קטעים שלכדו את תשומת לבי:
- בכל פעם שסיפרנו סיפור מחיינו ובסופו של דבר בכינו מבושה או מרחמים, או התנפחנו מגאווה, אז הנגואל הודיע לנו: לא באמת סיכמת [בעבודת הסיכום] את האירוע הזה. אחרת, לא היינו מרגישים אחיזה רגשית אישית כזו. הוא אמר לנו שעל ידי ביצוע עבודת הסיכום, אנו הופכים את אירועי החיים שלנו לסיפורים. הסיפורים האלה עשויים להיות מצחיקים, או מביכים, או מרגשים מאוד, או סתם משעממים - המשותף להם הוא שהם איבדו את העוקץ האישי שלהם.
- "עליך להשחיז את הגוף," הוא אמר, "כדי שהכוונה לתפוס תוכל לגבור על הכוונה להטיל ספק."
המאמר בקובץ נפרד
https://drive.google.com/file/d/11Ixtq8iuE7mjfbh1IzpsNtNfB3EEv9wU/view?usp=sharing
המאמר בתוך הקובץ המרוכז המתפתח של הראיונות ומאמרים וכו.
https://drive.google.com/file/d/1rkY1jgGNYtGPF_0DTAkd4_-36rKHx56B/view?usp=drive_link
קריאה נעימה ומחכימה
==========================
עד כה לא עלתה על דעתי האפשרות לעשות את עבודת הסיכום מהקשב השני. זה משנה את הכל ומעורר אצלי פחות התנגדות...תמר
השבמחק