בזמן שאנו ממתינים ל"סיפורי אנרגיה", ספרה האבוד של האישה-נגואל, וגם ממתינים לרצון, כי לזה ממתין הלוחם, וגם ממתינים שהערפל יתפזר, ושמים זהובים [ענבריים] יתבעו מחדש את חזקתם עלינו (כדברי השיר "מעוף המלאכים" של הסיירת הכחולה ב"קוראי האינסוף" עמוד 73), הנה עוד פרק קצר מספרו השני של ארמנדו טורס.
========================
סיפורים מהמטבח [Tales from the Kitchen]
בלילה, נהגנו להתאסף סביב תנור העצים בביתה של דונה סילביה כדי להקשיב לסיפורים, לספר את החלומות שלנו, להתייחס [relate] אל החוויות שלנו, ולדון בנושאים שהם בעלי עניין עבור החניכים. במהלך התקופה הראשונה של שהותי בין המרפאים האמנתי שהם מעין אחווה [brotherhood] דתית; מאוחר יותר האמנתי למשך זמן מה שהם קרובי משפחה. אולם מאוחר יותר גיליתי שהם היו הרבה יותר מזה.
באחת מאותן הזדמנויות, באו לבקר אותנו דון מלכור ושני זקנים מוזרים מאוד. לאור מנורת השמן הטילו המבקרים צללים מוזרים. מהמקום שבו ישבתי, הצלחתי למקד בהם את תשומת לבי. בהתחלה הצללים נראו מהבהבים [flicker] בהתאמה לזוהר האש, אבל לאחר זמן מה שמתי לב שהם נעים בצורה שונה משאר הצללים בחדר.
כולם התרכזו בשיחה. הרגשתי כאילו הצללים, כשהם הבחינו ששמתי לב לכך שהם שונים, נגשו לעברי בצורה מאיימת. פלטתי צרחה אדירה שקטעה את הפגישה. העוזרים הקיפו אותי, הם רצו לדעת מה העניין. כשהרגשתי שלאט לאט אני חוזר לעשתונותיי [returning to my senses, חוזר לחושיי], התנצלתי ואמרתי להם שחלמתי חלום בהקיץ [dreaming awake]. כולם צחקו.
לאחר הפגישה, שוחחתי אודות מה שראיתי עם כמה מעמיתיי העוזרים. התברר שהייתי היחיד שראה את שני הזקנים. כששאלתי את דון מלכור על כך, הוא אמר לי ביובש [dryly] שהם בעלי הברית שלו [his allies].
בפעם הראשונה שדון מלכור לקח אותי לביתו במדינת וראקרוז [Veracruz], הופתעתי לראות כמה הבית נאה [fine]. הוא היה, למעשה, בית ענק, מאיכות טובה מאוד, הפוך לגמרי ממה שהיה להם במדינת מורלוס [Morelos]. שאלתי אותו על כך, אבל הוא פירש לא נכון את השאלות שלי. הוא האמין שרציתי לדעת מאיפה הוא השיג את הכסף עבור כל זה. הוא סיפר לי סיפור יוצא דופן.
הוא אמר שישות לא אורגנית ביקרה אותו פעם. רוח הרפאים [ghost] סיפרה לו שכאשר האיש היה בחיים הוא היה פועל [hand] בחווה של בעל קרקעות עשיר. יום אחד, הבוס שלו הורה לו ולחברו לגרור תיבה [trunk] כבדה עד לאזור מבודד מאוד ליד סלע חד [pointed, או משונן] מאד. הבוס הורה להם לחפור בור גדול, להוריד בזהירות את התיבה מטה, ולקבור אותה. בזמן שהם היו בעיצומה של המטלה, שלף הזקן אקדח [gun, או רובה] וירה בהם, והרג את שניהם. העשיר תאב הבצע לא רצה עדים.
הוא [דון מלכור] אמר שהישות חסרת הגוף סיפרה לו שהזקן, בעודו מכסה את גופותיהם באדמה, הטיל עליהם כישוף [a charm] שיגרום להם לשמור על אוצרו עד קץ הזמן. נשמותיהם [souls] של שני הפועלים לא הצליחו מאז להשתחרר מהכישוף [enchantment]. הם הופיעו לפני דון מלכור וסיפרו לו את סוד האוצר הקבור, כדי לשבור את כוחו של הלחש [spell] ובכך להימלט מהמטלה שלהם.
דון מלכור הלך למקום שהרוח [spirit] המוטרדת [troubled] ציינה וחפר את המקום. קרוב לפני השטח, הוא מצא עצמות אדם, ואחר כך בהמשך את התיבה, שכבר הרקיבה, מלאה בדאבלוני זהב [doubloons, מטבעות זהב ספרדיים].
כבר שמעתי סיפורים דומים ומעולם לא האמנתי לאף מילה; הפעם, לעומת זאת, הייתה הוכחה פיזית לטענה, לכן נאלצתי לקבל את הסיפור כאמתי. באותה תקופה, לקבל רעיון כזה היה עבורי שווה ערך לקבלת קיומו של עולם אחר המאוכלס במתים. השיער שלי סמר וניסיתי לחשוב על משהו אחר. כדי לשנות את הנושא, אמרתי לדון מלכור שמטרת השאלה המקורית שלי הייתה לברר את הסיבה מאחורי הפער העצום שבין שני אורחות חייו.
בהבעת הבנה, הוא צחק, והשיב שהמרפאים צריכים להיות מאוד מרוחקים רגשית [detached, ללא היצמדות] ונוזליים [fluid], ושהאסטרטגיה של חיים פשוטים בהרים עזרה להם להישאר כך.
********** סוף **********
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה