" קורי העכביש של העולם" מאת ארמנדו טורס

ארמנדו טורס, שהיה תלמיד של קסטנדה, אבל נשלח על ידו לחוג מכשפים מהסוג הקרוי "המכשפים הקדומים", כתב שלושה ספרים. שנים מהם תורגמו לעברית על ידי עבדכם. הספר השלישי הוא עתה על הכוונת.

הספר יצא לאור לפני כ-3שנים, בדצמבר 2019, בשם "קורי העכביש של העולם" [the universal spiderweb].

באדיבותה והתגייסותה למשימה של תמר קמחי, אשר מעבירה אליי צילומים של דפי הספר, אנו מתכוונים את הופעתה של מהדורה עברית של הספר.

אעשה זאת כאן, כרגיל, במנות קטנות מדי יום, כטיוטה ראשונית, ובסוף ארכז את כל המנות הקטנות האלה לקובץ אחד מסודר ומשופץ, שבו ההערות בסוגריים יעברו לשוליים וכו.

אני מדלג על ההקדמה של האיש שקיבל לידיו את כתבי היד של ארמנדו ועיבד אותם, והוציא אותם לאור כספרים, חואן יוליצלי.
גם בספר השני דילגתי עליו. עם כל ספר ההקדמות שלו מתארכות. בהמשך אולי אסיים לקרוא את ההקדמה שלו ואולי אשנה את דעתי.

תזכורת, הסוגריים המרובעים הם הערות שלי.
==============================

מבוא

למי שאינו מכיר את עבודתי הקודמת [ספריי הקודמים], שמי ארמנדו טורס. אני שליח ועד [witness]. משימתי היא לספר באופן מלא את מה שלמדתי בשנות הקשר שלי עם קבוצת מכשפים-מרפאים וממשיכיהם. בזמן המפגש הראשון שלנו הם התגוררו בעיירה קטנה בהרי מרכז מקסיקו.

המפגש שלי עם המרפאים הללו לא היה כלל אירוע מקרי: בדיוק באותה תקופה הייתי בחיפוש אחר הזהות שלי; רציתי יותר מכל למצוא פילוסופיה שאוכל לאמץ כמדריך לחיי. באותה העת הייתה לי ההזדמנות להשתתף בסדרת פגישות עם האנתרופולוג המפורסם קרלוס קסטנדה.

על פי רשימותיי, הפגישה הראשונה שלי עם קרלוס אירעה כשהוא הגיע למקסיקו כדי לקדם את ספרו האחרון [לאותו זמן], "האש מבפנים". הוא נתן אז הרצאה לקהל הרחב, שעליה נודע לי רק למחרת. הצטערתי שפספסתי אותה, כי חיכיתי להזדמנות כזו. אולם, למזלי, הוזמנתי להשתתף במפגש אקסקלוסיבי [למוזמנים בלבד], שהתקיים בביתו של מכר [שלי], שם הוא עמד לשאת נאום. באותו יום, בגלל אות [omen], התיידדנו, ולאחר מכן נפגשנו בכמה הזדמנויות.

בהרצאה שהוא נתן זמן קצר לאחר רעידת האדמה הגדולה, הוא היה במצב רוח מרומם מאד; הוא סיפר שדונה פלורינדה [מאטוס] עזבה את העולם באותו יום. הוא התייחס להיותה אדם מרשים מאד [imposing], וכינה אותה "האישה הטולטקית". [גם בראיון עם גרסיאלה היא כונתה בשם זה] הוא סיפר לנו איך היא שלטה בכולם באגרוף של ברזל. למרות שהוא הצהיר בפומבי כמה הוא אוהב אותה, הרושם שלי היה שעמוק בתוכו, בסתר, הוא חש הקלה על כך שהיא סוף סוף עזבה.

בהזדמנות אחרת הוא סיפר לנו שקרול טיגס חזרה מהעולם הבא [from the afterlife], ושזה היה הלם לכולם, מכיוון שהם לא ציפו לראות אותה שוב. הוא אמר שנוכחותה ביניהם יצרה דינמיקה חדשה. החל מאותה נקודה, הוא החל להיפתח לקהל הרחב [טענה זו מופיעה גם בספרה של איימי וואלאס]. תמיד האמנתי שהתרגילים הקבוצתיים רבי המשתתפים היו אסטרטגיה של האישה נגואל.

בהזדמנות אחרת, בעקבות אותות, הוא סיפר לי על חוק הנגואל התלת-ראשי [the rule of the three-pronged nagual], ושהוא בחר בי כשליח. הוא אמר שאסור לי ליידע את הציבור על כך בארבע השנים שלאחר עזיבתו. עשיתי כך, בפרסום שכותרתו "החוק התלת-ראשי", בספר שהיה הראשון בסדרת הכתבים הזו ["מפגשים עם הנגואל"].

כך, באמצעות סימנים ואותות, הקשר בינינו התפתח. פעם אחת, כשישבנו על ספסל בכיכר, הוא אמר שהוא מצא "בדיוק מה שאני צריך". הוא הסביר שהוא שולח אותי לבקר את הרואים הקדומים, "כמה מכשפים רעים", כדי שיהיה לי מפגש עם העוצמה. חששתי לבטחוני והמתנתי להנחיות, אבל הן מעולם לא הגיעו, והוא מעולם לא שלח אותי לשום מקום. למעשה, כבר שכחתי מכל העניין, עד שיום אחד, כאסטרטגיה, הוא לקח אותי לבקר בקתדרלה של מקסיקו, שם הוא הכיר לי מְכַשֵׁף ילידי [אינדיאני].

כעבור זמן מה, בוקר מוקדם אחד, קרלוס התקשר אליי בטלפון; הוא אמר שהוא הגיע למקסיקו סיטי, אבל הוא מרגיש מאוד חולה. הוא שאל אותי אם אוכל להביא לו איזושהי תרופה, "הדבר היחיד שיוכל לעזור לו", תרופה שהוכנה עבורו על ידי מומחה לצמחים [herbalist] שגר בעיירה סמוכה. עשיתי כבקשתו, והנסיעה לעיירה ההיא שינתה את חיי לנצח. אז פגשתי את המרפאים.

הרוח רצתה אז, כפי שמעידות הנסיבות, שאצא להליכה בעומק איזור הגבעות, בחיפוש אחר צמחי מרפא. כשהגעתי לשם, כמעט נהרגתי על ידי חבורה של מלקטי עשבים שטענו שהטריטוריה היא שלהם. הם היכו אותי והשאירו אותי גוסס במקום ההוא.

עם זאת, היה זה רצון העוצמה שזה לא יהיה הסוף שלי, כי מצאה אותי מרפאה שריפאה את פצעיי ולקחה אותי כשולייתה: האישה-נגואל [הזו] הייתה דונה סילביה מגדלנה.

רק עם חלוף הזמן יכולתי להבין איך מכשפים משחקים עם [play, מתמרנים את] הקווים שמעצבים דברים, כך שההשפעה שהם רוצים להשיג יוצאת כפי שהם מתכוונים [intend]. אני לא יכול לקבוע שקרלוס הכין דברים מראש כדי שהדברים יקרו כפי שהם קרו, אבל אני בטוח שזו הייתה כוונתו, כי התברר שהמכשף, אותו הוא הציג בפניי באותו יום בקתדרלה של מקסיקו, היה לא אחר מאשר מיטיבי דון מלכור ראמוס, מנהיג קבוצת המרפאים.

למרות שאינני יכול לומר שהמרפאים האלה הולכים בעקבות אותה מסורת שמתאר קרלוס בספריו, המטרה הסופית היא בהחלט זהה. אני מציין זאת כי במקסיקו יש מגוון גדול של שושלות, המבקשות להשיג עוצמה וחוכמה בכל כך הרבה דרכים, והן לא תמיד למטרות הארה וחירות.

============================== 

24.7.23

קורי העכביש של העולם - 2. הסיפורים המפוקפקים של הנגואל
=============================

סיפור מרתק, שונה ביותר מהמוכר, על הפגישה הראשונה של קסטנדה עם הנגואל.

כרגיל, ההערות בסוגריים המרובעים הן הבהרות שלי, המתרגם.

===========================

קרלוס נהג לספר אינספור סיפורים על ההיסטוריה האישית שלו. הוא שינה פרטים באופן בוטה בכל פעם שסיפר אותם לקהלים שונים, ולא היה אכפת לו אם מישהו מהנוכחים כבר שמע את אותו סיפור בגירסה אחרת. התוצאה של השימוש באסטרטגיה זו הייתה לפעמים משעשעת, לפעמים הרת אסון, כי היא הביאה חלק מהמאזינים שלו להיות משוכנעים שהוא שקרן חסר תקנה [inveterate, מושרש], אשר רק מחפש להונות אנשים.

הוא אפילו נהג למסור מידע סותר , לכאורה, אודות התורה [הטולטקית], באופן שגרם לאנשים רבים להרגיש מבולבלים. לדוגמה, האם בזמן עבודת הסיכום יש לשאוף [אוויר] מימין לשמאל, או משמאל לימין [ב"מפגשים עם הנגואל‬" תשובתו שונה לחלוטין מאשר בספרים: "מישהו שאל אותו אם יש הכרח לנשום מימין לשמאל או להיפך. "זה לא משנה," השיב קרלוס, "זוהי עבודה אנרגטית ולא נדרש דפוס נוקשה. מה שחשוב הוא הכוונה." עמוד 78]. כמו כן, בכל פעם שתרגלנו את התרגילים, הוא היה לפעמים משנה את התנועות; מלבד העובדה שהוא לא פעל על פי סדר מאד קפדני, הוא עשה את אותו הדבר [גם] לגבי גילו והלאום שלו, עד כדי כך שאיש לא ידע בוודאות אם הוא אמריקאי ממוצא מקסיקני, ברזילאי, או פרואני.

היום אנו יודעים שבמקומות שונים הוא היה מוכר בשמות שונים; הוא חי חיים [נפרדים] שונים שבהם הוא עסק במקצועות אחרים, שונים מאשר אנתרופולוג או סופר מפורסם. עם כל אלה, קרלוס רצה להראות לנו שעלינו להילחם כדי להשתחרר מהמוסכמות החברתיות.

במחזור של שיחות שהוא נתן במקסיקו סיטי, שמעתי אנשים המעירים על כך שהנגואל חוזר על עצמו. כשהיתה לי הזדמנות, שאלתי אותו על כך. הוא אמר שהוא עושה זאת בכוונה, שזו אסטרטגיה של הרוח לחקוק מושגים מסוימים בשכלם [minds] של האנשים.

באותו יום הוא היה שקט בצורה יוצאת דופן; הוא נראה כועס על משהו. כדי לשבור את הקרח ולהתחיל שיחה, שאלתי אותו מדוע הוא משתמש במערכת טריקים כזו. מזה זמן רב שרציתי לשאול אותו על כך. הוא ענה ביובש שכל דבר הוא חלק מהאימון שהוא קיבל מדון חואן, ואז המציא תירוץ ונפרד [ממני]. הוא הותיר אותי עם התחושה שבכך ששאלתי אותו על עניין זה, עשיתי משהו לא הולם. עם זאת, בהזדמנות הבאה שנפגשנו, הוא העלה את העניין בעצמו ואמר שכל ההליכים הללו הם חלק מאומנות הייקוש, בדיוק כפי שלימד אותו דון חואן.

"אם אנו לא כל כך נוקשים ולא לוקחים את עצמנו יותר מדי ברצינות, אנו יכולים באופן וודאי ליהנות הרבה יותר בחיינו", הוא אמר בנימה של ביטחון. כששאלתי אותו, חצי בצחוק, איך הוא מרגיש בטיגון המבורגרים [נושא זה זוכה להרחבה רבה בראיון של קרלוס עם גרסיאלה], הוא סיפר לי איך הוא הגיע לעשיית העבודות הכי מוזרות: "לטגן המבורגרים זה כלום, פעם אפילו חייתי כקבצן", אמר בחיוך רחב.

קרלוס היה מספר סיפורים מצוין; הוא ניחן ביכולת להחזיק את מאזיניו ממוגנטים במשך שעות בשיחות [הרצאות] שלו. אבל בכמה הזדמנויות הוא סיפר סיפורים שסתרו את מה שכתב או אמר קודם לכן. בנוסף, התהלכו שמועות בקרב אלה שהיו הכי קרובים לנגואל. הם ציינו פרטים של התורה שהם לכאורה קיבלו ממנו ישירות, אשר היו שונים במידה ניכרת ממה שנחשף בפומבי.

גם אני הייתי עד לזה. הוא סיפר לי בשיחות בינינו סיפורים שלא היה לי מושג איך לסווגם, משום שלעתים קרובות הם סתרו את הגרסה הרשמית של מה שהוא אמר או כתב בעבר.

לדוגמה, ישנו הסיפור על איך הוא באמת פגש את דון חואן מאטוס. באחת השיחות שלנו, קרלוס אמר לי שדון חואן עצמו הוא זה שנתן לו את המשימה לכתוב על הידע, וזו הייתה הסיבה שבגללה הוא הלך ללמוד באוניברסיטה.

קטעתי אותו: "אני מתנצל, [אבל] חשבתי שפגשת את דון חואן בגלל הפעילות האקדמית שלך." הוא המתין רגע לפני שהשיב:

"מסיבה כלשהי שלא הבנתי אז, דון חואן גרם לי לשנות מעט את סיפור הפגישה שלנו. סיפרתי רק אודות חלק ממה שבאמת קרה. ביסודו של דבר, הגרסה בספרים נכונה, אבל הוא לא נתן לי להזכיר משהו באותו זמן שהיה נראה מטורף [אילו סיפרתי זאת]: המפגש שלנו בתחנת האוטובוסים הבין-מדינתית [בין ארה"ב ומקסיקו] לא היה מקרי; הוא עצמו נתן לי הנחיות במצב של מודעות מוגבהת [heightened awareness, מודעות מוגברת] אודות הנסיבות שבהן עליי להיות מעורב על מנת שאוכל לפוגשו בעולם היומיומי.

"ומה לגבי החבר האנתרופולוג שלך, זה שהיה איתך בתחנת האוטובוס?" שאלתי.

"האם אתה מתכוון לביל? הוא שימש כעד [witness] לתוכניתו של הנגואל, ורק בעבור זה, הוא זכה במתנה אמיתית של עוצמה.

"אז איך באמת הגעת להכיר את דון חואן?" שאלתי, מלא סקרנות.

הוא אמר שלפני שהוא פגש את דון חואן, הוא היה חלק מיחידה קטנה [squad, חוליה] של צבא ארה"ב. באחת הפעמים, כשהם ביצעו תרגילים צבאיים באזור מבודד בגרנד קניון באריזונה, הוא הסתבך בבעיה שהעמידה את חייו בסיכון רציני. בגלל אי הבנה שהיתה לו עם חיילים אחרים, הם ירו בו בבטנו. תוקפיו הסיעו אותו בג'יפ והשליכו אותו לחריץ בין הסלעים באמצע שום מקום, והשאירו אותו שם למות; אחר כך הם ברחו. זה היה המקום שבו מצא אותו דון חואן מאטוס, שמאן זקן שהסתובב באזור המבודד הזה. במילותיו: "חלפו שנים עד שהצלחתי להיזכר מה באמת קרה לי באותם ימים. בהזיות שהיו לי חשבתי שאני מת. ראיתי, כאילו הייתי בעיצומו של חלום, אינדיאני זקן שטיפל בפצע שלי. הימים שלאחר מכן היו כמו הזיה [hallucination]; באותה עת לא ידעתי דבר על מודעות מוגבהת".

"כשהתעוררתי, גיליתי שאני שוכב על ערימת צמחי מרפא בתוך מערה. הזר הציג את עצמו כמכשף, ואמר ששמו הוא חואן מאטוס, ושהוא מתכוון לנסות לתקן אותי, אבל הוא לא יכול להבטיח כלום, כי מצבי חמור והסיכויים שלי קלושים.

"ההחלמה שלי הייתה איטית. בתקופה ההיא דון חואן החזיק אותי באופן בלעדי ברמות של מודעות מוגבהת. הוא אמר שלמצוא אותי במצב כזה היה אות שסימן עבורו שעליו לקחת אחריות עליי, ומסיבה זו הוא הולך ללמד אותי את סודותיו. אחר כך הוא הסביר לי מי הוא ומה הוא מתכוון לעשות איתי. באופן מדהים, הבנתי כל מה שהוא אמר, וללא התלבטות, קיבלתי עליי את ההצעה שלו לחירות.

*****************************************

בתגובה לשם הפרק, לא יכולתי להתאפק:

Tell me lies

=============================

כמה הערות שלי:

"הלכתי ללמוד באוניברסיטה כדי לפגוש את דון חואן בעולם היומיומי" [או כדי לכתוב על תורתו]. זהו הסיפור האמיתי המדהים של המפגש עם דון חואן, כשלוקחים בחשבון מימדים נוספים של המציאות [אירועים השייכים למודעות המוגבהת]. 

סיפור הפגישה של קסטנדה עם דון חואן בספרים, המופיע בכמה גירסאות בספרים, חלקן סותרות וחלקן משלימות, משאיר רושם שמשהו חסר. בכל הסיפורים בהם מוצא הנגואל את ממשיכו, החניך לעתיד נמצא על סף המוות [דוגמאות מפורטות יש על דון חואן שנמצא ירוי, ועל הנגואל חוליאן]. 

נוכחות המוות בפגישה של קסטנדה עם דון חואן נמצאת רק בעובדה שביל האנתרופולוג שהפגיש אותם היה על סף מותו. 

לדעתי, הגירסה כאן מדהימה ומאד משכנעת, ומספקת לנו את מה שהיה חסר. 

הסיפור על החוליה הצבאית מקבל תמיכה מסיפורו של קסטנדה לאיימי וואלאס, שלפני שהוא נכנס לעולם האקדמי ולעולם המכשפים הוא היה מתנקש בשירות ארה"ב.

===================== 

25.7.23

קורי העכביש של העולם...... 3
=======================

אנחנו עדיין בפרק הראשון "הסיפורים המפוקפקים של הנגואל".

===========================

כששאלתי אותו [ארמנדו את קרלוס] למה הוא עוזר לי, הוא אמר לי שהוא עושה זאת כי זוהי פקודה של הרוח, משום ששנינו אותו הדבר. לא אמרתי כלום; עם זאת, במחשבתי ראיתי את עצמי חשוב יותר מאינדיאני. כאילו יכול היה לקרוא את מחשבותיי, הוא אמר לי תוך כדי צחוק שהוא רואה [a seer], ושאנחנו שווים במובן זה שהמכשפים יוצרים [form] שושלות, וששושלת מורכבת מישויות מחזוריות [cyclic beings] שהאנרגיה שלהן מציגה [presents, מפגינה] דפוסים [patterns] דומים, וזו הסיבה שבגללה אנו אותו הדבר".

"זה לא אומר בשום אופן שאלו שמגיעים [לעולם, כנראה] הם גלגולים של לוחמים מזמנים אחרים, אלא שהם מציגים את אותם דפוסי אנרגיה כמוהם, כלומר יש להם אותה תצורת אנרגיה כמו לקודמיהם".

אם נתבונן בזהירות, נוכל לראות שאחרי הכל זה לא רעיון כל כך מטורף, שכן אנחנו יכולים להעיד על כך באמצעות חוק הנגואל. למעשה, יש אנשים דומים בעולם. זוהי עובדה.

"מאוחר יותר, דון חואן נוכח לדעת שהמבנה הזוהר שלי בעצם שונה משלו. כשהוא ראה שיש לי רק שלושה תאים בזוהר [luminosity] שלי, בעוד שלו יש ארבעה, הוא הבין שהוא עשה טעות. הוא הסיק שהכשלון היה תוכנית של העוצמה, וזה אומר משהו בעל חשיבות עליונה".

"דון חואן פירש את הטעות הזאת כסימן להפיכת הידע של המכשפים לפומבי, לכן, בהיותו אסטרטג ממעלה ראשונה, הוא תכנן את התוכנית המושלמת כיצד להביא את הידע הזה לאור. הוא עשה זאת בדרך זו, כי הוא ידע שתצורת האנרגיה שלי ניבאה שינוי".

קרלוס אמר שכאשר הוא חזר הביתה, הוא חש צמרמורת עמוקה בכל הווייתו, שטלטלה אותו עמוקות. לפתע, הוא סיים את ענייניו הצבאיים, ושאיפתו להיות אמן חזותי [fine artist] הושהתה. תשומת הלב שלו התמקדה יותר בלימודים בתחום הסוציולוגיה, ובסופו של דבר הוא למד אנתרופולוגיה ב-UCLA.

"מבלי שאפילו שמתי לב לכך, התקדמתי צעד אחר צעד ע"פי האסטרטגיה שתכנן דון חואן, עד לרגע שבו "במקרה" פגשתי אותו בתחנת האוטובוס ההיא [בנוגאלס שעל גבול מקסיקו ארה"ב]. לכן, כשכתבתי את התזה שלי לדוקטורט באוניברסיטה, פעלתי למעשה על פי התוכנית שפיתח דון חואן, משום ש, לדבריו, אף אחד לא היה שם לב במיוחד אם המסר שלו היה נחשף בפורמט של רומן [novel].

נושא נוסף שעורר את סקרנותי היה מקום הימצאם של "האחיות הקטנות" וה"חנארוס" [ילדי ג'נארו], אז באחת הפעמים שאלתי אותו על כך: "קרלוס, מה קרה לחניכים האחרים של דון חואן?"

הוא העביר את ידיו על פניו, וניפח את לחייו, ופלט את האוויר בכוח רב. הרגשתי שלא הייתי צריך לשאול את השאלה הזאת, אבל, להפתעתי, הוא התחיל להגיד לי שהם בסדר, ושכולם עדיין נמצאים במאבק [in the fight, לא הרימו ידיים], לוקחים את העולם שלהם כאתגר. הוא ציין שחלקם גרים ביחד ואחרים לבד. אני זוכר שהיה זה אז שהוא הטיל עליי את המשימה שאני, בעצמי, צריך לקחת את העולם שלי כאתגר.

"אני לא מבין. לאיזה סוג של אתגר אתה מתכוון?" שאלתי.

"כל אחד יוצר את האתגרים שלו", הוא ענה. "לדוגמה, בעבודה שלך, אתה יכול לעלות במדרגות במקום לעלות במעלית, או ללכת לבית הספר שלך במקום להשתמש בתחבורה."

"אבל זה אבסורד", השבתי, "זה לא יעבוד.

"כמובן שזה עובד," הוא התעקש. "זהו האתגר. כדי להשיג אותו, פשוט צא מהבית מוקדם מאוד, ובטוח תראה שתגיע בזמן. כמו המורה לאומנויות לחימה שלקח את העולם כאתגר, אפילו לכבס את בגדיו, והוא עשה זאת ללא רבב".

הוא המשיך והסביר: "אחרי מותה של לה-גורדה, הייאוש השתלט עלינו, וחלקנו ברח לצד השני של העולם, והגענו לפינלנד. קיבלתי שם בקע [hernia] שכמעט הרג אותי, היה עליי לעבור עבור ניתוח בדחיפות. אז הבנו שאין דרך לברוח מהעוצמה, כי היא תמצא אותנו, לא משנה לאן נלך". לאחר הפסקה קצרה הוא המשיך:

"רוסה וחוספינה התגוררו כאן במקסיקו סיטי במשך כמה שנים."

התרגשתי מאד. רציתי לדעת אם אפשרי למצוא אותן יום אחד.

הוא אמר שהן כבר לא כאן, ושכרגע הוא אינו יודע היכן הן.

"ושאר אנשי החבורה?" שאלתי בדאגה. הוא לא נתן לי תשובה ישירה. הוא רק אמר, "הם עסוקים במשימות הספציפיות שהנגואל השאיר לכל אחד מאיתנו." לאחר הערה זו, הוא לא רצה למסור לי פרטים נוספים; עם זאת, שמעתי שמועות מאחרים, שהיו קרובים אליו, שפבליטו עובד כנגר בעיר טולה, ושבניניו ונסטור הצטרפו למשך זמן מסוים ללהקה מוזיקלית בנמל אקפולקו.

הרבה זמן חשבתי על העניין הזה. רציתי להמשיך לחקור; אפילו רציתי ללכת לחפש אותם, כי התעניינתי מאוד בגירסה שלהם למה שקרה. עם זאת, משום מה לא יכולתי להמשיך לעסוק בנושא, עד ליום שבו שאלתי את קרלוס מהי המשימה שדון חואן השאיר לו. אני זוכר איך הוא הסתכל עליי בעיניים פעורות, ואמר לי שהשאלה הזו היא אות, ואז הוא לקח אותי לקתדרלה של מקסיקו.

                    **********

================================= 

האם מותה של לה-גורדה הוא מה שמסופר ב"מפגשים עם הנגואל", כתוצאה של התקף אגו קיצוני?

לי ברור שזה קשקוש, כי לה-גורדה לא יכולה ליפול קרבן לאגו. היא כבר השילה מעליה את הצורה האנושית. אני סבור שכל הקשקוש הזה מתבסס על רושם כזה של אגו ונטיות שליטה מצדה, לכאורה, שייחסו החניכים והחניכות ללה-גורדה ב"הטבעת השניה של העוצמה", אבל ברור שזו שטות. אבל האם ייתכן שהוא היה אז במצב תודעתי כה מוגבל שהוא אכן האמין לזה, או שזה רק שהקשקוש הזה נועד לשחרר את לה גורדה מתודעת ההמון?

אני תוהה אם לה גורדה איננה האישה-נגואל של דון חואן [אולינדה, אם אינני טועה בשמה] זו שהוא וחבריו חטפו בזמנו.

.

נראה שהבקע [הרניה] שהוא קיבל בפינלנד היה אות.

=============================== 

26.7.23

רשת קורי העכביש של העולם...... 4
============================

אימצתי הצעת ייעול של אחד הקוראים, והדגשתי את המילה רשת בתרגום שם הספר.

הפעם הקטע עוסק בנושא חשוב מאד: האנרגיה המינית. הקטע ארוך יחסית, כי כך רצתה הרוח, אלא מי?! 

עם קטע זה אנו מסיימים את הפרק "הסיפורים המפוקפקים של הנגואל".

אני מניח שהספר, כמו שני ספריו הקודמים של ארמנדו, נכתב בספרדית. התרגום העברי נעשה מהתרגום האנגלי, שאינו תמיד משביע רצון.
כרגיל, הסוגריים המרובעים הם תוספות שלי לצורך הבהרה.

=================================

לקרלוס הייתה צורת דיבור מוזרה מאוד; הוא הודה שלפעמים הוא לוקח מילים שהושאלו משפות אחרות, ואפילו ממציא מונחים חדשים, כדי לבטא רעיון או תחושה בצורה טובה יותר. באחת הפעמים הוא אמר שבאופן כללי, בהתייחס לאנשים, כולנו חיים ב"מנפיפא" [manfifa] נפשית קולקטיבית.

כבר שמעתי אותו משתמש במונח הזה בעבר, ולמרות שהבנתי מה משמעות המונח, שאלתי אותו: "האם במונח מנפיפה אתה מתכוון לאוננות נפשית?"

"כן, בדיוק לזה אני מתכוון," הוא ענה ביובש.

בשיחותיו הפומביות, הוא בדרך כלל התחמק מהנושא המיני. הוא היה מתלוצץ בנושא זה; הוא אמר בזלזול שכל אחד יכול לעשות מה שבא לו, ורמז בכך שלא אכפת לו מה אנשים עושים. אולם, באחת ההזדמנויות, בשיחה פרטית, הוא אמר לי שמי שבאמת רוצה ללכת בדרך הלוחם עליו להימנע ממגע מיני.

שאלתי אותו אז: "קרלוס, מה אתה יכול להגיד לי על אוננות?" הוספתי שבאמת הרגשתי נרגש רוב הזמן.

"זה מראה לנו באיזו חשיבה אתה מבזבז את הזמן שלך", הוא אמר בחיוך מלגלג, אבל מיד אחר כך שינה את הבעתו: "זה עניין מאוד רציני", הוא אמר בנימה נחרצת. חשתי מבוכה, כאלו נתפסתי בעשיית משהו אסור. אחר כך הוא הביט ישירות בעיניי והוסיף: "סקס הוא כמו ברז; בכל פעם שהוא נפתח, האנרגיה אובדת; זה לא משנה אם זה אקט עם בן זוג, או אוננות פשוטה. הבזבוז זהה".

"הרואים תופסים את האורגזמה כפיצוץ של אנרגיה שבו הסיבים הזוהרים נעשים סוערים [agitated], והם [הסיבים] עושים מאמץ ליצור חיים חדשים. אנלוגיה יכולה להיות בלון שמנפחים עד שהוא מתפוצץ. הפיצוץ תמיד מושך את הטורפים להזין את עצמם מבזבוז האנרגיה הזה, מכיוון שהם תמיד נמצאים בסביבה. הרואים אומרים שהאוננות מייצרת התמקדות בעצמי [self-centeredness], ושהמאוננים, באופן כללי, הם אסירים של שביעות רצון עצמית [self- complacency], שהיא למעשה מסווה לרחמים עצמיים [self-pity]. זה הופך למעגל קסמים [vicious circle]; הם חסרים שליטה על עצמם, ומסיבה זו אין להם מספיק אנרגיה לעשות שום דבר אחר, אז הגלגל חוזר על עצמו שוב ושוב".

זה היה נושא בתורה [הטולטקית] שהטריד אותי מאוד. באותה תקופה הייתה לי חברה, והיו לנו תוכניות להתחתן. מתוך תקווה ליישב את האינטרסים האישיים שלי עם דרך הלוחם, שאלתי אותו מה דעתו על השיטות המיניות של המזרח.

הוא השיב שעבור המכשפים אלו סטיות [aberrations, גם סטיות מהדרך], ושאם ארצה להמשיך בנתיב הטולטקי, אצטרך להתגבר על הדחפים שלי.

הרעיון של לחיות ללא בת זוג היה מאוד מייסר עבורי, אז אמרתי לו: "אבל קרלוס, למעשה אני לא מרגיש שאני מאבד אנרגיה; המציאות היא שהעובדה שיש לי בת זוג גורמת לי להרגיש מאוזן יותר, וזה עוזר לי להישאר ממוקד [in focus]."

"אתה חופשי לחיות את חייך כפי שהכי מתאים לך" הוא אמר לי בנימה חמורה. "התנזרות היא רק לטולטקים. דיברתי איתך על זה כי אמרת לי שאתה רוצה ללכת בדרך הלוחם. למעשה, הקושי שלך להתקדם הוא בגלל שאתה מבזבז את האנרגיה המינית שלך".

ואז הוא הציב לי אולטימטום, ואמר שאם אני רוצה להמשיך, עליי לסיים מיד את מערכת היחסים שלי, אחרת אין סיבה שניפגש שוב.

הרגשתי מאוד עצוב, ופתאום הבנתי שהדרך שהוא מציע קשה לי מדי. הייתי מהורהר ומדוכדך. הוא אמר בחביבות שהוא יודע מה אני מרגיש, משום שהוא עבר משהו דומה. כאילו קרא את מחשבותיי, הוא אמר בציניות שאסור לי לתת לזה להפריע לי, כי ללא ספק אשרוד את חוסר הסקס.

לפני שנפרדנו, הוא אמר את המשפט שנחקק לעד בשכלי: "יש בחיים יותר מאשר להיוולד, להתרבות ולמות. האם תעז לחקור את האפשרויות הנסתרות שלך?"

עברתי עינוי ארוך; היה קונפליקט נוראי בין מחשבותיי לתשוקותיי. מצד אחד הבנתי את דברי הנגואל בצורה מושלמת, אבל מצד שני, הדחף הפיזי והרגשי גרם לי לחזור שוב ושוב לזרועות אהובתי.

היום אני יכול לראות שהצדק היה עם הנגואל כאשר הוא ניסה להגן עליי מלחזור על ההיסטוריה של ההורים שלי. לקח לי זמן להבין, אבל אין מוצא אחר, ואין זמן להפסיד. בנושא זה אסור ללוחם להסס. אם הוא רוצה להתקדם בדרך, עליו לחסוך באנרגיה בכל מחיר, גם כאשר זה אומר שצריך לעקור מן השורש כל סוג של חושניות.

קרלוס אמר פעם: "כדי להגיע למצב הזה, אדם צריך להתחייב באופן עמוק; עליו להיות מוכן למלא את כל הדרישות. זהו קרב במשרה מלאה, והוא דורש את כל הנחישות שאפשר לגייס כדי להוציא זאת לפועל".

"מה עלי לעשות?" שאלתי.

הוא ענה, "אתה מתחיל בלהכניס משמעת לתוך חייך; בלי זה אפילו לא כדאי לנסות את זה [את הדרך הטולטקית, כנראה]. ואז, עם היכולת לקבל החלטות ולהוציא אותן לפועל, מגיעים לרמת אנרגיה גבוהה יותר שפותחת את הדרך להשגת הגשמות [realizations, של החלטות] גדולות עוד יותר, לדוגמה, הפסקת הדיאלוג הפנימי, חלימה, ומודעות לעצמך".

"המכשפים מאוד זהירים בשימוש באנרגיה המינית, כי הם יודעים שזוהי הסוללה החשמלית האמיתית שמניעה הכל. מי שיכול להשתלט על הדחפים המיניים שלו, יהיה חופשי לעשות את כל השאר".

"אני נמנע מלהזכיר את הנושא הזה בגלוי, כי אני מודע לכך שהמחיר שיש לשלם גבוה מדי עבור רוב האנשים, אבל לאלה שרוצים ברצינות ללכת בדרכם של הטולטקים, אין אלטרנטיבה אחרת: הם צריכים להטעין את הסוללה, כי אחרת הם לעולם לא ישיגו דבר."

בהזדמנות אחרת שבה דיבר על נושא זה הוא אמר שהתעשייה האירוטית, כגון מועדוני לילה, פורנוגרפיה וכל האביזרים המיניים שקיימים, נועדו עבור המיינד [נפש, שכל, דעת] של הטורף, כדי לשמור על בני האדם במצב קבוע של עושק [exploitation] אנרגטי.

"הדבר הכי מדהים הוא שאנחנו אפילו לא ערים לכך שאנו לחלוטין תחת מניפולציות של הסוהרים שלנו. במובן הזה, המצב שלנו אינו טוב בהרבה מזה של התרנגולות".

אני זוכר שהוא נהג להשוות את מצב האדם לזה של לול תרנגולות: הוא אמר שלנו יש לולי תרנגולות, "גלינרוס", ושלטורפים יש לולי אדם, "הומאנרוס".

"זה משעשע לראות שאלה החושבים שהם מורדים, כי הם פועלים בשוליים של מה שמקובל כמוסרי, למעשה רק מצייתים לפקודות שהם [הטורפים] כופים עלינו.

ברוב המקרים, כשאנשים חושבים שהם פועלים מתוך רצונם החופשי, הדבר היחיד שהם עושים הוא לציית לתכנות שהטורפים הארורים כפו עלינו. בדרך זו האנשים מספקים להם מרצונם את האנרגיה היקרה שלהם".

קרלוס נהג לומר שהמהפכה האמיתית אין פירושה עשיית צרכיך על השולחן שבו אתה אוכל, אלא להיות מודע. כל השאר הן שטויות [idiocies] שמקורן בשכל [mind] של המעופף. עבורם, אנחנו הקורבנות, הניתנים לחיזוי לחלוטין, וקלים לתימרון.

"מה שראינו הוא שהאנרגיה של האנשים נמצאת בגובה העקבים [heels, כריות כפות הרגליים]; זה קורה כי בכל פעם שהיא מצטברת קצת, זה מרגיש כמו תשוקה מינית, ועל ידי ציות לפקודות שהם כופים עלינו, רוב האנשים ממהרים לבצע מעשים מרוקנים, עם בני זוג או בפרטיות, כשהם חולבים את עצמם באמצעות אוננות".

"הסיבה העיקרית הקבועה לכך שאנשים חיים תמיד עם רמת אנרגיה נמוכה כל כך היא במידה רבה האחריות שלהם, כי עם סוג כזה של התנהגות הם מרוקנים את עצמם, ולכן הם אחראים ישירות למצב העגום שבו הם חיים".

שנים מאוחר יותר העליתי [בשיחה אתו] את אותו הנושא, כי שמעתי שמועות שהוא עצמו רודף נשים, ושהוא מבלה את כל זמנו במיטה עם נשים.

הוא חייך ואמר שזוהי הגזמה, אבל לפי החיוך שלו ראיתי שיש עוד משהו מאחורי זה, אז התעקשתי לשאול אותו על כך.

בחוסר רצון מסוים הוא אמר, "על החניך לחסוך את האנרגיה המינית שלו, מספיק כדי להגיע לרמה הבאה, אבל ברגע שהוא השיג את השליטה בגוף האנרגיה, הוא חופשי לעשות עם האנרגיה המינית שלו את הטוב ביותר שמתאים לו".

הוא הסביר שהאקט המיני יוצר קשר אנרגטי בין בני הזוג, ושהחיבור הזה יכול להיות מאוד שימושי, במקרים בהם יש כוונה מודעת מצד המשתתפים. הוא אמר: "לאלה הרואים את זה מבחוץ, זה עשוי להיראות כמערכת יחסים מינית רגילה, אבל למעשה, זהו כלי ששימש את הנגואלים בכל הזמנים. המכשפים ממזגים את האנרגיה שלהם באמצעות מין, ובדרך זו אפשר לא רק להעביר לבן/בת הזוג חבילות [blocks, גושים] שלמות של ידע, אלא גם ליצור קשרים [bonds] לנצח [for life]".

"אני עדיין לא מבין את זה. האם המכשפים מסוגלים או לא מסוגלים לקיים מערכת יחסים זוגית?" אז [כששאלתי זאת], כבר עברתי כמה שנים ללא כל פעילות [מינית]. הוא ענה, "כפי שכבר אמרתי לך בעבר, חלק יכולים, אחרים לא יכולים; זה ככה כי כל אחד הוא שונה. לכל אדם יש אפשרויות אנרגיה שונות. וחוץ מזה, לכל אחד יש את המטרות שלו, ולכן זה זה עניין אישי לחלוטין. הדבר היחיד שנדרש מהחניך, המתחיל ללכת בדרך זו, הוא שהוא ישמור על האנרגיה שלו מבלי לקיים שום פעילות מינית, עד שהוא מגיע לגוף האנרגיה. ברגע שהוא הגיע, איך הוא משתמש באנרגיה המינית שלו זה עניין אישי ."

"ומדוע אתה לא מסביר את כל זה באופן ברור בכנסים שלך?" שאלתי בקצת כעס.

"האם כבר ראית איזה סוג של אנשים באים לשמוע אותי? כמעט לכולם יש חורים." הוא נתן כדוגמה אישה שעזרה בארגון האירועים שלו במקסיקו; "יש לה חורים גדולים כאלה," הוא אמר ועשה תנועה מוגזמת בידיו. "בגלל זה היא לא מבינה [get, או משיגה] שום דבר ממה שאני אומר לה. האנרגיה של אנשים בקושי מגיעה לגובה הבוהן הגדולה שלהם, ועבורם המוצא היחיד הוא התנזרות מוחלטת. אני לא רואה שום דרך אחרת. מהניסיון שלי, לאף אחד אין את הנכונות לכך [nobody is willing]. עם זאת, אם יהיו ביניהם כאלה המסוגלים להעלות את רמת האנרגיה שלהם, אפילו במעט, הם ימצאו בכוחות עצמם את התשובות למה שהם מחפשים."

                                             *************

==================================== 

27.7.23

רשת קורי העכביש של העולם...... 5
===========================

שם הפרק "תחושת הדחיפות של הלוחם"

את sense of urgency תרגמתי לעתים כ"תחושה של דחיפות" ולעתים כ"חוש הדחיפות". "דחיפות" היא במובן של אין זמן לבזבז.
אתם מקבלים מן המוכן משהו שהקורא האנגלי צריך, כנראה, לעמול עליו 

היום הבאתי את כל הפרק, כי לא ידעתי היכן לעצור מבלי "לחתוך בבשר החי".

==================================

באותו יום מצאתי את קרלוס במצב רוח מאוד פסימי. הוא דיבר על התנאים החברתיים והכלכליים הנוראיים שבהם אנו חיים: "והכל בגלל החמדנות חסרת הגבולות, הטמטום והאכזריות של המנהיגים הפוליטיים המושחתים. הם רואים את העולם אך ורק דרך החשיבות האישית שלהם'".

הוא הביע את סלידתו מהמניפולציה הגסה [coarse] שכולנו קורבנות שלה. הוא סיים בדברו על מה שהוא כינה "הגורל הרה-הגורל [fateful destiny] של האנושות".

"נדפקנו!" הוא אמר.

הבטתי בו בהשתאות; הוא המשיך:

"כאילו לא מספיק להיות מוטרדים על ידי ישויות מעולמות אחרים, אנחנו גם עוסקים בהשמדת עצמנו. כגזע, כמעט ואין עוד תקווה עבורנו. בקרוב כולנו ניכחד כמו הדינוזאורים."

הוא המשיך: "מבחינת המכשפים, הכל מגיע בסדרות [sequences, דברים עוקבים] של שלושה [הערת המתרגם: זהו אותו רעיון של צירופי מקרים]; מסיבה זו, הם מקדישים תשומת לב מיוחדת לכל אירוע שקורה, לפני החלטה כלשהי [שלהם] או ברגעי מפתח, כי הם רואים בהם [בסדרות האלה] מפות של כוונה המצביעות על הנטייה [tendency] של הדבר הבא שהולך לקרות. ואז, באדישות מוחלטת ובלי התחשבות ברווח אישי או נוחות, הם מקבלים או דוחים את הצעות [propositions] הרוח [spirit]."

"ראיתי את זה; ואכן, המכשפים מתייחסים ברצינות רבה לחוק השלושה: הם משתמשים בעקיבה [succession, ההופעה של זה אחרי זה] של האירועים כאינדיקציה לכיוון העניינים. הלוחם אינו משאיר את העניינים לא סגורים [unconcluded, ללא החלטה], והוא גם לא משאיר קצוות משוחררים [loose ends, עניינים לא פתורים]. לכן, על מנת להעניק המשכיות למסורת, הנה אני ממלא את הדרישה הזו של הכישוף; בדרך זו, אנו סוגרים את המעגל."
"בהתבסס על זה," המשיך קרלוס, "אם ננתח את ההיסטוריה של האנושות, המסקנה היא שאנחנו אבודים ללא תקנה. אני מדבר על הכחדה המונית! הסוף של בני האדם!"

מילים אלה זעזעו אותי מאוד; שאלתי אותו אם הוא, כרואה, ראה את הסוף. בתשובה, הוא אמר שאין צורך להיות רואה כדי לדעת מה מצפה לנו. כדוגמה, הוא הזכיר את מלחמת העולם הראשונה והשנייה; הוא אפילו ניבא את יום סופנו ואמר לי במבטא ארגנטינאי:

"יש לך מעט מאוד זמן che! אם הייתי במקומך, הייתי מתחיל לעבוד כמו מטורף."

הוא סיכם באומרו, "האמת היא שאני שמח שלא אהיה כאן כדי לראות את זה".

לפתע, נלכדתי בפחד רציונלי שהפך לאובססיה, ואחר כך הפך לפאניקה; חשבתי ברצינות שהעולם עומד להיגמר. למעשה, באותה תקופה התקדמתי רבות בעבודת הסיכום שלי. כשציינתי את נבואת הנגואל בפני כמה מכרים, הם צחקו על התמימות [credulity] שלי.

במשך זמן מה התמרמרתי על ההשפעה של התרגיל שקרלוס שיחק בי, והעביר אליי את הפרנויה שלו. אבל מאוחר יותר הבנתי שהתחושה הזו היא שלקחה אותי אל מעבר לסף. זו הייתה האסטרטגיה של הנגואל שנתנה לי את הדחיפה שהייתי צריך כדי לרכוש תחושת דחיפות [urgency] אמיתית. האמירה "אל תשאיר למחר את מה שאתה יכול לעשות היום" קיבלה מבחינתי משמעות אמיתית. הבנתי שהקללה שלי תמיד הייתה דחיינות [procrastination]; חיי היו שורה אינסופית של דברים לא גמורים. מצאתי ברשימותיי דיון שבו דיבר קרלוס על משהו אחר, אודות תחושת הדחיפות.

"חוש הדחיפות הוא חוש שמפתחים ומאמנים, בדיוק כפי שניתן לאמן את חושי הריח, השמיעה או הטעם. אין טעם להתרוצץ בעיוורון מצד אחד ל[צד]אחר, כפי שאתה עושה; זה לא נחשב! פשוט כי זה לא חוש הדחיפות שעליו אני מדבר. [לומר] שאנשים חיים באינטנסיביות פירושו שהם מעורבים בפעילויות רבות, תמיד מתרוצצים בחיפזון, מסתבכים במספר אינסופי של מערכות יחסים מיותרות. לא! עבור הלוחם, חוש הדחיפות פירושו להתחבר אל הכוונה; כל השאר אינו חשוב עבורו".

"הדחיפות של הלוחם אינה זהה לזו של האדם הרגיל", הוא הדגיש. "עבורם [עבור האנשים הרגילים], להימצא בדחיפות פירושו למהר להגדיל את האפשרות שלהם לרווח אישי, ואילו עבור הלוחם, תחושת הדחיפות היא לחץ פנימי שמאלץ אותו לפעול ללא רבב".

בניסיון להבין לתוך מה אני נכנס, שאלתי אותו: "האם התחושה הזו מייצרת איזושהי תחושה פיזית?"

"מרגישים אותה כמו לחץ שמגיע מהבטן [bowels, הקרביים]. התחושה הזו עשויה לקרות [להופיע] לאט לאט או בפתאומיות."

בתשובה לשאלה אחרת, הוא אמר לי: "רק המודעות האמיתית למוות שלנו יכולה לתת לנו את הדחיפה [push] הדרושה כדי לרכוש את תחושת הדחיפות. חשוב על זה כך: אם אנחנו הולכים למות, כבר איבדנו הכל, אז אנו חופשיים לעשות כל מה שאנו רוצים, אפילו להסתכן על מנת להגשים את החלומות שלנו.
"החרפה הגדולה היא שאף אחד לא מאמין שהוא הולך למות, לפחות לא [למות] היום, לא ברגע זה; אבל זו אשליה שמחלישה אותנו, כי כשאנחנו מאמינים שיש לנו זמן, אנו משאירים את מה שיש לעשות [עכשיו] למועד מאוחר יותר; תחילה את הדברים הקטנים, ואחר כך עניינים של חיים-או-מוות."
"רק המודעות למוות שלנו הנמצא בהמתנה [pending] יכולה להוביל אותנו לפעול ללא רבב; רק היא יכולה לתת לנו את הטלטלה הגדולה שתאלץ אותנו לפעול. אם אנו מאמינים שאנחנו בני אלמוות, אנחנו לא זזים. בסופו של דבר, כל מה שחשוב הוא באיזו מידה אנו ללא רבב בחיי היום-יום. זה מה שקובע אם נוכל להמשיך [keep going] או לא".

כשהוא מביט ישירות בעיניי, הוא אמר: "האם אתה יודע שאין ערובה לכך שאנו נסיים את השיחה הזו בחיים?"

הרגשתי צמרמורת בעמוד השדרה שלי. אמרתי שאני מסכים איתו, אבל להחזיק באופן קבוע בתודעתי את המחשבה על המוות, תמיד גורם לי לחשוש מכל מה שסביבי. הוא אמר:

"הדרך היחידה לפעול היא מתוך ידיעה שאתה כבר מת; אם אתה יכול להשיג את ההרגשה הזו, אז הכל נופל למקומו. רק על ידי שתפעל ללא רבב תוכל להתגבר על האובססיה הזו [לפחד מכל דבר, כנראה]."

"נגזר עלינו להאמין שנחיה לנצח, שיש לנו את כל הזמן שבעולם, כשלמעשה אין לנו בכלל זמן. מסיבה זו, הלוחם חי כל שנייה בצורה אינטנסיבית ככל האפשר; הוא מודע באופן קבוע למגע המוות".

בתחילת מערכת היחסים שלנו, בכל פעם שהגענו לנושא של היות ללא רבב [impeccability], נראה היה שהדיון הגיע לסיומו, אז ביקשתי ממנו שוב להבהיר את המושג. לדבריו, "חוסר הרבב גורם לנו למקד את כל תשומת הלב האפשרית בפרטים [details]; הוא מאלץ אותנו להיות מודעים לכל מה שאנו חושבים, מדברים ועושים, עשרים וארבע שעות ביממה, ללא הפסקה. למעשה, לאחר שאנו נוטשים את העצלנות הטבעית שלנו, אנו נעשים כה מורגלים לחיות בזרימה [in the flow] שאנחנו כבר לא מוכנים לקבל שום אופציה אחרת".

פעם אמר דון חואן לקרלוס: "תפסיק לדחות [עשייה של דברים]! שנה את עצמך!", ועל כך קרלוס השיב שאולי הוא לא רוצה להשתנות. דון חואן ענה שהוא לא מבין איך ייתכן שהוא לא מרוצה מחייו, ועם זאת מסרב להשתנות.

הקושי של אלה שבוחרים ללכת בדרך זו הוא שאין להם מספיק אנרגיה לקבל החלטות, ובסופו של דבר, כל מה שנותר להם הוא סיפורים על מה שאחרים עשו. כמו קרלוס, כל אחד מאיתנו עובר את אותם קשיים, וכל מה שנדרש הוא הנחישות לקבל את ההחלטה הראשונית שעשויה לשנות את מסלול חיינו.

בין מכשפי השושלת של דון חואן, התקיים דיון מדוע הם עושים את מה שהם עושים, והתשובה הייתה שהסיבה היא הפחד מהמוות; הם טענו שהפחד מהמוות הוא מה שדוחף אותנו להמשיך בקו ישר. אחרים [האנשים הרגילים?] החזיקו בגירסה שאהבת החיים, לא הפחד מהמוות, היא שדוחפת אותם להמשיך, אבל זה לא אותו דבר.

"הלוחמים יודעים שרק הצל של המוות שלנו, הממתין, יכול לתת לנו את הגירוי הדרוש כדי להישאר על הדרך. המכשפים אומרים שדחיפות היא עמדה [מיקום] של נקודת המאסף, וברגע שמגיעים אליה [אל הדחיפות], אפשר להיות ערים לה, כי המבט [glance] של האדם משתנה; מרגישים שמשהו שונה מתרחש; מנקודת המבט של האחרים [הזולת], אותו אדם משדר [exudes, פולט] נחישות."

השינויים שקרו בחיי היו מדהימים, ברגע שהתחושה שאין לי זמן פלשה לתוכי והדחיפות השתלטה עליי. על ידי ביצוע פעולות רצוניות באופן מודע [deliberate, מתוך כוונה מודעת], אדם שובר את מעגל הקסמים [של חוסר אנרגיה וריקונה שהוזכר בפרק הקודם, כנראה] ומתחיל לאסוף אנרגיה. כתוצאה מכך, האדם מתחיל להרגיש אמון יוצא דופן בעצמו. זה כמו איש מקצוע השולט בתחומו לחלוטין; הוא יודע מראש מה לעשות מבלי לדאוג ממצבים בעייתיים שעלולים לצוץ.

עבורי, השינוי הזה אירע בצורה הדרגתית; כשהייאוש אודות חוסר הזמן השתלט עליי, לאט לאט התחלתי להשתחרר מהמעגנים [moorings] שלי, וזה הוביל אותי לבסוף לרכוש את תחושת הדחיפות הרצויה. כשהגעתי לשם, עשיתי סיבוב של מאה ושמונים מעלות בחיי. התוצאה המיידית המדהימה ביותר במצב הנפשי הזה הייתה שהפסקתי להסס בקבלת החלטות. באותו אופן, זה גם עזר לי להפסיק להיות האדם הביישן והמוטרד [distracted, שדעתו מוסחת] שהייתי כל חיי. נעשיתי ערני יותר, הפסקתי לבזבז באופן מטופש את האנרגיה שלי, ובאמצעות אסטרטגיות קונקרטיות, התחלתי לנהל את חסכונות האנרגיה שלי בצורה חכמה יותר.

"תחושת הדחיפות, [התחושה] של היות ערני כל הזמן, גורמת לנו שלעולם לא נבזבז אפילו דקה אחת", הוא אמר. "אבל זה לא אומר שעלינו להיות נואשים או להיות אובססיביים כלפי דבר כלשהו. במקום זאת, תחושת הדחיפות היא כמו לחץ [pressure] שמאלץ אותנו להמשיך ללא רבב פעם אחר פעם, ובדרך זו נוצרת שרשרת של רגעים ללא רבב. למעשה, הלוחם מקיף את חייו בחוסר רבב, ובכך הופך אותם ליצירת אמנות.

"זה לא משנה אם אדם עובד, נח או מבצע כל פעילות אחרת; הדבר החשוב הוא לעשות כל דבר עם מודעות מלאה לכל פרט. דרך טובה להגיע למצב זה היא להיות מודע לכך ש"מה שחשוב הוא לא כמה [הכמות שהספקת] או כמה מהר אתה עושה דברים, אלא כמה טוב [how well] אתה עושה אותם."

קרלוס אמר פעם: "אם במקום לבזבז את זמני בהסתכלות על התקרה, הייתי לומד פסנתר, כבר יכולתי להיות עכשיו פסנתרן של קונצרטים."

מה שהוא התכוון לומר הוא שכולנו מבזבזים את חיינו בפעילויות מיותרות כמו צפייה בטלוויזיה או ישיבה שעות ארוכות מול המחשב. חשוב להיות זהירים מאוד לגבי האופן שבו אנו מנצלים את הזמן שלנו. אם לא נזהרים, עלולים להיעשות למכורים, או אובססיביים לפעילויות שעלולות להסיט אותנו מהדרך.
בהזדמנות אחרת הוא אמר: "הלוחם עושה מאמץ להיות פרודוקטיבי [יצרני, פורה], יצירתי, ואם אפשר, מהפכני, במה שהוא עושה. לוחם אף פעם אינו עושה דברים בבהילות [in a hurry], ואף פעם אינו מבזבז את זמנו; מסיבה זו, הוא תמיד עסוק בלהגיע למשהו, בהימנעות ממשהו, או בהשגת משהו. עבור הלוחם, החיים הם מאבק אינסופי, והוא מקבל בענווה את מקומו בקרב: הוא מנהל את מלחמתו בכל הכוח, האכזריות [fierceness] והתשוקה האפשריים, כי הוא יודע שהוא נלחם על חייו.

"דון חואן החדיר בי את [תחושת] הדחיפות של הלוחם; הוא גרם לי לראות שרק המודעות למוות שלנו יכולה לתת לנו את הדחיפה [push] שאנחנו צריכים. הוא אמר לי פעם, 'רק מי שכבר מת בעולם היומיומי [ייתכן שהניסוח המדוייק יותר הוא: מת כלפי העולם היומיומי] יכול לקבל גישה אל עולם הנגואל."

======================== סוף הפרק ==============

מוסיקה

כמעט כמו להיות מאוהב

שיר מ-1947

גירסה אינסטרומנטלית ג'אזית

גירסה ווקאלית חדשה

======================

28.7.23

רשת קורי העכביש של העולם...... 6
===========================

רשות הדיבור עוברת מקסטנדה לארמנדו, ולי נותר רק להמתין עד יעבור זעם 

אני מוכן לבלוע את הצפרדע הזו של המכשפים הקדומים וארמנדו כל עוד יש מספיק קסטנדה בתבשיל.

על סמך הספר השני של ארמנדו, אפשר לשער ששם הפרק הוא מושג בשפת הנהווטל הקדומה, וכותרת המשנה היא הפירוש שלו.

===========================

ש ОСТ'МАТ

להגיע למודעות לגוף האנרגיה

אם נשווה תינוק חסר קואורדינציה עם רקדן או מתעמל שעבר אימונים לביצוע של התנועות המורכבות ביותר, אפשר רק להתחיל לקבל רמז למאמץ העצום שעל הלוחם להשקיע באימונים שלו לפני שהוא יכול להגיע למודעות לגוף האנרגיה; וזה אפשרי רק על ידי השגה תחילה של המודעות לגוף הפיזי.

באופן כללי, כדי להשיג זאת נדרשת עבודה מפרכת של טיפול [תרפיה] ופעילות גופנית. זה נעשה באמצעות טיפול [therapy], פיזי כמו גם פסיכולוגי. לא כאן המקום לנסות להסביר את הטיפולים הפיזיים, שכן הם שונים מאדם לאדם, אבל יש טעם להתייחס לנושא מהמישור הפסיכולוגי, כי אליואנו יכולים להגיע באמצעות מילים, אשר לא משנה כמה מופרכות [far-fetched, לא מתקבלות על הדעת] הן עשויות להיראות, הן תמיד פותחות דרך אל הגוף הזוהר; כך שההצעות [propositions, גם פסוקים מילוליים. אולי הכוונה היא לסוגסטיות היפנוטיות], למרות שהן יוצאות דופן, הופכות לחלק מההוויה הכוללת שלנו. בהתחלה, אולי כפנטזיות בלבד או כהתעמלות מנטלית; עם זאת, ככל שזה צובר חוזק, רעיון יכול להפוך לעוצמה, ובדרך זו אפשר להגיע להגשמות [realizations, כנראה לשינויים הרצויים. מובן נוסף: הבנות] גדולות. זו הסיבה שבגללה לוחמים בוחרים בקפידה כה רבה היכן הם ממקדים את תשומת לבם.

ההתעוררות למודעות [זו] צריכה להיעשות קודם כל בדרך של הסברים מסודרים; עם זאת, יש מכשפים שלא חושבים כך, והם זורקים את החניכים "לתוך המים", אם לנסח זאת כך, ונותנים להם ללמוד לשחות בכוחות עצמם בלבד. רבים מתו בגלל שיטה זו, וזה תרם במידה רבה, אפילו בקרב העוסקים בכישוף, להגברת המוניטין הרע של הנגואלים.

כדי להשיג אפקט אמיתי, על החניך להיות פתוח לכל האפשרויות, בנימוק ש: "העולם הוא, למעשה, הרבה יותר מסתורי מהפנטזיות הפרועות ביותר שלנו."

ברמה הפסיכולוגית, הדבר היחיד שעלינו לעשות כדי לתפוס [perceive] אנרגיה הוא לקבל את קיומה [accept, להכיר בקיומה]. אבל זה לא פשוט כמו לומר "אני מקבל זאת [מכיר בכך]"; העניין קצת יותר מורכב מזה. מה שהמכשפים מכנים הכרה בקיום [acceptance, קבלה] הוא שיכנוע טוטאלי ומוחלט; לא אמור להיות [לך] אפילו הצל הקטן ביותר של הספק. זוהי רמה שבה אמונה נעשית התנסות [experienced], ולאחר מכן ידע ממקור ראשון:

"אני לא מאמין שיש לי גוף אנרגיה, אני מרגיש אותו! אני תופס [perceive, רואה] אותו! אני הוא גוף האנרגיה הפועל דרך הגוף הפיזי!"

בהתחלה קיבלנו, חבריי לדרך ואני, את המשימה לחזור על משפטים כמו "אני שדה אנרגיה","" אני מרגיש את האנרגיה"," אני תופס את האנרגיה", "אני מרגיש את נקודת המאסף שלי”.

אם מתחילים לחזור על אמירות כמו אלה, כוח הסוגסטיה [ההיפנוטית] פותח נתיב למודעות, ומה שבהתחלה היו אמירות אינטלקטואליות בלבד הופכות לתפיסה אמיתית. זה כאילו חותם פנימי, או מחסום, נשבר.

זה נכון שכדי להגיע לדרגת ודאות כזו נדרשת אנרגיה נוספת. היא יכולה להצטבר באמצעות סדרה של אסטרטגיות הידועות כדרך הלוחם; זה כולל את התרפיההפיזית, התרגילים לחיזוק הרצון והגוף הפיזי, וכל השאר.

"עם זאת, בסופו של דבר, מה שחשוב באמת הוא באיזו מידה אנו חיים ללא רבב. למי שהולך בדרך זו, לימוד התהליך ולהיעשות מוכן למעבר [transition, למעבר המודעות אל גוף האנרגיה, כנראה] זה הדבר הטוב ביותר לעשות".

קוראים רבים מצטערים על שאינם יכולים לחוות את אותו הדבר שחווה קרלוס בהדרכתו של דון חואן. עם זאת, אם מישהו היה חווה את החוויות הללו מבלי להיות מוכן להן מראש, הדבר הבטוח ביותר הוא שהוא היה מת, או מחוסֶר אנרגיה או מההשפעה האדירה שיש לתפיסה המפוצלת [divided perception], כמו גם המסעות לעולמות אלטרנטיביים. "המקלטים [לחולי הרוח] מלאים ברואים מקריים”.

התודעה של גוף האנרגיה מושגת באותו האופן שבו מגיעים למודעות של הגוף הפיזי: על ידי הכרה בקיומו [realizing it, מתוך תפיסתו, ראייתו].

"מה שחשוב זה להכיר בקיומו [על ידי תפיסתו] [to realize it]."

עכשיו קשה לזכור, אבל בהתחלה עוברות שנים בלימוד איך לתפוס ולהשתמש בגוף הפיזי שלנו. באותו האופן, צריך לקחת את הזמן הדרוש כדי לתפוס כל סיב רוטט [vibrant] שממנו אנו מורכבים. כאשר אנו עושים זאת, בסופו של דבר אנו מרגישים ותופסים אנרגיה ישירות.

לשם כך, יש חשיבות חיונית למצוא שקט, כי בזמן שדעתנו מוסחת על ידי הדיאלוג הפנימי והקרנות הנפש [projections of the mind], אי אפשר להיות מודעים לרמות אחרות, עדינות יותר. תרגיל בסיסי אחד הוא למדוט [contemplate, להגות] אודות ידיך.

צרור האנרגיה שמהווה אותנו הוא בועה רוטטת, בעלת מודעת ברמות רבות; המשלים שלו, הגוף הפיזי, הוא מפעל האנרגיה ממנו היא [בועת האנרגיה] ניזונה. גוף האנרגיה, כפי שמכנה אותו קרלוס באופן נכון ביצירותיו, הוא אינטואיטיבי והוא מנסה לתקשר עם ה"עצמי" כל הזמן, אך נוחל מעט מאוד הצלחה. הסיבה לכך היא שרוב האנשים המומים [stupefied, נעשים מטומטמים] מהכוחות שמניעים אותנו, כמו התשוקות, התאוות, תחושת הקניין וכו'. כמו כן, גוף האנרגיה אינו מדבר באמצעות מילים, אלא הוא מתקשר ישירות, באמצעות תחושה ואינטואיציה.

עבור הרואים, האדם הוא צרור של קווי אנרגיה הדומים לסיבים של אור. הקווים הללו קשוריםלכל מה שקיים סביבנו, כאילו היו משושים [בדומה לזרועות תמנון]; לדוגמה, כאשר שני אנשים נמצאים זה ליד זה, הם אינם זקוקים למילים כדי לתפוס את הרגשות שהם חולקים ביניהם; הם יודעים [זאת] ברמה אינטואיטיבית. פעמים רבות, אנשים לא יכולים להסביר מדוע לפעמים הם חשים סימפטיה כלפי חלק מהאנשים, בעוד שהם חשים דחייה כלפי אחרים; הסיבה היא שבדרך כלשהי, כולנו תופסים ברמת האנרגיה.

"אנחנו מסה אורגנית [גוף פיזי], בעלת יכולת לייצר אנרגיה המאפשרת לנו להתעלות מעל הרמה החומרית. למעשה, אפילו בלי להיות מודעים לכך, אנשים מתעלים מעל המחסום הפיזי כל הזמן. על ידי חשיבה או תחושה, או כאשר אנו חולמים , אנו פועלים מתוך תפיסה אחרת, שהיא כמובן איננה ברמה הפיזית. כמו כן, ניתן להאריך [extend, להרחיב, למתוח] את האנרגיה מתוך רצון טהור, עד כדי נגיעה בחפץ או באדם. באותו אופן, ניתן לתפוס את הכוונה הקיימת מאחורי הכל. על ידי השגתה, אנו הופכים לאינטואיטיביים מאד."

כמה מכשפים אפילו למדו כיצד לתמרן את המשושים האנרגטיים האלה; הם מרחיבים או מכווצים אותם כרצונם; הם מניעים את המשושים האלה כדי ליצור אפקטים בסביבה, בין אם זה על בעלי חיים או אנשים. יש כאלה שבאמצעות סיבים אלה מסוגלים לבצע פעולות מרשימות של איזון, תעופה או הזזת עצמים. הסוד להרחבת או כיווץ הסיבים הזוהרים הוא פשוט מאוד, וכל אחד יכול לנסות לעשות זאת.

כדי להרחיבם, צריך רק לקחת נשימה עמוקה במצב עמידה, תוך קימור קל של בית החזה לאחור, מתיחת הזרועות לצדי הגוף, פריסת הידיים והאצבעות, עד הגעה לגבול [until reaching the limit]; כך שבמצב הסופי, אנו מסתכלים על השמיים. בתנועה הבאה הם משתמשים בידיים, או במרכז הגוף, כדי להרחיב [להאריך] את הסיבים המאירים. עושים זאת במרץ, תוך כדי נשיפה מלאה ובכוח. כדי לכווצם, התהליך הוא הפוך.

המכשפים רגילים לדחוס ולסגור אנרגיה בכל פעם שהם מרגישים שעליהם לעשות זאת, כמו במקרה של תוקפנות כלשהי, או כשמשהו אינו בטוח. גם ההליך [הזה] פשוט מאוד: הם מתכופפים כמעט עד הרצפה, מהדקים [clenching] את אגרופיהם בצידי ראשם ומכווצים [compressing, דוחסים] את גופם בזמן שהם שואפים עמוק, ומתכוונים שהסיבים שלהם יתקפלו לאחור. גירסה [אחרת] של התרגיל הזה היא לשבת על הקרסול [ankle] הימני, תוך שמירה על ברך שמאל למעלה כמעין מגן.

תרגול מיידי נוסף שכל אחד יכול להשתמש בו הוא להתבונן על תהליך האכילה והעיכול מנקודת מבט אחרת. ניתן להשיג זאת על ידי הפיכת פעולת האכילה לכוונה רצונית [deliberate intent] של מודעות. המטרה היא להיות מודע לכל נגיסה [או לגימה] של מזון, מתהליך הלעיסה והבליעה של המזון, ועד לנקודה שבה ניתן להבחין כיצד הוא עובר דרך הוושט ומערכת העיכול. אפשר אפילו להבחין כיצד הדם סופג את החומרים התזונתיים, כמו גם את המסלול שהפסולת עוברת עד לסילוקה הסופי מהגוף.

למרות שהתהליך פשוט, בהתחלה נדרשות מהמשתתף משמעת וכוח רצון עצומים לביצוע תרגילים כאלה. הקושילבצע הליך זה הוא כמעט כמו הקושי לבצע עבודת סיכום בשלב הראשוני שלה.

שימוש מיוחד יותר בידע זה הוא לצורך הגעה לגוף החלום. תהליך זה מתחיל גם הוא בפקודות שחוזרות על עצמן, עד שמגיעים לוודאות המוחלטת שאתה חולם, ואתה נשאר מודע בזמן שאתה ישן. גם זה דורש מאמץ. מלבד התמדה, הדבר החשוב ביותר הוא למלא את הדרישה לשתוק אודות ההישגים שלך, כי בממלכת היצורים הלא-אורגניים, הסודיות היא הכלל מספר אחד.

כפי שאנו יכולים לראות, מתוך הקבלה [ההכרה בכך] הפשוטה של העולם כשדה אנרגיה, אנו יכולים להפיק מגוון רחב של אפשרויות שמתרחבות יותר ויותר בהתאם לקיבולת [capacity] האנרגיה שלנו.

"בדיוק כמו במקרה של חוקרי מעבדה, אין סיבה להישאר ב[אותו]מסלול, אם לאחר זמן מה אנו מגלים שלא הושגו תוצאות הניתנות לאימות, או שזה לא מועיל לכלום".

=============== סוף =================

במקביל לתרגום העברי של הספר אני מכין גם קובץ של הטקסט באנגלית. כרגע קיבלתי צילומים עד עמוד 49.

למעוניינים לקרוא את הטקסט באנגלית, ניתן לקרוא את הטקסט שהכנתי עד עמוד 49 כולל. בתרגום העברי הגענו כרגע לעמוד 40. הקובץ אינו מלוטש, אבל הטקסט מדוייק.

https://www.udrop.com/KqzL/the_universal_spiderweb._the_first_49_pages.pdf

שבת שלום.

=====================

29.7.23

רשת קורי העכביש של העולם...... 7
===========================

היום הפרק קצר. ארמנדו כנראה לא רצה לפגום לכם בעונג שבת. 

תזכורת והתנצלות, הסוגריים המרובעים הם הערות שלי. כשהן משובצות בטקסט הן פוגמות ברצף הקריאה. בסופו של דבר הן יהיו להערות שוליים, אבל עד אז, הסבל הזה הוא מנת חלקנו.

=============================

האַחֵר [The Other. בד"כ הכוונה לכפיל, לגוף האנרגיה. כאן גם במובן של קרלוס האחר]

באחת השיחות שלנו, קרלוס אמר לי שהוא הגיע להסכם עם הישויות הלא אורגניות, ושבקרוב הוא עומד לעזוב. הוא אישר שזו תהיה הפעם האחרונה שנתראה, ובמקומו יבוא קרלוס האַחֵר, ושהוא לא יודע מה יהיו הפרמטרים של התנהגותו.

הרגשתי בהלם מהאמירה שלו, למרות שלא כל כך הבנתי למה הוא מתכוון בדבריו. "אבל אתה עדיין תהיה אתה עצמך, נכון? או שתהיה שונה? או... איך תהיה?" שאלתי, מבולבל.

הוא אמר לי ש"האַחֵר" יקח שליטה על הגוף שלו, ושבזמן שהוא עדיין ייראה כמוהו, הוא כבר לא יהיה הוא בכלל.

"אבל האם תזכור את האנשים ואת אירועי חייך?"

הוא הסביר שלאַחֵר תהיה גישה מלאה לזיכרון שלו, אז כן, הוא יזכור כל אחד וכל דבר. הוא אמר שהוא רק מצטער על שאין לו מספיק זמן להוציא אל הפועל את מה שהוא כינה "תוכנית הנגואל". היא היתה אודות משהו שהוא אמר לי בעבר. זה היה תימרון מדהים שהוא תכנן יחד עם המכשפות, בו הם יפתחו סדק בין העולמות.

המכשפים, כבדיחה, מכנים את החריץ הזה שבמרחב-זמן "הוואגינה הקוסמית". הרעיון היה שכל מי שהוא מוכן [prepared] יוכל לעבור דרך הפתח הזה. באחת הפעמים הוא אפילו חזה מראש תרחיש אפשרי שבו, לאחר המעבר [החצייה] לצד האחר, לא יהיה שם [בצד הזה, בעולם הזה, כנראה] מי שיסגור את הפתח, שימשיך לגדול ולגדול כמו חור שחור. קודם הדוורים יבלעו, אחר כך השוטרים שיבואו לחקור וכו' וכו'.

במבט רציני מאוד, הוא אמר, "אנחנו יודעים שזו הצעה מאוד מסוכנת, אבל אחרים כבר עשו את זה בעבר, ואני מאמין שגם אנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר בעזרת גוף המתרגלים [הכוונה כנראה לכל אותם שמתרגלים את התורה הטולטקית, ובעיקר את המעברים הקסומים] שלנו. אם זה לא יעבוד, אני עלול למות," הוא סיכם בעגמומיות.

המפגשים העתידיים שלי עם קרלוס כבר לא היו אותו הדבר; מצד אחד, הוא היה אותו אדם [man], אבל באופן כלשהו, הוא כבר לא היה אותה אישיות [person]. הוא היה מעורב בפרשיות שערורייתיות עם נשים, והחל לערוך סמינרים גדולים [רבי משתתפים]. הוא נעשה למנהל, הוא הפך את המעברים הקסומים לנגישים להמונים, כינה אותם "Tensegrity", ואחר כך, בגלל ההידרדרות הפיזית שלו, הוא השאיר הכל בידי הנשים.

אל תבינו אותי לא נכון, אני חושב שהן עשו עבודה נהדרת. הן הביאו כמה מהתרגילים [practices, שיטות מעשיות] שלהן לאלה שלא היה להם כלום, ובין מאות התנועות שהן תרגלו, הן הקפידו לכלול את אלה שהנגואל השאיר אחריו מוטבעים [engraved, חקוקים, חרוטים. בספרי קסטנדה הנוסח הוא "להטביע" או "להטמיע", או "להחדיר", במשהו כוונה] בכוונה שלו. הוא סיפר לי על כך באחת הפעמים, כשאחרי שהוא הדגים תנועה, הוא אמר:

"המעבר [הקסום] הזה הוא אמצעי הגנה למקרה חירום; מוטמעת בו [imbued, הוא חדור, ספוג ב] כוונה מיוחדת; זה כמו קוד שיאפשר למתרגלים, לאחר שיסיימו את זמנם על פני האדמה הזו, להתאחד עם קבוצת הנגואל בצד האחר".

בכך השאיר קרלוס הזדמנות נפלאה לכל אלה שרוצים לנצל אותה. הוא פותח את הדלתות ומקבל בברכה את אלה שרוצים ללכת יחדיו לתוך ההרפתקה הפנטסטית הזו שהוצבה לפניהם, פשוט בזכות העובדה שהם נולדו.

התוכנית של הנגואל לא הפכה למציאות כפי שהוא חשב [תיכנן] באותה עת, אבל כעת, עם אלפי מתרגלי התנועות, נוצרה הזדמנות חדשה, והמעבר [חצייה] אל הנגואל עדיין אפשרי. קרלוס כבר יישר את הכביש, ועכשיו הוא פתוח למי שרוצה לנוע לאורכו [traverse, לצלוח] אותו.

לכן, מנקודת המבט הזו, מה שעושים מתרגלי Tensegrity הוא הגיוני ביותר: הם מתכוננים למפגש עם הנגואל. [הערת אגב, זהו גם שמו של הספר הראשון שלו "מפגשים עם הנגואל"]

המכשפים משתי השושלות [כנראה של קרלוס דון חואן וכו, והשושלת שאליה הצטרף ארמנדו] מדברים על "הצד האחר" כמקום שבו נמשכת הפעילות לאחר עזיבת הצורה הפיזית, ושגם שם עלינו להילחם להישרדותנו, בדיוק כפי שעושים כאן. במובן זה, לפחות, אין שינויים.

הרואים רואים כיצד, כאשר מתים בעולם הזה, גוף האנרגיה נפרד [separates, מופרד] מהגוף הפיזי בקול נפץ [crack, שבירה], ובתלות ברמת הקשב [תשומת הלב], המשמעת וההכנה של האדם שחווה את המעבר [transition, השינוי], יכולים להתרחש שני דברים: או שהוא שוכח את עצמו באופן כמעט מיידי, או שהוא מסוגל לשמור על התודעה, ובמקרה זה, אם יש לו את היכולת [capacity, קיבולת, כמות אנרגיה, כנראה] להיפגש עם הקהילה שלו [בצד האחר, כנראה], יהיו לו בוודאי הזדמנויות גדולות יותר להחזיק מעמד [endure].

"להעז לצאת אל הצד האחר זה לא צחוק [no joking matter]. אלא, זה כמו להיכנס ליער מלא בחיות אכזריות. זו, כשלעצמה, סיבה טובה מדוע מישהו צריך לדעת ולתרגל את המעברים הקסומים".

============== סוף =================

הפרק הקצר הנ"ל מעלה תהיות. הנה שניים משלי:

- איזו עיסקה עשה קרלוס עם הלא אורגנים?

- באיזה מעבר קסום מדובר, זה שייאפשר למבצעיו לחבור אל קבוצת הנגואל בצד האחר?