יקוש עם הכפיל - פרק 21, טיוטה

 

מה שיש לי לומר על הפרק הזה הוא משהו שכבר אמרתי וחשבתי על הספר: WOW.

נשאר עוד פרק אחד ודי, לטוב ולרע 

קריאה נעימה ומחכימה.

.

שם הפרק כשם הספר.
***************************************

יקוש עם הכפיל

.

אמיליטו לקח אותי לבית הקולוניאלי הספרדי היפה ביותר שראיתי אי פעם מלבד ביתה של קלרה. בחוץ הייתה לו חזית רגילה עם סורגים על החלונות וכמה מרפסות מהקומה השנייה המשקיפות על הרחובות שמתחת. המרפסת שהתפעלתי ממנה מהכיכר [plaza] הייתה עמוסה בגרניום בעציצים, ושרכים [ferns] ירוקים עבים. מי שחי כאן אוהב צמחים, הייתה התחושה שהגיעה אליי כשנכנסנו דרך הדלת המסיבית בעלת 12 הפאנלים.

בפנים, החצר הייתה קרירה וחשוכה. זה הזכיר לי מנזר מעידן אחר. עמודים וקשתות היתוו מסלולי הליכה [walkways] מאבן. ערוגות [beds] מוגבהות יצרו פרדס קטן עם עצי פרי. חלקים מהקירות הגבוהים היו מכוסים ביערה [honeysuckles, שיח מטפס] וויסטריה [wisteria, צמח נוי מטפס] תלויה שטיפסה על סורגים. ספסלי אבן קרירים [Cool, מגניבים?] היו מוקפים בפרחים שגדלו בעציצי קרמיקה בעלי אריחי זכוכית ירוקה כחלחלה, חלקים כשיש, ומתוך אדנית [planter] אבן צמח קקטוס אגבה [agave] ענק.

מצד אחד היה מסדרון חשוך שהוביל לפאטיו גן קטן. ספסל עץ מגולף בעל גב גבוה הוצב לפני החומה, ועץ ג'קארנדה יפהפה הצל על המתחם המלבני. בצד הייתה מערת אבן [stone grotto], עם מפל דק שזרם לבריכה זעירה. הבית והשטח נראו לי כמקום הכי שליו על פני האדמה. מפעם לפעם יכולתי לשמוע את ריגשת הציפרים, אבל אפילו הם היו מושתקים ומאופקים, כאילו מתוך כבוד לקדושת הבית. לחשוב שנווה מדבר זה של שלווה קיים בלב עיר קוסמופוליטית פעלתנית [busy] נראה כשלעצמו אקט של עוצמה.

"שבי על הספסל הזה וחכי שגברת הבית תציג את עצמה," הציע אמיליטו. "עכשיו, משמסרתי [delivered, כמו שליח, אבל גם לגאול, ליילד] אותך, אני אצא לדרכי."

"חכה, חכה, אמיליטו. אני לא מכירה את גברת הבית. האם לא תישאר ותציג אותי בפניה."

"כמובן שאת מכירה אותה," אמר אמיליטו מופתע. "פגשת אותה בסונורה. קוראים לה זולייכה [Zuleica]."

עם אזכור שמה, נזכרתי בגברת בחגיגה שנתנה לי את הקקאו לשתות בעקבות עקיצות הפשפשים. היא רצתה שאשאר איתה אבל סירבתי. לא היה לי מושג שהיא גרה בסביבה כה יפה.

"אבל מה עלי לעשות כשאפגוש אותה?" שאלתי.

אמיליטו נתן בי מבט חמור. "כשאת פוגשת אותה, [ת]היי ללא רבב," הוא יעץ. "זה כל מה שאפשר לעשות."

לפני שהספקתי לשאול אותו מה המשמעות של חוסר רבב במצב זה, הוא עזב דרך דלת צדדית המובילה החוצה מהמסדרון. ישבתי על הספסל וחשתי עזובה. צפיתי בדגים המשחקים בבריכה. ההרמוניה של הבית והאדוות במים גרמו לי להרגיש מנומנמת, אך בצורה נעימה. נשפתי כמה פעמים, ועם נשימתי נראה שכל הדאגות [concerns] שלי זרמו החוצה, עד שלא נותר דבר מלבד תחושת רווחה עמוקה. עצמתי את עיניי והקשבתי למים הזורמים מעל הסלעים הקטנים, ודמיינתי לראות את דג הזהב הזעיר שעתה הסתתר מתחת לכמה צמחי מים.

"אילו רק חלום ההמתנה הזה היה נמשך לנצח," שמעתי קול אישה.

הסתובבתי והסתכלתי אל המסדרון החשוך, אך לא ראיתי אף אחד. אבל המילים הללו סיכמו עבורי את הרגע, כי כך בדיוק הרגשתי.

"נכון, יקירתי, [ת]נוחי, ותני לצליל המים לקחת אותך לאן שיקח."

הקול הגיע משמאלי, מקרוב מאוד. נבהלתי ופקחתי את עיניי לראות גברת גבוהה לובשת גלימה [caftan] שחורה זורמת, בעלת מוטיב אינדיאני סביב צווארון זקוף. שערה הערמוני [auburn, חום אדמדם] היה אסוף לגובה בתסרוקת נעימה, אם כי מעט מיושנת. עור פניה היה taunt וגבותיה התקשתו באופן ברור [expressively] בעזרת עיפרון גבות. פיה היה דק ועדין, ועיניה היו נעוצות בי בצורה כה נוקבת, שידעתי שזוהי זולייכה.

היא יכולה להפנט אותי במבטה אם היא תרצה, חשבתי, אבל איכשהו לא היה לי אכפת. סמכתי עליה; כי ברמה עמוקה היינו דומות. ואז צפה ועלתה ההבנה [realization] לגבי האופן שבו אנו דומות, וזה גרם לי לאי נוחות. שתינו היינו די משוגעות [crazy], והיינו צריכות להשתמש בכל האנרגיה שלנו בכדי להציג את עצמנו באופן קוהרנטי נוכח כאוס מוחלט.

"את לא פוחדת ממני, נכון?" שאלה זולייכה בדאגה. "כי אני מבטיחה לך, אני כאן כדי לעזור לך."

"אני לא פוחדת," אמרתי והתכוונתי לזה. זולייכה הייתה כל כך מעבר לקטנוניות [pettiness] העולם, שהיא הדיפה [exuded] חוזק [strength] וחיוניות [vitality] בקולה ובתנועותיה. מלבד עיניה הבוערות, היא הייתה תמונה של רוגע ושלווה.

"את הולכת להישאר איתי למשך זמן מה, ואני אלמד אותך איך לייקש עם גוף החלום שלך," היא אמרה.

"אבל עדיין לא סיימתי את עבודת הסיכום," אמרתי. "האם אני לא אמורה להמשיך עם זה?"

"עבודת הסיכום היא חשובה, אבל כך גם החלימה. עליי לארגן [set up] אותך בצורה נכונה עכשיו, כי יש כל כך מעט זמן. אחר כך תוכלי להתאמן לבדך. בזמן שאת כאן, עם זאת, עלייך למלא אחר ההוראות שלי. מוסכם?"

לא הייתה לי ברירה, אלא להנהן בראשי בהסכמה, כי היא הנהנה בראשה.

"חלימה והתבוננות [gazing] הולכים יד ביד," פתחה ואמרה זולייכה. "כבר תפסת את זה כשהבטת באדוות בבריכה. עכשיו תני לצליל המים לקחת אותך. זו הדרך שאת מתחילה. את מוצאת משהו בעולם שמנצנץ [shimmers, זורח באור רוטט רך, כמו הים באור השמש] או שיש לו זוהר [glow] ואת מתבוננת בו. ואז את מוצאת צליל, כמו גשם, מים בנחל, אפילו סאון העיר יתאים. ואת עוקבת אחר הצלילים. אחר כך את מעבירה [transfer] אותו לחלומות שלך, על ידי שאת מתבוננת בחלומות שלך או שומעת את הצליל הזה בשנתך."

ידעתי למה היא מתכוונת, כי פעם אחת היתה לי מכונה לשטיפת אבנים [?] [rock tumbler] שיצרה רעשי חריקה [rattling] נוראיים. מכיוון שהייתי חייבת שזה יעבוד 24 שעות ביממה, כדי שהאבנים יעברו ליטוש על ידי ההתנגשויות שלהן זו בזו במכונה [tumbler], יכולתי לשמוע את הרעש הזה בשנתי. אני זוכרת שהרעש הזה לקח אותי למקומות שלא רציתי ללכת אליהם. אז לבסוף הייתי חייבת לכבות את המכונה בלילה.

"יש תרגילים שאת יכולה לעשות [בעצמך?] כדי להעביר [move] את המודעות שלך לצד האחר [the other side]," אמרה זולייכה.

"הצד האחר?"

"לגוף החלימה שלך."

היא דיברה בקול כה מלודי ורך [soft, חרישי] שרק להקשיב לה הרגיע אותי. "כשאת ישנה, עלייך לאפשר לגוף החלום שלך להיעשות מודע [aware], מודע לעצמו [conscious of itself]. את עושה זאת תחילה על ידי הסתכלות [looking] על ידייך, ואחר כך על ידי שאת קמה מהמיטה שלך כדי לנוע בסביבה. או שאת יכולה למצוא כל דבר אחר שתרצי [במקום הידיים?], כגון הפריט שבו התבוננת [gazed] במהלך היום. או משהו שאת רוצה למצוא באופן מיוחד [in particular]. במילים אחרות, גוף החלום שלך חייב להגיב לפקודות שלך. לייקש עם הכפיל פירושו לשלוט בתנועות שלך באמצעות מאמץ ספציפי, ולא לבזבז [expend, להוציא, להשתמש] את כל האנרגיה שלך בהתפרצות מטורפת אחת [one crazy outburst]."

"איך עלינו להוציא את [expend, להשתמש ב ] האנרגיה שלנו?" שאלתי.

"בהדרגה, באופן הרמוני. נסי להאריך את מאמץ החלימה שלך כמה שיותר זמן, אבל תמיד שמרי על עתודה [רזרבה] של אנרגיה כדי שתוכלי להתעורר, ולא תלכי לאיבוד במקומות שלא תוכלי לחזור מהם.

"עכשיו אני אראה לך כמה תרגילים ספציפיים שתוכלי לתרגל".

היא הניחה כרית על הרצפה מול שולחן נמוך מברזל יצוק [?] [wrought] ואמרה לי לשבת בנוחות, בשיכול רגליים [crossing my legs], אם אני רוצה. במרכז השולחן היא מיקמה נר כחול קצר והדליקה אותו. לאחר הבהוב שנמשך זמן מה, הלהבה הצהובה יצרה אליפסה [oval] לא מרצדת [unwavering, יציבה]. זולייכה נשפה בעדינות על הלהבה וגרמה לה לזנק לרגע הצידה. כשזרם האוויר חלף, הלהבה התיישרה והפכה שוב לשקטה. צפיתי בזולייכה בקשב רב [intently] כי ידעתי שיש שיעור [לקח] במה שהיא עושה.

"יש שני צדדים לכל דבר," היא אמרה, כשהיא מתיישבת על כיסא עשוי קנים בעל משענת גבוהה, "וזה כולל את השכל [המיינד]. מצד אחד הוא יכול לחשוב [think], לנמק [reason, כנראה לחשוב בצורה לוגית, להסיק מסקנות] ולהרהר [reflect, גם לשקף] אודות עצמו כדי ליצור [מסקנות] ולְהַסִיק מסקנות. האיכות האחרת של המיינד [שכל, נפש] היא להיות שקט [to be silent], לא פעיל [inactive], וללא מחשבה. כולנו יודעים איך לנמק [לחשוב לוגית] ולהרהר על עצמנו, אבל להשיג [achieve] שתיקה זה יותר קשה".

בלי לקום, היא שוב נשבה על הלהבה. הופתעתי לראות שהלהבה קפצה כמו קודם לכן.

"המיינד הוא כמו הלהבה הזו. הוא מתלקח בתגובה להפרעה [disturbance] הקלה ביותר, ומרצד [flutters, מתנפנף] ברגע שרוח קלה [breeze] נוגעת בו," היא אמרה. "מחשבות ותשוקות הן כמו משבי אוויר פתאומיים חזקים [gusts]; הם מכניסים את המיינד לפעולה [activate] וגורמים לו לרצד [flutter]."

בטון ברור היא הסבירה שיש שתי גישות להשגת מנוחה נפשית [מנטלית]. היא נעמדה והניחה את ידה סביב הלהבה כדי ליצור מגן חלקי ואז נשבה עליה שוב. הפעם, הלהבה, בהיותה מוגנת על ידי ידה, לא הבהבה [flicker].

"גישה אחת להשגת השקט [silence] והמנוחה [rest] היא להגן על המיינד מפני הפרעות מבחוץ שיכולות לערער את יציבותו [unsettle]. את עושה זאת על ידי הסתלקות מהכוחות המשבשים או הפוגענים המאיימים על רווחתך. במילים אחרות, את נסוגה ומסתירה את עצמך בתוך מעמקייך."

השיטה השנייה, לדברי זולייכה, הייתה קשה יותר להשגה, כי היא כוללת תימרון עדין של הגנת המיינד, לא מהשפעות מבחוץ אלא מהשפעתו שלו עצמו. במקרה זה, מכיוון שהגירויים המפריעים [disturbing, היוצרים את ההפרעה] מגיעים מבפנים, אין שום דרך לברוח או לסגת לתוך העצמי, כי המיינד עצמו נסער ובמצב פעולה [running]. לכן, יש לעצור [stop] את אי השקט [agitation] על ידי קיבוע המיינד לנקודה כלשהי כמו ייצוג ויזואלי [image, תמונה ממשית או בדימיון], מחשבה [idea] או צליל, ובאופן זה להפוך אותו לחסר תנועה [immobile, נייח].

"שקט [Quietude, רוגע] הוא תוצר של משמעת ואימון," אמרה זולייכה. "הוא כרוך בהפסקת הדיאלוג הפנימי על ידי התמקדות [focusing] בנקודה אחת, או על ידי הרחבת המודעות על מנת להתמזג עם השקט הגדול שקיים מעבר לגבולות המחשבה."

כשהאזנתי לדבריה, הרגשתי שקט [quietness, דומיה] מתיישב עלי כאילו הוא לא נובע מדבריה, אלא מעצם הוויתה [her very being].

"להיות לא-מוטרד [unperturbed, חסר דאגות] פירושו ששום דבר אינו יכול למשוך [pull] את תשומת ליבך [הקשב] ממרכזו," היא אמרה, חשה את מצב רוחי [mood]. "אחת השיטות הטובות ביותר להשיג זאת היא על ידי התבוננות [gazing] באור או באובייקט זוהר [luminous]."

היא שאלה אותי אם הבנתי את שתי הגישות להרגעת המיינד, שלדבריה הן למעשה שיטות של התבוננות. כאשר היססתי, היא חזרה עליהן. במקרה הראשון, הגוף והמיינד מורחקים [removed] מהגירויים המטרידים, על ידי נסיגה או התרחקות מהם. ניתן להשיג זאת מכיוון שהכוחות המשבשים מגיעים מבחוץ. במקרה השני, מקבעים [set firm, מחזקים] את הגוף והמיינד, משום שההפרעות נובעות מתוך ההוויה שלך.

"הכי טוב להשתמש בשילוב של שתי השיטות; נסיגה וקיבעון [retreat and fixation]," היא אמרה, "זו הסיבה שאת כאן בבית השקט [quite] הזה שבו אף אחד לא מפריע לך. בזמן שאת לומדת את טכניקות ההתבוננות האלה את חייבת לסגת [retreat] מהעולם שבחוץ, אבל עלייך גם לסגת מהעולם שאת נושאת בתוכך, על ידי קיבוע [fixing] המיינד שלך באמצעות פרקטיקות של התבוננות".

"מה בעצם עושה קיבוע [fixing] המיינד?" שאלתי.

"רק מיינד מקובע [fixed] או ממורכז [centered] מאפשר לך את החופש לבוא וללכת כרצונך."

אמרתי לה שאני לא מבינה כיצד מיינד מקובע יכול לאפשר לנוע [move about]. זה נראה כסתירה. זולייכה לקחה בזהירות את הנר והעבירה אותו לאט מצד לצד, כך שהלהבה לא ריצדה, אך אזורים שונים של השולחן הוארו.

"שימי לב שהלהבה לא מהבהבת [flicker], ובכל זאת היא נעה סביב. מודעות מקובעת [fixed] ויציבה [steady, נחושה] מאפשרת לך לראות לתוך כל דבר, לנוע לכל כיוון, מבלי להיעשות נסערת [agitated] ממה שאת רואה או עושה. לכן את מסוגלת לבוא וללכת לכל מקום, ועדיין להיות בשליטה."

זולייכה הניחה את הנר על השולחן, כך שהלהבה הייתה בדיוק בגובה העיניים שלי.

"אם דעתך [המיינד שלך] אינה מקובעת, והמחשבות שלך קופצות סביב, כל מה שתראי ימשוך [pull] אותך וישפיע על המודעות שלך. אז תצטרכי להיאבק כדי לחלץ את עצמך, לפני שתהיי חופשיה לעבור למשהו אחר. ותוך זמן קצר ביותר יהיו לך כל כך הרבה קשרים [ties] שלא תוכלי לזוז בכלל."

"מה יקרה אז?"

"תצטרכי לסכם [בעבודת הסיכום] את פעולותיך כדי לשחרר את האנרגיה שלך," היא אמרה. "לכן אנו ממליצים תמיד לסכם [בעבודת הסיכום] את אירועי היום כדי להשתחרר מהשפעתם, ואז את לא בונה חיבורים [bonds] אנרגטיים."

זולייכה הדגישה שהיזכרות באירועי חיי בשילוב עם הנשימה המטאטאת [sweeping, גורפת] שלמדתי, יכולים לנקות לא רק קשרי עבר, אלא גם לשמור על המודעות במצב נוזלי [fluid condition] בכל רגע ביממה. ברגע שהמודעות משוחררת, ניתן למקד [focus] אותה ולהשתמש בה בשירות הכוונה, או הרוח, השולטת בנו ומעניקה לנו חיים.

"עלינו להשתמש במודעות שלנו כדי לשחרר מודעות," היא אמרה. "בדיוק כמו שאנו משתמשים במחט כדי להוציא רסיס [splinter] מהאצבע. עכשיו, מספיק הסברים. בואי נעבור לתרגול."

זולייכה הורתה לי להתבונן [gaze] בנר לרגע, ואז להניח את כפות הידיים מעל עיניי ולראות בעיני רוחי [visualize, לדמיין] את הלהבה. במשך זמן מה התבוננתי בלהבה ואחר כך עצמתי את עיניי וכיסיתי אותן בכפות ידיי. יכולתי לראות עיגול בצבע ירוק בהיר [chartreuse]. אחר כך הופיעה להבה זהובה שהפכה לזוהר כתום אדמדם בוהק. עד מהרה הוחלפה הלהבה בפתח שחור קטן שנוצר מול עיניי.

זולייכה אמרה לי לחזור על תרגיל ההתבוננות בלהבה ולאחריה כיסוי עיניי בכפות ידיי. הפעם נראה שהאור האדמדם עובר לצדי הימני, והיה קשה לשמור אותו במרכז שדה הראייה הפנימי שלי. היא אמרה שעליי לנסות לקרב את תמונת [image] הלהבה ולהרחיקה ממני, תוך שמירה על עיניי מכוסות עם כפות ידיי. לאחר זמן מה הצלחתי להחזיק את תמונת הלהבה ולהרחיק אותה או לקרב אותה אליי באמצעות כוח המיינד שלי.

"פרקטיקת ההתבוננות הזו תעזור לך לפתח את יכולת המיקוד [focusing] שלך," אמר זולייכה כששוב פקחתי את עיניי. "בדיוק כמו שמעברי הכישוף [המעברים הקסומים] מחזקים את גופך האנרגטי, כך ניתן לחדד את השליטה הנפשית שלך באמצעות טכניקות התבוננות."

היא הוסיפה שהדמיית [visualizing] אור, לא רק משקיטה את המחשבות, אלא גם מפעילה מרכז אנרגיה יסודי [fundamental] בחלק האחורי של הראש, ו[בכך]ממריצה [invigorating] את כל הגוף. היא ציינה שבהמשך התרגול אני כבר לא אצטרך להביט בנר, אלא אוכל לראות את הלהבה פשוט על ידי עצימת עיניים. האור, ברגע שהוא מתקבע, יעזור לי להתרכז [concentrate] בנקודה אחת, ולהרחיק [exclude, להדיר] את כל ההשפעות האחרות.

"זו אחת הדרכים להרגיע [resting] את המיינד," אמרה זולייכה. "למרות שאת מתרכזת באופן פעיל [actively concentrating], המיינד שלך נמצא במנוחה, מכיוון שהוא אינו מפוזר באלף כיוונים."

צורת המנוחה הכי ממריצה [invigorating], היא הסבירה, היא לא שינה פסיבית שבה האדם נתון לחסדי חלומות מטרידים, אלא ריכוז פעיל [אקטיבי] ומבוקר [בשליטה], שבו אנו מקדישים תשומת לב [attending] רק לאור הממריץ [invigorating] שמול העיניים.

היא המליצה שאקום ואסתובב קצת כדי לחלץ איברים לפני שאמשיך אל התרגיל השני של ההתבוננות. כשהתישבתי שוב על הכרית, ראיתי שזולייכה הניחה נוצת עורב שחורה גדולה על השולחן.

"עכשיו אני אראה לך דרך אחרת להרגיע [resting] את הדעת [המיינד]," היא אמרה. "שבי בשקט, נשמי באופן טבעי, וללא מחשבות התבונני [gaze]בנוצה".

היא אמרה שאני אמורה למקד את תשומת ליבי בנוצה עד שהיא ואני נתמזג [merged]. היא אמרה שאפשר להתמזג עם כל אובייקט שמתבוננים בו, והוא מפסיק להיות ישות נפרדת, אלא משהו חי וחלק מההוויה האנרגטית שלך.

"כיצד זה אפשרי?" שאלתי. "כולם יודעים שהעולם מורכב מאובייקטים נפרדים?"

זולייכה קשתה גבה. "באמת?" היא שאלה. "האובייקטים נפרדים רק כשאנו חושבים עליהם. כשאנו מתבוננים [gaze] בהם, הם מתמזגים לשדה יחיד של אנרגיה שכולל גם את גופינו האנרגטיים."

היא הביטה בי לראות אם הבנתי את דבריה. בטח הסתכלתי עליה במבט מטומטם, כי היא הוסיפה, "הרגע גיליתי לך סוד של כישוף, ואת מתעקשת לראות בו אמירה רגילה. תחשבי על מה שאמרתי."

שתקתי לרגע. "היא עדיין נראית לי כמו נוצה רגילה," אמרתי בעקשנות.

זולייכה הנידה בראשה, "הכאן והשם הם אחד. השם והכאן הם אחד. שום דבר אינו נפרד מדבר."

כשהתבוננתי בנוצה, שמתי לב שנשימתי נעשתה איטית יותר, קצבית יותר. היא ירדה מטה אל בטני. מחשבותיי דעכו והייתי שקועה בשקט עמוק. נראה שזולייכה צדקה. בשלב מסוים הנוצה הייתה מודעת, וצופה [observing] בי; היא הקרינה עלי אנרגיה כאילו היתה מודעת לצפייתי בה. הייתה לי הוודאות הברורה שאם אתכוון לכך, אוכל לגרום לנוצה להתרומם מהשולחן ולרחף באוויר, כי אנו צמודות [linked, מחוברות] אנרגטית.

לאחר זמן מה, זולייכה אמרה לי להניע את ראשי במעגלים קטנים כדי להרגיע את עיניי; הן החלו לדמוע מהמאמץ של נעיצת המבט [staring] בנוצה. היא הסבירה שמטרת ההתבוננות [gazing] היא לא לנעוץ את המבט באופן מקובע [not to stare fixedly] באובייקט, אלא לתת לעיניים ללטף את האובייקט בעדינות, כך שבתגובה להרגשתך, הוא נפתח ומנביע מתוכו את ההרגשה והידע שלו.

"המיזוג של שתי ההרגשות, של המתבונן ושל האובייקט, הוא שמביא לעירוב משותף של מודעות ולתחושה של אמון וחיבה הדדיים," אמרה זולייכה.

היא המשיכה ופירטה שהרגשה זו של פתיחות ואמפתיה היא תוצאה של עצירת הדיאלוג הפנימי שלך, ושל איפשור לרגישותך הפנימית [inner sensibility, אמפתיה] להישפך החוצה ולהתמזג עם מה שאת מתבוננת בו.

"בחרי כל אובייקט שמוצא חן בעינייך," אמרה זולייכה. "לעולם אל תתבונני במשהו לא נעים או מפחיד."

"למה?"

"מכיוון שדרך התבוננות [gazing] יציבה [steadfast, נחושה] את פותחת מרכזים בגופך האנרגטי, והאנרגיה של האובייקט תיכנס לתוכך. מאותה סיבה, אם אינך במצב רוח נעים, את לא אמורה להטיל [intlict] את ההרגשות השליליות שלך על האובייקטים סביבך על ידי התמקדות בהם, לא משנה אם הם סלעים, נוצות או אנשים."

נתתי מרגוע לעיניי על ידי יצירת עיגולים עם האף, תחילה בכיוון השעון ואחר כך בכיוון המנוגד לכיוון השעון. כשהייתי רגועה שוב, זולייכה נתנה לי תרגיל שלישי לקיבוע המיינד, תרגיל שכלל הדמיה [visualizing] של צורה או תבנית [a shape or form].

"איזה סוג של צורה עלי לדמיין [visualize]?" שאלתי.

"צורה נעימה כלשהי," היא ענתה. היא הרימה את מחברת הציור שלי וחרטה [inscribed, שרטטה] מעגל. במרכזו היא ציירה מעגל קטן יותר והצלילה אותו בשחור [shaded it black]. היא אמרה שתמיד נעים לדמיין מעגל כי הוא מייצג את שלמות היקום, שלא ניתן להוסיף לו דבר או לקחת ממנו דבר. לדמיין מעגל, היא אמרה, ממלא אותנו בתחושת מלאות [fullness] ורווחה [well being] הנדרשים כדי שהמסע יהיה מהנה [joyous].

זולייכה אמרה לי לעצום את עיניי, ובתנועה בכיוון השעון לצייר לאט ובאופן חלק מעגל בנפשי [במיינד שלי]. ואחר כך, על ההרגשה הפנימית [inner feeling] שלי לזנק למרכז המעגל ולנוח שם לרגע. אחר כך עליי לקבוע [fix] את תשומת לבי בנקודה העליונה [top, של המעגל] ולהתחיל לחרוט [inscribing, לשרטט] את המעגל שוב, ולחזור על הליך הדחיפה דרך המרכז שלו [repeat the procedure of pushing through the center of it]. זולייכה הסבירה שהתנועה המעגלית של העיניים, כמו גם הקפיצה הנפשית לתוך מרכז המעגל, יש לחזור עליהן עד שאוכל לעשות זאת בריכוז רב.

התברר לי שתרגיל זה קשה יותר לביצוע מאשר הקודם. הוא גרם לי לנמנום. התחלתי לפהק ולנוע בעצבנות [fidget].

"כשמתבוננים על צורה פנימית או חיצונית, אסור להיות נסער [agitated, לא רגוע] ואין לתת למחשבות לשוטט," הזהירה זולייכה. "אם זה קורה, החזירי מיד את תשומת ליבך למשימה שלך."

היא הסבירה שלקפיצה לתוך מרכז המעגל יש השפעה חזקה [powerful] מאוד על נקודות האנרגיה הממוקמות מאחורי העיניים. הדחיפה [של עצמך?] לתוך מרכז המעגל, עוזרת לפתוח מעבר [passageway] או דלת אל העולם האחר.

"מה יש בצד השני?" רציתי לדעת.

זולייכה היססה. "אולי הכל, אולי כלום. בקרוב תראי בעצמך."

היא הציעה שאמשיך בחריטת [inscribing, שרטוט] מעגלים על מנת לדומם [still, להשקיט] ולחזק [strengthen] את המיינד. היא הבטיחה לי שעל ידי דחיפה עדינה ל[תוך?]המרכז, אני אפתח [develop] נחישות [steadfastness, ככל הנראה מונח אחר השקול למונח בספרי קסטנדה: כוונה בלתי כפיפה unbending intent] ואי-יכולת להיות מפרעת [imperturbability, שלווה, קור רוח] שהם הכרחיים למסע עם גוף האנרגיה.

לאחר שתרגלתי את הטכניקה מספר פעמים נוספות, זולייכה קמה ואמרה לי לבחור אחת משלוש הטכניקות שהיא הראתה לי, ולתרגל אותה בזמן שהיא הולכת לטפל בעניינים מסוימים. החלטתי על התבוננות בנר הדולק; איכשהו, הלהבה הצהובה החלקה מצאה חן בעיניי [appealing]. כשעצמתי את עיניי, עדיין יכולתי לראות את הלהבה ותרגלתי את העברתה קדימה ואחורה, ולצד. נראה שרק רגעים אחדים עברו, כשזולייכה חזרה ואמרה לי לנשוף ולכבות את הנר.

''בכל פעם שהמיינד נסער או לא יציב [unsettled], הקפידי לעשות את אחד התרגילים האלה", היא יעצה, "הלהבת הזהובה, ברגע שהיא מתקבעת במיינד שלך, תזרח דרך הערפל כמו מגדלור מהצד השני. לאחר שהיא מתקבעת [fixed], גם אם העיניים שלך עצומות, היא תהיה שם מולך ותרגיע [calm, תשקיט] את ליבך."

ישבנו בחושך כמעט מוחלט, כי השמש כבר שקעה, וזולייכה עדיין לא הדליקה את הפנסים החיצוניים.

"מדוע חשוב להשקיט [quiet, להשתיק] את המיינד?" שאלתי.

"אם תקשרי [link, תצמידי] את פעולותיך לרמת שקט עמוקה [profound]," אמרה זולייכה, "תשיגי הישג מעודן [delicate]; לפעול דרך אי-פעולה או אי-עשייה. ברגע שלומדים לרתום את האנרגיה של אי-עשייה, אפשר להיעשות באמת עוצמתיים [powerful]".

היא הסבירה עוד כי על מנת להשיג דבר כלשהו, אנו זקוקים לכוונה בלתי כפיפה [unbending intent, כוונה נחושה] המעניקה למעשים שלנו כיוון ותכלית [direction and purpose], כמו גם מודעות מזוקקת ועדינה [refined and subtle], המעניקה עוצמה לפעולות. היא הדגישה שרק מודעות מזוקקת ועדינה תאפשר לנו להגיע אל מעבר לעולם הצורות [the world of form] ולהיכנס לשכבות האנרגיה של הממלכות [realms] האחרות.

היא רכנה אליי על כיסאה ואמרה בקול נמוך, "עכשיו אני אגלה את הסוד השני של המכשף. כשאת מתרגלת התבוננות, את למעשה מתרגלת חלימה בזמן שאת ערה".

שוב היא הביטה בי לראות אם אני מבינה את המשמעות.

"את ממקדת [focusing] את אנרגיית הכוונה, שהיא ההפשטה בכבודה ובעצמה [abstraction itself] ומתרחקת מהמישור הפיזי אל ממלכת האנרגיה הטהורה.

היא הסבירה שכוונה היא הכוח [force] שמחזיק את הדברים יחדיו, נותן להם סדר ועוצמה. ההתבוננות [gazing] מעוררת את המודעות שהמכשפים מכנים כוונה - הכוח המאפשר לנו לתפוס [perceive] - וקושרת [links, מצמידה] את גופנו ישירות אליו [לכח הכוונה]. זהו גם הכוח הנחוש והבלתי כפיף [firm and unbending force] הזה הקרוי כוונה, שמבדיל בין פעולות של עוצמה לבין הפעולות הרדודות והשרירותיות [arbitrary] של החיים היומיומיים.

באמצעות ההתבוננות, הגוף הפיזי שלך משתנה [transformed, משנה את צורתו] בהדרגה כך שהוא נעשה תואם את החיוניות הנפשית שלך. לבסוף, הגוף הופך להיות כל כך קל [light, גם אור], שהוא הופך [rendered] לאנרגיה טהורה. כשזה קורה, את חולמת עם כוליותך. כל מה ש[אז] צריך לעשות זה להתכוון למשהו, והגוף יתפוס [perceive] זאת. זה קורה בגלל שקישרנו [linked] את עצמנו אל הכוונה ואנו חולמים את עצמנו תוך שימוש בעוצמת הבריאה [creation, יצירה] עצמה. טכניקות ההתבוננות תוכננו על ידי מכשפי העת העתיקה כדי להגיע למניפולציה עדינה [subtle] זו של התפיסה."

זולייכה הרימה את הנוצה והניחה לה ליפול בעדינות על השולחן.

"תרגלי התבוננות ובסופו של דבר תטהרי את גופך, כך שהוא יהפוך להיות קל [light] כמו הנוצה הזו," היא אמרה. "כאשר גופך משתנה [transformed] לאנרגיה טהורה כמו המיינד שלך, לא יהיה שום הבדל בין מה שאת חושבת לבין מה שאת [what you are]. הכאן והשם של המרחב והזמן יתמזגו למודעות אחת של עכשיו, והמיינד והגוף שלך כבר לא יהיו נפרדים, אלא יחידה אנרגטית אחת של היות כאן [a single energetic unit of being here].

בזמן שהיא דיברה, הרגשתי שמישהו אחר צופה בנו מאפילת המסדרון. בהתחלה קלטתי רק מבט חטוף של דמות; ואז ראיתי אותו עומד שם, כאילו צותת לשיחה שלנו, או צופה בתרגול שלי. הבחנתי בו כבר קודם וסובבתי מדי פעם את ראשי כדי לראות אם האיש עדיין שם. הנחתי שזה מישהו שגר בבית ההוא, כי הבית היה גדול ועם חדרים רבים.

זולייכה חייכה, "זה עוד לא הזמן לפגוש אותו, אבל תפגשי אותו בקרוב, כאשר תהיי יותר בלתי נראית. בינתיים, התרכזי בתרגולים שלך."

"מי זה האיש הזה?" שאלתי בדאגה.

"זה שגורם לחושך להגיב [respond]," היא אמרה.

"להגיב על מה?"

"להצעה [bidding, פקודה] שלו, לכוונתו. הוא אדון הכוונה [the master of intent]. כשתלמדי לייקש עם הכפיל, הוא יבוא ויראה לך את האמנות שלו."

"האם אני לא יכולה לפגוש אותו עכשיו?" שאלתי.

היא צחקה ואמרה שאני לא במצב לפגוש אף אחד במצב האנרגיה שלי בהווה. ויהיה צורך באנרגיה רבה כדי לקיים אינטראקציה עם אדון הכוונה.

"בחושך את חשה אותו. הוא ידבר ישירות אל הכפיל שלך. כשתגיעי לנקודת הידע השקט, הוא ידריך אותך, ואת תדעי."

"מה אדע?"

"אני לא יכולה להגיד לך את זה. את פשוט תדעי ישירות, ואם מישהו ישאל אותך, את בעצמך לא תוכלי להגיד מהו זה שאת יודעת. זה יהיה עמוק [deep] מדי, עצום [vast] מדי בשביל מילים. את תנסי לזכור, אבל לא תוכלי לחשוב על זה, כי מה שאת יודעת הוא כל כך מורחק מהמחשבה, שמילים יאכזבו אותך [fail you]."

"אז מה טוב בזה?" שאלתי, "אם לא אזכור מה הוא מלמד אותי, או אם לא אוכל לומר מה זה. מה הטעם בלדעת משהו? [what's the point of knowing anything]"

"את תגרמי לדברים לקרות," היא אמרה. "את תגרמי לחושך לנוע [to move] ולהתגלות באור [manifest itself in light]."

למשך זמן מה ניסיתי להבין למה היא מתכוונת, ואז פתאום ידעתי. כפי שהזהיר אותי אמיליטו, מישהו כבר הראה לי איך לייקש עם הכפיל. לא ידעתי למה זולייכה מתכוונת, אבל ידעתי שכבר ידעתי. הוודאות הגיעה אליי שאדון הכוונה לימד אותי בכל אותו זמן. הדרך הקרובה ביותר שיכולתי להסביר זאת הייתה שהוא היה מקים משהו [setting up something] באזור שהיה מעבר לתשומת הלב של העירות שלי [beyond my waking attention], אפילו מעבר לחלומות שלי. זה היה מקום בו אף חלום אינו קיים, ובכל זאת [ה]אנרגיה זרמה ללא הפרעה של מחשבות או משאלות, או אפילו תמונות [images], המופיעות בשינה.

עם ההבנה הזו, האיש יצא מהצללים. לא הופתעתי לראות שזה היה אותו האיש שפגשתי במעבר הגבול בנוגאלס; האיש שגרם לי להתעלף על ידי דחיפת גבי העליון. זה שראיתי שוב בבית של קטלינה, כשהיא הצביעה החוצה מהחלון על המגן שלה.

נדמה שגם הוא מכיר אותי, ועם זאת הנחתי עליו את עיניי רק פעמיים, ככל שיכולתי לזכור. הוא הנהן ממרחק בשוויון נפש [perfunctorily, באדישות, בשטחיות]. התחמקתי ממבטו כי זכרתי מה קרה בפעם האחרונה שבה הסתכלתי בעיניו. הוא לא אמר כלום, וידעתי שאין מה לומר. אך הלחץ [pressure] של נוכחותו גרם למחשבותיי להיפסק, ולשרירי ידיי ורגליי לתפוח [swell] כשזרם אנרגיה עבר דרכי. יכולתי לשמוע את האוויר סביבי מזמזם; נשמתי בכבדות, גמעתי כמויות אוויר דרך הפה שלי. ואז הרגשתי קול נפץ בעורפי כשהוא התקרב, או ליתר דיוק, נסחף [drifted] קרוב יותר [אליי].

ראיתי את פיו זז; הוא אמר משהו, אבל לא יכולתי לשמוע אותו. זה היה צליל שקט [a silent sound], ואני נהדפתי על ידי לחישה חסרת קול זו. נפלתי לאחור על הספסל ונאלצתי להחזיק מעמד ולא להתעלף, כאילו חיי היו תלויים בכך. ואז הרגשתי את קדקוד ראשי [the top of my head] נפתח ומשהו נורה החוצה באלימות כה רבה, שמצאתי את עצמי בסן פרנסיסקו.

ידעתי שזו סן פרנסיסקו כי יכולתי לראות את גשר שער הזהב. דאיתי מעל המים האפורים והסוערים [choppy] ויכולתי לראות היכן מתקלף הצבע נגד חלודה מחגורות הברזל המסיביים המוחזקים באמצעות כבלים. ואז הייתי עפה סביב גורדי שחקים, בנייני משרדים גדולים בעלי חלונות זכוכית כהה. טסתי [flew?] מאוד קשה כדי לא להילכד בין הבניינים, שאותם הקיפו זרמי אוויר חזקים. יכולתי לשמוע את השאגות מחרישות האוזניים של יחידות המיזוג-אוויר שעל ראשי הבניינים. לא אהבתי כלל את האזור הזה. הוא היה כל כך מאיים שנעשיתי מפוחדת. הצללים של הבניינים הגבוהים ברחובות שתחתם הפכו את הסצנה לאפלה [dark] ומאיימת [ominous].

יכולתי לשמוע צליל נוראי. הסבתי את מבטי וידעתי שזהו הליקופטר, ושאני נשאבת לתוך להבי המדחף, כי הרוח הייתה חזקה להחריד, ולא יכולתי להילחם נגדה. עשיתי מאמץ עליון להתרחק באמצעות כל טיפת אנרגיה שהייתה לי ברחם. ואז הרגשתי את עצמי נשאבת במנהרה ארוכה על ידי חוט [cord] שהיה מחובר לגופי אי שם בקצה השני. נמשכתי דרומה, דרך פני שטח שונים הנחפזים [zooming] מתחתי במהירות בלתי רגילה [fantastic]. ראיתי, או ליתר דיוק חשתי, את הנוף המשתנה מכרכים סואנים, למדבר, לערים ואגמים, כשכיסיתי אלפי קילומטרים גיאוגרפיים בשניות ספורות. כשהחיפזון [rushing] נעצר מצאתי את עצמי בחזרה בגוואדלחרה, בפאטיו, שמוטה על ספסל בביתה של זולייכה.

פקחתי את עיניי וגיליתי את זולייכה נועצת בי את מבטה. אמרתי לה איפה הייתי. היא לא שמחה לשמוע על מסעותיי.

"בזבזת [expend] את כל האנרגיה שלך בפרץ אחד בלתי מבוקר [one uncontrolled outburst]. נסעת מרחק רב לחינם. ומה זה הועיל."

"אני לא יודעת מה קרה," אמרתי.

"אדון החושך השאיל לך מעט מהאנרגיה שלו ובזבזת אותה בנסיעת כיף חוצת-ארץ [cross-country], זה מה שקרה. אני מקווה שלפחות נהנית מהמראות".

הנדתי בראשי. "הכל נע מהר מדי, כמו סרט המוקרן במהירות גבוהה במיוחד. רק קיבלתי הצצות [glimpses, מבטים חטופים] של מים ומדבר ומבנים, וערים רבות מתחתיי".

"הצצות. הצצות. מה טוב בהצצות," אמרה זולייכה. "אנחנו מחפשים שליטה [control]. לפנייך עבודה רבה, לפני שתוכלי להשתמש בטכניקות הייקוש שלך כדי לשלוט על התעופה שלך, או על כל מה שתבחרי לעשות עם אנרגיית החלימה שלך. אז תרגלי, תרגלי."

היא השאירה אותי לבד בחושך, כדי שאוכל להמשיך להתאמן בתרגילי ההתבוננות.

.

***************************** סוף ****************************

מוסיקה

עדיין עם חוסה פליסיאנו

הערות ותוספות

26.4.21

הקשר החמקמק שבין ניקוי אי הטונל ועבודת הסיכום
========================================

4 טכניקות משמשות לניקוי וסידור אי הטונל:

מחיקת תולדות החיים, ושלוש טכניקות הנלוות אליה: איבוד החשיבות העצמית, נטילת אחריות [לפעולותיך], והמוות כיועץ.
["סיפורי עוצמה", הספר הרביעי]

.

מחיקת תולדות החיים [מושג המופיע בספר השלישי, "מסע לאיכטלאן"] היא erasing personal history, והיעד שלה הוא אבדן הפרסונה; את/ה מפסיק להיות צפוי בעיני הבריות וגם בעיניך. את/ה מליט את עצמך בערפל, לא רק כדימוי.

הטכניקה העיקרית לדעתי להשגת יעד זה היא "עבודת הסיכום", אבל מושג זה מופיע לראשונה רק בסוף הספר השישי, בהדרכת פלורינדה היוקשת. זה די מובן, כי עבודת הסיכום היא הכלי העיקרי של היוקש/ת.

.

אם כן, מכיוון שהמושג עתיד להופיע מאוחר יותר, יש מקום להסיק שהטכניקה העיקרית לניקוי אי הטונל היא עבודת הסיכום, אבל אין לנו עדיין את הטרמינולוגיה לומר זאת.

החיזוק המשמעותי לטענה זו נמצא בשילוב שני העניינים הבאים:
1. משפט יחיד הרומז לכך שניקוי אי הטונל נעשה בפעולת טאטוא:

"The island of the tonal has to be swept clean and maintained clean."

.

2. נתקלנו לא מזמן ב"טאטוא", במסגרת "הנשימה המטאטאת" בספר השני של טאישה "יקוש עם הכפיל", מושג שמקבל את הבהרתו בספר הראשון שלה:
זוהי הנשימה שמהווה מרכיב יסודי בעבודת הסיכום: נשיפה ונשימה תוך כדי הנעת הראש מצד לצד, ובמתואם עם סיבים היוצאים ממרכז הגוף. הנשימה (והסיבים?) מטאטא(ים) את האירוע שבו נזכרים.

*********

צימוד נוסף בין ניקוי אי הטונל ועבודת הסיכום ישנו ברמז הדק הבא:
דון חואן עומד לסכם את האופן שבו הוא הוציא אל הפועל את החניכה של קסטנדה:

He said that the occasion required that right there on my benefactor's place of predilection he recapitulate for me every step that he had taken in his struggle to help me clean and reorder my island of the tonal. His recapitulation was meticulous and took him about five hours.

.

אם כן, מעתה אמור: טאטוא אי הטונל נעשה באמצעות הנשימה המטאטאת של עבודת הסיכום 

=========================