פרק מרתק!
אנו זוכרים את לה-קטלינה בתפקיד "היריב הראוי" של קסטנדה, ולא רק.
קריאה נעימה ומחכימה.
***************************************
לה קטלינה
.
הלכנו לעבר מקבץ של בתי לבני טיט. קרלוס החנה את המכונית כרבע מייל [400 מטר] בהמשך הכביש כדי שלא ניראה מהבתים.
"אראה לך איפה לחכות, אבל אני לא רוצה להיכנס פנימה או לחצות את דרכה של המרפאה [curer]", הוא אמר במבט חמקני [נמנע מלהביט ישירות].
"למה אתה לא רוצה שהמרפאה תראה אותך?" שאלתי בחשדנות.
"כי המרפאה הזו היא מכשפה [witch]. היו לי כמה עימותים [run-ins] איתה בעבר. אז עדיף שהיא לא תקשר אותך אליי או לדון חואן."
חששי הלך וגבר. "מה אני אמורה להגיד לה אם היא תשאל אותי למה אני כאן?"
"רק תגידי שאת סטודנטית לאנתרופולוגיה ושהמליצו עליה מאוד אנשים בתחנת ויקאם. ואת כאן כי את רוצה שהיא תסתכל על עקיצות הפרעושים ברגליים שלך."
לפי מראה המקום, מי שגר שם, נראה כאדם מצליח ביותר. הבית היה גדול יותר משאר בתי היאקים באזור, והשטח סביבו נראה נקי ומטופח. היו אפילו כמה עציצי נוי ליד הדלת שהוסיפו נגיעה דקורטיבית. זוג קשישים ישבו על ספסל מתחת לסככה. שתי גבירות מקסיקניות חסונות [portly, או שמנמנות] עמדו בחצר וחיכו לתורן לראות את המרפאה. על ספסל אחר ישבה אישה עם ילד, ולצדה ישבה אישה שהניקה תינוק המכוסה לחלוטין בצעיף. לצד הבית היתה מכלאה קטנה בה הוחזק חמור. כשהבטתי לשם קלטתי מבט חטוף באדם שנעלם מאחורי המכלאה, כאילו הוא לא רצה שיראו אותו.
"דונה קטלינה היא המרפאה הטובה ביותר בסונורה," אמר קרלוס כשהתישבנו על ספסל פנוי במרחק מהבית." מקסיקנים וגם אינדיאנים באים לראות אותה. דון חואן אומר שיש לה עוצמה רבה יותר מכל המרפאים באזור זה ביחד."
הבחנתי בנגיעה של גאווה וגם פחד בקולו כשהוא אמר זאת.
"אתה מכיר אותה היטב?" שאלתי.
"בכלל לא. פגשתי אותה פעם אחת בכינוס של כמה מעמיתיו של דון חואן. אם כי, בכמה הזדמנויות ראיתי אותה בפעולה. היא יכולה להסיר איבר של מטופל, לטבול אותו באלכוהול ולהחזיר אותו לתוך גופו מבלי לבצע חתך או drawing דם."
"בוא'נה," אמרתי בחוסר אמון. "זה בלתי אפשרי. היא בטח משתמשת באיזושהי תחבולה."
שמעתי על ה"ניתוח הפאראנורמלי" [psychic surgery] ששימש כמה מרפאים. מטרתו דומה לניתוח מערבי, אלא שאין דם והחולה נמצא בהכרה במהלך ההליך. אך בניגוד לניתוחים מערביים, מיד לאחר מכן המטופלים מסוגלים לקום ולעזוב את המקום ללא צלקת או תופעות לוואי.
"אני מתערבת שזו שאלה של ריפוי אמונה, כשהמטופל מאוד נתון להשאה [suggestible, לסוגסטיה הפנוטית]", הצעתי.
הספרות האנתרופולוגית שופעת גם מחקרים על מרפאי אמונה שבאמצעות הנחת ידיים [laying on of hands] גורמים למטופל לחוות קתרזיס מסוגים שונים, שבמהלכם מתרחש ריפוי. ראיתי הדגמה של ריפוי כזה בטלוויזיה. אנשים פשוט הפילו את קביהם והחלו ללכת שוב, או שבאורח פלא הם יכלו לשמוע או לראות. מעולם לא נתתי אמון רב בסוג הריפוי הזה ותמיד חשבתי שזה שייך לקטגוריה של מה שהאנתרופולוגים מכנים "ריפוי באמצעות המרה היסטרית" [healing by hysterical conversion]. התוצאות במקרים כאלה היו בדרך כלל זמניות וטיפלו בתסמינים ולא במחלה עצמה, אשר לעתים קרובות חזרה כאשר האדם חזר לעצמו [?] [came to his senses] וכוח התמיכה של הקהל הוסר.
"היא לא מרפאת אמונה," אמר קרלוס בהחלטיות.
"אז איך דונה קטלינה מבצעת את אמנותה? האם היא משתמשת באחיזת עיניים [sleight of hand, להטוטנות]?"
על פי הספרות האנתרופולוגית, הדרך היחידה שאפשר ליצור ניתוח כזה, מכיוון שהוא נוגד את התבונה ואת חוקי המדע, היא באמצעות שימוש בתחבולות [chicanery]. ההסבר המקובל המוצע הוא שהצופים מוכנסים לטראנס מהפנט באמצעות צלילים שחוזרים על עצמם, כמו זמירות או תיפוף. ואז המרפאה נכנסת לפעולה ומייצרת אפקטים מרהיבים, כמו שקוסם מבצע טריקים, המדהימים קהל שרואה רק את מה שהקוסם מאפשר להם לראות.
"לא. היא לא משתמשת באחיזת עיניים [sleight of hand]," אמר קרלוס, "חלק מהשרלטנים בטח מסתמכים על טריקים, כמו לדוגמה איבר נוסף בשרוול, אבל קטלינה עושה משהו אחר, הרבה יותר מרהיב."
"מהו?" שאלתי בצחוק מהתמונה [בדמיוני] של מישהו שיש לו לב של עז, או כבד, נוטף דם חבוי מתחת לפונצ'ו שלו, ושולף [produce] אותו בדיוק ברגע הנכון להדהים את הצופים.
"קטלינה מרפאת על ידי שינוי המציאות מסביבה, וכל מי שהוא עד [witnessing] לניתוח, כולל המטופל עצמו, משתתף [participates, נוטל חלק] במציאות הזו ששונתה."
"אני לא מבינה," אמרתי, והתרחקתי מחולה משתעל שנעמד ליד הספסל בו ישבנו.
"אם נצא מהנחת היסוד, כפי שעושים המכשפים, שהעולם האמיתי הוא גם עולם חלומי, ושהוא ניתן לשינוי מבחינה תפיסתית, אם יש מספיק עוצמה, אז המרפאה, שהיא גם מכשפה [sorceress], יכולה לשנות את המציאות שבה אנו טבולים [immersed], על ידי שינוי המוסכמה [הקונצנזוס] של האנשים המעורבים. ואז כל הנוכחים עדים למעשה לעולם עם פרמטרים תפיסתיים חדשים; הם נאלצים להכיר [acknowledge] במה שהם רואים באמצעות הסכם בין-סובייקטיבי [intersubjective, מצב שבין אובייקטיבי לסובייקטיבי. אפשר אולי לומר אובייקטיבי כלפי המעורבים] חדש שמחליף את הישן."
"האם זה לא סוג של היפנוזת המונים?" אמרתי.
"לא ממש," ענה קרלוס, "אלא אם כן את קוראת ללהיות בחיים או למה שאנו חווים עכשיו סוג של היפנוזה. מה שקטלינה עושה זה לשנות [alter] את המודעות של מטופליה ואת המודעות של מי שעד [witnessing] לריפוי שלה, וכמובן את המודעות שלה, הכפופה ליכולות החלימה והייקוש של המכשפים. אז, כל מה שקורה להם הוא ממשי כמו העולם שאנחנו חווים עכשיו ביושבנו כאן על הספסל הזה."
"האם אתה מתכוון שהיא משתמשת בגוף החלימה שלה במהלך מפגשי הריפוי שלה?" שאלתי.
"זה מה שקורה. היא למדה לנצל [utilize] חלקים מהמציאות החלומית שלה, והיא מסוגלת להקרין [project] אותה על המציאות היומיומית של אנשים בצורה כה עוצמתית [powerfully] ומוחלטת [completely] עד כדי כך ששיבושים [disruptions, שבירות, פיצולים] עמוקים מתרחשים. ואז היא משתמשת בטכניקות הייקוש שלה כדי למלא את השברים [breaks, רווחים], והופכת את החיים [life] לברי זיהוי [recognizable] בעיני המתבוננים, למרות שמאפייניה [של המציאות החדשה] שונים במידה ניכרת מהמציאות היומיומית, אך היא ממשית באותה המידה."
"במה היא שונה מהמציאות היומיומית?"
"ובכן, היא יכולה להסיר איבר מבלי לשפוך דם. בתוך המציאות המוסכמת [consensual] שלנו לא ניתן לעשות זאת."
"אני רואה למה אתה מתכוון," אמרתי בצמרמורת.
תהיתי כיצד מרפאים כמו קטלינה רכשו כוחות כה יוצאי דופן כדי להיות מסוגלים לשנות את העולם סביבם ולגרום לכל אחד בתחומי שדה האנרגיה שלהם לחוות את הבלתי יאומן [inconceivable, שלא ניתן להעלותו על הדעת]. כשהמתנתי לתורי התחלתי להיעשות יותר ויותר לא רגועה. תהיתי מה היא תעשה לי ברגע שאכנס לשדה האנרגיה שלה. קרלוס הבטיח לי שכוחותיה אמיתיים ושאין שום מעורבות של טריקים, ותהילתה מעידה על כישוריה כמרפאה.
היינו צריכים לחכות למעלה משעתיים עד שכל האנשים שלפנינו נכנסו אליה. במהלך כל אותו פרק זמן קיבלתי הצצה חטופה אחת במרפאה. אם כי [?] האיש האורב [lurking] מאחורי המכלאה יצא ונעמד שם זמן מה, והביט בנו מרחוק. כשהגיע תורנו, קרלוס אמר לי להיכנס ושהוא יחכה לי ברכב. הוא הזכיר לי שלא לציין [mention] שיש לי קשר לדון חואן או לעצמו, אבל להיות קשובה [attentive] ולראות אם אוכל להבחין [detect] במשהו מוזר [strange] במרפאה. הוא הדגיש שאני אמורה להיות בשקט ובמודעות כדי שאוכל לתפוס [catch] ככל שאוכל את טכניקות הייקוש של דונה קטלינה.
נכנסתי עם חרדה לבית. נערה יאקית צעירה קיבלה את פניי במבט חמור. היא נראתה מאוד מסוגלת [capable, מיומנת?] ואף הייתה לבושה כאחות במדים לבנים מסודרים ועם סנדלים לבנים. היא שאלה אותי מה הבעיה שלי. מיד הראיתי לה את העקיצות ברגליים, שלמרבה המזל עדיין היו אדומות וחמורות [virulent]. היא הנהנה ולקחה כרטיס אינדקס לבן מקופסת התיקיות ממתכת ורשמה את שמי יחד עם התאריך והסיבה שבגללה הייתי שם.
כשהמרפאה היתה מוכנה לראות אותי, העוזרת הצעירה שלה הובילה אותי לחדר הפנימי, שהיה מאחורי דלת עץ כהה. הנערה הגישה לה את הכרטיס שלי ועזבה בשקט את החדר. מיד הרגשתי שאני נמצאת במחיצתה של אישה מדהימה ביותר. דונה קטלינה הייתה גבוהה, אולי באמצע שנות הארבעים לחייה, ולבשה חלוק לבן פתוח מעל חולצה וחצאית ישרה [straight skirt]. שערה השחור-כהה [jet black] נמשך לאחור על ידי רצועת ראש והיה אסוף בצורת פקעת עגולה [bun]. לא היו לה קמטים, ופניה היו מפוסלים להפליא. אבל מה שהכי הרשים היו עיניה; נראה היה שהן בוערות באנרגיה המגיעה מכל סנטימטר בגופה התוסס [vibrant]. לא ראיתי עיניים כאלה חוץ מאצל דון חואן ועמיתיו. האישה הזו הייתה נאה ובעלת עוצמה פנימית מסתורית. גיליתי [אצלה][detected] ביטחון [confidence] וסגנון פיקודי [commanding manner] שבעת ובעונה אחת הרגיע אותי, ועם זאת הציב אותי במידה מסוימת נתונה לחסדה [at her mercy].
חשבתי שהתנאי הראשון למצב של ריפוי מוצלח -- של אמונה ביכולת המרפא -- מתקיים בקלות במקרה זה. מה עוד. נראה שלדונה קטלינה יש אדיבות [kindness, טוב לב?] ואכפתיות [concern] שמיד הרגיעו אותי, למרות העובדה שהיתה זרה גמורה. ניסיתי לדבר איתה בספרדית כמיטב יכולתי. היא חייכה למאמציי ואמרה באנגלית טובה למדי [fairly good], "אני רוצה שתשכבי על המיטה עם הראש למעלה [with your head up]."
נשכבתי על מיטה מתקפלת [?] [cot] צרה, עטופה בסדין לבן נקי וכרית קטנה. לפי הוראותיה, הרמתי את ראשי מעל הכרית, שזה מה שחשבתי שהיא אמרה. זו הייתה תנוחה מגושמת [awkward] ולא הצלחתי להבין מדוע לא אוכל להניח את ראשי [put my head down]. אבל היא אמרה במפורש לשכב עם הראש למעלה, אז אימצתי את צווארי כדי להחזיק אותו מעל המיטה. אולי זה היה חלק מהליך הריפוי.
דונה קטלינה הרימה בעדינות את שרוולי [?] מכנסיי [pantlegs] ובחנה את העקיצות על רגליי. הן לא היו אדומות או נפוחות כמו בעבר, אך הן עדיין גרדו והיו virulent. כמה גלדים כבר נוצרו במקומות שלא הצלחתי לבלום את עצמי מלגרד. עיקמתי את צווארי כדי לראות מה דונה קטלינה עושה; היא ניגבה את רגליי במעט נוזלים חריפים.
עכשיו הצוואר שלי כבר התעייף ובקושי הצלחתי להרחיק אותו מהכרית. דונה קטלינה פתחה בעדינות את הסוגר הקדמי של הלוויס [ג'ינס] שלי והזיזה מעלה את חולצתי כדי לחשוף את בטני. אחר כך היא שמה קרם על ידיה והחלה לעסות את בטני בתנועה מעגלית, תחילה בכיוון השעון, אחר כך בכיוון נגד כיוון השעון. כשהיא הזיזה את ידיה, הרגשתי את אצבעותיה עושות דברים מוזרים: זה הרגיש כמו רגלי מכרסמים זעירות נעות על כל בטני וגורמות לתחושת גירוד, כאילו היא חיפשה משהו באמצעות חוש המישוש שלה.
ברגע נתון הבנתי שמה שהתכוונה דונה קטלינה הוא שאני אשכב על המיטה, 'עם הפנים למעלה', והיא בכלל לא התכוונה שאחזיק את הראש למעלה. הרפיתי את שרירי הצוואר וצחקתי לעצמי כשראשי נוחת על הכרית בהכרת תודה. לקחתי את הדברים מילולית, כרגיל, כמו פעם בשיעור החלקה על הקרח, כשהמדריך אמר לכולם להחליק למוזיקה [skate to the music, לפי המוסיקה] ואני החלקתי ישר לכיוון הרמקולים.
בקושי הצלחתי שלא לצחקק לעצמי. זה בטח היה מוזר עבור דונה קטלינה לראות גרינגה [gringa] שלא רוצה לתת לראשה לגעת בכרית. ידעתי שהיא בטח חשבה שאני פוחדת לחטוף כינים, או שהכרית שלה לא נקייה מספיק. היה לי דחף בלתי נשלט לצחקק על הטיפשות שלי וניסיתי בכל כוחי לדכא את העליצות שלי בזמן שדונה קטלינה המשיכה לחקור את הבטן שלי.
"האם אני מדגדגת אותך?" היא שאלה כשהבחינה בחיוכיי הכבושים.
"לא, אני בסדר," אמרתי וניסיתי לשלוט בסחרחורת שלי.
התבוננתי בהבעה של דונה קטלינה בזמן שעבדה. היא היתה רגועה ורצינית. היא הייתה שקועה לגמרי בעיסוקה, וחיפשה באצבעותיה רמזים למתרחש מתחת לעור. כשסיימה את הבדיקה של החלק האמצעי של גופי, היא סימנה לי שאוכל לסדר את בגדיי שוב.
"יש לך תולעים", סיכמה, "אני אתן לך איזו תרופה. חוץ מזה את בריאה לחלוטין".
הייתי המומה לשמוע שיש לי תולעי מעיים. הרצתי באופן מנטלי רשימה של דברים שאכלתי מאז שהגעתי למקסיקו. הסקתי שהסיבה היא כנראה בשר החמורים שאכלתי בסנטה אנה.
"איך אני נפטרת מהם?" שאלתי, תוחבת את החולצה שלי.
"תתרחקי מגברים," אמרה כמציינת עובדה.
"סליחה?" לא יכולתי לראות מה לגברים ולטפילי מעיים [intestinal parasites].
"עדיין יש בתוכך הרבה תולעים," חזרה ואמרה.
ואז נזכרתי במה שאמרה קלרה על תולעים אנרגטיות. היא אמרה לי שבמהלך המעשה המיני, גברים משאירים חוטים [filaments] אנרגטיים בתוך גוף האישה, שנראים לרואים כמו אלפי תולעים זוהרות. הן נשארות בתוך גופה של אישה במשך שבע שנים, ניזונים מהאנרגיה שלה וגורמים לה להיחלש, בזמן שהזכרים המקבלים [recipient] מתחזקים. כל מגע מחודש בין גבר לאישה, מחזק את הקשרים [ties], והופך את התולעים האנרגטיות לפעילות עוד יותר. אולי הגירוד שחשתי בבטני היה התולעים שנדחפו-סביב באמצעות אצבעותיה המגששות של דונה קטלינה.
"מה אני יכולה לעשות כדי להיפטר מהם?" שאלתי בדאגה [alarmed]. "חוץ מלהתרחק מגברים?"
במשך שנים ניהלתי חיי פרישות, כדי לא לחדש את החיבור [connection, לגברים?] או את כוחן [vigor] של 'תולעים' כלשהן שחטפתי [contracted] במפגשי עבר.
"תתרחקי מגברים," חזרה ואמרה. "ואז, עם הזמן, התולעים יגוועו [die out] מעצמן."
הנהנתי. תהיתי איך היא יודעת על התולעים הזוהרות? האם זה היה ידע משותף [common knowledge, ידע בסיסי] בקרב מכשפים. או אולי, הייתה זו מלכודת מתוחכמת כדי שאחשוף את הקשר שלי עם קלרה או דון חואן. החלטתי לשחק את תפקיד עורך הדין של השטן.
"איך את יכולה להיות בטוחה שיש לי בכלל תולעים?" שאלתי.
"הרגשתי אותן בידיים שלי," היא ענתה. "יש יותר בצד שמאל שלך מאשר בימין שלך. מאלה יהיה קשה יותר להיפטר. את עדיין קשורה רגשית [attached] אליהן ורואה בהן חלק ממך [call them your own]."
לא יכולתי לחשוב מדוע שזה יהיה כך. עשיתי עבודת סיכום יסודית של כל המפגשים המיניים והרגשתי מאוד מנותקת [detached, מרוחקת רגשית] מהם. ראיתי את דונה קטלינה ממלאת בקבוק פלסטיק קטן עם נוזל ורוד שנראה כמו pepto bismol [תרופה נוזלית ורודה לטיפול בבעיות במערכת העיכול]. היא אטמה היטב את הפקק והניחה את הבקבוק על השולחן.
"עלייך לקחת כפית, שלוש פעמים ביום," הורתה. "שטפי שם למטה במים שהורתכו עם רוזמרין, אכלי יותר ודאגי פחות'."
"מה גורם לך לומר שאני דואגת?" שאלתי בביישנות.
היא הביטה בי ישר בעיניים.
"אני יכולה לדעת ממצב הטחול [spleen] שלך," היא ענתה. "לא סתם עיסיתי את הבטן שלך. בחנתי כל אחד מהאיברים הפנימיים שלך; את הכבד, הטחול והכליות שלך. אני יודעת מה את מרגישה בהם. אם הם שמחים או עצובים, רגועים או נסערים."
"את מתכוונת לומר שלאיברים פנימיים יש רגשות [emotions]?" שאלתי.
היא נתנה לי את החיוך המוזר [eeriest, מסתורי, מפחיד] ביותר והנהנה. "אם לא תתייחסי אליהם היטב, הם לא יעניקו לך שלווה לרגע," היא אמרה והגישה לי את התרופה הוורודה.
שאלתי אותה מה התשלום שלה. היא משכה בכתפיה ואמרה שבקבוק הפלסטיק והתרופה עולים עשרים פזו, אבל שאני יכולה לשלם כמה שארצה לעוזרת שלה בדרך החוצה. הודיתי לה ועמדתי לעזוב כשהיא עצרה אותי.
"את מכירה את חואן מאטוס, לא?" אמרה בוודאות שלא הותירה מקום לספק. "האם הוא שלח אותך לכאן?"
זכרתי את ההוראה של קרלוס שלא להזכיר שאני קשורה אליהם. לא ידעתי מה לומר, אז פשוט בהיתי בה כמו מטומטמת.
"האם הוא הביא אותך?" היא דרשה שוב במבט קפוא.
הייתי לגמרי במגננה. "לא, הוא לא," אמרתי.
היא הביטה בי מופתעת, כאילו לא האמינה לי.
"באמת, לא באתי עם אף אחד עם שם כזה", התעקשתי.
היא איבדה את דרכה הנעימה.
"באתי עם חבר. הוא מחכה לי במכונית."
היא נתנה בי מבט-נוקב חודר שהיה מקפיא לטאה, ואז הביטה בי מעלה ומטה. "את לא כמו השאר," היא אמרה, "את בוודאי לא באת לכאן כדי להירפא. יש לך מניעים נסתרים. האם באת לכאן כדי לרגל אחריי או לגנוב את עוצמתי?"
"כמובן שלא," אמרתי המומה. "אני מבטיחה לך שהיו לי את הכוונות הטובות ביותר."
"אני לא מאמינה לך. באת לגנוב את סודות הריפוי שלי, לא?"
פתאום נבהלתי. התכסיתי בזיעה קרה. רציתי לעזוב אבל היא קפצה לפני הדלת וחסמה את היציאה. לא הצלחתי להבין מה נכנס לדונה קטלינה. לפני רגע היא הייתה מלאך שרת [ministering angel]. עדינותה וביטחונה, ידעתי כעת, היו טכניקות יוקשים שנועדו להוציא אותי מעמידה על המשמר. עכשיו זה היה מהפך מיידי; היא הייתה אויב, יריבה מסוכנת, מכשפה שחורה מהסוג המרושע ביותר.
"אני לא יודעת למה את מתכוונת," אמרתי, "אני חייבת לעזוב עכשיו. אנא זוזי הצידה." וכדי להתאים את הביטחון שלי לשלה, הוספתי, אם כי לא במידה אנרגטית כפי שהייתי רוצה, "אני מזהירה אותך, אני יודעת אומנויות לחימה."
בתגובה היא הביטה בי וצחקה. עשיתי כמה צעדים לאחור כדי להגדיל את המרחק בינינו. ידעתי אומנויות לחימה, אך מה זה יועיל מול היריבה האימתנית הזו שהיתה לא רק גדולה ממני, אלא הרבה יותר עוצמתית. מכל סנטימטר של קטלינה בקעה אנרגיה תוקפנית [aggressive
] ועם זאת ממוקדת [focused]. בעוד שאני, לעומת זאת, נסוגתי [cowering] עד שנתקלתי במיטה ולא יכולתי לנוע עוד אחורנית.
קטלינה פשוט צחקה עלי, חושפת בגאווה [flashing] את שיניה הלבנות החזקות. נראה שהצחוק שלה קורא תיגר, חיוך תוקפני חייתי, שלא היה בו שום דבר ידידותי או הומוריסטי.
"אם לא תתרחקי מהדלת הזאת, אני אצעק לעזרה," הזהרתי. "החבר שלי ליד המכונית. הוא יבוא בריצה."
למעשה, זה היה נכון רק באופן חלקי. מה שלא הוספתי היה שקרלוס החנה את המכונית במרחק רבע מייל [כארבע מאות מטרים] משם, והלכנו ברגל לביתה. אם הוא ליד המכונית, הוא לא ישמע אותי גם אם אצעק עם כל הריאות.
"והחבר שלי מחכה ליד המכלאה שמעבר לחצר," אמרה בגיחוך. "הוא יבוא בריצה גם אם אני לא אצעק. אם את לא מאמינה לי, פשוט תסתכלי דרך החלון."
הסתכלתי דרך החלון וראיתי את אותו האיש שארב ליד המכלאה, עומד בחצר. ממרחק זה יכולתי להבחין שיש בו משהו מוכר. ואז נזכרתי איפה ראיתי אותו. זה היה במהלך חציית הגבול בנוגאלס. זה היה האינדיאני שגרם לי להתעלף וניצל את ההזדמנות לכייס את עט הזהב שלי. הרגשתי פחד האוחז בליבי [my core] כשהוא נתן לי הנהון זיהוי שהיה בלתי מורגש ביותר, כאילו גם הוא זוכר את האירוע. ידעתי שאין מנוס מצמד [duo] המכשפים הזה.
"מי זה האיש הזה?" דרשתי לדעת.
"הוא המגן שלי," אמרה קטלינה בחיוך, "אז אל תנסי שום funny business."
בתנועת יד אחת היא משכה את סרט הראש שלה, ושערה התגלגל מטה סביב כתפה. היא הייתה פראית לחלוטין, עיניה בוערות מזעם. כל כך נבהלתי שברכיי רעדו וכמעט התיישבתי על המיטה. מתוך דחף רגעי החלטתי לברוח דרך החלון. זינקתי אל המיטה ודחפתי את החלון הצרפתי [?] [casement window], אבל רק הוצאתי את ראשי ואת פלג גופי העליון [טורסו] והרגשתי שמשהו כמו אזיקים חמים מברזל נלחצים על קרסוליי [ankles]. צרחתי וראיתי את המכשפה מושכת ברגליי. בעטתי כל כך חזק שהיא נאלצה לשחרר ולקפוץ לאחור, אבל היא לכדה אותי בעמדת נחיתות. התנשמתי בזעם קר. אם רק היו לי את הגבישים [קריסטלים] שלי כדי שאוכל לכוון אותם אליה, הייתה המחשבה שעלתה בדעתי. אבל הם היו במגירה בשולחן שלי, בלוס אנג'לס. הרבה טוב הם עשו לי בהיותם שם, בזמן שבאמת הרגשתי שאני צריכה להשתמש בהם כאן.
לא חשוב [No matter]. הושטתי את יד לכיס והעמדתי פנים שאני שולפת משהו. החזקתי את הידיים בתנוחה המתאימה להטלת חץ קריסטל, כשידיי מושטות [extended] והאצבעות המורות מכוונות ישר אליה.
"תיזהרי, יש לי קריסטלים," צעקתי.
כשקיבעתי אותה במבטי [fixed her with my gaze, נעצתי בה את מבטי], נחשול [surge] לא ידוע של כוח [strength] מילא אותי. ברכיי כבר לא התנדנדו, הן נעשו חזקות, ורגליי הורגשו כמתארכות יותר ויותר, כאילו נטענו באנרגיה העולה מן האדמה [earth]. הגב שלי השמיע קול פצפוץ והתארך [straightened out], כשאנרגיה נורתה מהאדמה, [טיפסה] דרך צווארי והחוצה דרך קודקוד ראשי. נראה שהייתי גבוהה מאוד, ראשי נגע למעשה בתקרה, והייתי מביטה עליה מלמעלה, עדיין מכוונת את אצבעותיי עם הקריסטלים המדומים בידיי.
איכשהו זה עשה את העבודה. קטלינה יצאה מתחום המטרה שלי והביטה בי במבט מפוחד. ברגע הבא היא שוב הייתה העצמי החדור ביטחון שלה, אבל אני השתוללתי מזעם.
"חואן אכן שלח אותך, לא?" היא אמרה. "את בעלת בריתו."
"את משוגעת," אמרתי והורדתי את ידיי, "בעלי ברית אינם אנושיים."
ניסיתי לשלוט על הנשימה תוך כדי התכווצות גודלי עד שכבר לא הייתי מוארכת [stretched out, מתוחה]. נעתי אל הדלת על רגלי גומי, בדיוק כשהיא נפתחה וקרלוס נכנס פנימה. הרגשתי כזו הקלה שלא הספקתי להרהר במה שקרה. התחושה הזו של היותי מתוחה [stretched out, מוארכת], היתה מוכרת. הרגשתי את זה בעבר, אם כי לא ידעתי איפה ומתי.
"המכשפה הזו לא נתנה לי לעזוב," מלמלתי בפני קרלוס. "אז כמעט תקפתי [zapped] אותה עם הגבישים שלי".
לא ידעתי מה אני אומרת. הידיים שלי היו כמו קרח. שיני קישקשו [chattering]; הייתי קרה כקרח.
קרלוס העיף מבט אחד בקטלינה, תפס אותי בזרוע ומשך אותי החוצה מהבית. יכולתי לשמוע את צחוקה המפחיד [eerie] של האישה עוקב אחרינו עד המכונית.
"האישה ההיא מטורפת," התנשמתי. "היא לא נתנה לי לעזוב. היא המשיכה להתעקש שדון חואן שלח אותי לגנוב את עוצמתה. אני לא יודעת מה עבר עלי. אני חושבת שהזיתי [hallucinated] מתוך כעס גמור [sheer] או פחד גמור. כל כך כעסתי שכמעט יצאתי דרך הגג, ואני לא מתכוונת לזה באופן מושאל [figuratively, כדימוי]."
"קטלינה היא הרוח הצפונית," אמר קרלוס. "ו[היא]מסוכנת מאוד."
"אז למה הבאת אותי אליה?" דרשתי. "היא נראתה כל כך ידידותית ומקצועית [?] [competent] בהתחלה."
"מכיוון שיש לה עוצמה", הוא ענה, "חשבתי שאת עשויה לראות איך יוקשת אמיתית פועלת. ראית אותה בפעולה."
"בהחלט ראיתי. אבל האם זה לא היה מסוכן?" שאלתי. "היא ידעה שלא באתי לשם רק בשביל הרגליים שלי הנשוכות פרעושים, אם כי היא נתנה לי קרם שהשארתי בבית."
"כל עוד היא לא תחשוד שאת איתי, חשבתי שתהיי בטוחה. אבל אני רואה שטעיתי. היא מיד ראתה דרכך."
"לא מיד," תיקנתי אותו. "רק אחר כך, כשעמדתי לעזוב."
כשנכנסנו לרכב, קרלוס ביקש ממני לדווח על כל מה שקרה מרגע שנכנסתי לבית, וזאת עשיתי, על פי מיטב זכרוני.
"הכל התחיל בצורה כל כך ידידותית. הייתי צריכה לא לצחוק כי חשבתי שהיא רוצה שאשאיר את הראש מורם לאורך כל הפגישה בגלל איזו סיבה מסתורית. אז החזקתי את התנוחה המגושמת הזו כל עוד צווארי יכול היה לעמוד בזה. ואז, כשהבנתי את השגיאה שלי, לא יכולתי שלא לצחקק."
"זה כנראה מה שהסיט אותה מהמסלול," אמר קרלוס. "הצחוק שלך, ושמירה על הבטן שלך מתוחה. היא לא ממש יכלה לראות בתוכך עד שלא הרפית את גופך. ואז היא יכלה לראות שאת לא כמו כולם".
"למה אתה מתכוון?"
"קטלינה, כרואה היא יכלה לראות שהאנרגיה שלך לא זורמת באותה דרך כמו המטופלים האחרים שלה."
"למה אתה מתכוון שהיא לא זורמת באותה דרך? במה היא שונה?"
"זה לא בדיוק הדפוס האנושי של תנועה אנרגטית," אמר קרלוס. "זה מה שנתן לה את הרעיון שאת בעלת ברית של דון חואן."
"היא בהחלט נעשתה חשדנית. היא כל הזמן שאלה אותי אם דון חואן שלח אותי, וכל הזמן התעקשתי שלא. ואז היא באמת כעסה והאשימה אותי שבאתי לגנוב את כוחה, מה שבוודאי לא היה המקרה."
קרלוס הקשיב לשאר הדיווח בשתיקה, במיוחד כשסיפרתי לו על האיש המוזר שמאחורי ביתה. השיניים שלי עדיין קישקשו; עצם המחשבה על אותה אישה והמגן שלה גרמה לי לצמרמורת. רוח צפונית או לא, היא בהחלט יכלה לגרום למישהו לקפוא עד לשד עצמותיו [freeze to the core]. קרלוס אמר שאני לא אמורה לדבר עליה יותר, מכיוון שככל שנדבר עליה יותר, כך יהיה לה קל יותר לעקוב אחרי מחשבותינו.
"אתה מתכוון שהיא הולכת לעקוב אחרינו?"
"היא מכשפה רבת עוצמה. היא יכולה לעקוב אחרינו עד קצות הארץ [earth] אם תהיה לה הדעת לעשות זאת [if she has the mind to]. אבל אני חושב שהיא רק רוצה שנצא מהאזור הזה. מוטב שניקח את הדברים שלנו ונלך."
"אתה מתכוון שהיא מבריחה אותנו אל מחוץ לעיר? מה יקרה אם לא נלך?"
"היא יכולה לעשות לנו את החיים מאוד לא נוחים, במיוחד בלילה. לא הייתי רוצה להביא על עצמנו את חמתה, יותר ממה שכבר יש לנו."
"אבל לא התכוונתי לשום דבר רע," אמרתי. "אפילו לא ידעתי מה אני אמורה לחפש."
"את טכניקות הייקוש שלה," הזכיר לי קרלוס.
"כמו מה?"
"האם לא הבחנת במראה [appearance] שלה? האם היא הייתה זקנה או צעירה? בטוחה בעצמה [confident] או נינוחה?"
"היא הייתה מאוד יפה ובטוחה בעצמה, ונינוחה. היא מצאה חן בעיניי. אני לא יודעת למה היא הגיבה כפי שהיא הגיבה. האם אתה בטוח שאנו לא אמורים לחזור ולדבר איתה? ליישר את הדברים?"
"תאמיני לי, עדיף לא לגרום לה להיות עוינת [antagonize her] עוד יותר. אין סוף לעוצמתה. ראית כמה צעירה היא גרמה לעצמה להיראות."
"למה אתה מתכוון, 'גרמה לעצמה להיראות,' בת כמה היא?"
"היא מהחבורה של הנגואל חוליאן. זה עושה אותה מאוד מאוד זקנה."
"זה עושה אותה בת יותר ממאה," התנשמתי. "אבל היא לא נראתה יום אחד מעל ארבעים!"
"בדיוק. אנחנו נצא מכאן מיד."
"אתה חושב שהיא תתן לנו ללכת?"
"המפגן [display, תצוגה] שלך של הכפיל תפס אותה לא מוכנה. ראיתי את קצה הזנב של זה. את בטח הכנסת לתוכה את הפחד מהשטן."
"שום מפגן. כל מה שרציתי לעשות היה לצאת משם."
"משהו נחלץ לעזרתך. וזה לא היה אני."
"לאן נלך?" שאלתי.
"יש לנו שתי אפשרויות," אמר קרלוס. "אנחנו יכולים או ללכת צפונה ללוס אנג'לס, או ללכת דרומה לגואדלחרה [Guadalajara]."
בדיוק אז ירד [alighted] עורב מענף עץ ועף לעבר הגבעות במרחק. פתחתי את המצפן ובדקתי את הכיוון; הוא [it] עף ישירות [due] דרומה.
"התחושה שלי היא שעדיין יש לנו עסק לא גמור [unfinished business] במקסיקו," אמר קרלוס כשהמכונית תפסה תאוצה.
.
********************* סוף ************************
מוסיקה
הערות ותוספות
18.4.21
בסוף פרק 16 אומרת נלידה:
"האם את מוכנה להרפות מ [let go, להשתחרר מ] העצמי הנפלא שלך?" היא שאלה ישירות [point blank].
לרגע היססתי וחשבתי שהיא מתכוונת שאני באמת נפלאה. ואז הנהנתי, למרות שידעתי שהיא מתכוונת להיפך.
"אני בהחלט מקווה שכן," היא אמרה. "כי ההחלטיות [resolve] שלך תיבחן מוקדם ממה שאת חושבת."
.
האם ההתמודדות עם לה קטלינה היא המבחן המדובר?
נראה לי שכן. היא אמרה שזה יקרה בקרוב ובאמת עבר רק פרק אחד 
אם זהו המבחן, יש לזה השלכות על משמעות ההתמודדות:
טאישה צריכה לשחרר את עצמה מהעצמי האישי שלה. וזה מה שקורה:
לה קטלינה סגרה עליה ואחזה בה, כלומר על גופה, והמפלט היחיד של טאישה היה לצאת מגופה, אל הכפיל. הידיים החמות על הקרסוליים כנראה עזרו לכך.
.
ברור שלה-קטלינה משתפת פעולה עם חבורת דון חואן, כמו בחניכה של קסטנדה.
האיש שהסתובב בחצר ליד המכלאה, השומר שלה, זהותו תתברר בהמשך וזה יתמוך בטענתי שהיא משתפת פעולה, ושאין תוכו של הסיפור כברו.
ש.***********************
.
די ברור [לי] שהמקרה שעליו מספר קסטנדה, של ריפוי פאראנורמלי, ב"עוצמת השקט" אם אינני טועה, המרפאה שם היא לה-קטלינה. על חוסר הרחמים של המרפאה וכו.
============================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה