יום רביעי, 27 בפברואר 2019

באו הצללים


הטיה טולטקית קלה לשיר.
לא נעשה עניין מיוד אחת קטנה.
זהו יקוש של השיר.


מילים: יובב כץ
לחן: אריס סאן

באו הצל(י)לים ומשכוני אחריהם 
מכושף הלכתי אל הלילה עמהם 

שקט כחול ריחף באוויר 
גם לדממות ניגון ושיר 

שיר החלומות הנחלמים 
המגביהים וצוללים 
עם הרוחות והטללים.



בעלי ברית וצללים עשויים מאותן האצלות. ("מסע לאיכטלאן", כמדומני)

"בעולמות שמחוץ לעולם הזה אין צללים". קלרה לטאישה, עמוד 144.


צללים זה נושא כה גדולללל, ומשמעותו כה שונה מהתפיסה הרגילה, שאני תוהה אם בכלל כדאי להתחיל לעסוק בו :)

**************
www.toltec.co.il
*

הערות ותוספות

28.2.19

תזכורת,
היום, יום חמישי ה-28.2.19 הוא יום עוצמה.
===============
28.2.19

מדוע טוויסט קל של המילים בשיר הוא יקוש (לדעתי)?
כי בכך אנו משתמשים בדחף של השיר ומסיטים אותו ממטרתו הארצית אל מעבר לעולם המוכר. זהו "יקוש (את) היוקשים" בקטן.

הצללים "משַכוּנִי עמהם", מזכיר לנו (לי) את הסחרור עם בעל הברית שלוקח את הלוחם אל מקום אחר תרתי משמע; למיקום גאוגרפי אחר ולמיקום אחר של נקודת המאסף.
וגם את סייר החלומות שלוקח את החולם למקומות שונים.
=============== 
28.2.19

הצללים הם נושא כל כך גדול שלדבר עליו זה כמו לדבר על התורה הטולטקית בכללותה.
לכן נעבור לעניין אחר. :)
הערה:
אקהארט טולה מדגיש את הצורך של המיינד המקולקל, הבלתי פונקציונלי, שלנו לערוג אל העתיד, אל נסיבות רצויות יותר, מוצלחות יותר מהמצב שבו אתה נמצא כרגע. המיינד הזה לא אוהב את הרגע הזה. לעולם אינו מוצא בו סיפוק.
אני מציע לגייר את האמירה הזו לטרמינולוגיה הטולטקית באופן הבא:
הרצון להימצא בנסיבות אחרות מאשר העכשוויות (כלומר בעתיד, כי את העבר אי אפשר לשנות) הוא פִיצֶ'ר בסיסי של המיינד הטפילי.
===============
28.2.19

לעתים רחוקות אני מעיף מבט בכתב העת הזה.

איני יודעת איך זה, שהרוח תמיד נושבת בימים של מוות. אולי המוות יודע לחלחל במיוחד במרחבים שבהם לרוח יש מאיפה להתגנב. אולי, בעזרת הרוח, המוות מנסה להעיר אותנו משנתנו, ולהניע אותנו לפעולה. ואולי, הוא כבר נואש מאתנו, ובליבו מקווה, שאם יכניס רוח חזקה מספיק לחיים, המרחב החברתי ישתנה מעצמו.

הרוח (wind), במיוחד משבים חזקים של רוח ספירלית, היא ביטוי מוחשי ל-spirit, לעוצמה. 
ואכן נוכחותה בד"כ מלווה במוות. 
"רק מה שהמוות נגע בו מכיל עוצמה" ועוד.
למה הרוח מלווה במוות?
לדעתי, כי היא שואפת לשחרור שלנו/שלה מהכלא הפיסי, ושחרור זה מתבטא במוות של הגוף הפיסי.
===============
1.3.19

בזמן שאנו ממתינים, ראשית לרצון, ושנית לכך ש"שבונו" יעוכל על ידי חלוצי הקוראים העבריים בארץ המוב-תחת, אני אמשיך לקשקש על הא ועל דא במסגרת שיח הלוחמים.
כי הערוץ האחר צריך לשדר. (דון חואן אומר: "אם כבר צריך לדבר, אז שיהיו אלה דברים ????")

האם האמירה שהצללים ובעלי הברית עשויים מאותן האצלות אומרת שכל צל הוא ישות לא אורגנית?
לדעתי לא. כמו שלא כל דבר המורכב מהאצלות המרכיבות את גופי בעלי החיים הוא ישות פרסונלית בעלת חיים. בעלי החיים - האורגניים והלא אורגניים - הם בועות (פקעות סיבים) על גבי ההאצלות. פקעות הנוצרות - אולי - כתוצאה מכיווץ או פיתול של ההאצלות עצמן, ומיד עם היווצרן הן מתחילות להתיר את עצמן (כוחות ההרס נכנסים לפעולה), תהליך המסתיים ברגע המוות. נדמה לי שבספר של ארמנדו ישנו הדימוי של כיווץ ההאצלות ליצירת פקעות.
כלומר, יש האצלות השייכות לעולמות הצל ואינן מכווצות לכדי בועות (אלה הן ההאצלות החופשיות, שמחוץ לבועה , the emanations at large).
ובנוסף, בעולם הצל, לדעתי, ישנם עצמים המורכבים מהאצלות ארגון, חסרות חיים. כמו בעולם התופעות החושיות. זוכרים? בכדור הארץ יש 48 רצועות של האצלות, 7 מרכיבות את הישויות הלא-אורגניות, אחת את היצורים האורגניים, והשאר האצלות של ארגון וסדר.

צללים מסתתרים מפני האור, כלומר הם מתמקמים בצד שאינו פונה אל מקור האור. אור מסלק את הצללים (מבריח את החושך, שנאמר "באנו חושך לגרש"). ישנו טקס ביהדות לקראת פסח של הליכה עם נר והארת פינות אפלות בבית. הכוונה המוצהרת, כמדומני,  של הטקס היא חיפוש אחר חמץ. אני חושב שיש ביהדות גם דיעות הרואות בפרקטיקה זו בראש ובראשונה מעשה של גירוש צללים.
ואם בהארת פינות חשוכות ובהברחת צללים עסקינן, האם בליעת אור השמש בפרקטיקות של טאישה אבלאר לא נועדה למטרה זו?

שבת שלום.
=============== 
2.3.19

הסרטון הבא מזכיר (לי) את מה שטענתי לא אחת, שהמערכת תסלף כל מידע שתראה בו סכנה לעצמה, לשלטונה. ואני מדבר על המערכת בהא הידיעה.
בסרטון הבא מוצגת דוגמה, לכאורה, לספר על סוגי עננים משנת 1911, שלכאורה הוחלפו בו הדפים הפנימיים כדי שיכלול סוגים חדשים של עננים מהונדסים, שיש הטוענים  ממלאים היום את השמיים.


אפשרות אחרת היא שלא החליפו את הדפים, אלא את העולם, "אפקט מַנדֶלַה".
אני לא בטוח שהדוגמה בסרטון מוצלחת, כי ברור שהכריכה מתבַּלַה הרבה יותר מאשר הדפים הפנימיים.
ולעניינינו, הצעתי שמשימה חשובה היא להשיג את המהדורות המודפסות הראשונות של ספרי קסטנדה והמכשפות (ולשמור עליהם כמו ששמרו במשך דורות על המטר התקני, הק"ג התקני...).
ציטוטים מסולפים של ספרי קסטנדה כבר מציפים את הרשת. אנשים שלא בודקים את הדיוק של הציטוט מפיצים אותו בתמימותם הלאה.
יש שני סרטונים ביוטיוב על הכריכות המקוריות של ספרי קסטנדה. אנחנו משערים שמי שטרח ועשה את הסרטונים אכן עשה עבודתו נאמנה. בסך הכל זה נראה כמשימה לא נורא קשה. אני משוכנע שהסרטון לא אמין. הכריכה של הספר הראשון היא לא נכונה. לפחות טעות אחת, והיא פוסלת בעיניי את הסרטונים. ואיך אני יודע?
ישנו קטע בספרים שבו קסטנדה מביא את הספר הראשון לדון חואן והוא משליך אותו מידו וגם מחווה דעתו על הצבע הירוק של הכריכה. לכאורה חוות דעת חיובית.

מצד אחד, ייתכן שכבר מאוחר והספרים הנגישים היום הם כבר מסולפים.
מצד שני, אני מאמין שהספרים עדיין לא נגועים, כי אני מאמין שהרוח הסוותה את המסר כל כך טוב שרק המיינד האמתי יכול לזהות את הרמז ולפרשו.
וזוהי לדעתי התשובה לשאלה המנקרת לבטח כל קורא:
מדוע הספרים האלה כל כך חידתיים.
===============

יום שלישי, 19 בפברואר 2019

שָבּוֹנוֹ בעברית - מעתה חלק מהמציאות המוסכמת


אור, אהבה וחיים - קרלוס סנטאנה.
נשמע לי כמוסיקה מספיק שמחה כדי לבשר על האירוע.


איך קוראים לאוסף הזה של סנטאנה?
שמאן.

בשפת האינדיאנים משבט היַאנוֹמַמַה, "שַמַאן" מכוּנֶה "שַפּוֹרִי".

***

היום שלחתי מייל המבשר על הגחתו לאוויר העולם של "שָבּוֹנוֹ".
אם לא קיבלת את המייל, ייתכן והמייל שלך אינו מופיע ברשימת הדיוור, או אינו מעודכן בה, או שתוכנת הדואר פישלה, או שהמייל הועבר לספריית הספאם, או...
עדיין לא מאוחר לתקן את הטעות 😊
אפשר לעשות זאת כאן.

הנה רובו של המייל שנשלח. אחר כך אוסיף עוד משהו הנוגע להמלצתו של קסטנדה.


"שָבּוֹנוֹ" מספר על הרפתקאותיה של פלורינדה במעמקי הג'ונגל של דרום אמריקה, ובקרב אינדיאנים שלא פגשו באדם לבן מימיהם. 
הספר חושף בפנינו תפיסת עולם שונה מאד וסביבת קיום זרה מאד. יש בו תובנות חשובות ומעניינות לגבי עולם הכישוף, הרפתקאות מסוכנות, ומכיוון שזו פלורינדה, אז גם הומור.

אין לי ספק שמטרתו של ספר זה, בדומה ל"חלום המכשפה", היא בראש וראשונה העשרת הידע הטולטקי, המובא בספרי קרלוס קסטנדה, פלורינדה דונר ["להתעורר אל החלום"] וטאישה אבלאר. וכמו לגבי "חלום המכשפה" שלה, עלינו הקוראים מוטלת מלאכת "הגיור" שלו לתפיסה הטולטקית.
למען הסר ספק, הספר מצוין כשלעצמו ואינו מצריך שום היכרות מוקדמת עם הספרות הנ"ל.

תודה גדולה לתורם האלמוני שעזר מאד במימון הוצאת "שבונו" לאור (וגם "חלום המכשפה").

על החלק האחורי של כריכת הספר מופיעה המלצתו של קרלוס קסטנדה לספר. ניתן לקרוא אותה כאן:

את הספר ניתן להזמין כאן:

****

ותודה לליאורה ליבמן אדריך שגם הפעם עמלה והכינה עבור הספר את כריכתו היפה.

אפרופו ההמלצה של קסטנדה שהובאה על כריכת הספר,
נראה שקסטנדה הוסיף הקדמה לכל ספר מספרי נשות חבורתו: פלורינדה דונר וטאישה אבלאר, וככל הנראה להן בלבד.

מתברר שהוא בכל זאת הוסיף המלצה קצרצרה לספר של מישהו אחר, מישהו אשר לכאורה איננו שייך לעולם הטולטקי, אבל שייך לעולם השמאניזם.
הכוונה היא לספר:
"דרכו של השמאן: מדריך לעוצמה ולריפוי.
Harner, Michael (1980) The Way of the Shaman: a Guide to Power and Healing 

כפי הנראה, לא תורגם לעברית.
הנה ההמלצה:
"Wonderful, fascinating… Harner really knows what he's talking about."
CARLOS CASTANEDA

"...הוא באמת יודע על מה הוא מדבר".
עם אמירה כזו, איננו רשאים להתעלם מהספר.

בקרוב אציע בבלוג כמה תובנות והרהורים לגבי "שָבּוֹנוֹ", ואולי אפילו ארכזם בקובץ נפרד ואעלה לאתר. בעיקר כאלה הנוגעים לניסיון "לגייר" אותו לעולם הטולטקי.


**************
www.toltec.co.il
*

הערות ותוספות

19.2.19

do it again
ואחריו - rock with you גם מצוין.
אין לי אפליקציה כדי לזהות את המבצעים אז נקבל את זה עם כל הדיבורים.
============== 
20.2.19

שבע כוחות נקביים.
מתאים גם לאווירת "שבונו".


============== 
21.2.19

אני משהה בינתיים את ההתייחסויות שלי ל"שבונו", עד "שהאוויר יהיה קצת רווי במילותיו",
וממשיך ב"פרפראות:
ציינתי בפוסט הנ"ל שקסטנדה הקדיש המלצה קצרצרה (נדירה) לספר שלכאורה אינו חלק מהעולם הטולטקי, לספרו של מייקל הארנר משנת 1980 "הדרך של השמאן". ספרו נכנס בכך לרשימת קריאת החובה שלנו, אבל לא בעדיפות גבוהה מאד. יש חומר  דחוף יותר, וכדאי שכאשר ניגש לקרוא את ספרו נהיה מסוגלים לעמוד על נכונותה של האמירה של קסטנדה, ולהפיק את תוספות המידע לתפיסה הטולטקית שיש בו.
מייקל מת לפני שנה בגיל 88. יש ביוטיוב כמה סרטונים שלו, האמת שקשה להבין את הדיבור שלו  כי הוא זקן ומדבר חלש. התחלתי לצפות באחד מהם ונתקלתי באמירה שמהדהדת עם פרשנות שהצעתי בעבר:
הוא מספר על ההתנסות שלו באַיַוַוסקַה ואומר שהכנת המשקה נעשית משני צמחים (כמדומני) ו... הם חייבים לגדול במקום טבעי (כלומר, אי אפשר לגדל אותם במקום שאתה בוחר ולצפות לאפקט המתאים). דיברתי בעבר על כך שכשעץ או שיח גדלים בחורש טבעי, זה אומר משהו על סוג הרצועה הלא-אורגנית הנוכחת באותו שטח (האלוהות, בטרמינולוגיה קדומה).

משהו אחר,
בסרטון הבא מצולם ניסיון שוד שנכשל ואחד השודדים החמושים נאלץ לאפשר לגופו להשוות את הטמפרטורה שלו לטמפרטורת החדר. סיפור עם הפי אנד.
בסמוך לכניסתם של שתי החלאות לחנות מופיעות שתי צלליות, האחת אחרי השנייה, הנעות בכיוון הפוך, כשהן גם כן חבושות קסדה.
אני לא פוסל שמדובר בהשתקפויות כהסבר לתופעה, בהחלט אפשרי, אם כי ההשתקפות השנייה מופיעה אחרי שהם כבר אינם בחוץ, אלא בחנות.
אפשרות אחרת שמציעה את עצמה למיינד שלנו: ייתכן שמדובר במה שנקרא בספרות שלנו "צללים".
מהשנייה ה-44 ואילך במשך שניות אחדות.
חומר למחשבה.

============== 
22.2.19

אפשרות שלישית (סינתזה של השתיים): השתקפויות (המצייתות, לכאורה, לחוקי האופטיקה, הפיסיקה) הן צללים.
גם בעיניכם האופציה הזו מוצאת חן? :)
זו דוגמה לדעתי לסוג השוֹק שנקבל כאשר האמיתות הטולטקיות יובהרו עד הסוף, קרי הישויות שתמיד סברנו שהן חסרות כל ייצוג במציאות המוחשית, שייכות למימדים אחרים של המציאות, נוכחות כאן במלוא זִיוַן - תרתי משמע.

המוסיקה הבאה היא משנת 1981, והיא כל כך מאפיינת את התקופה ההיא, שבלי להרגיש נעשתה רחוקה. אבל, תזכורת להֶבֶל שהזכרתי לא מזמן, הסֶדֶר הזמני, ועל כן גם המרחק הזמני, הוא צורת ארגון של הנתונים של המיינד הטפילי, והמרחק מההווה לכל נקודה אחרת בזמן הוא בעצם אותו מרחק.
ובניסוח טולטקי, "בקשב השני אין האצלות של הזמן".

                                you are just a memory   
זו התקופה שבה פלורינדה כתבה את "שבונו" (יצא ב-1982)
הסרטון מעורר בי את ההשוואה לריקודי פלורינדה עם האינדיאנים בג'ונגל :)
אם יש בסרטון "מעברים קסומים", הם שייכים לעוצמה האחרת, זו שאליה שייכ(ת) עשב השטן.

שבת שלום.
============== 
22.2.19

בוקר טוב, ויאטנם.
(הרקלייטוס "האפל", פילוסוף קדם סוקרטי, אמר "הכל מלחמה", לא? ואני, הקטון, סבור שהתפישה הטולטקית מאשרת קביעה זו)

עם צאת "שבונו" לאור בעברית, בעצם כיסינו את כל הפרסומים של פלורינדה דונר:
3 ספרים, ו-2 ראיונות.
כולם מתורגמים לעברית ביוזמת הוצאת טולטק.
מה לא הייתי נותן כדי לקרוא עוד כמה ספרים של פלורינדה 😊

מעניין שגם לטַאישַה אבלאר היו בדיוק שני ראיונות.
מקרי?
 do me a favour :)
אחד מהם תורגם לעברית. השני עדיין לא.
וישנו גם הספר האבוד של טאישה ("יקוש הכפיל") שעדיין מוגדר כנעדר.

תרגומי הראיונות נמצאים באתר הוצאת טולטק.

ישנו מאמר שפרסמה עיתונאית ב-The Los Angeles Times ב-1983, מאמר המבוסס על ראיון קצר שפלורינדה העניקה בנוגע ל"שבונו". אביא אותו במסגרת עוד כמה פרסומים בעולם האקדמי שתקפו את האותנטיות של "שבונו".
אחת הביקורות, כפי שכבר אמרתי, מציבה מבחן מיון חד ואכזרי על דרכינו:
אם את/ה מקבל את הביקורת - את/ה בוחר להאמין במדע, 
אם את/ה לא מתרגש ממנה, אתה ראוי להמשיך בדרך הכישוף.

היה לנו ברור, לי לפחות, שישנם מבחנים חדים כאלה המפסיקים באבחת חרב אחת את המשחקים, את הריקוד בשתי חתונות, את הפסיחה על שתי הסעיפים, ודורשים ממך להחליט אם אתה מאמין למדע או למכשפים. זהו לדעתי מבחן כזה.
אסוציאציה: ב"להתעורר אל החלום" קסטנדה מבקר את פלורינדה הצעירה (כמובן) על שהיא בעצם עומדת על סף הדלת לעולם הכישוף ועדיין לא ממש החליטה להיכנס במלואה לתוכו. היא בוחנת האם כדאי לה להיכנס לעולם זה, האם הוא יועיל לה (כדאיות המוגדרת על פי המיינד החברתי/טפילי).
אי ההחלטה שלה, כפי שאני מתרשם מדבריו (על פי זיכרוני), עומדת בעוכריה וחוסמת את אפשרות התקדמותה.
============== 
24.2.19

התמונה הבאה היא של ריקוד השמש, כנראה. (לפחות היא מופיעה בחיפוש בגוגל-תמונות בקטגוריה זו).
ואני תוהה, האם מעגל הנוצות שעל הגב אינו מייצג את השמש, ובעת ובעונה אחת את נקודת המאסף?


ב"שבונו" נפגוש במשמעות חדשה לשמש (ללא ריקודים לשמש).
וגם לרעם ולברק.
============== 
24.2.19

נלך עוד קצת אחורנית בזמן (כלומר, בקשב הראשון), לשנת 1978.
you make me feel like a king
מדובר כנראה בעוצמה מהסוג של עשב השטן (מטפחת אותו ולבסוף פונה כנגדו ומחסלת אותו. דרך ללא לב).


==============
25.2.19

אחת הביקורות כנגד הספר "שבונו" (לא זו שמאלצת אותך להחליט אם אתה מאמין למדענים או למכשפים) הייתה שיש יותר מדי דמיון לספר שכתב אנתרופולוג איטלקי בשנת 1965 ותורגם לאנגלית ב-1970, בו הוא מתחקר אישה לבנה, שבהיותה ילדה, בערך בגיל 11-13, בשנות השלושים של המאה הקודמת, נחטפה על ידי אינדיאנים משבט היאנוממה וחייתה איתם במשך 20-24 שנים. התחתנה שם פעמיים, ילדה 4 ילדים, ברחה כמה פעמים וחייתה לבדה ביער וגם עם כמה קבוצות שונות.
הספר נקרא:
The narrative of a white girl kidnapped by amazonian indians
נכתב על ידי האנתרופולוג:
Ettore Biocca

קראתי חלק מהביקורות הטוענות לדמיון בלתי סביר בין הספרים. טענות לא משכנעות כלל.

אני חושב שכדאי לקרוא את הספר הזה מסיבה אחרת.
יש בו מידע נוסף על ההֶקוּרוֹת, אותן ישויות חסרות גוף המתערבות בחיי האינדיאנים, ושמאנים עשויים להשיג שליטה עליהן. אחת המשימות הכי חשובות לדעתי היא למצוא את המקבילה לישויות אלה בספרות הטולטקית, ואחר כך למזוג את הידע אודות ההקורות לידע אודות מקבילותיהן.
החיסרון הגדול של הספר, כנראה, הוא שהמידע הוא לא ישיר, אלא על פי הדיווח של אותה אישה, וכאישה היא לא אמורה להתעסק עם הֶקוּרוֹת. הֶקוּרוֹת לא באות אל נשים, שלא לומר מתרחקות מהן, אלא אם הן שמאניות.
האם פלורינדה, כאישה, הייתה במגע עם ההקורות?
התשובה בספר :)

בינתיים מצאתי ברשת רק את הגירסה האיטלקית. יש עותקים של הספר באנגלית בכמה ספריות אוניברסיטאיות בארץ, אבל עד שאגיע לשם, מים רבים יזרמו באמזונס.
============== 
25.2.19

יום חמישי הקרוב, ה-28.2.19, הוא יום עוצמה.
============== 

יום שישי, 8 בפברואר 2019

שָבּוֹנוֹ - ציר הלידה האחרון


גל הנוסטלגיה נמשך.

Long ago and also far away

ראיתי עותק לדוגמה, "בשר ודם", של "שָבּוֹנוֹ" בבית הדפוס, וזה אומר שבשלב זה יהיה קשה לכוחות החושך לסכל את הופעתו, אם כי לא עד כדי כך קשה. אז לא נאתגר אותם. :)
(האם כוחות החושך אורבים בפתחיהן של הוצאות לאור? 😊)
אחרי שהוא ייצא לאור, אכתוב אולי מעין מאמר (או אוסף הבלויות - מחק את המיותר) שירכז כמה תובנות שלי מקריאתו, בדומה למאמר שכתבתי בזמנו בעקבות "חלום המכשפה". או שאסתפק בכמה פוסטים, בִּמקום.

בפוסטים אתייחס גם לביקורות שנכתבו על ידי אנשי אקדמיה על הספר.
המסע של פלורינדה לוונצואלה היה בראש וראשונה משימה שהטילה עליה פלורינדה המבוגרת, מורתה (ואמה האנרגטית) בתחום הכישוף, ובו זמנית גם עבודת מחקר שדה אנתרופלוגית בנושא של פרקטיקות ריפוי.
חלק ממחקרה נערך בביתה של דונה מרסדס, ותיעודו מופיע ב"חלום המכשפה". עיקרו נוגע לעולם הכישוף ולמושג הגורל (צללי המכשפה" הם הכוחות שבאמצעותם נכתב או מתומרן הגורל). המטרה העיקרית של הספר, לדעתי, היא השלמת הידע הטולטקי.
מביתה של דונה מרסדס היא נכנסת לג'ונגל למשך מעל שנה וחיה בעולם כישוף אחר. מסע זה בג'ונגל הוא נושא הספר "שבונו".
לדעתי, גם ספר זה מטרתו הראשונה היא השלמת הידע הטולטקי.
את המטרה המוצהרת - מחקר אנתרופולוגי אקדמי - היא כנראה זנחה, כי ככל שאני זוכר היא לא הגישה בסופו של דבר את עבודת המחקר לאוניברסיטה לצורך הערכה וקבלת התואר דוקטור.

הביקורות האקדמיות הן על הספר "שבונו".
אחת הביקורות היא copy paste של ביקורת שהוטחה כנגד ספרי קסטנדה.
זו לדעתי ביקורת שמפרידה בצורה חד משמעית בין אנשי מדע למכשפים.
אם את/ה מקבל אותה אתה איש מדע, ואם לא אתה הולך בדרך הכישוף. מבחן אכזרי וחד משמעי :)
אדון בכך לכשנתעסק בזה.

האופן שבו תומרנה פלורינדה בשטח לביתה של דונה מרסדס ואחר כך לג'ונגל, הוא גם נושא מעניין בפני עצמו, וגם די מפורט. האם פלורינדה, דון חואן (והשושלת כולה, הייתי אומר) היו שולחים אותה סתם לבחור לעצמה מקומות ואנשים סתמיים לצורך מחקרה?
(תשובות על גבי גלויות)
כניסתה לג'ונגל תומרנה על ידי כוחות הגורל (?) שנים רבות קודם לכן.

הנה הקטע מ"חלום המכשפה", סוף הפרק הראשון, בו מוצבת בפני פלורינדה המשימה לצאת לוונצואלה. השיחה היא בין שתי הפלורינדות, החניכה והמורה.

"עבור נשים, המסע הרוחני של חיפוש אחר ידע הוא בהחלט דבר מאוד מוזר," אמרה לי פלורינדה פעם. "אנו צריכות לבצע תמרונים מוזרים."
"מדוע זה כך, פלורינדה?"
"משום שלנשים לא באמת אכפת."
"לי אכפת."
"את אומרת שאכפת לך. למעשה לא אכפת לך."
"אני כאן איתך. האם זה לא מוכיח את האכפתיות שלי?"
"לא. מה שקורה זה שאת מחבבת את הנגואל. אישיותו כובשת אותך. גם אני בעצמי כזו. נכבשתי על ידי הנגואל הקודם; המכשף המקסים ביותר שהיה מעולם."
"אני מודה שאת צודקת, אבל רק באופן חלקי. אכפת לי באמת מהמסע הרוחני של הנגואל​​."
"איני מפקפקת בכך, אבל זה לא מספיק. נשים צריכות תמרונים מסוימים על מנת להגיע אל גרעין עצמן."
"איזה תמרונים? על איזה גרעין של עצמנו את מדברת, פלורינדה?"
"אם יש משהו בתוכנו שאנו לא יודעות אודותיו – כגון: משאבים חבויים, אומץ וערמומיות שלא ידענו עליהם, או אצילות הרוח נוכח כאב וצער - הוא ייצא החוצה כאשר נתקל בלא-ידוע כשאנו לבדנו, ללא חברים, בלי גבולות מוכרים, ללא תמיכה.
"אם שום דבר לא ייצא מאיתנו בנסיבות אלה, זה בגלל שאין בנו דבר. ולפני שתאמרי שבאמת אכפת לך מהמסע של הנגואל, קודם כל עלייך לברר לעצמך אם יש משהו בתוכך. אני דורשת שתעשי זאת."
"אני לא חושבת שאני טובה כשבוחנים אותי, פלורינדה."
"השאלה שלי היא: האם את יכולה לחיות מבלי לדעת אם יש משהו החבוי בתוכך?"
"אבל מה אם אני אחת מאלה שאין בהן דבר?"
"אם זהו המקרה, אז אצטרך לשאול אותך את השאלה השנייה שלי: האם את יכולה להמשיך להיות בעולם שבחרת בו, אם אין שום דבר בתוכך?"
"כמובן שאני יכולה להמשיך להיות כאן. הרי כבר הצטרפתי אלייך."
"לא, את רק חושבת שבחרת בעולם שלי. לבחור בעולמו של הנגואל, לא מספיק להגיד שבחרת. את חייבת להוכיח את זה."
"איך לדעתך אני צריכה לעשות זאת?"
"אתן לך הצעה. אינך צריכה לפעול על פיה, אבל אם תחליטי שכן, עלייך ללכת לבדך למקום שבו נולדת. אין דבר קל מזה. לכי לשם וקחי סיכון, יקרה אשר יקרה."
"אבל ההצעה שלך איננה מעשית. אין לי הרגשה טובה ביחס למקום ההוא. לא עזבתי בטוב."
"אדרבא, הסיכויים יהיו כנגדך. זו הסיבה שבחרתי את ארצך. נשים לא אוהבות להיות מוטרדות יותר מדי. אם הן נאלצות להיות מוטרדות בעניינים כלשהם, הן מתפרקות לחתיכות. הוכיחי לי שאת אינך כזו."
"מה את מציעה שאעשה שם?"

"היי את עצמך. בצעי את העבודה שלך. אמרת שאת רוצה להיות אנתרופולוגית. היי כזו. מה יכול להיות פשוט יותר?"


לאחר שני הספרים הללו, אנו נמצאים אולי במקום שבו נוכל להשיב על השאלה:
מהו הדבר שנמצא בתוכה, אותה "נשמה יתרה", שלצורך חשיפתו/גילויו היא יצאה למסעותיה בוונצואלה?
השאלה המקדימה, "האם יש בה בכלל משהו חבוי שמצדיק את הישארותה במסע הנגואל" מקבלת תשובה מהעובדה הידועה שהיא נשארה בעולם זה.


שבת שלום.

**************
www.toltec.co.il
*

הערות ותוספות

8.2.19

שיר יפה של לאה גולדברג

בים האפל של המודעות, כן?
אפרופו שירה, ב"שבונו" ישנם כמה שירי כישוף.
============= 
8.2.19

מנגינה טובה.
טובה למה?
זו שאלה של צייד. הלוחם לא מחפש בעולם דברים מסוימים שיענו על צרכיו, שיחזקו את מעמדו בשרשרת המזון, שיגדילו את רכושו...
הלוחם לא צריך שום דבר. אינו תלוי בדבר או בנסיבות.
אני חושב שיופי והרמוניה, הם דוגמא/ות לדברים שהלוחם מעניק להם את תשומת לבו. קראנו שהרמוניה היא מה שהנגואל מוריד מהרוח ומעניק לעמיתיו.


============= 
9.2.19

אמרתי לעיל שאולי אחרי שני הספרים נוכל להציע תשובה לשאלה מה יצא ממנה נוכח הלא ידוע.
לי יש הצעה. אבל לא אומר אותה כעת כי אין טעם. היא מופיעה פעם ב"חלום המכשפה" ופעם ב"שבונו".
בנוסף, קסטנדה גם עבר מבחן דומה. היכן?

הנה הקטע, מתוך "כח השקט", מבחן הרצועה הלוחצת שהונחה על צווארו וקשרה אותו ככלב לעמוד בחצר:

"We tied you down," don Juan went on, "because we wanted to know whether you are sweet or patient or ruthless or cunning. We found out you are none of those things. Rather you're a kingsized indulger, just as I had said. "If you hadn't indulged in being violent [...]
"You can't be taught, then, to be violent or obtuse. You already are that. But you can learn to be ruthless, cunning, patient, and sweet."

(מתוך הפרק: "ארבעת מצבי הרוח (moods) של הייקוש") 

כלומר, מקסטנדה יצאה התמכרות לאלימות. האיכויות שהם קיוו שיגיחו ממנו באותו מבחן דומות לאיכויות שמזכירה פלורינדה המבוגרת.
============= 
10.2.19

היום, יום ראשון, ה-10.2.19 הוא יום עוצמה.
============= 
10.2.19

שיר על העפרוני, משנת 1968.
ראינו שציפור השיר "שַחַרוּר" היא אחד הגופים שבהם מופיעה המכשפה הקטלנית  לה-קטלינה.
ב"שבונו" זוכה יונק הדבש לתשומת לב רבה. אמנם גם ציפורים אחרות, אבל בדרגה פחותה.


חסרה לי במקהלה אישה אחת, יש שם רק 6 😊


בלי גירסת ג'אז לא נצא ידי חובתנו.
ואם לא ג'אז, אז לפחות גרסה אינסטרומנטליסטית.


============= 
13.2.19

מבלי לקלקל את הסיפור "שבונו", ללא spoiling, הנה משפט אחד המתייחס לתפישת העולם של אותם אינדיאנים.

אתמול ומחר, הם אמרו, הם לא מוחלטים, הם כמו חלום מעורפל; שבריריים כמו קורי עכביש, הנעשים גלויים רק כאשר פס של אור שמש חודר דרך העלים.

בעיניי זה כל כך עמוס בסמליות טולטקית.
האצלות הנשר (=קורי העכביש הנ"ל) נעשות גלויות, כלומר ממשיות, כאשר נקודת המאסף מזריחה אותן, מישירה אותן.
אתמול ומחר הם האצלות שאינן מוישרות/נתפשות (aligned) במציאות הזו, אלא כזיכרון.
"אי המוחלטות" הזו מתבטאת אצלם, כמו גם אצל הטולטקים, בסיפור ההיסטוריה בכל פעם בצורה אחרת, כשהנסיבות של אקט הסיפור מעצבות את הסיפור. (זוכרים את מספר הסיפורים היאקי?)

מעניינת גם ההתייחסות לעַבַר באופן שאינו מייחס חשיבות גדולה לסדר הזמנים, מתי בדיוק אירע מאורע כלשהו, לפני הרבה זמן או מעט זמן, מי לפני מי...
ואני נוטה לחשוב שלאחוז בסדר הזמני של מאורעות העבר זה להיאחז, לדבוק, בקונסטרוקציה של המיינד הטפילי.

אפרופו עכביש, את הספר היא מקדישה לעכביש בעל חמשת הרגלים הנושא אותה על גבו.
זהו נושא גדול, רק אזכיר שבבית המכשפות טוו דון חואן וחבורתו את חלומותיהם:

הבית של המכשפות לא היה מקום חם ובכל זאת היה ידידותי. הוא לא היה בית, ולא משנה כמה ננסה למתוח את הדמיון, משום שהיה בו משהו מוחץ בחוסר האנושיות שלו; בצניעות האכזרית שלו. זה היה המקום בו הנגואל מריאנו אורליאנו והמכשפים שלו טוו את חלומותיהם ובו הם מימשו את תכליתם. מכיוון שעניינם של מכשפים אלה היה חסר כל קשר אל העולם היומיומי, שיקף ביתם את התעסקותם בעולמות אחרים: ביתם היה מדד אמיתי לאינדיבידואליות שלהם, לא כאנשים, אלא כמכשפים.
("להתעורר אל החלום" עמוד 106)

ובאותו ספר "צ'רלי עכביש" היה כינוי לקסטנדה.
כדאי לזכור שמהנוסח האנגלי של ההקדשה, לעכביש בעל חמשת הרגליים, לא ברור שמדובר בזכר דווקא. זה רק התרגום העברי שיוצר רושם כזה.

נ.ב  גם לדונה מרסדס (מ"חלום המכשפה") יש תפיסה דומה לגבי אירועי העבר. הדבר נאמר ב"שבונו".
============= 
13.2.19
מחיקת תולדות החיים (מחיקת ההיסטוריה האישית) היא, לדעתי, אספקט של ויתור על הַסֶדֶר הלינארי הנוקשה של אירועי העבר.
לוותר על הסדר פירושו לוותר על הלינאריות של הזמן.
============= 
14.2.19

על פי ניסיוני עם בתי דפוס, זה אף פעם לא הולך פשוט. תמיד יש אכזבות.
הפעם, נראה שהם שכחו לעדכן את המערכת הפנימית שלהם שהעותק לדוגמה אושר על ידי, ולכן לא טיפלו בהזמנה. היום היה אמור להיות המועד האחרון על פי התחייבותם.
האם "שבונו" היה צריך להישאר ברחם עוד כמה ימים :)
נקווה שבתחילת השבוע הבא תהיה סוף סוף הלידה.

בינתיים, נתענג על השיר: קשה לשחרר את האחיזה 
(שחרור האחיזה, הריחוק הרגשי, הוא מאבני היסוד של התורה הטולטקית)



============= 
15.2.19

עד אמצע השבוע הבא ספרי שבונו יודפסו. זו ההתחייבות החדשה של בית הדפוס.

בינתיים, שאלה:
האם מקור ההאצלות הוא נשר או עיט?
נעזוב לרגע את הטענה שמדובר בדימוי שבו השתמשו המכשפים הקדומים, ומודל של מגנט המושך אליו את נשמותיהם של המתים כרסיסי מתכת (ולא טורף אותם כמו נשר) הוא דימוי מוצלח יותר בעיני דון חואן.

כנראה שהקורא העברי הוא קרבן לבחירה לשונית, או לטעות תרגום, גם במקרה הזה.
[נקודת מאסף במקום נקודת איסוף, מעברים קסומים במקום העברות כישופיות, אם לציין שנים בשליפה]
ב"מעברים קסומים" תורגם אכן כעיט, אבל הבעיה הגדולה היא שהקורא אינו יודע שמדובר במה שהופיע בספרים הקודמים כנשר, וזה אולי עוד יותר גרוע. כבר עדיף היה להישאר עקבי עם הטעות.

הספרים משתמשים במילה Eagle. הספר מתנת הנשר הוא "The Eagle's Gift".
Eagle הוא עיט. עיט הוא טורף ונשר הוא אוכל נבלות. הסיפור על הציד של קסטנדה כילד את מלך נשרים כשהוא שכב במארב בתוך גוויה של חמור (כמדומני), שם אכן מדובר בנשר. ראשית זו גוויה, ושנית נאמר במפורש vulture.

מתוך הוויקיפדיה:
"יש להבדיל בין הנשר (באנגלית: Vulture), שהוא אוכל נבלות, לבין העיט שהוא טורף [Eagle] הבלבול בין שני אלו עתיק יומין, וכבר בעלי התוספות, ממפרשי התלמוד הבבלי, העירו, שהזיהוי של נשר עם "אייגלא" (כך בתעתוק לעברית) הוא שגוי, שהרי בתלמוד נאמר שלנשר אין "אצבע יתירה" (אצבע אחורית) בעוד ל"אייגלא" יש אצבע כזו."

האצבע הנוספת, המופנית לאחור, היא נקודה מעניינת.

אבל, כהערת אגב, לישות-העל הקוסמית דווקא מתאים התיאור של נשר, כי היא לכאורה ניזונה מתודעות המתים, לכאורה היא ניזונה ממתים, ולא טורפת חיים.
למען הסר ספק, זו לא טענה חזקה.

נקודה נוספת המוזכרת בערך שבוויקיפדיה:
"ריקוד העיט: יש מספר ריקודי עם שבהם הרקדנים מחקים את התנועות של העיט. למשל ריקוד קווקזי לזגינקה."

דבר ראשון שקופץ לראש, האם יש קשר לריקוד האחרון של הלוחם?
כזכור, הריקוד של הלוחם הוא במקצב של 3-1.

אפרופו צורות הליכה או ריקוד בספרים שלנו, נתקלנו גם בנתיב ההליכה של הקויוטה, אשר נאמר על מסלול הנסיעה של קסטנדה כאשר הוא הביא את פלורינדה אל עולם המכשפים, כשהמסלול מאופיין ב"תפירה" של הגבול, כלומר חצייתו מצד לצד שוב ושוב.

הנה דוגמה ללזגינקה:

הטריגר שלי לכניסה לשאלה הלשונית, שהיא לגמרי לא רק עניין לשוני, הוא האמירה הבאה, גם היא מהוויקיפדיה:
"עיט הוא שם למספר סוגים של עופות דורסים במשפחת הנציים".

ולמה?
הנץ החמה  😊 ------ השמש היא הפן הפיסי/החושי בעולמנו לנשר (עיט) הקוסמי הטולטקי (זו רק השערה שהעליתי).

גם הפסוקים הבאים מהתנ"ך מעוררים מחשבה באותו כיוון:
- "קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי אַף־דִּבַּרְתִּי אַף־אֲבִיאֶנָּה יָצַרְתִּי אַף־אֶעֱשֶׂנָּה" (ישעיה מ"ו, ו')
- "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים"  (תהלים עב ה)


ועם הזיה חדשה זו אני משחרר אתכם להילכות שבת.

שבת שלום.

נ.ב. ב"שבונו" נפגוש משמעות מעניינת מאד לשמש בהקשר לעולם הכישוף.
============= 
16.2.19

הזכרתי לעיל, כמו באינספור הזדמנויות אחרות, את שחרור האחיזה, הריחוק הרגשי, detachment.
הנה קטע מתוך הספר "חירות" של זהר.

פריצת גבולות המציאות מתרחשת כאשר אדם אינו מזדהה עמה
עוד. אדם אינו מה שהוא תופש כעצמו, מאחר שעל מנת לתפוש
דבר עליו להיות מחוץ לו. על אדם ללמוד להסתכל על עצמו נע
במרחב, חושב מחשבות, מרגיש רגשות ולדעת שהדמות שהוא
רואה וחווה אינה הוא. להבין שדבר ממה שהוא עושה הוא אינו
בוחר לעשות ושאין לו שליטה על המילים היוצאות מפיו. עמדה
זו נוגדת רעיון אנושי בסיסי של לקיחת אחריות, המזוהה עם
הדרך המוסרית לחיים בחברה, רעיון שמקורו בחטא הגאווה של
האדם.
גם כאשר סכין נוטפת דם בידו וגופת אדם שרועה למרגלותיו,
על אדם לזכור שלא הוא שחולל את הרצח. גם כאשר בידו
מבחנה המעידה על תוצאות פורצות דרך במחקר, על אדם לזכור
שלא הוא שפתר את החידה, לא הוא שמחזיק את המבחנה, את
הסכין, או את המכחול שצייר את יצירת הפאר המונחת על הכן.

הפרק כולו נמצא כאן.
האתר שלה.

בעבר הצעתי שההליכה הנכונה (או ההליכה לצד ימין) מביאה אותנו לראות את האוטומט שבנו מתוך ריחוק.
=============
16.2.19

משהו לא ממש קשור לטולטקים,
סידרת סרטונים של זוג שרכש שטח, נדמה לי של 130 דונם, בטקסס. עם אגם קטן והם בונים בו את ביתם משתי מכולות ישנות. הסרטונים מלווים את כל התהליך בצורה משעשעת ולפרטי פרטים של הבנייה, ושל ההפתעות והבעיות הצצות על דרכם.
אני נהנה מהסרטונים. חלום שאחרים מגשימים אותו.
הבנייה עדיין נמשכת בימים אלה.
הסידרה מתחילה כאן.
הבחירה בחיים בטבע, מחוץ למירוץ העכברים, הקונספט נקרא off grid.
=============
17.2.19

אפשר לקרוא לזה גם off greed.
הרעיון בכל זאת נוגע לטולטקים, כי ההמלצה בתורת הטולטקים היא לצמצם את המגע שלך עם החברה. אם כי בשלב מסוים ההמלצה היא הרבה יותר קיצונית.
למה קסטנדה נדרש לנתק את הקשר מחבריו?
כדי שהם לא ישמשו לו נקודת התייחסות. ("צדו הפעיל")
זו כמובן אמירה הדורשת פירוש.
לדעתי, כדי שהציפיות (המפורשות והבלתי מפורשות) שלהם ממנו לא יכתיבו לו את חייו.
=============
18.2.19


באחת ההערות לעיל הבאתי את המשפט הבא מתוך "שבונו":

אתמול ומחר, הם [האינדיאנים בג'ונגל] אמרו, הם לא מוחלטים, הם כמו חלום מעורפל; שבריריים כמו קורי עכביש, הנעשים גלויים רק כאשר פס של אור שמש חודר דרך העלים.

הנה ציטוט מהספרים שלנו שמראה שהתפיסה הזו אודות העתיד (במקרה זה), שהוא אינו מוחלט (עדיין לא החליטו בעניינו 😊), הוא חלק מהתפיסה הטולטקית. הציטוט לקוח מתוך "חלום המכשפה". שיחה בין שתי הפלורינדות, המורה והחניכה:

את רוצה שאומר לך בדיוק מה לעשות במצב עתידי, ומתי לעשות זאת. זה דבר מאד טיפשי לבקש. איך אוכל לתת לך הוראות לגבי משהו שעדיין לא קיים?
(עמוד 19)

וכדי להשלים את הטענה, אי המוחלטות של העבר, כפי שהצעתי לעיל, מתבטאת בין היתר בסיפור ההיסטוריה באופן שונה מההיסטוריה כפי שהיא מוכרת.

בזמן שאנו ממתינים להודעת "בוצע" מבית הדפוס לגבי "שבונו", 
הנה תמונה מעניינת המזכירה עניינים שדובר עליהם כאן לאחרונה:
המשחק הלשוני שבין sun ו-son הוא קוריוז נחמד. 
כדי לבדוק אם הוא קוריוז בלבד או שבאמת בשלב מסוים בהיסטוריה sun הובן כ-son  הדבר יצריך עבודת מחקר שהיא בעיניי בזבוז זמן. 


=============