הפרק היום ארוך מהרגיל, אבל מומלץ!
===========
יחידות אנרגיה אטומות
כאשר קרלוס דיבר על הביצה הזוהרת באחת משיחותינו, הוא אמר שכולנו יחידות אנרגיה אטומות [sealed, חתומות]. עם זאת, קודם לכן הוא אמר משהו שנראה סותר את האמירה הזו: הוא אמר שחשיבות עצמית מרוקנת [drained] את האנרגיה שלנו. ברגע המתאים שאלתי אותו על כך.
"זו בכלל לא סתירה," הוא ענה וחייך. "זוהי רק עוד אי הבנה אחת עקב חוסר ההתאמה [inadequacy, ליקוי] של אוצר המילים שלנו. ואם נצרף לכך את הקושי הרגיל להשתמש במילים וסמנטיקה כדי להתייחס לתופעות של אנרגיה, אתה יכול לקבל מושג עד כמה זה יכול להיות מסובך לפעמים להסביר את הנושאים האלה.
"העובדה היא שהדיבור שלנו הוא באמת חסר מילים המסוגלות לתאר תופעות מסוימות של כישוף. בגלל זה מתרחשות פרשנויות גרועות. כדי לנסות ולהימנע מבעיה זו, שאלתי מילים מכמה [several] שפות ואף יצרתי כמה [מילים] חדשות, אבל המצב חמור יותר ממה שהוא נראה, כי האדם המודרני מאמין שאם אי אפשר לבטא משהו במילים, הוא לא קיים."
כדי לגרום לי לראות שלא הכל יכול להיות מועבר באמצעות שפה, הוא הציג לי מספר מילים שלא היו לו בשבילן תרגום מילולי ונדרש הסברים ארוכים על מנת להבהיר את משמעותן. כדוגמה, הוא אמר שהמושג המזרחי 'צ'י', כאשר הוא מתורגם כ'אנרגיה' מעביר רק חלק מהמשמעות העמוקה יותר שלו. דוגמא נוספת שהוא ציין הייתה שבשפה האנגלית לא היה שום הבדל מהותי בין המילים הספרדיות 'ser' ל'estar', משום ששני המושגים בוטאו על ידי הפועל 'להיות' [to be]. הוא הוסיף כי בכמה מדינות צפוניות אין שווה-ערך [equivalent] למילה 'תשוקה' [passion], מה שאומר שגם אם אנשים הרגישו את הרגש הזה, הם לא היו מסוגלים לבטא אותו. הוא אמר את כל זה כדי לגרום לי להבין כמה קל ללכת לאיבוד במבוך המילים ומשמעויותיהם, שהוא מקור הבלבול [source of the confusion]. הוא המשיך ואמר שברגע הלידה כולנו קיבלנו בירושה [bequest] אנרגיה בסיסית, שהסתכמה בסך כל התשוקה שהורינו השקיעו [expended, הוציאו, בזבזו] במהלך ההתעברות [conception] שלנו.
"האנרגיה הזו נעטפה [encapsulated, כבתוך קפסולה] כחלק ממתנת החיים. זהו כל ההון [capital] שיש לנו; זה מה שאנחנו. עכשיו, מה שאנחנו עושים או לא עושים אתו הוא באחריות האישית של כל אחד מאיתנו.
"התהליך של היות-חי [being alive] הופך את האנרגיה הבסיסית שלנו לתוצר לוואי: התפיסה שלנו, המייצרת ניסיון [experience], מאוחסנת כזיכרון. יחדיו הם מייצרים את המודעות העצמית [self-awareness] הנחשקת [coveted].
"ניתן למדוד את רמת המודעות של האדם במונחים של יכולתו [המנטלית] [aptitude] להיות קשוב [attentive] לעצמו ולסביבתו. תשומת הלב [attention, קשב] היא על כן המרכיב העיקרי [key element] בטרנספורמציה ובהשבחת [enhancement] האנרגיה הגסה למודעות מעודנת.
"צמיחת [Growth] המודעות היא מטרת המכשפים. זו הסיבה שהם כל הזמן מפעילים את תשומת הלב שלהם. הם מעצבים במכוון תרגילים להימנעות מהסחת דעת [distraction]. בעשותם כך הם מגדילים משמעותית את יכולתם להתרכז [concentrate]."
הוא העיר כי הוא גילה שפיסול הוא כלי שימושי מאוד לטיפוח [cultivating] תשומת לב. באמצעות פיסול הוא למד שכאשר מבוטל [cancelled] הדיאלוג הפנימי, אנו נותנים את הטוב ביותר מעצמנו למשימה העומדת בפנינו.
"איך ניתן להגדיל [enlarged] את המודעות?" שאלתי.
"במהלך חיינו, כל אחד מאיתנו מפתח [develops] את האנרגיה הבסיסית שלו בדרכים שונות.
בידיעת החשיבות של שמירה על האנרגיה, לוחמים חוסכים את האנרגיה שלהם וצוברים אותה באמצעות פעולות שהן ללא-רבב. האנרגיה הבסיסית שלהם היא עבורם כמו זרע במצב של שינה, החולם חלומות של שפע [abundance]. בחלומות אלה הוא משחרר [frees] את הפוטנציאל האדיר שלו והופך לעץ פרי מפואר.
"באותו האופן, הלוחמים יודעים שהאנרגיה הפוטנציאלית שלהם יכולה גם היא לצמוח, ולהתרחב מעבר לגבולותיה. תיאורטית, אין גבול להגברת [enhancement] המודעות. היא יכולה להמשיך לצמוח ולצמוח, אולי לנצח. כדי להשיג זאת, כל מה שצריכים הוא חוסר רבב. זו מטרת המאמץ המתמשך של המכשפים בלהיות ללא רבב: הם נלחמים להיות מודעים יותר.
"אבל תיזהר! כי ניתן גם לבזבז את האנרגיה עד שלא נותר דבר."
קרלוס הסביר כי ניתן לכלות [exhaust] אנרגיה באופן לא מודע, מכיוון שזה בדרך כלל קורה לאנשים בידיו חסרי הרחמים של האגו, אנשים המבלים את כל זמנם בירי [firing off] של רגשותיהם ביחסי הגומלין [אינטראקציות] שהם מקיימים.
"במקום לבזבז את חייהם בפיזור עוצמתם האישית במערכות יחסים סטריליות, המכשפים גילו שאפשר לאסוף עוצמה אישית באמצעות מעשים של פיכחון וחוסר-רבב. הם משתמשים באומנות הייקוש כדי לייקש את עצמם, לא כדי להונות אחרים."
הוא אמר את זה עם נגיעה של סרקזם, בהיותו מודע לניסיונות החלשים שלי בכיוון זה. הוא המשיך: "עבור הרואים, למודעות יש מראה של קליפה [shell] אלסטית, שקופה, דביקה, זוהרת [bright] מאוד, היוצרת גלימה [cloak] סביב הביצה הזוהרת [the luminous egg]. היא כמו זוהר עוטף [enveloping brilliance].
"למרות שזוהר [luminescence] זה אמור להיות בשפע, הוא כמעט נעדר במין שלנו [our species]. הסיבה לכך היא שמודעות הנוצרת על ידי החוויה של להיות בחיים מושמדת כל הזמן על ידי השגרתי [the quotidian, היומיומי], על ידי השיגרות שלנו. זהו המחיר שגובה היקום הטורף עבור מתן חיים."
כשהבטתי בו, רעב לעוד, המשיך קרלוס: "היקום גובה מאיתנו מס באמצעות המעופפים, ההיבט הטורף של האנרגיה הקוסמית. אנחנו כמו תרנגולות עבורם; הם רואים אותנו בדיוק כפי שאנו רואים בקר: כמקור מזון. בדיוק כמו שאנחנו מנצלים מינים אחרים, אנחנו נחלבים ונאכלים בלי חמלה מצד המעופפים.
"האם אי פעם אתה תוהה מדוע לאנשים יש עליות ומורדות רגשיים, או קושי לזכור את החלומות שלהם ולפעמים אפילו את הפרטים של אירועי היום הקודם?
"זו [תוצאת] עבודתו של הטורף שמוציא מאיתנו את הטוב ביותר שלנו."
שאלתי אותו כמה אנרגיה נשארת לאדם לאחר ש"חלבו אותו" כך. הוא ענה: "מה שראינו הוא שרמת המודעות אצל אנשים בדרך כלל לא צומחת מעל גובה הבוהן הגדולה. אנו יכולים למדוד את רמת האנרגיה של אדם לפי משך הזמן שהוא יכול לשמור על תשומת הלב [הקשב] שלו מקובעת [fixed]. אתה יכול לאמת זאת בעצמך. התבונן בסובבים אותך ותראה שכמעט אף אחד אינו מצליח להתרכז לאורך זמן. כאלה דפוקים אנחנו כמין!
"גם אם מישהו אכן ינסה להיות קשוב יותר, הוא יכול לעשות זאת רק בקושי, כי המודעות הנצברת בתהליך של היות-בחיים היא באופן קבוע מקוצצת על ידי המעופפים; כתוצאה מכך, זוהר [sheen] המודעות לעולם לא זוכה להתפתח, כי המעופפים לא נותנים לו.
השכל [המיינד] שלנו הוא למעשה המעופף שמייעץ לנו דקה אחר דקה להתנהג כאידיוטים [imbeciles]. זו הסיבה שאנו מבלים את חיינו בבזבוז האנרגיה שלנו על פינוק-עצמי [self-indulgence, התפנקות עצמית] ו[על]התפרצויות [outbursts] חסרות תועלת של אגו. מדוע, לדעתך, כמעט אף אחד לא מצליח לעצור את הדיאלוג הפנימי? זה לא אמור להיות כל כך קשה למין מודע כמו שלנו; עם זאת, הטורף שאוכל [consumes, מכלה] אותנו משאיר לנו רק מספיק מודעות כדי לשמור אותנו בחיים."
"ואיך הם אוכלים אותנו?" שאלתי כשגוש בגרוני.
כשהוא מחקה את הטון הכפוי של קולי, ענה בבדיחות: "הם אוכלים אותנו עם סכין ומזלג".
הוא צחק מכל הלב, ואז הוסיף בנימה רצינית יותר: "הם אוכלים את האנרגיה שלנו בכל פעם שהיא מתפזרת בצורה של רגשות והרגשות [feelings and emotions]."
"כל סוג של רגש?" שאלתי.
"כמובן. רגשות פועלים כמפלטי [ejectors] אנרגיה ותמיד ישנו מעופף בסביבה, מוכן לנצל [זאת].
זה נכון לכל סוג של רגש שאנו מייצרים. בין אם זה אהבה, שנאה, דחייה או רוך, עוצמת [intensity] האנרגיה נפלטת חזיתית מתוך הסיבים של הביצה הזוהרת בצורה של גלים. האנרגיה הנפלטת [expelled] היא מה שהמעופפים אוכלים [consume, צורכים].
השימוש שלנו באגו כחזית באינטראקציות [יחסי גומלין] שלנו עם העולם מאלץ אותנו להמשיך ולכלות את האנרגיה שלנו. בכל פעם שלמישהו יש התקף זעם [tantrum], אתה יכול להיות בטוח שיש מעופף בסביבה כדי לנצל בזבוז כזה. אותו דבר קורה כאשר רגשות חזקים מתעוררים במהלך תחרויות ספורט, או כאשר אנו הולכים לקולנוע או לתיאטרון בהם עולים בנו רגשות של פחד, חרדה, אהבה, רוך וכדומה. גם רגשות אלה מושכים את האוכלים [eaters]. לכן, מכשפים ממליצים על השקעה [investment] במקום בידור [entertainment].
"אנחנו באמת תחת אש צולבת. החברה והדרך בה אנו חיים מתוכננים כך שניתן יהיה כל הזמן "לחלוב" [milked] אותנו. בתגובתנו [reacting] לעולם, אנו מרוקנים [drain] את המסה הזוהרת שלנו, את האנרגיה היקרה שלנו של המודעות העצמית. באופן כללי, מה שנשאר, בקושי מספיק לנו כדי לתחזק את חיי היום-יום שלנו.
"זו הסיבה לכך שאנשים חיים כמו שהם חיים. הם כמו רובוטים [automatons]: הם קמים והולכים לעבודה כדי למכור את הזמן הטוב ביותר בחייהם למי שמציע את ההצעה הגבוהה ביותר [the highest bidder] [עבורו] בתמורה לאמצעים [שיאפשרו] להמשיך לחיות למען המטרה היחידה של להיות מסוגל להמשיך לעבוד כדי לייצר עוד אנרגיה לטובת הצד השלישי. זהו באמת מעגל קסמים נורא. קשה מאוד לשבור אותו".
בתשובה לשאלתי האם זה אפשרי לאדם רגיל להבין את האמת אודות מצבו, קרלוס אישר כי ניתן תיאורטית להגיע למצב של אדישות רגשית [emotional indifference] כלפי עצמך באמצעות חשיבה [reasoning] והגעה למסקנות לגבי סדרי העדיפויות האנרגטיים שלנו. אולם בפועל, אין דרך שאדם המסובך [embroiled] בהקשר של התמעטות הזוהר [within the context of luminosity deterioration] יוכל להגיב בזמן.
"אנו לעולם לא נמצא מספיק אנרגיה. אנו תמיד נהיה צעד אחד מאחורי הפעולה הדרושה", הוא ציין.
"אז מה אנחנו יכולים לעשות?" מלמלתי.
"מאחר שאנו יכולים לסמוך רק על המשאבים שלנו, יש לנו רק אפשרות אחת: לשמר [preserve] את האנרגיה שאיתה נולדנו. לוחמים ללא-רבב לא צריכים אף אחד שידריך אותם, משום שחיסכון באנרגיה הופך למובן מאליו [self-explanatory, מובן מעצמו] למי שמנסה להיות מודע יותר".
"אז המעופפים צורכים את האנרגיה הבסיסית שלנו?" שאלתי. רציתי לדעת אם הטריפה של המעופפים פגעה באופן בלתי הפיך באנרגיה שלנו, או שאנו יכולים להפוך את התהליך.
הוא הסביר: "בנסיבות רגילות, תהליך של טריפת האנרגיה יכול בהחלט להתהפך [be reversed, להפוך את כיוונו] כך שנוכל לשחזר [recover] את מלוא הזוהר שלנו. זה אפשרי משום שמה שהמעופפים צורכים הוא לא האנרגיה הבסיסית ככזו, אלא האנרגיה שמעובדת והופכת לרגשות והרגשות. זה מה שנפלט ממסת האנרגיה שלנו כשאנחנו יורים את הרגשות שלנו. האנרגיה הבסיסית נשארת בתוכנו כמו שורש עץ החיים. כפי שכבר אמרתי, האנרגיה הזו חתומה [sealed, אטומה]".
שתקנו למשך כמה רגעים. ראשי הסתחרר; ההשלכות של מה שקרלוס אמר היו אסטרונומיות. הוא חזה [anticipating, הטרים] את מחשבותיי והמשיך:
"האנרגיה קיימת כדי שננצל אותה. היא כמו אש שהלהבה שלה, לאחר שהוצתה, אפשר רק להשתמש בה או לבזבז אותה. ללא-רבב פירושו שימוש באנרגיה כדי ליצור יותר מודעות. ב[מסגרת]תהליך זה, הלוחם תמיד בוחר את הדרך בכל צעד ממנו הוא נהנה [enjoys], כשהוא חי באינטנסיביות כל דקה, כי הוא יודע ששלהבת החיים אינה נצחית.
"אנחנו באמת שקועים [immersed, טבולים] בעולם של מסתורין [תעלומות], וההנאה הגדולה מכל היא לחשוף את [unveil, להסיט את הפרגוד/הווילון מעל] התעלומות הללו אחת אחרי השנייה, כמו כשאדם הוא ילד והכל חדש ותוסס [vibrant, רוטט]. כך אנרגיה שנחסכה [saved, או הוצלה] מאפשרת לנו לבצע קפיצות ארוכות יותר ויותר בכל פעם, עד שבסופו של דבר אנחנו ממריאים ועפים.
"האפשרויות עבור אלה שמצליחים לחסוך [save, או להציל] אנרגיה הן באמת יוצאות מן הכלל [extraordinary], משום שהם יכולים להגיע לנקודה שבה המודעות שלהם עולה לרמות בלתי-נתפסות [inconceivable, שלא ניתן להעלותם על הדעת] לאדם הממוצע. למעשה אפשר להגיע כך למודעות מלאה [total]”.
**********************
מוסיקה
