אני לא אומר טוב ורע כדי שלא להביא לתיעול האמירה לתחום המוסר.
הקטע הבא לקוח מ"מסע לאיכטלאן":
"אני כבר יודע שאתה חושב שאתה רקוב [rotten, מקולקל, מושחת]," אמר. "זו העשייה שלך. עכשיו, כדי להשפיע [affect, לשנות] על העשייה הזו אני הולך להמליץ לך ללמוד עשייה נוספת. מעתה ואילך, ולמשך שמונה ימים, אני רוצה שתשקר לעצמך. במקום להגיד לעצמך את האמת, שאתה מכוער, ורקוב, ולקוי [inadequate, בלתי מתאים], תגיד לעצמך שאתה ההיפך הגמור, בידיעה שאתה משקר ו[בידיעה]שאתה לחלוטין מעבר לתקווה".
"אבל מה הטעם לשקר ככה, דון חואן?"
"זה עשוי לחבר [hook, כמו באמצעות וו] אותך לעשייה אחרת ואז אתה עשוי להגיע להבנה [realize] ששתי העשיות הן שקרים, אינן ממשיות [unreal], ושתליית [hinge, הצמדת] עצמך אל אחת מהן היא בזבוז זמן, כי הדבר היחיד שהוא ממשי היא ההוויה שבך ההולכת למות. להגיע להוויה הזו הוא אי-העשייה של העצמי."
(עמוד 196, תרגום שלי)
.
האמירות בספרים הן כה חזקות ושלמות ש"כל המוסיף גורע", אבל מה לעשות, אני תמיד מתעקש לגרוע מהן 
זו העשיייה שלי.
זו העשיייה שלי.כל קטע כזה אפשר לדון בו מהרבה זוויות ובהרבה עניינים, וכבר הבאתי אותו בעבר בהקשרים אחרים.
הטריגר שלי הפעם היה:
דון חואן היה יכול לומר לו: אתה חושב שאתה רקוב, ומכוער, ובלתי מתאים, מעולה, יהיה לך קל ליצור ריחוק רגשי [detachment, אי-היצמדות] מעצמך, מהזהות השקרית שלך.
אנחנו זוכרים את האמירה של פלורינדה המבוגרת שהייתה יפהפיה בצעירותה, ש"יופי הוא שד [demon] שפרה ורבה כאשר מעריצים אותו". ("מתנת הנשר")
אבל דון חואן מציע לו דרך כישופית הסתברותית לשנות את עצמו ו/או את המחשבה על עצמו, כדי להביא את עצמו למצב אחר, רצוי.
ואז יהיה סיכוי שהוא יגיע להבנה שהרצוי אינו עדיף על הלא-רצוי, שניהם לא ממשיים. ומשם הוא יגיע לאותו מקום של ריחוק-רגשי מהאני השקרי שלו, אבל בדרך ארוכה יותר.
אם כן, וזאת טענת הפוסט:
לנו, המכוערים והלא-מוצלחים יש כנראה יתרון, לרשותנו דרך קיצור.
לנו, המכוערים והלא-מוצלחים יש כנראה יתרון, לרשותנו דרך קיצור.
שבת שלום.
.
נ.ב. לדרך הארוכה יש יתרונות משמעותיים שייתכן והיא אפילו הכרחית, אבל לא נכנסתי אליהם.
בעבר הצעתי שכשלפניך שתי מציאויות, אז ניתן להבחין בכוונה הנמצאת בתשתיתן,
כלומר שהן פונקציה של כוונה.
===============================
6.8.21
ספרים קוליים באנגלית
==================
==================
למי שמחפש, או יחפש, ספרים קוליים באנגלית של קסטנדה בהקלטות אנושיות, לא של מכונה, ניתן למצוא אותם בשני ערוצי היוטיוב הבאים:
.
.
1. כאן יש כמעט את כולם, בהקראה של לואיס מורנו
https://www.youtube.com/user/mailceedee1/videos
.
https://www.youtube.com/user/mailceedee1/videos
.
2. כאן יש הקלטות של בחור שכנראה איננו מקריא מקצועי, אבל עושה זאת לאט וברור. הוא סיים עד כה את ששת הראשונים. כל הקראה נמשכת כשעה ולכן כל ספר בנוי מכ-15 קבצים.
https://www.youtube.com/user/abruptfuture/playlists
https://www.youtube.com/user/abruptfuture/playlists
בשניהם ביחד יש את כל הספרים.
מומלץ להוריד למחשב האישי. דברים באינטרנט צצים ונעלמים.
לחיסכון משמעותי בשטח דיסק, אפשר להמיר ל-mp3
לחיסכון משמעותי בשטח דיסק, אפשר להמיר ל-mp3
חידה: האם עבדכם יישם את המלצתו?
לרשותכם ארבעה ניחושים
לרשותכם ארבעה ניחושים
===============================
7.8.21
אסיר נמלט
==========
דון חואן אמר על המשוררים, בין היתר:
.
"הם תופסים [catch] את הלך הרוח של הלוחמים ומסבירים את מה שאי אפשר להסבירו, כמעט ".
הוא הודה כי משוררים מודעים בחדות [keenly aware] לחוליה המחברת אותנו אל הרוח, אך הם מודעים לכך באופן אינטואיטיבי, לא בדרך המכוונת [deliberate, ביודעין] והמעשית של המכשפים.
"למשוררים אין ידע ישיר [firsthand] של הרוח", הוא המשיך. "לכן השירים שלהם אינם יכולים ממש לקלוע [hit] במרכז המחוות [gestures, מעשים למען] האמיתיות לרוח. עם זאת, הם קולעים קרוב לו."
("עוצמת השקט" עמוד 55)
.
וגם:
"המשוררים נכספים באופן לא מודע לעולם המכשפים. מכיוון שהם אינם מכשפים הנמצאים על דרך הידע, כיסופים הם כל מה שיש להם."
(בהמשך הספר)
.
השיר המעניין הבא עושה רושם של שיר המשקף פיסה מעולם המכשפים, מהאמת הטולטקית.
האם הלוחם איננו אסיר נמלט?!
==================================
8.8.21
בין הסכמות-מהעולם-הסובב לאותות
============================
============================
כמה הרהורים בפרהסיה.
באחד הפוסטים שלי לאחרונה הבאתי קטע שבו דון חואן אומר שעורבים עפים או מקרקרים אינם מספקים הסכמות, אלא הם בגדר אותות [omens].
ראשית, הסכמות עניינן אמירת כן (או לא), ואילו אותות הן אמירות שמשמעותן מורכבת יותר.
ליתר דיוק, הסכמות עניינן הוא רק אישור. אין לנו, לכאורה, דוגמה לאי-הסכמה. האמנם?
אציע דוגמת נגד בהמשך.
אציע דוגמת נגד בהמשך.
.
מהדוגמאות המעטות להסכמות מהסביבה אפשר להתרשם שמדובר בתשובה מיידית: תופעה המתפרצת לתוך שדה התפיסה והיא בעלת נוכחות: מטוס סילון רועם שצץ לפתע, מכונת קפה שפתאום משמיעה קולות, משב רוח פתאומי שמזעזע את העלים. לכאורה, תופעות שהמרכיב הקולי שלהן הוא משמעותי.
ב"יקוש עם הכפיל" יש דוגמה לאות מעורב, וגם הוא הופיע באופן מיידי: הם התלבטו האם לנסוע צפונה או דרומה ואז הופיע עורב שעף דרומה. על פי התיאור, הוא הופיע מיד עם [הופעת] התלבטותם.
הצעתי בעבר שכל הנסיעה למקסיקו של טאישה וקסטנדה היא כניסה לתוך מבנה [edifice] שהכוונה [הרוח] הציבה לפניהם, ושבתוך מבנים כאלה הכוונה מספקת להם אותות להנחותם, כדי שהם לא יילכו בהם לאיבוד.
.
האם הסכמות מהסביבה מגיעות ממקור שונה מאשר אותות?
ההתרשמות שלי היא שלא. ששניהם באים מהרוח.
ההתרשמות שלי היא שלא. ששניהם באים מהרוח.
.
המקרה הבא מעורר את הרושם שאולי יש בו דוגמה לאי-הסכמה מהסביבה:
הרקע: אחרי שדון חואן אמר שלהפסיק לעשן או להפסיק לשתות הם דברים קלים מאד להשגה, והמים הרותחים במסנן הקפה בדיוק באותו רגע השמיעו לפתע צליל, ובכך לטענתו הסכימו אתו, אחרי הפסקה קצרה הוא אמר:
"אדם יכול לקבל הסכמות מכל מה שסביבו."
באותו רגע מכריע השמיע מסנן הקפה צליל גרגור מגונה באמת.
הוא הביט במסנן הקפה ואמר בלחש, "תודה," הנהן בראשו ואז פרץ בצחוק שואג."
("מסע לאיכטלאן" עמוד 23, תרגום שלי)
.
צליל מגונה הוא תמיד ביטוי לאי הסכמה.
שנית, דון חואן לא אומר במקרה זה שמסנן הקפה הסכים אתו.
אם זה אכן נכון שיש כאן אי הסכמה, פירוש הדבר הוא שדון חואן אמר משהו לא נכון, כלומר אי אפשר לקבל הסכמות מכל דבר שבסביבה.
ואנו הרי מכירים מקרה כזה: עורבים לא מספקים הסכמות, אלא אותות.
==================================
9.8.21
מי נושם
=======
=======
האם הגוף הפיסי הוא שנושם בעזרת הריאות, האף וכו. או שהנשימה קודמת לגוף "הפיסי" ובלתי תלויה בו? כלומר, הנשימה ממשית ממנו.
הקטע הבא מ"יקוש עם הכפיל" תומך באפשרות מוזרה זו:
.
"כאשר השכל [מיינד] שלך והנשימה שלך מסוגלים להגיע אל מעבר לגבולות המוכרים [recognized, מוסכמים] של הגוף הפיזי", הסביר דון חואן, "אז תדעי שהדברים הם ריקים [vacuous], ושההמשכיות [continuity, רציפות] הפיזית והנפשית היא רק ביטוי [expression] של השכל [מיינד], או האני החברתי."
הוא הבטיח לי שתפיסת העולם שלנו קשורה ביסודה לאופן בו אנו חשים את גופנו, ועד כמה הנשימה שלנו אלסטית [נמתחת, גמישה]. כדי לשנות את תפיסת העולם שלנו, עלינו להתחיל בשינוי המודעות לגופנו. עלינו לדעת שהגופים שלנו נמצאים בזרימה מתמדת; ועם זאת, על מנת לא לאבד שליטה במהלך השיטוטים האתריים [של הגוף האתרי] שלנו, המודעות שלנו חייבת להיות מקובעת היטב [firmly fixed].
"אל מה מקובעת המודעות שלנו?" שאלתי.
"לא לעצמי או לאובייקטים של העולם," הוא הבטיח לי. "כי אלה יחזיקו אותך כלואה. במקום זאת, היא מעוגנת לנשימה שלנו. הנשימה היא הקו [line] שיכול למשוך אותך אל מחוץ לגבולות שלך, ולגרום לגופך הפיזי להופיע ולהיעלם."
הוא אמר לי לעצום את עיניי, ולנסות לעגן את המודעות שלי בנשימה שלי.
(עמוד 77-78 בקובץ הטיוטה)
הקטע הזה תלוש באכזריות מהקשרו האורגני. אבל מגבלות הקשב ואורך הרוח של קוראי פייקבוק מחייבים תלישות אכזריות כאלה 
.
לדעתי, לקבע את מודעותך, את זהותך, אל הנשימה פירושו לקבע אותה אל כח החיים.
אפשר למצוא שם רמזים חמקמקים מאד לכך שלאחר הרחבת המודעות לכל העולם סביבך ("איך אני יכול לדעת מי אני כשאני כל זה"), אז אפשר לצמצם ולמקד את הקשב (תשומת הלב) בזהות אחרת.
כלומר, אני מציע שהמעבר לדמות אחרת מתחיל בהתפשטות גדולה כזו ולאחריה צמצום. תמיכה לכך יש בספר של קסטנדה שבו נאמר שהמכשף מאפשר לעצמו להתפזר כמו ערפל (עשוי גבישים, כמדומני) וברגע מסויים עוצר את ההתפשטות ואוסף את הערפל הזה מחדש. ההתפשטות הזו היא בשפה הרגילה מוות.
לכך שלאחר הרחבת המודעות לכל העולם סביבך ("איך אני יכול לדעת מי אני כשאני כל זה"), אז אפשר לצמצם ולמקד את הקשב (תשומת הלב) בזהות אחרת.כלומר, אני מציע שהמעבר לדמות אחרת מתחיל בהתפשטות גדולה כזו ולאחריה צמצום. תמיכה לכך יש בספר של קסטנדה שבו נאמר שהמכשף מאפשר לעצמו להתפזר כמו ערפל (עשוי גבישים, כמדומני) וברגע מסויים עוצר את ההתפשטות ואוסף את הערפל הזה מחדש. ההתפשטות הזו היא בשפה הרגילה מוות.
.
"הדרך בה את ממקמת את תשומת לבך [הקשב שלך], היא שגורמת לך לחשוב שיש לך גוף פיזי," אמר דון חואן. "מקמי את תשומת לבך אחרת, ויהיה לך גוף אחר. אולי [גוף] של סוס, או פרה, או נץ [falcon]"
("יקוש עם הכפיל" עמוד 78)
.
ובהמשך באותו עמוד:
"יקוש עם הכפיל הוא מה שמאפשר לך לשמור על קיבועה של נקודת המאסף בעמדות חלום חדשות," הוא אמר."
(עמוד 78)
הטענה שאין גלגול נשמות חוזרת בספרים שלנו. הצעתי במסגרת דיון כאן לאחרונה שיקוש עם הכפיל הוא "גלגול הנשמות" המבוקר (תחת קונטרול) של המכשפים.
ומהו אותו אני המתקיים בכל אותן חילופי צורה?
הנשימה.
נשימה של מי?
של גוף האנרגיה.
הנשימה.
נשימה של מי?
של גוף האנרגיה.
==================================
9/8/21
מוסיקה
אלבום שכבר איננו באינטרנט, אבל הורדתי אותו בזמנו.
לכן אני מציע להוריד את קבצי הספרים הקוליים של קסטנדה למחשב האישי, כי הם לא יישארו שם הרבה זמן. מצד שני, אפשר לפנות אליי :) מצד שלישי, גם אני איעלם מתישהו.
.
בגלל שני השירים הראשונים.
==================================
10.8.21
בפוסט הקודם כתבתי:
אפשר למצוא שם רמזים חמקמקים מאד 🙂 לכך שלאחר הרחבת המודעות לכל העולם סביבך ("איך אני יכול לדעת מי אני כשאני כל זה"), אז אפשר לצמצם ולמקד את הקשב (תשומת הלב) בזהות אחרת.
כלומר, אני מציע שהמעבר לדמות אחרת מתחיל בהתפשטות גדולה כזו ולאחריה צמצום. תמיכה לכך יש בספר של קסטנדה שבו נאמר שהמכשף מאפשר לעצמו להתפזר כמו ערפל (עשוי גבישים, כמדומני) וברגע מסויים עוצר את ההתפשטות ואוסף את הערפל הזה מחדש. ההתפשטות הזו היא בשפה הרגילה מוות.
.
הנה רמז חמקמק כזה, הלקוח מאותו הפרק:
.
"הוא טאטא שטח אדמה ופרש עליו את הפונצ'ו שלי. אחר כך הוא אמר לי לשכב על הבטן ולחזור על הנשימה שזה עתה עשיתי. שוב הייתי צריכה למקם את כל המודעות שלי מחוץ לעצמי, ואחר כך להשתמש בשכלי [מיינד] כדי לדמיין שיצרתי כנפיים, [ולהשתמש] בנשימה שלי כדי ליצור תחושה של תעופה."
(עמוד 78)
.
במקרה זה היא הופכת לעורב.
מ.ש.ל
.
מוסיקה
עוד שיר מתוך האלבום הנ"ל, אבל שיר שישנו ביוטיוב:
שיר אהבה לידע, במסגרת ניהול רומן עם הידע? 🙂
==================================
11.8.21
פסוקו של יום
============
============
מה מזכירה לכם האמירה הבאה של שייקספיר?
אם היא מזכירה לכם את האמירה הבאה מ"יקוש עם הכפיל", יש לכם ניקוד מלא
הדגשתי את האמירה (בסוף), אבל הוספתי קצת מההקשר.
הדגשתי את האמירה (בסוף), אבל הוספתי קצת מההקשר.
.
"התרכזי בלהתכוון [concentrate on intending] גשר אל גוף האנרגיה," נלידה יעצה. "בצעי את מעברי הכישוף, ואחר כך השתמשי באנרגיה שלהם ובכוונה [שלהם?] לעבור לצד השני במודעות מלאה. רק אז תוכלי להימלט מהגורל שמחכה לך כבת-אדם [as a human being]."
"איזה גורל מחכה לי?" שאלתי בצמרמורת, חששתי שמא היא ראתה משהו בגחלים החרוכות של האש, והיא יודעת משהו שאני לא יודעת.
"גורלם של הוריך, כמובן [naturally]."
חשבתי על ההורים שלי. אמי נפטרה מסרטן לאחר תקופת מחלה ארוכה. אבי נפטר משחמת הכבד [cirrhosis of the liver] אחרי חודשים של כאבי תופת. קפאתי מהמחשבה על מה שהגורל הכין לי, למקרה שלא אצליח לבצע את החצייה [the crossing].
"מחלה ממושכת ומוות הם כל מה שאת יכולה לצפות לו," אמרה נלידה וקראה את מחשבותיי. "וזה לא משנה אם מתים עשירים או עניים, צעירים או זקנים, בשלווה או באיטיות ממחלה איומה כלשהי. מה שחשוב הוא שאנשים מתים ללא מודעות, וכתוצאה מכך כולם הולכים לאותו מקום."
שאלתי את נלידה אם יש איזה סוג של Hades, [השאול, ביוונית] שאליו הולכים כל אלה שאינם מודעים כשהם מתים. נלידה צחקה ואמרה שאם לא נתמזג עם גופי האנרגיה שלנו, הגיהינום נמצא ממש כאן, על [כדור] הארץ הזה.
(עמוד 101 בקובץ הטיוטה)
.
כלומר, אנו כבר נמצאים בגהינום.
************
זה מזכיר לי את האמירה ההפוכה בצורתה, אבל זהה בתוכנה, אמירה של המשורר יהודה עמיחי, ציטוט מהזיכרון:
אל מלא רחמים, אלמלא היה האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם (ולא אצלו).
******************************
אני מתלבט אם לא להדפיס את הספר הפלאי הזה על עלי זהב.
כל מצע חומרי אחר יהיה לא ראוי.
כל מצע חומרי אחר יהיה לא ראוי.
==================================
11.8.21
אפרופו המשפט הפותח של הציטוט המובא בפוסט:
"התרכזי בלהתכוון [concentrate on intending] גשר אל גוף האנרגיה," נלידה יעצה. "בצעי את מעברי הכישוף, ואחר כך השתמשי באנרגיה שלהם ובכוונה [שלהם?] לעבור לצד השני במודעות מלאה. רק אז תוכלי להימלט מהגורל שמחכה לך כבת-אדם [as a human being]."
.
לגשר הזה יש שם.
זהו לדעתי אחד משני הגשרים החד-סתריים שבין השכל והידע השקט, הגשר היוצא מהשכל אל הידע השקט, הגשר קרוי "הבנה טהורה".
שני הגשרים מוזכרים ב"עוצמת השקט".
איך קוראים לגשר המוליך בכיוון ההפוך? 🙂
==================================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה