אנחנו ממשיכים בהרפתקאותיה של טאישה במקסיקו בחופשת הסימסטר שלה
הפרק הזה יהיה חביב במיוחד על חובבי השימוש בצמחים.
תזכורת: בפרק הקודם דון חואן רקד את ריקוד הצבי והסיע באמצעותו את טאישה אל ממלכת מונטה, שם היא פגשה צבי רוחי ושוחחה אתו, ושאלה אותו מהי משמעות החיים.
כרגיל, כל ההערות בסוגריים המרובעות ובכלל הן שלי, המתרגם, עם חריגה אחת ראשונה:
ההערה בסוגרים העגולות, המסיימת את הפרק, היא הערה במקור, וכנראה מציינת את כוונתה של טאישה להוסיף קטע מסוים, כוונה שלא הבשילה בטיוטה שבידינו.
ההערה בסוגרים העגולות, המסיימת את הפרק, היא הערה במקור, וכנראה מציינת את כוונתה של טאישה להוסיף קטע מסוים, כוונה שלא הבשילה בטיוטה שבידינו.
***************************************
.
אנג’ליקה המטהרת
.
הרוח הייתה חזקה מדי בשביל לשבת מתחת לסככה בשעת בין הערביים, והיה מפחיד מדי בשביל לחכות בביתו של דון חואן, אז החלטתי לשבת במכונית עד שקרלוס או דון חואן יחזרו. הייתי שקועה בכתיבת הערותיי כאשר שמעתי דפיקה על השמשה הקדמית. כמעט קפצתי דרך גג המכונית. דון חואן הביט בי מבעד לזכוכית, מסמן לי לגלגל מטה את החלון,
"בואי נלך לטייל," הוא אמר כשירדתי מהמכונית. הוא נשא צרור שהיה קשור לגבו כמו תרמיל גב.
"אבל האם לא יהיה חשוך עוד מעט?" אמרתי.
"עוד יותר טוב," הוא ענה.
בצייתנות לבשתי את הפונצ'ו והסומבררו שלי והלכתי אחריו לתוך הבתה. על פי המצפן שלי, שאותו תמיד נשאתי אתי, פנינו לכיוון מערב. כשדשדשתי מאחוריו הבחנתי בידיו. קצות אצבעותיו האמצעיות ואצבעות הטבעת שלו היו מקופלות ולחוצות על כפות הידיים, ואילו האגודלים, האצבעות המורות ואצבעות הזרת היו פשוטות במצב טבעי.
"תחזיקי ככה את האצבעות שלך ולא תתעייפי," הוא אמר והרים את ידו כדי שאוכל לראות. "ולמקם את המבט שלך בדיוק מעל האופק עוזר להשקיט את מחשבותיך. אם תצליחי, תהיה לך יותר אנרגיה תוך כדי הליכה."
"לאן אנחנו הולכים?" שאלתי, מנסה לחקות את מצב היד שלו.
"למקום של עוצמה," הוא אמר והגביר את הקצב.
למרות שהחזקתי את מבטי בדיוק מעל האופק כפי שהמליץ דון חואן, לא יכולתי להשקיט את מחשבותיי. בשכלי סידרתי בתור את כל השאלות שלא הצלחתי לשאול אותו קודם. עכשיו הם התפוצצו לצאת.
"האם זו הייתה באמת העוצמה של המסיכה ושל תנועות הריקוד שגרמו לי לחזות בחיזיון הזה של הצבי?" פלטתי.
"קשקוש פקעות הגולם היה הקו שלקח אותך לעולם החלום, ו[היה גם] חוליית החיבור שהחזירה אותך," אמר דון חואן. "אבל הרקדן עצמו יכול להניע מישהו עם כוונתו."
"למה אתה מתכוון במילה כוונה?" שאלתי.
"אני מתכוון שהאנרגיה שיוצאת מהרקדן יכולה לפגוע [impinge, להסיג את הגבול של] באנרגיית המתבונן, ולשנות את העולם סביבו. את, בהיותך נוזלית, הונעת בקלות [easily moved, עשוי לציין גם התרגשת בקלות]."
"אבל האם באמת יש עולם אחר שאפשר להיכנס אליו? האם אתה מאמין למיתוס היאקי אודות ממלכת מונטה [Monte] המאוכלסת באנשים בלתי נראים? ומה לגבי חיות רוחיות [spirit animals], האם הן קיימות?"
הוא עצר להתבונן בי לרגע. "אחרי מה שראית, איך את יכולה לשאול את השאלה הזו?"
"אני רק רוצה את דעתך," אמרתי בהתגוננות.
"האינדיאנים היאקים קוראים לזה ממלכת המונטה, אבל אני קורא לזה עולם החלימה," הוא אמר. "הנשים טובות יותר בהחלקה לתוך ממלכה זו מאשר הגברים, מכיוון שהן פחות נוקשות בציפיות ובאמונות שלהן. עכשיו, אין יותר שאלות. בואי נלך בדממה."
הגבעות הרחוקות כבר היו שטופות בגווני סגול כהה, והשמיים היו מה שהמורים שלי לאמנות תמיד כינו שמים בצבעי-מים מושלמים; עם עננים מתנשאים (?) [billowing] בגוונים שונים של אפור, אדום וורוד .. הגענו לעבר גוש של שיחים ירוקים ושורה ארוכה של עצי צפצפה [cottonwood]. כשהיינו קרובים יותר, יכולתי לראות שהענפים העליונים של העצים נגדמו, כאילו נקצרו, או שמישהו עשה עבודה לקויה בגיזום. ובכל זאת, זה היה אחד האזורים הבודדים בשטח זה, בו הייתה צמחייה עשירה.
"זה הנהר היאקי," אמר דון חואן והצביע על גוש עצים. "הוא חוצה את השטח ומביא את מקור המים היחיד לארץ. זו הסיבה שמקומות לאורכו הם מקומות עוצמה. צמחים ובעלי חיים נוהרים אליהם, כמו גם רוחות [spirits] המחפשות לחות."
חצינו על גבי גשר קרשים נמוך, שהיה נראה כעומד להתפרק מתחת לרגלינו.
"הוא לא גדול במיוחד," הערתי והבטתי למטה. "ולמעשה הוא כמעט יבש. איכשהו ציפיתי לנהר אמיתי מלא מים."
"אחרי הגשמים הוא מתמלא," הוא הבטיח לי. "אבל הוא אף פעם לא רחב מאוד."
ירדנו ב- barranca [בספרדית: המורד התלול של הערוץ] אל אפיק [creek] בצד השני; זה היה אחד האזורים בהם הארץ [earth] היתה לחה. דון חואן אמר לי להיזהר כי הסלעים חלקלקים. אחרי שצעדנו במורד האפיק לצורך התמתחות [for a stretch], התיישבנו על סלע. דון חואן הוריד את התרמיל, הכניס את ידו לתרמיל והושיט לי לחם מקסיקני עגול ותפוז, וכמה רצועות דקות של בשר מיובש. הייתי רעבה מאד מכיוון שלא אכלתי מאז ארוחת הצהריים. פספסנו את האוכל בפסטיבל השילוש הקדוש, כי כמבקרים זה לא בטוח עבורינו לאכול מאנשים שמוכרים ברחוב.
התחלתי לקלף את התפוז וניגבתי את אצבעותיי בכמה עלים יבשים.
מהמקום בו ישבנו יכולתי לשמוע את המיית המשאיות על הכביש המהיר, המעלות עננים של אבק וגזי פליטה.
"למשאיות במקסיקו יש שמות שניתנו להן על ידי בעליהן, אשר צובעים אותם [את השמות] מעל הפגוש," הסביר דון חואן. "זה שעבר בדיוק הרגע נקרא 'לב פצוע'".
תהיתי איך הוא יודע את זה, כי לא הייתה שום דרך שבה הוא יכול היה לראות את המשאית מהמקום שבו ישבנו.
"אני רואה," הוא אמר כלאחר יד.
"מה זה אומר לראות, דון חואן?"
"זה אומר דברים שונים לאנשים שונים. לפעמים [פירושו] הוודאות לגבי משהו. בפעמים אחרות זהו קול שאומר לך משהו ספציפי. או שזו יכולה להיות תחושה ויזואלית [visual sensation] של ראיית סיבי אנרגיה או צבעים הנעים סביב אדם, צמח, חיה או חפץ. זה יכול אפילו להיות געגוע שאוחז בך ולא מרפה ממך".
"יש לי געגוע שלא מרפה ממני," אמרתי. "אבל אני לא יודעת מה זה. אני אף פעם לא יכולה להשמיע אותו. הוא מגיע ממקום כל כך רחוק."
דון חואן הביט בי לרגע ואז הניד בראשו, "זה לא ראייה. לזה קוראים להתמכר [indulging]."
הוא שיחרר פרץ של צחוק אמיתי. רציתי להתווכח איתו, אבל הוא נענע בראשו.
"אני מתערב שזה קשור למציאת אהבה," הוא אמר ונתן לי דחיפה קלה [nudge, דחיפת מרפק?].
"אני מניחה שאתה צודק," הודיתי, "אבל האם מכשפים לא אוהבים, או לא רוצים שיאהבו אותם?"
"אכן, אבל לא באופן שבו אנשים רגילים מתאהבים ומפסיקים לאהוב [ fall in and out of love]. חיבתו של מכשף אינה ברת השוואה [peerless, אין שני לה]. בהרגשה שלו אין שום אינטרס של השקעה או היצמדות אישית [personal attachment]. היא ניתנת בלי שום חוטים הקשורים אליה. וברגע שהיא ניתנת, לעולם אין ממנה נסיגה [retracted, התכחשות]."
הפסקנות של הצהרותיו גרמה לי לצמרמורת. זה גרם לכל מושג של אהבה שאי פעם נתקלתי בו להתגמד; להיראות נחות וספוג בהתמכרות רגשית.
"אני לא יודעת אם אוכל להתחייב בצורה כל כך סופית ומוחלטת," אמרתי והצעתי לו חצי מהלחם.
דון חואן צחק ואמר שאין לזה קשר לבחירה אישית או מחויבות. זוהי יותר שאלה של גורל, אשר או שמקבלים אותו על עצמנו ופועלים באופן חסר רבב, או מתנגדים לו עד הנשימה האחרונה.
"זרם הגורל המפגיש אנשים הוא נדיר ומסתורי," אמר בלחש. "רק שוטה עיוור או פושע מיודע לא יקבל על עצמו מתנה כזו."
"מהו פושע מיודע?"
עיניו היו מבריקות, כאילו נזכר במשהו שקרה מזמן. "מישהו שיודע אך מסרב בעקשנות לפעול בהתאם לידע שלו." ואז הוא צחק ואמר בהקנטה, "אל תדאגי, זו לא הצעה מפיו של זקן."
גם אני צחקתי, אבל באופן מעט יותר עצבני ממה שהתכוונתי. דון חואן היה רחוק מלהיות זקן.
משאית נוספת חלפה. תהיתי לאן היא נוסעת. אולי למאזאטלן [Mazatlan], או לגוודלחרה [Guadalajara], או אפילו דרומה עד מקסיקו סיטי. ציינתי בפני דון חואן שמעולם לא הייתי באף אחד מהמקומות האלה.
"בקרוב תלכי לשם," הוא אמר בכזו וודאות שנאלצתי לשאול, "איך אתה יודע? האם אתה שוב רואה?"
"קרלוס יקח אותך לשם," הוא אמר. "זולייכה נמצאת ב-Guadalajara, מחכה לך. יש לה משהו ללמד אותך."
"האם אני לא יכולה להישאר כאן איתך?" שאלתי, מרגישה בנוח בחברתו ופוחדת פחד מוות ממה שזוליכה אמורה ללמד אותי.
"לא, דרכך שונה. כולנו מחויבים לעזור לך, אבל את לא כמונו. עלייך לחזור ללוס אנג'לס. יש לך דברים אחרים לעשות."
"מה אצטרך לעשות?" שאלתי בדאגה.
"את זה הרוח תחליט. היא תגיד לך, ועוצמתך תכתיב את מה שתהיי מסוגלת." הוא דחף אותי קלות ואמר בלחש. "את מסוגלת ליותר ממה שאת יודעת."
בדיוק אז משב רוח פתאומי וחזק [gust] רישרש את עלי עצי הצפצפה. הרגשתי צמרמורת שחדרה עד לעצמותיי. לאי עמידה באתגר הרוח יש השלכות הרסניות מכדי לנסחן, ולכן, למרות שאפילו לא ידעתי מה יכול להיות האתגר הזה, החלטתי לאחוז באתגר [seize, ללכוד? לתפוס?].
"ספר לי עוד על רקדן הצבי, דון חואן. איך בדיוק הרקדן נכנס לממלכה האחרת?"
דון חואן הסיר את כובעו וניגב את מצחו במטפחת שהייתה בכיס חולצתו. "בהתחלה, הכניסה לעולם החלום עשויה להיות חוויה מפחידה; או שהיא רק נראית כמו חלום שלא מתעוררים ממנו. אבל עבור מכשף, החלום הזה הוא ממשי, ואם את נכנסת לתוך עולם זה לעתים קרובות מספיק, הוא יהפוך ממשי גם בשבילך."
"איך מכשפים או יאקים יכולים לומר שעולם החלום הוא ממשי?" שאלתי. "האם הם לא יכולים להבחין בהבדל שבין מצב העירות לחלומות?"
"עבור מכשפים זה ממשי מכיוון שהם יכולים לפעול במצב החלום עם וודאות ושליטה. הם יוקשים את חלומותיהם; הם יכולים ללמוד דברים, למצוא דברים, להבין דברים שאינם ברורים בעולם היומיומי.
"איזה סוג של דברים?”
"דברים לגבי העתיד, או מה שמישהו עושה קילומטרים משם. זו דרך לראות מעבר למה שנמצא מולך."
"האם אתה מדבר על ניחוש [divination], דון חואן?"
הספרות האנתרופולוגית הייתה מלאה באזכורים אודות כיצד בתרבויות פרימיטיביות השמאן נכנס לטראנס כדי לראות מה העתיד צופן, לצורך אבחון מחלה, או לחיפוש אחר הטיפול המתאים. מרפאים באמצעות כישוף [witch doctors, רופאי אליל] אפריקאים אהבו במיוחד להשתמש בעשן ועצמות שרופות, או כבד של תרנגולות לצורך הכנת תחזיות. קסם [Magic], כישוף [sorcery], ניחוש [divination], כישוף [witchcraft], כל התחומים האלה היו חלק מהמסורת האנתרופולוגית; אך עם זאת הם תמיד נראו כה רחוקים מפעילויותינו היום יומית, מחיינו האישיים. עבור היאקים, פעילויות כאלה לא נראו מוזרות כלל. דון חואן, בעצמו, השתמש בריקודים שלו כדי לפתוח את הדלת לעולם הרוחות [spirits], למציאות שונה. עולם שעבור המכשף היה ממשי וצפוי [predictable] כפי שהעולם היומיומי היה עבורנו.
"הממלכה המאגית [כישופית] של היאקים איננה יוצאת דופן [extraordinary] כלל," אמר דון חואן. "היא לא חלק מהעל-טבעי, או אספקט של הדיכוטומיה: קדושה-חולין, שהאנתרופולוגים מקימים (?) [set up] בקלות רבה כל כך."
"איך אתה יודע על מה שהאנתרופולוגים עושים?" שאלתי.
"אריזונה מלאה באנתרופולוגים," הוא צחק. "במיוחד באזורי השבטים סביב טוסון. מישהו תמיד מנסה לגרום לפראייר עני לענות על שאלון עבור כמה דולרים. הם מסתובבים ויוצרים סכמות של קטגוריות [סיווג] בלי לדעת בכלל על מה הם מדברים."
"[אלה] ההרגשות שלי, בדיוק," אמרתי. "אבל ניסיתי לספר את זה פעם לאחד הפרופסורים שלי והוא האשים אותי שאני לא חומר מקצועי, ואחר כך העיף אותי ממשרדו."
"את צריכה ללמוד לייקש את הפרופסורים שלך," המליץ דון חואן, "אחרת הם יבלעו אותך לארוחת הבוקר. הפרופסורים האלה חוגגים על [feasts, ניזונים מ] סטודנטיות צעירות."
"איך אני יוקשת אותם?" שאלתי,
"התייחסי לאוניברסיטה כמו אל שטח ציד. אם את הולכת לשם כדי שיגלו אותך, או שיחבבו אותך, או כדי לטעון טענה [חדשנית, כנראה], את תיפלי על הפנים שלך. אם הם יקלטו שאת מאתגרת אותם, הרודנים הקטנים יכריזו מלחמה והם כמעט תמיד מנצחים."
"איך אוכל להתגבר עליהם?" שאלתי. "הם גברים, הם קטנוניים והם מחזיקים בעוצמה."
"את מסתובבת סביבם על רגלי חתול, ולעולם אינך מאפשרת להם לדעת את דעותייך [opinions] או מה את חושבת. ליוקש מושלם אין דעות. הוא, או היא, מסתגלים לכל מצב במהירות ובאופן חלק כמו רוח [wind]. אם הם חושבים שהם דחקו אותך לפינה, את כבר נמצאת במקום אחר. תהיי חמקמקה, כזו שבלתי ניתן לסגור עליה [uncontainable, בלתי ניתנת לריסון], אבל עוצמתית במידה הורסת [devastatingly powerful]."
"זה נשמע לי כמו סתירה," אמרתי.
בדיוק אז, משב רוח נוסף פרע את העלים שעל האדמה. חופן גדול עף ישר אל חיקי. דון חואן צחק ואמר שאני הולכת להיות יוקשת מעולה, בתנאי שאתייחס לכל דבר בהבלות מבוקרת [controlled folly, טפשות מדעת], ולהפוך את עצמי לאפס, כדי שאף אחד לא יוכל להשיג בי אחיזה.
"חוץ מזה, רק מישהו קל כמו הרוח [wind] יכול לעבור דרך הסדקים שבין העולמות," המשיך דון חואן.
"למה אתה מתכוון בסדקים שבין העולמות?" שאלתי.
"המכשפים רואים שעולם הרוחות [spirits] קיים ושישנן ישויות שאינן בני אדם או בעלי חיים, המשוטטות על פני האדמה", אמר דון חואן, "אבל הן קיימות מאחורי חומה מלאה בסדקים, אם לנסח זאת כך. המכשף לוקח את הידע הזה כמובן מאליו, כשם שבני התרבות המערבית לוקחים כמובן מאליו את האמונה באלוהים, בגן העדן, בשיטה המדעית או בחוסר האפשרות של האפיפיור לטעות [infallibility, מעניין להשוות מושג זה למושג המתורגם בספרות שלנו כ"ללא-רבב", impeccability, שמשמעותו המלולית הארכאית היא: חוסר האפשרות לחטוא], או בהליכה על הירח, או בכל דבר אחר שמשפיע על חיי היומיום שלהם."
"האם אתה אומר שניל ארמסטרונג מעולם לא הלך על הירח? או שהוא עבר דרך איזה סדק קוסמי כדי להגיע לשם?"
"בכלל לא. אני רק אומר שמצד האדם צריך מאמץ אדיר על מנת להביא למודעותו את התוצאה הסופית של אדם שהולך בחלל החיצון. או שאדם ברומא הוא הנציג הישיר של אלוהים על פני האדמה, או שבתולה הרתה [conceived] בן. לאור ההישגים הללו של ההתכוונות, הידיעה שישויות אחרות מתקיימות יחד [coexist, באותו זמן או באותו מרחב] עם האדם על פני האדמה אינה מצריכה קפיצה כה גדולה של אמונה."
הסתכלתי סביב. מעולם לא התייחסתי אל הרוחות [spirits] כחלק מעולמי היומיומי, אך כילדה ראיתי צללים המתעוררים לחיים, ולפעמים הרגשתי את הנוכחות של מלאך שומר. הנחתי גם שקדושים, פיות, שדונים [elves] ו-leprechauns [בפולקלור האירי: שדון מרושע] קיימים, אם כי מעולם לא ראיתי אף אחד מהם. לכן, לא היה [לי] כל כך קשה לקבל שגם לאינדיאנים היאקים יש ישויות רוחיות, כמו צבי הרוח שפגשתי, אשר מגנות ומייעצות להם, כפי שהעוזרים העל-טבעיים שלנו עושים.
"אם היאקים אומרים שיש עולם רוח[י] ושהם לומדים בחלומות, אדם יצטרך לחוות סוג זה של למידה כדי לדעת על מה הם מדברים," אמרתי לדון חואן*. "אם היאקים address themselves לממלכה מיתולוגית' ומתייחסים אליה כמציאות על מנת להבין אותה, אז האנתרופולוג צריך לעשות אותו הדבר [אם הוא רוצה להבינה]. הוא חייב להפוך את המיתוסים שלהם למציאות שלו".
אמרתי לדון חואן שזו המשימה של האנתרופולוג לתאר כמיטב יכולתו את המתרחש בתרבות אחרת, במציאות אחרת, באופן שבו חברי אותה תרבות רואים את המציאות וחיים אותה. לכן, עליו להיות פתוח ונגיש לתופעות שהוא נתקל בהן, לא משנה כמה מוזרות הן עלולות להיות; לא משנה כמה הן שונות מהציפיות או מהחוויות שלו. בקיצור, על חוקר שטח [field worker] להשעות את השיפוט בזמן שהוא מבצע מחקר. רק בדרך זו הוא יכול לחרוג אל מעבר לדרך חשיבתו המוגבלת, [אל מעבר ל] האתנוצנטריות שלו; ולהטיה [bias, דעה קדומה] התפיסתית שלו. יתר על כן, על ידי ראיית מציאות אחרת, המציאות המובנת-מאליה [taken-for-granted] תאבד מחשיבותה העליונה.
"נשים נעשות למכשפים הטובים ביותר," אמר דון חואן לאחר שהאזין להרצאה שלי, "וללא ספק, [נעשות] גם לאנתרופולוגים הטובים ביותר."
"מדוע?"
"מכיוון שהן הרבה יותר רגישות מגברים. הן יכולות לחוות ולהשלים עם [accept] דברים שמעבר לטווח שלהן ביתר קלות, מבלי להתעקש לשמר [reasserting, להגן] את עצמן, כפי שגברים עושים. מצד שני, נשים הן הרבה יותר פגיעות וחייבות להיות מוגנות [cushioned, מרופדות] מההלם שבמפגש עם מציאויות אחרות. הן נוטות להתפנק [indulge, להתמכר] ולאבד את התשתית [underpinnings] שלהן מיד [at the drop of a hat, עם נפילת כובע]."
צחקתי, כי לרגע חשבתי שהוא אמר שנשים מאבדות את התחתונים * [underpants, במקום underpinnings] מיד [עם נפילת כובע].
"גם זה," אמר דון חואן בצחוק. "אבל למרבה הצער, אף פעם לא חסר גברים שיתמכו בהן בתחום הזה [that department, אולי הכוונה למחלקה לאנתרופולוגיה]."
בהערה רצינית יותר הוא הוסיף שאם האישה מפוכחת, אמיצה והרפתקנית, ולא תאבד את תחתוניה, היא תוכל לחשוף תעלומות מעבר לציפיותיה הפרועות ביותר.
"אבל האם היא לא חייבת להיות בעלת עוזרים רוחיים [spirit helpers]?" שאלתי.
"זה נכון, חלק מהרוחות הם עוזרים," המשיך דון חואן. "כל אדם, עם לידתו, מקבל חיית טוטם [totem animal] המגנה ומייעצת לו לאורך כל חייו. אולי שלך היא הצבי."
אהבתי צבאים. נולדתי באזור מלא ביערות ובהרבה צבאים. נהניתי להיות ביער, להיות דוממת, להישאר מוסתרת. הייתי צריכה להסכים [עם דון חואן]. היה לי משהו במשותף עם צבאים מבחינת הטמפרמנט [temperament, מזג].
"מהי חיית הטוטם שלך," שאלתי.
"העורב [crow]. תמיד הייתה לי זיקה [affinity] אליהם, מאז שהמורה שלי הראה לי איך להיעשות לאחד כזה."
"גם אני אוהבת ציפורים," אמרתי. "לעתים קרובות אני חולמת שאני עפה."
"עורבים הם יוקשים מצוינים", הוסיף דון חואן, "וחלק ממסיכות הפסקולה מתארות [depict, כנראה מייצגות] אותם."
סיימתי את התפוז ואת יתרת הבשר המיובש.
"הרקדן, אם יש לו עוצמה, הוא יכול באמת להפוך לחיה שהוא מתאר באומנותו [portrays]," המשיך דון חואן. "דיברתי וצפיתי במספר לא קטן של רקדני פסקולה. עבור חלקם הריקוד הוא רק אמצעי לראוותנות [להשוויץ], אבל עבור אחרים הריקוד הוא כלי רכב; המסיכה, המוסיקה והתנועה המהפנטת [mesmeric] של רעשני הפקעות-גולם מוליכות [usher] את הרקדן לממלכת הרוח. שם הוא יכול ללמוד על מסתרי היקום, ואפילו למצוא תשובות לשאלות היסוד של החיים."
דון חואן נתן לי דחיפה קלה [nudge] וידעתי שהוא מתייחס למה ששאלתי את צבי הרוח. או אולי קרלוס סיפר לו על הפגישה שלנו במחלקה לאנתרופולוגיה כששאלתי אותו את אותה השאלה.
"אם תפגשי את הצבי בחלומותיך," הוא יעץ לי, "שאלי אותו על משמעות החיים. הוא יגיד לך את מה שאת רוצה לדעת."
"האם זה מה שאתה עושה, דון חואן? לומד בחלומותיך?"
דון חואן הנהן. "ובאמצעות ראייה. בזה הרגע אני רואה שיש שם חלקה [patch] שבה גדלה אנג'ליקה. בדיוק הצמח שכדי למוצאו עשינו את כל הדרך."
קמנו והלכנו לכיוון העיקול בנחל, שם דון חואן אמר שהצמחים גדלים.
"בשביל מה הצמחים?" שאלתי.
"הם לא יסולאו בפז עבור מכשפות," הוא אמר. "זה [האנג’ליקה, כנראה] מעניק להן פיכחון, תכלית, ומרפד [cushion, מגן] אותן מהשינויים התפיסתיים החריפים [erratic] שהן נוטות אליהם, במיוחד בתקופת המחזור החודשי שלהן."
מוקדם יותר, כשהלכנו, הוא עצר מפעם לפעם כדי לאפשר לי לבחון צמחים מסוימים מטווח קרוב. הוא הזהיר אותי שלא לקטוף אף אחד מהם, אלא רק לזכור איך הם נראים, למקרה שאי פעם אצטרך למצוא אותם. היו שם מנזנילה [Manzanilla], מרווה [sage] וצמח קטן עם פרחים כחולים. הוא אמר שאנחנו לא נמצאים שם כדי ללקט צמחים [herbs], אלא כדי ללמוד כיצד לאגור עוצמה. הוא הבטיח לי שאם אי פעם אצטרך לרפא את עצמי, זה יהיה באמצעות מניפולציה ישירה של אנרגיה, ולא על ידי בליעת צמח כלשהו. לכלל [rule, חוק] זה היה יוצא מן הכלל, וזה היה צמח האנג'ליקה.
ניגשנו לכמה צמחים גדולים בעלי צבע ירוק-צהוב שנראו כמו סלרי גבוה, שגדל יתר על המידה. הם זינקו לגובה של בערך יארד [3 רגל, כתשעים סנטימטר] ובקצותיהם היו גדילים [tufts, צבירים בעלי בסיס משותף] של גבעולים [stalks, מעניין שזו אותה מילה המציינת יוקש] מיובשים עם זרעים חומים זעירים.
"זאת אנג'ליקה," הוא אמר, תלש עלה ושיפשף אותו בין אצבעותיו.
"זה מריח כמו סלרי," אמרתי תוך רחרוח. "מה הטעם שלה [it]?"
"גלי בעצמך," הוא אמר ונתן לי מעט מהזרעים ללעיסה. טעמם היה כמו סלרי מריר.
"האם אני מכינה חליטה מהעלים או מהזרעים?" שאלתי.
"את יכולה, או שאת לועסת ישירות את הזרעים, אבל במקרה שלך 'עדיף לעשן אותה [it].'
"איך אני מעשנת את זה?" .
"קודם את מייבשת את הגבעולים [stalks] ואז מוחצת [אותם] מעט ומכניסה אותם למקטרת ומציתה אותם."
"בחיים שלי לא עישנתי כלום," אמרתי.
"אפילו לא מריחואנה?" הוא הקניט.
"חבר שלי נתן לי ג'וינט פעם אחת כדי לנסות, אבל לא אהבתי את זה. העשן ממש הכאיב לריאותי וגרם לי להתעטש. אתה רואה, אני אלרגית לעשן."
"זו איננה מריחואנה," אמר ברצינות. "חוץ מזה, כנראה ששאפת יותר מדי עשן לריאותיך, בעוד שהיית אמורה לאפשר לעשן לעטוף אותך."
"מה עושה עשן אנג'ליקה?" שאלתי.
"היא [it] מטהרת את סיבי האנרגיה של הגוף."
הוא נסוג לאחור ונתן בי במבט מעורפל [groggy], מניע את עיניו מעלה ומטה, מראש ועד בוהן. "יש הרבה מאוד פסולת הנצמדת אל הסיבים שלך, למרות עבודת הסיכום", הוא אמר. “אז במקרים עיקשים כמו שלך, נדרש להשתמש בעשן כדי לטהר את הכפיל. את לא חייבת לשאוף אותו, רק תאפשרי לעשן לחבק [caress, ללטף] אותך. הוא יודע מה לעשות. הוא ינקה אותך בלי שתצטרכי לכוון [to direct] אותו."
דון חואן אסף כמה מהגבעולים [stalks] היבשים והכניס אותם לתוך תרמיל הגב שלו. הוא אמר שהוא יתן לי אותם מאוחר כך. אם יגמר לי, אצטרך למצוא את המצבור [batch] הבא בעצמי.
"מה אם לא אוכל לחזור לכאן?" אמרתי.
"אנג'ליקה צומחת בכל מקום," הוא ענה, "את יכולה למצוא אותה בשפע בקניונים סביב לוס אנג'לס. אז יהיה עלייך לתת לגבעולים להתייבש ולמצוא מקטרת בחלימה שלך, ולהכניס כמה עלים כתושים פנימה. או שתוכלי להדליק את קצה הגבעולים ישירות."
התיישבנו על בול עץ והוא ביקש ממני גפרור. שלפתי קופסת גפרורים מכיסי, כי יחד עם המצפן אני תמיד נושאת בכיסי קופסת גפרורים, כדי שאוכל להתבונן [gaze] בלהבה שלהם בכל פעם שאצטרך. תהיתי איך דון חואן ידע שיש לי גפרורים. הוא הדליק גבעול יבש באורך של כשלושה אינטש [7.5 ס"מ] כשהוא מחזיק גפרור סמוך לקצהו. ואז הוא הניע את הגבעול הנה והנה [back and forth] לפני האף שלי ואיפשר לעשן לעטוף אותי. העשן גרם לי להיתעטש ולעיניי לצרוב, ולא אהבתי בכלל את התחושה. אבל כאשר העשן התפזר [cleared, מציין גם התנקות], חוויתי רוגע וצלילות [clarity, בהירות] חסרי תקדים.
בהתחלה לא יכולתי להצביע בדיוק על ההבדל, ואז הבנתי שהרוגע שלי נובע מהעובדה שהדיאלוג הפנימי שלי פסק לחלוטין. כבר לא היו לי מחשבות. הסתפקתי בתפיסה ישירה, בלי לסנן הכל דרך מילים ומחשבות. הרגשתי שה"אני", שהיה תמיד המפקד, נעלם. איכשהו העשן הפך את הדברים לדוממים לחלוטין כך שלא הייתה הפרדה בין ה'אני 'האנליטי לדברים שהוא חשב עליהם.
למרות העדינות [Subtle, כנראה של תחושת היעדר האני], זה נראה כמו ההבדל שבין יום ולילה. במהלך היום הכל סוער, הרחובות מלאים בתנועה ורעש, האנרגיה של האנשים והמתח, וחיפזון החיים ממלאים את ההווייה האישית שלנו. בלילה הדברים שוקטים. אף אחד לא הולך לשום מקום. גם הציפורים ממוקמות בקיניהן והכל נמצא במנוחה. כך הרגשתי אחרי ששאפתי רק כמה שאיפות של עשן; [הייתי] לגמרי במנוחה, בלי למהר, בלי דאגות, הכל חזר למקומו הטבעי. העולם היה כפי שהוא צריך להיות, ללא ההתערבות המתמדת של מחשבות וציפיות.
זו הייתה תחושת שלווה נהדרת שהעשן הביא. זה היה כמו הבערת קטורת בכנסייה. התחלתי לנשום עמוק מבטני והתענגתי על הרוגע והנחת שבמצב של אין כלום שנדרש לומר, אין משהו שנדרש לעשות, ושום מקום שנדרש ללכת אליו, מלבד המקום שבו נמצאתי באותו הרגע בזמן. זה היה כאילו ישותי התמזגה עם הנצח ונפרשה לנגד עיניי.
"העשן של אנג'ליקה הוא כזה [The angelic smoke is like that, אולי הדגשת הרמז לקשר שבין הצמח ומלאך, או סתם טעות כתיב, מהרבות שבטקסט]," אמר דון חואן כשהוא חש את מצב רוחי [mood]. "הוא [it] לא מצפה ממך לכלום. הוא עושה את עבודתו בענווה: טיהור פסולת העבר. אם את נסערת רגשית, או עצבנית, הקיפי את עצמך עם העשן של אנג'ליקה. אין צורך לשאוף אותו. והשתמשי בו רק כשאת מרגישה נסערת וצריכה להרגיע את עצמך. לעולם אל תשתמשי בו לרעה [Never abuse it, אל תתעללי בה]. יחד עם עבודת הסיכום, היא [it] תשמש כאמצעי לטיהור ולהרגעה של הנטיה לחוסר יציבות שבטבע שלך [erratic bent of your nature]. "
דון חואן שב והדגיש כי אני לא צריכה להשתמש במקטרת או בכלל לשאוף. אוכל פשוט להדליק מעט מהגבעול ולתת לעשן לעלות תוך החזקת פיסת שורש האנג'ליקה ביד שמאל. ההשפעה תהיה זהה. ריח העשן מסביבי יספיק כדי לנקות [clear, לעשות צלול] את ראשי’ ולגרום להפסקת הדיאלוג הפנימי שלי.
הוא יצר אש קטנה מעצים, ואז הניח כמה ענפי אנג'ליקה שהוא אסף מהאדמה על גבי האש. ישבנו מולה למשך זמן מה ומדי פעם הוא השתמש בז'קט שלו כדי להפיח את העשן לכיווני. כשהאש כיבתה את עצמה, הוא לקח מקל והצביע על השרידים השרופים.
"מוקדם יותר רצית לדעת על ראייה [seeing]," אמר, "המכשפים הקדומים של השושלת שלנו השתמשו בשיטות רבות ושונות כדי להבין את מצב הדברים. הם השתמשו בגרעיני תירס, בצורות [patterns, תבניות] בעננים, בתצורת העלים בעצים ועל הקרקע, או לאחר שהאש כבתה, במיקומים שבהם הוצב העץ השרוף [אולי הכוונה למיקום הגחלים]."
.
(להוסיף סעיף מהפרק על אש וניחוש [divination])
.
************************* סוף *************************
מוסיקה
קצב ואהבה
תמונה של הצמח אנג'ליקה. הוא מזכיר את השומר.
הערות ותוספות
2.4.21
דון חואן אומר בתחילת פרק זה, שיעד ההליכה שלהם הוא מקום עוצמה.
המקום שהם מגיעים אליו הוא ריכוז של צמחי אנג'ליקה.
המסקנה המתבקשת היא שריכוז של צמחים אלה הוא סימן היכר [לא בהכרח יחיד] למקום עוצמה.
מקומות גדילה של פיאוטה חשודים בעיניי גם כן כמקומות עוצמה.
בהמשך הספר אנו נראה מקום עוצמה אחר לחלוטין, שהגיאולוגיה שלו קשורה בפעילות געשית: זכוכית געשית הקרויה אובסידיאן.
מי שמכיר ריכוז של צמחים אלה בארצנו, מוזמן לשתף.
===========================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה