"סודו של הנחש..." - חזרה על עקבותיך

 

פרק לא קצר, מזל שהוא נופל על שבת 

שם הפרק הוא בשפת הנהווטל (כנראה) הקדומה. כצפוי, פירושו נמצא במעמקי הפרק.

===========

ש Ohtli Necuapalli

פעם, בזמן שדון מלכור לימד אותנו לשמור על שכבות האנרגיה שלנו הדוקות [tight], הוא דיבר על משהו שבשפת המרפאים פירושו 'קריעה לגזרים של המרכיבים הבסיסיים' [shredding the basic components] ואפשר לתרגם אותו כ'עבודת סיכום גנטית'. "הדרך היחידה להחיות מחדש [revitalize] את האנרגיה המולדת שלנו ולהעמיד אותה כולה לרשות המודעות שלנו היא על ידי דחיסתה [compacting]”, הוא אמר. "כדי להשיג זאת, יש צורך תחילה לבחון [scrutinise, לבדוק] אותה מהבסיס כלפי מעלה.”

זכרתי שקרלוס נגע בנושא הזה באחת השיחות שלו. הוא אמר שחיוני להכיר את הפוטנציאל האנרגטי שלנו, ולכן יש צורך לחקור את מקורותינו, על ידי כך שנגלה כיצד הורינו יצרו אותנו. באחת ההרצאות לקהל הרחב, בה סייעתי לו, הוא אמר:

"על ידי שנגלה באיזה הלך רוח [mood] היו הורינו בזמן ההתעברות שלנו, נוכל לומר בוודאות אם המעשה שהביא אותנו לעולם הזה היה חדור [infiltrated, הסתננו לתוכו] בדאגות [concerns] מוסריות או דתיות. באמצעות בדיקה מדוקדקת ניתן לברר האם הייתה או לא הייתה תשוקה [passion]. ללא תשוקה, המעשה היה בינוני [mediocre] והיה חסר בו את החוזק ההכרחי".

קרלוס סיווג את עצמו כתוצר של זיון משועמם [a bored fuck]. הוא אמר לנו שבגלל החיברות [socialization] שלנו, בפועל, מעט מאוד אנשים יצאו לעולם כתוצאה ממערכות יחסים תשוקתיות. בשל כך המליץ לו המורה שלו להיות זהיר [cautious] מאוד בשימוש באנרגיה שלו, ואמר שבמקרה שלו כל ההגזמות אסורות בתכלית האיסור. דון חנארו נהג להקניט אותו, ואמר שה[פילפל]צ'ילי שלו נועד רק למתן שתן, ושמותר לו לתת לו רק שני ניעורים לאחר הפיפי, כי השלישי, מבחינתו, ייחשב לאוננות. קרלוס נהג להמחיש את תורתו בבדיחות והערות מצחיקות.

באחת הפעמים, כשנושא המין נדון, הוא אמר לנו שעד לאחרונה הספרדים אפילו לא התפשטו במהלך יחסי המין. הרעיון שזהו חטא היה כל כך חזק, שכדי לפטור את עצמם מהאשמה שבהשתתפות במעשה כל כך חוטא, הם היו כורעים ליד המיטה, ובתפילותיהם היו חוזרים על האמירה שוב ושוב, "לא לשם ההפקרות, לא כי זה נחמד, אלא כדי להעמיד בן לשירותך." [Not as vice, not because it’s nice, but to place a son in Thy service. יש כאן חריזה של vice, nice, ו-service, שמנסה כנראה לשמר איזושהי חריזה בנוסח הספרדי של התפילה]

קרלוס דיקלם את הקריאה לָאֵל [invocation] במבטא קסטיליאני מוגזם, שעורר גל של צחוק בקהל. לאחר מכן הוא הוסיף ברצינות רבה יותר: "קל לנבא את רמת האנרגיה של יצור הנוצר בסוג כזה של מערכת יחסים."

הוא הוסיף כי במקרה שלנו, ניתן לקבוע כיצד נוצרנו בשתי דרכים: באמצעות פנייה ישירה להורינו, או באמצעות צורה ייעודית [specialized] של עבודת הסיכום, שעליה הוא לא מסר פרטים באותה הזדמנות.

בתשובה לשאלה, הוא אמר: "לעבודת סיכום טובה אין גבולות. היא יכולה להחזיר אותך לרגע הלידה שלך, ואל מעבר לו.

"מאחר שעבור בני זוג, מגע מיני הופך לעתים קרובות לאירוע חובה שיש לבצעו בכל מקרה [regardless, למרות הכל], הוא נוטה להפוך לאקט רגיל ומשעמם, בו אש התשוקה גוועה, ובמקומה נותרת רק שגרת היום. מי שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר על השינוי [transformation] הזה הם הילדים, הנולדים עם רמת אנרגיה כל כך נמוכה, שהם כמו זקנים כבר מיום היוולדם".

זו הסיבה שקרלוס אמר פעם על אדם אחד בקבוצה, שהיה לו מזל שהוא ממזר. הוא הסביר שבסוג כזה של מערכת יחסים, יש לפחות סיכוי שתהיה מספיק תשוקה במהלך פעולת ההולדה. זו הייתה ללא ספק הסיבה לכך שרמת האנרגיה של אותו אדם הייתה גבוהה מהרגיל.

*********

גם מסורת המרפאים משתמשת במושגים אלה. אחד הדוברים התייחס פעם לקטע מהתנ"ך הטוען שלהיכנס לממלכת השמים פירושו להיוולד פעם שנייה. מאוחר יותר הסביר דון מלכור אודות מה נסוב הקטע, ואישר שהוא מכיל אמת גדולה. הוא אמר:

"זו לא מטפורה אלא אמת שהיא פשוטה-כמשמעה. אם נצליח לפענח [unravel, לפרום, להתיר] את [סבך] אירועי חיינו ולהגיע לרטט הבסיסי [rudimental, יסודי] שיצר אותנו, תיפתח בפנינו האפשרות לבצע נס אנרגטי. על ידי חזרה לנקודת ההתחלה [origin], אנו יכולים לדחוס את האנרגיה הכרוכה באותו מעשה בריאה ראשוני, ובדרך זו להציל את השלמות [integrity] שלנו.

המכשפים מתייחסים לעבודת הסיכום ברצינות, מכיוון שהיא לא רק עוזרת להיפטר מהעומסים המוטלים עלינו על ידי חיי היומיום, היא גם יכולה להפוך [reverse] את אות הקלון [stigma] של החטא הקדמון, שהוא להיוולד ללא אנרגיה.

באופן זה הליכת הדרך לאחור, החזרה על עקבותינו [retracing], עוזרת לנו בצורה מאוד עמוקה, ומביאה לשינויים ברמה היסודית. אנחנו לא רק מה שאנו מצווים [decree, או בנוסח ספרי קסטנדה “מתכוונים”] באופן מודע ובאופן לא-מודע. ברגע הלידה [At birth, כנראה שהכוונה לרגע העיבור] אנו רוכשים את המורשת מהדורות שקדמו לנו.

על ידי עבודת הסיכום וביטול פקודות לא רצויות, ניתן לשנות את המבנה הבסיסי שלנו ולעצב את האופי שלנו כרצוננו. זוהי הדרך היחידה שבה נוכל להיפטר מחזרות-שוב-ושוב [repetitions] חסרות מודעות, [זוהי] הדרך היחידה שבה נוכל למנוע את המתקפות של מחלות ומצבים אחרים, שייתכן וְתֻכְנְתוּ אל תוך המורשת שקיבלנו מאבותינו.

רק על ידי החזרה שלנו לנקודת ההתחלה נוכל לתקן כל תקלה שאולי הייתה שם ברגע היווצרותנו [our formation]. משיגים זאת על ידי פירוק המרכיבים הבסיסיים של האופי שלנו עד למינימום הביטוי [expression] שלהם. לאחר מכן, הלוחם משתמש בכוונה כדי לגבש [reconsolidate, למצק] את עצמו מחדש כשלם, הפעם כשהוא משוחרר מפקודות חיצוניות.

למרות שלסקירת [revision, תיקון? חשיבה מחדש על?] המרכיבים הבסיסיים ככאלה אין כוח לבטל את המעשים של הורינו, היא בכל זאת עוזרת לשחזר את השלמות שלנו כיצורים זוהרים.

עבור המכשפים, בנייה מחדש של גוף האנרגיה שלהם היא יצירת אמנות, שבד"כ לוקחת חיים שלמים. זו הסיבה שהם כל כך קפדנים בכל מה שקשור למטרה הזו".

שאלתי את דון מלכור איך אפשר לבצע עבודת סיכום של משהו שקרה עוד לפני שהיינו קיימים. הוא ענה: "הזיכרון שאנו משתמשים בו בחיי היומיום שלנו הוא מוחי [cerebral]. אולם, כאן סוג ההיזכרות שמחפשים המכשפים קשור למוצא [origin, נקודת ההתחלה] שלנו, כאשר לא היה לנו תיאור של העולם סביבנו. מה שבטוח, הרכיבים הבסיסיים שלנו, או [בניסוח אחר] סיבי האנרגיה שמהווים אותנו, מובן מאליו שהם היו חייבים להיות נוכחים ברגע היצירה שלנו. הסיבים [fibres] האלה רשמו [recorded] את הכל."

בהמשך לאותו קו מחשבה, הוא הבהיר: "אני לא מתייחס רק להיבט הפיזי של לידתנו, אלא לרגע המדויק של היווצרותנו כיחידה של זוהר. אני מדבר על סיבים זוהרים, שבהם מיזוג [fusion, היתוך] של שני מקטעים [segments] ברגע נתון מייצר ניצוץ של מודעות אינדיבידואלית.

עבור גוף הזוהר שלנו, חלוף הזמן אינו אומר דבר, עד כדי כך שהוא מסוגל להפעיל [activating] בדיוק את אותם סיבים שהיו פעילים ברגע המדויק של היווצרותנו. זהו ההישג של הלוחמים. עם השגתו, אפשר אפילו להצליח לתפוס את עצמך כפי שאתה באמת: סיב [fibre] של אור המודע לעצמו.

הפוטנציאל של כל אדם כולל את כל היכולות של הלוחם; זה רק עניין של להפעיל אותם. הכל מתחיל בפעולה ראשונית של רצון. אם לאחר מכן נבחן [reviewing, נסקור] בנאמנות את מעשינו, נצליח להחיות את חולית החיבור שלנו עם הרוח.

לוחם, אם כן, הוא מישהו שממש [literally, פשוטו כמשמעו] נולד מחדש, או ליתר דיוק, מישהו שיצר את עצמו מחדש ונעשה לעובר [conceived, משמעות נוספת, פחות סבירה בהקשר זה: תופס את עצמו מחשבתית] מחדש, אלא שהפעם באופן מלא, בלהט [passionately, בתשוקה] ומשוחרר מכבלי החיברות [הסוציאליזציה].

ההיסטוריה המלאה של אבותינו מאוחסנת במרכיבים הבסיסיים שלנו. לשחזר [Retrieving, להשיב] את ההיסטוריה הזו היא פעולה של עוצמה, שבאמצעותה אנו מפרקים באופן מוחלט [definitively] את האשליה של "אני". ההיסטוריה הזו אינה מורכבת ממילים או דימויים, למרות שלחלוטין אפשרי להישיר מחדש את [realign, לתפוס מחדש, ליצור התאמה עם] כל אחד מהם כדי לעשות את המסע חזרה".

דון מלכור המשיך בהסבר שלו והבהיר את הנקודה הזו: "הזיכרונות שאליהם אנו ניגשים בדרך כלל במהלך עבודת הסיכום הגנטית שלנו הם למעשה רשמים שמטלטלים את מכלול [totality] הסיבים שלנו, ובכך גורמים לנו להיות מודעים לסיבה לכך שאנו כפי שאנחנו, ומדוע אנו מגיבים כפי שאנחנו מגיבים בדרך כלל. עבודת סיכום גנטית מפגישה אותנו עם המשא העצום שאנו נושאים, הטבוע בנו כירושה מאבותינו.

כתוצאה מסוג זה של עבודת הסיכום, אנו מכניסים את עצמנו למימד ייחודי בו התחושות הגופניות [sensations] חשובות יותר מהמחשבות [mind], והן מאפשרות לנו לתפוס [perceive] את הכוחות הפועלים עלינו.

כל ישות מודעת ביקום מחוברת לסיב זוהר מסוים. פעולת ההתמקדות על אחד מהקווים הללו נקראת הישרה [aligning]. להישיר קו, אם כן, פירושו לחוות חוויה מסוימת, בעבר או בהווה, הכלולה באוקיינוס העצום של המודעות."

אחד המשתתפים שאל מה מטרת [object] התרגיל, כי הוא אמור להיות עבודה קשה.

דון מלכור השיב: "אינך יכול להעריך את התוצאות של המאמץ הזה, אלא אם כן אתה מתחייב לכך באופן אישי. כל אחד יכול להבין שהתוצאות המעשיות של אותה עבודה הן בעלות חשיבות עצומה, כי יש לזה קשר לטעם [reason, הנימוק, מטרת] של קיומנו: השמירה על להבת המודעות דולקת.

כל ישות חיה שביקום נלחמת על אותו הדבר, בין אם היא יודעת זאת או לא. זה כמו משחק קוסמי שבו רק מי שמצליח לעבור כל אחד מהשלבים האבולוציוניים [ההתפתחותיים] יכול להתקדם.

עבודת הסיכום אמורה להיות המשימה העיקרית של חיינו. אינך יכול לדעת מה אתה מפספס אם מעולם לא הייתה לך נקודה להשוואה. לאנשים אין מושג איך העברת [transmission, מסירת] המרכיבים הבסיסיים משפיעה עליהם, ולכן הם כל הזמן חשופים [exposed]."

בהסבירו את העברת [transmission, מסירת] המאפיינים האישיים שלנו באמצעות מרכיבים בסיסיים, אמר דון מלכור כי תופעה זו מתרחשת לא רק אנכית, בהעברה מהורים לילדים, אלא גם אופקית, באמצעות מנגנוני מגע אחרים. האופן שבו נוכחותם של אחרים משפיעה עלינו היא דוגמה טובה לכך. הוא אמר שזאת הסיבה לכך שהאמירה "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה" נכונה ללא עוררין.

"כשהאנרגיה שלנו מקיימת יחסי גומלין [אינטראקציה] עם זו של אחרים, אנו מקבלים מהם משהו, וליהפך. חילוף סיבים זה הוא מה שצריך לְאַפֶּס [reset, להתחיל מחדש], ורק עבודת סיכום טובה יכולה לעשות זאת. זו הסיבה שבגללה לוחמים הולכים לקיצוניות על מנת לחסוך באנרגיה, על ידי הימנעות מוחלטת מהשתתפות בפעילויות שעלולות לרוקן את עוצמתם האישית."

הוא נתן את הדרך שבה מכשפים נמצאים ביחסי גומלין עם אנשים רגילים כדוגמה: "אפשר להתעסק עם אנשים ארציים רק באמצעות משחק, על ידי התחמקות [dodging] מהם, כדי להימנע מלהילכד בסליליהם [coils, פקעות]."

מה שקרלוס כינה אמנות היקוש, המרפאים מכנים אמנות המשחק.

דון מלכור אמר שביחסי הגומלין עם האנשים שאותם הם מרפאים, המרפאים לוקחים סיכון מחושב. לכן זה קורה רבות שהם נעלמים מדי פעם, כדי לחזור על עקבותיהם [retrace their steps, לשחזר את צעדיהם].

כתוצאה מכך, בכל פעם שהיה קשה למצוא מישהו מהקבוצה ברגע נתון, כולם היו יודעים שהוא או היא 'פרש/ה', ובשום מקרה אין להפריע להם. כך התייחסו למישהו שהיה עסוק בעבודת הסיכום.

דון מלכור העיר: "זו הדרך היחידה שבה אפשר להישאר מעל העניינים; אחרת אתה שוקע תחת לחצם של מערכות יחסים, ובסופו של דבר מתנהג כמו אנשים רגילים; כזו היא העוצמה של חילופין [exchanging] של המרכיבים הבסיסיים."

מישהו רצה לדעת איך זה משפיע על היחסים בין הורים לילדים.

"בזמן ההתעברות,” הסביר דון מלכור, "הורים ממזגים [fused] את האנרגיה שלהם. כל אחד מההורים תורם סיב אור מהאנרגיה שלו או שלה כדי ליצור את החיים החדשים. נס ההתעברות כולל לכידת [trapping] קומץ [handful] של סיבים של האנרגיה החופשית [at large] בתוך פקעת זוהרת חדשה. כך נוצרים חיים חדשים.

"בעקבות יצירתה של ישות חדשה, האנרגיות של הורים וילדים נשארות בהכרח מעורבבות [intermingled], כי כל אחת מהן היא חלק מהשנייה. אבל עבודת הסיכום מועילה מאוד גם אז, כי היא ממזערת את אבדן האנרגיה".

הוא סיפר לנו על מנהג של הקדמונים שעדיין ניתן לראות אותו בקהילות כפריות: אף פעם לא נושאים ילד בחלק הקדמי של הגוף, אלא מרכיבים אותו על המתנים או על הגב. מבוגרים גם נזהרים מאוד שלא לחבק את הילד חזיתית. הנוהג הזה הגיע מהמכשפים שידעו שחיבה לילדים היא, במציאות, דאגה [concern, אכפתיות, טירדה], ושההורים מתרוקנים אנרגטית מהתחושה הזו. חיבוקים חזיתיים מגבירים את הניקוז [drainage, אבדן], וזו הסיבה שהם מעדיפים לשאת את הילד כשהוא חגור לגב או ישוב על המותן.

"זהו גם חסד לקטנטן, משום שזה עוזר לילד להרגיש יותר עצמאי ובעל ביטחון עצמי.

הכל נסוב סביב חיסכון של כל פיסת אנרגיה אפשרית. זהו מאמץ הדומה לשמירה על דיאטה, והוא זמין לכולם. כל מה שצריך לעשות הוא להתחייב כלפי עצמך. למרבה הצער, כמו בדיאטה, הגורם העיקרי הוא משמעת, וכפי שאפילו ההחלטה הפשוטה ביותר להשתנות דורשת כמות נוספת של אנרגיה, רוב האנשים אפילו אינם כשירים לצאת למשימה כזו.

כשאומרים לאנשים שהם צריכים להעריך מחדש את ההיבטים של חייהם שאליהם הם הכי קשורים רגשית [attached], הם עושים אחורה-פנה [about-turn] ומשאירים את הנושא ליום אחר, ואומרים, 'מה? אני, שאהפוך לסינגל [לא נשוי]?' או, 'אני, שאוותר על עישון? לא, הכל מלבד זה!'

אם נצליח לפתור את בעיית האנרגיה, נעשה צעד ענק; ניכנס לעולם אחר. אבל, כמה מאיתנו מוכנים לשלם את המחיר?"

********

אני זוכר שהוטל עליי תרגיל מאוד מיוחד במהלך ההכשרה שלנו. התרגיל כלל הליכה לאחור תוך כדי דריכה על עקבותינו בדייקנות. בהתחלה חשבתי שזה יהיה קל, אבל כשניסיתי לעשות זאת, הבנתי שזה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי. רמת הריכוז והשליטה הפיזית הנדרשת הייתה מאומצת ביותר, והביצוע היה צריך להיות מושלם.

עברו חודשים של אימונים לפני שהיינו מיומנים מספיק לעשות זאת. לאחר יום תרגול מעייף, דון מלכור ניגש אלינו והסביר את הנקודות העדינות יותר של התרגיל. זה היה, לדבריו, ייצוג [representation] של משימת המכשפים שנקראת ohtli necuapalli, או חזרה על עקבותיך [retracing the steps, על צעדיך].

הוא חייך והסתובב אליי, כשהאצבע המורה שלו באוויר, ובחיקוי של פרופסור, כאילו הסביר לתלמידיו משהו מאוד אינטלקטואלי, אמר שקרליטוס קרא לזה ע-בו-דת ה-סי-כו-ם.

כולם פנו אליי וצחקו. דון מלכור המשיך בהסבר שלו: "גם מכשפים-מרפאים מתרגלים את עבודת הסיכום, אבל הוספנו לטכניקה את הווידוי על חטאינו בפני סבא אש [Grandfather Fire]. כמו כן, במקרים מסוימים, יש לבצע מסע חזרה ולחזור למיקום [הגיאוגרפי] המדויק שבו התרחשה התקרית, כי שם, בעזרת נשימה נכונה, אתה יכול להחזיר את נשמתך לשלמותה [recover one’s soul] .

ייתכן ששמעתם שמרפאים עושים מסעות חזרה [return journeys, מסעות השבה, החזרה] כדי לחזור על עקבותיהם. המשמעות של זה היא פשוטה-כמשמעה [לא כמשל]. הם חוזרים לכל מקום שהם עברו דרכו ובו הם השאירו מריחות [smears, כתמים] של אנרגיה. הם אוספים כל פירור שהם עשויים היו להשאיר מפוזר לאורך הדרך.

התהליך כולו דורש הכנה רבה, כאילו מתכוננים להשתתף באירוע חשוב מאוד - החשוב ביותר מכל האירועים, למעשה: שחזור של השלמות של עצמך [the recovery of the totality of oneself].

הלוחם, אם כן, מתכונן למסע חזרה [the return journey], וכאשר הוא חוזר למקום או פוגש אנשים המעורבים באירועי העבר, הוא משתמש בטכניקות לשחזור [שלמותו] [recovery], וקורא לאנרגיה שהוא השאיר מאחור לשוב".

"כיצד אנו משיבים [recover, משחזרים] אנרגיה שאבדה? מהי הפרוצדורה?" שאל מישהו.

"לשם כך עליך להשתמש בכוונה. לאחר שהגענו למקום שבו האנרגיה שלו נפגעה [compromised], הלוחם מתכונן להשתמש ביכולתו לחזור למצבו הקודם [his reverting power]. הפרוצדורה לשחזור [השבת] האנרגיה היא להפוך את הידיים שלנו לציפורני טרף [claws] ולשאוף אוויר בעדינות או בחוזקה, על פי מה שמתאים, לחטוף [grab] את הרגשות [emotions] שהחדרנו למקום. כדי להיפטר מכל אנרגיה לא רצויה שאולי הופקדה [deposited] בנו שם, עושים תנועת דחייה [rejection] החל מאמצע בית החזה, ותוך כדי כך נושפים.

במקרה של שחזור [השבת] אנרגיה שהושארה באנשים אחרים, כל שאתה צריך לעשות הוא לגעת בהם פעם אחת ביד שמאל, ופעם בימין כדי להחזיר את האנרגיה שנשארה בך".

"האם יש מקום מסוים בגופו של האדם האחר בו צריך לגעת?"

"ברוב המקרים לחיצת יד פשוטה מספיקה, אבל לפעמים יש צורך לגעת בחזה של האדם האחר".

הצלחתי לאמת בעצמי את יעילותם של הליכים אלה ויכולתי לומר שלבצע את עבודת הסיכום יחד עם התרגול של המרפאים לבקר במקומות שבהם התרחשו אירועי חייך מגדיל מאוד את עוצמתה של עבודת הסיכום הרגילה.

במקרה הספציפי שלי, הצלחתי לראות את התוצאות כאשר ניסיתי לחזור על עקבותיי בתחום ההיסטוריה המשפחתית שלי. רק לאחר ששיחזרתי [השבתי לעצמי] כל סיב מהאנרגיה שלי יכולתי לקבל הערכה מלאה של הערך של הפרוצדורה הזו.

בהזדמנות אחרת, בשיחה פרטית, אמר לי דון מלכור: "ברגע שאנו מקבלים את האתגר של להיות לוחם, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לחזור על עקבותינו, כי זה ייתן לנו את האנרגיה הנוספת שנצטרך כדי להתחיל לבצע שינויים אחרים. זה הדבר היחיד שיכול לתת לאסיסטנט [לחניך] את ההבנה של מה שהוא עושה. אם מנסים להיעשות למרפאים בלי [לבצע] עבודת סיכום, הולכים לאיבוד בספקות והיסוסים אינסופיים".

לאחר רגע של שתיקה, הוא הוסיף: "באמצעות עבודת הסיכום, אפשר אפילו לשנות את המראה החיצוני."

"מה זה אומר, דון מלכור?"

"אני אומר שמכשפים יכולים לשנות את המראה החיצוני שלהם כרצונם. דון גביניטו הוא דוגמה. אני מציין זאת כי הרבה פעמים שאלת אותי איך אפשר לעשות טרנספורמציות כאלה. עכשיו אני יכול להגיד לך שהכל מתחיל עם עבודת הסיכום".

******

סיפרתי פעם לדונה סילביה שיש לי קשיים עם עבודת הסיכום שלי. כדי לעזור לי, היא אמרה, בהתייחסה לאריגה שלה:

"החיים שלנו הם כמו האריג הזה. כדי לחזור על עקבותינו, עלינו להיות מודעים לאופן שבו האנרגיה שלנו שזורה. אם אתה מבין את סבך חייך, הרבה יותר קל להתיר [unravel, גם לפתור] אותו".

באותו יום היא הראתה לי טכניקת עבודת סיכום שונה לחלוטין מזו שהשתמשתי בה עד אז. לשיטה לא היה שם, אבל בחצי צחוק כיניתי אותה 'רקפיטוגרפיה' [שילוב של רקפיטולציה (עבודת הסיכום) וגרפיקה] כי הייתי צריך לכתוב את פרטי הזיכרון שלי בפירוט על קליפת עצים. לאחר מכן נחשפו רצועות הקליפה לרוחות [winds], ולאחר מכן הן נשרפו באופן טקסי, באופן פרטי או קולקטיבי.

היא אמרה: "חזרה על העקבות משמשת לא רק כדי לפתור טראומות, אלא גם כטכניקה רבת עוצמה לשיפור איכות החיים. זה משהו שכל אחד אמור לעשות כתחום חקירה [discipline]. היתרונות של התרגיל הזה כוללים זיכרון משופר והפיכתנו למודעים יותר לעצמנו ולסביבתנו. אנחנו מחזירים לעצמנו את כל מה שנלקח מאיתנו במהלך התקפות אנרגיה מצד אנשים כמו גם מצד רוחות הרים נבזיות [nasty mountain winds]".

לאורך אחד המסלולים הקבועים בהם השתמשנו בטיולים שלנו, היה עץ שתושבי האזור האמינו שהוא קסום [magical]. זו הייתה סייבה עצומה [ceiba, עץ טרופי ותת-טרופי גדול. במיתולוגיה הקדם-קולומביאנית הוא עץ מרכז העולם, המחבר בין שכבות העולם] בגובה של כארבעים מטרים, שנחשבה בעיני רבים לאם כל הסייבות בעמק ההוא. על פי השמועות הוא זקן מאוד, אולי בן אלף שנים או יותר.

סיפורים על כוחו של העץ הזה אפילו משכו עולי רגל שהגיעו מרחוק כדי לשתות מהמעיין הנותן-חיים שלו. מדי פעם היו מגיעים לשם המרפאים כדי למלא את דלעותיהם במים המבורכים. עבור המכשפים, לעומת זאת, המתנה הגדולה ביותר שהעץ נתן להם לא הייתה אחד מהדברים לעיל, אלא קליפתו העדינה מאוד, שבה הם השתמשו כדי להעלות על הכתב את פרטי עבודת הסיכום האישית שלהם.

באחד מביקורינו אצל העץ, דונה סילביה אמרה לי: "לפני זמן רב, מכשף רב עוצמה בחר בעץ הזה כמקום מגוריו, והתיישב שם כדי לגור בו. רוחו עדיין נמצאת בסביבה."

היא הציעה שאשב בצל העץ ואֲאַמֵּת [verify] את עוצמתו בעצמי, וכך עשיתי. בין אם מכוח ההצעה [גם סוגסטיה הפנוטית] שלה, או מסיבה אחרת, באמת הרגשתי שאני מצוי בתוך שדה מודעות עוצמתי בלתי רגיל. בזמן שהיינו שם, דונה סילביה דיברה על טכניקת הכתיבה על קליפה. היא אמרה:

"כל עץ סייבה הוא קדוש לאינדיאנים, לא רק בגלל היותו שומר המים, והישארותו ירוק כל ימות השנה, אלא גם בגלל שהעצים האלה משילים את קליפתם המשמשת כמעין נייר לתיעוד אירועי חייהם וחטאיהם [של האינדיאנים, כנראה]. לכן זהו עץ קדוש שעוזר לנו להיפטר מהחרה [crap, השטויות] שלנו.

וזה בדיוק מה שאתה הולך לעשות. עליך לאסוף הרבה מקליפת העץ הזה ולכתוב עליה את כל חייך."

אז אספתי ערימה עבה של יריעות קליפה, עליהן רשמתי את כל אירועי חיי שיכולתי לזכור. נדהמתי ממספר הדברים החשובים ששכחתי קודם לכן. לבסוף, כאשר דונה סילביה הרגישה שהחיים שלי נסקרו [reviewed] מספיק, היא הורתה לי לשרוף את יריעות הקליפה באופן טקסי.

.

*********** סוף *************

שבת שלום.