סודו של הנחש עטור הנוצות - בבית המרפאה [טיוטה]

 

סיימנו חטיבת פרקים בשם "עירור הכוונה" ואנו עוברים לחטיבה שנייה:

"עולמו של המרפא-המכשף", שבה, ככל הנראה, ארמנדו עובר להתמקד בתיאור החניכה שלו אצל מכשפים מהסוג הקדום (להבדיל מהרואים החדשים).

=======================

חלק שני: עולמו של המרפא-המכשף

בבית המרפאה

הבדיחה הפרטית שלנו על שיחת הטלפון הייתה קשורה למשהו שקרה לפני שנים, כשקרלוס התקשר אליי בוקר אחד. הוא אמר שהוא מבקר בעיר, אבל הוא חש מאוד לא טוב. הוא היה חזק מאוד, אבל בעל בריאות עדינה, שאת האשם בה הוא תלה בהפרזות [excesses] ובריבוי צמחי העוצמה שנתן לו דון חואן. לכן, למרות שהופתעתי, לא היה לי מוזר שהוא מתקשר עבור עזרתי, כשהוא אמר לי בקול סובל שיש לו כאב בטן נורא. הוא ביקש ממני ללכת לכפר שכן עבור חליטת ריפוי שהוכנה על ידי חברו ההרבליסט [מומחה לצמחים]. העמדתי את עצמי מיד לרשותו ויצאתי לכפר.

כשהגעתי ליעד, העניינים הסתבכו. התברר שעליי ללכת לגבעות הסמוכות לקטוף את העשב המתאים להכנת השיקוי שנדרש לקרלוס. הזהירו אותי שהאזור מסוכן, אבל למרות זאת פילסתי את דרכי בשיחים בחיפוש אחר הצמחים הדרושים.

הייתי עסוק באיסוף כמות זעירה מהעשב הנדיר, כשמספר בחורים שריריים רעי מזג, חמושים ברובים ומצ'טות צצו משום מקום. הם התחילו איתי בוויכוח מגעיל, בטענה שפלשתי לאזור הקטיף שלהם.

ניסיתי לדבר איתם ולהסביר למה אני צריך את הצמחים, והצעתי להם כסף ואת השעון שלי. אבל כשאמרתי שהצמחים מיועדים לדון אלדיו [Eladio], הם נעשו ממש כעוסים, והתחילו להכות אותי. הם חבטו בי כל כך חזק שחשבתי שאני הולך למות. שכבתי מחוסר הכרה במשך פרק זמן לא ידוע. מכיוון שנפצעתי קשה מכדי לזוז, השלמתי עם [המחשבה] שאמות שם, בין הגבעות, אבל כוכב המזל שלי רצה שתמצא אותי מרפאה [female healer], שהצילה אותי וריפאה את פצעיי.

המרפאה הייתה דונה סילביה מגדלנה [doña Silvia Magdalena] שנעשתה לבסוף למורה שלי. איתה למדתי את אומנות הריפוי ועוד הרבה הרבה יותר. במהלך התקופה שבה הייתי בטיפולה, דיברנו הרבה. היא סיפרה לי סיפורים שגרמו לי לבכות מצחוק, דבר שגרם לפצעיי לכאוב מאוד. למדתי לאהוב אותה ללא תנאים. כמה נהניתי מהימים ההם, למרות שהייתי כל כך חולה!

לדבריה, הייתי כמעט מת כשהיא הגיעה אליי. היא אמרה לי שהיא לעולם לא הייתה מוצאת אותי אלמלא מערבולת אוויר [whirlwind] שנתנה לה סימן [אינדיקציה] איפה אני נמצא, והובילה אותה אליי. היא אמרה שכשהיא ראתה אותי, הייתי עירום ומכוסה בדם. עקב כך, היא לקחה אותי הביתה וטיפלה [nursed] בי באופן אישי במשך שלושה חודשים. היא השתמשה בידע שלה כדי לרפא את הפצעים שלי, ואחר כך, בעקבות אותות [omens], היא לקחה אותי בתור שוליית-מרפא שלה [as her healer’s

apprentice].

************

אני זוכר מקרה אחד, שבו, מתחת לחלון שבו נהגתי לפרוש את שק השינה שלי, יכולתי לראות את הירח המלא זורח במלוא הדרו [in all its glory]. נהגתי לבלות שם שעות בהתבוננות בכוכבים. מהמקום שבו שכבתי, כל לילה הייתי צופה בקבוצת הכוכבים של העגלה הגדולה משייטת. כמו כרכרה נעה, היא הרגיעה [lull] אותי, ואני הייתי נופל לשינה עמוקה ומרפאת.

באותו לילה מסוים חלמתי חלום מוזר. אפילו חשבתי שההתקפים שלי חזרו, ו[חשבתי]שחזרתי לאחד הסיוטים החוזרים שוב ושוב [recurring]. התעוררתי מפוחד, ולאור הירח ראיתי זאב ערבות [coyote] ענק היושב על מסגרת החלון הפתוח, כשהוא בוחן אותי בסקרנות. התנועה הפתאומית שלי הפחידה את החיה, והתגובה ההיסטרית שלי עוררה את דונה סילביה, שנחלצה מיד לעזרתי.

עדיין צרחתי באימה כשהיא הגיעה. הקול שלי גמגם מרגשות כשתיארתי את מה שראיתי. אולם היא התייחסה לאירוע בביטול ואמרה שזה היה רק חלום רע; היא תכין לי חליטת פריחת לימונית [lime blossom infusion], שתרגיע אותי ושתגרום לי לחזור לישון.

כשהיא הציתה את האש בתנור העצים כדי להכין את התה, אמרתי לה שאני עדיין נרגש ממה שקרה. למרות שאחרי זמן מה הצלחתי להירגע קצת, לא הייתי כל כך משוכנע שמה שראיתי היה רק חלום. המראה של זאב הערבות שישב בחלון עם רגליים משוכלות כמו אדם, היה באמת משהו מחוץ לממלכת [realm] האפשרי.

למחרת, שאלתי שוב את דונה סילביה על מה שקרה, ולהפתעתי, היא אמרה, צוחקת כמו תמיד [?] [laughing like anything], שכנראה היה לי ביקור של הנגואל.

חוויתי טלטלה. עד אז האמנתי שהיא רק מרפאה רגילה, אבל כששמעתי אותה אומרת את המילה נגואל התמלאתי התרגשות כי זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את המונח הזה בשימוש מחוץ להקשר של ספריו של קרלוס. מתוך סקרנות רבה, שאלתי:

"מה את יודעת על הנגואל, דונה סילביה?"

היא נתנה בי מבט פעור עיניים ענק, מלא אימה, הצטלבה ואמרה בקול שבור, בלחש, בצורה דרמטית, "הנגואל הוא השטן! [devil]"

באופן מאוד תאטרלי היא סיפרה לי שהנגואל משוטט [prowled, משחר לטרף] לעתים קרובות בחיפוש אחר אדם חולה לחטוף [אותו] [snatch], ושכנראה היה לי מזל, כי הוא [it] לא הרג אותי.

השיחה לא הייתה מה שציפיתי. כדי לשנות נושא, אמרתי שאולי היא צדקה אתמול בלילה כשהיא אמרה שהכול היה רק חלום. עם זאת, היא התעקשה בתוקף שהנגואל ביקר אותי ואף החלה לבדוק את מסגרת החלון כדי למצוא שיער של החיה, כדי להוכיח שמה שהיא אמרה היה אמת. היא המשיכה להפחיד אותי במשך זמן רב עם הערות, כבדרך אגב, על אנשים שעליהם היא שמעה שנסחפו [carried off, סולקו] על ידי הנגואל. היא טענה שהנגואל הוא שד אשר יכול להסתער [swoop] על כל אחד ואפילו לחטט [pry] בחלומות שלו.

בפנים רציניות ביותר, היא יעצה: "אתה צריך להיות מאוד מודע למה שקורה בחלומות שלך. אם אתה חש שמשהו מוזר בחלום שלך, אתה חייב לספר לי מיד."

סבלתי מאז ילדותי מסיוטים איומים, שבהם, בין השאר, הייתי חולם שאני נופל לבור חסר תחתית, או שמפלצת רודפת אחריי, תמיד רק כמה צעדים מאחור. אף פעם לא יכולתי לראות אותה, אבל איכשהו ידעתי שהיא נוראה ושהיא מתכוונת לפגוע בי.

אחרי חלום 'נפילה', הייתי מתעורר פתאום, מבוהל וצורח. אבל בכל פעם שהמפלצת רדפה אחריי בחלומי, הייתי עובר שעות של ייסורים, נמלט ומסתתר, ומנסה ללא הצלחה להתעורר. בסופו של דבר הייתי נופל לאיזה שְׁחוֹר מעורפל [blurry blackness, שחור מטושטש, או ערפילי], ואחר כך הייתי מתעורר עייף מאוד ומכוסה זיעה, כאילו רצתי מרתון.

מצבי הכללי המוחלש והסביבה הכפרית החלו להשפיע עליי. ההערות שלה, שבנסיבות שונות אולי כלל לא היו חשובות לי, הדאיגו אותי מאוד והזינו עוד יותר את אש הפחדים הליליים שלי, עד כדי כך שביליתי כמה לילות ארוכים בעיניים פקוחות לרווחה, כשאני מפחד מרגע ההירדמות [falling asleep, מילולית, נפילה לתוך שינה], שיבוא בהכרח בגלל עייפות. כאילו הסיוטים שלי רק חיכו שהפחד שלי יופיע [manifest itself], הם היו חוזרים אז בעצימות גדולה מאי פעם.

ההתקפות היו כל כך עזות שבחלק מהלילות הצרחות שלי היו מעירות את כולם. באחד מהמקרים הללו התחלתי לספר את אחד הסיוטים שלי לדונה סילביה, אבל היא לא הקשיבה, רק אמרה שעליי להישאר דרוך [alert, ערני] כדי להימנע מהגרוע מכל.

לילה אחד, כשהכול נראה אבוד, נפגשתי עם דונה סילביה באחד מחלומותיי. היא התחילה לתת לי הוראות שגרמו לי לשכוח לגמרי את הפחדים שלי. שכחתי גם את החלום עצמו. עם היקיצה, אירועי החלום התפוגגו כמעט מיד מזיכרוני. זכרתי רק במעורפל שפגשתי אותה ואנשים אחרים. זה היה כאילו ערפל פלש למיינד שלי, מונע ממני לחשוב באופן קוהרנטי [כלומר, באופן שלא היה קשר בין הדברים] על מה שחלמתי רק רגע אחד קודם לכן.

באותה התקופה, עדיין לא הייתה לי שליטה על התנודה [fluctuation] של תמונות החלומות והייתי מאבד את הזיכרון שלהן במהירות עצומה. בסופו של דבר הגעתי להבנה שאם אני מציית לטיפ הפשוט של קיבוע סצנה בעזרת תשומת הלב שלי, התמונות נשארות בפוקוס הרבה יותר זמן. למדתי גם להשתמש בטכניקה של חזרה לנקודת ההתחלה להתאוששות [recuperation] בכל פעם שהרגשתי שאני מאבד שליטה [הוא כנראה מתייחס לשיטה המופיעה בספרי קסטנדה של חזרה להביט בידיים מדי פעם בחלימה בכל פעם שהחלום מתחיל להתפוגג, כדי לשמור שהחלום לא ישתנה]. כך בסופו של דבר נטלתי חלק [participating, השתתפתי] בעולם של פעילויות שהיו באמת מעבר לכל תיאור.

************* סוף *******************

מוסיקה

עוד שיר נצחי