כפי שרומזת הכותרת, אנו ממשיכים בנושא ה-שבע.
הכותרת היא בדיחה פרטית. sorry
לכבוד השמש שיצאה
"A Brighter Day" by Brian Bolen-Smooth Jazz Sax
אם כן, יש לנו 7 עולמות לא אורגניים, רצועות של האצלות, אשר מקיפות את עולמנו כבצל, ובכך חוצצות בינינו לבין מקורנו, גוף האנרגיה של האדמה.
יש נושאים בספרות הטולטקית שהם מסווגים בדרגת "סודי ביותר", ורק רמזים מורשים להינתן לקוראים. האופן שבו נוכחות הרצועות הללו בעולמנו הוא לדעתי אחד מהם.
על פי הפרשנות שלי, לא רק שהעולמות הלא-אורגניים נוכחים בעולמנו, הם אלה שמהווים אותו. כל עולמנו התפישתי, בכל החושים, אינו אלא הבמה שעליה מציגים הלא אורגניים.
הלא אורגניים עצמם נמצאים מאחורי הקלעים, ואי אפשר להגיע אל אחורי הקלעים ללא הסכמתם,
"מה לילוד אשה בינינו" (נאמר מפי מלאכי השרת לאלוהים כאשר עלה משה למרום כדי לקבל את התורה. תלמוד בבלי).
שבע שנים הוא מחזור של זמן, אבל זהו פרק זמן של זמן לינארי, שנה אוחזת בעקב אחותה, ועל פי השערתי, בכל שנה יש דומיננטיות לרצועה אחרת.
איך לשלב את הלינאריות הזו עם היותם 7 עולמות מקבילים, כקליפות בצל?
אני חושב שהפיתרון הוא מודל הספירלה, המשלב, באספקטים שונים שלו, את השניים.
הרעיון שכל דבר בעולמנו עשוי 7 שכבות, מזכיר לי אגדות שבהן העומד להיוולד מקבל מתנה מכל אחת מהפֵיות.
למה אנו לא חווים אותם כשבע שכבות נפרדות?
כי אנו לא רגילים להתייחס לחושים כמימדים שונים, וגם מכיוון שיש ביניהן תיאום.
האם לא ברור לכל אחד מאיתנו שאנו לא יכולים לשים צבעים, צלילים טעמים... על אותה סקאלה?! זה לערב מין בשאינו מינו. ס'פאסט נישט.
העולם הנתפש על ידינו הוא חיבור של 7 תפישות נפרדות, אבל איננו ערים לאקט השילוב הזה, כמו שאיננו ערים לשלבים ראשוניים אחרים בתהליך התפיסה, אלא לתוצר הסופי.
***
שאלת רשות:
אם 7 הוא מספר מהותי בכל בריאה, מדוע היום השביעי בשבוע הוא שבת, יום מנוחה?
***
אם ה-7 הוא מהותי ליצירה, אפשר לצפות שהוא יהיה כזה גם בכל הרס.
כמה הקפות הקיפו בני ישראל את חומת יריחו עד שנפלה?
זה מקשר אותי לספר שקראתי לאחרונה, אודות בריאה:
"הגולם, האח השקט" של מרים פרסלר.
הספר מביא את סיפור הגולם מפראג מנקודת מבטו של נער יתום קרוב משפחתו של המהר"ל שעבר להתגורר בביתו של הרב.
החזקתי מעמד עד סופו וזה אומר שהוא לא רע. אבל לא יותר מזה. אני מודה ששקלתי כמה פעמים להפסיק את הקריאה בו, אבל לבסוף שרדתי אותו עד סופו (אפשר לחשוב שהתהלכתי בדרך-עם-לב שהייתי צריך לשרוד עד סופה).
זהו כמובן סיפור בדיה המשלים חללים בסיפור ההיסטורי והתקופתי המקובל, ואין לצפות ממנו לידע קבלי, אבל הסיפור משובץ בהרבה מאד פסוקים מהיהדות וגם קצת אמירות קבליות.
השמדת הגולם לבסוף, על ידי הרב ותלמידיו, נעשית בהקפתו 7 פעמים בכיוון הפוך לכיוון בריאתו, ואמירת משפטי היצירה אותו מהסוף להתחלה (כך על פי הסופרת).
הסיפור מביא על קצה המזלג את תלאותיהם של היהודים בפראג ולא רק, את הפרעות, וגם תיאורים של מאבקו של הגולם באותם פורעים. הגולם נוצר על מנת להגן על היהודים כנגד פורעים.
מה ש-M16 קטן יכול היה לעשות...
הנה קטע שאהבתי מתוך הספר.
הרקע: זמן קצר אחרי פוגרום. הגולם נאבק בפורעים והציל יהודים רבים. הרבי שבקטע הוא המהר"ל:
כמו שנאמר על דון חואן וסילביו מנואל (בהקשר לוואגינה הקוסמית), גם אני כנראה חובב שערים 😊
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
3.1.18
לה-גורדה שהתה בתוך ארון מתים עשוי אדמה במשך 9 ימים.
היה זה על מנת להיטהר מהשפעתה של האבן שקשב שני של מכשף קדום הוטבע בה.
איך זה מסתדר עם המחזור של 7?
המקרה מובא ב"מתנת הנשר" ויש שם שתי דוגמאות נוספות ל- 9 ימים, וכולן קשורות בריפוי.
לדעתי, הדוגמאות קשורות כולן באנרגיות שמחוץ לעולם הלא-אורגני: הקשב השני של המכשף הקדום שהוטבע באבן, ראייה יחדיו של קסטנדה ולה-גורדה של אנשים כפקעות זורחות שבעקבותיה הם אמורים שלא לדבר על כך במשך 9 ימים. ועוד מקרה של המחלה היזומה על ידי המכשפים לפלורינדה המבוגרת כשהייתה צעירה.
על כן, מקרים אלה, ככל הנראה, אינם פוגעים בטענה אודות היות המחזור הבנוי על 7 פרקי זמן טבעיים (ימים, שנים) כנמצא ביסודו של עולמנו, משום שמדובר על אנרגיה מחוץ לעולם זה.
מוטיב השבע, כפי שטענתי, אינו מוגבל בעולמנו רק למחזורי זמן, אלא לכל אספקט.
הערה תרגומית:
ב"מתנת הנשר" עמוד 40 נאמר שקסטנדה, בעקבות חווית הראייה המשותפת עם לה גורדה, היה סעור ונרגש, והיה "ברקיע השביעי". במקור המילה היא אופוריה. מכיוון שבספרות זו רקיע שביעי, ורקיעים בכלל, אינם סתם מושגים ספרותיים, צריך להיזהר.
לכן אני מציע לגבי תרגום של ספרות זו: לוותר על היופי הספרותי ולהיצמד לטקסט ככל האפשר. ואם צריך להשתמש במושג לועזי, שיהיה.
==================
3.1.18
ראוי לציין שעץ החיים הנוֹרדי Yggdrasil מחבר בין 9 עולמות.
ייתכן שבהשוואה למנורת 7 הקנים (עץ החיים, האשרה), הוא פשוט מכליל שני עולמות שבתחום השורשים.
==================
4.1.18
מקבילה גנוסטית ל-7 העולמות הלא-אורגניים:
בגנוסטיקה ישנם שבע כוחות/ישויות המשרתות את האל הבורא (דמיורגוס) המכונים אַרכּוֹנים.
מתוך הויקיפדיה:
An archon, in the Gnosticism of late antiquity, was any of several servants of the Demiurge, the "creator god" that stood between the human race and a transcendent God that could only be reached through gnosis.
לפי הנאמר: מערכת זו חוצצת בין האנושות לאלוהות שמעבר לעולם, בטולטקית: הרוח.
ושם, בהמשך:
the seven world-creating archons, known as the Hebdomad (ἑβδομάς). These Seven are in most systems semi-hostile powers,
שבעה בוראי עולמות, והם לא בדיוק כוחות מיטיבים.
הם האצלות, כלומר נובעים מתוך הדמיורגוס, ובהמשך זה מתוך זה. זה מסתדר היטב עם הטענה החשובה של דון חואן, שהחושים הם דרגות של מודעות, טענה שהביאה אותי לקשר בין החושים ושכבות הבצל של העולם.
הרעיון של מאבק ב-7 כוחות עוינים כדי להגיע אל האל, נמצא גם בתרבויות מסופוטמיה, שם צריך לעבור על פני 7 אנוּנַקים כדי להגיע אל האל אַנוּ.
ובעקבות אמירה זו אני מזכיר את טענתו של דון חואן שהמעבר דרך העולמות הלא-אורגנים איננו הדרך היחידה, אלא שהשושלת שלו מאולצת לעשות כך.
הערך המעשי של מערכות אמונה כאלה, בעלות דימיון לטולטקית, הוא בכך שייתכן וניתן יהיה למצוא בהן תוספות למידע הכל כך מינימלי ומרומז המובא בספרי קסטנדה.
הערך המעשי של מערכות אמונה כאלה, בעלות דימיון לטולטקית, הוא בכך שייתכן וניתן יהיה למצוא בהן תוספות למידע הכל כך מינימלי ומרומז המובא בספרי קסטנדה.
==================
5.12.18
וויליאם בלייק, משורר, צייר, הוגה ומיסטיקן בן המאה ה-18 באנגליה. נתקלתי באזכורים של דברים מאד מעניינים ביצירותיו.
הוא פיתח מיתולוגיה משל עצמו, כך אמרו עליו. אחת היצירות המיסטיות הסתומות שלו תורגמה גם לעברית: "ירושלים, האצלתו של הענק אלביון". (האצלה - כמו האצלות הנשר, emanation). למי שרוצה לקבל מושג, יש על כך ערך בוויקיפדיה. היצירה מספרת על ענק, אלביון, שירד לעולם כשהוא מפורק לארבעה אנשים, ומכל אחד מהם נובעת האצלה נשית, ושאיפתם היא לחזור אל מקורם. יש ביצירה עירוב של דמויות ומקומות גיאוגרפיים, כלומר ישות היא גם מקום גיאוגרפי. האסוציאציה הטולטקית שלי היא: מקומות בפקעת האישית הם בעלי קורלאט למקומות בפקעת של כדור הארץ.
הנה אחד הציורים שלו: נחש הנחושת (שרף) שמשה יצר כדי לרפא את בני ישראל שהוקשו על ידי נחשים.
אני מביא את היצירה, ראשית כי היא מרשימה, ושנית כי ספרתי בה 7 סיבובים של הנחש סביב המַטֶה.
הצעתי קודם לכן את מודל הספירלה לאופן ארגון 7 השכבות.
את סיפור הריפוי המקראי הזה אפשר, לדעתי, לפרש כמשל לשחרור מהטפילים. נחש הנחושת (הענברי, מייצג את הרוח) המוציא אותם לחירות מהנחש המלופף סביבם (וסביבנו).
כהמשך לפירוש הטולטקי: המחלה של בני ישראל לפי הסיפור המקראי, שמקורה בנחשים, היא הספק: "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר?". גם אצל הטולטקים הספקות הם מקור הרע, מקורן בטפיל.
למען הדיוק, על פי הטקסט הנחשים באו כעונש על הספק. מכיוון שזה לא תואם בדיוק את הפרשנות הטולטקית שלי, אני נוטה לשער שעורך מאוחר של הטקסט שיבש אותו.
אני נוטה לחשוב, אין לי כרגע אסמכתאות לכך, שאת מקום הנחש הטפילי צריך לתפוס נחש טוב, שליח הרוח, (נחש הנחושת במשל המקראי), כדי לסתום את אותן נקודות תורפה שאותן תפס, ודרכן השתלט עלינו, הנחש הטפילי.
הנחש הטוב הוא כנראה מבנה החבורה שאפילו מדומה לנחש, ובמיוחד לנחש המעופף קצאלקואטל.
==================
5.1.18
אם יוּתַּר לי להמשיך להשתעשע בנושא זה:
המילה "נחושת" היא בעלת דמיון ל"נחישות" (כוונה בלתי כפיפה).
אם כן, נחש הנחושת (מלשון נחישות) גובר על נחשי הספק.
מאבק נחשים נוסף אנו מוצאים קצת קודם לכן במקרא: הנחש של משה שניצח את נחשי החרטומים.
==================
5.1.18
מדוע אני מתפתל במציאת קשרים בין נחש הנחושת והנחש המעופף קצַאלְקוֹאַטְל, כששַרַף, הוא הדמות של נחש הנחושת, הוא נחש בעל כנפיים?!
לכאורה, על פי המתואר בספר ישעיהו, יש לשרף שש כנפיים, אבל בשתיים הוא מכסה את פניו, בשתיים את רגליו, ולמעשה רק בשתיים הוא מעופף.
==================
6.1.18
עוד מישהו שהמציא "מיתולוגיה אישית", גם הוא בריטי:
ג'יי קיי רולינג, שכתבה את הסדרה "הארי פוטר", אשר לעניינינו, המספר שבע הוא מאד יסודי בה.
7 ספרים נכתבו על הארי פוטר.
מצד אחד מדובר בשבע תקופות זמן עוקבות.
מצד שני, מתברר שבכל אחד מהשבעה ישנה תבנית-על זהה, מה שהופך אותם למחזוריים. בכל אחד מהמחזורים ישנו מאבק, הניתן לראותו כהיטהרות.
הלוחמים הטולטקים עברו לדעתי דרך שבעת העולמות הלא-אורגניים מסיבה דומה:
הם הובאו להילכד בכל אחד ואחד מהם ונאלצו לחלץ את עצמם משם בכוחות עצמם, או בעזרה מינימלית.
לדעתי, המורים הנגואלים עוררו בחניכיהם דחף, כגון: סקרנות, או תאווה. והשתמשו בזה כדי ללכוד את החניכים באותם עולמות, כל פעם בעולם אחר. פעמים רבות מאד קראנו שמיד כאשר דון חואן החניך או קסטנדה הביעו באופן מילולי סקרנות לגבי עניין מסוים, סקרנות שאולי הייתה מעורבת בתשוקה נוספת, ניצל זאת הנגואל כדי להביאם לאותו מקום, לכאורה כדי שיבינו את התשובה בעצמם, אבל, לדעתי, בעיקר כדי שייחלצו את עצמם משם.
הביעו באופן מילולי - כי אם אינך אומר בעולמות אלה "רוצה אני", אי אפשר ללכוד אותך בהם (הדוגמה הברורה ביותר היא קסטנדה והסיירת הכחולה).
דוגמה לשימוש בתאווה: לה-גורדה שקיוותה שהחפץ הקדום יעניק לה עוצמה. אני מאמין שהיא הוּלכַה לתוך המלכודת הזו. הטיהור שלה, על ידי קבורה באדמה למשך תשעה ימים, היה רצוף מאבקים.
המלכודת של הלא-אורגנים לקסטנדה, כשהפיתיון היה הסיירת הכחולה, עשתה שימוש ברגש הסלידה של קסטנדה, הסלידה שלו מכבלים. הסיירת הכחולה הייתה כלואה שם והוא השתוקק לשחרר אותה. מעניין שהסקרנות הרבה שעוררו בו הלא-אורגניים במסעות החלימה שלו בעולמם לא הייתה מספיק חזקה בשביל ללכוד אותו שם.
הרעיון של הבאת החניכים לתוך המלכודות מוזכר כאשר דון חואן סיפר על כך שהנגואל אליאס והאישה-נגואל שלו הוצעו ללא-אורגנים. דון חואן מנסה לבלבל אותנו באומרו שהייתה זו שיטה של המכשפים הקדומים. להסיק מאמירתו שאין משתמשים בזה עוד היא מסקנה מוטעית (לדעתי).
המפגש של קסטנדה עם המכשפים הקדומים ובעלי בריתם ("האש שבפנים") היה משהו דומה, כלומר יצירת מפגש ביניהם, כשקסטנדה משמש פיתיון. זה לא מתואר שם בצורה מפורשת כזו, אבל ישנם מספיק רמזים לכך.
לגבי "המציאו מיתולוגיה אישית" (בהתייחס לוויליאם בלייק ולג'יי קיי רולינג):
אני לא בטוח שיש דבר כזה "מיתולוגיה אישית", ובטח לא חושב שיש בזה בסיס כדי להצדיק זלזול בהישגיהם.
המרכיב האישי, אם יש כזה, הוא לא חלק מהמהות, הוא בגדר לבוש קונקרטי של רעיונות בעלי תוקף.
==================
6.1.18
למקרה שיבוא מישהו ויקשה:
מאיפה אתה מביא את הקשקוש הזה של טיהור?
רעיון הטיהור נאמר בנוגע ל"טיהור חולית החיבור אל הכוונה".
אני מציע את הפרשנות ש-7 העולמות הלא-אורגניים הם בדיוק אותו זיהום שחוסם אותנו אל הכוונה/הרוח/גוף האנרגיה של הארץ.
==================
6.1.18
חולית החיבור הזו היא הרצון, שהוא השורש המחבר אותנו אל גוף האנרגיה של האדמה.
==================
6.1.18
הטענה אודות 7 החושים הייתה מסקנה שלי מהזיהוי שהצעתי בין היות החושים (על פי דון חואן) דרגות של מודעות, עם מבנה העולם כשבע קליפות בצל העוטפות את עולמנו.
נתקלתי בתמונה הבאה.
"7 חושים" מופיע אחרון ברשימה, ללא פירוט או הבהרה כלשהי.
אינני יודע מי הכין את הדף הזה, מה נימוקיו, האם הדברים נכונים... הבאתי זאת רק משום שברשימה מופיע "7 החושים", טענה שאיננה נפוצה, בלשון המעטה.
ההצעה האחרונה שלי, שאיננה בהכרח סופית, לגבי זהותם של שני החושים החורגים מהמוסכמה, הייתה:
החוש התופס אמוציות (הלב?),
החוש התופס מחשבות (המוח?).
הבעיה בשני איברי החוש (אלה שבסוגריים), ללא קשר לחושים עצמם, היא שהם נמצאים בתוך הגוף, בניגוד לאיברי החוש הרגילים שיש להם מגע עם הסביבה החיצונית לגוף.
==================
8.1.18
הגענו עד כה לרעיון ש-7 הרצועות הלא-אורגניות מקיפות את כל הקיים, ובפרט אותנו. אני לא אומר את גופנו כי גופנו הוא ייצוג חושי חלקי שלנו, והחושים הם "העיניים" של העולמות הלא-אורגניים. (לקחתי את הדימוי מהמקרא: שבעת עיני יהוה)
7 הרצועות הללו נמצאות בתיאום (בד"כ) ולכן ניתן להתייחס אליהם כיחידה אחת.
בואו נקרא ליחידה הזו "הצורה האנושית" 😊 ,
ובואו נקרא את תיאורו של קסטנדה העובר תהליך של אבדן הצורה האנושית המופיע ב"מתנת הנשר" בפרק ששמו "אבדן הצורה האנושית".
התיאורים הרלבנטיים ביותר לעניינינו הם:
"נגלל והולך כשטיח",
"דבר הנגלל בתוך עצמו".
מעניינת גם אמירה נוספת שם:
מה שמתורגם: כ"כל ההתרחשות נמשכה כשעתיים" מופיע באנגלית כ:
לה-גורדה מתארת את החוויה של אבדן הצורה האנושית שלה, בפרק הקודם לפרק זה.
היא מתארת את התהליך כספירלי, אם כי כדימוי: כל חלק משוחרר מצטרף לכוחות המשחררים ומעצים אותם:
מי שרוצה לדמות את הספירלה הזו לנחש, כמו בציור לעיל של וויליאם בלייק, רשאי בהחלט לעשות כך :)
כלומר, שחרור הגרעין על ידי אבדן הצורה האנושית עשוי לתמוך ברעיון שהצורה האנושית מקיפה את גרעין המודעות הזה. צורת הניסוח מספקת תמיכה לזה. לא טענה חזקה, אבל אני מציין גם אותה.
==================
8.1.18
נקודה נוספת בקטע הנ"ל ראויה לציון:
אבדן הצורה האנושית שלו אירע בשעות הבוקר המוקדמות, כלומר באחד משני הזמנים היומיים הנקראים "הסדק שבין העולמות", כלומר הזריחה והשקיעה.
כדי להשלים עוד קצת את הנושא,
התיאור של לה גורדה את אבדן הצורה האנושית שלה נמצא קצת קודם, בתחילת הפרק "לראות ביחד":
כלומר, אצלה התנועה הייתה מהרחם בו זמנית בשני כיוונים: לכיוון הרגלים ולכיוון הגרון.
==================
8.1.18
ככל שאני זוכר, ישנן עדויות אודות חווית היציאה מחוץ לגוף, הקרויות בראשי תיבות OBE, בהן מתוארת היציאה כטיסה במנהרה ובתנועת סחרור, כלומר תנועה ספירלית.
איך זה רלבנטי (אם זה בכלל נכון שישנן עדויות כאלה):
אם נקודת המבט ממוקדת ביחס שבין המלופף והנלפף ומנקודת מבטו של הנלפף (או המשתחרר מהנלפפות) החוויה היא של סחרור, כלומר ספירלה.
אם OBE הוא אבדן הצורה האנושית, אז הוא אבדן זמני בלבד.
==================
8.1.18
חידה
האם מוזכרים בספרות שבעה סוגים שונים של בשר בגוף של בעל חיים כלשהו?
אם אני שואל, אז התשובה כנראה חיובית.
הדבר מופיע ב"צדו הפעיל של האינסוף", בפרק "הקפיצה אל התהום", באירוע מילדותו של קסטנדה שבו הוא צד נשר גדול מאד, את מלך הנשרים, סיפור השייך לאלבום האירועים הראויים להיזכר של חייו של קסטנדה.
על הנשרים, לפחות אלה שבאיזור ההוא, נאמר שיש להם 7 סוגי בשר בגופם, ולכל אחד מהם סגולות ריפוי ייחודיות.
הידע הזה מגיע אמנם מפיו של צייד, וזה כנראה ידע עממי, אבל ההחלטה לכלול אותו בסיפור מעודדת לחשוב שטענה זו נכונה מבחינת הטולטקים.
ייתכן מאד שלא כל בעלי החיים מעוצבים על ידי כל 7 הרצועות הלא-אורגניות, כמו האדם. כבר טענתי שהחושים, ועל כן כנראה גם איברי החוש, נשלטים על ידי רצועות שונות. אם קיבלנו את הרעיון הזה, אז המחשבה שאזורים שונים בגוף מייצגים רצועות לא-אורגניות שונות כמעט מתבקשת.
גם רעיון הריפוי נראה הגיוני. אם יש לי בעיה בחלק גוף מסוים, אז כנראה שאצטרך לצורך ריפויו משהו השייך לאותו עולם, לאותה רצועה לא אורגנית (בואו נקרא לזה אנרגיה של אותו עולם).
==================
9.1.18
יום יום וצירופי מילותיו שלו (אל תחפשו את החכם שאמר את זה, לפחות לא רחוק מהבלוג הזה 😊).
בואו נראה איזה צירופי מילים אני רוקח לכם היום.
עיקרון ה-7 מתרוצץ בראשיהם של בני האדם כבר אלפי שנים, מיד אתייחס לסופיסטים ביוון הקדומה, כדוגמה.
המיוחד בתפישה הטולטקית, אם מקבלים את פרשנותי בעניין זה, הוא שנוכחותו של העיקרון הזה בעולמנו בכל מימדי התפישה שלנו (החושים) מקבל הסבר מצוין. בשיטות אחרות לא בטוח כלל שהוא מקבל הסבר והמבקש ללכת באותן דרכי ידע נדרש לקבל זאת כעובדה של עולמנו; זהו שיגעונו של העולם הזה.
יתרה מכך, אם מקבלים את ההסבר הטולטקי, אז יש בידינו כלי לארגן את הידע ולהשלימו. לדוגמה: אם אנו יודעים שהיחידות הבסיסיות בכל חוש הן שבעה במספר אז נוכל לגשת לכל חוש ולבדוק האם יש בידינו שבע יחידות כאלה ולהשלימם במידת הצורך.
אחד משבעת החושים שהצעתי היה החוש שתופש רגשות (אמוציות).
כנקודת מוצא אפשר לצאת כנראה מגלגל הרגשות הבא המציע 8 רגשות בסיסיים:
גלגל הרגשות של רוברט פלוצ'יק, לקוח מהוויקיפדיה.
ניקח את חוש הראייה. היחידות הבסיסיות שלו הן הצבעים.
שבעה צבעים ישנם בקבוצת צבעי הקשת (בענן).
לפי הוויקיפדיה, ניוטון קבע 7 צבעים בהשפעת הסופיסטים היוונים שחשבו שיש קשר בין הצבעים, התווים המוסיקליים, הכוכבים במערכת השמש, וימי השבוע (כולם 7 במספר).
5.12.18
וויליאם בלייק, משורר, צייר, הוגה ומיסטיקן בן המאה ה-18 באנגליה. נתקלתי באזכורים של דברים מאד מעניינים ביצירותיו.
הוא פיתח מיתולוגיה משל עצמו, כך אמרו עליו. אחת היצירות המיסטיות הסתומות שלו תורגמה גם לעברית: "ירושלים, האצלתו של הענק אלביון". (האצלה - כמו האצלות הנשר, emanation). למי שרוצה לקבל מושג, יש על כך ערך בוויקיפדיה. היצירה מספרת על ענק, אלביון, שירד לעולם כשהוא מפורק לארבעה אנשים, ומכל אחד מהם נובעת האצלה נשית, ושאיפתם היא לחזור אל מקורם. יש ביצירה עירוב של דמויות ומקומות גיאוגרפיים, כלומר ישות היא גם מקום גיאוגרפי. האסוציאציה הטולטקית שלי היא: מקומות בפקעת האישית הם בעלי קורלאט למקומות בפקעת של כדור הארץ.
הנה אחד הציורים שלו: נחש הנחושת (שרף) שמשה יצר כדי לרפא את בני ישראל שהוקשו על ידי נחשים.
אני מביא את היצירה, ראשית כי היא מרשימה, ושנית כי ספרתי בה 7 סיבובים של הנחש סביב המַטֶה.
הצעתי קודם לכן את מודל הספירלה לאופן ארגון 7 השכבות.
כהמשך לפירוש הטולטקי: המחלה של בני ישראל לפי הסיפור המקראי, שמקורה בנחשים, היא הספק: "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר?". גם אצל הטולטקים הספקות הם מקור הרע, מקורן בטפיל.
למען הדיוק, על פי הטקסט הנחשים באו כעונש על הספק. מכיוון שזה לא תואם בדיוק את הפרשנות הטולטקית שלי, אני נוטה לשער שעורך מאוחר של הטקסט שיבש אותו.
אני נוטה לחשוב, אין לי כרגע אסמכתאות לכך, שאת מקום הנחש הטפילי צריך לתפוס נחש טוב, שליח הרוח, (נחש הנחושת במשל המקראי), כדי לסתום את אותן נקודות תורפה שאותן תפס, ודרכן השתלט עלינו, הנחש הטפילי.
הנחש הטוב הוא כנראה מבנה החבורה שאפילו מדומה לנחש, ובמיוחד לנחש המעופף קצאלקואטל.
==================
5.1.18
אם יוּתַּר לי להמשיך להשתעשע בנושא זה:
המילה "נחושת" היא בעלת דמיון ל"נחישות" (כוונה בלתי כפיפה).
אם כן, נחש הנחושת (מלשון נחישות) גובר על נחשי הספק.
מאבק נחשים נוסף אנו מוצאים קצת קודם לכן במקרא: הנחש של משה שניצח את נחשי החרטומים.
==================
5.1.18
מדוע אני מתפתל במציאת קשרים בין נחש הנחושת והנחש המעופף קצַאלְקוֹאַטְל, כששַרַף, הוא הדמות של נחש הנחושת, הוא נחש בעל כנפיים?!
לכאורה, על פי המתואר בספר ישעיהו, יש לשרף שש כנפיים, אבל בשתיים הוא מכסה את פניו, בשתיים את רגליו, ולמעשה רק בשתיים הוא מעופף.
==================
6.1.18
עוד מישהו שהמציא "מיתולוגיה אישית", גם הוא בריטי:
ג'יי קיי רולינג, שכתבה את הסדרה "הארי פוטר", אשר לעניינינו, המספר שבע הוא מאד יסודי בה.
7 ספרים נכתבו על הארי פוטר.
מצד אחד מדובר בשבע תקופות זמן עוקבות.
מצד שני, מתברר שבכל אחד מהשבעה ישנה תבנית-על זהה, מה שהופך אותם למחזוריים. בכל אחד מהמחזורים ישנו מאבק, הניתן לראותו כהיטהרות.
הלוחמים הטולטקים עברו לדעתי דרך שבעת העולמות הלא-אורגניים מסיבה דומה:
הם הובאו להילכד בכל אחד ואחד מהם ונאלצו לחלץ את עצמם משם בכוחות עצמם, או בעזרה מינימלית.
לדעתי, המורים הנגואלים עוררו בחניכיהם דחף, כגון: סקרנות, או תאווה. והשתמשו בזה כדי ללכוד את החניכים באותם עולמות, כל פעם בעולם אחר. פעמים רבות מאד קראנו שמיד כאשר דון חואן החניך או קסטנדה הביעו באופן מילולי סקרנות לגבי עניין מסוים, סקרנות שאולי הייתה מעורבת בתשוקה נוספת, ניצל זאת הנגואל כדי להביאם לאותו מקום, לכאורה כדי שיבינו את התשובה בעצמם, אבל, לדעתי, בעיקר כדי שייחלצו את עצמם משם.
הביעו באופן מילולי - כי אם אינך אומר בעולמות אלה "רוצה אני", אי אפשר ללכוד אותך בהם (הדוגמה הברורה ביותר היא קסטנדה והסיירת הכחולה).
דוגמה לשימוש בתאווה: לה-גורדה שקיוותה שהחפץ הקדום יעניק לה עוצמה. אני מאמין שהיא הוּלכַה לתוך המלכודת הזו. הטיהור שלה, על ידי קבורה באדמה למשך תשעה ימים, היה רצוף מאבקים.
המלכודת של הלא-אורגנים לקסטנדה, כשהפיתיון היה הסיירת הכחולה, עשתה שימוש ברגש הסלידה של קסטנדה, הסלידה שלו מכבלים. הסיירת הכחולה הייתה כלואה שם והוא השתוקק לשחרר אותה. מעניין שהסקרנות הרבה שעוררו בו הלא-אורגניים במסעות החלימה שלו בעולמם לא הייתה מספיק חזקה בשביל ללכוד אותו שם.
הרעיון של הבאת החניכים לתוך המלכודות מוזכר כאשר דון חואן סיפר על כך שהנגואל אליאס והאישה-נגואל שלו הוצעו ללא-אורגנים. דון חואן מנסה לבלבל אותנו באומרו שהייתה זו שיטה של המכשפים הקדומים. להסיק מאמירתו שאין משתמשים בזה עוד היא מסקנה מוטעית (לדעתי).
המפגש של קסטנדה עם המכשפים הקדומים ובעלי בריתם ("האש שבפנים") היה משהו דומה, כלומר יצירת מפגש ביניהם, כשקסטנדה משמש פיתיון. זה לא מתואר שם בצורה מפורשת כזו, אבל ישנם מספיק רמזים לכך.
לגבי "המציאו מיתולוגיה אישית" (בהתייחס לוויליאם בלייק ולג'יי קיי רולינג):
אני לא בטוח שיש דבר כזה "מיתולוגיה אישית", ובטח לא חושב שיש בזה בסיס כדי להצדיק זלזול בהישגיהם.
המרכיב האישי, אם יש כזה, הוא לא חלק מהמהות, הוא בגדר לבוש קונקרטי של רעיונות בעלי תוקף.
==================
6.1.18
למקרה שיבוא מישהו ויקשה:
מאיפה אתה מביא את הקשקוש הזה של טיהור?
רעיון הטיהור נאמר בנוגע ל"טיהור חולית החיבור אל הכוונה".
אני מציע את הפרשנות ש-7 העולמות הלא-אורגניים הם בדיוק אותו זיהום שחוסם אותנו אל הכוונה/הרוח/גוף האנרגיה של הארץ.
==================
6.1.18
חולית החיבור הזו היא הרצון, שהוא השורש המחבר אותנו אל גוף האנרגיה של האדמה.
==================
6.1.18
הטענה אודות 7 החושים הייתה מסקנה שלי מהזיהוי שהצעתי בין היות החושים (על פי דון חואן) דרגות של מודעות, עם מבנה העולם כשבע קליפות בצל העוטפות את עולמנו.
נתקלתי בתמונה הבאה.
"7 חושים" מופיע אחרון ברשימה, ללא פירוט או הבהרה כלשהי.
ההצעה האחרונה שלי, שאיננה בהכרח סופית, לגבי זהותם של שני החושים החורגים מהמוסכמה, הייתה:
החוש התופס אמוציות (הלב?),
החוש התופס מחשבות (המוח?).
הבעיה בשני איברי החוש (אלה שבסוגריים), ללא קשר לחושים עצמם, היא שהם נמצאים בתוך הגוף, בניגוד לאיברי החוש הרגילים שיש להם מגע עם הסביבה החיצונית לגוף.
==================
8.1.18
הגענו עד כה לרעיון ש-7 הרצועות הלא-אורגניות מקיפות את כל הקיים, ובפרט אותנו. אני לא אומר את גופנו כי גופנו הוא ייצוג חושי חלקי שלנו, והחושים הם "העיניים" של העולמות הלא-אורגניים. (לקחתי את הדימוי מהמקרא: שבעת עיני יהוה)
7 הרצועות הללו נמצאות בתיאום (בד"כ) ולכן ניתן להתייחס אליהם כיחידה אחת.
בואו נקרא ליחידה הזו "הצורה האנושית" 😊 ,
ובואו נקרא את תיאורו של קסטנדה העובר תהליך של אבדן הצורה האנושית המופיע ב"מתנת הנשר" בפרק ששמו "אבדן הצורה האנושית".
התיאורים הרלבנטיים ביותר לעניינינו הם:
"נגלל והולך כשטיח",
"דבר הנגלל בתוך עצמו".
מעניינת גם אמירה נוספת שם:
מה שמתורגם: כ"כל ההתרחשות נמשכה כשעתיים" מופיע באנגלית כ:
Whatever had happened to me had taken about two hours to unfold.
unfold - פירושו המילולי: פרישה של משהו המגולגל בתוך עצמו, כגון שטיח (ההיפך מ-fold). באנגלית, זהו דימוי שמשמעותו: התממשות, כלומר כל האירוע הלך והתממש בתוך שעתיים (הערת אגב: ייתכן ומקור הדימוי הוא אריסטוטלי: דברים המתגשמים בעולמנו בעצם עוברים ממצב פוטנציאלי למצב אקטואלי, ותהליך זה זוכה, אולי, לדימוי של פרישה של משהו המגולגל בתוך עצמו. אולי. סתם רעיון שאני זורק כאן).
אבל כדאי לזכור שיש לזה גם משמעות מילולית בעלת רלבנטיות גדולה מאד לנושא הדיון כאן.
אני רוצה להוסיף אזהרה:
הוא מדבר על חווית הגלילה, ועל תנועתה מהראש כלפי מטה עד כפות הרגליים, אבל אין לנו סיבה לשלול את האפשרות שמדובר בתנועה בשני מישורים: גלילה במישור אופקי ותנועה מטה במישור אנכי, כלומר ספירלה.
אני נוטה להבין כך את הדברים (כספירלה), לא משום שהתיאור עצמו מאלץ אותנו לכך, אלא בגלל הרעיונות שדובר עליהם קודם לכן כאן בבלוג.
היא מתארת את התהליך כספירלי, אם כי כדימוי: כל חלק משוחרר מצטרף לכוחות המשחררים ומעצים אותם:
"The Nagual said that losing the human form
is like a spiral. It gives you the freedom to remember and this in turn makes you even freer."
מניסיוני בספרי קסטנדה, הסתרת מידע במסווה של "דימוי בלבד" היא טקטיקה נפוצה מאד בכתבים אלה.
מי שרוצה לדמות את הספירלה הזו לנחש, כמו בציור לעיל של וויליאם בלייק, רשאי בהחלט לעשות כך :)
בהמשך הספר מופיעה האמירה הבאה:
Don Juan told us that losing the human form was the only means of breaking that shell, the
only means of liberating that haunting luminous core; the core of awareness which is the
Eagle's food. To break the shell means remembering the other self, and arriving at the totality
of oneself.
כלומר, שחרור הגרעין על ידי אבדן הצורה האנושית עשוי לתמוך ברעיון שהצורה האנושית מקיפה את גרעין המודעות הזה. צורת הניסוח מספקת תמיכה לזה. לא טענה חזקה, אבל אני מציין גם אותה.
==================
8.1.18
נקודה נוספת בקטע הנ"ל ראויה לציון:
אבדן הצורה האנושית שלו אירע בשעות הבוקר המוקדמות, כלומר באחד משני הזמנים היומיים הנקראים "הסדק שבין העולמות", כלומר הזריחה והשקיעה.
כדי להשלים עוד קצת את הנושא,
התיאור של לה גורדה את אבדן הצורה האנושית שלה נמצא קצת קודם, בתחילת הפרק "לראות ביחד":
She added that in her case, the disintegration of her human form began in her womb with a
severe pain and an inordinate pressure that shifted slowly in two directions; down her legs and
up to her throat. She also said that the effects are felt immediately.
==================
8.1.18
ככל שאני זוכר, ישנן עדויות אודות חווית היציאה מחוץ לגוף, הקרויות בראשי תיבות OBE, בהן מתוארת היציאה כטיסה במנהרה ובתנועת סחרור, כלומר תנועה ספירלית.
איך זה רלבנטי (אם זה בכלל נכון שישנן עדויות כאלה):
אם נקודת המבט ממוקדת ביחס שבין המלופף והנלפף ומנקודת מבטו של הנלפף (או המשתחרר מהנלפפות) החוויה היא של סחרור, כלומר ספירלה.
אם OBE הוא אבדן הצורה האנושית, אז הוא אבדן זמני בלבד.
==================
8.1.18
חידה
האם מוזכרים בספרות שבעה סוגים שונים של בשר בגוף של בעל חיים כלשהו?
אם אני שואל, אז התשובה כנראה חיובית.
הדבר מופיע ב"צדו הפעיל של האינסוף", בפרק "הקפיצה אל התהום", באירוע מילדותו של קסטנדה שבו הוא צד נשר גדול מאד, את מלך הנשרים, סיפור השייך לאלבום האירועים הראויים להיזכר של חייו של קסטנדה.
על הנשרים, לפחות אלה שבאיזור ההוא, נאמר שיש להם 7 סוגי בשר בגופם, ולכל אחד מהם סגולות ריפוי ייחודיות.
had seven different types of
flesh in their bodies, and each one of those seven types served a specific curative purpose.
הידע הזה מגיע אמנם מפיו של צייד, וזה כנראה ידע עממי, אבל ההחלטה לכלול אותו בסיפור מעודדת לחשוב שטענה זו נכונה מבחינת הטולטקים.
ייתכן מאד שלא כל בעלי החיים מעוצבים על ידי כל 7 הרצועות הלא-אורגניות, כמו האדם. כבר טענתי שהחושים, ועל כן כנראה גם איברי החוש, נשלטים על ידי רצועות שונות. אם קיבלנו את הרעיון הזה, אז המחשבה שאזורים שונים בגוף מייצגים רצועות לא-אורגניות שונות כמעט מתבקשת.
גם רעיון הריפוי נראה הגיוני. אם יש לי בעיה בחלק גוף מסוים, אז כנראה שאצטרך לצורך ריפויו משהו השייך לאותו עולם, לאותה רצועה לא אורגנית (בואו נקרא לזה אנרגיה של אותו עולם).
==================
9.1.18
יום יום וצירופי מילותיו שלו (אל תחפשו את החכם שאמר את זה, לפחות לא רחוק מהבלוג הזה 😊).
בואו נראה איזה צירופי מילים אני רוקח לכם היום.
עיקרון ה-7 מתרוצץ בראשיהם של בני האדם כבר אלפי שנים, מיד אתייחס לסופיסטים ביוון הקדומה, כדוגמה.
המיוחד בתפישה הטולטקית, אם מקבלים את פרשנותי בעניין זה, הוא שנוכחותו של העיקרון הזה בעולמנו בכל מימדי התפישה שלנו (החושים) מקבל הסבר מצוין. בשיטות אחרות לא בטוח כלל שהוא מקבל הסבר והמבקש ללכת באותן דרכי ידע נדרש לקבל זאת כעובדה של עולמנו; זהו שיגעונו של העולם הזה.
יתרה מכך, אם מקבלים את ההסבר הטולטקי, אז יש בידינו כלי לארגן את הידע ולהשלימו. לדוגמה: אם אנו יודעים שהיחידות הבסיסיות בכל חוש הן שבעה במספר אז נוכל לגשת לכל חוש ולבדוק האם יש בידינו שבע יחידות כאלה ולהשלימם במידת הצורך.
אחד משבעת החושים שהצעתי היה החוש שתופש רגשות (אמוציות).
כנקודת מוצא אפשר לצאת כנראה מגלגל הרגשות הבא המציע 8 רגשות בסיסיים:
גלגל הרגשות של רוברט פלוצ'יק, לקוח מהוויקיפדיה.
ניקח את חוש הראייה. היחידות הבסיסיות שלו הן הצבעים.
שבעה צבעים ישנם בקבוצת צבעי הקשת (בענן).
לפי הוויקיפדיה, ניוטון קבע 7 צבעים בהשפעת הסופיסטים היוונים שחשבו שיש קשר בין הצבעים, התווים המוסיקליים, הכוכבים במערכת השמש, וימי השבוע (כולם 7 במספר).
Newton chose to divide the visible spectrum into seven colours out of a belief derived from the beliefs of the ancient Greek sophists, who thought there was a connection between the colours, the musical notes, the known objects in the Solar System, and the days of the week
כדי להשביע את חוש הראיה:
שבירת האור העובר דרך מנסרה. בדומה לקשת בענן, אלא שכאן הצבעים ברורים יותר.
הרעיון (הפרשני) ששבע העולמות מתואמים ויוצרים ישות אחת מתבטא כאן בהתאחדות הצבעים ויצירת הצבע הלבן.
עוד כמה תמונות,
הפעם הרצועות במבנה ספירלי או בתנועה (לצורך השראה).
==================
9.1.18
מעניין ש, ככל שאני יודע, לא שרדו כתבים של הסופיסטים, שהיו כזכורני פילוסופים נוודים. ייתכן מאד שהם אפילו לא העלו על הכתב דבר, וכל הידוע לנו עליהם ועל תפיסותיהם הוא מתוך סוקרטס שניהל איתם פולמוסים.
כלומר, אנו יודעים על דעותיהם מתוך כתבי מתנגדיהם, וזה לא מקור טוב במיוחד.
באופן דומה, כמדומני שהמקור העיקרי אודות תפישת העולם של הגנוסטיקאים נמצא בכתבי הנצרות הקדומה, אשר מביאים אותם כצד לוויכוח והתנצחות.
עד שקסטנדה לא כתב על התפיסה הטולטקית, לא היה בידינו, כמדומני, דבר מלבד כמה סיפורים מיתולוגיים שאומצו על ידי עמי האיזור. נחכה ונראה תוך כמה זמן תתחיל מלחמת החורמה כנגד ידע זה, שתיעשה כנראה בכל החזיתות: עיוות (כבר קורה), סילוק של כל זכר לידע הזה.
ההיסטוריה מלאה בסילוקים טוטאליים כאלה.
==================
9.1.18
אני מעמיס על הפוסט הזה עוד כמה דברים שמתקשרים אל נושאו:
הדמות הזו שייכת כנראה לדת איזוטרית בשם Mithraic mysteries.
יש את הערך הזה בהמון שפות, עברית היא לא אחת מהן.
יש בדת הזו 7 שלבים של חניכה והמקדשים שלה נמצאים באדמה. נשמע טוב :)
ישנן כל מיני השערות לגבי זהותה של הדמות, בין היתר איון גנוסטי, כלומר אחת משבע ההאצלות של האל.
==================
9.1.18
מעניין ש, ככל שאני יודע, לא שרדו כתבים של הסופיסטים, שהיו כזכורני פילוסופים נוודים. ייתכן מאד שהם אפילו לא העלו על הכתב דבר, וכל הידוע לנו עליהם ועל תפיסותיהם הוא מתוך סוקרטס שניהל איתם פולמוסים.
כלומר, אנו יודעים על דעותיהם מתוך כתבי מתנגדיהם, וזה לא מקור טוב במיוחד.
באופן דומה, כמדומני שהמקור העיקרי אודות תפישת העולם של הגנוסטיקאים נמצא בכתבי הנצרות הקדומה, אשר מביאים אותם כצד לוויכוח והתנצחות.
עד שקסטנדה לא כתב על התפיסה הטולטקית, לא היה בידינו, כמדומני, דבר מלבד כמה סיפורים מיתולוגיים שאומצו על ידי עמי האיזור. נחכה ונראה תוך כמה זמן תתחיל מלחמת החורמה כנגד ידע זה, שתיעשה כנראה בכל החזיתות: עיוות (כבר קורה), סילוק של כל זכר לידע הזה.
ההיסטוריה מלאה בסילוקים טוטאליים כאלה.
==================
9.1.18
אני מעמיס על הפוסט הזה עוד כמה דברים שמתקשרים אל נושאו:
יש את הערך הזה בהמון שפות, עברית היא לא אחת מהן.
יש בדת הזו 7 שלבים של חניכה והמקדשים שלה נמצאים באדמה. נשמע טוב :)
ישנן כל מיני השערות לגבי זהותה של הדמות, בין היתר איון גנוסטי, כלומר אחת משבע ההאצלות של האל.
==================
בסוף תעורער אתה לא גוי מילא היית גוי חקרן
השבמחק