הכוונה שביסוד הדברים

לרגל מעבר דירה נותקתי מהאינטרנט (עדיין).
פוסט זה הוא בעיקר אות חיים.

"שוב לבד" בעברית.

החתן שלא הופיע לחתונה מזכיר לכם משהו? ("צדו הפעיל")

***

במחשבה הפילוסופית מקובל שאי אפשר לפקוד על רגשותיך: אינך יכול להחליט לאהוב, לשנוא, לשמוח...
ולכן , איך אפשר לקיים את "ואהבת את אלוהיך", או את הארץ (הציווי הטולטקי)?

תשובתי:
אפשר להתכוון לכך.
הכוונה היא יסודית יותר מבל תפישה שהיא (הישרה), ואמוציות הן תפישות לכל דבר.
עצב הוא האצלה (נאמר במפורש).

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

4.8.19

I'm back in business - התחברתי שוב לאינטרנט.
בבדיקה זריזה שערכתי, נראה שהטענה שלי שהסיפור על החתונה של קסטנדה, שהכלה המיועדת לא הגיעה לאירוע (סיפור משעשע מאד, שהרחבתי אודותיו בעבר הרחוק), נראה שהוא לא נמצא ב"צדו הפעיל". מוזר. אנסה לאתר אותו.
בכל מקרה, יש בספרים עוד אזכור של חתן שלא הגיע לחתונתו. היכן?
תשובה:
במשל שסיפר חנארו לחניכים במפגש הפרידה שלו ושל חבורתו מהעולם. ("מתנת הנשר")
החתן לא הופיע, אבל לכלה המאוכזבת נותר עדיין החזירון שלה...
============== 
5.8.19

הסיפור על החתונה שבוטלה בעיצומה נמצא אכן ב"צדו הפעיל של האינסוף" בפרק ההקדמה.
הוא מובא כדוגמה שלילית לאירוע חיים הראוי להיזכר, לאירוע בעל חשיבות על זמנית.
כלומר אין בו מפגש עם הרוח, אין בו ליבה מופשטת של הכישוף, אין בו מאבק לחיים ומוות על ידע.
הדברים שאני אומר אולי לא עומדים במבחן הדוגמאות לאירועים כאלה.
אולי.
============== 
5.8.19

אפרופו השיר "שוב לבד", אני מזכיר שהלוחם מחפש את הלבד כדי להשתחרר מנקודת הייחוס של מכריו.
הנה משהו אינסטרומנטלי, אשר ככזה הוא מאפשר מֶלֶל התואם את תפישת הלוחם.

============== 
5.8.19

הרצאה טובה ומומלצת של פרופ. רחל אליאור על התפתחות הקבלה.
מבט היסטורי מעניין.
מה שלא אהבתי הוא הגישה השכלתנית אקדמית המבטלת את המיסטיקה ואת עולם הנסתר כיצירות של הדימיון.

============== 
6.8.19

סיימתי לקרוא את "אשת סגולה" (Medicine Woman) של לין אנדרוז בעברית.
סיפור חניכה של אישה מערבית אצל שמאנית אינדיאנית באיזור החוג הארקטי של קנדה.
יש המון עניינים המזכירים רעיונות מספרי קסטנדה, אבל בכל הספר אין כמדומני אפילו לא רעיון אחד שהוא מעשי או בעל נגיעה לעולם המוּכַּר. בסוף שלב זה של החניכה היא מקבלת הנחיה לכתוב ספר על הידע הקדוש הזה, בדומה לקסטנדה.
כך כנראה מעלים על הכתב ידע קדוש שבמהותו הוא סודי.
ספרי קסטנדה הם ברובם המכריע מאד אניגמטיים, אבל ספר זה סתום וחידתי בדרגה גבוהה הרבה יותר. הידע שמעבירה השמאנית אינו קל להבנה, אם לנסח זאת בעדינות. קוראי קסטנדה יוכלו לחוש הרבה נקודות דימיון, ואולי אפילו ימצאו השראה להבנת נקודות סתומות אצל קסטנדה.

הספר יצא לאור במקור האנגלי בשנת 1981. השנה שבה יצא "מתנת הנשר", הספר השישי של קסטנדה. כקורא עלתה בי מדי פעם התהייה האם יש כאן גניבות ספרותיות מקסטנדה, אבל אני נוטה לחשוב שסיפור החניכה הוא אוטנטי.

נראה לי שהיא כתבה כ-12 ספרים. זהו הספר הראשון. השני, שגם הוא תורגם לעברית, כבר ממתין לי על המדף. נמתין ונראה אם יהיה בכוחו לגרום לי לצלול לתוכו. יש לי תחושה שהדבר בכוחו. :)
============== 
6.8.19

לין מדברת על ספרה ה-20, ועל דרכה בכלל.

==============
6.8.19

אחת הביקורות על ספריה של לין, ביקורת הכורכת אותה ואת קסטנדה יחדיו:

Vine Deloria, Jr., a Standing Rock Sioux attorney and author of Custer Died for Your Sins and God is Red, has this to say about Andrews:

Jamake Highwater, Lynn Andrews, and Castenada are all of the same genre. Their writing is interesting, but it has nothing to do with Indians. It’s about what white people think Indians should be.

ביקורת חלשה מאד. כבר נטען כנגד קסטנדה שהידע בספריו איננו של שבט היאקי וגם איננו של אף שבט אינדיאני או תרבות ידועים. אני בדרך כלל לא מבזבז זמן על ביקורות כאלה. אבסורד שמלומדים מניחים שאם ידע אינו מוכר להם אז הוא חייב להיות פיקציה. 

============== 
7.8.19

הרהור פומבי
האם ייתכן שתא הזרע של הגבר נושא את נקודת המאסף והביצה של האישה נושאת את פקעת הסיבים, כשההפריה היא בעצם הכנסת הנקודה לתוך הפקעת?
============== 
7.8.19

קטע מ"אשת סגולה" המזכיר משהו מ"שבונו".
"גנבת כוח היתה הדבר המסוכן ביותר, משום שאילו גנבת אחד מחפצי הכוח האלה, מחובתו של הבעלים להרוג אותך. היו דברים מסוכנים יותר לגנוב. אילו היית מסוגלת להתגנב ולגנוב שיר או פולחן של כוח, כי אז מחובתו של כל המחנה להרוג אותך". (עמוד 135)
מה זה מזכיר מ"שבונו"?
פלורינדה הצליחה ללמוד את שיר ההקורה של המכשף אירממו-ווה. הוא טען שבלתי אפשרי שהיא שמעה אותו שר זאת כי הוא שר מאד בלחש.
בסיטואציה ההיא הוא שקל לפגוע בה.

גניבת כוח, או ליתר דיוק בעלי ברית (הקורות), מוזכרות בספר. בין היתר בניסיון של אירממו-ווה בסוף הספר לפתות את ההקורות של פלורינדה לעבור ולשכון בו, בחזהו. הוא לא הצליח וייתכן שהוא אפילו הפסיד את שלו לפלורינדה.
גם אנגליקה הפסידה את כוחה למכשף במאבק כוח ביניהם.

מאבקי כוח בעלי פוטנציאל קטלני יש בספרות שלנו ב"הטבעת השניה של העוצמה" בין החניכים.
האם יש איזכור של גניבת חפץ עוצמה בספרות שלנו?
יש את גניבת החוד (edge) על ידי לה-גורדה מילדותיה, כדי לחזור ולהיות שלמה. דרך אגב, החוד הזה נגנב על ידי הילדים הנולדים מהוריהם, וזו כנראה הסיבה שהוא נגנב בחזרה.
האם יש דוגמה לגניבת חפץ עוצמה?
אני מזכיר שחפצים ניתן לטעון בעוצמה על ידי הנחתם על דרכה של הרוח ("מסע לאיכטלאן").
==============
8.8.19

הצעה פרשנית הנוגעת לריקוד האחרון של הלוחם
"השמש הגוועת תאיר עליך מבלי לצרוב (אותך), כפי שהיא (it) עשתה היום. הרוח תהיה רכה ונעימה וראש הגבעה שלך ירעד. כאשר תגיע לסוף ריקודך אתה תביט בשמש משום שלעולם לא תראה אותה שוב בעירות או בחלימה, ואז יצביע המוות שלך אל הדרום, אל המרחבים העצומים." ("מסע לאיכטלאן" עמוד 157)

הערה: כינוי הגוף של המוות, על פי בדיקה קצרה שערכתי כרגע בספרים, הוא ניטרלי, it (לא זכר ולא נקבה), כמו השמש בקטע הנ"ל.

אני רוצה להציע שבמקרה המתואר, ההבטה בשמש היא הבטה במוות. לאו דווקא משום שהשמש היא המוות, אלא בגלל שמדובר בשמש הגוועת (ההולכת ומתה). כלומר, דבר גווע (dying) הוא דבר שהמוות פועל עליו, נוכח בו, פורם אותו. כשהוא הביט בשמש הגוועת הוא הביט (גם) במוות, וכשהוא רקד למוות הוא רקד לשמש.
מכיוון שהוא יביט בשמש השוקעת הגוועת, הוא יביט מערבה, ולכן, אם אני צודק בהצעה הפרשנית, ההצבעה לדרום היא הצבעה שמאלה.

זו הצעה פרשנית.
אני לא יודע אם השמש מתה בכל יום ונולדת מחדש בכל בוקר, כפי שנאמר במיתוסים מסויימים. אי אפשר להסיק זאת מהקטע הנ"ל, אלא רק שכאשר הוא ירקוד את ריקודו האחרון יהיה זה סוף היום והשמש תגווע.
לדעתי, אם לא נשתחרר מהרעיון ש"השמש הגוועת" היא רק מטפורה, ולא נקבל את הרעיון שהמוות הוא ישות, ולא נשתחרר מהתפישה הרווחת המדעית, האומרת שהשמש היא כדור אש במרחק כך וכך קילומטרים, והארץ הוא כדור המקיף אותה... וכל שאר הקוסמולוגיה המודרנית, לא נוכל להתחבר לתפישה הזו.
============== 
8.8.19

ציור יפה בהשראת כתבי קסטנדה:
"מקסיקו המסטית". ציור של Dana Jutzi

==============