שלושת המרכיבים של ההתכוונות

הם שלושת הקשבים (שלושת סוגי תשומת הלב). פרשנות.
כדי לחסוך בזמן (לי), אביא את הציטוט באנגלית:

"sorcerers intend anything they set themselves to intend, simply by intending it." 

("אמנות החלימה", פרק 2 "השער הראשון של החלימה", בערך עמוד וחצי אחרי תחילת הפרק)

.

הנה השלושה:

"sorcerers (1)INTEND anything they (2)SET THEMSELVES TO INTEND, simply by (3)INTENDING IT."

חומר למחשבה.

*******

לעניין אחר, עוד הרצאה מצוינת ומענגת של פרופ. רחל אליאור על מגילות מדבר יהודה.

ולחשוב שהתסריט שנבחר הפעם על ידי הגורל היה שבדואים ימצאו את המגילות, וישרפו חלק מהן כדי להתחמם, ויקרעו חלק מהן לחתיכות כדי למכור "יותר".

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

9.819

היום, יום שישי, ה-9.8, הוא יום עוצמה, כנראה.

על רקע הרצאתה היפה של פרופ. רחל אליאור העוסקת בלוח השנה, ובמיוחד בזה ששימש את הכוהנים בבית המקדש, קסטנדה בעצם טוען שיש מחזוריות קוסמית של 18 יום, כשבמרווחים של 17 יום ישנו יום עוצמה.

האם ישנה מחזוריות בטבע (לאו דווקא אסטרונומית) בת 18 יום?

תשובות על גבי גלויות בלבד.

============== 

10.8.19

מעניין שההרצאה של פרופ. אליאור עולה כאן בבלוג בעיתוי מתאים: מגילות מדבר יהודה קשורות במסורת הכהנים בבית המקדש, מסורת שנמשכה כנראה אלף שנים, והיום הוא ערב ט באב, יום המציין את חורבן שני בתי המקדש.

אני אמנם כהן, אבל לא בקיא ב"שירות עולַת השבת" (מגילה שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה), אז הנה תרומתי השירית החלופית:

petula clark this is my song

השיר נכתב על ידי צ'ארלי צ'אפלין ב-1966 עבור אחד מסרטיו.

אפרופו שירי עולת השבת: בספרות שלנו ובשמאניזם בכלל רואים בציד הנקרה על דרכך כמי שנבחר על ידי הרוח, או הרוח של מינו, להזין אותך. והוא מתקבל בהכרת תודה.

דיברתי על כך בזמנו שהלוחם צד חיות שהגיע זמנן לעזוב את העולם (סיפור הארנב שנלכד במלכודת של קסטנדה), וזה מסתדר עם התפישה הכללית של הלוחם: "לא להשאיר לעקבות", להתהלך ולפעול בעולם באופן שאינו מורגש, כצל, כי אם ניזונים מבעלי חיים שהגיע זמנם, אז לא גורעים מהעולם דבר.

אם כי, רואים יוכלו לראות עקבות (אפילו, אם יורשה לי להפליג במילים, של "דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי-צוּר, דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם", משלי ל)

============== 

11.8.19

מוסיקה להנעת העצמות היבשות:

"את/ה יכול לרקוד אם אתה רוצה".

הסוף מתפזר לרעש מיותר (" לא בָּרַעַשׁ ה' "), אבל החלק הראשון טוב.

============== 

13.8.19

בזמן שאנו ממתינים, לרצון כמובן (ההמתנה היא אמנות הלוחם. אשתדל להביא את הציטוט), מוזמנים לצפות ולהאזין לשיעור בהסטוריה של פרופ. רחל אליאור.

============== 

13.8.19

הנה הציטוט:

"When a warrior has acquired patience he is on his way to will. He knows how to wait. His death sits with him on his mat, they are friends. His death advises him, in mysterious ways, how to choose, how to live strategically. 

("מציאות נפרדת" פרק עשר, כעמוד וחצי מהסוף)

============== 

14.8.19

פסוקו של יום:

"שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה טו כי את כל הארץ אשר אתה רֹאה לך אתננה" (בראשית יג טו)

שאלת טריויה:

קטע דומה מאד יש בספרות שלנו, היכן? 
ו(לא שאלת טריויה): 
מהם ההבדלים ביניהם?

מכיוון שהספרות שלנו גדולה כמעט כמו הארץ המוב-תחת, אני אצמצם את חיפושכם ואומר שמדובר ב"מסע לאיכטלאן".

ההבדל המילולי היחיד בין הקטעים הוא המילה האחרונה, בתנ"ך הנתינה היא בזמן עתיד ו"אצלנו" זמן הווה. 

אפרופו "אצלנו", מכיוון שאני שייך, באיזשהו אופן, לשתי המסורות הנ"ל, אני מרגיש כמו משה רבנו, שהיה גם כהן וגם לוי (במושגים שלנו: ימין ושמאל?).

***

הערה: הוספתי לעיל, בפוסט אודות ההתכוונות, שמדובר בפרשנות, ודי פראית, כי המרחק בין המשפט הסתום והפרשנות שהצעתי נראה כחסר תיווך בכתובים.

============== 

14.8.19

הקטע ב"מסע לאיכטלאן" נמצא בעמוד 152:

"בדעתי לתת לך את כל הארץ שרואות עיניך, ולא בכיוון אחד בלבד, כי אם מכל עבריך".

הוא קם, ובהצביעו נכחו בידו הפשוטה, סבב את גופו סחור-סחור, כדי מעגל שלם.

"כל הארץ הזאת שלך היא," אמר.

כמובן שיש לקרוא לפחות עמוד אחד לפני, ועמוד נוסף אחרי, ורצוי כמובן את כל הפרק.

הפסוק הנ"ל מבראשית לא אומר היכן הוא המקום שממנו מביט אברהם על הארץ המובטחת. בתחילת הפרק נאמר שמדובר במקום שבין בית-אל לַעַי.

בספר היובלים, שהוא אחת המגילות שנמצאה בקומראן, יש הבדלים ותוספות:

כנראה שמדובר על הר ממזרח לבית אל ומערבית לעי (ספר היובלים פרק יג)

ויעתק משם ההרה בית אל מים והעי [מקדם], ויט אהלה:

ה

וירא כי טובה הארץ ורחבת ידיים מאוד, וכי כל בה:

ו

גפן ותאנה ורמון ואלה ועצים רעננים ואלונים וזיתים וארזים וברושים ועצי הלבנון וכל עצי השדה, וכי כולה משקה בהריה:

ז

ויברך את ה' אשר הביאו מאור כשדים אל ההר הזה:

ח

ויהי בשנה הראשונה בשבוע השביעי באחד לחודש הראשון ויבן מזבח על ההר הזה, ויקרא בשם ה' אתה אלי אלהי עולם:

כמה פסוקים אחר כך:

יז

ויהי ביובל [האחד וארבעים] בשנה השלישית לשבוע הראשון וישב אל המקום ההוא, ויעל שם אשֶה ויקרא בשם ה' ויאמר ה' אל עליון אלהי אתה לעולם:

ובהמשך, עדיין לא נאמר שם המקום, שם ההר:

כב

שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם [צפונה] ונגבה וקדמה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך אתננה עד עולם:

פרופ. אליאור אומרת באחת ההרצאות שלה את שם ההר, כנראה על סמך מגילה אחרת, ומציינת שהיום אי אפשר לעמוד על ראשו ולצפות במה שצפה אברהם אבינו, כי יש שם בסיס של חיל האוויר.

גם ב"מסע לאיכטלאן" מדובר על גבעה במדבר מבלי שיינתנו, כמובן, פרטים ברורים לגבי מיקומה. כיניתי את הגבעה הזו בעבר "גבעת השושלת". 

מכיוון שכל מאבק על ידע, עוצמה, שהמוות כמובן נוכח בו (רק מה שהמוות נגע בו מכיל עוצמה), עתיד לקרות שם, ושַם, על גבעה זו, תיאגר העוצמה שהוא ישיג, אנו יכולים להבין שחלק ניכר מהמסופר בספרים אירע שם.

בשני המקרים, גבולות הראיה הם שקובעים את גבולות המתנה.

עדיין באותו פרק בספר היובלים:

כד

קום התהלך בה לארכה ולרחבה וראה כולה, כי לזרעך אתננה:

אני חושב שגם קסטנדה התהלך המון באותו חבל ארץ שסביב לגבעה במסעותיו.

עם כל הדמיון בין המקרים,

המתנה של הנגואל לקסטנדה היא מסוג אחר לגמרי מהמתנה של אלוהים לאברהם:

ההבדל ביניהם הוא ההבדל שבין שני השימושים האפשריים לאנרגיה: 
ילודה(מין), וחלימה.

============== 

14.8.19

בשני הספרים הנושא נמצא בפרקים 13.

צירוף מקרים?

============== 

14.8.19

החסרתי מעט אינפורמציה בדיון זה מתוך הנחה שהיא ידועה לקוראים:

- ההבטחה לאברהם מתייחסת לו ולזרעו, שירבה כחול שעל שפת הים ....

- החלימה הקשורה בגבעה שבמדבר מבוארת בפרק הנ"ל ב"מסע לאיכטלאן".

============== 

15.819

פרופ. סוקניק, אביו של יגאל ידין, נחשף למגילות מדבר יהודה ביום הכרזת מדינת ישראל (אמרה זאת פרופ. רחל אליאור).

צירוף מקרים?

ואם לא מקרי, האם הישות ששיגרה את המסר מוסרת שעם הקמת מדינת היהודים  יש לחזור לכהונה ולבית המקדש? כי המגילות הרי היו שייכות לכהנים ששימשו את כהני בית המקדש והן עוסקות בשירה ובפולחן הקשור לבית המקדש.

אני מביט ומקשיב דרך החלון לשמוע האם איזה עורב יוכל לאשר עבורי את המחשבה הזו 😊

בינתיים שַקֶט.

============== 

15.8.19

מהי הטעות במה שכתבתי בהערה הקודמת לגבי העורב?

מעוף עורבים או קרקורי עורבים לעולם אינם הסכמות (אישורים) מהסביבה, אלא עשויים להיות אותות, omens. ראו ב"מסע לאיכטלאן" עמוד 35:

"What you saw was not an agreement from the world, " he said. "Crows flying or cawing are never an agreement. That was an omen!"

==============