סודו של הנחש עטור הנוצות - דון גביניטו [טיוטה]

 

היום הפרק ארוך מהרגיל (יחסית לפרקים עד היום). החיסרון שלו הוא שהוא לבסוף נגמר 

בלי שהרגשנו, צלחנו כבר שליש ספר.

קריאה נעימה ומחכימה

===================

דון גביניטו [Gabinito]

מלבד הבקתה שלה בגבעות, לדונה סילביה היה גם בית נוסף שהיה ממוקם על שטח גדול ליד הכביש בפרוורי עיירה קטנה, מוסתר כמעט לחלוטין על ידי עצים רבים שצמחו סביבו. משמאל לבית היה עץ שופע שסיפק צל מצוין על מספר ספסלים שנבנו בצורה גסה מבולי עץ וקורות. מאחור, סככה [ramada] עשויה מוטות תמכה בגפן מטפסת, שבעונתה פרחה בפרחים יפים. בשעות אחר הצהריים החמות היינו יושבים ומדברים שם בזמן שקילפנו תירס או עשינו עבודה אחרת.

בזמן שהייתי חולה, המשימות היומיומיות שלי כללו טיפול בפצעיי, וכפי שניסחה זאת דונה סילביה, "ניקוי לסילוק חטאיי" [cleansing away my sins]. היא הסבירה שהאחריות העיקרית שלנו כלפי הרוח [spirit] היא לרפא את עצמנו.

"עבורנו, זה העיקרון הבסיסי, ו[זו]הדרך שמובילה אדם למקום בטוח [safety], [ל]אושר [happiness] ו[ל]שביעות רצון [contentment]. לשם כך צריך קודם כל לטהר [purify] את עצמך. האנשים כל כך רגילים להיות חולים [unwell], שהם אפילו לא מבינים שהם חולים, והם מטפלים בעצמם [look after themselves, משגיחים על עצמם] רק במקרים קיצוניים. אנחנו המרפאים, לעומת זאת, שונים; אנו מסורים לשמירה מתמדת על בריאותנו, כי זה חטא לפגוע בגוף שניתן לנו על ידי אלוהים [God]. דרך הריפוי דורשת שנפסיק לחטוא, כי אף אחד לא יכול להיכנס לשכינה [glory, בנצרות מציין את נוכחות האל. משמעות נוספת: הילה, הזוהר שעוטף את הגוף, בדרך כלל של אנשים קדושים] , אלא אם גופו הפיזי במצב עבודה מושלם."

שאלתי, "מדוע?"

"כי כל עוד הגוף משתמש במשאביו כדי לרפא [את עצמו, כנראה], אין לאדם מספיק אנרגיה לעשות עבודה אחרת. המחיר שמשלמים על הזנחת הבריאות הוא גבוה מאוד. לא רק שמשלמים במחלה ואפילו מוות, אלא שלעולם לא מצליחים לצבור את האנרגיה הדרושה לגאולה [salvation, חירות]."

*********

בזמן שהפצעים שלי היו בתהליך ריפוי, התהלכתי תוך שימוש בקנה [cane, במבוק] כקב מאולתר. לא יכולתי שלא להבחין בפעילויות מוזרות בבית המרפאה. בהתחלה לא הצלחתי להבחין היטב בין האנשים שפקדו אותו, אבל לאחר זמן מה הצלחתי להבחין בין הדיירים לאלה שהגיעו להתייעצות או כמבקרים מזדמנים.

בין החולים, הדיירים והמבקרים הקבועים, איתם התיידדתי, היה גם זקן מוזר שסיפר לי שהוא סובל מכיב קיבה [gastric ulcer], "בגלל שימוש רב באלכוהול ו[בגלל]עוד חרא", כפי שהוא ניסח זאת.

התברר שהזקן, שמו היה דון גביניטו, היה כמו כלב בית. כולם התייחסו אליו רע, ונראה שהם רצו לגרש אותו החוצה. אולם משום מה, נהניתי מחברתו, למרות שריחמתי עליו.

דונה סילביה אפילו אמרה לי פעם אחת שלא לתת לו "יותר מדי חבל" [too much rope], כי אחרת הם לעולם לא יצליחו להיפטר ממנו.

שאלתי, "למה אתם רוצים להיפטר ממנו?"

"אה, בינו [Bino, כנראה שם חיבה או שם קיצור שלו] פשוט לא היה יכול להיות יותר מעצבן, אבל מכיוון שהוא חסר בית, הוא עבר לגור איתנו. הוא הגיע לכאן חולה במלריה, כשהוא בהזיות [delirious] כל הזמן, והוא עמד למות [close to dying]. ריפאנו אותו, אבל מכיוון שלא היה לו לאן ללכת לאחר שסיימנו איתו, הוא המשיך להישאר כאן, וזה הסתיים בכך שהוא מתגורר כאן איתנו. רק תאר לעצמך: יום אחד, כשהוא מעמיד פנים שהוא משוגע, הוא רצה לעשות איתי סקס [to have his way with me]. אין מצב! [Fat chance] חבטתי בו ממש בפנים. הוא הסתלק עם ראש מצלצל [with his noddle ringing] והחזיר לעצמו את שפיותו מהר מאד [double quick]".

"אני לא יכול להאמין שדון גביניטו עשה את זה," אמרתי, "הוא נראה כל כך שברירי, ועדין עם כולם, וכנוע לחלוטין." באמת הרגשתי ככה.

"לעולם אל תלך שולל [be fooled] אחרי מראה חיצוני. והיזהר, כי זאבים לפעמים מתחפשים לכבשים". דונה סילביה צחקה עד דמעות למילותיה שלה.

חשבתי שהיא מצטטת אחת מהאמירות התנ"כיות שלה, או משהו דומה, כדי להמחיש את התנהגותו המגונה של הזקן, ושבמקרה הזה הציטוט שלה משמעו שאתה תמיד צריך להיות על המשמר מפני הרוע.

דון גביניטו היה תמיד עסוק במשהו, הוא טיפל באופן פעיל בחולים או עזר להם להתמקם. בזמן שהם חיכו לתורם, הוא היה מגיש להם מים או לימונדה. הוא היה מתייחס לכולם באדיבות ובחן [grace, חסד], ובכל זאת, ברגע שדיבר, לאף אחד לא יכול היה להיות שמץ של ספק שהוא אחוז טירוף [raving mad].

במקרים רבים הוא אפילו היה הופך לאלים, אז כולנו העדפנו שהוא יירגע. אולם ברגע שהוא נרגע, דון גביניטו היה מפגין בהירות מחשבה כזו, שההערכה שלי כלפיו גדלה בהתמדה. שוחחנו בעיקר על מדע, תרבות ודת. האיש היה מלומד [erudite], אבל, מסיבה כלשהי, או בלי שום סיבה שהיא, פתאום הוא היה מאבד את שלוותו [composure] ומתחיל לקשקש ללא קוהרנטיות [דברים שאין ביניהם קשר].

**********

דון גביניטו החזיק לוח מוטה בשטח הפתוח שמאחורי הבית. יום אחד שאלתי אותו למה זה נועד, והוא הזמין אותי לפגוש אותו שם מאוחר יותר באותו לילה.

החושך היה כה בלתי חדיר שהייתי צריך לגשש את דרכי. כשזרועותיי פשוטות לפנים, עשיתי את דרכי בזהירות ככל האפשר עד לאזור הפגישה שלנו. כשהגעתי לשם לא יכולתי לראות אף אחד. הרגשתי את ייסורי הפחד הראשונים, אבל באותו הרגע הגיע דון גביניטו, חביב כתמיד, עם מנורת נפט, והצביע עם אצבע על שלל האורות הזעירים הזוהרים בשמיים, ושאל בדרכו התוססת:

"האם הבטת על הכוכבים בתשומת לב רבה?"

תמיד אהבתי את שמי הלילה, אז אמרתי לו שכן, עשיתי זאת, ושאני מוקסם מהם. לאחר מכן הוא הסביר לי את אופן תפעול המכשיר, את היותו ניתן לכיוונון, הן בזווית והן בכיוון, ואת היותו בעל ניידות [mobility] של שלוש מאות וששים מעלות. רציתי לדעת למה נועד הספסל [bench] המוטה שלו. הוא הזמין אותי לנסות את 'המצפה' [observatory] שלו, כפי שהוא קרא לזה, על ידי שאשכב עליו לרגע.

נשכבתי על לוח העץ וגיליתי שהתנוחה נוחה במיוחד. הכיוון שהוא בחר סיפק לי נוף נהדר של טלאי גדול, לבן כחלב, המשתרע בשמיים. באותו לילה דיברנו עד השעות הקטנות, ודון גביניטו הפגין ידע עצום על מפת [cartography] הכוכבים.

התרגלתי להיפגש עם דון גביניטו בלילה. הוא לימד אותי לזהות כוכבים שמעולם לא שמעתי עליהם קודם לכן. הביקורים שלי הפכו כל כך תכופים שהוא בנה מצפה כוכבים נוסף, עבורי, ושנינו העברנו שעות רבות בלילות בשיחה על הכוכבים והחיים [life].

כשהתבוננתי מוקסם [entranced, מכושף], בהדר שמי הלילה, דון גביניטו עזר לי להבחין בין הקונסטלציות הכוכביות - קבוצות הכוכבים שיצרו את גלגל המזלות - אותם הוא הכיר בשמותיהם הפופולריים, בשמותיהם המדעיים ובשמותיהם שבשפת הקדמונים. בילינו שעות בכל לילה בזיהוי הכוכבים. בעזרתו למדתי לבודד קבוצות כוכבים בלתי רגילות, שלדבריו היו בעלות דימיון ל: אחת לקרן מוות [a death ray], אחרת לנשר בטיסה, וכן הלאה. הוא היה נותן שמות אקזוטיים ככל האפשר לכל קבוצה שאותה הוא רצה שאלמד.

באופן זה הוא במומחיות הכניס אותי [gave me a masterly introduction, הביא אותי להיכרות] אל הידע של הקדמונים, והסביר את מאפייני הכוכבים בצורה של אנקדוטות וסיפורים על דמויות מיתולוגיות, כשהוא שואב מהספרות או מהמסורת הילידית, או אולי ממציא אותם בעצמו.

לילה אחד, תוך כדי דיון בקונסטלציה של מזל קשת [Sagittarius], שאלתי את דון גביניטו אם הוא מאמין בהורוסקופים.

"אלה שבעיתונים?" הוא ענה בפנים מבועתות. "אתה צוחק? אני אמנם משוגע, אבל אני לא אידיוט [dickhead, מילולית: ראש זין]. ועם זאת, המרפאים שם מאמינים בהם," הוסיף והצביע על הבית.

"הם מאמינים בהורוסקופים שבעיתונים?"

"קבוצת האנשים [lot] הזו מאמינה בכל קשקוש [drivel] שנאמר להם," הוא ענה, כשהוא מדכא צחקוק ואז הוסיף, כמתקן את עצמו:

"או קיי; הם לא קוראים את העיתונים, אבל הם מאמינים שכוכבים משפיעים על אנשים; ידע זה בא מאבותיהם."

"האם אתה יודע על מה הידע הזה?" שאלתי.

"רק מה ששמעתי אותם מדברים."

הוא הוסיף כי ללא ספק כוכבים מסוימים אכן מפעילים איזושהי השפעה על הפלנטה [planet, כוכב לכת] שלנו.

"לדוגמה, הירח משפיע על כל היצורים החיים, כולל בני אדם. הרשויות בכל מקום יודעות שיותר פשעים ותאונות קורות בזמן הירח המלא; הנטייה של נשים בהריון ללדת בשלבי ההתמלאות [waxing] של הירח נחשבת גם היא לתעלומה."

על פי תורתו של דון גביניטו, הבנת יחסי הגומלין שלנו עם היקום, וכיצד ההשפעות הקוסמיות משפיעות עלינו היא חיונית להשגת הרמוניה עם הסביבה שלנו ועם עמיתינו.

"יש בקוסמוס חוק של משיכה [attraction] ודחייה [repulsion]. אנרגיה זורמת מצד אחד לצד האחר תוך ציות לדפוסים רגילים, וחשוב מאוד להבין כיצד משפיעה עלינו התנודדות [swaying] האנרגיה."

שאלתי אותו איך אוכל להתחיל [set about] להיות מודע לאיך זה משפיע עליי, והוא אמר לי שהמרפאים מייעצים לחניכיהם להכין רשימת אישור [a corroboration list]. לא הבנתי למה הוא התכוון, אז הוא נתן לי דוגמה:

"עליך לנהל תיעוד [keep record] של המצבים הרגשיים שלך, ואחר כך להשוות אותו עם שלבי הירח. הרשימה יכולה לכלול גם הערות על רמת האנרגיה שלך, על הנטייה הגופנית [physical disposition], הבהירות נפשית [mental clarity], תקופות של עצבנות-יתר, וכן הלאה."

***********

בכל לילה, אחרי שכולם פרשו, נהניתי להיפגש עם דון גביניטו כדי להביט בשמים ולשוחח. לפעמים חשתי בוודאות שהוא לא יבוא, כי הוא הגיע לשיא הטירוף במהלך היום, אבל אז הוא היה מופיע כאילו שום דבר לא קרה. כשהייתי איתו הזמן חלף כל כך מהר שלפעמים נעשיתי מודע לכך שהלילה נגמר רק כשהיום החל להפציע.

מתוך כוונה [intention] לעזור לו, ניסיתי לתשאל אותו במספר הזדמנויות לגבי השינויים הרדיקליים באופי שלו. הוא התחיל ברוגע, ניסה להסביר, אבל אחר כך היה מאבד שליטה, אז החלטתי שלא להטריד אותו יותר עם זה.

עם זאת, כשחיברתי את החלקים [של הפאזל] של מה שהוא סיפר לי עם מה ששמעתי מהאחרים, הצלחתי לגבש מושג אודות מה שכנראה קרה לו. הוא סיפר סיפורים על ישויות מכוכבי לכת אחרים, ודיבר כאילו הוא נחטף על ידי חייזרים [aliens]. מה שהכי הכאיב לי היה שאף אחד לא האמין לו, ואפילו צחקו בפניו כשהוא סיפר להם על הרפתקאותיו.

"איך אתה חושב שקיבלתי מלריה, אה, אה?" הוא שאל אותי בסגנון המתבכיין והבהול [urgent] הטיפוסי שלו. "ובכן, אלה היו בני הבליעל [rascals] הארורים ההם; הם לקחו אותי ואחר כך עזבו אותי באמצע הג'ונגל של האמזונס. נאלצתי לצעוד [traipse] דרכו במשך חודשים, לאכול שורשים ופרות יער ולהתמודד עם כל מיני סכנות. את כולן הצלחתי לשרוד, מלבד היתושים... הו, היתושים המחורבנים [frigging] האלה, הם היו משהו אחר! כשפגשתי סוף סוף את הסימנים הראשונים של הציוויליזציה, כבר הייתי חולה מאוד, ואני יכול להבטיח לך שהייתי אז רחוק מאוד ממקסיקו. הייתי צריך ללכת רחוק כדי לחזור לכאן.

פעם הייתי בסדר בראש, עד שהעלובים [wretches] האלה עשו לי משהו. לקח לי שנים להיזכר מי אני, ואני עדיין יורד מהפסים [come off the rails] מדי פעם", אמר דון גביניטו בהתייחסו להתקפות הטירוף הבלתי פוסקות שלו. ואז הוא חזר להיות נסער. ודיבר בצורה תלושה מהמציאות [incongruously], עם הבעה של פסיכופת מפוחד.

סיפורי החטיפה שלו [על ידי חייזרים, abduction] היו ידועים בקרב הדיירים והמבקרים, שצחקו בגלוי על מעשיותיו [yarns]. ואז בסופו של דבר הוא היה משתגע ומתחיל להזיל ריר על חולצתו, מדבר בצורה לא קוהרנטית [דברים חסרי קשר ביניהם], ואפילו תוקף אנשים. באחת הפעמים נכנסה בו רוח כלב. הוא נשך את אחד העוזרים, ואחר כך הלך לחלק האחורי של הבית ונבח בפראות במשך שעות.

***********

בלילה אחד של ירח חדש, חוויתי את ההלם של חיי. בדיוק עמדתי ללכת לישון כששמעתי את דון גביניטו מיילל אי שם לא רחוק, ומתוך סקרנות הלכתי לראות מה הוא זומם. יכולתי לראות את הצללית שלו מרחוק בעזרת אור הכוכבים בלבד. אבל כשהתקרבתי, ראיתי שאלה קווי המתאר [outline] של זאב ענק. הסתובבתי וקפצתי כפי שלא עשיתי מעולם בכל חיי, כשאני חש דקירות של שרידי כאב בפצעי הנרפאים שלי.

רצתי כמו משוגע והגעתי לדלת הבית תוך שניות, הלב שלי הלם. דונה סילביה שאלה אותי בדאגה מה קרה. לא רציתי להודות שריגלתי אחרי דון גבינו ואמרתי:

"רצתי, זה הכל!"

היא צחקה ואמרה שאני לבן כמו שעווה, כאילו ראיתי רוח רפאים או גרוע מזה. כשהיא עדיין צוחקת, היא הוסיפה שהיא ראתה אותי מתגנב [prowling] אחרי בינו.

הודיתי שהראייה שלה הייתה מדויקת, ותיארתי את הדבר המוזר שראיתי.

היא אמרה שנתקלתי בנגואל.

חשבתי שהיא שוב משתמשת במילה נגואל באופן מוטעה. השתוקקתי יותר מכל לאשר [מתוך התנסות] את תיאור הנגואליזם שקסטנדה הביא בספריו, לכן סגרתי את עצמי לכל תיאור אחר, כשאני דוחה [פוסל] כל דבר שלא התאים לאיפיון שלו.

קנאות [Fanaticism, פנאטיות] היא מחלת נפש שבה החולה שואף להמשיך באותו כיוון. חשיבות עצמית, ואפילו יותר מכך, הבושה להודות בטעויות שלנו, מאלצות אותנו לעתים קרובות להתנהג כמו אוטומטים [automaton] שרואים רק את מה שהם תוּכנתוּ [programmed] לראות.

אחד המושגים הנאצלים ביותר שחולק המדע המודרני עם הנגואליזם הוא ששניהם מסוגלים להודות בטעויות שלהם וללמוד מהן. ההתרגשות מגילוי האמת גדולה כמו הגילוי של המנוגד לה.

*********

יש אוסף שלם של אנקדוטות [תקריות] הקשורות לדון גביניטו. באחת הפעמים, למשל, עזה [עז ממין נקבה, nanny goat] לבנה, מאוד לא ידידותית, ברחה. דון גביניטו ניגש אל החדר [den, מאורה] שלו ושלף עור של תיש עם ראש מפוחלץ [stuffed head] בעל זוג קרניים יפהפיות ועיני זכוכית שהעניקו לו מראה מָקַבְּרִי [macabre]. הוא לבש את תחפושת העז שלו והסתער אל השיחים כשהוא גועה. באופן לא מפתיע, תוך זמן קצר, הוא חזר עם העז הולכת בהכנעה בעקבותיו ללא עזרת חבל!

דון גביניטו יצא פעם אחת עם אחת המטופלות בחיפוש אחר עשבי מרפא בגבעות הסמוכות. במהלך הטיול הוכשה הבחורה על ידי נחש הפעמונים [rattlesnake]. הזקן המשוגע טיפל בה במשך כמה [several] ימים בין הגבעות, עד שהוא ריפא אותה, לא רק מהכשת הנחש, אלא גם מהמחלה המקורית שממנה סבלה.

למדתי מאוחר יותר שהכשת נחש היא בדיוק התרופה שהמטופלת נזקקה לה ל[טיפול ב]מצבה. למעשה, זו הייתה הסיבה שדון גביניטו לקח אותה אל הגבעות. הוא סיפר לנו שהוא כבר דיבר [מבעוד מועד] עם הנחש וביקש ממנה לעזור לו. הנחש הסכימה, ולכן הוא לקח לשם את הילדה החולה.

הוא סיפר לנו שהוא אמר לנחש: "גברת קואטל [נחש בשפת הנאווטל, שפת האינדיאנים הקדומה], אנא עזרי לי לרפא בחורה חולה שזקוקה לטיפה מהארס [venom] שלך. אבל זה חייב להיות כמות מאוד קטנה, כי אם תזריקי יותר מדי היא תמות".

הנחש ענתה: "אל תדאג, איש זקן. אני יודעת מה אני עושה." וכך, ברגע הנכון, הנחש הזריקה מספיק מהארס שלה כדי לרפא, אבל לא מספיק כדי להרוג את הבחורה.

אם כבר מדברים על המרפאים, דון גביניטו אמר בצחוק, במבט של חוסר הסכמה מוגזם: "והאם חברינו היקרים כאן מזהים את ההישג שלי? לא אדוני, הם לא! הם אומרים שהכול היה צירוף מקרים טהור, ושהבחורה נרפאה הודות לשיקויים [potions] שהם נתנו לה. אני יכול לרפא, לא יותר גרוע מהם [כלומר, לפחות טוב כמוהם], אבל אף אחד לא לוקח אותי ברצינות".

********

במקרה אחר, כחלק מהאימונים שלנו, עמדנו כולנו לטפס על הר תלול מאוד. בצליל קולו השרקני [piping tone, דמוי חליל?] שלו, דון גביניטו הצליח לשכנע את אחד מחברינו שהוא מאוד רוצה ללכת איתנו, אבל הוא חולה מאוד ולא יכול ללכת. האם הוא יהיה נחמד מספיק לשאת אותו? הצעיר הסכים ודון גביניטו טיפס על גבו. הבחור המסכן נשא אותו את כל הדרך מעלה, כשהוא מועד, מתנשף ומזיע כמו חזיר על שיפוד [like a pig on a spit]. כשהגענו סוף סוף לפסגה, דון גביניטו קפץ מהגב של הבחור בזריזות של אקרובט ונעלם בין הסלעים והשיחים.

חיפשנו אותו במשך זמן מה, אבל התחיל להחשיך, והיינו צריכים להקים מחסה חירום ממש על ראש הגבעה.

היה זה לילה מטורף. הוטרדנו על ידי בעלי הברית [allies]. כולנו שמענו את נפנוף הכנפיים ואת הצרחות [screeching] של מה שחשבנו לציפור ענקית מעל ראשנו, אבל לא יכולנו לראות דבר. אחר כך הותקפנו על ידי להקה [horde] של קופים בלתי נראים שגרמו לנו לשכוח את הפחד שלנו מהיצור המעופף. כל כך פחדנו שברחנו משם בחושך מלא, ועצרנו רק כשהגענו למישורים למטה.

******************  סוף  ************************

מוסיקה

שבת שלום.