מי שלא יאהב את הפרק של היום יקבל את כספו בחזרה. אני לא צוחק. הוא/היא אפילו לא צריכים לבקש זאת, ההחזר מיד יופיע בחשבונם
קריאה נעימה ומחכימה.
=============================
.
עמוק יותר אל תוך החלימה
כל בוקר דונה סילביה הייתה שואלת: "מה חלמת אתמול בלילה?"
בהתחלה חשבתי שהיא סתם מנהלת צ'אט לא רשמי, אז הייתי עונה בשורה של נושאים חסרי חשיבות שחשבתי שחלמתי עליהם, או שהמצאתי במקום.
באחת הפעמים היא סימנה בידה שאפסיק את הנאום שלי ואמרה: "להירדם זה להיכנע לחוסר הכרה, לכן הלוחם אף פעם אינו ישן. כשהוא ער, הוא מודע לעצמו; כשהוא מתנמנם [dozes off, גולש לתוך שינה], הוא נכנס לחלימה. לוחם לעולם אינו מוותר על השליטה."
היא ניצלה כל הזדמנות כדי להצביע על החשיבות של תרגול החלימה. כשהיא מודעת לקשיים שהיו לי עם כמה מהנושאים באימון [training, הכשרה] הריפוי שלי, יום אחד היא אמרה:
"לוחם יודע שהסיכויים הן מראש כנגדו [stacked against him], אבל זה לא מייאש אותו. להפך, הוא אוזר את כל האומץ שלו ומשליך את עצמו בשמחה לקרב, כי הוא יודע שהוא נלחם על החופש שלו.
אם אתם רוצים פתרונות לדאגות שלכם, נסחו את הבעיה בראשכם [mind] לפני השינה ותנו לפתרון להופיע מעצמו. גוף החלימה שלנו יודע דברים שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין אותם."
באחת הפעמים היא סיפרה לי על אחת הדרישות הבסיסיות של החלימה. היא אמרה, "הרגלי אכילה יכולים להיות בעלי השפעה גדולה על היכולת של אדם להיכנס לחלימה, במיוחד אצל מתחילים [novices]. בכל פעם שאת/ה אוכל אחרי שש בערב זה בעצם מתערב [interferes, מפריע] במעבר לחלימה [the transition to dreaming], אז עדיף לא לאכול כלום לפני השינה".
*********
ערב אחד, כדי לעזור לי עם הסיוטים שלי, דונה סילביה הצביעה על המיטה שלי ואמרה, "לך לישון עכשיו", והודיעה שגם היא עומדת לפרוש למגוריה ולשכב.
מתוך שחייתי עם המכשפים, שמתי לב שאפילו זוגות מעולם לא ישנו יחד באותה מיטה. הם אמרו שזה יפריע [interfere] לסיבים הזוהרים שלהם, וכתוצאה מכך לחלימה שלהם. הם טענו שלישון ולחלום כשהם זה ליד זה מקשה עליהם להגיע לאיזון אנרגטי.
צייתי לפקודתה והלכתי לישון. זה היה עדיין מוקדם למדי, אבל מכיוון שבאותו זמן עבדתי קשה בגרירת אבנים, לא התקשיתי ללכת לישון.
בחלומי ראיתי את דונה סילביה עומדת לידי. היינו בזוקאלו [Zócalo] במקסיקו סיטי. זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לחלימה במודע, אם כי זה היה בעזרתה. בחלום ההוא נכנסנו לקתדרלה שהייתה ריקה באופן מוזר. הייתה לי הרגשה מוזרה של דז'ה וו, שהייתי שם כבר בעבר.
דונה סילביה הדריכה אותי כל הזמן. אלמלא הלחץ של ידה האוחזת בזרועי [arm], כנראה שהייתי עוזב אותה ומרשה לעצמי להימשך פנימה לתוך אחת המערבולת הרבות שראיתי נוצרות בכל מקום.
באותה הזדמנות היא גם הראתה לי את הגמישות [elasticity] של העולם האחר. זה היה כאילו המחשבה על חפץ או מקום שהיא הציעה [suggested, גם סוגסטיה הפנוטית] משכה אותנו - לפעמים בפתאומיות - והחפץ או המקום הופיעו מיד.
כשהתעוררתי לאחר כל פגישה עם דונה סילביה, ידעתי שחלמתי איתה, אבל לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי לזכור את אירועי החלום. זה לקח שנים עד שהצלחתי לשחזר את הזיכרונות האלה. במובן זה, חלימה ויקוש דומים, מכיוון ששניהם מובילים לתשומת הלב [הקשב] השנייה, ובשני המקרים המתחיל [טירון] אינו יכול לזכור מיידית את האירועים שהתרחשו שם.
ברגע ההתעוררות, לדוגמה, חניך שוכח כמעט מיד מה הוא חלם בזמן שהוא ישן, כאילו שכבות של ערפל הסתירו את אירועי החלום מהמוח [מיינד] המודע, למרות שהם אירעו רק רגע לפני כן.
במקרה של יקוש, המצב אפילו גרוע יותר, כי מיד שוכחים מה עשינו, ופתאום מוצאים את עצמנו עומדים איפשהו בלי שום מושג איך הגענו לשם, וזה מדאיג [disconcerting].
********
אני זוכר שביליתי שנים בסוג של מצב רדום [in a kind of lethargy], בלי לדעת מה באמת קורה לי. בשלב מסוים התחלתי להאמין שאני סובל מאמנזיה או מבעיית זיכרון אחרת, בעוד שברמה אחרת של מודעות ידעתי היטב מה קורה. מה שעזר לי לא לאבד את הצפון [lose the plot] היה האמון שהיה לי בדונה סילביה, והתחושה העוצמתית שסוף סוף אני מעורב במשהו יוצא מגדר הרגיל [extraordinary].
במהלך הניסיונות הראשונים שלי בחלימה, נתתי לעצמי בקביעות להימשך פנימה [pulled in] על ידי זרמים [torrents] של חזיונות שהופיעו כמו מערבולת לפניי. זה היה כמו לשקוע בהקרנת סרט, וממנו לתוך עוד [סרט] אחד, ועוד אחד, ועוד ועוד עד שהתעוררתי. עם זאת, בעקבות ההוראות של דונה סילביה, למדתי לשמור על המודעות שלי מקובעת [fixed] לפרקי זמן ארוכים יותר לפני שנמשכתי [pulled] אל תוך החלום הבא.
כדי לדרבן [galvanize, לעורר לפעולה] את תשומת הלב [קשב] שלי, היא הציעה שאצפה בלהבה של נר כל לילה ללא הסחת דעת. היא אמרה שעליי להאריך את משך התרגיל, לשמור את מבטי על הלהבה מרגע הדלקתה ועד שכבתה.
בעזרתה, ובעזרת המרפאים האחרים, הכנתי רשת לתפיסת החלימה שלי: בעקבות העצות שלהם התחלתי להשתמש בכל מה שיכולתי כדי להגיע למטרה שלי. חבשתי את כובע הלילה שלי ואת רצועת החלימה שלי. הכנתי חגורה כדי שתחזיק חלוקי אבן [pebbles] על אזור הטבור שלי. כדי לעזור לי במשימה, הנחתי שפע של קמעות [amulets] באופן אסטרטגי ליד ראש מיטתי.
כאמצעי עזר מיוחד מאוד לחלימה, הכנתי שק שינה מעור כבש עם הפרווה בפנים, והקדשתי אותו אך ורק לתרגול החלימה שלי. במהלך תקופה אחת, ביליתי בתוכו את כל הזמן שיכולתי. בעזרת פעולות כאלה, אנו נעשים זמינים לכוונה של כניסה לעולם האחר [the intent of entering the other world].
דונה סילביה גם לימדה אותי שתנוחת הגוף שלפני הכניסה לחלימה היא חשובה מאוד. היא אמרה שבהתחלה עדיף לעשות את הניסיון ממצב ישיבה, ורק לאחר השגת מידה מסוימת של שליטה אפשר להתחיל מכל תנוחה, אפילו משכיבה. היא אמרה:
"מכשף מנוסה יכול להיכנס לחלימה בעודו ער, כשהוא מתחיל מ[מצב של]המודעות היומיומית שלו, וכך יוצרים כפיל."
שאלתי אותה איך זה נעשה. היא השיבה:
"כשאתה עוצם את עיניך, מֵעֵבֶר [beyond] לתמונות שמקרין המוח [brain] שלך, אתה יכול לראות נקודת אור שלפעמים היא ברורה מאוד ולפעמים לא [ברורה מאד]. אם מצליחים למקם את תשומת הלב בנקודה זו, אפשר לתפוס [perceive] את עולם החלימה אפילו במצב ערות.
עם הניסיון, אפשר להיכנס לעולם האחר הזה ללא ההכרח לעבור דרך שלב המעבר של ללכת לישון ולהירדם. זה העיקרון היסודי [rudiment] של הטכניקה שבה משתמשים מכשפים כדי להיכנס לחלימה בעודם ערים."
כדי לעזור לי להיכנס לחלימה, דונה סילביה גם גרמה לי ליישר [align] את המיטה שלי עם הכיוון האישי שלי. היא אמרה שלכולנו יש כיוון עיקרי [קרדינלי. הכוונה כנראה לאחד מארבעת כיווני השמים: צפון, דרום...] מיטיב ששומר אותנו במצב [form] טוב. סידרתי את שק השינה [bedroll] שלי כך שהוא יפנה לכיוון הטוב שלי.
בהזדמנות אחרת היא אמרה: "אם נרצה, נוכל להיזכר בחלומות הרגילים שלנו. לילדים בדרך כלל אין בעיה לעשות זאת. זכירת חלומות היא הצעד האמתי הראשון לקראת שליטה מודעת [deliberate, מכוונת] של החלימה. לכן יש לשים לב היטב לכל חלום החוזר על עצמו.
אני גם זוכר את האימה שלי כשדונה סילביה אמרה שעליי לחפש באופן יזום את חלומות הסיוט [nightmares] שלי. למזלי, היא עזרה לי קודם כל להבין ולקבל את הסיבות לחלומות הרעים שלי, עד שיום בהיר אחד גיליתי שאני פשוט כבר לא פוחד מחזיונות הלילה שלי. במקום זאת, כשהם התרחשו, הייתי צופה בהם ללא רגשות, מרגיש רק תחושה מוזרה שאני שוכח משהו חשוב שעליי לעשות.
*********
יום אחד, כשסוף סוף הצלחתי לפרוס [deploy] מספיק אנרגיה, זכרתי את עצמי בחלומי. גיליתי שהחלימה היא כמו החלומות הרגילים שלכולנו יש, רק שהפעם זה נשלט [controlled].
לאט לאט צברתי ביטחון עצמי והתחלתי לחקור את עולם החלימה בעצמי. גיחות [forays] הלילה שלי היו ברובן קצרות. לא העזתי להתרחק מעבר לקרקע המוכרת. כשהייתי נכנס לחלימה, הייתי נשאר בדרך כלל בתוך חזיונות שהיו לי בעבר, אבל בחלום אחד התחלתי לרדוף אחרי גחלילית שדמתה לשן הארי [dandelion, סוג של צמח] זוהר. אני לא יודע כמה זמן נמשך המרדף לפני שהגעתי להבנה שהלכתי לאיבוד בעולם האחר ההוא. בגלל האזהרות החוזרות ונשנות של דונה סילביה, ללכת לאיבוד בחלימה היה הפחד הגדול ביותר שלי.
נראה שנקודת האור הבינה את הבעיה שלי, כי היא עצרה וריחפה כל כך קרוב שיכולתי לראות אותה בפירוט. הבהירות שלה נעשתה לפתע חזקה יותר. נראה היה שהיא מתנפחת, מתמתחת ומתעוותת לרגע, עד שהתרחבה לתוך דמות אוורירית [diffused] של אדם. לא יכולתי לדעת אם מה שראיתי היה בן או בת. הישות דיברה אלי בלי להשתמש בפה. הרגשתי את הקול שלה בתוכי. חשבתי ששמעתי אותה אומרת:
"מדוע עצרת?"
זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי ישות מודעת במהלך ההרפתקאות שלי בצד האחר. הייתי המום. תחושת ההפתעה גרמה לשכל [מיינד] הרציונלי שלי להרים את המושכות, והתחלתי להתעורר במיטה שלי. השתמשתי מיד בטכניקות של דונה סילביה לחזרה לחיזיון חלומי מסוים, וחזרתי לישון.
כשהצלחתי לחזור לחלימה, דמות האדם נעלמה, אבל עדיין יכולתי לראות את כתם האור. גם ההקשר [context, סביבה] השתנה, והיינו כעת באחד ממקומות העוצמה שאליהם נהגו המכשפים לקחת אותי. במקום ההוא היה לי יותר ביטחון עצמי. עשיתי מאמץ מודע להקרין מחשבה אל הישות הזוהרת, מחשבה שאמרה: "אני פוחד ללכת לאיבוד בעולם הזה". האור הגיב באותו אופן:
"אל תפחד, אני אדריך אותך."
המפגש הזה היה תחילתה של ידידות. התרגלתי להיפגש עם בלור [Blor], החברה שלי מהחלימה. קראתי לישות בלור כי זו הייתה התחושה שהייתה לי בנוכחותה: "!Bhloor"
בפגישות שלאחר מכן למדתי שבלור היא חולמת [a female dreamer] מעולם אחר, שיש לה קשרים עם קבוצת מרפאים. למעשה גיליתי שדונה סילביה היא שביקשה מבלור לעזור לי לשוטט בעולם האחר, וזה עבד!
מלבד ללמוד לשוטט בעולם ההוא, למדתי עוד הרבה דברים מבלור. באחת הפגישות שלנו היא לימדה אותי תמרון של תנועה בסביבה ההיא מבלי שיבחינו בי. בלור כינתה את הטכניקה 'גלימת הבלתי נִרְאוּת' [the invisibility cloak], וטענה שהיא חיונית לצורך הישרדות בעולם ההוא.
היא הראתה לי איך לבנות מעין 'איגלו' העשוי מאנרגיה, שבו יכולתי להסתתר טוב מאוד. היא גרמה לי להפנות את תשומת לבי לתכונות מסוימות שהיו לחלק מהאצלות הנשר והראתה לי כיצד סוג האנרגיה המיוחד ההוא הגיב בקלות רבה יותר לניסיונות לעצב אותן. עשיתי כפי שהיא הראתה לי ויכולתי לראות שהאנרגיה צייתה למעשה לפקודה שלי.
באמצעות הרצון עורמים אנרגיה כמו שבונים ערימת שחת. כדי להבין זאת, יש לקחת בחשבון שהמרקם של העולם בצד האחר הוא מאוד קל לעיצוב [malleable, פלסטי], ושניתן להשתמש ברצון כדי להעביר כמויות של האצלות ממקום אחד למקום אחר, כך שאחרי שיצרנו 'ערימה של סיבי אור' שבתוכה אפשר להסתתר, אינספור הישויות הבוזזות המשוטטות במקום ההוא לא יבחינו בך. רבות מהן לא ממש ידידותיות.
טכניקת חירום נוספת שבלור לימדה אותי הייתה להתכרבל כמו עובר, אבל בלי לשכב. ניתן להשתמש בתנועה זו אם צריך לברוח מהטורפים האלימים הרבים המאכלסים את האזורים הללו. הם ידועים למכשפים כבוזזים [marauders].
אני אסיר תודה לבלי סוף לבלור על שיתוף בידע הכל-כך שימושי שם, במקום האחר ההוא.
********
אחת התענוגות הגדולים ביותר של מכשפים-חולמים היא ליצור קשר עם יצורים מעולמות אחרים. היצורים האלה מגיעים בדרך כלל מהעולם השכן, אבל מדי פעם אפשר ליצור מגע עם ישויות מאזורים מרוחקים יותר. ידוע כי ככל שהן מגיעות מרחוק יותר, כך גדל הסיכון שהן עלולות להיות עוינות. הצלחתי לאַמֵת שהחוקרים [explorers, מגלי עולם] האלה מעולמות רחוקים הם אכן מפחידים. הם בעלי צבעים בוהקים, ונתנו את התחושה שהם נמצאים תחת לחץ בלתי נסבל, לכאורה על סף פיצוץ.
פעם לקחה אותי בלור לראות את העולם שלה. היצורים המאכלסים אותו אינם דומים לנו כלל. הם אפילו לא מוצקים כמונו, אלא דומים לסוג של ג'לי. לעולם שהם חיים בו יש את אותם מאפיינים - או לפחות כך תפסתי אותו. ראיתי שהמושגים של זכר ונקבה תקפים בעולם ההוא בדיוק כמו בעולם שלנו. הישויות שם עוסקות ללא כל עכבה במה שאנו מכנים 'אקטים מיניים'. זה טבעי עבורן להיות מחוברות כל הזמן.
בלור סיפרה לי שבעולמה היא הרגישה מבודדת מחבריה, והתקשתה לבצע את תפקידה הנורמלי בחברה בה היא חיה. הכתה בי התובנה שגורלה של בלור בעולמה מקביל לזה של קרלוס קסטנדה כאן על פני [כדור] הארץ. העולם שלה דומה לעולמנו בכך, בגלל הטורפים [הכוונה למעופפים, כנראה], שאף אחד שם אינו מאמין באפשרותה של החלימה. זה באמת מצער מאוד שכל כך מעט פרטים [אינדיבידואלים] בכל אחד מהמינים שלנו מודעים לאפשרויות העצומות שלהם, וכתוצאה מכך, משני הצדדים [בשני העולמות, כנראה], לועגים למי שמדבר על הנושא.
לא ראיתי את בלור מזה שנים. בפעם האחרונה שראיתי אותה היא נפרדה ממני ואמרה לי שהיא עומדת לצאת למסע מסוכן מאוד. היא התכוונה לחצות [to cross, לעבור דרך] חלק מעולם החלימה הנשלט על ידי יצורים לא-אורגניים פראיים מאוד. ניסיתי להניא אותה מההרפתקה הזו, אבל היה לה ביטחון עצמי ביכולתה להסתתר, ולכן היא יצאה למסע שלה. מאז לא היו לי חדשות נוספות אודותיה. ייתכן שהיא השיגה את מטרתה, או שמא הפכה לשבויה של הבוזזים.
.
************* סוף *************
