מי אמר שלא כל יום פורים

Feel So Good

יצירה מוזיקלית מ-1977, מאד מוכרת.
החצוצרה היא כלי מאד לא סלחני לשגיאות.

גירסה קצרה יותר.
להקה של איש אחד, כנראה.

בספרות שלנו יש לא מעט ענייני מסכות. מסכות ממש. לא כולל התחזויות ולבישת צורות שונות (דון חואן החניך שהתחפש לאישה, הנגואל חוליאן שלבש צורת אדם זקן, זולייכה שלבשה דמות של גבר (השרת הזקן) וגם את דמות אספרנסה, יש דוגמאות לאינסוף).

הנה כמה מקרים שאני זוכר כרגע:
יש את המכשף היאקי ב"צדו הפעיל" שהוביל את קסטנדה לדון חואן. האיש יצר מסכות לפרנסתו וקסטנדה קנה ממנו כמה מסכות. ציינתי בעבר שקסטנדה תרם את אוסף המסכות שלו לאוניברסיטה וישנה תערוכת קבע (כמדומני) שכוללת את האוסף שלו. יש ווידאו ביוטיוב על תערוכה זו.
בהחלט מקום עלייה לרגל 😊

יש את מסכת השטן ב"חלום המכשפה", מסכה ששימשה כעצם מאגי לכבוש את לבה של אישה ולשנות את גורל האנשים המעורבים בכך. כפי שהצעתי, בכל אירוע של תפנית גורל בסיפורי "חלום המכשפה" ישנו עצם מאגי שמעורר פיתוי.

ב"להתעורר אל החלום" יש את ההתייחסויות הכי משמעותיות למסכה. הנה הם:

"עולם המכשפים הוא חלום, מיתוס, ועם זאת הוא אמיתי כמו העולם היומיומי," המשיכה פלורינדה. "על מנת שנוכל לתפוס באופן חושי ולתפקד בעולם המכשפים, אנו צריכים להסיר מעלינו את המסכה היומיומית, שנחבשה על פנינו מהיום שבו נולדנו, ולחבוש את המסכה השנייה; את המסכה המאפשרת לנו לראות בעצמנו ובסביבתנו את מה שהם באמת: אירועים עוצרי נשימה, שלפריחתם קיום חולף וחד פעמי, אשר לעולם לא יחזרו על עצמם שוב.
  "תצטרכי ליצור את המסכה הזו בעצמך." פלורינדה התמקמה לה בנוחות רבה יותר על המיטה, וכשהיא חופנת את הספל בכפות ידיה, אותו מילאתי מחדש, לגמה לגימות קטנות ורועשות.
  "כיצד אוכל ליצור את המסכה הזאת?" שאלתי.
  "על ידי חלימתך את העצמי האחר שלך," מלמלה, "בוודאי לא רק על ידי שינוי כתובת, בגדים חדשים, ספרים חדשים." היא העיפה בי מבט צדי וחייכה בלעג. "ובטח שלא מתוך אמונה שיש לך גבר חדש." (עמוד 189)

"מחיר החופש הוא המסכה, אותה את חובשת, המסכה שמרגישים בה כל כך נוח והיא כל כך קשה להסרה, לא בגלל שהיא מתאימה באופן כה טוב, אלא משום שאת כבר חובשת אותה כל כך הרבה זמן." היא הפסיקה להסתובב בחדר ונעמדה לפני שולחן הקלפים.
  "האם את יודעת מהו החופש?" שאלה באופן רטורי. "החופש הוא היעדר מוחלט של התעסקות בעצמך," אמרה והתיישבה על המיטה לצדי, "והדרך הטובה ביותר להפסיק להיות עסוק בעצמך היא להיות עסוק באחרים."
(עמוד 190)

"הגיע זמנך להתחיל לעצב את המסכה החדשה שלך; המסכה שאין בה חותם של אף אחד אחר מלבדך. היא חייבת להיות מגולפת בבדידות. אחרת, היא לא תתאים כמו שצריך, ותמיד יהיו פעמים בהן תורגש המסכה הדוקה מדי, רפויה מדי, חמה מדי, קרה מדי ..." קולה הלך וגווע כשהמשיכה ומנתה סוגי אי נוחות משונים ביותר.
שתיקה ארוכה השתררה, כשלאחריה, באותו קול מנומנם אמרה: "לבחור בעולם המכשפים הוא לא רק עניין של להגיד שבחרת. את צריכה לפעול באותו עולם. במקרה שלך, את צריכה לחלום. האם חלמת חלימה-ערה מאז שחזרת?"
במצב רוח קודר מאד הודיתי שלא.
"אז עדיין לא קיבלת את ההחלטה שלך," העירה בחומרה. "אינך מגלפת את המסכה החדשה שלך. אינך חולמת את העצמי האחר שלך.
(עמוד 190)

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

21.3.19

Kayla Waters - Full Bloom

=============== 
21.3.19

קדימון של סרט חדש על קסטנדה, ככל הנראה בסגנון אנשים מספרים על אנקדוטות במפגשיהם אתו.
אי אפשר להטמיע.
=============== 
22.3.19

קולה  הרועם  ומתגלגל  של  ההקורה ומקבילותיו בספרות קסטנדה

"תקשיבי היטב," ריטימי דחקה בי. "אִירַמַמוֹ-ווה הוא אחד מהשַפּוֹרִים היחידים אשר נדדו אל השמש במהלך החניכה שלהם. הוא הדריך אחרים במסעם הראשון. יש לו שני קולות. האחד ששמעת לפני רגע היה שלו; השני הוא של ההקּורַה האישית שלו."
  עכשיו המילים של אִירַמַמוֹ-ווה פרצו ממקום עמוק בחזהו; כמו אבנים המתגלגלות במורד נקיק, המלים התגלגלו אל תוך דממת האנשים שהתאספו בבקתות שלהם. כשהם מצטופפים יחדיו, בתוך אווירה כבדה מעשן ומציפייה, נראה היה שהם בקושי נושמים. עיניהם נצצו בכיסופים לשמוע את מה שיש לה קּורַ ה האישית של אִירַמַמוֹ-ווה לומר, את מה שעומד להתרחש בעולם המסתורי של החניך.
"הבן שלי נדד אל מעמקי האדמה, ונשרף באש החמה של המערות הדוממות שלהם," אמר הקול המתגלגל ורועם (rumbling) של ההקורַה של אִירַמַמוֹ-ווה. (עמוד 174)

המכה הרביעית נחתה על חזהו של אִירַמַמוֹ-ווה בכוח מנפץ. היא הדהדה כמו סלעים המתגלגלים בנהר בזמן סערה. "אני חושבת ששמעתי את ההקּורוֹת שלו," אמרתי, משוכנעת שצלעו של אִירַמַמוֹ-ווה נשברה. "הוא ווַאִיטרִי ," צעקו גברי האיטיקוטרי ואורחיהם במקהלה. כשהבעה משולהבת על פניהם, הם הקפיצו את חיציהם וקשתותיהם מעלה ומטה על ירכיהם, והקישו בהם מעל לראשיהם.
   "כן. הוא אמיץ," חזרה על דבריהם הַיַמּו, עיניה נעוצות באִירַמַמוֹ-ווה שעמד זקוף בין הגברים המריעים, מרוצה שההקּורוֹת הדהדו בעוצמה, חזהו החבול נפוח מגאווה.
(עמוד 90)

הקול הרועם והמתגלגל של ההקורה מזכירה רעם מתגלגל, לא?

"נשמתה עלתה לשמים, לביתו של הרעם. האש שחררה את נשמתה מעצמותיה". (עמוד 55)

"דרך עשן האש, נשמתה הגיעה לביתו של הרעם", אמר מילאגרוס (עמוד 56)

בהקשר להרג התינוקת שאך נולדה:
"מי שעדיין לא ראה את השמיים חייב לחזור למקום שממנו הוא בא." היא פרשה את ידה לכיוון הצללים השחורים העצומים, שהתחילו לרגלינו והסתיימו בשמים, ואמרה, "לביתו של הרעם." (עמוד 121)

"אִירַמַמוֹ-ווה הולך אל תוך היער כדי למצוא את מה ששַפּוֹרִי גדול מחפש."
 "מה זה?"
 "הכוח לנדוד לביתו של הרעם. הכוח לנדוד אל השמש ולחזור בחיים." (עמוד 173)

בספרות קסטנדה, השיחים, הבתה, מייצגים לדעתי לעתים רבות את העולמות הלא-אורגנים. כמו היער שבציטוט, המכשפים נכנסים לשיחים כדי ליטול אנרגיה. (יקוש היוקשים).
לדעתי במקרה של חבורת דון חואן, סביב מקומות עוצמה נמצאים רצועות גיאולוגיות המייצגות את הרצועות הלא אורגניות, בצפיפות יחסית. הבַּתַה שסביב ביתם/בתיהם היא לדעתי כזו.
בהקשר זה אני מציע להרהר באפשרות זו על רקע המקרה שבו דיבר דון חואן לראשונה על הטפיל: עד כה הכיתי מסביב לשיח. כלומר רמזתי סביב לעיקר העיקרים.

אוסף של קולות רעם בספרי קסטנדה:

At that very moment I heard an extraordinary rumble. I jumped up and don Juan began to laugh. The rumble was like a thunderous avalanche. Listening to it, I had the funny realization that my inventory of experiences in sound conies definitely from the movies. The deep thunder I heard resembled the sound track of a movie when the whole side of a mountain falls into a valley
(מציאות נפרדת)

ובהמשך
 The thunderous rumble shook the ground where I stood.

לחובבי התנ"ך שבינינו, כמה שורות משם בהמשך, יש קטע טולטקי המקביל ל"וכל העם רואים את הקולות".
 It was rather as if the noise was creating the image of a boulder rolling on its monumental sides. I was actually "seeing" the noise". The inexplicable character of my perception threw me into the depths of despair and confusion. Never in my life would I have conceived that my senses were capable of perceiving in such a manner.

ובהמשך, אם אנו כבר כאן, בקפיצה של כמה שורות:
"Carlos is indulging in his confusion," don Juan said very loudly.
נתקלנו בהתמכרות לאלימות, לרחמים עצמיים, ועכשיו לבלבול שכלי.

נדמה לי שבחלק מתיאורי התגלות האל במקרא יש מאפיין של רעשים של סלעים מתגלגלים ("מים רבים" "קול המון כקול שדי" עשויים להצביע על אותה תופעה בטרמינולוגיות שונות. דרך אגב, הציטוט לעיל של החבטה בחזה והדהוד ההקורה בחזה שנשמע "כמו סלעים המתגלגלים בנהר בזמן סערה" משלב את גלגול הסלעים והמים הרבים).

הופעות מסקליטו מלוות ברעש זה:

 I heard the familiar rumble that marked the presence of Mescalito. Everybody sang frantically, and I knew that don Juan, and everybody else, had actually heard the noise.

--------

 "When Genaro shits the mountains tremble." He leaped into the bushes and a moment later I heard a very strange noise, a deep, unearthly rumble. 

------- 

 I heard don Juan's voice again as a very strange and frightening rumble. Immediately upon hearing it I began losing my capacity to perceive the bubbles. "Mount one of those bubbles," I heard him saying.

(סיפורי עוצמה, לדעתי)
-------
בדוגמה הבאה מדומה הרעש לרעם של מטוס סילון. הקול דמוי הרעם קשור בראייה (לא רק בדוגמה זו)

I again squinted my eyes and once more saw the web of light fibers. I looked at it for a moment and then I opened my eyes wider. At that instant I heard a faint rumble - it could have easily been explained as the distant sound of a jet plane - and then, with my eyes wide open, I saw the whole range of mountains in front of me as an enormous field of tiny dots of light.

----------

רעש זה הוא הדרך המוזרה שבה בעל הברית מכריז על נוכחותו. 

 the rumble I had heard was the peculiar way in which an ally heralded its presence

אמירה זו תומכת מאד בהשערה שההקורות הם בעלי ברית.

-------------- 

After a while I asked about don Genaro. "He's around," he said. "He went into the bushes to make the mountains tremble." I heard at that moment a distant rumble, like muffled thunder. Don Juan looked at me and laughed.

--------
תנופת האדמה

 I watched the last ray of sunlight being reflected on it. I felt a hole in the pit of my stomach, just as if I were on a roller coaster. I felt, rather than heard, a faraway earthquake rumble which abruptly overtook me. The seismic waves were so loud and so enormous that they lost all meaning for me.

***

ואיך אפשר שלא להיזכר ב"קול הרעם מקהיר" :)


שבת שלום.
=============== 
22.3.19

קולות רעם הולכים יד ביד עם ברקים, לא?
מהו ההסבר לברקים אצל אינדיאנים אלה?

לעיל נתקלנו בשני הציטוטים הבאים הנוגעים למותה של אנגליקה:

"נשמתה עלתה לשמים, לביתו של הרעם. האש שחררה את נשמתה מעצמותיה". (עמוד 55)
"דרך עשן האש, נשמתה הגיעה לביתו של הרעם", אמר מילאגרוס (עמוד 56)

"סופות נגרמות על ידי מתים שעצמותיהם לא נשרפו; שאפרם לא נאכל," אמר קַמוֹסִיווה הזקן. "רוחות חסרות-מזל אלה, המשתוקקות להישרף, הן אלה אשר מלהיטות את העננים עד שאש מאירה את השמים." 

 "אש שלבסוף תשרוף אותם," סיימתי את המשפט שלו. 

 "אוֹהּוּוּו, את כבר לא כל כך בורה," אמר קַמוֹסִיווה. (עמוד 188)

כלומר הברקים נוצרים על ידי רוחות מתים המבקשות להישרף, ובכך להתנתק מגופיהן, ולחזור לבית הרעם.

=============== 
22.3.19

אני לא יודע אם זה קשור לרצון של נשמה להשתחרר מהגוף ולהגיע לבית הרעם,
הנה מקרה של ברק הפוגע פעמיים סמוכות באדם. (כאן, להבדיל, מדובר בנשמה בגוף חי)

ככל הנראה מדובר בחלאה שהתכוונ(ה) לשדוד את הזוג שחלף שם קודם לכן, ואם כך זה יכול להתאים גם לרעיון המלאכים השומרים, ובטרמינולוגיה שלנו: צללי המכשפה השומרים, המתמרנים גורלות.

=============== 
22.3.19

אפרופו פורים,
לְמה מתחפשים חלאות במשך כל השנה?
לאנשים טובים וישרים כמובן.
אחת החלאות הגדולות היא פייסבוק שעסוקה ב"להפיץ טוב", "לפלוני יש יום הולדת היום, שלח לו מחשבות טובות". ועוד כהנה.
ואני תוהה, למה שהחלאה הזו, המומחית למחשבות טובות, לא תשלח מחשבות טובות לעצמה?
===============
22.3.19

פריחה מלאה.
כבר הבאתי לעיל, אבל זו הזדמנות לציין את הפריחה המשגעת בתקופה הזו.
אז כשאתם בין הרקפות, הפרגים ושאר תאוות לעיניים, לוכדי תשומת הלב בעלי כוונות לא רעות, יש לקוות. אל תשכחו את המוסיקה הטובה הזו.
זה מזכיר את הסכנה שיש בהתבוננות בצמחים קטנים כי שדה הזוהר שלהם חזק. הם מרגישים שאת/ה מביט מתבונן בהם  ויורים בך חזרה.
=============== 
23.3.19

הצעתי כבר את הרעיון הזה בעבר, אבל כמדומני לא לגמרי בדיוק באופן זה, ואם כן, לא מזיק לחזור על רעיונות של התפיסה שאנו שואפים להחליף בה את אופן ההסתכלות שלנו על המציאות.

העיט (Eagle, לא נשר) הוא מקור הדברים, ממנו הכל נאצל, הידוע והלא-ידוע.
האם מקור הכל חייב לנכוח בשדה התפישה החושית?
אם לא חייב, אז סביר מאד (לדעתי).
אם כן, מה בשדה הראייה שלנו מייצג את העיט?

הצעתי בעבר את השמש.
לדוגמה, שניהם, השמש והעיט, מזינים את כל היצורים.
תמיכה מהעולם הקדום:
בתרבויות קדומות היו אלי שמש רבים בעלי ראש עיט, או דמוי עיט.
לדוגמה: רַא, אל השמש המצרי.

===============
24.3.19

לא רק נוכחותו של בעל הברית מתבטאת בקול רועם מתגלגל, אלא גם הכפיל מדבר בקול דומה.
כשחושבים על כך ששניהם ישויות לא אורגניות, זה לא כל כך מפתיע.
הנה קטע מ"הטבעת השניה של העוצמה". בניניו נמצא בכפיל שלו (הצעתי כך בעבר).

"One of us here is a fool!" Benigno said in a booming voice without opening his eyes. The sound of his voice was so outlandish that I jumped away from him. 

בניניו הסתיר את עיניו כי הן אינן עיניים רגילות, אלא נקודות אור אדומות או ענברי. הייתה לחניכים סיבה להסתיר מקסטנדה את העובדה הזו.
כל האינטראקציה של קסטנדה עם החניכים בספר זה היא על טהרת הייקוש מצדם, לדעתי.
לא אתפלא אם יתברר, בסוף ימים רבים, שגם הוא הוא עשה להם יקוש ושיחק את האידיוט.

באותו המפגש הנ"ל יש עוד כמה התיחסויות לקול המוזר של בנינו. קסטנדה אפילו שואל אותו על קולו המוזר.

הנה קטע אחר מאותו מפגש:

"But why?" I asked him.

Benigno answered for him in a booming, guttural voice.

"Because his pecker doesn't work," he said. The sound of his voice was so extraordinary that for an instant I had the impression that he was talking inside a cavern. It was at once frightening and incongruous. I laughed almost out of control.

הקול העמוק והרועם מגיע מתוך הגרון, או הבטן. כך גם מתואר הקול של ההקורה.
וכך גם דיבר השמאן הצלליתי שחילץ את האנתרופולוג ביל מטקס החניכה שאינדיאנים התכוונו לערוך לו.
=============== 
24.3.19

הנה הקטע מ"צדו הפעיל", תיאור קולו של השמאן הזקן הצלליתי (shadowy).

His voice was something unforgettable. It was as if he were talking from a tube, or as if he had something attached to his mouth that carried the words out of him. I swear to you that I saw the man talking inside his body, and his mouth broadcasting the words as a mechanical apparatus.

(מתוך הפרק "מסע העוצמה".)
=============== 
24.3.19

ישנו קטע אחר שבו מוזכר קול (רעש) המגיע מבפנים.
כאשר פלורינדה חלתה.

"בוקר אחד הרגשתי סחרחורת כזו, שלא יכולתי לצאת מהערסל שלי. הנמכתי את ראשי לכיוון ברכיי, וחיכיתי שהכישוף  יחלוף. לא היה לי כוח להרים את הראש ולענות למילותיה החרדות של ריטימי אשר אבדו ברעש המתמיד סביבי. זה בטח הנהר, חשבתי: הוא לא רחוק מדי. אבל אז הבנתי שהרעש בא מכיוון אחר. באופן נואש, כאילו חיי היו תלויים בזה, ניסיתי לחשוב מאיפה בעצם הקול מגיע: הוא בקע מתוכי.
     במשך ימים לא שמעתי דבר מלבד תיפוף בראשי. רציתי לפקוח את העיניים. לא יכולתי. דרך עפעפיי העצומים ראיתי את הכוכבים בשמים כשהם בוערים באופן זוהר עוד יותר, במקום דועכים. בהלה אחזה אותי למחשבה שהלילה עלול להימשך לנצח, שאני יורדת עמוק יותר ויותר לתוך עולם של צללים וחלומות מנותקים.
     ריטימי, טוּטמי, אֶטֶווּ, אַרַסֻוֶוה, הַיַמוּ, אִירַמַמוֹ-וֶוה, וקַמוֹסִיוֶוה הזקן נופפו אליי מגדות נהר ערפיליים ונראו כנסחפים מולי. לפעמים הם קפצו מענן לענן, מטאטאים את הערפל עם מטאטאים העשויים עלים. בכל פעם שקראתי להם, הם נמסו אל תוך הערפל. לפעמים יכולתי לראות את אור השמש, זורח באדום וצהוב מבין ענפים ועלים. הכרחתי את עיני להישאר פקוחות, והבנתי שהייתה זו רק האש הרוקדת על גג הסכך."
(עמוד 199)

בהמשך יש תיאור של הריפוי של השמאן פוריווריווה את פלורינדה, ובגלל השוונג אני מביא אותו.
ובעיקר כי הוא חשוב.

"שעות הערּות והשינה שלי היו מלאות בקולו. בכל פעם שמיקדתי את עיניי בחשיכה, פניו של פוריווריווה הופיעו. שמעתי את השיר של ההקּורַה שלו. הרגשתי את המקור החד של יונק הדבש פותח את בית החזה שלי. המקור הפך לאור. לא אורה של השמש או אור הירח, אלא הקרינה המסנוורת של עיני השַפּוֹרִי הזקן. הוא דחק בי להביט לתוך אישוניו העמוקים. עיניו נראו חסרות עפעפיים, נמתחות עד לרקותיו. הן היו מלאות ציפורים רוקדות. עיניו של מטורף, חשבתי. ראיתי את ההקּורוֹת שלו מרחפים על אגלי טל, רוקדים בעיניו המבריקות של יגואר, ושתיתי את הדמעות המימיות של האֶפּנַה. דגדוג אלים בגרוני כיווץ את בטני עד שהקאתי מים. הם זרמו אל מחוץ לבקתה, אל מחוץ לשבונו, בשביל אל הנהר, נמסים אל תוך לילה של עשן וזימרה.
   פקחתי את עיניי והתיישבתי בערסלי. ראיתי בבירור את פּוריווריווה רץ אל מחוץ לבקתה. הוא פשט את זרועותיו אל הלילה, אצבעותיו פרושות לרווחה כאילו היה מזַמן את האנרגיה של הכוכבים. הוא הסתובב והביט בי. "את תחיי," הוא אמר. "הרוחות הרעות עזבו את גופך." אחר כך הוא נעלם לתוך צללי הלילה."
(עמוד 200)

כפי הנראה, הרעש דמוי-נהר שבקע מתוכה ("קול מים רבים"), וקול התיפוף, שגם הוא עלה מתוכה (כנראה), מקורם הוא, כך נראה, בהקורות הרעות (הרוחות) שחדרו לתוכה.
אם כן, אפשר לשער מהנ"ל שקולות הבאים מבפנים (קול הדיבור של ההקורות) ורעשים פנימיים סיבתם היא הקורות/רוחות.

ההקאה של מים היא גם מעניינת. (היא שמעה קול זרימת מים בתוכה כשהייתה חולה, ובריפוי שלה היא הקיאה מים).
מים הם כנראה מצע הקיום של הישויות הלא אורגניות הטפיליות. (להבדיל, בעלי ברית הקשורים ברוח (ובשמש) הן ישויות הדַרות באש, כנראה)
דונה מרסדס השתמשה המון בגרימת הקאה כחלק מהריפוי שלה.
===============