נדמה לי שפרק זה הוא הארוך ביותר בספר. יש משהו מרושל בניסוח (האנגלי לפחות) של הדברים בספר, ויש לי הרושם שבפרק זה הרישול נמצא בשיאו. חלק מהסוגריים המרובעים שהוספתי מטרתו לצמצם עבור הקורא/ת העברי מעט מהרישול הזה
קריאה נעימה ומחכימה.
=======================
החוק [Rule] לחבורות מעגליות של לוחמים
באחת הפעמים ליוויתי את דון מלכור בטיול למקסיקו סיטי כדי להעביר שק קטן ובו עשב מרפא נדיר שהוא שמר עבור חבר, סוחר בשוק סונורה.
משם הלכנו ברחובות מרכז העיר לביקור בפירמידה של טללוק [Tlaloc], אל הגשם וההוריקנים, שנמצאת בתוך תחנת רכבת תחתית.
התקדמנו בתוך נהר שוקק של האנשים שזרם בגלים עד שהגענו למקום קדוש של הקדמונים. דון מלכור הראה לי סמלים על גבי המונומנט, שלעולם לא הייתי מבחין בהם ללא עזרתו, והסביר שמה שאנחנו מסתכלים עליו הוא רק החלק העליון של הפירמידה, ושהגוף שלה נותר קבור מתחת למבנה התחנה.
"מה זה אומר?" שאלתי
"הנחש המקיף את הפירמידה מתאים [corresponds] ליסוד המים. הפירמידה בעלת ארבע הפינות פירושה היסוד אדמה [earth]. המבנה העגול הממוקם בחלק העליון מתאים לאלמנט האוויר, והגג, שהיה בדרך כלל מבנה חלש הבנוי ממקלות וקש, מתייחס לאלמנט האש".
שם, באותו מקום, ובתוך ההמון, הוא הסביר שרק קדקוד הפירמידה הזו הוא עגול. בתשובה לשאלתי, הוא אמר שנותרו מעט פירמידות עם ראש עגול, ועדיין ישנם מכשפים המשתמשים בשיטות הקשורות אליהן.
משם הלכנו במנהרה ארוכה, בה היה שוק ספרים, עד שהגענו ל-Zócalo. שם ביקרנו בפסל של Coyolxauhqui. דון מלכור אמר שהאבן, שעליה נהגו לבתר עלמות, היא סמל המוות.
לא ידעתי אם זה נכון או לא, אבל הרגשתי את הפאניקה של הבנות האלה בחלל הבטן שלי. בדמיוני יכולתי לראות מה אירע במקום ההוא. אמרתי לדון מלכור שאני רוצה לצאת משם. הוא הסכים ואמר שאני פתוח מספיק למה שיבוא אחר כך.
רציתי לדעת למה הוא מתכוון, אבל הוא הניח אצבע על שפתיו כדי לציין שאנחנו צריכים לשתוק. הוא הצביע על משהו בשמים, גבוה מעל הקתדרלה. בהתחלה לא ראיתי כלום, אבל אז משהו התאים את עצמו [adjusted itself] והעיניים שלי קלטו [took in] את מה שהוא הצביע עליו. זה היה צל שחור בעל מראה מעוות צורה [deformed] ומבשר רעות [sinister], המרחף כמו בלון ענק מעל הבניינים.
מיד תפסתי את זרועו של דון מלכור. הוא אמר לי להירגע ולא להראות פחד או הפתעה. הוא קרא לזה 'הצל', אבל אני ידעתי מהו הדבר שאני רואה. "הצל" הזה, כפי שהוא כינה אותו, היה, לא פחות ולא יותר, אחד המעופפים שקרלוס קסטנדה דיבר עליהם.
זו הייתה הפעם הראשונה שאי פעם ראיתי אחד כזה. רעדתי מכף רגל ועד ראש [from head to toe, מהראש ועד הבוהן], הרגשתי בחילה והקאתי. דון מלכור טיפל בי בחביבות ואמר שאני עדיין לא מוכן.
שאלתי, "לא מוכן למה?"
"בשביל מה שיבוא אחר כך," הוא ענה וצחק כאילו הביס אותי במשחק.
מאוחר יותר, הוא אמר לי, "כל שושלת מחפשת את דרכה אל החירות; זו המטרה האמתית. כדי להגיע אליה, הנגואל משתמש בכל המשאבים הזמינים.
אלמלא החשיבות העצמית, ללכת בעקבות [following, לציית ל] הנגואל היה משחק ילדים. כל מה שבאמת נדרש הוא אהבת החירות, והנכונות לעשות הכל כדי להשיג אותה".
*******
הרבה אחרי הביקור ההוא ב-Zócalo, דון מלכור לקח אותי לפירמידה של Cuicuilco, שנמצאת גם היא במקסיקו סיטי, ליד ה-Ciudad Universitaria [עיר האוניברסיטה, רובע במקסיקו סיטי]. כשהתהלכנו סביב המונומנט המפואר הזה - אחת הפירמידות המעגליות הבודדות הקיימות - הוא אמר לי:
"הַכַּוָּנָה של הפירמידה הזו מוקדשת [dedicated] ללוחמים של חבורת הנחש עטור הנוצות."
הוא אמר שהלכתי [followed, צייתי] באמונה [faithfully, בנאמנות, באדיקות] אחר התורות ושסוף סוף הגיע זמני: לדעתו הייתי מוכן לבאות.
"ומהו זה שמגיע, דון מלכור?"
"ידע מגיע", הוא ענה, "וידע הוא עוצמה. אם תצליח לזרום עם המשמעות של מה שאני אומר, העוצמה תיקח אותך, ועשוי לקרות שתמשיך לזרום איתה, אולי לנצח. אם זה יקרה, יהיה אפשרי עבורך לצאת [embark] למסע הסופי [האולטימטיבי] שלך".
הוא אמר שהמקום ההוא הוא, עבור המרפאים, הקדוש ביותר מכל המקומות. שאלתי אותו למה.
"כי כאן מתרכזת כַּוָּנָת אבותינו. המקום הזה הוא סמל התרבות שלנו. כאן מצטברת כוונתם של אלפי מכשפים שהלכו בדרך של הנחש מעוטר הנוצות.
לכן, זהו המקום המתאים עבורי להעביר לך את הידע שחיכית לו כל כך הרבה זמן. למעשה, כל המרפאים של מסורת הנחש מגיעים למקום זה כדי לקבל ולהעביר את הידע הזה. יתכן שיום אחד אתה עצמך תבוא לכאן כדי להעביר [communicate] אותו למישהו אחר. אם תרצה, אתה יכול לקרוא לזה מסורת אקדמית.
כדי להשיג את מטרותיהם, הלוחמים מצייתים לחוק [Rule, שלטון] הנגואל, שאיננו אוסף של חוקים שנוצרו על ידי בני אדם, אלא מבנים [structures] של עוצמה שהושגו באמצעות ראייה."
"מתי התחיל החוק? מי גילה אותו?"
"הרואים של העת העתיקה, שרצו לכונן סדר בכאוס שהם ראו, הסכימו שיש הכרח לארגן קבוצות של לוחמים בהתאם לסדר שיוצר [forms] את מבנה היקום עצמו.
באמצעות הראייה שלהם, הם בחנו את המבנה התומך את היקום. הם גילו שדפוסי האנרגיה של האצלות הנשר מייצרות צורות גיאומטריות שמתאגדות באופן ספונטני לאשכולות המשלבות את כל המרכיבים שאנו תופסים כעולמנו הידוע. זה בדיוק מה שהתקבצויות [groupings] האנרגיה האלה הן:
צבירי אנרגיה שאנו, שלאחר תהליך ארוך של רפרוף [skimming, רפרוף של השמנת מהחלב, פעולת סינון], תופסים כעולם הפיזי.
הרואים, אם כן, העתיקו את עיצוב [design] המבנים שהם ראו והקימו חבורות לוחמים המבוססות על החזיונות שלהם. בשל מוצקותו [solidity], נבחר מבנה הפירמידה [כמבנה] לחבורות לוחמים, אשר מאז ואילך אימצו את הדרך של ארבעת הכיוונים העיקריים [ארבע רוחות השמים].
בהיותם מאורגנים כך, הם הצליחו לשרוד אלפים רבים של שנים.
כפי שכבר הסברתי, במקביל לניסיון [ליצור]חבורות פירמידליות [מרובעות], כמה קבוצות של רואים בחרו בצורה מעגלית [circular].
המסורת שלנו אומרת שהרואים של העת העתיקה ראו שמבנה היקום במקורו הוא מעגלי, או ליתר דיוק שהוא כדור שמבנהו מתוחזק [maintained, נשמר] על ידי תבניות פירמידליות באופן כזה שהיקום כולו, על מיליארדי הגלקסיות שלו, מוכל בתוך בועה ענקית אחת הנחצית שתי וערב על ידי אינספור קרני אור. הקרניים הללו מצטלבות [intersected, נפגשות] ויוצרות מספר אינסופי של תבניות פירמידליות.
לאחר ניתוח החזיונות שלהם, החליטו הטיקים לא להעתיק את המבנה הבסיסי של (ה)פירמידה, אלא את המבנה של היקום בכללותו שנותן קיום לכל המבנים האחרים.
באופן זה החלו הניסיונות הראשונים לארגן חבורות לוחמים מעגליות [circular]. למעשה הן כדוריות [spherical]: צבירים של לוחמים עם צמד נגואלים במרכז. חבורות אלה דומות יותר לבועות של מודעות המרחפות בנצח.
הכוונה הראשונית של אותם לוחמים קדומים היתה לחבר את נקודות הקיצון שלהם [זו לזו]. הם נעשו לתעלומה אפילו למכשפי הפירמידות, שהתעניינו יותר ויותר בשליטה ארצית [גשמית] על עמיתיהם ולא בחיפוש אחר החירות".
"איך הוקמו החבורות האלה?"
"המבנה הבסיסי של החוק לחבורות מעגליות דורש שהמספר המינימלי יהיה שניים, זכר ונקבה, שהם ראש הנחש, אם לנסח זאת כך.
גודלו של הנחש תלוי בכוחם של הנגואלים. ככל שהחבורה גדלה במספר חבריה, מתווספות עוד טבעות לגוף הנחש. הן מרכיבות את כל אחד מהחלקים הנותרים: לב, בטן וזנב. ובהתאם לעוצמתם של הנגואלים, ניתן אפילו להוסיף את הרעשן [שבקצה זנבו].
האמת היא שהחבורה תוכננה רק עבור זוג הנגואלים. האחרים מתווספים, ומתקיימים [sustained, נתמכים] על ידי האנרגיה של הזוג. זהו הבסיס של הבריאה, המהות של הכל: זכר ונקבה לנצח. אין צורה אבולוציונית אחרת. זהו החוק".
"כמה לוחמים מרכיבים את החבורות האלה?"
"כפי שאמרתי, המספר המינימלי הוא שניים, אבל תאורטית אין גבול עליון למספר המשתתפים. זה תלוי בעוצמתם של הנגואלים שיוצרים את החבורה, אבל אפשר להוסיף לוחמים רק בזוגות".
"איך מתפקדת חבורה מסוג זה?"
"מבנה הנחש מחולק לאורכו לחצאים. החצי הימני הוא זכר, והשמאלי הוא נקבה. שאר המבנה גמיש ועובד בצורה מאוד טבעית. לחבורות מסוג זה אין חוקים קבועים כמו למבנים אחרים. כאן, הכל נשלט על ידי אותות [omens]".
דון מלכור חיבר את האגודלים והאצבעות של שתי הידיים כדי ליצור שני עיגולים, ואז החליף [interchanged] את האצבעות בתנועה מעגלית, ובסופו של דבר יצר את הסמל לאינסוף. כשהוא הזיז את אצבעותיו, הוא אמר:
"כל אדם תורם את האנרגיה שלו. בכך הוא עוזר לייצב את החבורה ומוסיף את תכונותיו כדי להזין את הצמיחה של אחרים."
עוצמת תנועת הידיים של דון מלכור, ועוד יותר נימת דבריו, גרמו לי להרגיש את מה שהוא אמר.
הוא המשיך את הסברו ואמר: "ככל שגדל מספרם, לוחמי הנחש הקדמונים הקימו חבורות עוצמה חדשות, על פי אותו מבנה שממנו הם באו [descended, שהם צאצאיו]. אלה שהרכיבו את גוף הנחש נקראו משפחות. כל דור של מכשפים היה משפחה, ורצף המשפחות [נקרא] שושלת של עוצמה".
שאלתי אם כל מי שמחפש ידע יכול להיות חלק מהחבורה של הנגואל. דון מלכור השיב:
"נגואליזם איננו מוצע למכירה. כמו שהיה בעבר, זה עדיין עניין של אותות לגבי מי רשאי או אינו רשאי להיות חלק מחבורה. עם זאת אין חוק שמונע מאף אחד לנסות. כמובן, האתגרים העומדים בפני אלה המנסים לעשות זאת בכוחות עצמם עצומים, וזו הסיבה שאף אחד כמעט לא מנסה. אבל יש כאלה שיסכנו את הכל במירוץ נגד המוות.
מה שמאחד צוות של לוחמים הוא לא רק כוונתם הבלתי כפיפה [unbending intent] לחירות; משפחות של מכשפים מתקיימות [sustained, נתמכות] גם מהזיקה [affinity, יחסי קירבה] בין החברים.
התכלית של משפחה של טיקים היא להפוך את עצמה ליחידה של תפיסה טהורה. כדי להשיג זאת, הגבר והאישה הנגואלים משתנים לקו של אנרגיה, לתולעת של אור, שאליה מתווספים לוחמים אחרים. כדי להצטרף לכוונת צמד הנגואלים, אותם לוחמים מישרים [align] את נקודות המאסף שלהם בצורה תואמת [homologous, דומה, הומולוגית] כך שהם משיגים אחידות ולכידות [uniformity and cohesion]. כמו גולם [chrysalis] שבקע [מהפקעת], הלוחמים הופכים להוויה חדשה שהרואים הקדומים נהגו לכנות הנחש עטור הנוצות; ישות קוסמית היוצאת לחקור את היקום.
כך נוצר החוק לפירמידות עגולות, הנקרא גם חוק [או שלטון] הנחש.
כאן, המהות של האיחוד בין המינים אינה בעלת אופי מיני: הכוונה היא ליצור טבעת של תפיסה טהורה שבה אנרגיות הזכר והנקבה מתאחדות ומשלימות זו את זו.
בהתאם לחוק, הפעולה האחרונה של צמד הנגואלים היא השזירה [entwine] ויצירת המעגל הנצחי. באותו רגע, הלוחמים שצירפו את גורלם לצמד הנגואלים מתאחדים למעגל של אנרגיה. בדרך זו החבורה נעלמת לבסוף מהעולם הזה. יציאתם יוצרת כוח השואב לתוכו את כל מה שסביבו".
*********
במהלך הלימוד שלי את הנקודות העדינות [fine] של כת הנחש המעוטר נוצות, דון מלכור ניצל כמה הזדמנויות כדי להסביר את ההיבטים האלה של החוק הנוגעים לשושלת הלוחמים שלנו:
"חשוב מאוד שתבין את הבסיס של האמונות שלנו, אם אתה מתעתד להעמיק בהן", אמר לי באחת ההזדמנויות.
עניתי שאני מרגיש מוכן להעלות את החניכה שלי שלב, אבל הוא חייך ואמר שרק הרוח יכולה לומר אם אני באמת מוכן או לא.
"עליך להבין שהמסורת שלנו נשלטת על ידי החוק של אבותינו, שאנו, המצייתים לו [follow it, הולכים בדרכו], מכנים הרשת הקוסמית [the cosmic web]. אנו, כל אחד מאיתנו, מחויבים ליצור קשר [contact, מגע] אישי [פרסונלי] עם החוק וללמוד את סבכיו [intricacies, מורכבויותיו].
כפי שאתה יכול לדמיין, במשך הזמן נוצרו קהילות של לוחמים כדי להשיג את המטרה של 'לנשוך את הזנב [שלך]'. הם יצרו שושלות ואימצו את המעגל כחוק של חבורותיהם. הם אפילו בנו פירמידות עגולות כדי לבטא [express, להביע] את הכוונה שלהם.
עבורם זו הייתה דרך לתת לעצמם הזדמנות לנסות לבצע את הקפיצה האבולוציונית [התפתחותית]. בבחינת מפה, החוק הוא קבוצה מורכבת [intricate] של קווים-מנחים ונהלים [פרוצדורות] המגדילים את סיכויי ההצלחה במרדף אחר החירות.
שושלות מבוססות מצייתות לחוק האוניברסלי. הדרכים שבהן כל חבורה של לוחמים מפרשת את פרטי החוק, או [את] החוק האישי של הלוחם - אלה הן פעולות ראייה [acts of seeing], שנצברו במהלך חייו של כל משתתף. עם קבלת החוק על עצמו, הלוחם מתחיל לחקור בעצמו, ובכך מאַמֵת ומרחיב את אותו החוק. בדרך כלל הוא אוסף עדויות לאותם היבטים של החוק שאותם הוא אימת, ומשתף [shares, חולק] בהם את האחרים.
הסכם בין המשתתפים מהווה חלק גדול מהחוק עבור חבורות הלוחמים. כדי להיות חלק מחבורה, צריך בעיקר להיות מסוגל לקיים [uphold, להחזיק, לתמוך] את הכוונה המשותפת, ולשם כך יש צורך שכל משתתף יהיה בקשר [או במגע] עם החוק ויקבל על עצמו את עקרונותיו [propositions, הצעותיו, אמירותיו]. מי שלא מקבל אותן הוא בחוץ, זה כה פשוט".
*********
יום אחד עמתתי את דון מלכור עם פרטי החוק שקרלוס תיאר בספריו.
"מה אתה יכול לספר לי על סוג כזה של חבורת לוחמים?" שאלתי בסקרנות רבה. זכרתי עד כמה תמציתי [pithy] היה קרלוס עם המידע הזה. הוא הסביר:
"בניסיון להמרות את פקודת הנשר שאומרת שכל הישויות החיות ללא יוצא מן הכלל חייבות למות, הרואים ארגנו קבוצות של חוקרים ובחנו את כל האפשרויות הזמינות. הם ראו שהפקודה היא אכן סופית [final, בלתי ניתנת לשינוי], אבל עם התעמקותם לתוך העניין, הם הבינו שלַמוּת הוא שלב המעבר בין העולם הזה לעולם האחר, לפני ההתפוררות המוחלטת של העצמי והאיחוד שלו עם השלם.
בחקירות שלאחר מכן גילו הרואים שאפשר להערים [outmanoeuvre] על המוות ולשמור על המודעות ללא פגע. עבודת הסיכום עוזרת להשיג מטרה זו על ידי גירוי הזיכרון.
כידוע לך, היקום ככזה הוא זיכרון קולקטיבי ענק המכיל את הכוליות [totality] של כל מה שהיה, הווה ויהיה. אנחנו כמו הנוירונים שלו, או אולי אפילו פחות מזה. אולי יש לומר חלקיק שמקיף גרעין. הנקודה היא שהאלקטרון הקטן הזה, או מה שהוא לא יהיה, משיג לפתע מודעות לעצמו, וכדי לדעת את מקומו בתוכנית הגדולה, מבצע את משימתו בצורה כל כך ללא רבב, שהוא משיג את החירות."
דון מלכור צחק מהאנלוגיה שלו ואמר שבעצם הדבר החשוב ביותר שכל אחד יכול לעשות הוא להתעסק במשימת עבודת הסיכום, כי זה מה שיערוב ל [guaranteed, יבטיח את] הישרדות המודעות לאחר תום זמננו האורגני [בגוף פיזי].
תמיד התפעלתי מהבקיאות שלו. למעשה, המרפאים היו מעודכנים היטב בכל ההתקדמויות במדע. דון גביניטו אפילו קיבל מגזינים עם חדשות על מדע.
בהתייחסו לחבורות לוחמים מסורתיות, דון מלכור אמר: "החוק עבור אותן חבורות קובע את מבנה הפירמידה, המעוצב כך שנגואלים ארבעה-ראשים [four-pronged, ארבע-שיניים, כמו שיני מזלג] מכוונים [directed] על ידי הבסיס המרובע שלו. ארבעת הצדדים הם ארבעת הכיוונים הקרדינליים [רוחות השמים] עם ארבע הרוחות [winds] הקשורות אליהם. מאותה נקודת התחלה, בתלות באינטרסים שלהם, הלוחמים של כל קבוצת פירמידה יכולים להסיק כל סוג של פרשנות".
"האם תוכל לספר לי יותר על החוק הכללי?"
"החוק מתגלה בכל מה שקיים: צבעים, צליל, המדעים: מתמטיקה, גיאומטריה, אסטרונומיה, גנטיקה, הכל! אנו מכנים מדענים מודרניים 'מגלי החוק', כי זה מה שעושה המדע המודרני: הוא מגלה היבטים של החוק הכלל עולמי [universal]. לחוק הנגואל יש חלקים מגוונים".
דון מלכור המשיך ומנה את התחומים השונים שבהם החוק חל לגבי חבורות לוחמים. "יש חוקים לכל לוחם אינדיבידואלי, לפי הכיוון או נטיותיו. כבר דיברנו על חוק הנגואלים; קיימים גם חוקים נורמטיביים לכוכב [הלכת] [planet] של החולמים ולזה של היוקשים, לחבורה כולה, לשושלת, ולבסוף, החוק נוכח בכל היבט זעיר של התהליך כולו המתרחש מאז היווצרותן של החבורות, לרבות החוקים להתנהגות הלוחמים.
"מהם החוקים להתנהגותו של לוחם?" שאלתי.
"להיות ללא רבב," ענה דון מלכור.
התלוננתי שתשובתו לא מסבירה כלום. ציפיתי לרשימה של דברים שניתן לעשות וכאלה שלא ניתן לעשות.
"אה, אבל זה מסביר דברים!" הוא השיב. "ללא-רבב הוא כמו כלי רב שימושי שמתאים לכל אירוע. לדוגמה: בין טוב למצוין, לוחם תמיד בוחר את מה שטוב יותר. וכשהוא צריך לבחור בין ביצה גרועה ובין [ביצה] לגמרי רקובה, הלוחם תמיד בוחר אסטרטגית את זו שתגרום לפחות נזק".
הוא צחק למילותיו שלו, ואז הוסיף: "ללא-רבב פירושו תמיד לתת את הטוב ביותר מעצמך, כל הזמן, בכל מה שאתה עושה, גם כשהמצב לא הכי נוח".
התחננתי בפניו לעוד פרטים, אבל הוא אמר לי שאגלה אותם בעצמי עם הזמן, משום שהשתייכותי למרפאים פירושה שעליי לצפות [observe] בכל היבט של החוק.
**********
"מהי השקפתם של המרפאים בנוגע לנגואל התלת-ראשי [Three-pronged]?" שאלתי את דון מלכור. הוא ענה:
"נגואלים תלת-ראשים הם אנומליה הכרחית במחזוריות של הנגואלים של הצלב הקדוש. הם מופיעים רק לעתים רחוקות, אבל כשאחד כזה מופיע, זה בגלל שהמחזור שהחבורה שלו משתייכת אליו עומד להגשים את ייעודו".
"למה אתה מתכוון?"
"ובכן, לפי החוק, לכל החבורות ישנה חידה. כשם שכל לוחם מקבל משימה למלא כחלק מדרכו האינדיבידואלית אל החירות, כך לכל חבורה ולכל שושלת יש חידה משלהן לפתור. חידות של לוחם חייבות להיפתר בחייו, או שהוא ימות תוך כדי הניסיון [לפתור אותן?]. כך גם לגבי חבורת לוחמים. ההזדמנות שלהם לפתור את חידת קיומם נמשכת כל עוד זמנם עלי אדמות [נמשך].
חבורת לוחמים נעשית לקבוצה רק אם כל אחד מחבריה הצליח לפתור את החידות שלו או שלה.
ולגבי פענוח חידת השושלת, תוחלת החיים של השושלות היא חמישים ושניים דורות של חבורות לוחמים. אולם שושלת משיגה קדושה [holiness] רק אם כל החבורות המרכיבות אותה ישיגו את מטרתן; אחרת, השרשרת נשברת והן מחויבות להתחיל הכל מחדש. אז כששושלת עומדת להגיע לשיאה, מופיע נגואל תלת-ראשי, לא כדי להמשיך את השושלת, כפי שבדרך כלל הוא המקרה, אלא כדי לפוגג [dissolve, להמיס, לפזר] אותה, לסגור [לסיים?] פרק [chapter] לפני פתיחת אחד חדש.
במהלך תהליך זה, התורה מופצת [spread out, מתפשטת]. בעבר, הפצה כזו הייתה מסוכנת ביותר מכיוון שהנגואלים וחבורותיהם ניצודו ונהרגו. אולם כעת, הנסיבות שונות. באמצעות הפצת ידע סודי-לשעבר, עשויות לצוץ שושלות חדשות, והן מתחילות מחדש את התהליך.
*********
זכרתי שקרלוס קסטנדה הסביר כמה היבטים של מצבו האנרגטי. הוא אמר לכולם שהוא מקרה יחיד במינו [singular], כי הוא נגואל בעל שלוש ראשים [שיניים], לא בעל ארבעה ראשים [שיניים].
הוא נהג לומר, "אני מבשל [מתבשל?] על האש שלי".
הוא אמר לי פעם שהמורה שלו, למרות שהוא ידע שקרלוס לקוי [inadequate, בלתי מתאים], מעולם לא אמר דבר. שאלתי אותו על כך, וקרלוס ענה:
"דון חואן לא סיפר לי מיד מה הוא גילה, כי זה היה נוגד את הפקודות של החוק שלו."
"למה?"
"החוק עבור נגואלים בעלי ארבע ראשים מצווה [dictates, מכתיב] שהם אמורים להיות מיודעים כבר מההתחלה לגבי האחריות העתידית שלהם כמנהיגי חבורה. הם מקבלים את המידע הזה בשני מצבי המודעות. דון חואן, לעומת זאת, לימד אותי זאת רק במודעות מוגבהת [heightened awareness]. במודעות הרגילה שלי הוא החזיק אותי סבוך [entangled] בהצגה [charade, העמדת פנים] תיאטרלית אדירה, לכן לקח לי שנים רבות לזכור את הכל.
המשימה של הנגואל, ככל שחבורתו מתפתחת, מורכבת מזכירת החוק והתאמתו לתנאיו [נסיבותיו] המיוחדים. במילים אחרות, נגואל הופך את הפרשנות הכללית לפרשנות פרטנית [אינדיבידואלית]. עם זאת, החוק עבור נגואלים בעלי שלושה ראשים, עובד בצורה אחרת".
"כיצד משתלב נגואל תלת-ראשי בקבוצה ארבעה-ראשית?" שאלתי.
"הוא לא משתלב. המוזרות של האנרגיה שלי מאפשרת לי ליצור רק קבוצות עם שלושה צדדים. אני לא יכול לעשות חבורות קלאסיות, ארבע-ראשיות; הייתי מפוגג [dissolve] אותן.
זה בדיוק מה שקרה לחבורת הלוחמים שדון חואן הרכיב עבורי. הם נותרו ללא מנהיג שידריך אותם. לכן דון חואן עשה ככל יכולתו ולקח איתו את המוכנים, הטובים ביותר: אליגיו, לה סולדד והאישה-נגואל."
"מה?" אמרתי, מבולבל. ראיתי את קרול בהרצאה [presentation] האחרונה שלו.
"קרול נשלחה חזרה [לעולם הזה] בתקווה שהיא תוכל לעזור לאחרים, אבל הם באמת בלתי אפשריים [impossible, בלתי נסבלים], אי אפשר להגיע איתם לשום מקום".
הבנתי שב"הם" הוא מתכוון לחבורה הישנה שלו, המורכבת מהאחיות הקטנות והחנארוס [קבוצת הבנים הקרויים בתרגום העברי ילדי חנארו], ושאלתי:
"מה הסיכויים האמיתיים שלהם?"
"הכל נתון בידי העוצמה השולטת בכל הדברים", אמר בפסקנות, "העוצמה הזו מדברת באמצעות אותות [omens], או לפחות כך מבינים זאת מכשפים".
שאלתי שאלה קצת רטורית: "אם זה כל כך קשה לחניכים שהיו במגע [contact, קשר] ישיר עם דון חואן, אז מה הם הסיכויים של אלה שקוראים את ספריך ומעוניינים ללכת בדרכו של הלוחם?"
"מכשפים אינם מחפשים תלמידים. אם מישהו הוכרז על ידי אות כחניך פוטנציאלי, או אפילו יותר חשוב כנגואל, מיטיבו לא יחסוך כל מאמץ כדי לעזור לו, ובכך יגשים את הסמכות [המנדט] לשכפל את הקבוצה שלו. לאחר שנבחר הנגואל הפוטנציאלי הוא עובר הכשרה במשך שנים כמנהיג של חבורת לוחמים רגילה, בדיוק כמו במקרה שלי.
אולם כאשר חריגת [האנומליה של] האנרגיה שלי נעשתה ברורה, דון חואן וחבורתו חזרו אל החוק לבדיקה-מחדש [revision] דרסטית. הם גילו שמה שיש להם ביד לא היה לגמרי שלא במקומו, מכיוון שהיה חוק ספציפי למקרה שלי. כשהם בדקו את העניין יותר מקרוב, הם ראו את הנגואל התלת-ראשי כפי שהוא באמת: טפיל זר [alien parasite, טפיל חייזרי] שהחליק באופן לא מתוכנן [inadvertently, במקרה, בהסח הדעת] לתוך השושלת ומפרק [disintegrating] אותה.
בתנאים אלה עשה דון חואן את הדבר היחיד שנותר לו לעשות. לוחם תמיד בוחר באופציה הטובה ביותר, ואם החיים נותנים לך לימון, אתה מכין לימונדה. לכן, הוא תיכנן אסטרטגיה להפיכת הידע לציבורי [public], ובכך לסגור את השושלת שלו עם מפתח זהב. זו הייתה הסיבה היחידה להפוך את הישגי השושלת שלו לידועים".
"למה אתה מתכוון בכך?"
"דון חואן אחראי ישירות לספרים שכתבתי. זה היה הוא שהורה לי להכין את כתב היד שלי בתור עבודת התואר שלי. דון חואן השתמש במוסדות המבוססים כדי לפרסם את המסר שלו. נקיטה במסלול פעולה אחר פירושו היה בזבוז [frittering away, פירוק] של ידע יקר שנשמר באופן מסורתי כסודי ביותר במשך דורות.
במקרה שלי, הייתה חריגה [אנומליה] נוספת עקב ההחלטה הנמהרת במקצת של המורה שלי להכניס אותי אל מה שהוא חשב שהוא קבוצת הלוחמים שלי. בגלל ההחלטה הזו, הוא נאלץ לתכנן מחדש את אסטרטגיית העזיבה של חבורתו שלו. התברר לכולם שגורל החניכים נחרץ [doomed], ושאני עומד להיוותר כמעט לבדי בעולם הזה.
בינתיים, נכשלתי בלהפגין את ערכי כנגואל תלת ראשי, והתרופה היחידה שדון חואן מצא לכך הייתה להפקיד [entrust] את המשך האימונים שלי בידי הרוח [the spirit]. במילים אחרות, החוק של הנגואל התלת-ראשי היה אמור להיות מועבר אלי בשלב מסוים בעתיד על ידי שליח שהם לא הכירו.
אבל רגע לפני שהוא עזב, דון חואן סיפר לי את עיקרי המשימה שלי. הוא עשה את זה בצורה כל כך מעורפלת [veiled, מצועפת] שרק שנים אחר כך, כששיחזרתי בעבודת הסיכום את השיחה שניהלתי עם השליח, קיבל מה שגילה לי המורה שלי מבנה בעל קו מחשבה קוהרנטי. חלקי הפאזל הצטרפו זה לזה ויכולתי להבין את הסיבה הזדונית [pernicious] לנוכחותי ביניהם".
"למה אתה אומר שזו הייתה סיבה זדונית?"
"בכך שאני אומר זאת, אני פשוט עוקב אחר מהלך המחשבות של המיטיב שלי ושל לוחמיו. עבורם, הכישוף היה פעילות [הנמצאת] בשליטה קפדנית, המוסדרת על ידי עקרונות של שיקול דעת [discretion, זהירות, תבונה] ואסטרטגיה. למרות שהם השתייכו לחלוטין לַזַן [breed] של הרואים החדשים, שעבורם סודות מסחריים לא היו שווים בוטן [peanut], פעילותם ורגשותיהם במידה רבה היו עדיין שייכים לעבר. מסיבה זו, הם ראו במשימה שלי משהו באמת הרסני, כי מדובר במתן כישוף לאנשים, או יותר נכון הבאת אנשים לנגואל, ולא רק בקבוצות קטנות, אלא במסות גדולות [בהמונים].
כמובן, עבור רואים מודרניים, אין שום דבר זדוני במשימה שלי. זוהי התרחשות טבעית בזרימת האנרגיה. הם יודעים שיש לעמוד מול זמנים של שינוי עם רוח מחודשת [renewed spirit]".
.
*********** סוף ***********
מוסיקה
נשיקות רעבות, חלילו של נסטור Torres
שבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה