דימוי זה של החשיבות העצמית מופיע ב"כח השקט", בפרק "להתכוון למַראֶה מסוים", במקור: Intending Appearances. בספר, בתרגום נוראי: "מראיות מתכוונות". מבחינה לשונית זה נכון, אבל אין בזה טיפת הבנה של הפרק. זה לא שהמראיות מתכוונות אלא מתכוונים אליהן, ובכלל "מראיות", מי מבין את המילה הזו. כבר הצבעתי על דוגמאות לרישול קיצוני בתרגום ספר זה (כולל פסקאות חסרות, חוסר תתי-פרקים בתוכן העניינים...).
הפרק מספר על ההתכוונות של ארבעת הטוּליוֹאים למראה פיסי מסוים. הארבעה הם לוחמים מחבורת הנגואל חוליאן.
For the nagual Julian, self-importance was a monster that had three
thousand heads. And one could face up to it and destroy it in any of three
ways. The first way was to sever each head one at a time; the second was to
reach that mysterious state of being called the place of no pity, which destroyed
self-importance by slowly starving it; and the third was to pay for the
instantaneous annihilation of the three-thousand-headed monster with one's symbolic
death.
על פי הקטע, שלושת הדרכים להתגברות על המפלצת הן:
- כריתה של ראש אחרי ראש,
- הגעה למקום חוסר הרחמים ועל ידי כך הרעבת המפלצת,
- חיסול מידי של המפלצת באמצעות מוות סמלי.
אחד הדברים שעלו במחשבתי למקרא הקטע הזה הוא הדמיון למיתוס היווני על מדוזה, שהייתה אישה שבעקבות קללה הפכו שערותיה לנחשים, דמה נעשה ארסי, ומבטה למֵאַבֵּן, כלומר כל המביט בה הופך לאבן. הגיבור שהצליח לכרות את ראשה נעזר בֵּמַראַה כדי להביט בה, וכך לא נפגע ממבטה.
הדימוי של העצמי על שלל מופעיו: החשיבות העצמית, האגו... בספרות הטולטקית הוא של השתקפות עצמית, ואחת המטרות העיקריות של החניכה היא ניפוץ המראַה של ההשתקפות העצמית שלנו, וכך להשתחרר מהמבט שאנו נועצים "בעצמנו", "מבט מאַבֵּן".
אבל למדוזה יש ראש אחד, לא שלושת אלפים.
מצד שני, לנחשים שעל ראשה יש ראשים.
נכון, אבל לא מסופר במיתוס שיש דרך לחסלה באמצעות עריפת ראשיהם בזה אחר זה. מי יודע, אולי האפשרות הזו הייתה קיימת בסיפור המקורי, אבל היא היטשטשה, או טושטשה, בזיכרון הדורות.
סתם תהייה, האם למראה הנחשים הללו אין כוח מהפנט, מאַבֵּן? כלומר, האם לא הנחשים הם אלה שהפכו את מבטה לכזה? באופן דומה, האם הכוח המהפנט שיש לאש אין מקורו ב"נחשי האש" שבה?
סתם תהייה, האם למראה הנחשים הללו אין כוח מהפנט, מאַבֵּן? כלומר, האם לא הנחשים הם אלה שהפכו את מבטה לכזה? באופן דומה, האם הכוח המהפנט שיש לאש אין מקורו ב"נחשי האש" שבה?
נקודת הדמיון החזקה בין שני המיתוסים הנ"ל היא שניטרול הכוח העוין הזה כרוך בהסטת העיניים, הסטת המבט: אצל הטולטקים הסטה מהמראַה, ואצל היוונים הסטה אל המראַה.
נוּ שוֹין, מצאנו דמיון כלשהו למיתוס יווני קדום. מה הועלנו בכך? איך זה מקדם אותנו אל החירות?
לדעתי מציאת קווי דמיון בין הידע הטולטקי ומקורות ידע אחרים עשויה לעזור לנו בהבנה ובהשלמת הידע החסר בספרים.
במקרה שלנו, ההנחה שהמיתוס היווני מצביע על אותו רעיון טולטקי, עשויה להביא אותנו לשאול:
אם המבט המאבֵּן הוא מצבנו הרגיל, כלומר במצב הרגיל של קיומנו אנו מביטים במדוזה כמכושפים, האם המיתוס רומז שאנו זקוקים למראַה נוספת/אחרת שההתמקדות בה תשחרר אותנו מהמבט במדוזה?
האם יש רמז למראַה כזו בספרות הטולטקית, אשר מדברת בצורה מפורשת רק על ניפוץ המראה הרגילה, "המאבנת"?
דרך אגב, אין סתירה לוגית בין שאיפת הניפוץ ורעיון השימוש במראה נוספת. המראה הנוספת יכולה להיות אמצעי לניפוץ המראה הראשונה.
האם לכוח המתנגד למערכת הטפילית, לרוח, יש מראַה אחרת להציע לנו אשר באמצעותה נוכל להתגבר על המראַה שהטפילים מציבים לפנינו?
במילים אחרות: האם האחיזה ברוח מספקת לנו זהות אחרת, אלטרנטיבית?
אני נוטה להשיב על כך בחיוב.
בינתיים, בזמן שאתם מחפשים אחר מראַה אחרת, המראַה של הרוח, הנה מיתוס אחר המדבר על ישויות קוסמיות בעלות שלושת אלפים ראשים.
על פי הסוּפִים, שהם מיסטיקאים מוסלמים, אלה הם שלושת אלפים מלאכי האל, שלכל אחד מהם שלושת אלפים ראשים:
God has three thousand gracious qualities; for each of these attributes He has an angel with three thousand heads and six thousand hand.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
10.1.18
לא מזמן כתבתי שחיפשתי סמל מנורה שבו הבסיס הוא תלת רגלי, כנראה כך זה היה בתקופה הקדומה יותר.
באינטרנט היה קשה למצוא, אבל בספר אנציקלופדי מצאתי שפע ואני שופך את כל הכבודה הזו כאן.
אם המנורה אכן מייצגת עץ (את האשרה, כנראה) אז הבסיס מייצג את השורשים. אם מישהו היה רוצה להסתיר את הקשר לעץ, שינוי הבסיס הוא מהלך שאפשר לצפות שינקוט בו.
===============
11.1.18
לא האמנתם שאנו כבר מביטים במבטה המאֵבֵּן של מדוזה, הנה הוכחה קטנה 😊
השיר "העמדת פנים" (או "נשף מסיכות"), משנת 1972.
אחד הביצועים היפים הוא של הקרפנטרז.
===============
11.1.18
בעניין המראַה של הרוח.
אני לא יכול להצביע כרגע על שימוש מפורש במושג אודות מראַה כזו, אבל באופן עקיף כן.
המראַה האחרת, של הרוח, היא בעצם האחיזה ברוח.
שחרור אחיזתנו בהתקן הזר הוא הדרגתי, לא של זבנג וגמרנו. יש את האמירה של דון חואן ב"צדו הפעיל" שהטפיל בכל פעם חוזר אבל אחיזתו נחלשת, עד שלבסוף הוא עוזב לתמיד.
כל אחיזה המשתחררת מהטפיל הופכת לאחיזה ברוח (לא נאמר במפורש).
הפיסקה הבאה הופיעה בפוסט הקודם. הדגש שם היה על הספירליות. כאן אני רוצה להדגיש בה את ההדרגתיות: כל שחרור של אחיזה במראַה (היא הצורה האנושית) מעביר את האחיזה לרוח:
לה-גורדה מתארת את החוויה של אבדן הצורה האנושית שלה כתהליך כספירלי: כל חלק משוחרר מצטרף לכוחות המשחררים ומעצים אותם:
"The Nagual said that losing the human form
is like a spiral. It gives you the freedom to remember and this in turn makes you even freer."
עוד נימוק, אם כי חלש:
החלק המביט במראַה, הוא חלק שעניינו הבטה, על כן צריך לתת לו אובייקט אחר שבו הוא יוכל להתבונן, לאחוז, כלומר מראַה אחרת.
כך אני גם מבין את הפרוצדורה הנקראת "הסטת העיניים" שעושה הנגואל לחניכיו, והוזכרה כאן בבלוג כמה פעמים (תפיסת ראש החניך/ה מאחורה והטייתו, שמאלה כמדומני...):
לדעתי מדובר בהסטת העיניים אל הרוח (העיניים הרי מוליכות את הכוונה), כשלאחר מכן, לאורך החניכה, עם צבירת עוצמה, ניתן להגדיל את האחיזה עוד ועוד עם כל שחרור מהמראַה הטפילית.
הסטת העיניים הזו מזכירה לי את האמירה של חז"ל:
"פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", כלומר תנו לי נקודת אחיזה קטנה, נקודה ארכימדית...
הנקודה הכי חשובה שחסרה כאן בדיון היא:
ההבטה במראַה מעניקה למתבונן תחושת זהות, הוא מזהה את עצמו בהשתקפות שמולו.
כרגע אינני זוכר רמז ברור לכך שלאחר אובדן הזהות הרגילה, וההתנסות ב"לבישת" זהויות אחרות, ישנה זהות שהיא מעבר לכל הזהויות הללו, אבל זה נשמע מאד מתבקש.
ישנה אמירה שכרגע אינני זוכר היכן היא נמצאת, בה אומר דון חואן שהנשר מאפשר ללוחמים שעשו את עבודתם עד תום להחזיק באישיותם/תודעתם/זהותם, אני לא זוכר כרגע את הנוסח המדויק.
זו הזהות שעליה אני מדבר, ואולי אמירה זו היא ההוכחה שאנו זקוקים לה כדי לטעון שיש מראַה של הרוח.
===============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה