נמצא בלינק הבא:
אשתדל לציין בפוסט את רשימת התוספות החדשות בכל פעם שיהיו תוספות, ואני משער שיהיו כאלה כמעט מדי יום, כדי שלא יהיה צורך לעבור על כולו כדי לחפש תוספות.
בנוסף, שם הקובץ יכיל את התאריך שבו הוא עודכן.
רוב הערכים במילון כרגע הם חסרי תוכן או בעלי תוכן חלקי מאד, והם נכתבו "בשלוף", עם הוספת הערכים.
מוזמנים להציע למילון ערכים, הגדרות, הערות….
===================
מוסיקה
=====
הנגואל ימצא דרך
===================
10.10.22
ללא ראייה בהירה של המוות אין פיכחון
==============================
==============================
הקטע הבא, לקוח מ"כח השקט". הוא, לדעתי, מהחשובים בספרות. אביא אותו, למרות שהוא בוודאי נמצא אצלכם על המקרר 
.
"אתה חייב להסכים, דון חואן, שלא לחשוב על המוות ללא ספק מגן עלינו מפני הדאגה לגביו."
"כן, זה משרת את המטרה הזאת," הוא הודה. "אבל זוהי מטרה שאינה ראויה לאדם הממוצע, ולמכשפים היא לעג [travesty, פרודיה]. ללא ראייה בהירה [clear view, ראייה צלולה] של המוות, אין סדר [order], אין פיכחון [sobriety], אין יוֹפִי [beauty]. מכשפים נאבקים להשיג את התובנה המכרעת [crucial, גורלית, חיונית] הזו על מנת לעזור להם להגיע להבנה [realize] ברמה העמוקה ביותר האפשרית שאין להם כל ביטחון שחייהם ימשיכו מעבר לרגע הזה. ההבנה [realization, הכרה] הזו נותנת למכשפים את האומץ להיות סבלניים ועם זאת לנקוט פעולה, את האומץ לקבל בהכנעה [to be acquiescent, להיות שלם עם הדבר הלא רצוי] בלי להיות טיפשים".
(עמוד 101)
כמה הגיגים: או שאנו "מכתירים" את הפרסונה או את מותה (ניסוח שלי). לייחס חשיבות לפרסונה, לבחון כל דבר מבעד לעיני העצמי, לשרת את העצמי, זה ההיפך מפיכחון. הפיכחון מושג מתוך מאבק בעצמי.
וכמו כל דבר בעולם הטולטקי, לדעתי זה עניין של דרגה: ככל שאנו משחררים את אחיזתנו בפרסונה (בעצמי), כך אנו מעניקים יותר מקום למוות שלנו (למותה של אותה פרסונה), ויחד עם זאת משיגים יותר פיכחון, כשהשלב הגבוה ביותר הוא כאשר מאבדים את הצורה האנושית.
וכמו כל דבר בעולם הטולטקי, לדעתי זה עניין של דרגה: ככל שאנו משחררים את אחיזתנו בפרסונה (בעצמי), כך אנו מעניקים יותר מקום למוות שלנו (למותה של אותה פרסונה), ויחד עם זאת משיגים יותר פיכחון, כשהשלב הגבוה ביותר הוא כאשר מאבדים את הצורה האנושית.
.
חומר למחשבה
איך להבין את הטענה שללא ראייה בהירה של המוות אין יופי ואין סדר?
*************
מוסיקה
מחרוזת שירי אהבה ספרדיים ישנים
==========================
11.10.22
בזבוז המעשה האחרון של חייך על מצב רוח מטופש
=======================================
=======================================
ראשית הערה לגבי הפוסט הקודם שלי, שהתהדר בשם: "ללא ראייה בהירה של המוות אין פיכחון".
נאמר שם שללא ראייה בהירה של המוות גם אין לא יופי ולא סדר.
אני נוטה לחשוב שיש להבין זאת בדומה למקרה ההסטורי של האסטרונומיה. האסטרונומיה הקדומה התבססה על אריסטו ואחר כך אומצה על ידי הכנסייה, והתוצאה: חשכת ימי הביניים.
הם הלבישו על הטבע עקרונות הגיוניים: האדם הוא מרכז הבריאה. הארץ היא מרכז היקום, והכוכבים נעים סביבה במסלולים מעגליים, כי מעגל היא הצורה המושלמת. אבל עקרונות "הגיוניים" אלה לא הסתדרו עם התצפיות האסטרונומיות, ולכן הם המציאו איזו קונסטרוקציה מסובכת של מעגלים על גבי מעגלים כדי להסביר את הבלגן.
כאשר בא קופרניקוס והוציא את הארץ ממרכז היקום, ואחריו ניוטון עם המסלולים האליפטיים, הכל נעשה פשוט, ו.... יפה.
(שלא להזכיר את הכופרים שהועלו על המוקד במהלך שינוי הקונצפציה האסטרונומית)
הם הלבישו על הטבע עקרונות הגיוניים: האדם הוא מרכז הבריאה. הארץ היא מרכז היקום, והכוכבים נעים סביבה במסלולים מעגליים, כי מעגל היא הצורה המושלמת. אבל עקרונות "הגיוניים" אלה לא הסתדרו עם התצפיות האסטרונומיות, ולכן הם המציאו איזו קונסטרוקציה מסובכת של מעגלים על גבי מעגלים כדי להסביר את הבלגן.
כאשר בא קופרניקוס והוציא את הארץ ממרכז היקום, ואחריו ניוטון עם המסלולים האליפטיים, הכל נעשה פשוט, ו.... יפה.
(שלא להזכיר את הכופרים שהועלו על המוקד במהלך שינוי הקונצפציה האסטרונומית)
אני נוטה לחשוב שההסבר לאמירה הנ"ל הוא דומה, כלומר יש להוציא את האדם, ובעיקר את עצמך, ממרכז העולם, ואז יתגלה הסדר, ואתו יתגלה היופי.
אחרת, כשאנו מביטים דרך עיני הפרסונה, והכל נמדד ביחס ל"משרת אותי" או "לא משרת אותי", איננו יכולים לראות את הסדר ואת היופי.
***********
או קיי, אימצנו את הרעיון שהרגע הזה עלול להיות האחרון של חיינו. הצעד הבא הוא: לא לבזבז אותו על מצב-רוח [mood] טפשי.
הרעיון נמצא ב"מסע לאיכטלאן":
הרעיון נמצא ב"מסע לאיכטלאן":
טענתי בתוקף שהתעקשותו לשנות את אורח חיי הייתה מפחידה ושרירותית. אמרתי שאני באמת מסכים איתו, ברמה מסוימת, אבל עצם העובדה שהוא תמיד השליט שמחליט הפכה את המצב לבלתי נסבל עבורי.
"אין לך זמן להצגה הזאת, טיפש [fool] שכמותך," הוא אמר בטון חמור. "מה שאתה עושה עכשיו, יהיה אשר יהיה, עשוי להיות המעשה האחרון שלך עלי אדמות. ייתכן מאוד שזה יהיה הקרב האחרון שלך. אין כוח [power, עוצמה] שיכול להבטיח שאתה הולך לחיות דקה אחת נוספת."
"אני יודע את זה," אמרתי בכעס עצור.
"לא. אתה לא. אם היית יודע זאת, היית צייד."
טענתי שאני מודע למותי הממשמש ובא, אבל זה חסר תועלת לדבר או לחשוב עליו, מכיוון שאינני יכול לעשות דבר כדי להימנע מכך.
דון חואן צחק ואמר שאני כמו קומיקאי המבצע באופן מכני [רובוטי] את השגרה שלו [בהצגה, כנראה].
"אם זה היה הקרב האחרון שלך עלי אדמות, הייתי אומר שאתה אידיוט [idiot]," הוא אמר בשלווה. "אתה מבזבז את המעשה האחרון שלך עלי אדמות על איזה מצב רוח מטופש [stupid mood]."
(עמוד 91)
חומר למחשבה
============
============
את איזה ממעשיו של קסטנדה כינה דון חואן "הלך רוח מטופש"?
==========================
12.10.22
ככל הנראה (לי), התשובה לשאלה הנ"ל נמצאת בקטע הראשון של הציטוט:
"טענתי בתוקף שהתעקשותו לשנות את אורח חיי הייתה מפחידה ושרירותית. אמרתי שאני באמת מסכים איתו, ברמה מסוימת, אבל עצם העובדה שהוא תמיד השליט שמחליט הפכה את המצב לבלתי נסבל עבורי."
.
כלומר, הוא מסכים עם הרעיון (להשתנות), אבל העובדה שהוא מוצא את עצמו במצב של ציות לדון חואן היא בלתי נסבלת עבור .... החשיבות העצמית שלו.
החשיבות העצמית מקשה, עד כדי מונעת, ממנו לעשות את מה שהוא מסכים שהוא נכון,
כלומר לציית לחשיבות העצמית זה לציית לטיפשות.
כלומר לציית לחשיבות העצמית זה לציית לטיפשות.
==========================
12.10.22
התמקדות ברגע הזה לעומת הרגע הבא
================================
================================
אני עדיין טוחן את הציטוט שהבאתי לפני שני פוסטים, בפוסט "ללא ראייה בהירה של המוות אין פיכחון".
מופיע שם המשפט: "מכשפים נאבקים להשיג את התובנה המכרעת [crucial, גורלית, חיונית] הזו [שבכותרת הפוסט ההוא] על מנת לעזור להם להגיע להבנה [realize] ברמה העמוקה ביותר האפשרית שאין להם כל ביטחון שחייהם ימשיכו מעבר לרגע הזה."
תרגום זה יכונה להלן, "התרגום המדויק".
בתרגום העברי מופיע: "לסגל לעצמם הבנה [...] שאין להם ביטחון שחייהם יימשכו גם ברגע הבא." ("כח השקט" עמוד 101)
ההבדל הוא דק מאד, אבל הבדלים דקים כאלה הם לפעמים הבדלים של עולם ומלואו. הפתח שדרכו חומקים אל הנצח הוא חמקמק .
.התרגום המדויק מדבר על הרגע הזה, ואילו התרגום בספר מדבר על הרגע הבא. לפי התרגום המדויק אין זכר לרגע הבא, ואם יותר לי להמשיך את קו המחשבה שלו: מי אמר שיש רגע (מצב עניינים) שהוא הראוי לתואר "הרגע הבא"? והתשובה היא: המיינד הזר (כנראה) אמר זאת.
המכשף משוחרר מרודנותו של הזמן, והוא יכול לצאת מהרגע הזה ולחזור לרגע אחר על רצף הזמן. כלומר, הוא יכול להחליט שהרגע הבא יהיה אחר.
המכשף משוחרר מרודנותו של הזמן, והוא יכול לצאת מהרגע הזה ולחזור לרגע אחר על רצף הזמן. כלומר, הוא יכול להחליט שהרגע הבא יהיה אחר.
דון חואן אומר זאת במפורש , כמעט. מי שיזכיר לנו היכן הוא אומר זאת, יבוא על הברכה (אני משער )
)אם כן, להתמקד ברגע הבא, גם אם באופן שלילי כמו במשפט הנ"ל, מקבע אותנו בסדר הזמני, שהוא, לדעתי, "מבית מדרשו של המיינד הזר".
אם יותר לי להפליג לשם שינוי בדימיונות, אני רואה את התרגום המדויק ברוח הנוהג בימים קדומים, כשמקומות גיאוגרפיים לא ידועים, ועדיין לא ממופים, סומנו במפה כ"טרה אינקוגניטה" [Terra incognita], ארץ לא נודעת. כלומר, מה יש מעבר לרגע הזה? ארץ לא נודעת. המכשף יכול להחליט מה יהיה שם.
קסטנדה ופלורינדה, לדוגמה, חוו תנועת זמן לא לינארית, כלומר חוויות שהם לא יכלו לסדר אותן על פי סדר של מוקדם ומאוחר.
קסטנדה ופלורינדה, לדוגמה, חוו תנועת זמן לא לינארית, כלומר חוויות שהם לא יכלו לסדר אותן על פי סדר של מוקדם ומאוחר.
******************
מוסיקה
האהבה תבוא (בעקבותינו)
13.10.22
היעדרו של ה"מצפון"
=================
=================
המילה מצפון [conscience] מופיעה פעמיים (באותו משפט) ב"להתעורר אל החלום", ועוד שלוש פעמים, כולן ב"חלום המכשפה", שתיים מהן בפיה של דמות של אישה רגילה שאינה קשורה לעולם הכישוף.
בעזרת קובץ "כל כתבי חבורת קסטנדה" שהכנתי עבורכם, חיפושים כאלה קלים לביצוע.
בעזרת קובץ "כל כתבי חבורת קסטנדה" שהכנתי עבורכם, חיפושים כאלה קלים לביצוע.
כלומר, מבחינה מעשית, המילה נעדרת מהספרות הטולטקית. האם גם הדבר עצמו, המצפון, אינו זוכה לתשומת הלב בספרות זו?
מצפון הוא, על פי הגדרה שלי "בשלוף", מצפן מוסרי, כלומר מנחה את דרכנו לאור שיפוטים של טוב ורע.
הצעתי לאחרונה את הרעיון שהשלת הפרסונה מעלינו מסלקת איתה את הטוב והרע וגם את הסבל והתקווה. עוד הגדלתי לקשקש וטענתי ש"דעת טוב ורע" היא מתנה הרת גורל שקיבלנו מעץ הדעת, ומסעו של הלוחם/ת, שהוא מסע חזרה לכור מחצבתו, הוא מסע שבו הוא/היא פושט מעליו את הדעת הזו; מחליט להפסיק להשתמש במתנה הזו.
האזכור של המושג הוא כה נדיר (פעמיים ובמשפט אחד) שיהיה זה חסר מצפון מצדי שלא להביאו, במיוחד לאור חשיבותו הרבה:
המספרת היא כמובן פלורינדה.
.
חלמתי שכל המכשפות הגיעו לחדרי והחדירו בי עקרונות של מכשפים. הן אמרו לי שוב ושוב כי חלימה היא פונקציה משנית של הרחם. העיקרית היא הרבייה, על כל הקשור בה. הן אמרו לי כי חלימה היא פונקציה טבעית אצל נשים, תולדה טהורה של אנרגיה, ובהינתן מספיק אנרגיה, יעורר גוף האישה מעצמו את הפונקציות המשניות של הרחם, והאישה תחלום חלומות שלא יעלו על הדעת.
האנרגיה הנדרשת לחלימה, בכל אופן, היא כמו סיוע למדינה מתפתחת: היא לעולם לא מגיעה. משהו בַּסֶדֶר הכולל של המבנים החברתיים שלנו מונע מאנרגיה זו להיות חופשית ולאפשר לנשים לחלום.
אילו הייתה אנרגיה זו חופשייה, אמרו לי המכשפות, היה זה פשוט ממוטט את הסדר "המתורבת" של הדברים. אבל הטרגדיה הגדולה של הנשים היא שהמצפוּן החברתי שלהן שולט לגמרי במצפוּן האישי שלהן. נשים פוחדות להיות שונות ואינן רוצות לסטות יותר מדי מן הנוֹחוּת של המוּכָּר. הלחצים החברתיים המופעלים עליהן, שלא לסטות, הם פשוט מכניעים, ובמקום לשנוֹת, משלימות הנשים עם מה שנקבע כגורלן המיועד: "נשים קיימות לשירות הגבר". לכן, נשים אף פעם אינן יכולות לחלום חלומות כישוף, למרות שהן בעלות מבנה אורגני המתאים לכך.
(עמוד 286 שורה אחרונה ואילך).
******************
המלצה על ספר, לא קשור ישירות לעולם הטולטקי:
האפיפיורית יוהנה.
ככל הנראה, למרות שהכנסייה, על כוחה העצום, מחקה כל שריד לעובדה שאישה הגיעה למעמד הבכיר ביותר בעולם הנוצרי, לתפקיד האפיפיור, נשארו מספיק עדויות ורמזים לכך שזה אכן קרה. כלומר היא הצליחה להסוות את מיניותה ולטפס עד הפסגה.
הספר מבוסס על המידע הידוע לגבי חייה, עם הרבה תוספות דרמטיות, כמובן. התוצאה, סיפור מרתק.
הדבר מתרחש במאה התשיעית לספריה. אתה מקבל את חשכת ימי הביניים בפרצוף: העלאה על המוקד של מכשפות וכופרים, הבערות, והנצחת הבערות על ידי הכנסייה, ובמיוחד סילוק נשים מכל אפשרות להשכיל. ובתוך החוסר-סיכוי והסבל הזה היא צמחה ועלתה עד לפסגת העולם הגברי.
הסיפור מזכיר לי את הרעיון (שלי), שב"להתעורר אל החלום" ישנם רמזים לכך שישוע עצמו היה אישה.
חיסרון אחד: יש המון משפטים בלטינית בספר, ורובם אינו זוכה לתרגום, גם לא במקור האנגלי, וחבל.
==========================
13.10.22
את המשפט המסכם לא רשמתי, כרגיל
מכיוון שידיעת טוב ורע, שיפוטיות מוסרית, היא חלק של הפרסונה, והתורה הטולטקית שואפת להתפשט מהפרסונה, אפשר להבין את היעדר המושג בספרות זו.
==========================
14.10.22
תאווה שקטה לכל חי
=================
=================
הציטוט הבא הוא פיסה מקטע שהוא, לדעתי, מהחשובים בספרות. קטע שמגמד את כל ה"נאומים ששינו את פני העולם" ("לא ישא גוי אל גוי חרב", "יש לי חלום", "אחיי, גיבורי התהילה"...)
הציטוט הוא רק תחילתו של אותו קטע.
.
"עכשיו אתה חייב להתנתק רגשית [detach]," הוא [דון חואן] אמר.
"ממה?"
"לנתק את עצמך רגשית מהכל".
"זה בלתי אפשרי. אני לא רוצה להיות נזיר."
"להיות נזיר זו התמכרות [indulgence] ומעולם לא התכוונתי לזה. נזיר אינו מנותק רגשית [detached], כי הוא מפקיר את עצמו [abandons himself, נותן את עצמו, מתמכר] מתוך רצונו שלו להיות נזיר.
"רק רעיון המוות הופך אדם להיות מספיק מנותק רגשית [detached] כך שהוא לא מסוגל להפקיר את עצמו [להתמכר] לשום דבר. רק רעיון המוות גורם לאדם להיות מנותק-רגשית מספיק כך שהוא לא יכול לשלול מעצמו דבר. אדם מסוג זה, בכל אופן, אינו משתוקק [crave], כי הוא השיג תאווה שקטה [silent lust] לחיים ולכל הדברים של החיים [things of life]. הוא יודע שהמוות שלו יוקש אותו [אורב לו] ולא ייתן לו זמן להיצמד [cling] לכלום, אז הוא מנסה, מבלי להשתוקק, הכל מכל דבר.
("מציאות נפרדת" עמוד 138)
.
אני חושב שכאן מדובר על יותר מאשר רעיון המוות, אלא על ראייה בהירה [clear view, מראה ברור] של המוות, אשר בלעדיה, כזכור, אין פיכחון, אין סדר ואין יופי.
יש כאן הבחנה מאד מעניינת בין לוחם ונזיר. הלוחם אומר, במילים שלי: יש סטייק 600 גרם עשוי היטב עם סלטים כיד המלך? טוב, אין סטייק כזה? גם טוב. . הנזיר אומר: אין סטייק כזה, טוב. יש סטייק כזה, לא טוב.
. הנזיר אומר: אין סטייק כזה, טוב. יש סטייק כזה, לא טוב.הנזיר שולל מעצמו דברים, כי הוא מעדיף את הנזירות על פני אי הנזירות, ונזירות מבחינה בין דברים שיש להתנזר מהם ודברים שאין דרישה כזו לגביהם (רק למהדרין).
המוות, כפי שטענתי באחד הפוסטים לאחרונה, הופך את כל הדברים החיים לשווים, ומבחינה "מתמטית" שווים לאפס. כל דבר הוא זמני ובמוקדם או במאוחר הוא יתנדף מהעולם, לכן כל דבר בעולם הוא אפס בחשיבותו.
הלוחם, בעצתו של המוות, אינו מעדיף שום דבר על פני מישנהו. ולכן, לדעתי, עומדות בפניו שתי אפשרויות: להתנזר מהכל, או לא להתנזר משום דבר.
מכיוון שהוא מחובר לכח החיים בלבד, ולאף צורה שהוא עשוי ללבוש, הוא בוחר באפשרות השנייה. אבל זוהי תאווה שקטה.
מכיוון שהוא מחובר לכח החיים בלבד, ולאף צורה שהוא עשוי ללבוש, הוא בוחר באפשרות השנייה. אבל זוהי תאווה שקטה.
מה פירוש תאווה שקטה?
נוכח המוות, שזהו מצבו הרגיל של הלוחם, כי הרי יש לו ראייה בהירה שלו, הדברים החיים מפתים באותה מידה. מה שמפתה בהם הוא החַיּוּת; כח החיים המופשט מכל צורה קונקרטית "הזורם" בהם. זוהי לדעתי התאווה השקטה: משיכה לכוח החיים שבבסיס כל צורת חיים. ההיצמדות לצורות החיים שכח החיים לובש היא תאווה רועשת, מילולית, מבית היוצר של המיינד הזר.
נוכח המוות, שזהו מצבו הרגיל של הלוחם, כי הרי יש לו ראייה בהירה שלו, הדברים החיים מפתים באותה מידה. מה שמפתה בהם הוא החַיּוּת; כח החיים המופשט מכל צורה קונקרטית "הזורם" בהם. זוהי לדעתי התאווה השקטה: משיכה לכוח החיים שבבסיס כל צורת חיים. ההיצמדות לצורות החיים שכח החיים לובש היא תאווה רועשת, מילולית, מבית היוצר של המיינד הזר.
הערת אגב, כשמביטים על אירועי העולם מנקודת המבט של כוח החיים, אין טוב ואין רע, חיים ומוות הם בסך הכל כח החיים הלובש צורות ופושט צורות.
.
הניתוק הרגשי של הלוחם הוא כה קיצוני, שהוא לדעתי מבוטא היטב באמירה שבסוף "להתעורר אל החלום":
החירות ניתנת להשגה רק על ידי חלימה ללא תקווה; על ידי הנכונות לאבד הכול, אפילו את החלום." (המשפט הלפני אחרון בספר)
************
שבת שלום.
==========================
14.10.22
מבט נוסף, יותר צמוד טקסט:
הציטוט הנ"ל אומר: רעיון המוות => ניתוק רגשי => 1. ניתוק רגשי מכל דבר. 2. אי שלילת [אי התנזרות מ] שום דבר. כלומר, זוהי התאווה השקטה: אי התנזרות אבל ללא היצמדות רגשית לכלום.
==========================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה