קטיפת (תלישת) המזל החמקמק

אני ממשיך להתגלגל עם המכה, ואתם "זוכים" בעוד פוסט :)

.

"סיכוי, מזל טוב, עוצמה אישית, או כל שם אחר שתקרא לזה, הוא מצב עניינים מוזר (peculiar). הוא כמו גבעול קטן מאד הבוקע לפנינו ומזמין אותנו לקטוף אותו. בד"כ אנו עסוקים מדי או מוטרדים מדי, או סתם טפשים ועצלים מדי להבחין (או לזהות) שזהו הסנטימטר המעוקב של המזל שלנו. לוחם, לעומת זאת, תמיד ערני ודרוך (tight - דחוס כמו קפיץ) ויש לו את הקפיציות והתעוזה הנחוצות כדי לחטוף אותו."

("מסע לאיכטלאן" עמוד 227 למטה. בתיקונים שלי)

.

מקרה מרומז של קטיפת הסמ"ק של המזל יש בהמשך אותו פרק בעמוד 235, כשחנארו, דון חואן וקסטנדה שכבו על הקרקע על הבטן וחנארו חטף במהירות משהו בכף ידו. כאשר הוא פתח אותה התעופף ממנה משהו גדול ושחור. 

מקרה מפורש של קטיפה כזו ישנו באירוע שבו הבחור גסס לפניהם בפארק (מקרה שהוזכר בהקשר אחר בפוסט הקודם שלי), כולל האמירה שאיננו מבחינים בזה כי אנו עסוקים בעניינינו.

דון חואן שואל את קסטנדה האם הוא קטף את הסמ"ק של המזל. אני חושב שקסטנדה אכן קטף את הסנטימטר של המזל שצץ לפניו כשהוא החליט ללכת לאותו מקום, לשוק כמדומני, ללא שהיה בכך מן ההיגיון באותן נסיבות, ונתקל בדון חואן (=הנגואל) אשר המתין לו שם. משם דון חואן הוליך את שניהם אל אירוע הגסיסה, ללמדנו שהופעת הרוח/העוצמה/הנגואל כרוכה תמיד במוות.
המוות הוא צל שחור ודבר כזה התעופף מכף ידו של חנארו.

.

אם כן, מדובר כאן על משהו שהוא צמוד קרקע :).
גם במקרה נוסף בספרות שבו מוזכר המושג, הדחיפה של קסטנדה דרך שתי דלתות של משרד נסיעות, גם שם יש גלגול על הארץ. שם הסמ"ק צץ עבור דון חואן וזה השימוש שהוא עשה בו.
.

בונוס, לפניכם פרשנות טולטקית לפסוק הסתום מתהילים "אמת מארץ תצמח" (פה יב). 

 ********

צלילים שמגלגלים אותי לתקופה אחרת

הערות ותוספות
========

17.3.20

פליאה + אימה = הוד
=============

שתי הערות הנוגעות לאחד הפוסטים האחרונים שלי.

.

"אמנות הלוחם היא לאזן [balance] בין האימה שבלהיות אדם עם הפליאה שבלהיות אדם." (העמוד האחרון של "מסע לאיכטלאן")

בפוסט אחר שעסק באיזון שבין פיתוי ופחד (משיכה מול דחייה), הצעתי שבמצב של איזון, עשויה להגיע המכה של הנגואל שמגלגלת את הלוחם ומוציאה אותו מהמבוי הסתום (המכה הזו מוזכרת בהקשר לאירוע המלווה).

.

בפרק "פתיחות לעוצמה" שב"מסע לאיכטלאן" יש התיחסויות לזה וראוי להסב את תשומת הלב לכך.

.

בדוגמה הבאה יש דוגמה להנחייה להתמקד בפלא ולא באימה:

"כל אלה יצרו מצב של חרדה והיסוס ללא נשוא, אולם דון חואן התעלם מרגשותיי ויעץ לי לחשוב רק על הפלא שבמשחקו של מסקליטו אתי.

"אל תחשוב על שום דבר אחר," אמר. "כל היתר יגיע אליך מעצמו". (עמוד 99)

כלומר, על פי הפרשנות שהצעתי: תאזן את האימה עם הפליאה. השאר יבוא עם המכה.

.

קטע נוסף באותו פרק:

"למראית עין אינך מסוגל ללמוד, אך מי יודע? גם אנו כמו עולם זה שאין לו חקר, הננו מסתוריים ומפחידים [awesome, מעוררי הוד, שהוא שילוב של אימה ופליאה], אז מי יכול לדעת למה אתה מסוגל?" (עמוד 108)

.

הצעתי בעבר שפליאה מופיעה בספרות זו גם כסקרנות. עכשיו אפשר להוסיף שהיא מופיעה לעתים גם כ"הוד", או "מעוררי הוד".

==============
18.3.20

אני מוסיף קיסם למדורת שיח הלוחמים, כדי לשמור על אש התמיד :)

הזכרתי לאחרונה את האירוע (המופיע ב"מסע לאיכטלאן") שבו קסטנדה מבחין בחשיכה בחיה מוזרה ביותר השרועה על הארץ, ולבסוף התברר לו שהיה זה ענף שהרוח (WIND) נפחה בו חיים, ובנוסח אחר, שגם מופיע שם: העוצמה (= הרוח במובן SPIRIT) נגעה בו ועשתה אותו לחיה. 

.

הרוח (the spirit) מופיעה תמיד מלווה במוות.
[הייתי אומר בפואטיות "מביאה אותו בכנפיה" אבל פואטיקה היא דבר מאד מסוכן, והיא עלולה להסיט אותנו לתמונת עולם מוטעית.]
יש המון דוגמאות לכך. אפילו כאשר קסטנדה הובא אל דון חואן, הוא הובא בידי אדם שקצו הבלתי נמנע היה קרוב, כלומר המוות נכח באותו מפגש.
.

דוגמה 2: לאחרונה הזכרתי את הבחור הגוסס בפארק במקסיקו סיטי שעוצמתו האישית של קסטנדה הובילה אותו לצפות במחזה זה, ועוצמתו של הבחור שהספיקה לו כדי לבחור את מקום המיתה הפומבי הזה.
מבט מזווית מעניינת: העוצמה הפגישה את קסטנדה עם הבחור כשהיא מניעה את שניהם אל מקום המפגש.

דוגמה 3: במקרה הענף:
הרוח הכניסה חיים בענף, ויצרה ממנו חיה מוזרה..... גוססת.

אם זה לא מצחיק....... :)

.

הערת אגב,
מקרה הענף שהפך לחיה הוא דוגמה, ישנן נוספות, שבה צריך לשמר את הפליאה נוכח החיה הבלתי אפשרית המוזרה והמפחידה (שוב פליאה נוכח אימה), ולהתנגד למיינד המתגנב, המנסה להסביר ולסלק את המוזרות.
מניסיון, אפשר לחוש בהתגנבותו של המיינד וצריך לעמוד על המשמר כדי למנוע ממנו. זהו מאבק!! העשוי להביא, אם מביסים את המיינד, לעצירת העולם. 
============== 
19.3.20

זימון העוצמה הוא זימון המוות -

מבט ממעוף הצפור על דרך הלוחם

====================

איזו ציפור?

הציפור הבודדה הנוסקת אל הנקודה הגבוהה ביותר :)
"העוף המוזר" הזה מוזכר בשיר המקדים את "סיפורי עוצמה".

.

הקטע הבא לקוח מסוף הפרק "להיעשות נגיש לעוצמה" (תורגם "פתיחות לעוצמה", פרק 10 ב"מסע לאיכטלאן"), פרק שאני חורש אותו כאן בפוסטים האחרונים שלי, ועדיין בקושי גרדתי אותו:

"הוא הסביר שלהיעשות נגיש לעוצמה הוא רעיון שיש לו משמעויות רציניות נלוות *. עוצמה היא כוח הרסני אשר יכול בקלות להוביל למוות, ולכן יש לטפל בה בתשומת לב רבה (great care). להיעשות נגיש לעוצמה צריך להתבצע בשיטתיות, אבל תמיד בזהירות רבה (great caution)".

* overtones -

מילולית אלה הם צלילי עליים, וכדאי לזכור משמעות זו כי מיד אחרי הקטע הוא מדבר על זימון העוצמה באמצעות קולות רמים שלאחריהם שתיקה מוחלטת.

(עמוד 111 בתרגום שלי)

.

העוצמה (הרוח, הנגואל) מלווה תמיד במוות כי, לדעתי, כל מה שמעניין אותה זה לחלץ אותנו, רסיסיה, מהכלא שבו אנו מצויים, ולהשיבנו הביתה, אליה. במבט ארצי זה נראה כמוות.

אם כן, הלוחם מזמן אותה, ובכך את מותו. הוא הולך כברת דרך אל מותו (אל הרוח) ואז חוזר אל עצמו הכלוא, כשבידו פיסת ידע/עוצמה נוספת.

המהלך במבט אנרגטי: הוא יוצא מהפרצה (the gap) ואחר כך חוזר דרכה, כשהוא סוגר אותה אחריו (בעזרת מים קרים, דיבור/פטפוט, כתיבה, עירור וכניעה לזעם ...).

זה מסביר את השיטתיות והזהירות שעליהן מדובר בקטע הנ"ל: עומק ההליכה צריך להתאים למידת העוצמה שיש לך לחזור.

ב"קרב העוצמה ", גם הוא ב"מסע לאיכטלאן", קסטנדה רואה חיזיון של גשר בערפל ודון חואן מונע את הליכתו על גביו. הוא הסביר שעדיין אין לו עוצמה ללכת עליו ובמצבו זה רק יוביל למותו.

.

לעיונכם :)

============== 
19.3.20

חיפשתי קטע המציג את הטענה שלי אודות דרך הלוחם, המזמן את המוות/הרוח ואחר כך חוזר לעצמו, קטע המדבר על כך במונחים של ערפל המתפזר והלוחם אוסף אותו מחדש.
אבל בינתיים מצאתי קטע אחר העוסק באותו ערפל ויש בו משהו רלבנטי למקרה של הבחור הצעיר שגסס בפארק במקסיקו סיטי, אשר עוצמתו איפשרה לו לבחור את המקום ההומה ההוא למות בו, כלומר התאפשר לו לארגן קהל למותו.
הצעתי את ההסבר שהקהל הצופה משחרר את הגוסס מאחיזת החברה וזה דבר בעל ערך מבחינת הרוח והחירות.

מקרה כזה של קהל בנסיבות של גסיסה יש בתיאור מותו של בנו-לכאורה של דון חואן (מציאות נפרדת, בערך עמוד 50) שם הוא מבחין בין להסתכל לבין לראות, ומתייחס גם לשיגעון המבוקר. ההדגשה שלי היא של קטע שולי לנושא המרכזי:

"When I came down to the blasting area he was almost dead, but his body was so strong that it kept on moving and kicking. I stood in front of him and told the boys in the road crew not to move him any more; they obeyed me and stood there surrounding my son, looking at his mangled body. I stood there too, but I did not look. I shifted my eyes so I would see his personal life disintegrating, expanding uncontrollably beyond its limits, like a fog of crystals, because that is the way life and death mix and expand. That is what I did at the time of my
son's death. That's all one could ever do, and that is controlled folly. Had I looked at him I would have watched him becoming immobile and I would have felt a cry inside of me, because never again would I look at his fine figure pacing the earth. I saw his death instead, and there was no sadness, no feeling. His death was equal to everything else." 

============== 
19.3.20

הנה מה שחיפשתי:
קטע נוסף הנוגע להצעה של הפוסט (ההערה) האחרון, המתאר את המהלך במונחים אחרים:
"המוות נכנס דרך הבטן," המשיך. "בדיוק דרך הפירצה של הרצון. איזור זה הוא החלק החשוב והרגיש ביותר של האדם. זהו האיזור של הרצון וגם של האיזור שדרכו כולנו מתים.
[...]
המכשף מכוונן (tunes) את רצונו על ידי שהוא מאפשר למוות להשיגו (overtake), וכאשר הוא שטוח ומתחיל להתפשט (expand), הרצון חסר הרבב שלו משתלט (takes over, תופס פיקוד) ואוסף את הערפל שוב לאדם." ("מציאות נפרדת" עמוד 178-179)

מעניין לשים לב למשחק בין overtake ו- takes over. אנו זוכרים שהמוות רודף אחרי הלוחם וכאן הוא נותן לו להשיגו, אבל אחר כך הוא תופס שליטה מחדש ואוסף את עצמו.
============== 
20.3.20

קורונה בספרות הטולטקית, מי יודע?

שעשוע טריוויה לימי הקורונה :)
דרך אגב, לדעתי וירוס הנאורות הוא הרבה יותר מסוכן.
המילה קורונה מופיעה במלואה בספרות, היכן?

אביא את התשובה בתחתית הפוסט/הערה.

.

ולעניין יותר רציני.
קורונה מציינת, בין היתר, את כתר הזוהר סביב השמש(ות), היא ההילה סביב לה (על פי המדע, עשויה פלאסמה), שנראית היטב בזמן ליקוי מלא.
האם זה קשור לספרות שלנו?
רמז: מבוך הצללים ("אמנות החלימה").
.
מכאן ואילך תשובתי:
מה שתורגם לעברית כ"מבוך הצללים", הוא במקור "מבוך הפנומברה" (penumbra). זהו כינוי שהעניקו המכשפים הקדומים לעולם דמוי הספוג המכיל מערות ונקבים, הוא עולמם של הישויות הלא-אורגניות.
.
בעולם המדעי, החוץ-טולטקי, פנומברה הוא אחד משלושה סוגי צל, המציין צל שבו מקור האור נראה בחלקו. התמונה להלן, הלקוחה מהוויקיפדיה, משרטטת את שלושת הסוגים.
להבנתי, הקורונה היא מצב מיוחד בתחום הפנומברה, מצב גבול בינו לבין האנטומברה.

.
אם מקור האור בהקשר הטולטקי של מבוך הפנומברה הוא כמו השמש ויש לו הילה, אז יש מקום גבול בעולמם של הלא אורגנים, ממנו נראית הקורונה של אותו מקור אור.
מהו מקור האור הזה?
אני מהמר על הרוח/הנגואל.
על מה אתם? :)

***
התשובה לשאלת הטריוויה:
Lucas Corona-do
המקף הוא תוספת שלי כדי לבודד את המילה.
זהו שמו של המכשף היאקי שבין היתר עסק לפרנסתו בבניית מסכות טקסיות. הוא האיש שהביא את קסטנדה אל דון חואן בפגישתם השנייה. הראשונה אירעה בתחנת האוטובוס.
. 
שבת שלום.

============== 
21.3.20

עדיין בהשפעת האקטואליה:

על פי הוויקיפדיה: וירוס איננו אורגניזם, והוא ישות טפילית. על פי שיטת מיון מסוימת ישנם 7 סוגים. 

בספרות שלנו, הישויות הלא-אורגניות הן אותו דבר, וכזכור יש להן 7 עולמות הבנויים כשכבות בצל סביב השכבה האורגנית.

מהי מסקנתכם?

============== 
21.3.20

הקטע הבא מתקשר להערה הקודמת. הוא לקוח מ"אמנות החלימה" והוא דן בעולמות של הלא-אורגנים. אני מציע את התרגיל הבא:

קיראו את המילים "כמו" המודגשות, לא כמציינות דימיון, אלא כמציינות זהות.
[זהות היא מקרה פרטי של דימיון, ולכן זה לא מופרך, אפילו לא מבחינת המיינד הזר הקורא את הדברים :) ]

"העולם שלהם ממשי בדיוק כמו העולם שלנו. המכשפים הקדומים תיארו באופן גרפי [portrayed] את עולמם של הישויות האורגניות כגוש של מערות ונקבוביות [pores, מציין בדרך כלל נקבוביות על גבי העור] * הצף בחלל אפל כלשהו [ככל הנראה רמז לים האפל של המודעות]. והם תיארו באופן גרפי את הישויות הלא-אורגניות כקנים חלולים [כמו במבוק] הכרוכים יחדיו, כמו התאים בגופינו. המכשפים הקדומים כינו את הצרור הענק ההוא "מבוך הפנומברה". [הסברתי את מושג פנומברה בפוסט קודם. בספר תורגם: מבוך הצללים]
(עמוד 97 למטה)

.

* קודם לכן השתמש קסטנדה לתיאור הגוש הזה במילה "ספוג".
.

מה קיבלתם? :)

============== 
21.3.20

 אני הגעתי למסקנה שהעולמות של הישויות הלא-אורגניות הם כמו הגוף.

בדיחת קורונה:

==============