כתב העת "קוראי האינסוף" מכיל גם תשובות לשאלות שהגיעו מהקהל, בעיקר כנראה מאלה שהשתתפו בסדנאות ובקורסים.
תזכורת, הסוגריים הם תוספות שלי לצרכי הבהרה, המתרגם.
*****************************
שאלות [queries] אודות דרך הלוחמים
מי הם הצ'אקמול-ים [chakmools] ?
אחת השאלות שנשאלו בעיקשות הראויה לציון קשורה לשלושת האנשים שלימדו עד כה את הסמינרים והסדנאות: קיילי לונדאהל [ Kylie Lundahl], רני מורז [Reni Murez] וניי מורז [Nyei Murez] [כולן נשים]. הן נקראו "הצ'אקמול-ים". זהו מונח שנלקח מהשם שניתן לכמה דמויות אנושיות עצומות [massive] שנמצאו בפירמידות של טולה [Tula] ויוקטן [Yucatan] במקסיקו. ארכיאולוגים סיווגו את הדמויות המאסיביות האלה של גברים הנשענים לאחור כמבעירי קטורת [incense] המוצבים בשערי הפירמידות, אך דון חואן מאטוס האמין שהם היו ייצוגים [representations] של לוחמים-מגנים [warrior guardians] שהגנו על הפירמידות כאתרי עוצמה.
את הדמויות האלה פגשו לראשונה בעיירה של [תרבות] המאיה [ששמה] צ'אקמול ומכאן השם "צ'אקמול". שלושת הנשים [persons] שהוזכרו לעיל מתאימות לקטגוריה כללית זו של לוחם-מגן. אולם, זו תהיה טעות להאמין כי שלושתן לבדן מהוות [constitute] קטגוריה זו של לוחם. שלושתן הן אלה שעליהן הייתה מונחת, עד כה, האחריות לקיים [sustain, לתמוך] את המושג של לוחם-מגן. כל אחד מאיתנו שמקבל על עצמו את האחריות על קיום [תמיכה] של מושג הלוחם-מגן, נעשה מעצם כך [ ipso facto], לצ'אקמול. קרלוס קסטנדה, כראש שלשמו מיוחס [the nominal head] פרויקט [enterprise, מפעל, יוזמה] החירות שלנו, הוא הצ'אקמול של כולנו, ובאותה מידה כך גם קרול טיגס.
עם זאת, על קיילי לונדאהל, רני מורז וניי מורז נופל הנטל להיות הראשונות ליישם בחיים היומיומיים כמה תנועות הקרויות מעברים קסומים, שהתגלו ופותחו על ידי שמאנים שחיו במקסיקו בימי קדם; בחלקן של שלושת הנשים האלה נופלת גם ההנאה והכבוד שבהבאת המעברים הקסומים האלה [החוצה] לציבור הרחב. ומעשה הוצאתם אמור [should, צפוי] היה לשחרר אותן; זה [המעשה הזה] אמור היה לנתק עוד יותר את קשריהן עם החשיבות העצמית השולטת בפעולות חיי היומיום. באופן אידיאלי, Tensegrity צפויה להביא חירות למתרגלים שלה, ושלושת הצ'אקמול-ים, המוכרות למשתתפים בסמינרים ובסדנאות שלנו, אמורות להרוויח ממצב זה. עם זאת, החידוש בכך שהוצאנו לצריכה ציבורית [public consumption] משהו כה סודי כמו המעברים הקסומים כלל מלכודת [pitfall] שלא היה לנו שום אמצעי לצפות אותה.
לאחר שהן אמרו תודה ונפרדו לשלום מהקהל שלהן בסמינר ובסדנה שנערכו ב- 9 וב -10 בדצמבר 1995, שלושתן ישימו פעמיהן [head] לשכבות [strata] נוספות של הדבר [affair] רב השכבות, הוא דרך הלוחמים. הן תיפרדנה כדי לבחון את המשמעת [discipline] שלהן מול סיכויים בלתי ניתנים לקביעה [מראש] [indeterminable odds].
****************** סוף ***********
צ'אקמולים: פסל קדום, והשלישיה המדוברת.
התמונות הן שירות לציבור של כותב הפוסט 
הן אינן מוופיעות בכתב העת.
הן אינן מוופיעות בכתב העת.
***************************************
מוסיקה
השעון
קטע נפלא של חליל
*****************************
הערות ותוספות
16.5.21
קוראי האינסוף (4)
=============
=============
עוד שאלה למערכת-כתב-העת "קוראי האינסוף" והתשובה עליה.
הסוגריים המרובעים הם שלי. יש בטקסט סוגריים עגולים, הם חלק מהטקסט המקורי.
*********************************
יומן טנסגריטי
מהי טנסגריטי? [Tensegrity]
שאלה נוספת שנשאלה בעקביות היא "מהי טנסגריטי?"
טנסגריטי היא הגירסה המודרנית של כמה תנועות המכונות "מעברים קסומים" שפותחו על ידי שמאנים אינדיאנים שחיו במקסיקו בזמנים שקדמו לכיבוש הספרדי.
"זמנים [times] לפני הכיבוש הספרדי" הוא מונח שבו השתמש דון חואן מאטוס [Matus], מכשף אינדיאני מקסיקני שהכניס [introduced] את קרלוס קסטנדה, קרול טיגס, פלורינדה דונר-גראו וטאישה אבלאר אל העולם הקוגניטיבי [עולם הידע] של השמאנים שחיו במקסיקו, על פי דון חואן, לפני 7000 עד 10000 שנה.
דון חואן הסביר לארבעת תלמידיו שהשמאנים, או המכשפים, כפי שהוא כינה אותם, גילו באמצעות פרקטיקות שהוא לא יכול היה לרדת לחיקרם [could not fathom], כי אפשרי לבני אדם לתפוס אנרגיה ישירות כפי שהיא זורמת ביקום. במילים אחרות, אותם מכשפים טענו, לדברי דון חואן, כי כל אחד מאיתנו יכול להיפטר [do away with], לרגע, מהמערכת של הפיכת שטף [inflow] האנרגיה שלנו לנתונים חושיים הרלוונטיים לסוג האורגניזם שאנחנו (במקרה שלנו, אנחנו קופים, apes). הפיכת שטף האנרגיה לנתונים חושיים יוצרת, כך טוענים המכשפים, מערכת פרשנות [interpretation] שהופכת את האנרגיה הזורמת של היקום לעולם חיי היומיום שאנו מכירים.
עוד הסביר דון חואן כי ברגע שאותם מכשפים מימי קדם ביססו את תוקפה של תפיסת האנרגיה באופן ישיר, שאותה הם כינו ראייה, הם המשיכו לזקק [refine] אותה בכך שיישמו אותה על עצמם, כלומר הם תפסו [perceived] זה את זה, בכל פעם שהם רצו בכך, כצביר [קונגלומרט] של שדות אנרגיה. בני אדם, כשהם נתפסים בצורה כזו, נראים בעיני הרואה ככדורים זוהרים ענקיים [gigantic luminous spheres]. גודלם של כדורים זוהרים אלה הוא כרוחב הזרועות כשהן פשוטות לצדדים.
כאשר בני אדם נתפסים כצבירים של שדות אנרגיה, ניתן [אז] להבחין בנקודה זוהרת מאד בגובה השכמות [shoulder blades] במרחק זרוע מהן, מאחור. הרואים של ימי קדם שגילו את נקודת הזוהר הזו כינו אותה "נקודת המאסף" [the assemblage point], מכיוון שהם הגיעו למסקנה כי שם נאספת [assembled, מתקבצת, מתכנסת] התפיסה. הם הבחינו, בעזרת ראייתם, כי במקום זה של זוהר, שמיקומה הוא אחיד [הומוגני] לאנושות, מתכנסים [converge] שדות אנרגיה לאין שיעור [zillions], שלהם צורת חוטים דקים [filaments] זוהרים המהווים את היקום בכללותו [at large].
עם התכנסותם שם הם הופכים לנתונים חושיים [sensory data], שבני האדם כאורגניזמים יכולים לעשות בהם שימוש [utilizable, ניתנים לניצול, להפקת תועלת]. ניצול זה של אנרגיה שהפכה לנתונים חושיים נחשב בעיני מכשפים אלה כמעשה של קסם טהור: אנרגיה חופשית [at large, בדרך כלל הכוונה לאנרגיה שמחוץ לפקעת הסיבים, פקעת שעל פניה ממוקמת נקודת המאסף] הופכת [transformed] על ידי נקודת המאסף לעולם שלם [all-inclusive, כולל את הכל] ממש [veritable], שבו בני אדם כאורגניזמים יכולים לחיות ולמות.
פעולת הפיכת שטף האנרגיה הטהורה לעולם הנתפס [בחושים] יוחסה על ידי אותם מכשפים למערכת פרשנות. המסקנה המנפצת [shattering, מזעזעת] שלהם, מנפצת עבורם, כמובן, ואולי [גם] לחלק מאיתנו שיש להם את האנרגיה להיות קשובים [attentive, מודעים], הייתה שנקודת המאסף איננה רק המקום שבו נאספת התפיסה על ידי הפיכת שטף האנרגיה הטהורה לנתונים חושיים, אלא המקום שבו מתרחשת הפרשנות של הנתונים החושיים.
התצפית [observation, התגלית] המנפצת [מזעזעת] הבאה שלהם הייתה שנקודת המאסף נעתקת ממקומה הרגיל בצורה טבעית מאוד ולא בולטת [unobtrusive] במהלך השינה. הם גילו שככל ששינוי המיקום גדול יותר, כך החלומות המלווים את שינוי המיקום מוזרים [ביזריים] יותר. מתצפיות ראייה אלה קפצו אותם מכשפים לפעולה הפרגמטית של הזזה רצונית [volitional] של נקודת המאסף. והם קראו לתוצאות המסכמות שלהם "אמנות החלימה”.
אמנות זו הוגדרה על ידי אותם מכשפים כניצול פרגמטי של חלומות רגילים ליצירת כניסה לעולמות אחרים על ידי פעולת העתקת נקודת המאסף ממקומה באופן רצוני [at will], והחזקתה [maintaining, קיבועה] במיקום החדש הזה, גם כן באופן רצוני. התצפיות [observations, התובנות] של אותם מכשפים בעת תרגול אומנות החלימה היו תערובת של שכל [reason] ושל ראיית אנרגיה ישירות כפי שהיא זורמת ביקום. הם הגיעו להבנה שבמיקומה הרגיל, נקודת המאסף היא המקום בו מתכנס [converges] חלק נתון [given, מוגדר], זעיר, של סיבי האנרגיה המרכיבים את היקום, אך אם נקודת המאסף משנה את מיקומה בתוך הביצה הזוהרת, חלק זעיר אחר של שדות אנרגיה מתכנס בה, וכתוצאה מכך נוצר שטף חדש של נתונים חושיים: שדות אנרגיה שונים מהרגילים הופכים לנתונים חושיים, ושדות אנרגיה שונים אלה מקבלים פרשנות כעולם אחר.
אמנות החלימה הפכה עבור אותם מכשפים לתרגול [פרקטיקה] המרתקת [absorbing] ביותר שלהם. במהלך התרגול הזה הם חוו מצבים של יכולת גופנית ושל רווחה שאין שווה להם [unequaled, נעלים], ובמאמציהם לשכפל את המצבים האלה בשעות הערות שלהם, הם גילו שהם מסוגלים לחזור עליהם בעזרת תנועות מסוימות של הגוף. מאמציהם הגיעו לשיאם בגילוי ופיתוח של מספר רב של תנועות כאלה, אותן הם כינו מעברים קסומים [magical passes, העברות קסומות].
המעברים הקסומים של אותם מכשפים מהעת העתיקה של מקסיקו הפכו לנכס היקר ביותר שלהם. הם אפפו אותם בטקסים ובמסתורין ולימדו אותם רק לחניכיהם במסגרת של סודיות אדירה. זה היה האופן שבו לימד אותם דון חואן מאטוס לתלמידיו. תלמידיו, בהיותם החוליה האחרונה בשושלתו, הגיעו פה אחד למסקנה כי המשך הסודיות לגבי המעברים הקסומים מנוגד לאינטרס שהיה להם בהנגשת עולמו של דון חואן לעמיתיהם בני האדם. על כן, הם החליטו, לגאול [rescue, לחלץ] את המעברים הקסומים ממצבם החבוי [obscure. המעורפל]. הם יצרו באופן זה את טנסגריטי, שהוא מונח הנוגע לאדריכלות, שמשמעותו "התכונה של מבני שלד, הכוללים מרכיבים [members, חברים] בעלי מתח רציף ומרכיבים של לחץ [compression, דחיסה] לא רציף, באופן שכל אחד ממרכיביו [members, חבריו] פועל ביעילות ובחסכוניות המקסימליים."
זהו שם מתאים ביותר מכיוון שהוא תערובת של שני מונחים: מתח [tension] ושלמות [integrity]; מונחים הרומזים על שני הכוחות-המניעים של המעברים הקסומים.
.
******************** סוף *******************************
ושאלת הפוסט לקוראים:
מה כל כך מזעזע [מנפץ] בתגלית שבנקודת המאסף מתבצעת גם הפרשנות לנתוני החושים ?
(כלומר, בנוסף להפיכת ראיית-האנרגיה לתפיסה של נתוני חושים)
.
לרשותכם כל הזמן שבעולם, עד הטפיחה על כתף שמאל
אביא את תשובתי בהמשך.
===============================
17.5.21
פתרון החידה (הצעה)
===============
===============
החידה הייתה:
מה כל כך מזעזע [מנפץ] בתגלית שבנקודת המאסף מתבצעת גם הפרשנות לנתוני החושים ?
כלומר, בנוסף להפיכת אנרגיה לנתוני חושים.
כלומר, בנוסף להפיכת אנרגיה לנתוני חושים.
.
ההצעה שלי
ראשית, אנו צריכים לזכור את מה שנאמר באחד הקטעים שכבר תרגמתי מ"קוראי האינסוף" :
הכוונה היא שמעניקה משמעות לנתונים החושיים. העולם שלנו הוא מעט מאד תפיסה ובעיקר פרשנות.
הנה הקטע:
"על מנת להתייחס [to deal with] אל דבר כאל עץ, כל מה שאנחנו צריכים זה מבט חטוף [cursory glance] שבקושי אומר לנו משהו. כל השאר הוא תופעה שאותה הוא תיאר כקריאה לכוונה [calling of intent, זימון הכוונה] : כוונת העץ, כלומר פירוש הנתונים החושיים הנוגעים לתופעה ספציפית זו, לה אנו קוראים [call, מכנים] עץ."
(לקוח מהקטע השני בכתב העת: הנחת היסוד הראשונה של דרך הלוחמים: אנו ישויות תופסות)
.
מכיוון שנקודת המאסף היא לא שלנו, אלא היא מה שאנו - ראו ב"מפגשים עם הנגואל", אז החידה מעתה מתנסחת כך:
מדוע זה מדהים שלנקודת המאסף [לנו] יש שליטה בכוונה?
הכוונה היא הכוח שמניע את נקודת המאסף ממקומה למיקומים אחרים. כלומר, המדהים והלא מובן מאליו הוא שהנקודה יכולה להניע את עצמה מבפנים.
השליטה של היחיד בכוונה מופיעה בניסוחים שונים ותמיד כמסתורין:
- פקודת היחיד יכולה להפוך לפקודת הנשר.
- היא מופיעה במרומז בחידת הרוח:
"השליטה בכוונה היא חידת הרוח, או הפרדוקס של המופשט - מחשבותיהם ופעולותיהם של המכשפים המוקרנים [projected] אל מעבר למצבנו האנושי."
("עוצמת השקט" עמוד 13)
המילים "חידה", "פרדוקס", הם המקבילה לזעזוע (ניפוץ) שבתגלית.
.
- אבל המקום שאולי אומר זאת בצורה הכי טובה הוא ב"האש מבפנים":
"הוא העיר שאחת התעלומות הכי מציקות [haunting, רודפות] היא איך הרצון, הכוח הבלתי אישי [לא פרסונלי] של ההישרה [alignment], הופך לכוונה, הכוח האישי [הפרסונלי] העומד לשירותו של כל אדם (אינדיבידואל]."
("האש מבפנים" עמוד 183)
*********************************
האם אפשר לסמן V על החידה הזו?
האמת היא שהפתרון המוצע אולי לא אומר הרבה: לכאורה, הוא בסה"כ אומר שהזעוזע שבתגלית הוא זעזוע (מסתורין) שכבר סופר לנו עליו.
===============================
17.5.21
קוראי האינסוף (5)
=============
הפרק היומי.
שיהיה לי בריא הקסטנדה הזה 
, אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתו בהערת המחבר.
, אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתו בהערת המחבר.היום הפרק הוא בהחלט פילוסופיה כבדה.
הפעם העברתי 3 הערות ארוכות יחסית לתחתית. ה"ש" בתחילתן הוא רק לצורך יישור הטקסט לימין. (או "שדי", שהוא לימיננו ?)
**********************************
[גיליון] מספר 2, כרך 1
לוס אנג'לס, פברואר, 1996
הערת המחבר:
למטרות הבהרה, יש בכתב-עת זה הכרח לעשות שימוש בשפה במלוא תחומה המותר [fullest permissible scope]. לפיכך, השיח [discourse, הדיון] הפילוסופי יימסר [rendered] באופן תקני [formally] ככל שהדיון ידרוש זאת. שיח [discourse, דיון] המכשפים, לעומת זאת, יועבר כפי שהוא הובע [stated]. מלוא התחום המותר של השפה בא לידי ביטוי [enters into play, נכנס לפעולה] במקרה [instance] זה.
.
מהי התכוונותיות [intentionality] ?
בגיליון הראשון של כתב עת זה הוגדרה ההתכוונותיות כ"פעולה מרומזת [tacit, ללא מילים] של מילוי החללים הריקים שהותירה התפיסה החושית הישירה, או פעולה של העשרת התופעות-הנצפות באמצעות התכוונות [intention]." הגדרה זו היא ניסיון [attempt] להתרחק מההסברים הפילוסופיים הסטנדרטיים של ההתכוונותיות [intentionality]. מושג ההתכוונותיות הוא בעל חשיבות מרכזית [key importance] בהבהרת נושאי הכישוף, כנושאים מובהקים [bona fide] לדיון פילוסופי. ההטיה [slant] המוצעת לכתב העת הזה - הרמנויטיקה יישומית [מעשית] - באה לידי ביטוי באמצעות התבוננות-מחדש [revision] ופרשנות-מחדש של נושאים [themes, תימות] הרלוונטיים לתחום [discipline] הפילוסופיה; נושאים העולים בקנה אחד [congruous] עם נושאים אחרים הנוגעים לתחום [discipline] הכישוף.
בדיסציפלינה של הפילוסופיה, התכוונותיות היא מונח ששימש לראשונה את הסכולסטיקה בימי הביניים כדי להגדיר, במונחים של תנועה טבעית ולא טבעית, את כוונת [intent] האל ביחס ליצירתו [הבריאה], ורצונו החופשי של האדם לבחור או לדחות חיים מוסריים [virtuous];
הסכולסטים היו מלומדים מערב אירופיים שפיתחו מערכת של תורות תיאולוגיות ופילוסופיות שהתבססו על סמכותם של אבות הכנסייה ועל אריסטו ופרשניו.
המונח התכוונותיות נבנה מחדש [restructured] בסוף המאה ה -19 על ידי פרנץ ברנטנו, פילוסוף גרמני, שעיקר עניינו היה למצוא מאפיין המבדיל [separates, מפריד] בין תופעות נפשיות לתופעות גופניות. הוא אמר, "כל תופעה נפשית מתאפיינת באמצעות מה שהסכולסטים של ימי הביניים כינו התכוונותי [intentional], או אי-הקיום הנפשי [mental inexistence] של מושא [object, אובייקט], ומה שאנחנו רוצים לכנות התייחסות לתוכן [reference to a content], הכיווניות [directness] כלפי מושא [object], שבהקשר זה אין להבינו [כנראה את המושא, האובייקט] כמשהו ממשי [real]. בייצוג [representation], משהו מיוצג, בשיפוט, משהו זוכה להכרה או לדחייה, בתשוקה, משהו נחשק. אי-קיום התכוונותי [intentional inexistence] זה הוא ייחודי לבדו לתופעות נפשיות. אין שום תופעה פיזית המציגה משהו הדומה לזה. וכך, אנו יכולים להגדיר תופעות נפשיות על ידי האמירה שתופעות כאלה מכילות אובייקטים-כשלעצמם * באמצעות התכוונותיות [intentionality]**."
על פי הבנתו של ברנטאנו, זוהי התכונה [property] של כל התופעות הנפשיות, להכיל אובייקטים [מושאים] חסרי קיום [פיסי] [inexistents], בשילוב עם התכונה של התייחסות [referring] לאותם אובייקטים.
לכן מבחינתו רק תופעות נפשיות מכילות [encase] התכוונותיות. לפיכך, התכוונותיות הופכת למאפיין היסודי ביותר [irreducible]*** של תופעות נפשיות. הוא טען שמכיוון ששום תופעה פיסית לא יכולה לכלול [encase] התכוונותיות, המנטלי (הנפשי) אינו יכול לנבוע מהמוח [brain].
בדיסציפלינה של הכישוף ישנו מושג [entry, ערך לשוני] שנקרא "קריאה לכוונה" [calling intent]. הוא מתייחס להגדרת הכוונה שניתנה בכתב-עת זה: "הפעולה המרומזת [tacit] של מילוי החללים הריקים שהותירה התפיסה החושית הישירה, או הפעולה של העשרת התופעות-הנצפות באמצעות התכוונות [intention]." המכשפים טוענים, כפי שברנטאנו קלט באינטואיציה, שפעולת ההתכוונות איננה [נמצאת] בממלכת הפיזי; כלומר, היא איננה חלק מהגופניות [פיזיות] של המוח או של איבר אחר כלשהו. הכוונה, עבור המכשפים, נמצאת מעבר [transcends] לעולם שאנחנו מכירים. היא משהו כמו גל אנרגטי, קרן אנרגיה שמתחברת [attaches, נצמדת] אלינו.
.
הערות
ש * - objects in themselves, מושג המציין קיום עצמאי של דבר, עצמאי מההכרה שלנו אותו, להבדיל מהאופן שבו הוא נתפש.
** - כפי הנראה, הטענה היא שההתכוונותיות היא הדרך שבאמצעותה מונגשים האובייקטים-כשלעצמם האלה לתפיסה/להכרה.
ש *** - irreducible , שלא ניתן להסביר בלעדיו, שלא ניתן לפרקו למרכיבים יסודיים יותר.
************************* סוף ******************************
.
מוסיקה
מקסים
===============================
18.5.21
היום, יום שלישי, ה-18.5.21, הוא (כנראה) יום עוצמה.
במחזוריות של 18 יום, אנרגיה מגיעה מהיקום ושוטפת את הארץ.
===============================
18.5.21
קוראי האינסוף (6)
=============
=============
הפרק היומי.
מומלץ !
**********************************
שאלות [queries] אודות דרך הלוחמים
.
להלן שתי שאלות שברצוננו להתייחס [address] אליהן בגיליון זה. הראשונה היא:
מתי אני עתיד(ה) לראות? אני מתרגל(ת) טנסגריטי בהתמדה, ומסכם(ת) [בעבודת הסיכום] את חיי ככל שאני יכול(ה). מה הלאה?
.
לראות אנרגיה כפי שהיא זורמת ביקום הייתה המטרה העיקרית של המכשפים מאז תחילת המסע [quest, חיפוש] שלהם. במשך אלפי שנים, על פי דון חואן, לוחמים התאמצו לשבור את ההשפעה של מערכת הפרשנות שלנו ולהיות מסוגלים לתפוס אנרגיה באופן ישיר. על מנת להשיג זאת, הם פיתחו במשך אלפי שנים צעדים תובעניים [exigent] מאוד. אנחנו לא רוצים לקרוא להם "פרקטיקות" [praxes] או "נהלים" [פרוצדורות], אלא "תמרונים" [maneuvers]. דרך הלוחמים, במובן זה, היא תמרון מתמשך [sustained] שעוצב על מנת לחזק [buttress, לתמוך] את הלוחמים כדי שיגשימו [fulfill] את המטרה של ראיית אנרגיה באופן ישיר.
עם התקדמות הדיון בהנחות היסוד השונות של דרך הלוחמים בכל גיליון של כתב עת זה, במדור שנקרא "מבט על דרך הלוחמים כפרדיגמה פילוסופית-פרקטית", יתברר כי מאמצי המכשפים היו, ועודם, מכוונים [directed] להרס [obliterating, מחיקת] הדומיננטיות של החשיבות העצמית, כאמצעי היחיד להשעיית [suspend, לביטול] ההשפעות של מערכת הפרשנות [interpretation system] שלנו. למכשפים יש תיאור [description] להשעיית השפעה זו; הם קוראים לזה "עצירת העולם”. כאשר הם מגיעים למצב זה, הם רואים אנרגיה באופן ישיר.
הנימוק [reason] שבגללו דון חואן המליץ להימנע מלהתמקד בפרקטיקות ונהלים [פרוצדורות] הוא משום שעם [במקביל ל] התרגול של טנסגרטי, או עבודת הסיכום, או ההליכה [following, ציות] בדרך הלוחמים, המתרגלים חייבים להתכוון [intend] לשינוי של עצמם; הם חייבים להתכוון את עצירת העולם. לכן, מה שחשוב זה לא רק ביצוע [following, ציות] השלבים [steps]; מה שיש לו את החשיבות העליונה הוא ההתכוונות לתוצאה [intending the effect] של ביצוע השלבים [זה אחר זה].
.
האם אתם עושים לי משהו דרך טנסגריטי?
היום הרגשתי שמשהו נע על גבי ואני מפחד(ת). הפסקתי לעשות טנסגריטי עד שתבהירו את הנקודה הזו.
מנסיוננו, האנשים הרציונליים ביותר, כמו עורכי דין, לדוגמה, או פסיכולוגים, הם ששאלו סוג כזה של שאלות. לפני כמה שנים אמרה פלורינדה דונר-גראו את האמירה הבאה בספרדית לאחת מחברותיה, אישה תרבותית, מאוד רצינית: "Eres tan linda que te queremos robar." "את כל כך חביבה [darling] שאנחנו רוצים לגנוב אותך." בספרדית, הביטוי הזה נכון לחלוטין כביטוי לחיבה.
פלורינדה לא ראתה את חברתה, אלא רק כעבור שנה, כאשר היא הודיעה לפלורינדה שעליה לראות אותה בעצת הפסיכיאטר שלה. היא רצתה להתעמת עם פלורינדה ועם אנשי חבורתה, לאחר שנה של טיפול פסיכואנליטי שהתעורר [spurred, דורבן] על ידי חלומות אובססיביים חוזרים ונשנים, שבהם כוח לא אנושי ניסה לקחת אותה ממשפחתה ומחבריה הקרובים. לדעתה, הכוח הבלתי אנושי ההוא היה כמובן פלורינדה דונר-גראו ואנשי חבורתה.
זה לא חדש לנו כלל. לכל אחד מאיתנו היו את אותן ההרגשות וכל אחד מאיתנו שאל את אותה שאלה את דון חואן מאטוס, בדרגות שונות של גסות [coarseness, חספוס]. כולנו הרגשנו שמשהו נע על הגב שלנו. דון חואן אמר שזהו שריר אסיר תודה שהוזן בחמצן בפעם הראשונה אי פעם, אחרי שתרגלנו את המעברים הקסומים. הוא הבטיח לכל אחד מאיתנו, המתלוננים בעלי חשיבות עצמית, שהוא זקוק לנו כמו שהוא זקוק לחור ברֹאשׁ. הוא הזכיר לנו שיש לו פגישות יום-יומיות עם האינסוף; פגישות שעליו להיות נוכח בהן [attend] במצב עמוק של שלווה [ease] וטוהר [purity], ושההשפעה על אחרים לא הייתה בשום צורה חלק מהצורך הזה בשלווה וטוהר. הוא הצביע בפנינו על כך שהרעיון שכוח מרושע מפעיל עלינו מניפולציה, כוח שאוחז בצווארנו, כמו שפני ניסיונות [guinea pigs, חזירי ים], הוא תוצר של הרגל חיינו להתענג על היותנו קורבן. הוא נהג להוכיח [chide] אותנו בטון לעגני של ייאוש, "הוא עושה לי את זה, ואני מכור(ה) לזה." [He's doing it to me, and I can't help myself]
המלצתו של דון חואן לנו, בנוגע לפחד שלנו מהיות מושפעים באופן חסר הצדקה [unduly], הייתה מעין פרודיה על המהומה הפוליטית של שנות השישים, כאשר האמירה הבאה הייתה אקסיומה של הפעילים הפוליטיים של אותה תקופה: "במקרה של ספק, שרוף." דון חואן שינה אותה ל: "במקרה של ספק, (ת)היה ללא רבב."
היום אנו מבינים את עמדתו של דון חואן כשאמר, "לא יעלה על הדעת [inconceivable] להגשים [fulfill] את המטרה האמיתית של הכישוף; מסע אל האינסוף, כשאת(ה) עמוס בחששות [misgivings, ספקות], בתפיסות מוטעות [misconceptions] ובמעשים שגויים [wrongdoings, עוולות]."
כאשר אנו שומעים את התלונות הישנות שלנו מושמעות על ידי מישהו אחר, פעולת חוסר הרבב שלנו היא להבטיח למתלונן [שבנו?] שאנו נמצאים בחיפוש אחר החירות, ושהחירות היא חופשית [free]; חופשית במובן שהיא בחינם [gratis], וחופשית במובן שאין בה את האחיזה המטלטלת [staggering grip, אחיזה מזעזעת] של חשיבות-עצמית אובססיבית וחסרת הצדקה.
***************** סוף ********
==============================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה