כישוף בעזרת שתי לטאות

All Of A Sudden

לא שיר המומלץ ללוחמים. 😊

בפוסט הקודם שאלתי מה מזכיר לכם הסיפור על שלושת הקופים: האחד לא רואה, השני לא שומע, השלישי לא מדבר?

לי זה הזכיר את הכישוף בעזרת לטאות המופיע ב"משנתו של דון חואן" בפרקים 5 ו-10, כישוף המבוצע על ידי קסטנדה פעמיים.

כישוף זה קשור לצמח הדאטורה, כלומר לעשב השטן, ועיקרו בשימוש בשתי לטאות: לאחת תופרים את עפעפיה ולשנייה את שפתיה, כך שאחת יכולה לראות והשנייה לדבר. אחרי מריחת הלטאות במשחה הנעשית על ידי המכשף וכוללת, בין היתר את צמח הדאטורה, מפנה המכשף שאלה, שכדי להשיב עליה צריך יכולת על חושית, אל הלטאה תפורת הפה ומשלח אותה לדרכה, כלומר להביא את המידע. המכשף מורח את הרקה הימנית שלו בעזרת גחונה של הלטאה המסוגלת לדבר, לאחר שטבל אותה במשחה, ומניח אותה על כתפו הימנית. אחר כך הוא מורח את שתי רקותיו במשחה ולאחר מכן את שני צידי הפנים בעזרת אצבעותיו (זהו עיקר הפרוצדורה. יש פרטים נוספים).

הלטאה הרואה מספרת ללטאה המסוגלת לדבר את מה שהיא רואה, כלומר את התשובה לשאלתו של המכשף, והלטאה המסוגלת לדבר מספרת זאת למכשף.

השאלה היותר חשובה:
איך הכישוף הזה מתקשר לתפיסת העולם הטולטקית?

התשובה שלי:
שתי הלטאות מקבילות לשתי הלוחמות "המזווגות" לכל לוחם: יוקשת וחולמת (בכל בית מבתי החבורה).
הלטאה הרואה מייצגת את החולמת, והלטאה המדברת את היוקשת. הדיבור שייך לקשב הראשון והיוקשות הרי פועלות מתוך הקשב הראשון. (הכרזה על התכוונות מתחילה בהכרזה מילולית - מיוחס ליוקשים).

הלטאות משרתות את עשב השטן שהוא עוצמה נשית. ההתייחסות ללטאות היא בלשון נקבה. בעברית זה לא מפתיע, אבל באנגלית היה מצופה שההתייחסות תהיה בצורת המין הסתמי: It.
שוב רמז באנגלית שלא מגיע אל הקוראים בעברית. כשלעצמי לא נזקקתי לרמז זה, אבל הוא שימש בדיעבד כמאשש לתובנה שלי.
שתי הלטאות גם מכוּנוֹת "אחיות", הלטאה הרואה מספרת ל"אחותה".
מסקליטו, להבדיל, הוא עוצמה גברית וההתייחסות אליו היא תמיד בלשון זכר.

הידע הפאראנורמלי הנגיש ללטאות הוא ידע המטריקס (גלגל הזמן); אחורי הקלעים של המציאות, אשר נשלט על ידי הלא-אורגנים. העולמות הלא-אורגניים הם נשיים. זו הסיבה שמכשפות נכנסות ויוצאות אליהם בקלות ("הן מרגישות שם בבית").  הממרה את המוות הצליח להיחלץ ממלכודת הלא אורגנים על ידי שהפך את עצמו לאישה, כלומר יצר "חותמת מכ"ם אנרגטית" של אישה.

ייתכן שלפנינו רמז לאינטראקציה שבין לוחם ושתי לוחמותיו: היוקשת היא המתווכת בין הלוחם והחולמת.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

29.3.18

הזמר מהשיר לעיל, Matt Monro, כּוּנַה "האיש בעל קול הזהב". הוא נפטר בגיל 54 וגופתו נשרפה. כך גם סופר על גופתו של קסטנדה.

הנה שיר שהופיע לראשונה בסרט בשנת 1944. לדעתי הביצוע הווקאלי שלו הוא היפה ביותר.

פסוקו של יום. 

הוא לא נאמר בספרות הטולטקים, אבל לדעתי הוא תואם את התפיסה.

כל מה שאינו נוכח כאן ועכשיו הוא בגדר שמועה 

😊😊😊😊

=============== 

29.3.18

שכחתי לבקש ממי שמחליט לתרגל את הרעיון הזה, לחזור ולספר לאן זה לקח אותו, כדי שאוכל לנסות זאת גם כן. 😊

בתקווה שזה לא מוליך לאישפוז בכפייה.

=============== 

29.3.18

לגמרי במקרה, לכאורה, נתקלתי במשפט שמתקשר למה שכתבתי בסוף הפוסט, לרעיון שהחולמת מדווחת ל, או מתקשרת עם, היוקשת, והיוקשת עם הלוחם.

"לידיה קמה לפתע , ממלמלת משהו בלתי מובן. לה-גורדה נרכנה אליי ולחשה לי שילדי חנארו באים במעלה הדרך.

[...]

ילדי חנארו נראו רק לעיני לידיה משום שהיא הסתכלה (gazed) בזמן ששטפה את עיניה באור השמש." ("הטבעת השניה של העוצמה" עמוד 214)

לידיה היא חולמת, ככל שאני זוכר.

בעמוד הבא באותו ספר נתקלתי במשהו מעניין המאשש, ברמיזה בלבד, את מה שטענתי בעבר.

נאמר (כמדומני ב"אומנות החלימה") שהשכבות של העולמות הלא-אורגניים מאורגנות כבצל סביב עולמנו. בקטע הבא נאמר שכך זה גם לגבי כל אדם.

("הטבעת השניה של העוצמה" עמוד 214,215)

"שכבות רבות של נוגה" -- לדעתי, מוסתרת העובדה שמדובר ב-7 שכבות.

מהקטע אנו למדים שהשמירה של דון חואן את הטונל של קסטנדה הייתה בעצם שמירה על השכבות הלא אורגניות המרכיבות אותו לבל תיפרדנה זו מזו.

הפירצה (the gap) שדרכה חודר המוות, ודרכה גם בוקע הרצון, היא, אם כן, רווח/פירצה בין השכבות הללו.

אנו יוצאים מקטע זה עם חידה חדשה (שכר חידה, חידה).

מדוע החלימה מהדקת את השכבות?

=============== 

29.3.18

אתנחתא, חידה קלה:

מה מזכיר לכם הסרטון הקצר הבא?

מי שזה מזכיר לו את מה שזה מזכיר לי מקבל את מלוא הנקודות 😊😊😊

=============== 

30.3.18

לגבי חידת המקל,

התכוונתי לאחד הפרקים ב"חלום המכשפה", לַמקרה של לוכד הכלבים ששולייתו חמד את מקל "הפלאים" שלו (מקל הליכה) ובמיוחד כאשר הלוכד היה על ערש דווי, ובכך נכנס, בלא יודעין, לגמרי לתוך "נעליו" של המנוח, כלומר חי את אותו סיפור גורל שהיה נחלת בעליו הקודמים.

ניסיתי להצביע בזמנו, במאמר שכתבתי על אותו ספר, על כך שבכל סיפור גורל שבספר ישנו, בדרגות שונות של ברירוּת, חפץ שלכד את תשומת הלב ופיתה את "גיבור/ת" אותו סיפור, וכך הוליך אותו/ה לגורל מסוים. לדוגמה המזוודה עם החסכונות של אביה האיטלקי של השוליה של דונה מרסדס. החלום הפלאי שלו נועד, לדעתי, לסלק את המזוודה הזו מחייו. חפצים גורליים נוספים מאותם סיפורים, בשליפה: מסיכת השטן, העץ המיוחד בחצר, העט היקר.

זה היה לצורך רענון הזיכרון.

ללא זיכרון מה אנחנו שווים?

במושגים טולטקיים (לדעתי), זיכרון הוא ביטוי לעוצמה; האם יש לנו את העוצמה ללכת לאורך קצות החוטים שלפנינו ולחשוף אותם, או לא.

החפצים הגורליים האלה המפתים אותנו, בלא שנדע את מחיר הפיתוי, לתוך גורלנו, מזכירים לי את הטענה שהעוצמה משוטטת בשעות בין הערביים ומי שרוצה להיתפס חושף את עצמו וליהפך.

עוצמת החפצים!

המונח בעברית "חפץ" הולם אותם כי הוא כולל את המשמעות של לחפוץ, להתפתות.

=============== 

30.3.18

אם אנו כבר בשוונג של רענון הזיכרון,

אפרופו שתי הלטאות שבפוסט, המייצגות לפרשנותי את החולמת והיוקשת המצוּוַתוֹת לכל לוחם זכר, בזמנו הצעתי שהזיווג הזה של שתי לוחמות ללוחם אינו חל ברמת הבתים של הלוחמים בלבד, אלא גם ברמת הבית של הנגואל, כלומר גם לנגואל הגבר ישנן שתי נשים-נגואל, דבר ששימש אותי בבניית מודל למבנה השושלת, התואם את מבנה החבורה ואת המבנה של כל בית יחיד; מבנה המאפשר את העצמאות של כל יחידה כזו, את אפשרות הישרדותה בלא תלות באחרות.

הצעתי בזמנו את ההשערה שהסיפור אודות לילית כאישה נוספת של אדם הראשון יסודו אולי בתובנה זו. חוה היא היוקשת השייכת לממלכת היום, ולילית היא החולמת, ממלכת הלילה.

=============== 

30.3.18

אפרופו השכבות המרכיבות אותנו (האמירה של לה-גורדה),

הרצועות הצבעוניות האלה של הפונצ'ו מבוליביה מזכירות לי את השכבות האלה.

מעניין אם המניע העמוק לבגד זה, או לעיצוב זה, איננו אותן שכבות אנרגטיות.

ואם יש בזה יופי מפתה (אנו עוסקים כאן במקרה גם בחפצים מפתים), האם לא זהו הפיתוי שלכד אותנו בגוף זה מלכתחילה?

באחד הפוסטים הבאתי ציורים פסיכדליים דומים שהראו רצועות צבעוניות כנחשים סביב הגוף.

=============== 

30.3.18

אסיים בברכת ליל סדר מוצלח, שתזכו לצאת ממנו אל החירות.

זה מה שאני אוהב ביהדות: אוכלים טוב ועל הדרך יוצאים לחירות.

למה שנבחר בדרך הטולטקית, שבשביל החירות שהיא מציעה לך צריך למות כמה פעמים?

=============== 

30.3.18

אמרתי שאסיים, אבל אל תבואו אליי בטענות, אני לא נביא :)

הקטע הבא לקוח מ"הטבעת השניה של העוצמה" והוא רלבנטי לנושא שנידון כאן  לאחרונה.

"אכן הטונל נמצא, גם הוא [כמו הנגואל] בכל דבר . היא [לה-גורדה] אמרה שהטונל אשר נמצא בכל דבר ניתן להיתפס בקלות על ידי חושינו, בעוד שהנגואל הנמצא בכל דבר מגלה את עצמו רק לעיני המכשף. [...] מראֶה של הנגואל, לעומת זאת [לעומת מראות מעולם הטונל] מחייב שימוש בחושים המיוחדים של המכשף כדי להיראות בכלל. עם זאת, שניהם, הטונל והנגואל נוכחים בכל דבר בכל זמן."

(עמוד 170, תרגום שלי)

זה מתקשר לטענתי אודות הרצועות הלא-אורגניות המרכיבות כל דבר בעולמנו. זה פירוש האמירה שהטונל נמצא בכל דבר.

אבל מה עם 40 ההאצלות של ארגון, האצלות חסרות המודעות? איך נוכחות הטונל (הרצועות הלא-אורגניות) בכל דבר גוררת את הנוכחות של ההאצלות הללו?

כאן באה לעזרנו הפרשנות שהצעתי: ש-40 ההאצלות של ארגון מחולקות לכל רצועה בעלת מודעות (8 רצועות), כלומר חמש רצועות ארגון לכל רצועה, וכך נוכחות הלא אורגנים הולכת יד ביד עם נוכחות ההאצלות הצמודות להן.

אם כך, מסקנה: 
התפיסה האנימיסטית, הטוענת שבכל דבר יש חיים, מוצאת כאן תמיכה (אם הפרשנות הנ"ל נכונה), והרבה יותר מכך:

בכל דבר ישנה נוכחות של מודעות לא-אורגנית וגם נוכחות של הרוח (הנגואל).

WOW.

אין כאן כמובן הוכחה לוגית מחייבת.

=============== 

31.3.18

בהמשך להערה הקודמת.

להבנתי, 40 הרצועות הגדולות המשמשות לארגון הן בעצם "חומר הגלם" שממנו נוצר כל דבר בעולם הזה, כל דבר העשוי להיתפס בעזרת החושים, לא רק החושים של בני האדם.

נראה לי שעל רקע ההצעה שלי, שלכל רצועה בעלת מודעות יש חמש רצועות ארגון משלה, קל לקבל שבכל דבר בעולמנו ישנה נוכחות של מודעות לא אורגנית (=הטונל).

אבל מה פירוש הטענה שהרוח (הנגואל) נמצאת בכל דבר?

האם הרוח נמצאת בכל סלע? בכל טיפת מים?...

לדעתי, כן אבל בצורה עקיפה; מתוך כך שהיא נמצאת בטונל; ברצועות הלא אורגניות.

לישויות לא אורגניות יש מודעות, כלומר נקודת מאסף, ושם נמצאת הרוח.

כלומר, הרצועות הלא אורגניות יוצרות באמצעות רצועות  הארגון שלהן, לדוגמה, סלעים. המודעות הלא אורגנית נוכחת באותן יצירות, כי כל רצועה כזו נוכחת ברצועות הארגון שלה, והנגואל (הרוח) נוכח ברצועה הלא-אורגנית עצמה (שלושת סוגי המודעות, אשר להן צבעים שונים, חודרות את כל הרצועות בעלות מודעות).

אם זה לא מובן לא נורא, במילא אי אפשר לשלם עם זה במכולת :)

אלה הם הרהורים בלבד, הצעה פרשנית.

=============== 

31.3.18

אני ממשיך בהרהוריי,

אבל מה עם חמשת רצועות הארגון הבלעדיות לרצועת המודעות האורגנית, הרצועה שלה שייכים כל בעלי החיים בעלי גוף פיסי? ברצועות ארגון אלה אין לכאורה נוכחות של הרצועות הלא-אורגניות.

כלומר, אם שיקול הדעת הנ"ל נכון, ישנם בעלי חיים בעלי גוף פיסי שאין בהם נוכחות של הלא-אורגנים.

מועמדים כאלה עשויים להיות, לדעתי, חלק מצמחי העוצמה (לדוגמה, פיאוטה. עשב השטן לא!!!!).

וגם, ייתכן, החרקים האדומים, כמדומני, המוזכרים באחד מהחזיונות בספרים הראשונים, אליהם אמר דון חואן שהוא וחנארו יצטרפו כאשר הם יעזבו את העולם.

=============== 

31.3.18

על מנת להתרענן מעט מהמגדלים הפורחים באוויר שבניתי והזמנתי אתכם להיכנס אליהם (בכך אני מחקה את הכוונה, אשר מציבה לפני הלוחמים מבנים (edifices) ומזמינה אותם להיכנס בהם, "כח השקט"),

הנה עוד תמונה נחמדה של הרצועות הצבעוניות המקיפות ישויות אנושיות, ובקיצור: פּוֹנצ'וֹס.

בהתייחס לפרסומת: בתמונה, אחדים המגשימים את החלום מאז שהם נולדו 😊😊😊

=============== 

31.3.18

שימו לב שלה-גורדה מדברת על "הטונל אשר נמצא בכל דבר", (אין פסיק אחרי המילה "טונל") כלומר לא על הטונל האישי, וכך גם לגבי הנגואל.

הטונל אשר נמצא בכל דבר - הוא, להבנתי, הרצועות הלא אורגניות. הטונל האישי הוא ישות ספציפית, אחת מבועות המודעות הנוצרות על ידי רצועות אלה.

הנגואל אשר נמצא בכל דבר - הוא שלושת רצועות המודעות (שלושת הצבעים) אשר חודרות את כל 8 הרצועות, שבע הרצועות הלא אורגניות והאחת האורגנית.

=============== 

1.4.18

הנגואל האישי, החסר בהערה הקודמת, מוזכר בדברי לה-גורדה שבפוסט:
"מרכז הנוגה שלנו, שהוא תשומת הלב של הנגואל, הודף תמיד כלפי חוץ, וזה מה שמרופף את השכבות, וכך נקל למוות לחדור אל בינותן ולדחוף אותן הרחק זו מזו."
להבנתי, זוהי נקודת המאסף אשר מנסה לחלץ את עצמה מהפקעת הלוכדת אותה, פקעת המורכבת מהרצועות הלא אורגניות, אשר מופיעות בקטע זה כ"שכבות".

הקטע לעיל ממשיך:
"על מכשפים לעשות כמיטב יכולתם כדי להחזיק בשכבותיהם כשהן מהודקות. זו הסיבה שהנגואל לימד אותנו את אמנות החלימה. החלימה מהדקת את השכבות. כאשר מכשפים לומדים חלימה, הם קושרים יחד את שתי תשומות הלב שלהם, ושוב אין צורך לאותו מרכז לדחוף כלפי חוץ."

בעקבות הקטע הזה העליתי את השאלה:

מדוע החלימה מהדקת את השכבות?

דרך אגב, ברור, על פי הקטע, מהטענה שלה-גורדה קיבלה את התפקיד "לעזור לך להדק את שכבותיך" והטענה שזה מה שעשו לקסטנדה גם דון חואן וחנארו, שלה-גורדה היא אישה נגואל (זוהי תמיכה המתווספת לרבות אחרות). לגבי דון חואן זה נאמר בטרמינולוגיה אחרת: הוא היה האחראי על הטונל של קסטנדה. לדעתי, ללא דון חואן, בכל אותם אירועים של אֵימַת מוות, קסטנדה היה מוצא את מותו, או לפחות מאבד את דעתו (הדעת הזרה).   

אז כיצד מהדקת החלימה את השכבות? הידוק שהיפוכו הוא למעשה מוות, או הדרך אל המוות.

ע"פי דון חואן, בחלימה ישנו שסתום ביטחון. 

the true goal of dreaming is to perfect the energy body. A perfect energy body, among other things of course, has such a control over the dreaming attention that it makes it stop when needed. This is the safety valve dreamers have. No matter how indulging they might be, at a given time, their dreaming attention must make them surface."

("אמנות החלימה", הפרק "השער השני של החלימה")

אתייחס לשסתום הביטחון הזה בהמשך.

אני רוצה להציע, ולא בפעם הראשונה, שהשכבות (=הרצועות הלא-אורגניות) משכנן בין הגוף הפיסי והכפיל (אפשר להגיד שהכפיל הוא גוף האנרגיה, אבל לדעתי זה עלול לבלבל כי לדעתי חלק מגוף האנרגיה נמצא בגוף הפיסי, וכשאומרים הגוף הפיסי, כמו לדוגמה כאן, מתכוונים לאותו חלק מגוף האנרגיה המצוי בגוף הפיסי. כשמדברים על השניים הללו כמאזנים זה את זה מתכוונים לשני חלקי גוף האנרגיה, לא לגוף האנרגיה והגוף הפיסי, שאינם שייכים לאותו מימד).

בכך שהחלימה משכללת את גוף האנרגיה היא מקרבת ביניהם. אחד האיזכורים להתקרבות גוף האנרגיה נמצא ב"צדו הפעיל של האינסוף". 

[חידה: מהם סימני ההיכר של התקרבות זו על פי "צדו הפעיל"?] 

או קיי, בואו נארוז את האמירות:

השכבות נמצאות בין הגוף הפיסי והכפיל, והחלימה מקרבת בין שני הגופים. 

זה אומר שהשכבות נ  ד  ח  ס  ו  ת. :)

ההידחסות הזו היא לדעתי אותה הידחסות של הטונל על גבי אי הטונל (וחדירת הנגואל לתוך המקום שהתפנה). כלומר הצטמצמות התפיסה הרגילה לחלק הולך וקַטֵן בתוך שדה התפיסה. 

לפני שאנו מתפזרים לעניינים סמוכים, דברי לה-גורדה בקטע: 

כאשר מכשפים לומדים חלימה, הם קושרים יחד את שתי תשומות הלב שלהם, ושוב אין צורך לאותו מרכז לדחוף כלפי חוץ.

אפשר להתרשם מהדברים שהחלק מגוף האנרגיה הנמצא בגוף הפיסי הוא ששואף לחבור אל הכפיל, חבירה שמשמעותה מוות. השאיפה לחבירה זו היא השאיפה להשגת הטוטליות של עצמך, אבל מבלי שהדבר נעשה במצב בַּשֵל, כאשר ישנם חיבורים לשאר האנשים המהווים חלק מהחבורה שלך, או באופן כללי חיבור לרוח, אין כאן שום חירות.

על רקע זה ניתן להבין, לדעתי, את רעיון החלימה כשסתום ביטחון:

החלימה עוצרת את תהליך החבירה ומספקת לך אפשרות "לצוף" חזרה בתוך גופך וזהותך. החבירה כמקרה פרטי של התנתקות ממי שהיית קודם לחלימה.

[אולי אין צידוק לכרוך את רעיון החבירה אל הכפיל עם רעיון שסתום הביטחון. לא התעמקתי בזה מספיק, אז קחו את ההערה האחרונה בעירבון מוגבל].
היכן אין שסתום ביטחון כזה?
לדעתי, בצמחי עוצמה לדוגמה, כגון העשן הקטן (שהוא תערובת של צמחים).

ההידוק של השכבות מצליח כי תשומת הלב של הלוחם נמצאת בשני הצדדים של השכבות.

הידוק השכבות מופיע גם ב"מפגשים עם הנגואל" (ואולי בעוד מקומות).

הקטע הבא מרמז שההידוק נעשה לא רק על ידי חלימה, אלא גם על ידי עבודת הסיכום. (לדעתי, עבודת הסיכום היא למעשה חלימה).

"תוצאה נוספת של עבודת הסיכום היא פעולתה כהזמנה לרוח, והיא

גורמת לרוח לרצות לבוא ולחיות איתנו. במילים אחרות, לזכור את

העבר שלנו הוא השיטה היעילה ביותר לאחד מחדש את הגוף הפיזי עם

הגוף האנרגטי, שהופרדו במשך שנים".

קרלוס המשיך ואמר כי המכשף שהצליח לדחוס את החלק הרחב

ביותר של האנרגיה שלו נמצא במצב שבו הוא, או היא, עשוי להתכוון

למעשה של תעוזה תפיסתית. הוא יכול להתכוון ליצור עותק של ניסיון

החיים שלו על מנת להונות את המוות."

(עמוד 73)

מהקטע גם עולה שהגוף האנרגטי הוא הרוח, כי איחודו עם הגוף הפיסי משמעו ביאת הרוח לחיות איתך.

הדחיסות מופיעה בקטע נוסף בספר של ארמנדו. מופיע שם גם רעיון ההרמוניה, ניהול חיים הרמוני. אביא אותו בהמשך (בלי כוונה-בלתי-כפיפה, כלומר בלי נדר 😊).

=============== 

1.4.18

סגרי את הדלת.

זוכרים את הדלת שנפתחה, רוח קרה נכנסה ואיתה נכנסו, כנראה, מכשפים קדומים ובעלי בריתם שהלכו אחריו עד לבית? ("האש שבפנים").

קסטנדה ניגש לסגור את הדלת ודון חואן וחנארו זינקו עליו לעוצרו.

=============== 

1.4.18

מעולם היהדות

נתקלתי בוויקיפדיה בשני מספרים בעלי משמעות טולטקית:

הגמרא במסכת מגילה (דף יד ע"א) קובעת, כי "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה". וכך, רק ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות אמרו נבואות בעלות משמעות לדורות.

48 - הם סך כל הרצועות הגדולות של האצלות הנשר בתחומי כדור הארץ.

7 - הוא מספר הרצועות הגדולות של האצלות לא-אורגניות. מעניין שהעולמות הלא-אורגניים הם נקביים ולכן מכשפות יכולות להיכנס ולצאת מהם בקלות, וכאן מדובר בנביאות.

גם הלטאות, גיבורות הפוסט הזה, מתוארות כנקבות והידע שהן מביאות לקסטנדה הוא, לדעתי, כזה המצריך כניסה אל העולמות הלא-אורגניים.

דרך אגב, מי שהוציא את קסטנדה משביו אצל הלא-אורגנים הייתה אישה, האישה-נגואל קרול טיגס, ומי שהוציא אותו כאשר הוא התמוטט באיזור שבין הקווים המקבילים, שהוא על פי הבנתי איזור השכבות שבין הגוף הפיסי והכפיל, כלומר העולמות הלא-אורגניים, הייתה אחת הלוחמות מחבורתו של דון חואן. אינני זוכר אם נאמר שמה ואם כן מי היא הייתה.

המסקנה (שלי) היא שאם ברצוננו בידע פאראנורמלי הנוגע לעולמנו, עלינו כנראה לבקש אחר רואות, נשים. ידע הנוגע לרוח ולחירות, עדיף לחפש, כנראה, אצל גברים.

=============== 
1.4.18
גם הארץ לבשה פּוֹנצ'וֹ.
הרי הקשת בענן בפארק בצפון מערב סין, במחוז Gansu.

Rainbow Mountains of China’s Zhangye Danxia National Geologic Park

הסברים לגיאולוגיה הזו ותמונות נוספות יש כאן.
===============