של היאנוממה), הנמצא איפשהו באיזור הגבול שבין ונצואלה לברזיל, היא נראתה פעמים אחדות בלוס אנג'לס או באוניברסיטה שלה. אבדוק בהמשך מראה מקום ואשתדל להביא פרטים מדויקים יותר.
אפשרות אחת תהיה לטעון שזה לא נכון, אבל זה לא מעניין אותי. אני מוכן להאמין לטוענים שראו אותה, למרות שאינני יודע מי הם הטוענים ומהי דרגת אמינותם.

בהנחה שהיא אכן נראתה באותם מחוזות בארה"ב, הקורא נמצא על פרשת דרכים נחרצת, אין יותר ריקודים בשתי החתונות:
האם לדחות את כל הסיפור כבּדַיַה, ובכך להצטרף לשורות לוחמי המדע.
או 
לומר: "ובכל זאת נוע תנוע"; הסיפור הוא אמת, למרות שהיא נראתה במקומות אחרים באותם זמנים, ובכך להצטרף לשורות לוחמי הכישוף.

ביקורת דומה הוטחה גם כלפי ספרי קסטנדה.

הטולטקים אומרים שאין הבדל של ממש בין המציאות והחלומות, כלומר המציאות היא חלום לכל דבר ועניין.
הקטע הבא לקוח מהעמוד האחרון של הסיפור:

"אני חוזרת ללוס אנג'לס," אמרתי. היו כל כך הרבה דברים שרציתי לשאול אותו, אבל עכשיו, כשהוא לצדי, כבר לא ראיתי צורך לקבל הסבר על דבר כלשהו. הבטנו באור הדמדומים המתפשט על פני הנהר והיער. החשיכה התמלאה בצלילי צפרדעים וצרצרים. ירח מלא התרומם בשמים. הוא הלך וקטן ככל שהוא טיפס, וכיסה את הנהר באדוות כסופות. "כמו חלום", מלמלתי. 
"חלום", חזר מילאגרוס אחריי. "חלום שאת תמיד תחלמי. חלום של הליכה, של צחוק, של עצב." שתיקה ארוכה השתררה לפני שהוא המשיך. "למרות שגופך איבד את הריח שלנו, חלק ממך תמיד ינצור פיסה מעולמנו," אמר והחווה בידו לעבר המרחקים. "את לעולם לא תהיי חופשיה."
(עמוד 270)

כלומר, פלורינדה בסך הכל דילגה הלוך ושוב בין חלומות.

ואני מוסיף תהייה,
שמא אותה פיסה מעולמם היא בעיקרה הֶקוּרַה/ות שהיא נטלה מהשמאנ/ים, במאבקים הגלויים והסמויים ביניהם?
שנאמר: וַתצא ברכוש גדול.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

11.3.19

צלילי החליל המקסימים הבאים (wirklich verzaubert) מוקדשים להֶקוּרַה של יונק הדבש, ולשַחַרוּר (ציפור שיר מקסימה, אחד הלבושים של לה-קטלינה, שהיא, לדעתי, הממרה את המוות).

אתנחתא קצרה מ"שבונו", "פסוקו של יום":

הדיבור הפנימי הוא שמקבע את נקודת המאסף במקומה, והוא גם יכול להניע אותה ממקומה (גם על הכוונה נאמר שהיא גם מקבעת את נקודת המאסף וגם מניעה אותה ממקומה. מה זה אומר על היחס בין כוונה לדיבור פנימי?).

הנעת נקודת המאסף באמצעות דיבור יזום אל עצמך (שטיפת מוח עצמית) מופיעה, לדוגמה, בקטע שבו אומר דון חואן: תאמר לעצמך שאתה אחרת ממה שאתה חושב על עצמך, ומתוך ידיעה שאתה משקר לעצמך, ויש סיכוי שתלכוד (hook) את עצמך במסילה אחרת. אני לא בהכרח מדייק כאן במינוח המקורי.

כנראה שמדובר על חיבור הטבעת הראשונה של העוצמה לוַו אחר.

לדעתי, אם לא נקשיב לעצמנו (קרי נדבר אל עצמנו), ערוץ ההאזנה שלנו יהיה פרוץ לדיבור "פנימי" ש... השם יצילנו :)

נהיה נתונים לחסדיו.

ואם לדבר אל עצמנו, אז מה טוב יותר מלעטוף את זה במוסיקה?

============== 

12.3.19

עדיין בהפסקה קטנה מ"שבונו".

הנה קטע מתוך הערך "אבן החכמים" שבוויקיפדיה, אבן שהיא, או הייתה, משאת נפשם של האלכימאים:

"פרצלסוס [אלכימאי שוויצרי שחי במאה ה-16] מתאר את האבן ב"קתכיזם האלכימי" שלו^[1] כחומר המגלם את המהות הפנימית של החומר, ומאפשר לחומר לצמוח ולהפוך למושלם יותר. בתוך החומר ה"נחות" אותו מבקש האלכימאי לשפר טמון "זרע" המורכב מ"לחות" כלומר כספית ו"חום" כלומר גפרית כאשר שאר החומר הוא מעטפת המגינה על הגרעין הפנימי. אבן החכמים מאפשרת לזרע שבתוך החומר לממש את פוטנציאל הזהב שבו.

שאלה: מהי מטרת המחקר של הפילוסופים?
תשובה: בקיאות באמנות ההשלמה של מה שהטבע השאיר בלתי מושלם בממלכת המינרלים והשגת אבן החכמים
שאלה: מהי האבן הזו
תשובה: האבן היא ה"לחות" (כספית) היסודית של היסודות כשהיא מטוהרת באופן מוחלט ומובאת ליציבות מה שגורם לה לבצע דברים גדולים...
שאלה: כיצד מושגת ההשגה הסודית של עבודה נאצלת זו?
תשובה: היא מושגת מידיעה כיצד להוציא ממצב של פוטנציאל לפעולה את החום הפנימי (גפרית), או את אש הטבע הטמונה במרכז הלחות הפנימית." (סוף ציטוט מהוויקיפדיה) 

במרחב הרעיוני של האלכימיה מרחפים, כנראה, רעיונות שהקורא הטולטקי (קורא האינסוף מיד שנייה) ישאב אותם אליו [זוכרים את השאיבה של מחשבות המרחפות באוויר ב"להתעורר אל החלום"?], כגון:

- יש אסכולות באלכימיה שעניינן הזיקוק של המהות הפנימית שבאדם, ולא זיקוק של עצמים אחרים.

- הטיהור הזה כרוך ב-7 מיתות, הכרוכות בבעירה.

האם זה לא משתלב היטב עם התפישה הטולטקית?

נקודת המאסף שיש לחלצה דרך 7 השכבות של העולמות הלא-אורגניים, תהליך הכרוך באש - "האש מבפנים". (לא "האש שבפנים", שהוא יציר לשוני וולגרי 😊).

כספית לא מוזכרת כלל (כנראה) בספרים שלנו, גופרית מוזכרת (כנראה) שתי פעמים בלבד:

- כשדון חואן קטם את ראש הפיוטה (פטריית מסקליטו) הוא פיזר על "הגדם" שנותר באדמה אבקת גופרית.

- באיזור שבין הקווים המקבילים היו גייזרים צהובים שהדיפו ריח של גופרית.

דוגמה לעצם/חפץ חיצוני בספרות שלנו, שבכוחו לעזור לנו לזקק את עצמנו, הוא "הכובע של חנארו". ועל פי התזה שלי, כפות הידיים לאחר שנראו בחלימה הן גם כן עצם כזה.

גם גבישי קווארץ מועמדים לתפקיד.

אבל אלה לא עצמים שיפעלו על "יקירי (ראש) העיר" :)

אלה עצמים שיכולים לעזור למי שכבר עזר לעצמו, אם לנסח זאת כך.

"שבונו": שלשות האבנים המוזכרות בסיפור גם הן חשודות כחפצי עוצמה:

האבן שנתן לה השמאן חואן קרידד, הפנינה שהייתה שייכת לפלורינדה עוד טרם נולדה, והיהלום כקמיע שנתן לה מר בארת'.

אלה היו אסוציאציות טולטקיות לאלכימיה. דלותן משקפת את דלותו של עבדכם בשני התחומים.

============== 

13.3.19

נחזור לביקורות על "שבונו":

ב- 25.4.1982 , פרסם העיתון סנט פטרסבורג טיימס מאמר על "שבונו". כותרתו: "מסתורין אופף סיפור על חיי אינדיאנים".

באותו חודש יצא הספר "שבונו" לאור בהוצאת Delacorte Press. כלומר ביקורת טרייה.

לפי מאמר זה, פלורינדה חייתה בקרב האינדיאנים ב-1976-77. הכותבת, בשם מריה, בעלת תואר דוקטור באנתרופולוגיה.

היא כותבת שמנהלת הפרסומים של פלורינדה בהוצאה לאור אמרה לעיתון שהיא לא מתרגשת מחוסר התיעוד וההוכחות במחקר של פלורינדה. היא אמרה "אנו מקווים שאנתרופולוגים לא יכתבו סקירה לספר".  

פלורינדה החליפה את שמה 4 פעמים, והיא מעדיפה לשמור את שמה המקורי בסודיות.

פלורינדה מסרה, דרך המנהלת הספרותית שלה בהוצאה הנ"ל, שהיא לא יודעת אם היא תמשיך בלימודיה האקדמיים, אבל היא מתכוונת להמשיך במחקר של שמאניזם וריפוי, מחקר אותו היא מנהלת ב-10 השנים האחרונות יחד עם קרלוס קסטנדה. היא אומרת בנחרצות שזה איננו מחקר שיפורסם.

פלורינדה מספרת שהיא לא התכוונה לעשות מהנסיעה שלה [לג'ונגל] מחקר ולכן לא ניהלה רשימות של התנסויותיה. "שבונו" נכתב מאוחר יותר כתרגיל ומעולם לא תוכנן להתפרסם.

[זה מזכיר לנו כמובן את ספרי קסטנדה שנכתבו כתרגיל בכישוף]

ההוצאה טוענת כנגד הכותבים האקדמאים שהם דוחים ספרים חסרי תיעוד, פופולריים, בעוד שיש ספרים חשובים רבים שנכתבו באופן דומה, כגון מרגרט מִיד [מתוך הוויקיפדיה: "מִיד ידועה ביותר כיום בשל הוויכוח סביב מחקריה, במיוחד החיבור הראשון שלה, בשנת 1928, "התבגרות בסמואה" ("Coming of Age in Samoa"), המבוסס על מחקר שביצעה כשהייתה סטודנטית".]

כותבת המאמר כנראה מסיימת במשפט:

"המסתורין וההוקוס-פוקוס האופף את "שבונו" מוליכים את הקורא להאמין שהוא [שבונו] לא ימצא את מקומו ביניהם [בין הספרים הפופולריים החשובים הנ"ל]". 

ואני מוסיף על כך:

כי הם לא מתקרבים בחשיבותם אליו.

לקחתי את המידע אודות ומתוך המאמר מדף זה,

שהוא חלק מביוגרפיה שנכתבה על פלורינדה, ביוגרפיה (סיפור חיים) שלוקטה כנראה במאמצים לא קטנים, כי היא כמובן ניסתה לטשטש את סיפור חייה ("למחוק את תולדות חייה"). 4 פעמים החלפת שם פרטי (כפי שמוזכר לעיל) הוא חלק מניסיון מחיקה זה.

זוהי ביקורת הנכתבת מבעד לעיניו של חוקר באקדמיה.

לדעתי, החשיבות של מאמר כזה היא דווקא ברמזים השוליים שיש בו לעניינים אחרים, כגון: החלפת שמות, כתיבת הספר כתרגיל [בכישוף, כנראה], אי הנגישות של פלורינדה לכותבת ולאחרים...

רמזים שוליים, כי הדברים החשובים באמת הם "שוליים" על פי אמות המידה של המיינד החברתי/טפילי. כל מה שהמיינד מסלק ממנו את תשומת לבנו (ואם הוא עושה זאת בשאט נפש, על אחת כמה וכמה:)), שם, לעתים קרובות, חבויים הדברים החשובים באמת.

============== 

14.3.19

כחודשיים אחרי יציאת הספר לאור יצאה סקירה של הספר ב"לוס אנג'לס טיימס", בה כּוּנַה הספר: "רומן אנתרופולוגי" (נובלה אנתרופולוגית).

ב-1983 פורסם מאמר בוונצואלה על ידי Rebecca B. De Holmes,

ב  American Anthropology, 

כותרתו: "שבונו: סקנדל או מחקר מעולה במדעי החברה?"

היא טוענת לקווי דמיון חשודים בין הספר של פלורינדה והספר של Ettore Biocca, חוקר איטלקי שכתב ספר על סמך דיווח של אישה לבנה שנחטפה כילדה ממשפחתה על ידי שבט היאנוממה, וחייתה איתם מעל 20 שנים.

קראתי כמה מטענות אלה, ממש לא משכנעים.

היועצים האקדמיים של פלורינדה לעבודת הדוקטורט שלה הגיבו בהוצאת מסמך תגובה בעקבות הטענות הללו לדמיון בין הספרים.

המסמך, כמו שאר המידע שהבאתי עד כה, לקוחים מאותו דף המוזכר לעיל, המתחקה אחר חלק מהביוגרפיה של פלורינדה.

במסמך נטען שהספר פורסם 4 שנים אחרי הסמכתה (להבנתי, לימודי תואר ראשון), ובמשך 4 שנים אלה פלורינדה לא הייתה כלל בקשר עם יועצים אלה. [בכך כנראה משחררת את עצמה ועדת היועצים הזו מכל קשר לספר]

במסמך נטען  שמלוחות הזמנים עולה שהאירועים המתוארים בספר אירעו כאשר היא הייתה "סטודנטית תחת השגחתנו".

זוהי הטענה הביקורתית החשובה, אליה התייחסתי לעיל,  המאלצת אותנו להחליט לאיזה מחנה אנו מצטרפים: המדענים או המכשפים.

טענות כאלה גם הופנו כלפי קסטנדה.

הוועדה טוענת שכאשר יצא הספר לאור, הם אפילו לא ידעו שהוא נכתב על ידי תלמידה-לשעבר שלהם. 

כשפלורינדה למדה שזהותה הסטודנטיאלית נחשפה, ממשיך המסמך, היא התקשרה ליושב הראש של הוועדה ואישרה שהיא החליפה את שמה וכתבה את הספר.

המסמך מספר שהיא החלה את לימודיה ב-1972 וב-1976 הגישה בקשה למחקר במסגרת עבודת דוקטורט אודות שיטות ריפוי ב-Curiepe, הנמצאת באיזור החוף של וונצואלה, והיא אכן דיווחה על מחקר זה. 

ב-1973 היא הגישה הצעה למחקר של curanderos in Tucipata (ככל הנראה באותו תחום של הילינג). מדובר באיזור עירוני הנמצא בצמוד לאורינוקו. מהצעה זו עולה שהיא כבר הייתה במקום זה.

וועדת היועצים לא קיבלה שום מידע אודות מעורבותה של פלורינדה עם שבט היאנוממה.

הוועדה מעלה כמה ספקולציות לגבי התאריכים שונים אפשריים שבהם אירע ביקור זה אצל היאנוממה, כי בספר אין אזכור של תאריכים.

(סוף התיחסות למסמך)

פלורינדה לא המשיכה בלימודיה האקדמאים (לפחות לא באחת מהזהויות הידועות שלה 😊)

============== 
14.3.19

הספר הנפלא !!! "חלום המכשפה", יצא לאור 3 שנים אחרי "שבונו", למרות שמ"שבונו" אנו לומדים שפלורינדה הגיעה לג'ונגל אחרי שהותה בעולמה של דונה מרסדס, ובהמלצתה.
מדוע?
תשובה פשוטה יכולה להיות שמיד מעולמה של דונה מרסדס היא נכנסה לג'ונגל ולכן לא הספיקה לכתוב ספר, ואחרי הג'ונגל החוויות שם היו טריות יותר, וקלות להעלאה על הכתב.
אני חושב שהנימוק הוא עמוק יותר. כפי שהוזכר לעיל, פלורינדה סיפרה שהיא כתבה את הספר כתרגיל (בכישוף/חלימה, כקוראת של האינסוף, כנראה). והשיקול מה יהיה בספר ומתי זמנו הנכון של  כל ספר לצאת לאור הן החלטות בתחום הרוח, כנראה.
============== 
14.3.19

אם כבר הזכרתי את חטיפת הילדה הלבנה, אנו מתרשמים שחטיפת נשים מכפרים אחרים במסגרת פשיטות היא תופעה שכיחה שם.
הצדקה מסוימת, בטרמינולוגיה מודרנית, יכולה להיות מניעת פגמים גנטיים כתוצאה מנישואין בתוך המשפחה.

יש הרבה מנהגים מוזרים בעלי היגיון פנימי לחברה שלהם. 
אחד מהם, שנוגע לכולנו, לא רק לתרבותם, הוא המשפט החידתי שאומרת ריטימי במסגרת השיחה על הרג תינוקות:
 "מי שעדיין לא ראה את השמיים חייב לחזור למקום שממנו הוא בא." היא פרשה את ידה לכיוון הצללים השחורים העצומים, שהתחילו לרגלינו והסתיימו בשמים, ואמרה, "לביתו של הרעם." (עמוד 121)
============== 
14.3.19

חידה
בעמוד 43 למטה:
מילאגרוס לוחש באוזנה של פלורינדה מילה לא מובנת.
"זה השם החדש שלך." הוא פנה אל אנגליקה ולחש את השם לתוך אוזנה".

מהו שם זה, או מה משמעו?
ההצעה שלי היא כמובן הימור (מושכל), לא משהו וודאי. 
==============