שבונו - הרהורים ותובנות

אתה לא יודע.
שיר יפה משנת 1961.
עד שלא נטה קלות את המילים ליעדי התפיסה הטולטקית (יקוש השירים, העתקת מושא האהבה מאדם לארץ/רוח וכד.), אנו נעדיף כאן את הגרסאות האינסטרומנטליות.

הגירסה הווקאלית, עם הקול הנפלא של הלן שפירו.

נתחיל בהילוך איטי.
לפני כן, הערה לגבי ההערה האחרונה בפוסט הקודם:
הספרים הם חידתיים לא רק כדי שהמערכת לא תבין אותם ולכן לא תחסום/תחרים/תשרוף/תסלף אותם, אלא כדי שגם את/ה לא תבין, ולמרות זאת תבין, ==> להבין מבלי להבין.
ופירוש הסתירה:
יש בנו שניים, הרגיל הוא זקיף מטעם המערכת הטפילית, הוא לא הנמען של המסר.

מי שלא קרא את "שבונו", ראוי שישקול אם להמשיך בקריאה של הפוסטים הנוגעים לספר זה.
הנושא הכי חשוב ב"שבונו" הוא כנראה המושג הֶקוּרַה.
אוֹמַר כרגע את דעתי לגבי מיקומו במפת המושגים הטולטקיים, מבלי לצלול עכשיו לתוך מושג זה.
לדעתי,
הֶקוּרות ממין זכר הם בעלי ברית, והֶקוּרות ממין נקבה הן "צללי מכשפה", מושג המופיע רבות ב"חלום המכשפה", ושם בלבד.

נעבור לחידה בנושא אחר,
הקטע הבא לקוח מעמוד 23:

"אני אנגֶליקה," אמרה הזקנה, נועצת בי את מבטה. "האם זה כל מה
שהבאת איתך?" היא שאלה, מסירה את התרמיל הכתום מעל גבי.
 חסרת מילים ובתדהמה מוחלטת הסתכלתי עליה מוציאה את
תחתוניי, זוג מכנסי הג'ינס, וחולצת הטריקו הארוכה שלי. "זה כל מה
שאני צריכה לשבועיים," אמרתי, מצביעה על המצלמה שלי ועל ערכת
השירותים בתחתית התרמיל.
 בזהירות היא הוציאה את המצלמה, פתחה את רוכסן ערכת
השירותים מפלסטיק ורוקנה במהירות את תוכנה על הרצפה. היא הכילה
מסרק, גוזז ציפורניים, מברשת ומשחת שיניים, בקבוק שמפו, וחתיכת
סבון מאורכת. היא הנידה בראשה בחוסר אמון, והפכה את התרמיל
מבפנים החוצה. בהיסח הדעת היא סילקה הצידה את השיער הכהה
שדבק למצחה. פניה התקמטו בחיוך, ואווירה מעורפלת של זיכרון
חלומי הופיעה בעיניה. היא הניחה את הכול בחזרה לתוך התרמיל ובלי
לומר מילה הובילה אותי חזרה לחבריי.

מה חיפשה אנגליקה?


שבוע טוב.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

3.3.19

תוספת קטנה להבהרת סוגי ההקורות, בהמשך להצעתי לעיל באדום:
ההקורות ממין זכר עניינם הממשק עם הרוח, הנגואל, והנקביים עם העולם הזה, הטונל.
============
3.3.19

רמז קטן לפתרון החידה:
"אחד השמאנים שלנו אמר לאנגליקה שלמרות שהיא תעזוב את הכפר שלה, היא תמות בין אנשיה, ונשמתה תישאר חלק מהשבט שלה". מילאגרוס הביט בי במבט חד כשעמדתי לקטוע אותו. הוא המשיך ואמר, "השמאן אמר לה בוודאות שנערה בעלת צבע שיער ועיניים כמו שלך תבטיח  שכך יהיה". (עמוד 56)

הרמז:
אנגליקה חיפשה חפץ שיהווה אות לכך שפלורינדה היא השליחה שאמורה להחזיר אותה לאנשיה.

אם כך, החידה עכשיו היא:
מהו החפץ?

קוראי "חלום המכשפה", האם אתם זוכרים שדונה מרסדס איפשרה את כניסתה של פלורינדה לעולמה כי היא קלטה שהיא תביא לה משהו, ובסופו של דבר התברר שהיה זה החבר הגרמני מהעבר הרחוק, פדריקו, שבגד בהם, אותו היא החזירה אל דונה מרסדס?
דומה מאד, לא?

נראה שהשפעתה של פלורינדה על הסביבה היא בסגירת מעגלים, closure.

דרך אגב, ב"חלום המכשפה", על פי הצעתי, בכל תפנית גורל מעורב חפץ מאגי. הצעתי שבמקרה הזה של האיש הגרמני, פדריקו, פלורינדה עצמה הייתה "החפץ" המאגי.
פדריקו פגע מאד ביכולת הכישופית של דונה מרסדס (ועם זאת היא עדיין הייתה משכמה ומעלה). הוא נעלם מחייה ואתו נעלם חלק נכבד מיכולתה הכישופית.
השמאן ששכב עם אנגליקה ובעקבות כך נולד מילאגרוס, נטל ממנה את ההקורות שלה, כלומר נטל ממנה את היכולת הכישופית שלה. הוא ניצח במאבק ביניהם על נטילת ההקורות זה מזה.
האם זה שופך אור על מאבקי הכוח שבין המכשפים הקדומים?
============ 
3.3.19

רמז שני לפתרון שלי:
את החפץ נתן לה כנראה אותו שמאן שניבא את חזרתה של אנגליקה לאנשיה.
חפצים מאגיים אחדים, או חשודים ככאלה, מוזכרים בסיפור.

עכשיו כבר הפכתי את החידה כמעט לחידה לילדים.
============ 
4.3.19

מכיוון שהחידה עכשיו היא חידה לילדים, אף פותר נכונה לא יזכה בטיול מסביב לעולם, גם אם הוא יטען שהילד הפנימי שבו פתר את החידה.
שוב אני הוא שזוכה בפרס, וכבר אין כוח. לא מזמן חזרתי מטיול כזה בעקבות פתרון החידה הקודמת שלי :)

החפץ המועמד לתפקיד האות שחיפשה אנגליקה הוא האבן שחואן קַרידַד נתן לפלורינדה.
מתי?
"סיפרתי לגברים על חואן קַרִידַד, איש זקן שפגשתי לפני שנים." (עמוד  164)
[...]
"האבן הזו," אמרתי, והרמתי אותה מידו של אַרַסּו-ווה, "ניתנה לי על ידי חואן קַרִידַד. הוא גרם לה לזנק אל מחוץ למים ממש לנגד עיני." ליטפתי את האבן החלקה, בעלת הצבע הזהוב העמוק. היא התאימה באופן מושלם לכף ידי. היא הייתה בעלת צורה אליפטית, שטוחה בצד אחד, ובעלת גבשושית עגולה בצדה השני. "האם שהית במחיצתו כפי ששהית עם דונה מרסדס?" אַרַסּו-ווה שאל. "לא, לא נשארתי איתו למשך זמן ארוך," אמרתי. "פחדתי ממנו." (שם)

הערה:
ההתאמה המושלמת לכף היד מופיעה גם בסיפור האבן עם החור באמצעה, להכנסת האצבע כנראה, שמצאה לה-גורדה, אבן שמכשף קדמון השתקע בה, מצא בה מקלט, וכפי הנראה היא הייתה צריכה להיאבק בו בעקבות כך.
הצעתי בעבר שזו הייתה מלכודת מכוונת כדי לאלץ את לה-גורדה להיאבק בו, לחלץ את עצמה מאחיזתו.

נמשיך עם שבונו:
[...]
"למה הוא נתן לך את האבן?" שאל קַמוֹסִיוֶוה הזקן.
     "האם אתה יכול לראות את הכתמים הכהים הקטנים האלה ואת הוורידים השקופים החוצים שתי וערב את פני השטח?" שאלתי, מחזיקה את האבן קרוב לעינו האחת. "חואן קרידד אמר לי שהם מייצגים את העצים ואת הנהרות של היער. הוא אמר שהאבן גילתה  שאשהה זמן רב בג'ונגל, ושאני צריכה להחזיק בה כקמע להגן עליי מפני פגיעה."  (שם בהמשך)

הערה:
נראה שהנבואה אודות העתיד, חזרתה של אנגליקה לאנשיה, ניתנה לפני שנים לאנגליקה וגם לשליחה פלורינדה.

[...]
"ידעתי שהוא הולך לבקש ממני את אחת האבנים וייחלתי בלהט שזו לא תהיה זו שחואן קרידד נתן לי. איכשהו הייתי בטוחה שהאבן היא זו שהביאה אותי לג'ונגל. חששתי שאם פּוּרִיוַורִיוֶוה ייקח אותה ממני, מילאגרוס יגיע ויחזיר אותי למיסיון. או גרוע מכך, משהו נורא עלול לקרות לי. האמנתי לחלוטין  בכוחות ההגנה של האבן."

***

אבן נוספת שלרגע עולה בדעתי/נו כמועמדת לתפקיד היא הפנינה שהעניק דייג זקן לפלורינדה לפני שנים, כשהייתה תלמידת תיכון צעירה (כמדומני), אבל האבן הנ"ל, שהיא קיבלה מחואן קרידד, היא מועמדת טובה יותר, אם כי ייתכן ששתיהן היו אמורות להיות האות, וגורל שתיהן היה להגיע אל השבט האינדיאני על ידי פלורינדה.

סיפור הפנינה:

[פלורינדה:] "דייג זקן בא ישירות אליי. הוא הניח את הפנינה בידי ואמר, "היא שלך מהיום שבו נולדת. איבדת אותה, אבל מצאתי אותה בשבילך בקרקעית הים".

     "מה קרה אחר כך?" שאל אַרַסוּ-וֶוה בחוסר סבלנות.

     "לא הרבה," אמרתי. "לפני שהתאוששתי מהפתעתי, הזקן כבר לא היה שם."

קַמוֹסִיוֶוה החזיק את הפנינה בידו, נותן לה להתגלגל קדימה ואחורה. היא נראתה יַפַה באופן מוזר בכף ידו הכהה, המיובלת, כאילו הייתה שייכת לשם. "הייתי רוצה לתת לך אותה," אמרתי לו.

     קַמוֹסִיוֶוה הביט בי וחייך. "היא מאד מוצאת חן בעיניי." הוא החזיק את הפנינה מול השמש. "כמה היא יפה. יש עננים בתוך האבן. האם הזקן שנתן לך את האבן נראה כמוני?" הוא שאל כשכל ארבעת הגברים יוצאים אל מחוץ לבקתה.

     "הוא היה זקן כמוך," אמרתי, כשהוא פנה ללכת לעבר הבקתה שלו. אבל הזקן לא שמע אותי. הוא החזיק את הפנינה גבוה מעל ראשו כשהוא מפזז סביב רחבת השבונו."  

הערה:

"היא שלך מהיום שבו נולדת. איבדת אותה, אבל מצאתי אותה בשבילך בקרקעית הים". 

זו  אמירה חידתית מאד. במסגרת תפיסת העולם הרגילה היא לא הגיונית, חסרת מובן, ועל כן אנו צריכים לנסות להבין אותה במסגרת תפיסת עולם כישופית.

"הים" עשוי לרמוז ל"הים האפל של המודעות". המכשפים איתרו את ילדיהם האנרגטיים - ממשיכיהם, תלמידיהם ותלמידותיהן - עם לידתם, כנראה. זוכרים את המינקת של קסטנדה התינוק, שהוא נזכר בה במפגש שלו עם הממרה את המוות, האישה שבכנסיה? אישה שנעלמה כשהיה תינוק בעקבות תאונת דרכים, לכאורה.

ראוי לשים לב לעובדה שגם האבן, כמו הפנינה, הייתה, קודם להופעתה, בתוך מים.

מדוע אנגליקה לא מצאה את האבן(ים)?

כי האבנים היו בתרמילה בתוך תא הסגור ברוכסן. זו הסיבה שאף אחת מאלה שחיטטו בתיקה בשבונו, הנשים, לא מצאה אותן. ושמא בעזרת כח מאגי קטן שמנע מהן למצוא אותן?
ייתכן (מאד) שאנגליקה בכל זאת מצאה את האבנ/ים במישוש, וזה מסביר את החיוך שלה.

מה גורלה הסופי של האבן? (ככל הידוע לנו)

ברגע הפרֵידַה מאירממו-ווה היא העניקה לו את האבן. כלומר, פלורינדה כשליחה החזירה את אנגליקה לאנשיה, והעבירה את האבן מחואן קרידד אל השבט. וככל הנראה גם את הפנינה לקמוסיווה, אביה של אנגליקה.

יש היגיון מסוים בהשארת האבן אצל האיטיקוטרים, כי ככל הנראה עבור פלורינדה הפרק הזה של חיים בג'ונגל הסתיים, ולהשאיר אותה אצלה כמזכרת (סובניר) זה צורת מחשבה של התפיסה הרגילה, לא של המכשפים. מאוחר יותר פלורינדה תגיע לג'ונגל אחר, היא תוזכר בסדרת טלוויזיה המיועדת להשמיץ את קסטנדה וחבורתו, שתיקרא "סיפורים מהג'ונגל".

הערה: 

ישנה גם אבן היהלום שמצא מר בארת' סמוך לשרשרת הרי הפַּרִימַה,  והיא הגיעה לידיו של ראש השבט בתיווכה של פלורינדה. אינני רואה כרגע משמעות מיוחדת, מאגית, לאבן זו. אבל בהחלט ייתכן שגם בסיפורה יש עומק שאיננו נראה לנו/לי.

ההיבט הזה של פלורינדה כשליחה המעבירה אנשים ואבנים ממקום למקום, העברה בעלת משמעות אנרגטית, היא היבט חשוב ומעניין. הזכרתי לעיל את מקרה פדריקו ב"חלום המכשפה".

הרעיון של חפצי עוצמה מופיע רבות בספרי קסטנדה, וב"חלום המכשפה" הוא זוכה להרחבה (במרומז בלבד, אפרופו הרמזים הנסתרים מעינו של המיינד הטפילי).

ספקולציה קטנה:

אירממו-ווה לא הצליח לקחת מפלורינדה את ההקורות שבה, ובשלב מסוים חשש שהיא תיקח את שלו.

האם ייתכן שהיא הצליחה? האם היא ניצחה בקרב דומה על הקורות שנערך בין אנגליקה לאותו שמאן עלום?

אולי היא הצליחה והעניקה לו את האבן כחוליית חיבור אל השמש/הרוח, תמורה חיוורת להֶקוּרה/ות שהיא לקחה ממנו?

מדוע חוליה אל השמש? כי ההקורות (הזכריות לדעתי) הם שמובילות את הדרך לשם.

האם חואן קרידד הוא דון חואן "שלנו"?

אפשרי מאד, ולכן או שהיא משקרת כשהיא מספרת שהוא היה זמן קצר בלבד בחייה, או שבאותה תקופה היא עדיין לא זכרה מפגשים רבים אתו, כי הם אירעו בקשב השני.

 ============ 
4.3.19

ציינתי בהערה הקודמת שההקורות הם המוליכים אל השמש, הנה הקטע שממנו אפשר להבין שהם גרים בשמש ומוליכים את השמאן לשם.

"אִירַמַמוֹ-ווה הוא אחד מהשַפוֹרִים היחידים אשר נדדו אל השמש במהלך החניכה שלהם. הוא הדריך אחרים במסעם הראשון. יש לו שני קולות. האחד ששמעת לפני רגע היה שלו; השני הוא של ההקּורַה האישי שלו." (עמוד 174)
[...]
[חלק מתוך נאום ההקורה האישי שלו. הנאום כולו הוא אחד מהקטעים החשובים ביותר בספר:] 
אלה אשר ירדו אל תוך 
המערות הבוערות הדוממות; אלה שנדדו אל מעבר לערפל היער, יחזרו
עם ההקּורַה האישי שלהם בחַזַם. אלה הם אלה אשר יודרכו
אל השמש,
אל הבקתות הזוהרות של אחיי ואחיותיי, ההקּורוֹת של השמים.

האם זוהי ההקורה של יונק הדבש?
אני נוטה לחשוב שלא. אמנם פלורינדה שרה את שיר ההקורה של יונק הדבש של אירממו-ווה, אבל נאמר שם שהיה זה רק אחד משירי ההקורה שלו.
ההקורה של יונק הדבש הוא ממין נקבה, ולכן אני מחזיק (עדיין) במחשבה שההקורות ממין זכר הם אלה המוליכים אל השמש.
ההקורה של יונק הדבש הייתה פעילה בריפוי של פלורינדה. הייתה זו ההקורה האישית של השמאן פוריווריווה.

נראה שהשמאן בפוטנציה יורד אל המערות הבוערות הדוממות שבבטן האדמה, וחוזר משם עם הקורה (בעל ברית) אשר ינחה אותו/ה אל השמש.

***

שני הקולות של השמאן הם נקודה חשובה, כמובן.
בהזדמנות אחרת נעסוק בה.
============ 
4.3.19

ואם יקשה השואל:
אולי המערות הבוערות הדוממות נמצאות בשמש ולא בבטן האדמה?
התשובה הראשונה היא: אם מגיעים למערות הבוערות כדי לקחת משם הקורה שתוליך אל השמש, והמערות נמצאות בשמש, אז לא צריך את העזרה של הקורה, כי הרי הגענו לשם ללא עזרתה.
שנית: המסע אל המערות הבוערות מתואר כירידה, מעבר לערפל היער. והמסע אל השמש אמנם לא נאמר במפורש שהוא עלייה, אבל נראה שנרמז שהוא מעבר לעננים, כלומר מעל לעננים:
"הוא [החניך] ייפגש עם אלה שלא נפלו לתוך העננים בדרכם אל השמש." (עמוד 175)
============