פסוקו של יום, מפי ארמנדו טורס
======================
ההתקפות של מר סאלאס [Salas]
מקרה מעניין נוסף שתיעדתי ברשימותיי הוא זה של ג'נטלמן בשם מר סאלאס, שנהג לסבול מהתקפות קבועות של פחד לא הגיוני. הרופאים [doctors] איבחנו סכיזופרניה עמוקה, וזו הסיבה שהוא היה תחת השפעה של תרופות חזקות כל הזמן.
כשקרובי משפחתו הביאו אותו לדונה סילביה, הדבר הראשון שהיא עשתה היה להפסיק את התרופות שלו. נדרשו מפגשים רבים כדי להשיג זאת, כי חלק ממנו סירב להיפתח לטיפול המבוסס על תה ושורשים בלבד.
בנוסף, הוא עבר טיפול בעבודת-סיכום עמוקה שחשפה כי הוא ביצע פשעים שונים כנגד אנשי הכפר שלו. הוא טען שהוא נרדף על ידי רוחותיהם של האנשים שהוא הרג, עד כדי כך שהוא סובל מפרכוסים [seizures, התקפים] קשים ומאבדן הכרה, ומתלכלך בצואתו.
הרופאים לא ידעו את סיבת מחלתו, וכתוצאה מכך הם מילאו אותו בכדורים פסיכוטרופיים [מעוררי הזיות] שלא עשו דבר, מלבד לשמור אותו במצב של כמעט צמח.
דונה סילביה הסבירה שמרפאים-רואים תופסים את שדה האנרגיה האנושית, וזו הסיבה שבמקום להיות מוסחים [distracted] על ידי ביטויים [manifestations] שטחיים של הבעיה, הם ממקדים את תשומת לבם באיזון [balance] ובתפקוד של האיחוד האנרגטי-אורגני [the energetic-organic union, האחדות האנרגטית-גופנית]. זה מאפשר להם לרפא את הבעיה בשורשה.
מכיוון שהמרפאים לא הצליחו למצוא שום סיבה אורגנית [גופנית] או אנרגטית לסבלו של אותו אדם, הם נאלצו למקד את תשומת לבם בכיוון אחר: הם הלכו לעולם האחר כדי לנהל משא ומתן עם הרוחות שמייסרות את מר סאלאס, כי שום טיפול אחר לא עבד במקרה שלו.
התברר שהרוחות לא היו מוכנות לסלוח. הן מצאו כוח בשנאת התוקף שלהם, אבל הן לא הבינו שבנסיבות האלה, גם להן אין שלווה, ושקיומן הוא ייסורים מתמידים. המכשפים נדרשו להסביר להן את המציאות חסרת-הגוף שבה הן נמצאות, ואת אפשרויות ההתקדמות לרמת מודעות גבוהה יותר שממלכה [realm] זו מציעה.
לבסוף הן הסכימו לעזוב את מר סאלאס לנפשו [to leave him alone], אחרי שהוסבר להן שהוא ימות בקרוב ושללא הידע והמשמעת הנדרשים הוא יתמזג [merge] עם האפילה והאבדון [oblivion, שכחה, נשיה], וזה יהיה עונשו לנצח.
הרוחות, בכל זאת, התעקשו שמר סאלאס יוכֶּה [be beaten] במשך עשרים יום ברציפות, ואחר כך, אם ישרוד, הן תעזובנה אותו לנפשו. זה בוצע, בהסכמת משפחתו. כל יום, במשך שלושה שבועות, הוא הוכה מכות אדירות שהשאירו אותו בקושי בחיים, מספיק כדי לסבול את אותו הדבר למחרת.
מר סאלאס שרד את העונש, והרוחות הניחו לו, אבל מצפונו האשם מעולם לא איפשר לו לחיות חיים נורמליים לחלוטין.
ישנה אימרה בקרב מרפאים: "עד שלא שילמת את חובותיך, אינך יכול להיכנס למלכות שמים [the kingdom of heaven]". מבחינתם זה אומר שאפשר להיכנס לעולם האחר רק אם שִׁחְזַרְתָּ [recovered, השבת לעצמך] את האנרגיה שהתפזרה מסביב. משיגים זאת על ידי ביצוע עבודת-סיכום [recapitulating] של החיים על כל פרטיהן [detail].
********* סוף **********
הערה:
ארמנדו מכנה את עולם הרוחות (עולם המתים) "העולם האחר", אבל בספרי קסטנדה, לא זו משמעות המושג. עולם המתים קיים, וקסטנדה מספר שהוא הגיע לשם אינספור פעמים, וגם מתאר קצת משם, אבל כשהמכשפים שואפים להגיע לעולם האחר, והאמירה הכי קיצונית (אולי) באה מפיה של לה-גורדה, שהיא תעשה הכל כדי להגיע לעולם האחר ("הטבעת השנייה של העוצמה"), כולל חטיפת החוד (להב) מילדותיה, הם לא מתכוונים לעולם המתים.
טעימה מאותו עולם אחר יש בסוף "יקוש עם הכפיל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה