האשמה תמוהה בבגידה

לקט עניינים מתוך פרקים 36, 37 של "שוליית המכשף" של איימי וואלאס.

פרק 36 "הקרנות (החוצה) [projections] של בגידה"

הפרק מציע את הפרשנות שמוני, האישה נגואל, משליכה החוצה את הבגידה הפנימית שלה. כלומר רואה בגידות והפרות אמון סביבה, אבל אלה הן הקרנות של פנימיותה, של היותה בוגדת.

אני חושב שזו פרשנות מוטעית ואנסה להציע כיוון פרשני אחר.

איימי מסולקת מהחוג הפנימי, אבל היא בקשר תכוף עם המכשפות, אשר מגיעות לביתה כדי לשחות בבריכה שלה ולשהות איתה. איימי נשארת נאמנה לעקרונות גם כשהיא "בגלות". היא מתלוננת באוזני פלורינדה שחסרים לה חיי מין. קרלוס הרי אינו בקשר איתה והוא היחיד שהיא הייתה רשאית לשכב איתו.

פלורינדה מדברת כרגיל בישירות בוטה [לאורך כל הספר] ואומרת לה: "אני מבינה. אם כך, כמו שאמרתי קודם, תאונני. תאמיני לי, יקירה, אם היה לי pincho הייתי מזיינת אותך בעצמי". (עמוד 307)

אחרי שפלורינדה תהתה בקול שמא כדאי לאיימי לעשות זאת עם אחד מהגברים בחוג הפנימי, והיא דוחה את הרעיון כי קרלוס יטרפד זאת, היא מציעה לה למצוא איזה חבר מעולמה הישן. אבל איימי אמרה שאין לה חברים לצורך מיני, כי היא טיפוס רומנטי. (עמוד 308)

זמן קצר אחר כך יצרה איתה מוני קשר ואמרה שהיא שמעה שהיא, איימי, מרגישה מתוסכלת. היא הציעה לה את רידלי, אחד החניכים. היא אומרת לאיימי שהיא ניסתה אותו ושהוא נחמד ונורמלי.

איימי התקשרה לרידלי והבחור הגיע שמח מאד להצעה. זמן קצר אחרי שרידלי מגיע לביתה של איימי, כשעדיין הם רק שתו מעט והתנשקו, מתפרצת מוני לתוך הבית וכולה אומרת פניקה. מוני מספרת שהיא ראתה משהו נוראי. היא מתפשטת עירומה תוך כדי הליכה אל הבריכה. איימי הולכת אחריה ומצטרפת לבריכה. מוני מספרת לה על מראה דם בדירתה של אחת החניכות, וכשמוני יוצאת מהבריכה ונכנסת לבית אל המטבח, שם נמצא רידלי, היא מתיישבת על ברכיו עם מגבת, חושפת את השד שלה ומתנהגת בצורה פתיינית [בשפה של איימי "מגישה לו מתאבנים" (לפתיחת התיאבון), hors d'oeuvres. בצרפתית]. (עמוד 310)
איימי אומרת שרידלי נראה כמי שהגיע לגן העדן המוחמדי. [עייון ערך "72 בתולות"]

רידלי היה בהתנזרות מינית כמה שנים, מלבד כמה מפגשים קצרים עם מוני בהתחלה. [כזכור, הנשים יצרו קשרים אנרגטיים באמצעות מין עם הגברים, וקסטנדה עשה זאת עם החניכות].
איימי שוכבת עם רידלי באותו לילה.

למחרת בבוקר היא מקבלת שיחת טלפון נזעמת ממוני, המאשימה את איימי על תאוותה שגרמה לה להגיע לביתה באותו ערב, ועל שאיימי בגדה בה והשתמשה בשמה כדי להזמין את רידלי. איימי אמרה לרידלי שמוני הציעה זאת ולכן הוא הסכים, אחרת הוא לא היה מפר את הכללים. מוני מאשימה אותה שהשתמשה בשמה בשביל לספק את התאווה שלה, ובגלל התאווה הזו היא, מוני, נאלצה להגיע באותו ערב לביתה ובכך היא נאלצה לעזוב את קרלוס החולה שעלול היה למות באותו הלילה.

מוני אומרת לאיימי שאיימי לא מבינה מה המשמעות של כל זה, שמעורבים בזה כוחות גדולים שאין לאיימי אפילו צל של מושג במה מדובר. והכל בגלל התאווה שלה.

אני לא מביא את כל פרטי המקרה ואת כל מה שאמרה מוני, אבל לי ברור שמה שמתואר הוא רק הקצה הגלוי של הקרחון.

לדעתי, הופעתה של מוני בביתה של איימי וההתנהגות המפתה שלה כלפי רידלי היו בעלות משמעות אנרגטית. היא הרי זו שקושרת את רידלי לרוח, והחיבור האנרגטי שעומד להיוווצר בינו לבין איימי אמור להשפיע על כל החבורה, ולכן, לדעתי, את התנהגותה באותו ערב יש לראות כתרגיל יקוש מעניין שנועד לפתור עניינים ברמה האנרגטית.

מוני אומרת שעצם האיזכור של שמה על ידי איימי כדי לפתות את רידלי הוא בגידה מצידה של איימי. [אמירה שאינה מובנת לשכל הישר, כי היא הרי זו שהציעה זאת ובלי האישור של מוני רידלי לא היה עושה זאת.
אבל גם השכל הישר יכול להבין שיש כאן מרכיב של ניצול שמה של מוני לצורך סיפוק הצורך, או התאווה].

איימי חושבת שההאשמה של מוני אותה בבגידה, בנוסף לכך שמוני מודה שאנשים קרובים לה בוגדים בה ושהיא בעצמה בוגדת, פירושו שהיא משליכה החוצה את הבגידה של עצמה ולכן רואה "בחוץ" המון בגידות. לדעתי זהו הסבר של השכל הישר, המתאים לרוח התקופה [למודליות של הזמן], אבל אין לו ערך רב.

.

עניינים נוספים, לא קשורים לנושא הקודם:
בהמשך הפרק מתברר שקרלוס רצה שאיימי תשנה את שמה באופן פורמלי לאליס לורה פיננגן, שמה בעולם הכישוף, אבל איימי לא נשמעה לדרישה הזו, כי היא מוכרת כסופרת שכבר כתבה כתריסר ספרים, וזה יהיה טפשי לשנות את שמה.

איימי גם גילתה חירות בבחירת הבית שהיא רכשה מבלי להמתין שקרלוס יאמר לה מה לרכוש. (עמוד 313)

***************

פרק 37 "אסטריד שורפת את עברה"

קרלוס, לפי האמירות של המכשפות לאיימי, עמד למות בעתיד הקרוב. זה יכול לקחת שבוע או שנה, אמרה פלורינדה.

יום אחד מגיעה אל ביתה מוני, האישה-נגואל, ואומרת לאיימי שהיא לא רוצה לעזוב את העולם יחד איתם, ושרק איימי וגווידו הם חזקים מספיק כדי להחזיק אותה כאן בעולם. היא אומרת לאיימי שהיא, איימי, אחת מהעמודים המחזיקים את הכל. היא אומרת שיש לאיימי הכי הרבה כוח-חיים ושהיא זקוקה לצ'י של איימי. היא מבקשת מאיימי שתתכוון את הישארותה [של מוני] בעולם. איימי מסכימה. יש כאן לכאורה מחלוקת בין מוני ופלורינדה. פלורינדה רוצה שהאישה נגואל תעזוב איתם, ומוני לא רוצה, כי יש לה עדיין משימה בעולם הזה. איימי נוקטת כאן עמדה ומכריעה לטובת מוני.

כשאיימי נמצאת לבדה היא מבצעת את ההתכוונות, כפי שקרלוס לימד אותה: היא מדברת בקול רם אל הרוח ואומרת לרוח לשמור את האישה-נגואל על פני האדמה. (עמוד 316) מוסיפה את כוונתה לזו של מוני.

כמה ימים לאחר מכן מתקשרת פלורינדה לאיימי ושואלת אם אסטריד יכולה לבוא לביתה כדי לשרוף את הדפים שלה באח שבביתה. איימי מאשרת כמובן ומכיוון שהיא רואה שהכמות לא גדולה היא לוקחת את אסטריד לאח הקטן שבחדר השינה שלה.

איימי רואה שהדפים מכילים הגהות של ספרי קסטנדה ודפים אישיים של אסטריד: ציורים, יומן ושירה.

אסטריד היא, אם אינני טועה, האישה הגדולה, המדריכה הראשית שבסרטוני ההדגמות של טנסגריטי. האישה שעזבה עם קרלוס והמכשפות. כשהן נפרדות בחיבוק, איימי יודעת שזו הייתה הפגישה האחרונה שלהן.

לדעתי, טקס השריפה של הדפים הוא אקט של כישוף, שמטרותיו הן יותר ממה שנראה לעין. כלומר הוא נוגע לאיימי, ולדעתי גם להתכוונותה של איימי שמוני תישאר בעולם.

***************** 

מוסיקה

פיסה מוזיקלית נעימה

שבת שלום

===================== 

28.1.23

קרלוס ומוני חיים בסרט
====================

הקדמה של החתום מטה:
למי שעדיין לא מצא פיתרון לזעזועים הנפשיים שהספר מעורר אצלו, אני מזכיר את הדרך שלי להסתכל על אותם תיאורים מזעזעים:
לדעתי, חלקם הגדול הוא בכלל בגדר שמועה שאותה היא שומעת מהמכשפות, מקרלוס, או מחניכות וחניכים אחרים, ואסור לנו לעולם לקחת אותם ללא קורטוב של ספק. לעתים המידע השמועתי נושא ידע חשוב, אבל עתים אלה הן רק מניפולציות על חניכים או על איימי, ודרכה עלינו הקוראים. חלק מהדרמות הן הצגות המיועדות לעיניה של איימי בלבד ודרכה אלינו הקוראים, כשהנוכחים לעתים קרובות משתתפים בדרמה כשחקנים.
שנית, אנו לא יודעים מהי התמונה המלאה שבמסגרתה פועלים קרלוס והמכשפות, אשר מחייבת התנהגויות המזעזעות את המיינד החברתי שלנו. המכשפים לא הולכים בנתיב שהחברה סללה עבורם, ולכן הם אינם מצייתים לכלליה, אלא אם כן זה משרת את תכליתם הגבוהה.
אני מאמין שקרלוס והמכשפות פועלים ללא רבב, כלומר במצוות הרוח.

*************

לקט עניינים מתוך פרקים 38, 39 של "שוליית המכשף" של איימי וואלאס.

מוני מתרוצצת כשמגבת על גופה בביתה של איימי, כנראה אחרי הבריכה. היא בלחץ, כי אי אפשר להשאיר את קרלוס לבד בתקופה הזו של סוף ימיו. הוא כמו "עורב קטן" היא אומרת. לשאלתה של איימי מה פירוש הדבר היא מסבירה: כמו עורב קטן, אי אפשר להשאירו לבדו לרגע. הוא דורש כל הזמן תשומת לב.
איימי מסיקה מכך שקרלוס מת כמו שהוא חי, בסטנדרטים כפולים: הוא הטיף מדי יום לכך שאנו מתים לבדנו, אבל הוא עצמו דורש שיהיו אתו ויטפלו בו.

ואני אומר, ראשית זו פרשנות, כי היא יודעת על מה שקורה בביתו בימים אלה רק מפי המכשפות. שנית, לדעתי זו כנראה הצגה עבור איימי. ואולי זה אפילו נכתב בשיתוף פעולה של איימי, כלומר אפילו לא היה צריך לעשות עבורה את ההצגה, אלא רק לספר לנו הקוראים על אירוע שבעצם לא אירע כלל.

הרופאה של קרלוס סיפרה לאיימי, כנראה אחרי שקרלוס כבר עזב את העולם, שהיא הציעה השתלת כבד. כשהיא דיברה על הסרטן שלו, הוא היה מתחיל לשיר אופרה, עוצר רק להגיד לה בתוכחה: "אל תתני לזה שם! אל תגידי מה זה! אמירה כזו מקבעת את זה! [pins it down]" (עמוד 319)

לדעתי זוהי מהאמירות החשובות המפוזרות ביד רחבה לאורך כל הספר, המשובצות בין סיפורי "הזוועה". לדעתי זוהי המקבילה לעיקרון אי הוודאות של אייזנברג בעולם הכישוף: כל עוד לא קבעת (במדידה) את מיקומו של חלקיק, הוא יכול להימצא בכל מקום == ובעולם הכישוף > כל עוד לא הגדרת את המצב; לא הענקת לו משמעות, הוא יכול להיות כל דבר.

מוני אמרה לאיימי בעקשנות שאין לו סרטן, אבל איימי לא האמינה לה.

אותה רופאה מילאה את הפרטים בתעודת הפטירה, וכאקט של כבוד אליו היא רשמה את מקצועו כמורה בבית ספר תיכון, כי זה מה שהוא באמת התגעגע להיות. [כנראה שמתישהו הוא היה גם מורה] (עמוד 319)

בסוף הספר ישנו תצלום של תעודת הפטירה. מופיע שם מורה בבית הספר האיזורי בברלי הילס. ומופיע שהוא נולד בברזיל, ב-25.12.1925 [הוא, כידוע, חג המולד של ישו]

לבסוף גופו לא הגיב טוב לרוב המאכלים, אבל התברר שהוא מגיב טוב לתבשיל עם בשר עז.

.

מוני סיפרה לאיימי שבזמנים שבהם הוא נמצא בשליטה עצמית ["שולט באנרגיה"] הוא מכתיב לאחת החניכות נובלה על חייו כרוצח שכיר של ה-CIA בספרד. היא אמרה שזה מזעזע, שהסיפורים האלה הם חולניים. הם כל כך חולניים שהם לעולם לא יראו אור. היא תדאג לכך. "אני הולכת להשמיד את הדפים". חודשים אחדים לאחר מכן איימי שאלה את מוני על אותו ספר ומה היא עשתה אתו לבסוף, מוני השיבה לה: "על מה את מדברת. זה ספר נהדר. הוא גאוני." (עמוד 320)
זו הפעם האחרונה שאיימי שמעה על הספר הזה.

האם לפנינו עוד ספר אבוד ?

קרלוס טען בהתעקשות שהקורבנות של [מחלת] הסרטן ["The Big C"] היו הם עצמם אשמים בכך. (עמוד 322)

**************

פרק 39 "הביקורים האחרונים אצל בעלי"

הכוונה לפגישות האחרונות של איימי אצל קרלוס בשנה האחרונה של חייו.
הציטוט המקדים את הפרק לקוח מ"הבשורה על פי מתי" ואני מביא את חלקו ואף מוסיף עליו [כפיצוי   ]

דברי ישו: "אל תחשבו כי באתי להטיל שלום בארץ. לא באתי להטיל שלום, כי אם חרב. כי באתי להפריד איש מאביו ובת מאמה, וכלה מחמותה. [...] האוהב את אביו ואמו יותר ממני אינו ראוי לי. והאוהב את בנו ובתו יותר ממני אינו ראוי לי. (פרק 10, פסוק 35 ואילך)

ואני רוצה להוסיף עוד משפט הנמצא שם קצת בהמשך:"המוצא את נפשו יאבדנה. והמאבד את נפשו למעני הוא ימצאנה." (פסוק 39)

.

בסוף חייו של קרלוס איימי הייתה בקשר יומיומי עם המכשפות, אבל לעתים נדירות פגשה את קרלוס.

איימי אומרת שקרלוס אהב שירים שוברי לב, ומציינת שני זמרים שקרלוס אהב להאזין להם: האחד Boule de Neve שפירושו כדור שלג, והשני Javier Solis. היא מציינת שיר יפה בספרדית שקרלוס הסביר לה את מילותיו: "סוף סוף לקחת אותי אל קצה הכאב". היא אומרת שהיא בכתה מעוצמת המילים, הקול והמוסיקה. וגם קרלוס. (עמוד 324)

.

בכמה מהסמינרים קרלוס ומוני דיברו על "הסתחררות יחדיו לתוך והחוצה מעולמות אחרים". ככל הנראה (לאיימי) הם חיו יחדיו במישור אחר, אבל לא הייתה להם שליטה מלאה על הכניסה והיציאה שלהם מאותו עולם אחר. בעולם ההוא מוני הייתה נשואה לשחקן הקולנוע משנות ה-40 Gerald Mohr, והייתה להם בת. קסטנדה היה "נמוכצ'יק" ["Shorty", כנראה דמות בסרט], המאהב שלה שהתחבא בארון. בחלימתם המשותפת של קרלוס ומוני הם מצאו את עצמם שוב ושוב בעולם של ג'רלד מור, אשר שיחק כגנגסטר בכמה תסכיתי רדיו וסרטים סוג ב.
כדי להימנע מהתגלותו על ידי ג'רלד, או חמור מכך, להיתקע באופן קבוע בעולמו של הסרט סוג ב הזה [   ניסוח של איימי, או אולי של קרלוס או מוני], קרלוס היה לוחש "הסתחררי קרול, הסתחררי!! הסתחררי! הסתחררי במהירות הכי גדולה שאת יכולה!" והם היו מוצאים את עצמם עירומים במיטה של קרלוס בווסטווד [השכונה בלוס אנג'לס שבה נמצא הבית של קרלוס והמכשפות]. (עמוד 325)

בהקשר לסיפור זה, איימי מספרת שהיא ישבה פעם עם קרלוס בסלון שלו וצפו בסרט. הסלון של קרלוס היה מרוהט רק בספה, כסא, מכשיר טלוויזיה, נגן דיסקים, ומגירת דיסקים המסודרת בקפידה.

הם צפו בסצנה שלא הייתה בתחילת הסרט. ככל הנראה, מכוונת מראש. הייתה שם שחקנית רזה ויפה, שדמתה מאד לקלוד [הסיירת הכחולה, בתם של קרלוס וקרול]. בסצנה ישנו איזה גנגסטר שכנראה כופה את עצמו עליה וכשהוא מתלבש לאחר מכן ומכפתר את חולצתו הוא שואל אותה: "תגידי, חומד, האם לא היה זה משהו אם היינו ממש מתאהבים?" ואחר כך עוזב.

קרלוס מסתובב אל איימי ואמר לה את אותו המשפט. איימי לא הצליחה לפענח את כוונתו.
קרלוס שאל אותה מה דעתה על הבחורה בסרט, ואיימי השיבה שהיא דומה באופן מדהים לקלוד.

קרלוס הגיב "לא, לא, לא! היא לא דומה לבת שלי. זו היא עצמה." הוא נעשה מרוגז "זוהי קלודין!"
איימי הסכימה אתו (עמוד 326)

ואני תוהה: האם חייו של קרלוס כרוצח שכיר של ה-CIA לא אירעו באיזשהו עולם אלטרנטיבי, בחלום אחר? ואולי גם הקריירה שלו כמורה בבית הספר התיכון? או שקטעי חיים אלה נמצאים על הרצף הקווי של החיים הנוכחיים שלו כקרלוס קסטנדה?
לא שאני חושב שמצב אחד ממשי יותר מהשני.

איימי מתארת ארוחה במסעדה יחד עם קרלוס ופלורינדה. כנראה הארוחה האחרונה שהיא אכלה אתו. הוא הורה לאיימי לכתוב על מפית דברים מעליבים שאותם יהיה עליה לומר לאחיה כדי לנתק את עצמה ממנו. קרלוס התקשר מאוחר יותר בערב להזכיר לה לעשות זאת. מכיוון שהוא ידע, כנראה, שאיימי תאמר בסדר, אבל לא תבצע זאת, הוא רצה שיהיה אדם נוסף שיעיד שזה נעשה.
לאחר מכן איימי דיברה עם פלורינדה על כך. פלורינדה הבטיחה לטפל בכך וחזרה אליה אחרי כמה דקות ואמרה שהיא הסבירה לקלרוס שאיימי לא יכולה לנתק את הקשר עם אחיה, וקרלוס הסכים עם פלורינדה. לאיימי זה נראה מוזר, כי קרלוס חיבב את אחיה וגם בילה כמה ערבים ואירועים אתו ועם משפחתו.
איימי מפרשת את כל העניין כדמנציה שהיא תוצאה של החמרת מצבו הבריאותי. שקרלוס לא זכר את העובדה שאיימי ואחיה מעורבים זה בחיי זה בתקופה זו, לדוגמה במכירת דירת הוריהם המנוחים.
אני לא חושב שיש כאן דמנציה. (עמוד 327)

יום אחד הוזמנה איימי אל ביתו לבצע איתם מעבר קסום חדש. איימי התגוררה במרחק כמה דקות מהבית שלהם.
היו שם קרלוס, פלורינדה, אשה נוספת וילדה בת 12 בשם Candice, שהוזכרה בספר בעבר, אבל אינני זוכר כרגע מה מביא אותה להימצא בחוג הקרוב לקרלוס והמכשפות.

קרלוס הכריז שהם בדרך כלל מבצעים את התרגיל הזה בעירום, אבל בגלל השתתפותה של איימי הם יעשו זאת בלבוש. איימי עשתה תנועת גוף שפירושה שאין לה בעיה לעשות זאת בעירום, אבל הם עשו זאת בכל זאת עם לבוש.

הם תירגלו את המעבר הקסום על מזרונים. בשלב מסויים בתרגול, קרלוס פתח את "החנות" של מכנסיו, הוציא את איבר מינו החוצה ונדנד אותו, ואמר: "זה בשביל ההתרגשות" כשהוא מביט לכיוונה של איימי. איימי צחקה. פלורינדה צחקה וגלגלה את עיניה מעלה. ננסי צחקקה וקנדיס, הילדה, החניקה צחוק תוך כיסוי פיה בכף ידה. (עמוד 328)

איימי חשבה שהיה זה כנראה מבחן ושהיא כנראה עברה אותו, כי קרלוס החזיר את איברו למכנסיו, והם המשיכו בתירגול.
לבסוף הוא הודיע שהם סיימו ושמחר באותה השעה, אבל זה כבר לא קרה, או לפחות לא הזמינו את איימי.

אני חושב שזה היה עוד זעזוע קל בכנף למעננו הקוראים. ניסיון להיפטר מעוד כמה מעריצים שהחזיקו עד כה מעמד והם נמצאים במרחק של קש קטן נוסף מלשלוח את הנגואל לתהום השיכחה שלהם. 

בהמשך הפרק ישנו איזכור של קינוח שקרלוס הכין, אותו הוא למד לטענתו מדון חואן. הקינוח היה מורכב מיוגורט, דבש ופרי. איימי אמרה שזה היה מעדן! היא ביחד עם פלורינדה טאישה ואסטריד אכלו בשקט את המטעם הזה לבדן, בלי קרלוס שהכין אותו, על הרצפה. איימי אמרה שהיא חשבה שזה סתם יוגורט עם דבש. טאישה השיבה לה שבבית הזה אין שום דבר שהוא סתם. (עמוד 329)

===================== 

מוסיקה

1981

You've got the love, you've got the power
But you just don't understand
Girl, you've been charging by the hour for your love

גירסה אינסטרומנטלית. לא בעלת מעוף, אבל נקייה

הפרק הפעם מוסיף עוד סכנה פוטנציאלית המשחרת לפיתחנו:

להיתקע בעולמו של סרט סוג ב  

לדעתי אנו נמצאים כרגע בסרט המזכיר את הספר "מחכים לברברים".