סודו של הנחש.." - כוחה של המילה

 

הפרק הזה אינו קצר, אבל אני יודע שתאהבו אותו, שנאמר "יודע צדיק..." 

כפי הנראה, הטקסט משתמש במילה decree כדי לציין את מה שבספרות של חבורת קסטנדה מצוין על ידי להתכוון, to intend. פירוש המילה הוא:
לצַּווֹת, לפקוד על, לחרוץ (גורל), לגזור (גזירות), לפסוק (דין), כלומר: אקט מילולי בעל כוח יצירה. לאורך התרגום בחרתי להשתמש במילה 'לצַּווֹת', כשמדי פעם הוספתי איזכור בסוגריים של משמעויות נוספות.

קריאה נעימה ומחכימה.

======================

כוחה של המילה

מלבד עבודתנו כמרפאים מתלמדים, לימדו וְאִמְּנוּ אותנו בדרך הלוחם. המרפאים קראו לנתיב הזה Xiuhyollotl ohtli, כלומר דרך החוכמה, או דרך הלב [the path of the heart]. אולם, ללא קשר למינוח שנשתמש בו, המטרה היא זהה: החיבור אל הרוח.

האדם המודרני ויתר [renounced] על העולם הקסום לטובת השכל [reason], ובכך "הושלך [cast] מגן העדן": הוא איבד את הקשר שלו עם הכוונה [intent].

הצעד הראשון שצריך לעשות כדי לחזור למצב הטבעי הוא אפוא להשתוקק [desire] בלב שלם לחזרה כזו. אחר כך, שלב אחרי שלב, באמצעות אימוני [training] הלוחם, מתחילים לנקות את חולית החיבור [connecting link] אל הכוונה ולהחזיר אותה לחיים.

האנרגיה היא מצטברת. כל מעשה [act, פעולה] שעושה שימוש [exercises] ברצון [the will], כל מקרה של בחירה להתנהג ללא-רבב עוזרים לפעולה הבאה והופכים אותה לקלה יותר לביצוע. הפיכת חולית החיבור לפעילה [אופרטיבית] שוב היא הדרך להשיג השתלבות [integration, כנראה התמזגות עם הכוונה, הרוח].

אנו לומדים שאנו יוצרים את העולם על ידי תשומת לב [attention, קשב] ומקיימים את יציבותו באמצעות הרצון. אנחנו אומרים שדברים הם כך או כך, אנחנו מאמינים בזה או בהוא, ובכך [אנו] מבטיחים [ensure, מביאים לכך] שהדברים יהיו בדרך זו או אחרת. המכשפים אומרים שבעשותנו כך אנו מצווים [decree, פוקדים, חורצים גורל, גוזרים (גזירות), פוסקים, כלומר אקט מילולי בעל כוח יצירה] את העולם, אנחנו קובעים את הפרמטרים שלו.

דונה סילביה הבהירה לנו את הנקודה הזו, באמירתה: "לצַּווֹת [Decreeing] זה כמו זריעת זרעים של כוונה כדי שינבטו מאוחר יותר."

מה שהיא התכוונה לומר הוא שאם אנחנו מכניסים את הכוונה שלנו לתוך דבר מסוים, הוא [הדבר או הכוונה] נעשה מאוחר יותר למציאות, ולכן עלינו להיות זהירים עם המחשבות שלנו ועם המילים שיוצאות מהפה שלנו, כי אם אין לנו שליטה [control], הכוונה שתבוא אלינו תהיה עיוורת.

היא ייעצה: "עליך להיות זהיר מאוד כשאתה מצווה [decree], כי זה עובד בשני הכיוונים.

אהבה ושנאה הן בעלות כוח יוצר [decreed] באותה עצימות [intensity], וכך גם הסליחה [forgiveness] והנקמה. אלה הבוחרים ברע דנים [condemn] את עצמם כי אנו כבולים לפקודותינו [our commands], וכל מה שאנו מצווים [גוזרים] מגיע אלינו אחר כך.

זה לא שיש שני סוגי כוונה, אלא ההמשכיות [continuity] שבה אנו מצווים. לצַּווֹת [לחרוץ] את העתיד בכוונה תחילה [deliberately] פירושו לצַּווֹת מה יקרה אחר כך. עושים זאת על ידי הפעלת כוונה [activating intent]. לשם כך מכשפים משתמשים בדרך כלל בתנועות גוף [gestures] ובמילים המוסוות בתוך טכניקות אחרות. מה שבאמת חשוב כאן הוא שאחרי שהלוחם קבע [set up] כוונה, הלוחם שומר על שקט פנימי ומקווה [hopes] בסבלנות. התוצאות יקרו.

על ידי שאנו נצמדים רגשית [attached] להרגלים, להתמכרויות ולאמוציות, אנו מצווים [גוזרים, חורצים] באופן לא מודע את המשכיותם. הדרך היחידה להתנתק מהשרשרת הזו היא לצַּווֹת את ההיפך".

אחד העוזרים שאל, "האם את יכולה לתת לנו דוגמה קונקרטית לציווי?"

היא ענתה, " לצַּווֹת זה יותר מסתם להגיד לעצמך באופן מכני שמשהו הוא זה או זה. לצַּווֹת זה לתת לעצמך פקודה, ולעשות כל מה שאפשרי ובלתי אפשרי על מנת להוציאה אל הפועל. בהתחלה זה עשוי להיות קשה, אבל ככל שאתה נצמד להחלטותיך פעם אחר פעם, יבוא הרגע שבו הפקודה שלך תהפוך לחוק [law].

"לתת לעצמך הוראה [order] פירושו לתת לעצמך פקודה [command]. פקודה היא לא הבטחה [promise], היא לא לנסות [trying] או לבחון [testing]. זוהי הוראה [order], משהו שיש לציית לו. זה משהו הרבה יותר עמוק מסתם תשוקה [desire].

"ברגע שהמילה נאמרה, ברגע שנעשתה ההתחייבות, משתחררים כוחות שמחשלים [forge] ומעצבים [mould] את העולם, ובכך אנו מקשרים [engage] את הרצון שלנו עם זה של אחרים. עכשיו, אם מסיבה כלשהי אנו חוזרים בנו מדברינו [go back on our word, לא מקיימים את ההתחייבות], אנו מחלישים את הרצון ומעיבים [cloud, מערפלים] את חולית החיבור שלנו אל הכוונה.

"כדי ללכת את הדרך, הרגליים שלך חייבות להיות עליה. אין לזה תחליף. קח את עצמך כדוגמה," אמרה דונה סילביה לאסיסטנט ששאל אותה את השאלה. "אתה כל הזמן מתלונן שאינך יכול להיכנס לחלימה, כשכל מה שאתה צריך לעשות זה לתת לעצמך פקודה, לשכנע את עצמך שאתה חולם [a dreamer], שאתה כבר שם.

"אנחנו מה שאנחנו אומרים שאנחנו. זה עובד לדברים הטובים ולרעים. אם אנחנו רוצים לשנות משהו בעצמנו, עלינו להתחיל בלחזור שוב ושוב על השינוי המיוחל [desired]. גם אם בהתחלה ההצהרות [affirmations] שאנו אומרים [utter, מביעים] אינן נכונות לחלוטין, זו לא בעיה [not a big deal, לא סיפור גדול], כי עם הזמן הן יהפכו לכאלה. הפקודה שלנו תיעשה לפקודה של הנשר.

אנחנו מצווים [חורצים גורל] בכל רגע ובכל החלטה שאנחנו מקבלים, בין אם אנחנו אוהבים את זה [את העובדה הזו?] או לא. לכן, המכשף שואל את עצמו, 'אם נכפה עליי לצַּווֹת [לחרוץ] בכל מקרה, למה שלא אעשה זאת במודע, ואבחר את מה שהכי מתאים לי?' באופן זה עוקרים המכשפים בצורה יעילה מאוצר המילים שלהם את כל המחשבות השליליות או ההרסניות, את המילים והרעיונות המעכבים או פוגעים בהתקדמותם בדרך.

כאשר אנו מקבלים החלטה, קטנה ככל שתהיה, כוחות שלא ניתן לאמוד אותם [imponderable] משתחררים, כוחות שעלולים בהחלט להוביל למותנו. כל החלטה, תהיה אשר תהיה, היא חשובה, כי בעולם שבו המוות יוקש, אין דבר החשוב יותר מכל דבר אחר. התחושה [sense, החוש, המשמעות] שלך של היות ללא-רבב תגיע מהידיעה איזו החלטה לקבל ומתי לקבל אותה".

כך קרה שאחד האסיסטנטים חש צורך לומר משהו לעמית [קולגה] שלא היה נוכח באותו ערב, אך לא הייתה כל דרך ליצור אתו תקשורת. דונה סילביה אמרה: "בואו איתי לרגע."

היא יצאה מהבית ונתנה שריקה צרחנית [a shrill whistle]. חשבתי שהיא השתמשה באיזשהו מכשיר כדי להפיק את הצליל בגלל האופן שבו היא הניחה את ידיה לפיה, אבל אז שמתי לב שהיא לא מחזיקה כלום. היא שרקה שוב ושוב, ואחר כך נכנסה חזרה ואמרה, "עכשיו נותר לנו רק לחכות."

הסתכלנו אחד על השני בשאלה, והיא הסבירה: "מרפאים עושים את התחבולות [tricks] שלהם בצמתים [at crossroads], מה שאומר שאנחנו מיישמים [apply] את רצוננו בדיוק בנקודה של צומת מכרעת. כך אנחנו מצליחים לעשות הרבה דברים, כולל ריפוי אנשים".

שאלתי: "על מה את מדברת?"

"כדי לענות על זה, אני צריכה להסביר את אמנות ההתערבות [interference, ההתערבות בזרימה הקיימת, ההשפעה על המהלך הנוכחי, הפרעה או שינוי של הזרימה]", היא ענתה וקראה לכולם להתאסף שוב סביבה.

"אני חייבת להזהיר אתכם שמה שאני עומדת להסביר הוא בעל חשיבות כה עצומה שאחריות גדולה באה עם הידע הזה. יש אנשים שמרגישים שיש לשמור את זה בסוד, אבל אנו למדנו שרק אלה המצליחים לצבור מספיק עוצמה יכולים לעשות שימוש במה שאני אגיד לכם עכשיו.

"ברגע שהבנו שאנו מחוברים לכל מה שסביבנו, אנו תופסים את מקומנו בענווה בתוך הבריאה. אחר כך אנו מתבוננים היטב היכן נמצאת חולית החיבור שבין נקודה אחת לאחרת. לאחר שגילינו זאת, השאר קל: כל שעלינו לעשות הוא להחיל [apply, ליישם, להפעיל] את הרצון על המקום ההוא כדי להתערב [interfere] בפעולתו. יש אנשים שמשתמשים בטקס כדי לשמור על תשומת לבם ממוקדת לפרקי זמן ארוכים, אבל עם הזמן, עם התרגול, הטקס הופך למיותר. אנו מצווים המשכיות [One decrees continuity]. כדי להתערב במהלכו של כל דבר, חייבים קודם כל לצַּווֹת".

דונה סילביה התבוננה בנו זמן מה, לראות את התגובה שלנו, ואז המשיכה: "אני אלמד אתכם נוסחת קסם מילולית [magic verse], נוסחה שיש ללמוד ולחזור עליה כל לילה, כמו 'Hail Mary' [תפילת 'אָווה מריה' Ave Maria; תפילה קתולית קצרה שפונה אל מרים, אם ישו']."

היא הצמידה את ידיה כאילו לתפילה ואמרה, "זה הולך כך:

.

"אני משית(ה) [set] על גבי הרצון שלי

כוונה בלתי כפיפה [נחושה]:

שברגע שאקבל החלטה,

אני אוציא אותה אל הפועל עד סופה

[אפילו] אם זה יעלה לי בחיי.

לעולם לא אתחייב [commit, גם לא אבצע פשע] למה שאיננו רצוני."

.

דונה סילביה סיימה את הלחש [incantation, נוסחת הכישוף] בכך שעשתה את סימן הצלב [הצטלבה?] ואז המשיכה: "כאשר המילים נאמרות לתכלית ומתוך כוונה, הן נושאות עוצמה רבה. הסיבה העיקרית לכך שאנשים רגילים מודרים [excluded] מעולם העוצמה היא משום שהם אף פעם לא עומדים במילה שלהם [never keep their word].

"הלוחמים יודעים שהמילים מקושרות ישירות לכוונה ולכן יש להשתמש בהן לתכלית, וזו הסיבה שהם שוקלים היטב את כל מה שיוצא מפיהם. אנשים רגילים מדברים מבלי לחשוב, ובעשותם כך הם חושפים [expose] את עצמם.

"באמצעות אותן טכניקות שהופכות אנשים רגילים לאידיוטים, הלוחם מציל את עצמו מהמצוקה [predicament] הזו. הוא יוצר את פקודותיו [commands] שלו, ובמקום לחזור באופן לא מודע על ביטויים קבועים [set, מוכנים], הוא בוחר מתוך כוונה מודעת [deliberately] אילו פקודות הוא רוצה להדגיש. לוחם אף פעם אינו נותן את עצמו לגילויים מזיקים של קנאה, שנאה, טינה וכו'. הוא מטביע [drowns] אותם בשקט שלו ונותן להם להתפוגג לאט".

"מה זה אומר?"

"זה אומר שלוחם נמנע מאמירת משפטים שיש בהם משמעויות נלוות [קונוטציות] המנוגדות לאינטרס שלו, כמו לדוגמה: 'אני שונא את זה או את ההוא' או 'אני לא יכול לסבול את זה'. על ידי הימנעות מהערות כאלה ודומותיהן, הלוחם מתנקה ונרפא ממושגים מחלישים [debilitating].

שימו לב שהרעיון כאן הוא לחזק את החיובי ולצמצם את השלילי. אפילו כשאומרים, 'אלתעשה את זה או את זה', למעשה רומזים [suggests, מציעים, גם סוגסטיה הפנוטית] שכן, ניתן לעשות זאת. כזה הוא טבע האדם. לכן, חשוב לטפח את רעיונות החוזק והיופי בתודעה [mind], כי הם המסנן שדרכו אנו מסתכלים על העולם. כשאנו לומדים מילה [חדשה], המשמעות שלה הופכת לחלק פעיל מהאפשרויות שלנו. לכן, יהיה זה חכם לבחור מתוך כוונה מודעת [deliberately] מילות פקודה חזקות שיעזרו לנו לבנות אופי המתאים למאבק הקשה של הלוחמים.

לתכלית זו, מרפאים בוחרים מתוך כוונה מודעת הצהרות [affirmations] מחזקות שאותן הם משלבים באוצר המילים היומיומי שלהם: מילים של הומור טוב, אושר, בריאות וחיוניות [vitality]; מילים הגורמות להם להרגיש טוב אודות עצמם".

פעם אחת, תוך כדי ביצוע מטלותיי, זמזמתי בהיסח הדעת שיר פופולרי. דונה סילביה הסבה את תשומת ליבי למילות השיר כדי שאבין איך אנחנו כל הזמן נותנים לעצמנו פקודות שאנחנו אפילו לא מודעים להן.

"מילה נעשית מבוזבזת כאשר היא מקבלת משמעויות נלוות [קונוטציות] שמחלישות את מהותה ומסיטות את כוונתה [intention], כך שהיא כבר לא עוד ללא-רבב ו[לכן]אינה מתאימה עוד להיות הצהרה [affirmation, אישור] עבור הלוחם. לוחמים נמנעים מלומר מילים או ביטויים כאלה.

"ישנן מילים רעננות וחזקות וישנן ישנות ושחוקות. כשמילה מאבדת את כוחה, יש להחליף אותה. המילה 'אהבה', למשל, הפכה לכל כך ממוסחרת שהיא כמעט איבדה את משמעותה. עם זאת, אלה שבאמת אוהבים יודעים מה נמצא מאחורי המילה הזאת; הם יודעים שהיא מרמזת [implies] על נטישת האגו. ככלל, עלינו להשתמש במילים בזהירות רבה, אם אנו רוצים לשמר את עוצמתנו, ולעולם אסור לנו לאכזב את [fail, או להיכשל ב] הכוונה."

כתרגיל, דונה סילביה אמרה לנו להכין רשימה של מילים שאנו חוזרים עליהן באופן לא מודע, כדי שנהיה מודעים להן. אחר כך היא הורתה לנו להחליף [ל]מילים חיוביות או לאשר מחדש [reaffirm, להצהיר מחדש] באופן חיובי את ההיבטים השליליים של מילים שאנו גוררים איתנו, כדי שהן יבוטלו [be annulled].

ראשית לכל אנו צריכים להיעשות מודעים לחזרות האוטומטיות שלנו ומדוע אנחנו עושים אותן. עלינו להבין מה הפכה המילה להיות בגלל השימוש שנעשה בה ללא כוונה, ולאיזה נזק היא עלולה לגרום. כאשר, לדוגמה, כשמישהו אומר בתמימות שמשהו הורג אותו, או אפילו ש[דבר]זה או אחר גורם לו לחלות [makes him sick, או גורם לו לבחילה], הוא מתכנת את עצמו להגשמת ההכרזה הזו.

העובדה שיצרתי את הרשימה שלי לצד חבריי החניכים התבררה כמועילה מאוד, מכיוון שאנשים אחרים מבחינים בחזרות שלנו בקלות רבה יותר מאשר אנחנו.

בעקבות התוכנית של דונה סילביה, הקדשנו את עצמנו למשימה להיעשות מודעים לכך שאכן יש לנו הֶרגֶל של חזרה שוב ושוב [repetition]. לאחר מכן לקחנו כל מילה או ביטוי שהיה לנו הֶרגֶל לחזור עליהם שוב ושוב, והענקנו להם טיפול מרפא. על ידי הרהור [meditating] עליהן ולאחר מכן חזרה עליהן פעמים רבות ברצף, לפעמים אפילו בנימה מלגלגת, גרמנו למילים הללו לאבד לחלוטין את המשמעות הבסיסית שלהן ואיתה את כוחן הסוגסטיבי [הפנוטי]. על ידי ששטפנו אותן באמצעות תשומת לב, פרקנו מעליהן את העול של המשמעות התת-מודעת שלהן.

תרגיל מעניין נוסף שתרגלנו, אחד שהניב תוצאות מצוינות, היה להקצות ערכים שרירותיים למילים. עוד אחד היה להכין רשימות של מילים חשובות שיש לבחון אותן, ולנעוץ אותה במקום שבו נוכל לראות אותן.

עם זאת, יש מילים שמייצגות צבירים [קונגלומרטים] של ערכים המושרשים בנו עמוק וקשה לנו לשבור את הקיבעון [fixation] שלנו בהם. הטוב ביותר הוא להתייחס אליהן כזיכרונות של חוויות ולבחון אותן במהלך עבודת הסיכום.

קיימת אמירה נפוצה בקרב המרפאים: "החיים שלנו הם סך כל הכוונה שלנו [Our life is the sum of our intent]. הם כפי שאתה מצווה [decree] אותם."

"המילים הן כל כך עוצמתיות," המשיכה דונה סילביה, "שיש בכוחן לבדן להזיז את נקודות המאסף של אנשים. זה מה שקורה כשמנהיגים כריזמטיים, שהם דוברים מחוננים, משפיעים על ההמונים. זו היפנוזה [hypnosis] המונית.

"להיות מאושר הוא ההישג העילאי שלוחמים יכולים להשיג, וזו הסיבה לכך שהם מטפחים הומור טוב ואת האומנות של לא לקחת את עצמם ברצינות. הם לומדים כיצד ליישם את כוחן של מילים במרדף [שלהם] אחר אושר, צחוק וחיים טובים.

שיחתנו נקטעה לפתע בעקבות הגעתו של החניך הנעדר. דונה סילביה העירה בחיוך ענק:

"זה אף פעם לא נכשל."

.

************* סוף *************

=========================================== 

אהבה שאינה-תלויה-בדבר במבט טולטקי
===============================

מבלי לעצור את דהירת רכבת הפרקים של "סודו של הנחש עטור הנוצות", בתקווה שכשנרד מהרכבת נדע מהו סודו של הנחש    [וזה לא יתברר כעוד הבטחת שווא]

בפוסט די ישן שצץ לו לפתע טענתי שהיעד של הדרך הטולטקית הוא ההיזכרות במי שאת/ה באמת. אמירה שעדיין לא נס ליחה 

מי אני, או את/ה, באמת זה הכפיל "שלי", "שלך", המכונה גם "גוף האנרגיה". אנו יכולים ללבוש צורות אנושיות ולא אנושיות רבות, אבל יש רובד המצוי מתחת (או מעבר) לכל הצורות האלה, הוא הכפיל. המראה החיצוני [appearance], האופי והאישיות, כל אלה הם חלק מהצורה (האנושית, במקרה זה). הם חלק מהאני הנחלם. הכפיל הוא החולם (גם זו טרמינולוגיה שנמצאת בספרים, ב"סיפורי עוצמה").

אהבה ברמת גופי האנרגיה היא האהבה שבין המכשפים. אהבה זו מתוארת ב"יקוש עם הכפיל" כאהבה במצב של אי-הוויה [not-being], כי כל מצב הוויתי הוא קונקרטי, ובו אנו לובשים צורה חיצונית ואישיות וכו. טאישה תוהה כיצד תיתכן אהבה במצב זה, ונלידה אומרת לה שזוהי "חידת הלב", ושלוקח חיים שלמים כדי "לפתור" אותה. ככל שאני זוכר, יש בספר רמזים לאהבה כזו שלה כלפי קרלוס.

אהבה של הורה לילדיו היא אהבה שאינה תלויה בדבר, כי היא הרי לא תלויה במראה הילד, באופיו או במעשיו.

אני נוטה לחשוב שאהבת הורה לילדיו היא ביסודה האהבה הנ"ל, מחידת הלב, אהבה שמקורה ברמת המהות, הרמה האנרגטית, וסיבתה היא החוד [edge, להב] שהילדים חוטפים מהוריהם. כלומר, האהבה הבלתי-תלויה-בדבר שהורים רוחשים לילדיהם סיבתה היא אותם חוד-ים שילדיהם גנבו מהם. ("גנבו" זה המינוח שבו השתמש דון חואן)

זו הצעה פרשנית !

============================ 

מוסיקה

צל חיוכך - השיר האלמותי בביצוע ג'אזי יפיפה