העיסקה של קרול טיגס עם הממרה את המוות

=

עניינים מתוך פרקים 17, 18 ב"שוליית המכשף" של איימי וואלאס. בסוגריים המרובעים אלה הערות שלי.

פרק 17 נקרא "אני שוכרת בלש פרטי". אחרי שהאשימו אותה בניסיון חיסול של הנגואל, בכך שבגופה היה פרוזאק כשהנגואל קיים איתה יחסי מין "על מנת להרים את גוף האנרגיה שלה מלמטה" ולכן ראשו נחבט בהילה ההרוסה שלה, ומוני הייתה צריכה לקחת אותו למרפאה לרפואה דחופה [טפול נמרץ?], איימי נכנסה לדיכאון, והגיעה אפילו לחשוב על התאבדות כדי לסיים את הסבל שלה. לאחר שהיא פסלה אפשרות זו, היא מגיעה למחשבה שאם היא תגלה שקרלוס הוא רודף נשים שבסך הכל הפיל אותה בפח היא תוכל להשתחרר ממנו ומהחבורה. היא ניסתה לברר בשיחת טלפון עם דה-מיל, שהיה המבקר הגדול של קסטנדה. האיש כתב וערך ספרים שעסקו בניסיון לחשוף העובדה, לדעתו, שהספרים הם לא תיאורים של אירועים ממשיים, אלא פרי דימיונו של קסטנדה. הוא אמר לאיימי שלא ידוע לו על כך. היא ניסתה גם דרך המוציא לאור של קסטנדה Korda שבמשך עשרים שנה הוציא לאור את ספריו, ולאחרונה קסטנדה הפסיק לעבוד אתו משום שקורדה לא רצה להוציא ספר שלו על הרמנויטיקה [תורת הפרשנות של טקסטים]. קורדה טען שהספר אקדמי מדי והוא לא יימכר טוב [עוד ספר אבוד?]. איימי רצתה להבין אם היו עוד סיבות לכך שקסטנדה עזב את ההוצאה לאור, אבל היא לא קיבלה תשובות.

היא החליטה להשיג את מספר הטלפון של קסטנדה, אבל לצורך כך היא הייתה צריכה את השם שעל שמו רשום מספר הטלפון, והייתה זקוקה גם לעזרה של בלש פרטי. באינטואיציה היא חשבה שהמספר יהיה על השם של אנה מארי-קרטר (אחד משמותיה של טאישה) והאינטואיציה התבררה כנכונה.

כשאיימי התקשרה וקרלוס ענה, הוא ראה בעובדה שהיא השיגה את המספר אות, והם קבעו להיפגש לקוויקי (ניסוח שלי). היא הייתה אמורה לטוס בתוך כמה ימים למקום מסוים, להיפגש אתו שם במוטל ולעשות אתו אהבה כדי לראות אם "הדלת שוב תיפתח", ואז מיד לחזור בטיסה. (עמוד 150) למחרת אותה גיחה לבדיקת הדלת, התקשר אליה קרלוס עם הצעה מאגית, הזדמנות למחילה ולגאולה.

.

הערה שלי: איימי מתארת את הרעיון שעלה בה לאיתור המספר כ"היגיון בריא או אינטואיציה", אבל אין לראות בזה הוכחה לכך שלראות באיתור המספר אות, כפי שעשה קסטנדה, זה, במקרה הטוב, טעות, וקשקוש במקרה הפחות טוב. כלומר, לדעתי, צדק קרלוס שראה בכך אות.

***********

פרק 18 "הממרה את האמת".

קרלוס הציע לאיימי להצטרף שבוע לאחר מכן אל הקבוצה שלהם לסיור במקסיקו. בקבוצה היו שלושת המכשפות וכמה חניכים וחניכות, אבל קרלוס לא הצטרף. הקבוצה טסה ביחד ואחר כך התניידה בשתי מכוניות ואן. היחס של המכשפות לאיימי היה מתנכר ומתנשא, והיא זכתה להתעלמות מוחלטת גם מצד החניכים והחניכות, מלבד טוני קאראם ועוד חניך. ברור היה לאיימי בשלב מסויים שהחניכים והחניכות מתרחקים ממנה בהוראת המכשפות. (עמוד 154). הרושם של קורא הוא שלהיות מוקצה בקבוצה כה קטנה הנמצאת בקירבה פיסית גדולה בנסיעה כה אינטנסיבית זה נראה כסיוט אמיתי.

באחד הסמינרים באותו סיור, מוני (האישה נגואל) הקריאה שיר קצר. היא טענה שהוא מייצג את המהות של הפילוסופיה של דון חואן:

הו אלהים, תן לי את מה שעדיין יש לך

תן לי את מה שאף אחד אינו מבקש.

(עמוד 154)

איימי לא התלהבה מהשיר. וגם אני תוהה על השימוש במושג אלהים [God], שהוא זר לדון חואן.

הקבוצה נסעה לטולה [Tula], העיירה שנמצאת ליד האתר הקדום, בו נמצאים הפסלים הקרויים "האטלנטיים". במוזיאון קטן בעיירה מוני אמרה להם להקשיב לדבריה, אבל לא עם המיינד הקווי [הלינארי. הכוונה היא כנראה למיינד המתייחס לזמן כמשהו קווי שכולל את כל האירועים]. היא אמרה שיש ישויות שהן מחזוריות [cyclic]. מחזוריות איננה גלגול נשמות [reincarnation]. היא כמו וילון חרוזים. מוני היא חרוז על אותו חוט שעליו נמצאת גם הממרה את המוות. (עמוד 155)

קרלוס הסביר פעם לאיימי, אחרי לחץ מצדה, את הנושא של חיים קודמים [past lives, לכאורה גלגולים קודמים]. הוא אמר שמה שנראה לנו כזיכרונות מגלגולים קודמים הם זיכרונות של אחרים, כי אנו מחוברים לכל הזיכרונות שבעולם, ואנו חושבים בטעות את הזיכרונות של דורות אחרים [generational memory] לגלגול נשמות. (עמוד 155)

הם נכנסו לתוך כנסייה קטנה ועתיקה בטולה. בכנסייה זו, אמרה להם מוני, הגיעו הממרה את המוות וקרול להסכם. היא מדברת על קרול בגוף שלישי. הממרה את המוות אמרה לקרול שלא נותר בה שום דבר גברי, שנקודת המאסף שלו היא לגמרי מפותלת [twisted]. [כלומר, פיתול נקודת המאסף הוא הדרך לעבור מגבר לאישה, ולהיפך. בספרי קסטנדה, ככל שאני זוכר, ההבדל בין גברים ונשים מתואר כהבדל שבין כפפה לכפפה שהפכו אותה מבפנים החוצה]. הממרה את המוות הסבירה לקרול שברחם יש לאישה כמות עצומה של אנרגיה, והדרך של הנשים להיפתח אל הלא ידוע היא באמצעות אורגזמה. (עמוד 156)

הממרה את המוות אמרה לה שהכנסייה הזו איננה אמיתית [ממשית]. [כלומר, הן כנראה נמצאו בחלומה של הממרה את המוות]. הממרה את המוות הציעה לקרול את כל מה שהיא תרצה, לדוגמה: להיות גבר, או להיות הכי אורגזמית בכל היקום [superpussy]. בתמורה, קרול הייתה צריכה לפתות את קרלוס.

ברחבה שלפני הכנסיה מוני הצביעה על ספסל שכנראה עליו התנהלו השיחות עם דון חואן. בספר יש שתי תמונות של פנים הכנסייה.

מוני הראתה להם מלון קטן בעיירה [יש תמונה], שם היא פיתתה את קרלוס במשך עשרה ימים, שבעקבותיהם הוא [כנראה] התמזג עם הממרה את המוות, דבר שלה לקח עשר שנים [האם הכוונה היא לעשר השנים שבהן היא נעלמה?]

עכשיו קרלוס באמת אח שלה, וכישויות מחזוריות ביחד עם הממרה את המוות, היחסים בינה ובין קרלוס הם של אהבה ושנאה. ישויות מחזוריות מתקשות להסתדר ביניהן, ולכן הפיתרון הכישופי היחיד של ישויות כאלה הוא להתמזג לאחד.

קרול: "הצטרפתי לים [האפל של] המודעות, שאין לו שום קשר למים. זהו גל של אנרגיה שמדבר אליך. אולי זה מה שהמיסטיקאים הקדומים כינו אלהים. בתוכו את/ה מרגיש אדישות מוחלטת [complete indifference, שיוויון נפש מלא], ואדישות היא החירות האמיתית." (עמוד 158)

הרהור: אולי גם בשיר שלעיל אלהים הוא הים האפל של המודעות - כפי שחשבו המיסטיקאים הקדומים - ים שהוא כינוי אחר לרוח, לנגואל, מה שהופך את השיר הנ"ל לכשר עבורנו, הטולטקים   .

איימי אומרת שקרלוס התעקש שהיא תשיג את שיוויון הנפש הזה, אשר ייאפשר לה להצטרף אליו למישורים [planes] אחרים [של קיום], ללא הרגשות האנושיים הדוחים [distasteful human emotions].

מוני אמרה ששמה של הממרה את המוות הוא: Xoxonapo , שפירושו [בנהווטל]: פרי של מעיין נצחי.

מוני אומרת שהממרה את המוות חיה במשך אלפי שנים כדי לעזור לאנושות לגדול. לומר את שמה בטולה יעורר את רוחה [של הממרה את המוות]. [ככל הנראה, כי היא נמצאת שם בעולמה החלומי וצריך לעורר אותה אל המציאות]

מוני לקחה אותם למידשאה סמוכה, נעמדה מול כל אחד מהם, הביטה בעיניו/ה ולחשה את שמה של הממרה את המוות באוזנו/ה, והם נדרשו ליפול אחורנית, לזרועותיהם של שני עוזרים. היא עשתה זאת עם קבוצה בלבד, ואיימי כמובן לא נכללה בה. [נפילה אחורנית מופיעה בספרים. לאחריה מוצא את עצמו קסטנדה בגבעות של העולם שבין הקווים המקבילים]

באותו סיור במקסיקו, טאישה ושתי עוזרות העבירו סדנה ובה היה מעבר קסום בזוגות הנקרא "חיבת המכשף", שמטרתו היא לטפח אהבה מופשטת. (עמוד 161) לאיימי לא היה בן/בת זוג לתרגיל.

זכור לי שקרלוס התקשר אל איימי באחד הימים באותו סיור ואמר לה שהיא פועלת היטב, אבל בחיפוש זריז לא מצאתי את האמירה.

**************

לדעתי, היחס המתנכר לאיימי היה תוצאה של אות, הוראה מהרוח.
אני רואה שתי אפשרויות:

או שהיא הייתה במסע הזה תחת מבחן: לדוגמה, האם היא תחזיק מעמד תחת העוינות הקשה הזו,

או שהיה זה אות מהסוג המוזכר ב"יקוש עם הכפיל", במקרה של החגיגה והפשפשים, שממנו למדו דון חואן וחבורתו שטאישה צריכה לקבל חניכה ביחס מחמיר, ללא כפפות משי. הרעיון נמצא גם בספרי קסטנדה: הרוח אומרת, באמצעות אות, אם לחניך מסוים יהיה מורה רך ומיטיב קשה, או להיפך: מורה קשה ומיטיב רך. קסטנדה ופבליטו הם דוגמאות הפוכות.

שיחת הטלפון מקרלוס היא לדעתי חיזוק לפרשנות זו, שהיחס כלפיה הוא מכוון [על ידי אות מהרוח], שהיא נמצאת במבחן, ושיחס זה הוא לא ביטוי לקטנוניות וקפריזיות.
אחרת, קוראים "זריזים" מדי עלולים להיגעל כל כך מההתנהגות הזו של המכשפות, שהם לא ירצו, בצדק, שום קשר לספרים האלה ולדרך הזו.
אני בעצמי כמעט הלכתי לזרוק את הספרים 

מוסיקהמשהו ישן וטוב, איש ואישה

==================17.1.23

צרור עצות מהמכשפים
=================

לקט עניינים מתוך פרקים 19, 20 של "שוליית המכשף" מאת איימי וואלאס. ההערות בסוגריים הן שלי.

פרק 19: "דילוג בין סדנאות מוליך לשינוי".

למרות החרם שהוטל עליה, איימי נסעה לסדנאות שאנשי החבורה ערכו בכל מיני מקומות, קולורדו, הוואי ועוד, ביחד עם חברתה, זו שחזתה בעבר את קבלתה מחדש על ידי החבורה. הדבר עלה לה "הון קטן".

קרלוס היה מתקשר אליה לאחר מכן כדי לשמוע התרשמויות. הוא אמר שבהוואי היא נכשלה כי היא לא הצליחה לראות את היצור הלא-אורגני בצורת פעמון שהקיף את פלורינדה. (עמוד 163)

קרלוס שיבח את איימי על כך שהיא הצליחה, באמצעות ההתמדה שלה ועבודת הסיכום הרבה שעשתה, לעשות משהו שלא הוא ולא דון חואן האמינו שהוא אפשרי: היא תיקנה את הביצה הזוהרת שלה. הגוף הזוהר שלה כבר לא שטוח, אלא אליפטי [oval], ובאמצעות משמעת נדירה איימי הצליחה להפוך את התוצאות של השימוש בסמים בצעירותה, והוא סיפר לקבוצה על ההישג הפנומנלי שלה. (עמוד 163)

איימי עוברת להתגורר בלוס אנג'לס. היא שואלת את קרלוס למה זה כל כך נורא לגור בברקלי?
הוא שואל: האם השכנים שלך שם מכירים אותך? האם הם אומרים שלום?
כן, ישנה אווירה של קהילתיות בשכונה.
זו בדיוק הבעיה. את לכודה ללא אלמוניות. בלוס אנג'לס אף אחד אינו מכיר אף אחד. אני אוהב את זה, והיא אחד מהמקומות האנרגטיים בכדור הארץ, כמו מקסיקו סיטי. (עמוד 164)

מוני אומרת לאיימי שהיה לה מזל לגור רחוק (בברקלי), לקרוא את הספרים ולתרגל את עבודת הסיכום.

פלורינדה אמרה לה שכל עוד היא, איימי, לא הרסה את הפרסונה שהוריה יצרו, המאבק לטפס במעלה הסולם יימשך. (עמוד 165)

החניכים והחניכות בקבוצה קיבלו שמות חדשים. קרלוס והמכשפות בחרו אותם עבורם. עכשיו שאיימי זכתה להכרה מחודשת וחזרה להיות איתם בקשרים הדוקים, היא מקבלת שם חדש, אותו הציעה עבורה קלוד, הסיירת הכחולה: אליס. איימי מרוצה. היא תמיד חששה משמות מסויימים שהיו דוחים בעיניה. קרלוס מחפש עבורה שם משפחה חדש שיהיה אירי, כי איימי היא פיה [pixie]. איימי מקבלת תפקידים כמו ניהול אירועים ועוד. באחת ההזדמנויות היא נדרשת לומר את שמה והיא שולפת את השם פיננגן, שהוא כנראה אירי. קרלוס מתלהב מהשם ומכך שהיא בחרה לעצמה את השם. הוא אמר שרק קלוד בחרה לעצמה שם. אחר כך היא ביקשה מקלוד שם אמצעי שמתחיל ב-L ואז ראשי התיבות שלה יהיו elf. [בספרדית duende]. קלוד מציעה לורה, וכך השם המלא החדש של איימי מעתה הוא אליס לורה פיננגן [Ellis Laura Finnegan].

באחת הסדנאות היא זוכה לקבל את התפקיד להיות המגן האנרגטי של פלורינדה. (עמוד 168)

המשימה הבאה שהטיל עליה קרלוס הייתה [כתיבת] ספר. איימי באה מבית יהודי, ולמרות שהם לא התייחסו בבית ברצינות ליהדותם, היא ראתה את עצמה כיהודיה. הוא אמר שעליה להשתחרר מכל השתייכות, "את פשוט יישות שהולכת למות. אנשים מדברים על מהפכות [חברתיות] איזה שטויות. ראשית יש לשנות את עצמך. עד שלא תשיג/י מהפכה פנימית, המאמצים להציל את העולם הם חסרי משמעות." (עמוד 169)

קרלוס אמר לה שהוא קרא בתקופת לימודיו באוניברסיטה עבודת דוקטורט שבה נטען שמקור היהודים הוא נוצרים ובני תערובת, ושאין [באמת] "העם הנבחר". הוא האמין שאם היא תוכיח זאת היא תהרוס את איימי וואלאס העלובה [wretched]. (עמוד 169)

איימי התחילה לבצע עבודת מחקר בנושא, שאת תוצאותיה בינתיים איננו יודעים. במקביל באותה תקופה היא גם כתבה נובלה והיה לה טור במגזין מסוים.

.

פרק 20 "הכיתה של ימי א"

קבוצה קטנה של כעשרים איש נבחרה להשתתף במפגשים בימי ראשון. איימי הייתה אחת מהם. הנשים צומדו בזוגות, אבל איימי לא קיבלה בת זוג "כי יש רק elf אחת, duende אחת" (עמוד 171)

איימי זוכה להערצה מצד קרלוס והמכשפות. קרלוס מעניק לה ענק לצוואר ועליו תלוי כוכב עם יהלומים. הוא אומר לה שהיא הייתה פיה שנפלה לתוך הבוץ, עד שהוא משך אותה החוצה. שהיא עבדה כה קשה שהרוח לא יכולה להתעלם ממנה. (עמוד 172)

בכל יום ראשון הוא נתן להם הרצאה מחשמלת בת שעתיים , לעתים קרובות הבטיח להם התנסויות פאראנורמליות. הוא תיכנן להביא יצור שהיה חצי שפן חצי חתול, שחי בבית המכשפות, או יונה במשקל 50 ק"ג ללא כפות רגליים שטאישה הביאה מהקשב השני. אבל ברגע האחרון הוא ויתר על הרעיון, כי זה יהיה שוק גדול מדי עבורם. (עמוד 173)

הוא סיפק להם הרבה עצות כישופיות שלא פורסמו:

- לעולם אל תחבק את הוריך פנים אל פנים. יש לנו "מפתח" בבטן ולהורינו יש את "המנעול" האנרגטי. באמצעות חיבוק ישיר [פנים אל פנים] הם גונבים את האנרגיה מאיתנו. תמיד לגשת אליהם מהצד השמאלי [של מי?], ורק להניח סביבם יד.

- ישנו צמח באיזור לוס אנג'לס, מהמשפחה של הקמומיל, הנקרא עשב אננס [pineapple weed]. לכתוש אותו במכתש-ועלי ביחד עם חמאה ולמרוח את זה על החזה יצור תחושה עדינה של מודעות מוגברת.

- לאכול נמלים במקרה של דיכאון או עצבנות.

- המיטה לעולם אינה אמורה לפנות מערבה. צפונה זה אפילו גרוע יותר. את הצפון כינה קסטנדה "הכיוון של המוות". [זה מספק מבט חדש על "כי מצפון תיפתח הרעה", לא?].

- יש לכסות את המראות, כי הן מעודדות התמקדות בעצמי. איימי אומרת שהיא לא צייתה לזה, ושקרלוס והמכשפות כולם החזיקו מראות קטנות.

- קרלוס לעג לאסטרולוגיה. למכשפים יש אסטרולוגיה משלהם שמטרתה לברר את מספר השעות המדויק שבו עלינו להמתין לפני שאנו מבצעים החלטה חשובה. קרלוס לדוגמה צריך להמתין 12 שעות, ויש כאלה שאפילו יותר, ויש פחות. זה תלוי במיקומן של קבוצות כוכבים מסויימות בשמיים [ריחוקן ביחס לזניט, בזמן הלידה. איימי לא מפרטת]. אחד הבחורים בקבוצה, ריצ'רד, חקר את הנושא תוך עזרה במחשב. זה אותו בחור שהקים את האתר sustainedaction.org. יש שם מאמר ומידע מפורט של המחקר שהוא עשה. והוא גם מופיע בקובץ הריאיונות שהכנתי.

- כשלנשים אין זמן לשטוף את עצמן עם רוזמרי, זה עוצמתי באותה מידה לשטוף את ה-conchita במים חמים, אבל לעולם לא במקלחת [douche], "כי זה משבש [upset] את האיזון הטבעי של הגוף". (עמוד 175)

פלורינדה המליצה לנשים לעולם לא ללבוש תחתונים [panties], ואמרה להן לצאת החוצה בלילה של ירח מלא, לפשק את רגליהן ולתת לרוח [wind] לזיין אותן [הבוטות במקור   ]. דון חואן אמר שזה משחרר כוחות עוצמתיים.

פלורינדה אמרה לאיימי שהיא יכולה לשלוט במזג האוויר, אבל איימי לא זכתה מעולם להדגמה. פלורינדה גם אמרה לה שמעברים קסומים מונעים את הפסקת המחזור, ואת זה היא דווקא הוכיחה לה. (עמוד 175)

- קרלוס התעקש שהם לא יאמרו "ההורים שלי", "הילד שלי", אלא "ההורים", או "הילד".

- קרלוס הציע לזוגות הנשואים הבודדים שהיו בקבוצה לישון בנפרד מבני/בנות זוגם, כהכנה להיפרדותם מהם. "גופי האנרגיה מתמזגים כאשר חולקים את אותה מיטה. זה מאד מסוכן" (עמוד 175) הוא המליץ לישון מעל הקרקע בערסל או על עץ כדי לעזור לחלימה.

- יש לכסות את הברכיים. מוני הוסיפה: לעולם לא לתת לשיער לגדול על הברכיים, כי ברכיים ערומות תופסות [perceive] אנרגיה. (עמוד 175)

- הקבוצה הוזהרה תדיר מפני אוננות והונחתה להתנזר עד אשר קרלוס יקבע שהם חסרי אגו; שהם הגיעו לשקט פנימי. אז הם יוכלו לעשות מה שהם רוצים, סקס, חגיגות...

קרלוס אמר שיש לו סכרת. בעיית הראייה הכרונית ש לו נגרמה מגלאוקומה [לחץ תוך עיני] וקטרקט [זו כנראה העמדה הרפואית]. אבל הוא אמר שזה נגרם ממסעות קוסמיים. הוא צחק ואמר שהאופטומטריסט שלו האשים אותו ביותר מדי אורגזמות.

******************* 

מוסיקה

==================

18.1.23

פרק 21: "ערפדי אנרגיה"
======================

מתוך ספרה של איימי וואלאס "שוליית המכשף - חיי עם קרלוס קסטנדה". פרק חשוב, עם תוספות מידע על אלה שבספרים.

טוני קאראם, בודהיסט שניהל את בית טיבט במקסיקו סיטי, צילם באירוע בודהיסטי רב משתתפים בטאוטיוואקאן את הטפיל המכונה "מעופף". קסטנדה מבהיר לחניכים את העניין. ייתכן שלקבוצה של ימי ראשון:

"זה היה ביום הנקרא "נקודת השיוויון" [vernal equinox, פעמיים בשנה השמש נמצאת ממש מעל קו המשווה]. במקום התאספו מאה אלף איש בשטח הפירמידות. בגלל 'הרוחניות', שהיא למעשה רק זיוף [fake] ואגואיסטית, הכוונה של ההמון הזה העניקה צורת אדם לצורה של ישות לא אורגנית על גבי הנגטיב [סרט הצילום]. טוני הוא מוזר! כל מיני דברים מוזרים קורים לו, אבל זה הדבר הכי מוזר עד כה! הוא צילם את הסוד הכי חשוב בתורה של דון חואן - הוא תפס בסרט צילום voladore [בספרדית], או מעופף.

"דון חואן אמר לי שהמידע הזה מסוכן מדי, נדיף [volatile] מדי, מכדי לעשותו לציבורי - אבל התמונות של טוני המוזר הן האות לכך שהרוח רוצה שאספר לכם על כך; אנו נאכלים [...] משהו מפלצתי אוכל את המודעות שלנו, כל היום, כל יום, אפילו בזמן השינה שלנו. אלה הן הישויות שדון חואן כינה המעופפים [flyers], או מקפצים [jumpers]." (עמוד 178, 179)

קרלוס העביר בין האנשים חבילת תמונות בשחור לבן. [יש תמונה אחת שמסתובבת באינטרנט, אבל מהתיאורים של איימי נראה לי שהיא לא מהמוצלחות. איימי לא מביאה אף תמונה בספר]. לפי איימי הדמות נראית בתמונות מעל המון עצום של אנשים, דמות שנראית כמו gargoyle [דמות מפלצתית של אדם או חיה המפוסלת על גגות של כנסיות בימי הביניים]. היו לה כנפיים פתוחות, זרועות וגוף מכופף בקשת אחורית. היא נראתה מרושעת, ואיימי חשבה שהיא זיוף, אבל היא הייתה משוכנעת שטוני לעולם לא היה מזייף תמונות.

קרלוס המשיך את הסברו: "האגו - ה'אני, אני, אני', ה'לי, לי, לי' - נגרם על ידי המעופפים האוכלים אותנו. הזוהר [sheen] של המודעות שלנו אמור להיות כיסוי בצורת ביצה אליפטית, המקיף את הגוף שלנו, אבל הוא נלעס כל כך שהוא מגיע [רק] לגובה הבהונות. אני חושב על בעליהם של לולי תרנגולות. הם למעשה לא דואגים לרווחתן של התרנגולות. הם רק מגדלים אותן ואוכלים אותן. וכך המעופפים ביחס אלינו. אם תרנגולת אחת בורחת, הם לא מבזבזים את כל זמנם כדי לרדוף אחריה ולהחזירה. אחדים מאיתנו עשויים להימלט על ידי תרגול התנועות הקסומות [מעברים קסומים] ועבודת הסיכום. אני לא יכול להציל אתכם, אבל בלעדיי אין לכם סיכוי." (עמוד 179)

"האדם נמצא בתהליך השמדה" הוא המשיך, "אין שום דבר שהוא שלנו בשכל [mind, נפש] שלנו. יש לנו שכלים [minds] של מעופפים. למי שרואה אנרגיה, לשכל יש תנועה כמו של מטוטלת, קדימה ואחורנית - זהו המעופף. הם עושים אותנו קודרים [morose], מדוכאים, . הם ממלאים אותנו במחשבות מין ביזריות [kinky] - כל אוננות מגיעה מהמעופפים. ואנו אפילו לא אוהבים את איברי המין שלנו! גם זה [גורמים] המעופפים. הם עושים אותנו קרים [frigid, כנראה מבחינה מינית]" (עמוד 179, 180)

אהבה אנושית היא הדבר הכי גרוע. קרלוס חיקה היפי מסטול [מסמים] המנגן על גיטרה. לחפש אהבה זה טריק של המעופפים. אבל אנחנו רק מחליפים ראש אחד באחר, מחליפים כל הזמן. זאת לא אהבה.

השכל הוא לא יותר מהתקן זר, ולכן הוא מסכים עם עצמו. אף אחת מהשאלות שלנו לא מגיעה מאיתנו [אלא מהמיינד הזר].

"הסוד הכי חשוב הוא זה: אל תנסה להיות יצירתי. אין דבר כזה אמנות. לאף אחד מעולם לא היתה מחשבה מקורית. [...] אף אחד לא יפיץ אמנות אמיתית. הם מאפשרים לך לראות [סרטים], רק מה שהמבקרים אישרו, אלה שהם צפו בהם בצפייה מוקדמת. כשאנו חושבים שאנו מגיעים לעצמי האמיתי שלנו, זו רק עוד שיכבה של בובי המעופף. אני קורא להם 'בובי-ם' כי זה ילד קטן במכנסים קצרים." (עמוד 180)

"אבל איך הם אוכלים אותנו, דון חואן?". דון חואן השיב לי, " עם הלשונות השטוחות השמנות שלהם. המעופפים גדולים כמו בניינים. והם מהלכים על הקרקע. הם מחליקים [על הקרקע], הם עטים [swoop, כמו עיט הטס כלפי מטה לצוד], והם אוהבים ערים - בואנוס איירס היא המולדת שלהם. יש בבואנוס איירס ריכוז של מעופפים גדול יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. הארץ היחידה שהם לא חיים בה היא אירלנד. [האם בגלל זה הם חיפשו לאיימי שם חדש אירי. ואמרו שהיא פיה?]

הם מותקנים [שנאמר התקן זר] בשכל [נפש] [כשאנו] בגיל 10-12. הם אוהבים את החשיכה, והם מעדיפים גברים יותר [מנשים]. הם מלקקים אותנו כמו שמלקקים גביע [חרוטי, cone] של גלידה". [האם זה רלבנטי לדיון אודות גברים שהם חרוטיים באופן הפוך מנשים?]. (עמוד 181)

קרלוס אומר שההתקן [הזר] הוא כמו תמנון. עם פני שטח יבשים. הוא נצמד חזק, ולא ניתן להסירו. אבל אנו מכניסים קצת רטיבות לשם, כך שנוצרת קצת החלקה. קרלוס נשאל על ידי ילדה קטנה [שקשורה לחבורה שלו] כמה זרועות [של התמנון] משוחררות יש לו? קרלוס השיב, שלוש.

"כשהמעופפים השתלטו עלינו הם לימדו את האדם שעליו לפחד מאלהים, עליו להפציר [plead, ואולי הכוונה היא להודאה באשמה, בחטא?] להתחנן למחילה, ולהביט מעלה אל איזו ישות גדולה. המעופפים היו חזקים במיוחד בתקופת ימי הביניים." (עמוד 181) איימי אומרת שטאישה אמרה לה דבר הפוך, שבימי הביניים האנושות הייתה יותר חופשייה [מהמעופפים].

"גם כיום, קתולים ואחרים נמצאים ב-mod של תחינה, הפצרה לקבל דברים. דון חואן אמר שזה לא עובד בדרך כזו. [אלא] את/ה פוקד [command] זאת. אם את/ה מתחיל להתחנן למשהו, במיוחד אם את/ה אומר: אנא, אל תתן ל-X לקרות, בטוח שזה יקרה. X יקרה לך. הוא יעשה שזה יקרה [יתגשם]. לכן, אם יש משהו שאינך רוצה שיקרה, דון חואן היה אומר: "אל תתחנן! אל תאמר מה את/ה לא רוצה שיקרה. זה מוטח [slams] באנשים הנמצאים במוד של תחינה." (עמוד 181)

איימי אומרת שהיא האמינה שישנה בכל זאת דרך להאמין ללא תחינה והיא שאלה פעם את טאישה אודות טקסט מיסטי נוצרי קדום "ענן אי הידיעה" , אשר נתן לה תקווה בתקופה החשוכה שבה היא היתה מנודה מהקבוצה. טאישה אמרה לה שכל מה שמשתיק את השכל [mind] הוא טוב לנו. (עמוד 181)

פעם אמרה לה טאישה, כשהן ישבו על הגג, שהכי בטוח זה להיות במקום גבוה, מעל הרצועה של המחשבה האנושית המזהמת אותנו, מקום שבו המעופפים מתקשים להגיע אלינו. הם לא אוהבים שאנו נמצאים גבוה, על עצים או מעל הקרקע במשך פרקי זמן ארוכים.

איימי מספרת שהיא חושבת שהיא ראתה מעופפים בשלושה מקרים:

- אחרי סדנה בניו יורק היא ראתה בשדה התעופה מעין גוש שחור היושב על כתפיו של אדם. קרלוס אישר את החיזיון, אבל לא הוסיף דבר.

- פעם שניה הייתה כשהיא שמעה את קולו של גידו, אדם מהקבוצה שהיה לו משרד בקלירגרין [החברה שהקים קסטנדה], כמו לאיימי, והיא נכנסה למשרדו כדי להגיד שלום, אבל הוא לא היה במשרד, רק צל שנע על הקיר. - פעם שלישית הייתה כשהיא ראתה צל העובר לאט מתחת לדלת חדר השינה שלה. היא זינקה מהמיטה, אבל לא היה שם אף אחד. קרלוס אישר שזה היה מעופף.

בסוף חייו של קסטנדה, היה לו חיזיון שבו הוא ראה צורה של חיים לא אורגניים [חסרי גוף פיזי] מעבר לבובי. שמה סימור [seymour], כי היא אוכלת מתרגלים מתקדמים, אשר "רואים יותר". הסוג הזה דומה למקל גבוה ודק, והם מחליקים מתחת לדלתות או בין סדקים ולתוך הנפש. [כפי הנראה, מה שראתה איימי היה מעופף מסוג זה]. קרלוס ראה שיש יותר שכבות של סכנה ממה שהוא דימיין. אף אחד בקבוצה שלהם לא היה באמת משוחרר, מלבד קרלוס.

.

איימי כותבת שהעובדה שטוני תפס את היצור הזה בסרט צילום הייתה אות עבור קסטנדה שעליו להציע לטוני להיות ממשיכו. למיטב ידיעתה, טוני הוא היחיד שהוצע ל להיות ממשיכו של קרלוס. הוא סירב, ושנים לאחר מכן הוא סיפר לה שעל סמך הידע שלו בתרבות המקסיקנית הוא מאמין שדון חואן הוא דמות בדיונית [מומצאת]. ואם הוא היה מקבל את ההצעה, הוא היה מנהיג קבוצה על בסיס של שקר.

אני חושב שאיימי טועה. טוני מספר את קורותיו באחד הריאיונות [לצערי אין לריאיון טרנסקריפט] על כך שכשהוא הגיע בפעם הראשונה להרצאה של קרלוס באולם גדול, קרלוס סיפר לו מאוחר יותר שהוא [קרלוס] ראה שיש בקהל תצורה אנרגטית של ממשיכו, או של נגואל פוטנציאלי, והוא לא עלה על הבמה, אלא לאחר זמן רב, כשרוב האנשים באולם עזבו, כי חשבו שהוא כבר לא יגיע. הסיבה לדחייתו את התפקיד של הנגואל קשורה, ככל שאני זוכר, לכך שהוא ראה את האנשים שנפגעו מקרלוס.

==================

מוסיקה

נסיעה במגלשת שלג

השיר הרגיל  בביצוע של הנגרים

וביצוע ג'אזי מדהים של בוני ג'יימס, שממריא מהשיר למחוזות אחרים, וקשה למצוא בו את הקשר למקור.

מחשבה מעניינת :

יש אייר בצליל של בואנוס איירס וגם באיירלנד.

====================

19.1.23

העולם כולו במה (עבור המכשפים)
==========================

לקט עניינים מתוך פרקים 22-24 של "שוליית המכשף" מאת איימי וואלאס.

פרק 22: "אבק פיות".
בסיומה של איזו סדנה איימי מחליטה להתלבש יפה במיוחד. ואכן המראה שלה מהמם, אבל המכשפות מטיחות בה שהיא מושכת לעצמה יותר מדי תשומת לב ושעליה להחליף מיד את הבגדים. המכשפות וקסטנדה תמיד מאד מסונכרנים ונראה (לי) שכל ידיעה עוברת במהירות בין כולם (לדעתי, לא באמצעים ארציים), ו"המנטרה" החוזרת בפיהם הפעם היא שהיא קיבלה מהם הכל, ולעולם היא לא תוכל להחזיר להם את מה שהיא קיבלה, ושעליה להתמקד בלתת (חזרה). (עמוד 187)

כמה הרהורים שלי: נראה שיש משהו באיימי שמדי פעם קורה תיגר על מוסכמות באותו חוג. לעתים קרובות הכללים המוסכמים אינם נאמרים במפורש, ומי שעובר עליהם מוענש בצורה קשה, לעתים בסילוק לתמיד. לדעתי, האיום המתמיד הזה באוויר (המשול כנראה לגירוש מגן עדן, למרות שזה דומה יותר לגירוש מהגהינום), בשילוב עם אי הידיעה של מה נכון הופך את החניכים והחניכות לצייתנים. הם מוותרים על שיקול דעתם (כי אי אפשר לסמוך על דעתם), ומשאירים את שיקול הדעת לקרלוס והמכשפות. לדעתי, אפשר לראות את ההיגיון שבזה: זו דרך להפסיק לציית "לעצמך" (למיינד הזר שלך) ולציית לאחרים, המצייתים (יש לקוות) לרוח, עד שאת/ה "תופס את רוח הדברים" ומצליח בעצמך לציית ישירות לרוח.
השאלה היא האם המורה שאני מפקיד בידיו את שיקול הדעת שלי הוא אמיתי, או נוכל מתחזה.

המשך הפרק עוסק כולו בגילויי אהבה חמקמקים בינה לבין אחד החניכים, שגם לו יש משרה בארגון קלירגרין, העוסק בארגון כל הפעילויות של חבורת קסטנדה. לא אכנס לפרטי סיפור האהבה הזה, רק אזכיר נוהג מסוים שהיה להם, להתקשר זה לזו ולא לדבר, רק להאזין לנשימות האחד של השני. היא חשבה על זה כאי העשייה של שיחות סקס. 

נראה לי ששם הפרק רומז לאהבה.
.

פרק 23 "ראשים יעופו" ("Hedas will roll")

היה נוהג להכין הצגות תיאטרון של מכשפים, שמטרתן הייתה לשנות את נקודת המבט של הצופים, על ידי יצירת זעזוע שיוציא אותם מאמונותיהם. בסופן של הצגות כאלה היו תמיד אנשים שנענשו בדרגות שונות של חומרה על שלא עמדו בציפיות, עד כדי סילוק מהחוג.
אחת ההצגות שהוכנה על ידי גידו, המאהב של איימי ועוד בחור או שניים, הייתה כנראה פרודיה על מעברים קסומים, שהייתה מצחיקה בטירוף. קרלוס בעצמו צחק והחניכים ראו בכך אישור לחקות את ה-emperor ולצחוק.
מאוחר יותר קרלוס כעס וטען שלעולם אין לעשות צחוק מהמעברים הקסומים. גידו הגיע למחרת לעבודה בקלירגרין, תחת הרושם שהוא צפוי לענישה, ולחש לאיימי שורה משיר ידוע "these boots are made for walking". ההמשך הוא (לצעירים שאינם מכירים את השיר) : יום אחד הם יילכו עליך.
איימי ענתה (לדעתי) בהברקה: these minds are made for talking.

.

פרק 24 "תיאטרון המציאות" {"The Theatre of the Real"}

קרלוס והמכשפות תיכננו עבור החניכים הצגות בעולם הממשי. בראש וראשונה הצגות (לא מוצהרות ככאלה) שתוכננו להיות מבוצעות בחוג המשפחתי, ומטרתן הייתה כנראה לתקוף את תשתית חיי המשפחה. במקרה של איימי הוא תיכנן שהיא תציג את אחד הגברים החניכים כארוס שלה. היו כמה מועמדים. כשאחד המועדים היה בעיניה מועמד כה מגוחך לתפקיד שהיא אמרה לפלורינדה שהיא לא תצליח לשחק כאילו זה אמיתי. "על מה נשוחח [באותה] ארוחת [היכרות עם המשפחה]?"

[הזהרת בוטות !!!] 

"פלורינדה הייתה עיקשת: את לוקחת את אמאל'ה [mommy] הצידה ולוחשת לה 'אני לא יכולה שלא לגעת בו! את לא תאמיני איך הוא מלקק לי את הכוס!' זה סוג הדברים שדון חואן הטיל עלינו לעשות. מדוע שלמישהו מכם יהיה קל יותר?" (עמוד 203)

איימי אומרת שהיו לה רגשות אשם על כך שעליה לשקר לאמה ולמשפחתו של אחיה, ולעוד ידיד קרוב של המשפחה, הצפויים להיות באותה ארוחת ערב המיועדת להכרזה על אירוסיה, "אבל זה היה כישוף. הדבר האמיתי". (עמוד 207)

פרק מטלטל. לבסוף הבחור הוחלף במישהו אחר. בהמשך ההצגה הזו למשפחה ישנה בוטות ברמה קיצונית כמו זו שלעיל (הפעם אחסוך אותה מכם), שאיימי תוהה אם קרלוס לא תיכנן כאן משהו סדיסטי במיוחד, אבל, היא אומרת, קרלוס לא לקח בחשבון את העמידות של אמא שלה בכל הנוגע לזעזועים בתחום המין. האמירה המזעזעת הזו החליקה מיד מעל גבה. (עמוד 209)
.
"סיכמתי" עד כה בדיוק חצי ספר. בינתיים הצלחתי ללמד סנגוריה על קסטנדה והמכשפות. אבל אני יודע שבהמשך הספר עדיין צפויים לי אתגרים רציניים. הספרים שלי עדיין תחת סכנה! 

מוסיקה

את ואני 

פיסה  ג'אזית מלבבת שלא זכתה להכרה מספקת. (2 לייקים בשבע שנים, כשאחד מהם שלי)

=================== 

היום, יום שישי, ה-20.1.23, הוא (כנראה) יום עוצמה.

================== 

20.1.23

שומן, שיער, קנאה, היררכיה, ותכשיטים
=====================

לקט עניינים מתוך פרקים 25-27 ב"שוליית המכשף" של איימי וואלאס.

פרק 25: "שומן וגופים".

בפרק מתארת איימי שקרלוס ירד לחייהם של כל האנשים סביבו לגבי עודף שומן. הרזון של קלוד (הסיירת הכחולה) היה אידיאלי מבחינתו. אפילו היו לו טענות לגבי מוני, האישה נגואל, שהייתה עגלגלה מעט, דבר שהיה חלק מיופיה הנשי. הוא נהג לכנות אותה "שבע קולוס" (שבע תחת-ים) (עמוד 214)

קרלוס חזר ואמר לבאי הסדנאות שהם לא נוגעים בקפה, ושהם רגישים מדי אפילו לתה. "כדי ללכת אל האינסוף יש לוותר על קפה, סוכר ופחמימות." (עמוד 211) אבל איימי נשלחה בשנותיו האחרונות למשימות חשאיות לקנות מהמאפייה הסמוכה קפוצ'ינו ומאפים, עבור הנגואל. "

קרלוס היה טבח טוב ונאמר שהאוכל הטעים שהוא מכין היה חדור בעוצמה.(עמוד 211)

קרלוס לעג ל'סתם אנשים' שחטפו סרטן בגלל שהם נכנעו למתח של חייהם הרגילים, שיסודם בזיון-משועמם [משגל חסר אנרגיה של הוריהם]. אבל הוא עצמו חטף סרטן של הכבד בשנותיו האחרונות. (עמוד 213)

קרלוס טען כי הומוסקסואליות מקורה בשיעמום מיני. הבחירה של אדם בחיים משעממים מובילה אותו לחפש פיצוי בהתנהגות סוטה. (עמוד 214) איימי מביאה פוסט של אדם בשם Daniel Lawton שהיה אחד המשתתפים בסדנאות של יום ראשון. שתהה בפוסט על ההתנגדות של קרלוס להומוסקסואליות, כשלעתים התנגדות זו היא ביטוי למשיכה הומוסקסואלית אצל המתנגד. הוא טוען לגבי הבמקרה של קרלוס: נראה שהעדפתו את הנשים סביבו כשהן רזות, בעלות תספורת קצרה והצנעת השדיים, כלומר בעלות מראה של בנים, תומכת בהסבר זה.
דרך אגב, דניאל לווטון נמצא בפייסבוק, למי שמעוניין לקרוא את הפוסטים הארוכים שלו.

קרלוס לאיימי: "אתמול בלילה ראיתי אותך בחלומות שלי, [כ]שדון כחוש [gaunt elf]. [...] "את חייבת להיות כחושה, chica, כדי להתאים [לעבור] דרך קוף המחט [eye of the niddle] אל החירות" הבטחתי להוריד עוד משקל. (עמוד 215)

לקרלוס הייתה אובססיה נגד שיער גוף. "יש לזה [לאמירה הבאה] חשיבות כישופית ממעלה ראשונה - עלייך לגלח את השיער [הערווה] מהחלק התחתון של ה-conchita שלך; זה ייאפשר לאנרגיה לזרום באופן חלק, ויהפוך אותך לפחות אנושית." (עמוד 217)

.

פרק 26 "האמת אודות היררכיה"

אנשי חבורת קסטנדה הכחישו שיש קבוצה סביבם. פלורינדה לקהל שלה בהרצאה: "כל אחד רוצה להצטרף, להיות in, אבל אין אל מה להצטרף! זאת בדיחה! הקוף [ape, מסוג קופי האדם] רוצה מקום - אנו לא קופים. אתם כן, אבל אנחנו השתנינו. ותרו על הניסיון להצטרף אלינו [us]! אין דבר כזה אנחנו [us]! (עמוד 219) מצד שני, קרלוס והמכשפות נהגו ליצור קליקות, ולעורר קנאה אצל אלה שלכאורה לא נכללו בקליקה. איימי אומרת שמי שהצליח לשרוד את הדיסוננס הקוגניטיבי הזה (את הסתירה הזו) עשוי היה באמת לצאת מהאגו שלו. לדעתה זה היה ההיגיון שמאחורי חלק מההתנהגות המטורללת שלהם (עמוד 219).

פעם קרלוס חילק 14 צעיפי קשמיר לחניכות, אבל איימי ועוד אחת לא קיבלו, והיה עליהן שלא להראות שום רגש, אחרת הן היו נענשות. פעם היא לא ביצעה מעבר קסום מספיק טוב והיא קיבלה מכה חזקה בכתף מקרלוס שהשאירה לה חבורה. אסור היה לה להראות רגש, אבל היא לא יכלה לשלוט בדמעות שזלגו על לחייה. קרלוס מלמל אליה: "תאמיני לי, chola, אם היתי מכיר דרך אחרת, הייתי - אבל אין אלטרנטיבה" (עמוד 224)

איימי קיבלה פעם מחרוזת וצמיד עשויים פנינים כמתנה ממשתתפי סדנה. אסטריד, אחת מהחבורה הקרובה של קרלוס והמכשפות, ייתכן וזוהי הצ'קמול הראשית, אמרה לה להיפטר מהם. "את יכולה לקבל תכשיטים רק ממנו" (עמוד 220)

פלורינדה אמרה לה פעם אחרי סדנה שהם נעשו לבלגן [mess]. בתגובה לחרדה אצל המשתתפים שהיא ראתה אחרי הסדנה, שהיא רואה בזה טרגיות, שבמקום שעיני האנשים (בעיקר הנשים, כנראה) יהיו ממוקדות באינסוף, הן היו ממוקדות במעשיו: את מי הוא נישק, את מי ליטף, למי הוא לחש משהו, את השיער של מי הוא סיפר, את מי הוא לקח לצהרים [...] (עמוד 225)

.

פרק 27 "מלחמות תכשיטים"

כשאיימי הצטרפה לחוג של קרלוס, אחרי מותו של אביה ולאחר גירושיה, היה לה אוסף קטן של תכשיטים שהיו יקרים ללבה. היא נדרשה למסור את כל תכשיטיה לפלורינדה שהעבירה אותם לקרלוס, שהיה מחלק אותם לנשים ששכבו אתו, ולאיימי נאמר שעליה לא לומר דבר אם היא תראה תכשיט שלה על מישהי.

על אחת הטבעות שהיא קיבלה מבעלה-לשעבר הייתה אבן רובי אדומה [deep red ruby]. מוני אמרה שזו אבן שמחה. קלוד שאלה ממי היא קיבלה זאת, ואחרי התשובה הורתה לה בסלידה: "תיפטרי ממנה".

קבוצה ייחודית הייתה קבוצה של "ישויות ירוקות", רק הן ענדו תכשיטים (ואולי גם לבוש] בצבע ירוק ענברי [green amber]. בהתייחס לכך אמר קרלוס שדון חואן ראה בכל חייו, מעל למאה שנים, רק ישות אחת כזו: את טאישה אבלאר. הנוכחות של טאישה מיגנטה נוספים ונוספות. עכשיו יש ביניהם רבים. לא היה ברור מהי משמעות הדבר להיות ירוק. פעם הוא רמז שהם רגישים יותר. פעם אמר שהם פחות מתאימים חברתית.

קרלוס אמר לאיימי שהוא קבר בחצר האחורית מצבור עצום של תכשיטים, וכשהוא רצה לתת לה משהו מיוחד הוא היה דג עם מקל מבלי להסתכל, ומה שהיה יוצא היה שלה אנרגטית. פעם הוא דלה טבעת מיוחדת. פלורינדה הביטה באיימי העומדת לענוד אותה בפנים חמורות ואמרה שהיא חייבת להתאים, אחרת יהיה זה אות נורא והטבעת תילקח ממנה. הטבעת נראתה גדולה מדי, אבל היא התאימה לאצבע שהייתה פעם שבורה. קרלוס צהל משמחה וסיפר שכשהוא ראה מה הוא "העלה בחכתו" הוא אמר לעצמו שטבעת זו עלולה להיות מסוכנת. היא הייתה שייכת למכשפה בעלת כמות עצומה של צ'י [chi]. לענוד אותה זה מצריך אנרגיה עצומה, ואחר כך הוא חשב שאליס [איימי] תוכל לענוד אותה, כי היא [בעלת אנרגיה בצבע] אפרסק" (עמוד 230)

טבעת נוספת שקרלוס נתן לאיימי הייתה טבעת ויקטוריאנית מהממת עם אבן שהם [onyx] שדרך מרכזה הוחדר יהלום. פלורינדה כינתה את הטבעת "טבעת השקט הפנימי". (עמוד 230)

בספר יש תמונה של שתי הטבעות על אצבעותיה של איימי.

בעמוד 231 יש תצלום של תכשיט על שרשרת לצוואר שקרלוס אמר שהוא מייצג את הסדק שבין העולמות.

********************* 

שבת שלום.

==================