התחלתי לקרוא את הספר הגדול והעבה הזה (420 עמודים). ספר מושקע מבחינות רבות. מכיל מעט תמונות של קרלוס, של מקומות, מסמכים, תמונות מעולמה של איימי ועוד.
כמה עניינים שצצו בפרק הראשון. לא אביא הכל, רק כאלה שלדעתי ראויים להדגשה.
היא מתחילה בסקירה של התפיסה הטולטקית, אבל יש בה לא מעט אי דיוקים. לדוגמה: היא מדברת על הדיבור הפנימי כמונולוג פנימי, ובספרים מדובר על דיאלוג פנימי, שמשמעותו דו-שיח או רב-שיח.
מקום רב יחסית היא מקדישה בסקירה לעיקרון של "מחיקת תולדות חייך" [מחיקת ההסטוריה האישית]. בניסוח שלי: על יצירת ערפל סביב מי שאתה, היות חסר עקביות ולכן בלתי צפוי לאחרים, וכו.
שני ציטוטים את קסטנדה:
"הולך להגיע זמן שבו תידרש/י לשים את הקלפים שלך על השולחן - סודות הורגים אותנו. זכרו זאת. אם את/ה מחזיק [מילולית: יש לך] סודות, !carajo [לעזאזל!] את/ה תמות. אני מקווה שתבינו [זאת], אם אי פעם יגיע זמן זה. אם תמות/י כשאת/ה אוחז בסודותיך היקרים, לעולם לא תצליח/י למצוא אותי."
.
הנה ההקדשה שכתב קסטנדה בכתב ידו על הספר "מציאות נפרדת" (ספרו השני).
"לאיימי וואלאס,
עם מיטב האיחולים.
"הדרך אל החירות היא לפעמים לחישה באוזן".
דון חואן אמר זאת.
קרלוס קסטנדה
.
ישנו בספר צילום של ההקדשה. למה זה חשוב? כי מסתובבים בשוק מהדורות ראשונות של כמה מספריו של קסטנדה שעליהם מתנוססות הקדשות שלו לאנשים שונים. הספרים האלה נמכרים באלפי דולרים ה"חתיכה" 
. צילום זה עשוי לעזור בסילוק זיופים רשלניים. (שבהם החמדנות התגברה על הזהירות והמקצועיות)
. צילום זה עשוי לעזור בסילוק זיופים רשלניים. (שבהם החמדנות התגברה על הזהירות והמקצועיות).
אסיים בהערה שלי לגבי עיצוב החזית של כריכת הספר:
מדוע פניו החלקיים מאד של קסטנדה מופיעים בתוך ענן שחור?
לדעתי, ההסבר נמצא בריאיון שלה עם צאת ספרה, ריאיון שהבאתי בפוסט לאחרונה. היא מזכירה שם טקסט מסטי נוצרי קדום בשם "ענן אי הידיעה" [The Cloud of Unknowing]. היא מפרשת את המילה "נגואל" כבלתי ידוע. התפיסה הטולטקית מבחינה אמנם בין הלא ידוע לבלתי ניתן לידיעה, אבל אפשר לומר שמבחינה מושגית רגילה, הבלתי ניתן לידיעה הוא חלק מהבלתי ידוע, הוא כלול בו.
רעיון זה מקבל לדעתי ביטוי גרפי בפניו של הנגואל (קרלוס) בתוך ענן שחור. אולי בהמשך הספר תהיה [לא בסבירות גבוהה] התייחסות לכך ונדע אם פרשנות זו נכונה.
על הטקטסט "ענן אי הידיעה", מתוך הוויקיפדיה (באנגלית):
"המסר הבסיסי של עבודה [טקסט] זו מציע שהדרך להכיר את אלוהים היא לנטוש את המחשבה על הפעילויות והתכונות המיוחדות של אלוהים, ולהיות אמיץ מספיק כדי להכניע את השכל והאגו בפני ממלכת אי הידיעה, ואז ניתן להתחיל להציץ בטבעו של האל."
*******************
- מוסיקה
- שיר יפה מהסרט גלדיאטור "עכשיו אנו חופשיים".
- 4.1.23
המפגש הראשון של איימי וואלאס עם קסטנדה
===================================
===================================
המפגש הראשון אירע כשהיא הייתה בת 17, והוא מתואר בסוף הפרק הראשון בספר, ששמו "אני פוגשת את האיש הכי חמקמק".
היה זה בארוחת ערב בבית העורך הספרותי, אם אינני טועה, של קסטנדה ושל אביה של איימי (הסופר המפורסם אירווינג וואלאס). הגיעו הוריה, היא ואחיה. קסטנדה הגיע עם אישה בשם Anna-Marie Carter. זה היה לדעתי זמן קצר לפני פרסום "מסע לאיכטלאן", אם אינני טועה.
קסטנדה היה מאד מפורסם אז, וידוע כבלתי נגיש לתודעה הציבורית (לא התראיין, לא הצטלם, לא ניתן היה להשיגו בטלפון...] ואיימי כבר קראה ספר שלו, ומרוב התרגשות וחששות היא חשבה שלא לבוא לאותה ארוחת ערב, אבל אביה הודיע בנחישות, בניסוח שלי, שזו לא אופציה. אני תוהה אם קסטנדה לא לחץ על המארח או אביה להביא את כל בני הבית.
אנה מארי היא, כך מתברר מהפרק הבא, טאישה אבלאר, למרות שבסוף הספר ישנו מוסף המתאר כמה דמויות מהמעגל הכי קרוב של קסטנדה, כולל כינוייהן ושמות הלידה שלהן, ושם זה אינו מופיע במשבצת של טאישה.
איימי למדה אז בפנימיה, וקסטנדה ואנה מארי גילו באותו ערב עניין רב מהמצופה בחייה של איימי.
בסוף הערב, בלחיצת הידיים לפרידה, קסטנדה החזיק בידה והביט בעיניה, ואמר שהם עוד ייפגשו. למחרת היא קיבלה בדואר חבילה עם הספר "מציאות נפרדת" ובו הקדשה מעניינת ממנו, הקדשה שהבאתי בפוסט הקודם.
שבוע לאחר מכן היא חלמה את החלום הבא. ההערות בסוגריים הן שלי:
"שבוע מאוחר יותר היה לי את החלום החי ביותר [the most vivd dream] של חיי: איש נמוך [קסטנדה היה נמוך] היה ישוב ליד שולחן. שלוש נשים, פניהן לוטות בערפל, עמדו מאחוריו. ידעתי שהן מכשפות, ולמרות שפני האיש היו מעורפלות ידעתי שזהו קרלוס. הוא דיבר בהרחבה על החשיבות של להתחיל במהפיכה [revolution] [בשיחה באותו ערב עלה העניין שהיא בעלת מודעות פוליטית ומשתתפת בהפגנות]. הנחתי שהוא מתכוון להתקוממות פוליטית, אבל הוא אמר שזה משהו שהוא לאינסוף עמוק [profound] יותר, מהפיכה של רוח [spirit] היחיד. [revolution מציין גם סיבוב או היפוך]. הוא אמר לי שאני אפגוש אותו שוב [בעתיד]. הוא היה רציני ביותר, אפילו מצמרר, בכלל לא האיש העליז של מסיבת ארוחת הערב.
התעוררתי בהרגשה יותר מוזרה [peculiar] מאשר אי פעם הרגשתי לאחר חלום. ידעתי, מעל לכל ספק שאני אזכור את החלום כל חיי."
(עמוד 25)
אנו יכולים לשער ששלוש המכשפות הן קרול טיגס, טאישה אבלאר ופלורינדה דונר.
==============
4.1.23
עידכון: בפרק שלאחר מכן מתברר ש-Anna-Marie Carter היא בכל זאת טאישה אבלאר.
עידכנתי את הפוסט.
.
מוסיקה
===============
5.1.23
קוריוז "הטפיחה" [The Pat], וסרטון עם קסטנדה
===================================
===================================
קוריוז שהוא רלבנטי, אולי, לרעיון הבחירה (לכאורה) של הרוח באיימי וואלאס.
בפוסט הקודם שלי "המפגש הראשון של איימי וואלאס עם קסטנדה" הבאתי כמה פרטים על המפגש בארוחת הערב, כשהיא הייתה בגיל 17, וסיפרתי שקרלוס וטאישה גילו בה התעניינות. לאחר שבוע היה לה חלום חי מאד (מציאותי) שבו קרלוס הופיע, בפנים מעורפלות, ומאחוריו שלוש מכשפות בפנים מעורפלות...
בפרק השני בספרה היא מספרת על כך שלאורך 19 השנים שלאחר מכן, בהן היא "הספיקה" להתחתן ולהתגרש, לכתוב ספרים ועוד, קרלוס היה צץ מדי פעם בעולמה: בבית הוריה או באירועים ספרותיים וכד. או משאיר מספר טלפון שתקף לזמן קצר בלבד. בפרק זה היא גם מספרת שבשיחה מאוחרת אתו, כשהיא כבר הייתה בעולמו, הוא הסביר לה שהוא לא יכול היה להוציא אותה אז מעולמה החברתי: מנישואיה, מעיסוקיה ובעיקר מאביה, שלא היה מאפשר לה להצטרף אליהם.
לי זה מזכיר את המקרה של טאישה: כשדון חואן ונלידה מצאו את טאישה "עם הרגליים למעלה" ושיבשו לה את התוכניות (בערך באותו הגיל של הפגישה עם איימי, כשהיא הייתה בסוף התיכון), הם לא יכלו אז לקחת אותה איתם, ולכן דון חואן קשר אליה סיב אנרגטי [סיב של זוהר] שגם עיוות את האיזון של כתפיה, וכך הם, הוא וחבורתו, יכלו לעקוב אחריה (כנראה להשגיח עליה ולהמתין לשעת כושר לצרף אותה אליהם). דון חואן מספר לה שלקח לו 5 שנים להביא אותה לכך שהיא תקשיב למה שהיה לו לומר לה, כלומר לצרפה לעולם המכשפים. (מופיע בספרה הראשון)
.
חודש לאחר מותה של איימי, ב-2003, נערך ערב לזיכרה, בניהולו של אחיה, והיו שם דוברים די רבים.
אני רוצה לציין שלושה עניינים מאותו ערב הנוגעים לנו:
- בתחילת הערב מספר אחיה על כך שבהנחיית קסטנדה איימי אמורה הייתה להשמיד את כל תמונותיה. היא ביצעה את המשימה, אבל כנראה לא במלואה.
- אדם שהיה מתלמידיו של קסטנדה, ביחד עם אישתו, שגם היא (על פי זיכרוני) הייתה חניכה, "חצו את הקווים", התנתקו מחוג תלמידיו ושמו להם למטרה לחשוף את התרמית. הם עקבו אחריו בסתר כשנתיים, צילמו אותו מרחוק, פישפשו בפח האשפה של בית החבורה ועוד, בקיצור, ניסו "להוציא את דיבתו רעה". האיש אומר בגאווה לא סמויה שקסטנדה לא ידע על כך דבר, ואני חושב שהוא טועה. האיש הופיע לערב הזיכרון כשהוא לובש ז'קט שהיה של קסטנדה, והוא מציג שם קטע של כחצי דקה של וידיאו שהם צילמו מרחוק, מבניין סמוך, של אירוע שבו היו קרלוס ואיימי. הלינק הבא לוקח אתכם לתחילת דבריו, וקצת אחר כך מובא הסרטון. סרטון נדיר של קסטנדה. קרלוס ממחיז שם אדם מתעטש, ואיימי היא הבחורה מאחוריו שמתפוצצת מצחוק.
- הדובר בלינק הבא,
מספר סיפור מחייה של איימי שיש בו מן המסתורין:
ילד קטן בשם אירווינג וושינגטון, נקרא על שמו של נשיא ארה"ב ג'ורג' וושינגטון, שהיה נשיא ארה"ב בסוף המאה ה-18. הילד הובא לפני הנשיא וסופר לנשיא על כך. הנשיא הניח את כף ידו על ראשו של הילד וטפח עליו [pat, ליטף אותו] לברכה. הלטיפה/טפיחה הזו הועברה ממנו, בערוב ימיו, למישהו אחר, שבתורו, אחרי כמה עשרות שנים, העביר אותה הלאה. הטפיחה הזו נתפסה בעיני המעורבים בדבר כברכה להצלחה. לי נראה שכל האנשים בשרשרת הלא-ארוכה הזו היו סופרים או קשורים לעולם הספרות, וכנראה זכו להצלחה בחייהם. דרך אגב, שמו של הראשון הוא כשמו של אביה של איימי. אחד האנשים בשרשרת הגיע לביתו של הסופר אירווינג וואלאס, אביה של איימי, ובזמן שהוא סיפר לו על אותה ברכה - הקרויה "הטפיחה", "the pat" - נכנסה לחדר איימי, שהייתה אז בת עשר, והאיש הניח את כף ידו על ראשה ואמר שהוא מברך אותה בשם הנשיא ג'ורג' וושינגטון. איימי לא שטפה את שיערה שבוע. הקהל צחק מאמירה זו, אבל אני חושב שיש ברעיון זה אמת מאגית. בעולם הטולטקי, כדי לחולל שינוי יש להתמיד במשהו שמונה או תשעה ימים.
איימי העבירה את הברכה פחות משנה לפני מותה לילד הקטן של הזוג שבסרטון.
איימי העבירה את הברכה פחות משנה לפני מותה לילד הקטן של הזוג שבסרטון.
.
משהו הומוריסטי לסיום:
קסטנדה, משהוא נעשה מפורסם, פגש סלבריטאים רבים מכל התחומים: האקדמיה, הקולנוע (פליני, שון קונרי, קלינט איסטווד...), הבידור (חוליו איגלסיאס...), העולם הרוחני (אלן ווטס, רם דאס...) ועוד. נראה שהם חיפשו את קרבתו יותר משהוא את שלהם. איימי מביאה לא מעט אנקדוטות, רבות מהן משעשעות, שסופרו לה על ידי קרלוס והמכשפות. לדוגמה: פליני היה משוגע אחרי פלורינדה ושלח לה זרי פרחים כל יום במשך חצי שנה. המחשבה על סרט המבוסס על ספרי קסטנדה עלתה עם פליני, אבל דון חואן אמר לקסטנדה שבמהלך חייו של קסטנדה לא ייעשה שום סרט כזה.
קסטנדה היה בשוק כשהוא גילה מאלן ווטס שהוא לא עומד בסטנדרטים הרוחניים שעליהם הוא מדבר, וחשב שזה דבר חמור ביותר.
על Ram Das, שהיה איש אקדמיה שעזב אותה לטובת התעסקות עם חומרים משני תודעה, הוא אמר שהכינוי שלו אצלם הוא: rammed ass. ואני תוהה אם זוהי תובנה המבוססת על ראייה
===============
6.1.23
אנו פוקדים על הכוונה, להתפלל זה לקבצנים [beggars, מתחננים]
================================================
================================================
פרק שלישי של "שוליית המכשף": "פגישה מחודשת עם פלורינדה".
לא שיערתי עד כמה חשוב הספר הזה של איימי וואלאס. יש בו תוספות מידע מאד חשובות !!!
ב-1991, לאחר שאביה נפטר, איימי ראתה פרסום על הרצאה של פלורינדה דונר לרגל הופעת ספרה החדש "להתעורר אל החלום". איימי מגיעה לשם מוקדם מדי ולכן נכנסת לחנות הספרים שממול. שם היא פוגשת את פלורינדה ששמחה מאד לפגוש אותה ומציגה לה את קרול טיגס כאישה-נגואל. היא מסבירה לה את המושג, ואומרת שהיא שקולה לקרלוס, מעין אחות תאומה [אנרגטית] שלו ומנהיגה של הקבוצה שלהם. קרול טיגס מגיבה כאילו היא שרה שיר רוק "nagual wooomaan".
קרול אומרת לאיימי שהיא שמעה עליה. בסוף הערב, לאחר ההרצאה, פלורינדה מתחילה לומר לאיימי מהו האות [omen] שבו הצביעה הרוח עבורם עליה, אבל עוצרת ואומרת שקרלוס יספר לה על כך, כי בעולמם הם לא מבצעים cross-reference, כי זה מאפיין התנהגות אנושית: "זה רק תירוץ להיות אנושי, לרכל, לאבד אנרגיה". במילים שלי: בעולם המכשפים לכל אחד יש תחום מומחיות ואף אחד אינו דוחף את האף לתחום שאינו שלו.
בספרי קסטנדה, הבטחה להסבר עתידי לעתים קרובות לא מתממשת, לפחות לא באופן מפורש, אבל אני משער שבמקרה זה ההבטחה תמומש.
הדרך השונה אל הידע שיש לנשים לעומת גברים מתוארת ב"להתעורר אל החלום" במונחים של קונוסים (חרוטים) הפוכים. שם זה מתואר בשרטוט ככובעים על הראש, אבל כאן מתברר, כפי שפירשתי זאת, מתייחס לאיברי המין. עושה רושם שההרצאה הייתה לנשים, או שרוב הקהל היה נשים. איימי מתארת את פלורינדה בהרצאה כנועזת וכריזמטית:
"לגברים יש pincho שמתקשה ומצביע השמימה, כך שהם חרוטים [בעלי צורת חרוט המופנית] מעלה כלפי הרקיע - כך הם מקבלים את הידע שלהם - על ידי שהם מתחרטים [נעשים חרוטים] באמצעות איברי המין שלהם. לנשים יש חור שהוא תמיד פתוח, מצביע כלפי מטה, כלפי האדמה [earth] - אנו מקבלות את המודעות שלנו מהארץ עצמה. איברי המין תופסים [perceive].
"אנו הנשים תמיד לומדות מבלי להקדיש לכך תשומת לב. זה כל כך טבעי לנו. אבל הגברים חייבים לנוע [travel] כלפי מעלה, צעד אחרי צעד, כאילו היו מטפסים על סולם. הם קפדניים [meticulous] ויותר פיכחים [sober-minded], מה שאנו לא. זאת משום שהם צריכים להיאבק בדרך שאנו לא נדרשות. זו הסיבה שהמנהיג של הקבוצה שלנו, הנגואל, הוא תמיד זכר. לגברים יש פיכחון ונשים זקוקות לזה.
רציתי שדון חואן יתן לי [לבלוע] חומרים פסיכדלים - התחננתי אליו! - אבל הוא סירב, באומרו: "אתן הנשים אינכם זקוקות לצמחי עוצמה, אתן כבר שם".
היא הקישה באצבעותיה [snapped] "זה קלי קלות עבורינו לחלום, לשוטט בעולמות אחרים - אנו פשוט עצלות מדי לעשות זאת. והסדר החברתי מציב מלכודות לנשים. שודד אותן מהזמן לחקירה על ידי שהוא כובל אותן ללידה [bearing, גם נשיאה] ולגידול ילדים ולפינוק [babying] הבעל.
אנו שפחות [עבדים] לגברים בגלל האדישות שלנו, ואנו לוקחות את היצירתיות כמובנת מאליה - אנו יוצרות בני אדם! בכל פעם שאישה יולדת, זה משאיר חור בגוף האנרגיה שלה אשר כל כך מרוקן אותה שהיא נותרת מאחור במירוץ אל החירות. אני לא ממליצה להוליד. נשים לא מצליחות להבין את מה שהמכשפים יודעים, שהרחם שלנו הוא מוח [brain] שני. לרחם יש תפקיד [פונקציה] כפול. ככל שאנו מרשות לעתים קרובות יותר לגברים את הכניסה אל הרחם שלנו, כך יותר אנו מזיקות למוח השני הזה.
[...]
"שלושה ימים לפני המחזור של האישה הוא הזמן העיקרי לחלימה שלה. אנו יכולות להיכנס לחלימה כמו כלום! אנו יכולות לחקור שכבות שונות של הבצל [לעולם יש מבנה של בצל], אם לנסח זאת כך, וללא שום מאמץ. אנו יכולות לעשות זאת אפילו כשאנו ערות. ואנו כה משועבדות שאנו קוראות לזה PMS! [תסמונת טרום המחזור] הנשים המכשפות של החבורה שלנו אינן סובלות מהפסקת מחזור [menopause] כמו בני האדם. הפרקטיקות של המכשפים של תנועה ומדיטציה מונעות זאת. אנו שולטות על תקופת המחזור שלנו באמצעות הכוונה. המכשפים מאמינים שהכוונה היא מה שמניע את היקום. אנו לא מתפללים. - זה לקבצנים [beggars] - במקום זאת אנו פוקדים [command] על הכוונה.
[...]
לגבי אישה ללא רחם, אם כן, היא חייבת להיאבק עבור החירות והידע בדיוק כמו גבר, לטפס על הסולם שלב אחרי שלב. זה קשה, אבל זה ניתן לביצוע. ואם יש לך חורים אנרגטיים כתוצאה מלידות, הריצה שלך אחרי החירות תהיה קשה פי שתיים."
(עמוד -41-40)
.
יש בפרק זה גם התייחסות לכך שקרול טיגס חזרה לעולם אחרי שנעדרה ממנו במשך 10 שנים, ועצם החזרה שלה איפשרה לנשים לכתוב את ספריהן. אתייחס לכך בפוסט הבא, בלי נדר.
*****************
מוסיקה
השיר Embraceable You נכתב ב-1928 ויצא לאור ב-1930.
ביצוע ג'אזי ווקאלי מקסים!!
שבת שלום.
===============
7.1.23
החזרה של האישה-נגואל לעולם הזה
==============================
==============================
פלורינדה מספרת באותה הרצאה שקרול טיגס נעלמה מהעולם למשך 10 שנים באופן טוטלי: גוף והכל. הם לא יכלו למצוא אותה לא במציאות ולא בחלימה. לקרול, לעומת זאת, הייתה הרגשה שזה נמשך רגע בלבד.
"כשקרול הופיעה מחדש באופן פלאי, כשהיא רצה בטרנינג שלה," המשיכה פלורינדה באופן incongruously, "היא פתחה דלת פלאית [magical] שאיפשרה לי להיות כאן הלילה, הדלת שאיפשרה לקרלוס להתחיל להופיע בפומבי." [איימי:] דימיינתי את כותרות הצהובונים "אישה חוזרת מהאינסוף כשהיא עדיין בריצה, הטרנינג שלה ללא פגם". אם האבסורדיות הייתה הורגת, הייתי היום מתה".
(פרק שלישי עמוד 42)
כשקרול נשאלה באותה הרצאה היכן היא הייתה באותן שנים ומה היא עשתה, היא גמגמה ולא ידעה להשיב.
אני חושב שהיא הייתה בעולם האחר, כפי שנאמר בסוף "יקוש עם הכפיל" היא טיפלה בגופי האנרגיה של אנשי חבורתה שהושארו בעולם האחר.
מכיוון שהיציאה מהעולם הזה פירושה יציאה מרצף הזמן הזה, השאלה היכן היא הייתה ומה היו קורותיה היא בעייתית, כי השאלה מניחה שהיא לא יצאה מרצף הזמן המוכר, ויש מובן לאמירה שישנם אירועים שהיא חוותה מחוץ לעולם הזה שהם בו זמנית לתקופה זו של 10 שנים אבודות. דון חואן אומר שהחזרה לעולם הזה ולזמן הזה לא חייבת להיות לאותה נקודת זמן ומקום שממנה יצאת (מי זוכר היכן נאמר?)
כלומר, בעולם המכשפים אי אפשר למקם את כל ההתנסויות שלך על רצף זמן אחד של מוקדם-מאוחר. קסטנדה אומר זאת במפורש כמה פעמים בנוסח דומה.
החזרה של קרול עם אותם בגדים (טרנינג) היא לא מפתיעה. הרעיון שהיעלמות בכוליותך פירושה "כולל המגפיים" נאמר בספרות. בספר של איימי ישנו קוריוז שבו היא משוחחת עם קרלוס על התופעה של בעירה פנימית: אירועים נדירים שבהם אנשים בערו מבפנים. איימי כתבה ספר על תופעות פארנורמליות כאלה. קסטנדה סיפר לה אז שהוא התחיל פעם לבעור מהבוהן של רגלו, פלורינדה (אם אינני טועה) סימנה לו להפסיק לדבר על כך. ב"מפגשים עם הנגואל" הוא קצת מרחיב ומספר שהוא הסיט את נקודת המאסף שלו ומנע את המשך הבעירה. כאן הוא ממשיך ואומר שמכיוון שבעירה כזו יכולה לקרות ללא התרעה, זו הסיבה שהוא תמיד נמצא בחליפתו המשובחת, כי הוא רוצה להיות בעולם האחר כשהוא לבוש במיטבו.
ואני מהרהר על מישהו שאיתרע מזלו ונלקח בשלמותו כשהוא לבוש בגד ים והוא נאלץ להסתובב בנצח כשרק ספידו לגופו
זה עשוי להסביר את הופעתו של קסטנדה בחליפה מלאה בהרצאות ובכל מקום, מה שגורם לו להיראות מוזר בעיני האנשים, אפילו לקולגות באוניברסיטה.
.
בעמוד 44 נאמר שכאשר קרול חזרה היא מצאה את עצמה מהלכת באריזונה, כשהיא מבחינה [להפתעתה] שהבניינים גבוהים יותר.
[פלורינדה לאיימי:] "היא סיפרה שהיא חפרה באדמה והוציאה מצבור של כסף [money] שדון חואן אמר לה להטמין. זה היה האות [omen], פירושו היה שאנחנו יכולים להיעשות לפומביים [להיחשף לציבור], אחרי עשרים שנים של הסתתרות. קסטנדה יוכל לדבר אל קוראיו, ולספר לעולם על שלושתינו [הנשים, כנראה] - אנו היינו הסוד הגדול ביותר שלו במשך עשרים שנים. זוהי הסיבה שבגללה כתבתי את הספר על ההכשרה של דון חואן ["להתעורר אל החלום", כנראה, המתאר את החניכה שלה] - דרכה של אישה היא שונה, והחניכה של טאישה הייתה שונה לחלוטין משלי.
ועכשיו מצאנו אותך, איימי, האות הוא, כלומר, הוא [קסטנדה] יהיה זה שיספר לך. אני לא יכולה לומר הרבה מדי."
(עמוד 44)
נראה שהמטמון שהוחבא באדמה מייצג את שלושת המכשפות שהוסתרו, והוצאתו "לאוויר העולם" פירושה חשיפה שלהן לתודעת הציבור.
***************
מוסיקה
===============
8.1.23
עטלפים כמטפורה?
================
================
פרק 4 בספר "שוליית המכשף" נקרא "עטלפים" [Bats]. פרק קצרצר, אם לא סופרים את השורות שבין השורות
שבוע לאחר הפגישה עם פלורינדה וקרול בהרצאה של פלורינדה הופיעו עטלפים בביתה של איימי, ומכיוון שלא היה לה בעל "במרחק זרוע" [handy ] שיסלק אותם היא הזמינה את מחלקת הבריאות של העירייה, והם שלחו את איש העטלפים שלהם.
] שיסלק אותם היא הזמינה את מחלקת הבריאות של העירייה, והם שלחו את איש העטלפים שלהם.בעיצומה של ההמולה צלצל הטלפון. הייתה זו פלורינדה. בקול של דחיפות היא אמרה שקרלוס רוצה לדבר איתה והיא העבירה את השפופרת לנגואל.
קרלוס אמר לה שהוא מצטער על מותו של אביה ושפלורינדה בדיוק סיפרה לו על כך שהוא נפטר לפני שנה. "לא ידעתי. הייתי בטימבוקטו." [טימבוקטו Timbuktu היא עיר במאלי שבמרכז אפריקה, בתוך הסהרה או ליד הסהרה. המילה מציינת גם מקום רחוק ושכוח-אל באופן כללי. אבל ישנם כמה מקומות הקרויים כך, אך נכתבים מעט שונה: Timbuctoo. חלקם אפילו ממש קרוב ללוס אנג'לס, כגון עיירת רפאים בקליפורניה, ישוב קטן בניו ג'רסי, מכתש על המאדים הנכתב בדיוק כך: Timbuktu (במקרה שלנו אין לפסול אפשרות זו על הסף ) ועוד. ראו בלינק הבא:
) ועוד. ראו בלינק הבא:קרלוס אמר את שם המקום והיא כתבה, אז קשה לדעת לאיזה מהם הוא התכוון, אם בכלל.
בדיוק אז צלצל פעמון הכניסה ולוכד העטלפים עמד בפתח. איימי אמרה לקסטנדה שהיא מתנצלת וכרגע ישנו עטלף בבית. קסטנדה שאל אם היא רוצה שהוא יתקשר אחר כך, ופעמוני האזעקה צפצפו בראשה. היא ידעה שאם היא תרד מהקו הוא לעולם לא יתקשר חזרה. [ראינו את זה גם בריאיון עם גרסיאלה, בנוהג שלו לגבי המכתבים שהוא מקבל: הוא בוחר אחדים מדי כמה שבועות ועושה מאמצים לאתר את מי שעלה בגורל, מבין אלפים. אם האדם לא נמצא בבית או לא יכול לדבר, הוא לא מנסה שוב. אני מפרש זאת ברוח הנגואל ככח קוסמי. הנגואל האנושי הוא רק נציגו בעולם. הנגואל (הרוח) פועל כשנוצרים התנאים המתאימים, כשנוצר סדק בין השכבות האוטמות (ניסוח שלי), ומה שנכון לרגע זה בד"כ אינו נכון לרגעים אחרים.]
כל השיחה ביניהם לאחר מכן מוכיחה לדעתי שהעיתוי של הצלצול שלו לא היה מקרי. השיחה הזו היתה חייבת לדעתי לקרות בדיוק בתוך ההמולה הזו עם העטלף.
"כווני [guide, הדריכי, הוליכי] את העטלף החוצה, איימי" אמר קסטנדה כמוסר סוד צבאי, "כווני אותו החוצה".
"צחקתי. "אתה הוא קרלוס קסטנדה" אמרתי, "תדריך אותו אתה החוצה."
"צחקתי. "אתה הוא קרלוס קסטנדה" אמרתי, "תדריך אותו אתה החוצה."
אני מדלג על חלק מחילופי הדברים ביניהם, כי זה סתם יגזול מכם זמן יצרני (נמסר מרשות המסים, ואז לא יהיה לנציגינו מאיפה לזרוק מיליארד שקל על מטוס פרטי עבור הצורר, וטריליון שקל על משברים מומצאים)
"איימי, זה בלתי ייאמן ש-Flo [כינוי לפלורינדה] מצאה אותך בזמן שהיא מצאה אותך [בהרצאה שלה]. מה שיש לי לומר לך יישמע לך מגוחך, אבל נסי להשעות את השיפוט הרגיל שלך, ואנא הקשיבי לי עד הסוף. זה מהדברים החשובים ביותר. את, רק את, יש לה את האינטליגנציה להבין [grasp] את המטפורה. האחרים [...] הם לא מבינים שאנו כמו תרנגולות הלכודים בלול, ומשהו זר [alien] אוכל אותנו... כן, אנחנו אוכל! למה לא? השעי את השיפוט שלך. זהו עולם טורפני ואנו נאכלים. האם את מקשיבה?"
קרלוס ממשיך ואומר לה שלמכשפים יש שתי אמירות: 1. "שכח/י מהאנתרופולוגיה!". הוא מספר על איש אקדמיה שהלך ליער האמזונס לחקור את הילידים, "לצפות בילידים", הרי אנתרופולוג אמור להיות רק משקיף מהצד ולא להתערב בחייהם. כשהם ניסו לאכול אותו הוא כתב "כרגע האנתרופולוגיה נשכחה!".
"איימי, משהו אוכל אותנו, לכן אני אומר לך "שכחי מהאנתרופולוגיה".
את האמירה השנייה הוא לקח מכתב העת Esquire, סיפור אודות לי מרווין. הכותרת הייתה "לי מרווין פוחד!". "בכל פעם שאני נכנס לעולמות אחרים, עולמות אחרים ממשיים, האמיני לי צ'יקה [קטנה בספרדית], לי מרווין פוחד! האם את עדיין שם? [על הקו].
"כן"
"לפני חודש הייתי בחלימה ופגשתי את אירווינג [אבא של איימי שנפטר לפני כשנה]. הוא היה לכוד באיזה צמח מטפס, אוכמנית. כמו בכלא.התקרבתי אליו בניסיון לשחרר אותו. הוא הרחיק אותי. "לא! לא! אל תתקרב קרוב יותר. רק תשמור על הבת שלי. תבטיח לי. תשמור על איימי שלי. היא נמצאת בצרה".
[...]
"ועכשיו רוח הרפאים שלו [his ghost] מטרידה [haunting, רודפת] את הבית שלהם, הבית שבו גרה אימך".
[...]
"ועכשיו רוח הרפאים שלו [his ghost] מטרידה [haunting, רודפת] את הבית שלהם, הבית שבו גרה אימך".
"מה עלינו לעשות, קרלוס?"
"אני לא יודע, אולי עלינו ללכת אל הבית ולהיפטר [get rid] מרוח הרפאים."
הם סיכמו שבעוד שבועיים היא תגיע ללוס אנג'לס וייכנסו לבית הוריה כשאימה לא תהיה בו [כדי לסלק את רוח הרפאים של אביה].
[...]
לוכד העטלפים הראה לה את העטלף שהוא לכד בתוך צנצנת והיא מנפנפת לו בידה לשלום.
[...]
לוכד העטלפים הראה לה את העטלף שהוא לכד בתוך צנצנת והיא מנפנפת לו בידה לשלום.
"ואיימי, עוד דבר אחד. הקשיבי. הקשיבי היטב. אמרתי זאת כבר, אחזור על כך. את, איימי וואלאס, רק את , יש לך את האינטליגנציה להבין את המטפורה. את היא היחידה. לעולם אל תשכחי מה שהרגע אמרתי לך. הכל תלוי בכך. שלום."
אירווינג וואלאס דיבר אל קרלוס קסטנדה מעבר לקבר. ואני הייתי באיזושהי צרה נוראה. ניסיתי להישאר סקפטית, אבל זה לא עבד - לי מרווין היה מפוחד."
.
לדעתי, המטפורה נמצאת איפשהו במשוואה הבאה:
עטלף = רוח הרפאים [של אביה] = הטורף הזר [הטפיל האוכל אותנו, המעופף].
עטלף = רוח הרפאים [של אביה] = הטורף הזר [הטפיל האוכל אותנו, המעופף].
===============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה