סודו של הנחש עטור הנוצות - הענווה של מלך

ברכה קצרה ונצא לדרך: ברוך בורא פרקים קצרים 

==================================

הענווה [Humility] של מלך

זמן קצר לאחר שהגעתי לבית המרפאים, דונה סילביה הסבה את תשומת לבי לעובדה שהשיער שלי ארוך מדי ושאני זקוק לתספורת טובה. היא הציעה לספר אותי. הסתכלתי עליה בחשדנות, אבל היא הסבירה בהבעה רצינית שזו בעיקר היא שמבצעת את התספורות של העוזרים/ות.

הוקרתי [cherished, טיפחתי] את השיער שלי, שהיה עבורי מרכיב חשוב בזהות שלי. כדי להרגיע את עצמי, שאלתי אותה שוב אם היא בטוחה שהיא יודעת איך לעשות את העבודה. בטון בטוח היא ענתה שהיא ספרית מומחית, אז, נתתי לה לקצץ את שיערי, אם כי בקצת חשש.

בזמן שהיא עבדה, הרגשתי גזירה [snip] וראיתי כמות גדולה של שיער נופלת על הקרקע. דונה סילביה פלטה צרחה ואמרה לי שהיא עשתה משהו מגושם בצורה בלתי נתפסת. רצתי להסתכל על עצמי במראה, אבל אז נזכרתי שאין כאלה בבית. בייאושי הבטתי במראה האחורית של המשאית הישנה המתפרקת ששימשה לול [henhouse] מאולתר. כשראיתי את ההשתקפות שלי, הבנתי שדונה סילביה חתכה קווצה [tuft] עצומה מהשיער שלי, ממש השאירה את הקרקפת [scalp] שלי חשופה בחלק הכי גלוי של הגולגולת שלי. זה הרגיז אותי מאוד, אבל לא ראיתי תרופה אחרת מלבד לאפשר לה להמשיך לחתוך עד שאשאר קירח לגמרי.

עבורי, להיות קירח היה כמו להסתובב עירום. בהתחלה הרגשתי נורא ולא טבעי עם עצמי, אבל אחר כך השיעור השיג את תוצאתו, ואני הבנתי כמה זה קטנוני [טריביאלי, תפל] לבסס את הרווחה [well-being] הפנימית שלי על המראה הפיזי.

***********

הסיפורים שסיפרו המרפאים נועדו בדרך כלל ללמד אותנו כיצד לטפל במחלות, אולם מדי פעם הם סיפרו סיפורי עם מקומיים שתמיד היה בהם מוסר השכל על דרכו של הלוחם ועל החיים בכלל.

לילה אחד סיפרה לנו דונה סילביה את הסיפור על הפירמידה שעל ראש הגבעה, הנראית בבירור מהכפר. היא הסבירה שהקדמונים בנו אותה כדי לכבד מלך ששלט באדמות אלה בעבר.

לדבריה, "באותה תקופה הממשלה הייתה נתונה בידי רואים וחכמים ששימשו כמגדלורים עבור העם. זה לא היה כמו היום כשכל נוכֵל יכול לחטוף את השלטון. אבל אנו נדבר על כך ביום אחר."

כשהיא מאמצת את הטון, בו משתמשים מספרי סיפורים מסורתיים, דונה סילביה התחילה:

"אומרים שלפני זמן רב הייתה בתולה צעירה, שהייתה יפה מבפנים כמו הַמַראֶה החיצוני שלה. שיערה השחור היה חלק וארוך מאוד. עיניה היו כהות ומבריקות. בנוכחותה ניתן היה להרגיש את ניחוח האביב; ציפורים קטנות שרו לה במקהלה, ובשובל [wake] ההליכה שלה הפרחים נפתחו והפיצו את הבשמים שלהם".

דונה סילביה הצביעה על חלון הפונה דרומה ואמרה, "היא גרה באחד העמקים [glens] בכיוון הזה. שמה היה צ'ימאלי [Chimali].

קרה שפעם אחת הלכה הנערה היפה להביא מים מהנהר הלא-רחוק-מדי מהכפר שלה. היא עשתה קיצור דרך ישר דרך היער, ושם פגשה את רוח היער [the spirit of the forest].

הרוח שיבחה את יופייה ואת המבט המתוק שבעיניה, ונתנה לה חלוק אבן אובסידיאן [obsidian, זכוכית געשית שחורה] ואמרה שזה יביא לה מזל טוב. ואז הרוח נעלמה, והנערה המשיכה בדרכה. לאחר שמילאה את הכד שלה במים צלולים, היא עשתה את דרכה חזרה הביתה.

היא שמרה את האבן שהיא קיבלה מרוח היער בפיה, מתחת ללשונה, אבל כך קרה שברגע אחד של אי זהירות היא בלעה את האבן. ככל שחלף הזמן, היא הבינה שהאבן כושפה, כי היא נכנסה להריון.

השליטים החכמים של הכפר שלה ראו את ההילה של צ'ימאלי והבינו שהיא דוברת אמת, ושהריונה נגרם על ידי הרוח. הם לקחו את זה כאות [omen].

בבוא הזמן, צ'ימאלי ילדה בן שהפך למלך על עמו. שמו היה טפוזטקו [Tepozteco], והוא היה מלך כל כך חכם שהתהילה שלו התפשטה הרבה מעבר לגבולות ארצו. מכל מקום הגיעו אנשים לשמוע את דבריו.

הסיפור מספר כי פעם אחת הוזמן המלך הגדול למשתה [banquet] בחצר המלכותית של טנוצ'טיטלאן [Tenochtitlan], ששכנה במקום בו נמצאת היום מקסיקו סיטי. הוא הגיע כשהוא לבוש בדרכו הרגילה, לבוש בַּבַּד הצנוע לכיסוי חלציו [loincloth] ובסנדלי העור, אבל הוא לא הורשה להיכנס. אז הוא חזר הביתה ולבש בגדים משובחים, זהב, תכשיטים ונוצות יקרות. הוא חזר למסיבה כשהוא לבוש כך. הפעם הוא הורשה להיכנס והושב לצד האצילים האחרים.

במהלך הארוחה, פתאום, ולתדהמת כולם, המלך טפוזטקו החל למרוח אוכל על בגדיו וקישוטיו. כשנשאל מדוע הוא עושה זאת, השיב כי לא הוא הוזמן למשתה, אלא בגדיו ותכשיטיו. האחרים היו נבוכים מאוד.

הלקח מסיפור זה הוא שאנחנו חייבים להסתכל מעבר למראה החיצוני [appearances], בניגוד לקירח הזה כאן," אמרה דונה סילביה והצביעה עליי, "שמאמין שרק המראה החיצוני חשוב.

"האדם המודרני נטש את החוש הטוב [good sense] שלו לטובת הבל [vanity]. הוא הפך למריונטה [puppet] של אופנה, ומתנהג כמו ליצן, רק בלי אף שמץ של תחושה של מגוחכות. זה מַרְאֶה בבירור שאנשים ממשיכים ללכת שבי אחר התעמולה [propaganda] בצורה עיוורת, מבלי אי פעם להטיל ספק בשום דבר, ובכך הם מתומרנים [עוברים מניפולציה] ללא רחם [mercilessly] על ידי כוחות נסתרים.

המחיר עבור הדגשת כל היבט שהוא של האגו הוא להישאר כלוא [locked up, נעול] בפרט [detail] הנבחר. חוסר מודעות [lack of awareness] גורם להמונים להתנהג בצורה מכנית וללכת שבי בעקבות סטראוטיפים. כשצופים בהם, לא יודעים אם לצחוק או לבכות".

.

********** סוף **********