מאמר נוסף גויר.
חומר קריאה ליום כיפור, אם תרצו.
מחלתו הסופנית של המחבר מרחפת מעל כל המפגש עם קסטנדה ולבסוף היא פורצת בגלוי לתוך הראיון וזוכה להתייחסותו של קרלוס.
דברים אחדים שצדו את תשומת לבי:
"הדיסציפלינה הזו [הטולטקית] היא משהו פנימי", אומר קסטנדה בשלב מסוים. "יש טכניקות, אבל הן חייבות לקבל חיזוק באמצעות החלטה, ובאמצעות תחושה מבפנים. עליך להגיע להחלטה וההרגשה הזו בעצמך. מבחינתי זה עניין של התחדשות יומיומית".
-----------------------------------------
"אילו יכולתי לשאול את דון חואן שאלה אחרונה", הוא מתחיל באיטיות, "הייתי שואל, איך הוא ריגש אותי כל כך? איך הוא נגע ברוחי כך שכל פעימה של הלב שלי מלאה בתחושה של הדרך הזו?"
---------------------------------------
ובתשובה לבעיית מצבו הבריאותי הסופני של המחבר: "[במקומך] הייתי זז. הייתי קופץ מהחריץ".
=========================
המאמר בקובץ נפרד
https://drive.google.com/file/d/1jku2dEgYcaOLDo1EMyZLr_6hnWTkb6Go/view?usp=sharing
המאמר בתוך הקובץ המרוכז המתפתח של תרגומי ראיונות, הרצאות וכו. של חבורת קסטנדה
https://drive.google.com/file/d/1rkY1jgGNYtGPF_0DTAkd4_-36rKHx56B/view?usp=drive_link
קריאה נעימה ומחכימה.
==========================
יום שישי ה-11.10.24 הוא כנראה יום עוצמה.
יום המגיע במחזוריות של 18 יום.
האם לא כך עם כל דיסיפלינה מתמשכת?
השבמחקיש ביהדות, לדוגמה, ככל שאני זוכר, אמירה כמו מספיק לומר את התפילה גם ללא כוונה, כי גם אז היא עובדת/נשמעת.
מחקייתכן שקסטנדה לא רצה לייחד את הדיסציפלינה הטולטקית, אלא רק להדגיש בה את המרכיב הזה.