המפלצת בעלת 3000 הראשים

החשיבות העצמית עבור הנגואל חוליאן הייתה מפלצת בעלת 3000 ראשים, וישנן שלוש דרכים להיאבק בה: 1. לערוף את ראשיה אחד אחד, 2. להגיע למקום של חוסר רחמים, 3. באמצעות המוות הסמלי

(מופיע ב"כח השקט")

הספר אינו מסביר מה פירוש עריפת הראשים אחד אחד, אלא רק מספר שדון חואן לימד דרך זו את קסטנדה, כפי שמורו לימד אותו.

טענתי בעבר, ואני ממשיך לטעון זאת, כי עדיין לא העמידו אותי על טעותי  , שעריפת הראשים אחד אחד נעשית באמצעות עבודת הסיכום. כלומר, כל אירוע מהעבר שטופל על ידי עבודת הסיכום הוא בעצם עריפת ראש אחד מראשיה של מפלצת החשיבות העצמית.

לדעתי, הפרק "מחיקת תולדות החיים" (מילולית: מחיקת סיפור החיים של הפרסונה) שב"מסע לאיכטלאן" היה אמור לדבר על עבודת הסיכום כדרך שבה מוחקים את סיפור החיים, אבל הוא לא עושה זאת כי, משום מה, המושג "עבודת הסיכום" מופיע בספר מאוחר יותר, נדמה לי שלראשונה ב"מתנת הנשר" (הספר השישי).

אבל הקטע הבא מתוך הפרק "מחיקת תולדות החיים" תומך לדעתי בפרשנות שהצעתי:

אין צורך לציין מי שואל ומי עונה 

"איך אפשר להשמיט* את ההיסטוריה האישית?" שאלתי במצב רוח וכחני.

"ראשית צריכה להיות התשוקה [desire] להשמיט אותה", אמר. "ואחר כך יש להמשיך לקצץ אותה [chop it off, לגדוע, לערוף] באופן הרמוני, מעט בכל פעם [little by little, בהדרגה, טפין טפין]."

(עמוד 26-27)

* - המילה היא drop, להפיל. תורגם להיגמל, די בצדק, כי קודם לכן הוא השווה את ההשמטה הזו לגמילה משתייה.

.

הנקודה הזו בשיחה נגדעת. אין שם פירוט או הבהרה לגבי אופן הקיצוץ.
איפה ישנו פירוט כזה?
רק כאן, בפוסט 

.

מוסיקה

גירסת סקסופון ל"סיפור אהבה". 

 Historia De Un Amor 

========================== 

3.10.22

עוד תמונה של ישות/יות לא אורגני(ו)ת ?
==============================

לאחרונה העליתי תמונה של של הטורף הטפילי הקרוי "מעופף" מעל המון מאמינים באתר הפירמידות בתיאוטיוואקאן. תמונה חשובה מאד כי היא היוותה אות לאנשי חבורת קסטנדה שיש לפרסם לציבור את נושא המעופפים.

התמונה הבאה לקוחה מתוך סרטון שצולם בעתיקות טולה [Tula] במקסיקו, לפני כשנתיים, באתר הפסלים המוכרים בשם האטלנטיים.

לפי "מתנת הנשר" ולפי קסטנדה ב"מפגשים עם הנגואל", זוהי פירמידה הפוכה, שבה הדמויות מייצגות חולמות והעמודים המרובעים שמאחוריהן מייצגים יוקשות. לוחמות אלה הן בסיס הפירמידה, והן הועלו אל חלקה העליון.

משהו נתפס בעין המסרטה, אני חושב של מכשיר סלולרי, משמאל לפסל הראשון מימין.

הלינק הוא לנקודה בסרטון שבה הם מדברים עם מישהו בעיירה על הנושא, ומיד אחר כך הצילום.
בסרטון הכללי יש צילומים מהאתר הקדום ומהעיירה שלידו, למי שרוצה לטעום מאווירת המקום 

https://youtu.be/mbWDL06SYfY?t=4965

========================== 

4.10.22

היום, יום שלישי, ה-4.10.22, הוא (כנראה) יום עוצמה.

יום הבא אלינו במחזוריות של 18 יום.

.

כל היום אני בגנך, מנסה למשוך את תשומת לבך
=====================================

את השורה הזו (בערך), הלקוחה משירו של אלון אולארצ'יק, אפשר לאמץ כשיר הלוחם, המנסה למשוך את תשומת לבה של הרוח (גוף האנרגיה, הכפיל).

הקטע הבא לקוח מ"כח השקט":

"אמרתי לך שאין דרך לדבר על הרוח", המשיך, "כי את הרוח אפשר רק לחוות [experienced, להתנסות בה]. המכשפים מנסים להסביר את המצב הזה כשהם אומרים שהרוח היא [it] שום דבר שאתה יכול לראות או להרגיש. אבל היא שם, מרחפת מעלינו תמיד. לפעמים היא באה לחלק מאיתנו. רוב הזמן נראה שהיא אדישה [indifferent]".

(בפרק "המופשט" שבתוך חטיבת הפרקים "דפיקת [נקישת] הרוח")

.

מתי הרוח באה אלינו, מה מושך אותה אלינו?

מעשים שהם ללא-רבב.

.

השיר ממנו לקוחה השורה הנ"ל.

==========================

מוסיקה נוגה יפה ליום כיפור

======================== 

6.10.22

המילון הטולטקי העברי המתפתח

========================= 

בקבוצת הפייסבוק קרלוס קסטנדה ושושלתו 

https://www.facebook.com/groups/ThankYouCarlosCastaneda

התחלתי בניסיון לכתוב ביחד עם מי שירצה בכך מילון טולטקי עברי למונחי התפיסה הטולטקית, כפי שהם מופיעים בספרי חבורת הנגואל קסטנדה.

כמות המידע שבספרי חבורת קסטנדה (מעל 20 ספרים) היא מעבר ליכולת העיבוד של אדם בודד, ולכן עבודת צוות היא לדעתי מסימני הגאולה הראשונים.

אני לא תולה תקוות רבות בהצלחת המשימה האדירה הזו, לא לנו המלאכה להשלים, אבל זהו עיסוק הראוי לזמננו היקר, בזמן שאנו ממתינים לרצון (ולהופעת הספרים האבודים). :)

הנה ערך ראשון שתרמתי למילון:

חשיבות עצמית [self inportance, חשיבות העצמי]: היא רחמים עצמיים [self pity] במסווה (בתחפושת).
העצמי הוא הזהות השקרית, הזהות החברתית, הפרסונה, האישיות, (האגו. המילה "אגו" מופיעה בספרי החבורה, מחוץ לשימוש הרגיל שלה בשפה המדוברת, פעמים אחדות בלבד, לכן יש להשתמש בה בזהירות, כדי שלא נזרים יחד אתה משמעויות מיובאות בלתי רצויות).

החשיבות העצמית היא האוייב העיקרי של הלוחם/ת. היא מדומה למפלצת בעלת 3000 ראשים. ישנן שלוש דרכים לנצח אותה: לערוף את ראשיה, אחד אחרי השני [ייתכן מאד שמדובר בעבודת הסיכום], המוות הסמלי [סמבולי], ועל ידי הגעה למקום האין רחמים [the place of no pity], בו המפלצת מורעבת למוות. אני חושב שעלינו להוסיף גם את השימוש ברודן קטן כדרך רביעית.

החשיבות העצמית היא הכח המקבע את נקודת המאסף במקומה. ברגע שנקודת המאסף נעה ממקומה, החשיבות העצמית מתפוררת.

החשיבות העצמית היא הגורם המניע מאחורי כל התקף של דיכאון.

יש בחשיבות העצמית צדדים חיוביים חשובים, ולכן נדרשת אסטרטגיה שהיא יצירת מופת [masterpiece] על מנת לסלק את הצדדים השלילים ועם זאת להשאיר את החיוביים.

נוכחות המוות מרסנת את החשיבות העצמית. נוכח מותך אינך יכול להמשיך לחשוב שאתה חשוב. האם זו הסיבה שהלוחם מטמיע את הרעיון שכל רגע הוא האחרון של חייו? גם הידיעה שהמציאות היא פירוש [או תיאור] שאנו יצרנו מרסנת את החשיבות העצמית.

==================== 

מוסיקה

=======================

7.10.22

דוגמה לאימות של האמיתות הטולטקיות - אפסיותה של החשיבות העצמית
===========================

דון חואן אומר לקסטנדה מספר פעמים שהמכשף/לוחם שואף לאמת [verify] את האמיתות שסופרו לו. לא מספיק להפוך אותן למתקבלות על דעתו [to reason it out] או לתפוס אותן באינטואיציה, אלא יש להיווכח באמיתותן מתוך תפיסה ישירה.

האמירה הבאה היא ברוח זו, והיא נאמרת ע ידי קסטנדה ב"מפגשים עם הנגואל":

"מכשף לא יכול להיות מרוצה [satisfied, מסופק] אם הוא לא יכול לאמת [verify] לעצמו את הסיפורים שסיפרו לו.
(בפרק "לאמת את הנגואל")

ככל הנראה, יש דרגות של אימות, כשהגבוהה ביותר שבהן היא ראייה ישירה של האנרגיה. אני משער שבדרגה נמוכה יותר של אימות אפשר להיווכח בכך שהחשיבות העצמית היא רחמים עצמיים במסווה (בתחפושת).
הדוגמה הבאה היא של אימות בדרגה נמוכה עוד יותר, אבל עלינו לראות בה דרגה של אימות, שהרי קסטנדה אחרי אותה חוויה השיג הישג שאנו עדיין לא, לא? 
בדוגמה זו, קסטנדה נוכח באמיתותו של הרעיון הטולטקי אודות האשליה של החשיבות העצמית [ניסוח שלי], ושהוא עצמו אינו חשוב יותר מחיפושית הדוחפת גוש חרה.
הסיפור נמצא ב"מסע לאיכטלאן".

.

"החיפושית הגיחה מתוך מחילה עמוקה ועצרה במרחק של כמה סנטימטרים מהפנים שלי. נראה היה שהיא מביטה בי, ולרגע הרגשתי שהיא נעשית מודעת לנוכחותי, אולי כפי שאני הייתי מודע לנוכחותו של המוות שלי. חוויתי צמרמורת. אחרי הכל, החיפושית ואני לא היינו כל כך שונים. המוות, כמו צל, עקב [מן המארב] [stalking, כמו טורף אחר טרפו, יקש] אחרי שנינו מאחורי הסלע. היה לי רגע יוצא דופן של התרוממות רוח. החיפושית ואני היינו שווי ערך [on a par]. אף אחד מאיתנו לא היה יותר טוב [better] מהשני. המוות שלנו הפך אותנו לשווים [equal].

התרוממות הרוח והשמחה שלי היו כל כך עצומים שהתחלתי לבכות. דון חואן צדק. הוא תמיד צדק. חייתי בעולם מסתורי ביותר, וכמו כל אחד אחר, הייתי ישות מסתורית ביותר, ועם זאת לא הייתי חשוב יותר מחיפושית."

(עמוד 241)

.

החשיבות העצמית שלך לא שורדת נוכח המוות שלך. אני מדגיש את "שלך"' כי לדעתי המוות הוא תמיד יישות אישית, כמו הפרסונה. אני מציע, בהצעת בכורה עולמית   , את הניסוח שהמוות הוא צל של הפרסונה. לכן אי אפשר לברוח ממנו. האם את/ה יכול לברוח מצלך?!

במבט מתמטי:
המוות מאפס את החשיבות העצמית שלך, כלומר הופך אותה לאפס, וכך הוא עושה לכל היצורים החיים, שאליהם הוא צמוד כמו צל. מכאן שכולם שווי ערך זה לזה, כי כל האפסים שווים זה לשזה.

.

שבת שלום.

======================== 

8.10.22

הדיבור על התנסות טריה בעוצמה ממסמס את ההישג
==========================================

לאחר שקסטנדה ולה-גורדה רואים יחדיו - ראייה אנרגטית - על הספסל בכיכר ("מתנת הנשר" בפרק "לראות ביחד"), קסטנדה רוצה לשוחח ולנתח את החוויה וכל מה שקשור בה, אבל לה-גורדה אומרת לו שעליהם לא לדבר על כך עם אף אחד, גם לא ביניהם, לפחות תשעה ימים.

החוויה הותירה את קסטנדה במצב רוח [mood] מרומם [exhilarated, נמרץ שמח]. קסטנדה מציין שלה-גורדה ידעה את הסכנה שבהפגתו [dissipating, פיזור, בזבוז] של מצב רוח כשמנתחים אותו יותר מדי [overanalyzing]. (עמוד 44)

הנימוק של לה-גורדה: "אני לא רוצה לבזבז את העוצמה שלנו", אמרה. "זו דרכו של המכשף. לעולם אל תבזבז את ההישגים שלך [gains, מה שהישגת, מה שהרווחת]." (עמוד 44)

.

מהטקסט עולה (לא בקלות   ), שההישג שאין לבזבזו הוא מצב הרוח [mood] שנשאר לך בסוף החוויה.

הניתוח והדיבור שייכים למיינד (הזר), ויש, כנראה, למנוע ממנו התעסקות במצב הרוח הזה. כמו שאומר דון חואן לקסטנדה ב"מסע לאיכטלאן" כשהוא סירב לדבר על חוויה מסוימת: זה לא נועד לשכלך, אלא לגופך.

.

דון חואן לעתים יוזם שיחה על החוויות של קסטנדה; מבקש ממנו להיזכר ולספר לו על כך, ולעתים הוא מסרב בכל תוקף לדבר על החוויות של קסטנדה, ולפעמים הוא נכנע לצורך של קסטנדה לדבר על כך.

הדיבור המפוגג את מצב הרוח, את העוצמה, מזכיר לי את משל הספל הסדוק ב"יקוש עם הכפיל". דרך הסדקים אנו מאבדים את העוצמה. כל עוד יש סדקים, איננו יכולים לצבור עוצמה.

תזכורת: כדי לסתום את הסדקים שבספל יש לרוקנו תחילה. מה שמרוקן אותו היא עבודת הסיכום. מה שסותם את הסדקים הם המעברים הקסומים.

=======================