הכרחיותו של ההכרח בכישוף הטולטקי

או

שריפת הספינות כאקט של כישוף
============================

הקטע הבא לקוח מ"מפגשים עם הנגואל". ארמנדו מביא בו אמירה של קסטנדה.
אנחנו לא יכולים לחזור לקסטנדה בבת אחת, חייבים קצת ארמנדו 

"כשהֶרְנָאן קוֹרטֶס הגיע למקסיקו, הוא נתן הוראה לשרוף את ספינותיו. זה היה מעשה הכישוף שהבטיח את הניצחון. זה אמר עבורו שהוא צריך לנצח, או למות; לא הייתה לו אפשרות אחרת. אנו צריכים לזכור כי כל משימה שלנו עלולה להיות האחרונה."
(עמוד 245)

רעיון זה של סילוק נחרץ של אפשרות, של אופציה לחזור מהכוונות שלך, המוכרת במקומותינו גם כ"שריפת הגשרים", היא לא רעיון שנמצא בחלל ריק בתפיסה הטולטקית.

האמירה מהסוג: לעשות משהו, או להצליח במשימה כלשהי "כאילו חייך תלויים בכך" חוזרת לא מעט פעמים בספרות חבורת קסטנדה.
רעיון זה מגיע לדעתי לשיאו במושג "כוונה בלתי כפיפה" [unbending inteent, כוונה נחושה].

האם סיפור חוני המעגל הוא לא דוגמה לסילוק של אופציה וכפיית ההכרח על עצמו ?!

אקט כזה של סילוק אופציות הוא עבור "השכל הישר" טיפשות גדולה. למה לבטל אפשרויות שאולי תזדקק להן ?! וזו נקודה שבה המיינד הטפילי הזר [המוכר גם כ"השכל הישר"    ] נמצא בהתנגשות חזיתית עם הרוח.

*******************

אסיים ב[עוד]חומר למחשבה:

ממש לפני הקטע המצוטט הנ"ל כותב ארמנדו:
"בשלב זה הוא [קסטנדה] העיר הערה שנשמעה לי מוזרה, משום שלא היה לה ולא כלום עם מה שדברנו עליו:"

האם אנו יכולים לסלק קצת מהערפל שבאמירה זו, המנותקת לכאורה מהקשרה?
יש כאן אולי מספיק בשר לפוסט נפרד 

מוסיקה

אפרופו ספינות