רואים רחוק רואים שקוף

 

בין פיכחון לבהירות - חידה
=====================

דרך הלוחם היא מופת לפיכחון sobriety. הפיכחון הוא ערך גבוה בתורה הטולטקית.

מילון אבן שושן מגדיר:
פיכחון: צלילות הדעת.
פיכח: הרואה דברים כפי שהם. ואני מוסיף: לא כפי שהוא רוצה שיהיו, או פוחד שיהיו, או שסיפרו לו שהם...

בהירות clarity, היא האוייב השני הניצב על דרכו של הלוחם בדרך להיות איש ידע. היא מתוארת באופן דומה לפיכחון: הכל ברור, הכל גלוי, אין פחד...

והשאלה היא:

מה ההבדל בין השתיים?

לכאורה, חייב להיות הבדל, כי הפיכחון הוא משאת נפש, תכלית, ואילו הבהירות היא משאת נפש זמנית: היא עוזרת להתגבר על האוייב הראשון, אבל היא בו זמנית גם אויב שימנע ממך את ההתקדמות בדרך.

**********************

מוסיקה

como fue

סקסופון

גירסה ווקאלית

====================== 

29.8.21

אי-כניעה לבהירות - דוגמה
====================

בפוסט הקודם שלי הצעתי שהצלילות של הפיכחון, והצלילות של הבהירות הן אותה צלילות. כלומר, פיכחון ובהירות הם היינו הך.

עכשיו אני רוצה להסב את תשומת הלב להתגברות על הבהירות.

הבהירות היא כידוע האויב השני שעל הדרך להיות איש-ידע. הבהירות הזו מסלקת את האויב הראשון, הפחד, אבל אם נכנעים לה, נתקעים ולא יכולים להמשיך בדרך.

הדרך להתגבר עליה היא:

"הוא [ההולך בדרך הידע] חייב לא להיכנע ל [defy, להמרות את פיה של] הבהירות שלו ולהשתמש בה רק כדי לראות, ולהמתין בסבלנות ולשקול בזהירות לפני שהוא נוקט צעדים חדשים; הוא חייב לחשוב, מעל לכל, שהבהירות שלו היא כמעט טעות. ויגיע רגע שבו הוא יבין שהבהירות שלו היתה רק נקודה לפני עיניו."

("משנתו של דון חואן" עמוד 70)

.

הפיתוי בבהירות הוא, ככל הנראה, לפעול בהתאם לה, וצריך לעמוד כנגד פיתוי זה, בכך שלא מצייתים לה אוטומטית.

המחשבה שהבהירות הזו היא (כמעט) טעות בחלק גדול מהמקרים, האם יש דוגמה לכך, להתיחסות כזו לבהירות?

הפוסט רוצה להציע דוגמה.

עמוד קודם לכן נאמר על הבהירות:

"אם האדם נכנע לעוצמה מזויפת [make-believe, מעמידת פנים] זו, הרי שהוא נוצח על ידי אויבו השני"

(עמוד 69 שורה אחרונה)

.

אני רוצה להציע שהניצחון עליה הוא באמצעות כניעה לעוצמה גדולה יותר: לכוונה, לרוח.

שלושת (ארבעת) האויבים בדרך הידע הם, לדעתי, שלושת סוגי הקשב. הבהירות היא השליטה בקשב השני, שמאפשרת לך לראות שאתה רק חלום אחד מבין רבים אפשריים, ולכן הפחד לגבי העצמי שלך כבר אינו קיים, אפשר להחליף חלומות.
אבל בשלב הבא, בכניעה לכוונה (לרוח), יש כבר אפשרות ליצור כל דבר, ליצור חלומות. סילביו מנואל, שהיה אדון הכוונה, ידע את הכוונה של כל דבר.

.

הסבר ל"הבהירות היא רק נקודה מול עיניך" - אם כל קשב הוא מימד, אז הוא נקודה על קו ביחס לקשב הבא. כלומר, הוא נכון, אבל מאד מוגבל.

והדוגמה שהפוסט הבטיח:

"לה גורדה סיפרה שסילביו מנואל אמר לנגואל חואן מאטוס להכין אותי ואת כל החניכים למעבר שלהם [לחצייה אל העולם האחר].

הוא לא רצה להשאיר אותי בעולם, כי הוא חשב שאין לי סיכוי להגשים את המשימה שלי. הנגואל חלק עליו, אך ביצע את ההכנות ללא קשר למה שהוא הרגיש."

("מתנת הנשר" עמוד 245)

.

כלומר, הבהירות של הנגואל מאטוס מוגבלת ביחס לרוחב הראייה של סילביו מנואל, ולכן הוא הכניע את עוצמת בהירותו בפני עוצמה גדולה יותר.

.

זוהי הצעה פרשנית בלבד, ואם היא נראית לכם בהירה, אז זיכרו שהיא כמעט טעות 

======================

29.8.21

מוסיקה

גירסה יפה

====================== 

30.8.21

מתיחת רגליים אצל לה-קטלינה
========================

לשם מה בעצם הגיעה טאישה לקליניקה של לה-קטלינה?
(כמסופר ב"יקוש עם הכפיל")

לכאורה בגלל עקיצות הפרעושים, אבל זה נראה יותר כמו התירוץ שעיצב את מסלול המסע של טאישה עם קסטנדה במקסיקו. (העקיצות היו הטריגר לטיפול של זולייכה עם השוקו (לשם מה?), ואחר כך ביקור אצל המרפא ויסנטה).

ברור לי (ולכן לכל  ) שהקרב-לכאורה כנגד קטלינה היה מטרת הביקור.

ומה קרה בקרב זה?

טאישה זכתה למתיחת רגליים (וגם קצת של הגוף).

.

"מתוך דחף רגעי החלטתי לברוח דרך החלון. זינקתי אל המיטה ודחפתי את החלון הצרפתי [casement window], אבל רק הוצאתי את ראשי ואת פלג גופי העליון [טורסו] והרגשתי שמשהו כמו אזיקים חמים מברזל נלחצים על קרסוליי [ankles]. צרחתי וראיתי את המכשפה מושכת ברגליי.

[...]

כשקיבעתי אותה במבטי [fixed her with my gaze, נעצתי בה את מבטי], נחשול [surge] לא ידוע של כוח [strength] מילא אותי. ברכיי כבר לא התנדנדו, הן נעשו חזקות, ורגליי הורגשו כמתארכות יותר ויותר, כאילו נטענו באנרגיה העולה מן האדמה [earth]. הגב שלי השמיע קול פצפוץ והתארך [straightened out], כשאנרגיה נורתה מהאדמה, [טיפסה] דרך צווארי והחוצה דרך קודקוד ראשי. נראה שהייתי גבוהה מאוד, ראשי נגע למעשה בתקרה, והייתי מביטה עליה מלמעלה, עדיין מכוונת את אצבעותיי עם הקריסטלים המדומים בידיי."

[...]

ניסיתי לשלוט על הנשימה תוך כדי התכווצות גודלי עד שכבר לא הייתי מוארכת [stretched out, מתוחה]. נעתי אל הדלת על רגלי גומי, בדיוק כשהיא נפתחה וקרלוס נכנס פנימה."

(עמוד 119 בקובץ הטיוטה)

.

לשם מה היה צריך למתוח לה את הרגליים?

נכון   כדי שתגיע גבוה אל המודעות המוגבהת (heightened awareness - מודעות מוגברת).

.

מילת אזהרה: הפוסט מציע פרשנות פרועה.

======================

31.8.21

פסוקו של יום

"הדבר היחיד שהוא ממשי הוא
========================

היישות שבך שהולכת למות".

("מסע לאיכטלאן" עמוד 196)

.

אם כן, זה אומר שכל השאר אינו ממשי.
אבל ברור שהשאר קיים באיזשהו אופן; האשליה ממשית, לפרש אותה כממשות אובייקטיבית, שם נמצאת הטעות.

המודל של החיים בסרט הוא לדעתי טוב מאד. כל מה שקורה לך וסביבך הוא סרט, סרט משוכלל שבו ישנם לכאורה עצמים חומריים קשיחים, ולכן לכאורה הם קיימים באופן מוחלט, אבל אלה הן רק תחושות: תחושת קשיות, תחושת חומריות, תחושת מחוספסות...

היישות הצופה היא הממשית. היא יכולה, אם היא מכשפ/ה, לעבור לסרט אחר. היא ממשית כי היא לא חלק מהסרט, מאף סרט (ולכן היא מסתורין), אבל היא נוכחת ברקע כל הסרטים.
כדי להחליף סרט היא צריכה לשחרר כל אחיזה רגשית בסרט, ובנמשל: בחייה.
השחרור הרגשי הזה הוא חלק מהפיכחון, והוא אשר מלווה את המכשף לסרטים ובסרטים אחרים.

מה עושה לבסוף המכשף הפיכח?

מסובב את מבטו לאחור אל המקרן, אל האור המכניס חיים בסרטים, שגם הוא ממשי.

.

מכיוון שאצלי מקרינים עכשיו גירסה של 1984, יש לי חשק לקרוא:

"קובי, תדליק את האורות. אני רוצה לצאת" 

======================

2.9.21

מקום מומלץ להעברות אנרגיה כישופיות (מעברים קסומים)

טולה דל גאדו, מקסיקו, כמובן, לרגלי האטלנטיות.

מעבר "הרוח המזרחית"

************************************************  

באשר ילך, תלך (י)
=============

המשפט המודגש בקו תחתון להלן, נראה כמו אמת פשוטה וברורה מאליה. אז איך זה שלא חשבת עליו בעצמך? 

לקוח מ"יקוש עם הכפיל".

.

[דון חואן:] "זה לא הגוף שלנו אשר גורם לנו להיות אותו הדבר יום אחרי יום", הוא גילה לי [חשף] לאחר שתיקה ארוכה. "גופו של האדם משתנה כל הזמן, מתנוון [degenerate, נובל], ותוך זמן קצר הוא מת. אם תתייחסי לגופך כעצמך, גם את תנבלי ותמותי."

(עמוד 80 בקובץ הטיוטה)

.

יהיה זה עוול שלא להביא את ההמשך:

"אם כן, אל מה עלי להתייחס כעצמי?" שאלתי.
דון חואן חייך. עיניו הפכו לשני חריצים כשהוא הביט בי.
"ראי את עצמך כרוח [spirit] המשוטטת בממלכת [realm] הבלתי משתנה", הוא השיב. "חשבי על עצמך כמאוחדת עם האפלה [החשיכה] המסתורית שלעולם איננה גדלה או פוחתת. התייחסי לעצמך כך, והפוטנציאל שלך יהיה בלתי מוגבל."

.

שני עמודים קודם לכן הוא מדבר, לדעתי, על אותו עניין,אבל בצורה פחות מופשטת ויותר מעשית:

עלינו לדעת שהגופים שלנו נמצאים בזרימה מתמדת; ועם זאת, על מנת שלא לאבד שליטה במהלך השיטוטים האתריים [של הגוף האתרי] שלנו, המודעות שלנו חייבת להיות מקובעת היטב [firmly fixed].
"אל מה מקובעת המודעות שלנו?" שאלתי.
"לא לעצמי או לאובייקטים של העולם," הוא הבטיח לי. "כי אלה יחזיקו אותך כלואה*. במקום זאת, היא מעוגנת לנשימה שלנו. הנשימה היא הקו [line] שיכול למשוך אותך אל מחוץ לגבולות שלך, ולגרום לגופך הפיזי להופיע ולהיעלם."

(עמוד 78 בקובץ הטיוטה)

* - גופנו הוא אובייקט בעולם, ואם נקבע את מודעותנו אליו, אז לא רק שנקודת המבט שלנו על העולם תהיה כבולה לגוף הזה, אלא גם, כמו שנאמר בציטוט הראשון, ניגרר על ידי גופנו אל מותנו.

==========================

2.9.21

המשך:

.

לא רק שאין להזדהות עם הגוף, גם אין לראות אותו כרכושך:

.

"ההתאמה [adjustment, תיקון] שהמכשפים צריכים לעשות," היא אמרה תוך כדי הליכה, "היא שהם מפסיקים להתייחס לגופם כשלהם, אז אין שום דבר שהם יכולים לאבד, אפילו לא את החיים עצמם".

נלידה הסבירה שאחת המטרות הבסיסיות של הייקוש היא לטפל [care for] בגוף, לא כאובייקט או רכוש, אלא כאורח [guest] זמני. על ידי התיחסות [treating] אליו באופן חסר-רבב, היא אמרה, אנו הופכים אותו לרכב יעיל ביותר למסע שלנו.

"זה אומר שאת לא מתמכרת למזון או לשתיה, או לכל דבר שעושה אותך עייפה, הגורם לך להרגיש שלא בנוח [ill at ease], או חולה, ואת אף פעם לא נזקקת או משתוקקת, כי אין שום דבר שחסר לך".

("יקוש עם הכפיל" עמוד 88 בקובץ הטיוטה)

********************************

מוסיקה מטונל של זמן אחר:

============================

3.9.21

היום, יום שישי, ה-3.9.21, הוא (כנראה) יום עוצמה.

במחזוריות של 18 ימים, אנרגיה מהיקום שוטפת את [כדור] הארץ ומזינה אותו.

זו אותה אנרגיה שהלוחמים שואפים לאגור בתוכם.

.

זריחה בּאֶדוֹם.
מבט ממצוקי דרגות מזרחה על ים המלח

==================================

4.9.21

חומר למחשבה

אשליית הדאגה
============

המשפט הסתום הבא נמצא ב"יקוש עם הכפיל":

[נלידה:] "האם את לא יודעת שלהיות בעלת רכוש זה לא חשוב", היא אמרה, "אין צורך לשאוף [ולהתאמץ להשיג, strive] או להיאבק [struggle]. הכל דואג לעצמו."

(עמוד 85 בקובץ הטיוטה)

.

אם הכל דואג לעצמו, המחשבה שאם לא אדאג לדברים הכל יקרוס, היא טעות, אשליה.
ומכיוון שהאמונות היסודיות שלנו לא הגיעו אלינו במקרה, אז הטעות הזו היא בעצם בלוף, הונאה.

לידיעתנו, הקונספירטורים 

==================================

5.9.21

האם המיינד הטפילי, הזר, חושב שהוא יכול להמשיך למכור לנו את החיקויים המטופשים האלה?

==================================