פבליטו מספר מה סיפר לו הנגואל: "הוא אמר לי שכמה מן הפירמידות היו אי-עשיות ענקיות. הן לא היו מגורים, אלא מקומות שנועדו ללוחמים לבצע את החלימה שלהם ולתרגל את הקשב השני שלהם. את שהם עשו הם תיעדו בציורים ובשרטוטים [figures, ייתכן גם דמויות, תבליטים. פחות סביר: מספרים] על גבי הקירות."
("מתנת הנשר" עמוד 19 למטה)
.
מה פירוש "הפירמידות הן אי-עשיות עצומות מימדים"?
עשייה היא, על פי הבנתי, כל פעולה או סדרת פעולות שאין להן תכלית ידועה או מובנת או רצויה למיינד הרגיל (הזר). זה כולל את התפישה. מה שאנו תופשים הוא תוצאה של עשייה. דון חואן אומר לקסטנדה ששניהם עושים (יוצרים) את המסעדה שבה הם יושבים, כי הם יודעים לעשות חדרים: "אנו עושים את החדר הזה. טבעות העוצמה שלנו טוות את החדר הזה לכדי קיום [spinning this room into being] ברגע זה ממש."
(מסע לאיכטלאן" סוף פרק 16)
איש ידע מפתח טבעת נוספת אשר מתחברת לאי-עשייה ובאמצעותה הוא טווה עולם אחר.
(שם)
(שם)
.
פרשנותי:
הפירמידות הקדומות במקסיקו הן הצד הנגלה, תוצאת עשייה של המיינד שלנו. ויש להן צד שאינו נגלה, אלא לקשב השני, צד אשר ניתן לטוותו לידי קיום באמצעות אי-עשייה.
הציורים והשרטוטים נעשו על קירות הפירמידה, כלומר בחלק הנגלה.
הציורים והשרטוטים נעשו על קירות הפירמידה, כלומר בחלק הנגלה.
טאישה בספרה הראשון מספרת שממקום תצפית מסוים בית המכשפים נראה שונה ממראהו הרגיל. זה לדעתי כי הקשב השני מעורב אז בתפישתה.
.
תצלום אילוסטרציה:
המסדרון המפואר, השני מתוך שניים, שמוביל לחלקו הפנימי יותר בקברו של רעמסס השישי, שבו נמצא גם חדר הקבורה, עשיר בצבעים והירוגליפים רבים, חלקם מתארים קטעים מתוך ספר המתים, טקסט לחשים מצרי עתיק שנועד לסייע ולהדריך את המתים בעולם הבא.
.
**************************
הערות ותוספות
===========
24.11.20
עצם העניין, סוד הסודות, כידע פופולרי
=============================
=============================
נושא הנושאים [the topic of topics, תורגם מוקד המוקדים, בפרק "צללי הבוץ" שב"צדו הפעיל של האינסוף", עמוד 206] עניינו הטפילים הלא-אורגניים הטורפים את האנרגיה האמוציונלית שלנו.
רעיון זה צץ בימינו בחוגים שאינם טולטקיים. ייתכן מאד ש"מוקד הרעש" של הרעיון הוא בדיוק הפרק הזה בספרו של קסטנדה, ויתכן שהיו מוקדי רעש נוספים. זו לא שאלה ששווה להשקיע בה זמן, לדעתי: כשמחשבה מסוימת מגיע זמנה, היא מוצאת את הפירצות כדי לעלות אל פני השטח, אל המודעות הקולקטיבית.
רעיון זה צץ בימינו בחוגים שאינם טולטקיים. ייתכן מאד ש"מוקד הרעש" של הרעיון הוא בדיוק הפרק הזה בספרו של קסטנדה, ויתכן שהיו מוקדי רעש נוספים. זו לא שאלה ששווה להשקיע בה זמן, לדעתי: כשמחשבה מסוימת מגיע זמנה, היא מוצאת את הפירצות כדי לעלות אל פני השטח, אל המודעות הקולקטיבית.
הנה דוגמה: הנושא עולה בדבריו של מישהו, המעניק השראה רוחנית לרבים, שגם מוסיף עוד כמה אמירות התואמות את התפישה הטולטקית, כמו: אנו ישויות רבות מימדים החוות את עצמן כבני אדם, וכל זה בהקשר האקטואלי של תסריט האימים הקורם עור וגידים בעולמנו, שהולך ונעשה יותר ויותר אורווליאני (1984), כלומר יותר ויותר מתקרב לגן העדן הטולטקי , שבו חלאות סדיסטיות מקבלות יותר ויותר כוח. אנו זוכרים כמה התמוגג דון חואן החניך כאשר ליחך עפר תחת שוטו של המשגיח הרודני, וכמה אסיר תודה הוא היה על מזלו הטוב
האם לפני עינינו הולכת מתגשמת נבואתו של דון חואן באותו ספר, בה הוא מדבר על אותו נושא מזווית אחרת ובטרמינולוגיה דומה:
the issue of issues [נושא הנושאים]:
the issue of issues [נושא הנושאים]:
"אנו יצורים ההולכים אל מותם," הוא אמר. "אנחנו לא אלמותיים, אבל אנו מתנהגים כאילו היינו כאלה.
זהו הפגם שמחסל אותנו כיחידים ויום אחד יחסל אותנו כמין [המין האנושי]."
(בפרק "מידות ההכרה")
.
שאר עצותיו של הבחור (שם) אינן טולטקיות, לדעתי.
=====================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה