עוד מאמר שנכתב "לרגל" מותו-לכאורה של קסטנדה.
לפני שאני מחליט אם לתרגם מאמר אני בדרך כלל מרפרף עליו כדי להתרשם וכדי לראות אם משהו צד את תשומת לבי. מאמרים כאלה שיש בהם היכרות פיזית הן בעלות חשיבות בעיניי.
כמה אמירות שצדו את תשומת לבי:
הייתה לי [לגביו] ההרגשה של אדם נואש, אבל אדם שיודע לחיות עם הייאוש בדרכים שהפכו את הייאוש למשהו אחר. הוא הפך את ייאושו, כפי שמכשף אמור לעשות, לחיפוש.
"הוא אמר שיש משהו שאותו הוא שכח, ולפעמים הוא יוצא מהפרישות החברתית שלו ומדבר עם זרים בתקווה ששאלה [מצדם] תצית את הזיכרון של הדבר השכוח ההוא. הוא לא אמר את זה בעצב. הוא היה גלוי לב וציין זאת פשוט כעובדה."
זה היה הצחוק של קסטנדה, יותר מאשר כישוריו כמספר סיפורים, ששכנע אותי בכנותו ובאותנטיות שלו. הוא דיבר ללא מטרת רווח, לא היה לו מה להרוויח מאיתנו, ודיבר בלי תחבולות. אנשים לעיתים רחוקות צוחקים כשהם משקרים. לפחות, מניסיוני, הם לא צוחקים בצורה חביבה. והייתה באיש הזה חביבות שאין לעמוד בפניה.
המאמר מומלץ.
המאמר בקובץ נפרד
https://drive.google.com/file/d/1XPiwFKaBEi-T15HANGTr1V9A9CMfMveu/view?usp=sharing
הפעם לא הספקתי לעדכן את הקובץ המרוכז, אז יש לנו רק את הקובץ בנפרד.
ייתכן שאעדכן אותו רק לאחר תרגום המאמר הבא.
קריאה נעימה ומחכימה
============================
מחר, יום חמישי ה-9.1.24, הוא כנראה יום עוצמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה