הקפיצה לתהום - הבהרות לאירוע מתוך ספרה של טאישה

אירוע הדאייה המופשטת של טאישה הוא בעצם המקבילה אצל הנשים, כנראה יוקשות, לקפיצה לתהום של הגברים.
דונה סולדד אומרת שנשים לא צריכות לקפוץ לתהום כי התהום נמצאת בתוכן.

הנה מה שאומר קסטנדה על הקפיצה בתחילת "הטבעת השנייה של העוצמה".

"upon jumping into the abyss I was going to become pure perception and move back and forth between the two inherent realms of all creation, the tonal and the nagual.
In my jump my perception went through seventeen elastic bounces between the tonal and the nagual."

(ממש בתחילת ההקדמה)

כלומר הקפיצה כללה הלוך ושוב, 17 פעמים, בין הטונל והנגואל.

בספרה של טאישה. 

אמיליטו לטאישה:

"You were supposed to cross the chasm gently and harmoniously and wake up your double to full awareness in the left hallway." 

("מעבר המכשפים", עמוד 238)

chasm = abyss. כלומר טרמינולוגיה שונה.

למה?

כי אין מתנות חינם :)

מדוע הלוך ושוב, ומדוע 17 פעמים?

התשובה נמצאת אצל טאישה:

"I [Taisha] was supposed to shift my awareness back and forth between my body and my double. This shifting was to have erased all the natural barriers developed through life; barriers that separate the physical body from the double. The sorcerers' plan, he said, was to allow me to get acquainted with all of them in person since my double already knew them." 

(שם)

ניתן להסיק שכל הלוך-ושוב כזה מוחק מחיצה שנוצרה במהלך החיים בין הגוף הפיסי והכפיל. לכן נדרשות 17 תנועות כאלה.

איך להבין את המשפט האחרון: "תכנית המכשפים הייתה לאפשר לי להתוודע לכולם פנים אל פנים"?

כלומר, מה הקשר בין מחיקת המחיצות וההיכרות עם המכשפים?

התשובה נעוצה במספר המכשפים שבחבורה.

באופן "מקרי" גם מספרם הוא 17.

"At the moment of leaving the world when the new Nagual woman is with them, the Nagual's number is seventeen."

("מתנת הנשר" פרק 9) 

הערה צדדית,

אני חושב שמספר החיבורים בין הגוף והכפיל הוא 18. כאן נאמר שמספר המחיצות הוא 17, לא מספר החיבורים. 

למה 18?

זוכרים את שני מעגלי האבנים, האחד על גבעה במדבר (מה שכיניתי "גבעת השושלת") וממעגל זה, בן 18 אבנים, נזרקו לתחתית הגבעה 18 אבנים, מהן נבנה המעגל התחתון?

כמדומני מופיע ב"מסע לאיכטלאן".

הערה צדדית נוספת: על פי המודל שהצעתי יש 15 לוחמים בחבורה, המכילה נגואל-גבר ושתי נשים נגואל). 17 הוא המספר של הלוחמים שעזבו יחדיו, זה לא אומר שזה מספר החברים בחבורה.

האם ספרה של טאישה עוזר לנו להבין את הקפיצה לתהום?

זו שאלה קלה ולכן תזכה את הפותרים-נכונה בגורנישט :)

אסיים בחידה קלה.

מה מזכירה לכם התמונה הבאה?

הכיתוב למטה אינו קשור לעניין.

רמז, אמיליטו שהוזכר לעיל.

חלק ב של החידה, קשה יותר, אבל עדיין מופיע במפורש: מה הייתה המטרה של העניין?
גם פתרון זה יזַכֶּה בגורנישט, אם כי לא באותו אחד שיקבלו הפותרים-נכונה של החלק הראשון.
חלק ג: מה משמעות הדבר, איך להבין את התשובה לחלק ב?
הפרס לפותרים נכונה של חלק זה אמור להיות כה גבוה, שמכיוון שאין ביכולתי להעניק להם אותו, בפועל גם הם יקבלו גורנישט.

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

31.5.19

הצעתי בעבר שהאירוע המקביל לקפיצה לתהום אצל פלורינדה, שהיא חולמת, היה הטבילה בבריכת המכשפים. 

בעצם שיא האירוע היה באותה בריכה. ההליכה לשם הייתה חלק ממנו.

================ 
2.6.19

הקשר בין הלוחמים לבין המחיצות (שבין הגוף הפיסי והכפיל), מספר שניהם הוא 17, נרמז בקטע הבא, המופיע שני עמודים לפני שני הציטוטים הראשונים שבפוסט:

"Whoever came to see you [בחנות הספרים]," Emilito went on, "always pulled your double, so you have only a vague dreamlike memory of us with the exception of Nelida. You know her as you know the back of your hand." 

(בעברית עמוד 236)

עוד נקודה הדורשת דיוק, והיא לא מדויקת לא בתרגום של הספר ולא בפוסט שלי, ועכשיו אתקן זאת:

The sorcerers' plan, he said, was to allow me to get acquainted with all of them in person since my double already knew them.

(הציטוט השני לעיל, עמוד 238 למטה בספר העברי)

in person תורגם בספר "באופן אישי", ואני נזהרתי מלומר בגוף הפיסי, וחמקתי מהכרעה על ידי "פנים אל פנים". הנכון הוא לדעתי, לפגוש את הלוחמים בגוף הפיסי, ראשית כי זהו המובן המקובל של הביטוי הנ"ל, ושנית: כי המפגש שלהם עם הכפיל שלה כבר התרחש ביניהם.
זה גם מרמז, כנראה, על כך שההלוך ושוב שלה בין הגופים יסתיים בגוף הפיסי. 
כיוקשת, לעומת חולמת, זה צפוי.
================ 
2.6.19

כמה תיקוני תרגום בספר של טאישה:
כולם בעמוד 239:

"The sorcerers' crossing consists of shifting the awareness of daily life, which the physical body possesses, to the double," he replied: "Listen carefully. The awareness of daily life is what we want to shift from the body to the double. The awareness of daily life!"

 הדגשתי באדום כי זה חשוב. אמיליטו גם הדגיש וגם חזר על כך 3 פעמים, אז זה כנראה באמת חשוב, על כן, במקומות כאלה חשוב באופן מיוחד לדייק בתרגום.

בספר זה תורגם: "המודעות הרגילה של הגוף". מכיוון שהנוסח המקורי יכול לציין גם את המודעות של העירות, או של שעות היום, הייתי במקרה זה מוסיף הערת שוליים עם הביטוי המקורי.

מודעות זו היא בבעלות הגוף הפיסי ולא "נמצאת בגוף הפיסי", כפי שתורגם. המילה possesses עשויה לרמוז גם על בעלות מסוג של דיבוק, כמו רוח חסרת גוף המשתלטת על מישהו או מקום. 

למרות שדווקא מקרה זה הוא לכאורה הכי ברור שבאפשר שלא מדובר כאן במובן מהסוג השני, שהרי הגוף הפיסי אינו רוח (חסרת גוף), מכיוון שאנו נמצאים בתפישת העולם הטולטקית, לכן אני אומר: אין לפסול את הפרשנות הזו מראש, או לא לוותר על הרמז הזה.

בתחתית העמוד, "להוציא לאור את הכפיל" - המילה "לאור" היא מיותרת. יש למחוק אותה !!!

במקור: To draw out the double

אפשר לשער שהיא השתרבבה כי תוכנת המחשב הציעה את התוספת באופן אוטומטי והמתרגמת בלי כוונה אימצה אותה.

אלה רק כמה עניינים שצדו את עיני, או את תשומת לבי (מחק/י את המיותר).

================ 
3.6.19

מתוך "הטבעת השניה של העוצמה":
"[בניניו:] "הנגואל וחנארו עיצבו אותנו באופן שלכל אחד מאיתנו יש קטעי מידע שאין לאחרים". (עמוד 162)

מה זה מזכיר לכם?
אני מתכוון למשהו שהצעתי כאן לאחרונה.

תשובה: הצעתי שהמראות של הנשר הן מ- 4 סוגים משום שכל אחד מארבעת הלוחמים צופה בהבזק שונה, באיזור שונה של הנשר.
וניסיתי להציע תשובה לשאלת ההמשך: מי מהם רואה מה מהמראות הללו.
================ 
3.6.19

הגעתי לאיזור זה של "הטבעת השנייה של העוצמה" כי ניגשתי לשם כדי לבדוק כיצד מתאר נסטור את הקפיצה שלו ושל הגברים האחרים לתהום. הצעתי בפוסט זה שהדאייה המופשטת של טאישה היא אירוע מאותו סוג ופרשנות זו מספקת לנו מידע נוסף אודות טיבו של אירוע זה. טאישה הוסיפה לנו, בין היתר, שההלוך ושוב בין הטונל והנגואל מטרתו מחיקת המחיצות שבין הגוף הפיסי והכפיל, ושכל הלוחמים מחבורת המורה נוטלים בכך חלק; כפי הנראה, כל לוחם מקבל תחת אחריותו מחיצה אחת.

נסטור אומר שבמקרה שלו הוא נע בין הטונל והנגואל 11 פעמים. (עמוד 160)
בעמוד 165 יש דיוק נוסף: 10 פעמים, בכולם הוא הגיע אל מכשף מכשף מצטקי זקן בשם פּוֹרפיריוֹ שלימד אותו על צמחים ועוד. בפעם האחד עשרה הוא הגיע לְעיר המוכרת לו, פגש שם את חברו וגילה שבעצם הוא חזר למציאות.
זה מזכיר את תיאורו של קסטנדה בסוף "צדו הפעיל": קסטנדה מצא את עצמו בסוף כל ההלוך ושוב במיטתו ומשם הוא הלך למסעדת שיפ ומספר לנו על הרגשתו ותובנותיו.

מטאישה למדנו שהלוחמים המורים/מורות קשורים בחזיונות אלה במהלך ההלוך ושוב, ונסטור כידוע היה ממשיכו של ויסנטה, שהיה איש הידע ובין היתר המומחה לצמחים. ייתכן שפורפיריו הוא ויסנטה.

קסטנדה מספר לחניכים (ולקוראים) על שלושה מתוך החזיונות הללו, מבלי לספר על לוחם מסוים הכרוך בכל אחד מהם, אם כי אפשר להעלות השערות לגבי זהותם.

מתיאורי הגברים אפשר ללמוד שכל הלוך ושוב כזה היה כרוך בחווית התפרקות לחלקים והתאחדות מחדש. זה מתקשר לטענה, בספר אחר,  שהלוחם נותן למוות לפזר אותו ואז בשלב מסוים של ההתפזרות אוסף את עצמו מחדש, בעזרת הרצון (ייתכן והרצון לא מאוזכר במפורש שם, אבל מתקבל מאד על הדעת שעם מחיקת המחיצות שבין שני הגופים, הפיסי והכפיל, הלוחמים בחבורת המורה, או הרצון של החניך מקיימים את החיבור הזה בין הגופים).
================ 
3.6.19

אחת התגליות שלי בקריאה של תיאור הקפיצה ב"הטבעת השניה" היא המשפט הבא:
נסטור: "שמעתי את הנגואל מורה לבניניו לא לחפש חזיונות מוזרים או עולמות מחוץ לעולמו שלו. הנגואל אמר לו ללמוד על רק על עולמו שלו, משום שבעשותו כך ימצא את סוג העוצמה היחיד שבהישג ידו [the only form of power available to him]". (עמוד 160)
המסוכן בתרגום "בהישג ידו" הוא שאנו עלולים לקחת את הדימוי באופן מילולי, ולפעמים זה אכן כך, ואולי אפילו במקרה זה, אבל במקרה זה לא נאמר הדבר.

האמירה מתייחסת לכאורה לחזיונות במסגרת ההלוך ושוב שבין הטונל והנגואל, אבל ההלוך ושוב הזה יכול לכלול סיפורי חיים שלמים, הוא לא מוגבל לפרק זמן של ימים. כל חיזיון יכול להימשך  חיים שלמים.

מה אני רוצה להגיד?
שאני רואה במשפט זה תמיכה לאזהרה שחשבתי עליה מזה זמן:
צריך להיזהר מאד משיטות ידע אחרות (יוגה, דת כלשהי, גורדייף, אושו, בודהיזם, מרידיאנים, טאי צ'י, צ'י, טאו, ....) כי הן קשורות לעוצמות מסוג אחר; לכוונות אחרות.
המגע עם רעיונות ושיטות אחרות, כולל מדעיות, צריך להיעשות, לדעתי, אם בכלל, בזהירות רבה מאד. להשתמש בטרמינולוגיה שלהן, ובכך במושגיהן, פירושו שכבר סטית מהכוונה של העולם הטולטקי. אם את/ה משתמש וחושב במושגים כמו, לדוגמה,  גוף-נפש, רוחות ושדים, אלוהים, העולם הבא, חלומות בהירים, גוף אסטרלי, גלקסיות ... כבר נפלת ברשתם.

בשוֹרַה
אני מתרגם בימים אלה את "ידע שקט" של קסטנדה. ספרון שיצא ב-1996.
כפי הנראה אשים את התרגום כקובץ באתר הוצאת טולטק חופשי לציבור. אודיע על כך במייל ובבלוג לכשתסתיים המלאכה (בעוד כשלושה שבועות, אני מעריך).
ההתעסקות מול בית דפוס והעלויות אינן מתוגמלות. הספרים נרכשים על ידי מעט מאד אנשים.
בכל אופן, אני מציע לכל אחד להדפיס אותו כדי שלא להיות תלוי בשליטי האינטרנט. קבצים דיגיטליים נעלמים או מסולפים בקלות באינטרנט.

הספרון יצא אחרי "אמנות החלימה" ולפני "מעברים קסומים" וכמובן לפני "צדו הפעיל", וקטעים ממנו עשו את דרכם גם אל ספרים מאוחרים אלה, אם כי רק חלק מהקטעים ובהקשרים שונים מאלה שמצויים בו. יש בספר מידע נוסף חשוב מאד.
קצת מזכיר את "הפרק המסתורי" שנוסף ל"מתנת הנשר" במהדורה הספרדית. גם שם עניינים מסוימים, מעטים, הגיעו לספר שיצא לאחר מכן, "האש שבפנים".

האם הפרק המסתורי והספרון הזה (וגם כתב העת "קוראי האינסוף") הושמו מחוץ לזרקורים,  הוסתרו (אבל באופן מספיק גלוי לחסידים האמיתיים), במצוות הרוח?
אני מאמין שכן.

ניתן לקרוא אותו כאן באנגלית.
================
3.6.19

שיר משנת 1982

Odyssey - Inside Out

מה מזכירה לכם התמונה?
את חוספינה ולה-גורדה משני צידי קסטנדה בכניסה לוואגינה הקוסמית?
אני מקווה שגם את שתי הלוחמות והלוחם שבכל בית מבתי החבורה, ואת ההצעה שלי הממשיכה את הרעיון אל מבנה החבורה,  ובין היתר מציעה שיש שתי נשים נגואל בחבורה.
================ 
3.6.19

בחיזיון הלפני האחרון של קסטנדה במסגרת ההלוך ושוב בין הנגואל והטונל, כלומר בין הגוף הפיסי והכפיל (עמוד 165), קסטנדה נרדף על ידי מפלצת שעולה מן הקרקע.
 It was coming out of a surface that looked like the ground.
זוהי כנראה מפלצת בוץ, כלומר הטפיל.
הבליעה הזו, על פי נסטור היא מוות, אבל לדעתי היא בו בזמן החזרה שלו לחיים בגוף פיסי בזהות אחרת, כפי שמסופר בסוף "צדו הפעיל"; שהיו לו זיכרונות אחרים.
יש מקום להבין שקסטנדה נמצא בעת אותה שיחה, כשנתיים כמדומני לאחר הקפיצה, בבטן אותה מפלצת, מתוך דבריו של נסטור הרומזים לדעתי לכך:
"חיינו ומותנו הם מציאותיים לא פחות  ולא יותר מאשר חייך הקצרים במקום ההוא ומותך בפיה של אותה מפלצת. חיינו עתה אינם אלא חיזיון ארוך. האינך מבין?"  (עמוד 165)
כלומר החיזיון ה-17: התעוררות במיטה בלוס אנג'לס וההליכה למסעדת שיפ, הוא חיזיון שנמשך עדיין מזה כמה שנים כבר, הוא חיזיון מתוך אותה מפלצת.

קשה שלא להיזכר בחיזיון שהעניק לו מסקליטו (כמדומני על כף ידו), בתשובה לשאלת עתידו של קסטנדה, כנראה. הוא הראה לו שמפלצת בצורת אצת ים עם זרועות רודפת אחריו והוא מוצא מפלט באדמה.
כלומר, שם תהיה, גאולתו, מפלטו מהמפלצת. (פרשנות שלי)
================ 
4.6.19

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לרמז האחרון, לרמז עצמו במנותק מהנרמז.
למה זה חשוב?
כי אם יש לנו ספרות שעניינה רמזים, כדאי לזהות את אופים של הרמזים.
במקרה האחרון (מתוך הציטוט בהערה הקודמת),
"חיינו ומותנו הם מציאותיים לא פחות  ולא יותר מאשר חייך הקצרים במקום ההוא ומותך בפיה של אותה מפלצת. חיינו עתה אינם אלא חיזיון ארוך. האינך מבין?"

ה"אינך מבין?" הוא אמירה המציינת שיש כאן רמז, שיש כאן משמעות שלא נאמרת במפורש.
הרמז עצמו: לא רק שלשניים המושווים יש אותה דרגת מציאות (זהו הפשט, המפורש), אלא שהם אותו הדבר.
כשמישהו אומר לך ששני דברים הם מציאותיים בדיוק באותה מידה ומרטיט את ריסיו (אם להציג זאת כך), הוא כנראה רומז שהם אותו הדבר :)
כך פועל הרמז במקרה זה (לדעתי).

ישנם עוד 2 מקרים (לפחות) של תנועת התודעה הלוך ושוב בין שתי נקודות תצפית שונות (שכרגע עולות בדעתי), נקודות התצפית הן אחת בגוף הפיסי ואחת בכפיל.
מהם?
================ 
4.6.19

עוד חומר למחשבה:
"ללא רבב" (impeccable) הוא במבט תחבירי "תואר הפועל", כלומר מתאר את האופן שבו נעשית פעולה. זהו האופן שבו צריך לבצע (לדעתי) כל פעולה, כלומר כל עשייה.
האם ניתן לומר שביצוע עשייה כלשהי באופן חסר רבב הופכת אותה (את העשייה)  לאי-עשייה?
תשובה נכונה מזכה ב-10 נקודות.
================ 
5.6.19

תשובה לחידת התמונה שלעיל: האישה השותה, לכאורה, משהו אנרגטי, לכאורה.
התכוונתי לשתייה של טאישה מתוך "דלעת הכַּווַנַה" של אמיליטו.
"מה שזרם אל פי היה היה איזשהו נוזל, אבל זה לא היה שום דבר דומה למים. זה היה יותר כמו לחץ יבש, כמעט מר, שחנק אותי לרגע ואחר כך מילא את גרוני ואת גופי כולו בחמימות קרירה".
[...]
לגמתי עוד לגימה דמיונית וכמעט ניתרתי החוצה מנעליי. משהו חשמלי עבר בי וגרם לאצבעות רגליי לרטוט. הרטט עלה לרגליי ואחרי כן לעמוד השדרה כמו מכת ברק וכשהגיע לראשי, כמעט איבדתי את ההכרה."
[...]
"מה שיש בתוכה נקרא "כוונה".
 (עמוד 221-222)

אנו גם זוכרים שבדלעות הריקות הללו שכנו בעלי ברית.

הסבר לשתייה מהדלעת ישנו בהמשך הספר:
"נתתי לך אתמול לשתות מדלעת הכוונה שלי כדי לראות אם הכפיל שלך עדיין לא-יציב", הסביר אמיליטו. "הוא עדיין לא יציב". (עמוד 238)
שימו לב, יש לתקן את הרשום בספר: שם כתוב שהוא יציב.
הנה הנוסח באנגלית, בכחול, תחליטו בעצמכם. (קחו גם בחשבון שאחרי שהיא "שתתה" היא התמוטטה. ראו בהמשך לציטוט הנ"ל).

"I let you drink from my intent gourd yesterday to find out if your double is still unstable," Emilito explained: "It is! The only way to buttress your double is with activity, and like it or not, I'm the only one who can guide your double in this activity. "This is the reason I'm your teacher; or rather, I am the teacher of your double."

לגבי החלק באדום, 

חידה:

מדוע אמיליטו הוא היחיד שיכול ללמד אותה את השיעור הזה?

התייחסות לנושא ההוראה שלו מופיעה גם בעמוד 223 בעברית (מספרי העמודים שאני מביא הם תמיד לגבי המהדורות העבריות):

"What could you possibly have to teach me?" I shouted, disliking the prospect immensely.

"What I have to teach you is called 'stalking with the double,'" he said, blinking like a bird.

כלומר, יקוש בעזרת, או עם, הכפיל.

לדעתי חידה ממש לא פשוטה.

התשובה רמוזה לדעתי כאן: 

"היה בו משהו שלא חיבבתי, אבל לא יכולתי לשים עליו את האצבע. אולי משום שהוא נראה מוזר. הוא לא היה גברי. הוא נראה כמו צל של גבר, ועדיין הוא היה חזק להפליא. אבל מה שהפריע לי באמת זה שהוא לא נתן לי "לרכוב" עליו, וזה הרגיז מאד את הצד התחרותי שבי". (עמוד 232)
================

המעברים הקסומים - האם הם חלק ממתנת הנשר?

Barry White - Dark And Lovely
למרות שיהיה לכם קשה להצטרף בפזמון

feed me.
האם מר וויט קרא את קסטנדה?

הערה לגבי האמירה בפוסט הקודם, אודות הכוחות (ברבים) השולטים בגורל בני האדם, באיזה הקשר הם הוזכרו שם?
הם נתנו לקסטנדה סימן מקדים אודות האות שיקבל לכשיגיע זמנו לעזוב את העולם.

מכיוון שהרצועות הלא אורגניות הן האצלות של הנשר, אז בעצם הנשר הוא הכוח השולט בגורלותינו. עכשיו גיליתי שזה נאמר ממש במפורש (הפעם "הכח" ביחיד):

The power that governs the destiny of all living beings is called the Eagle
("מתנת הנשר")
רצוי היה לשמור על אחידות בתרגומים ולתרגם "עוצמות" ולא "כוחות", כי power תורגמה בדרך כלל כעוצמה.

ראינו שהכוח/ות השולט/ים בגורלנו נותנ/ים אות כשמגיע הזמן לעזוב את העולם (זהו אות נוסף על טפיחת המוות על כתפנו השמאלית), ולעתים מעניק/ים ידע מקדים אודות האות הזה. 
מה לגבי המעברים הקסומים, מי נתן אותם?

נאמר שהמעברים הקסומים הוטמנו (אוחסנו במסתור) כדי שיימצאו על ידי מי שיחפש אותם. 
זה מזכיר לי את אחד מעקרונות היסוד בחניכה של המכשפים: צריך להראות מוכנות כדי לקבל את המידע המתאים. לכל פיסת מידע צריכה להקדים מוכנות לקבלה. 
כלומר, מי שיימצא את המעברים הקסומים יהיה ראוי לקבלם. ומכיוון שמדובר באנרגיה, ברור שאי אפשר לעקוף את העיקרון הזה: אינך מוכן, לא תקבל.

ראינו שהנשר נתן את האפשרות למצוא את הפתח לחירות, ולצורך זה יצר ישויות כפולות (שעשויות להיעשות לנגואלים). הצעתי שהנשר עושה זאת על ידי הכנסת אחת מכמה נקודות מאסף לתוך פקעת כפולה.
האם הנשר נתן את המעברים הקסומים?

התשובה נאמרת בקטע הבא, אחרי רשימה די ארוכה של מי לא הטמין אותם.
מתוך "מעברים קסומים":

I asked don Juan on another occasion something that had been bothering me for a long time. He had stated that the sorcerers of ancient Mexico discovered the magical passes, which were some sort of hidden treasure, placed in storage for man to find. I wanted to know who would put something like that in storage for man. The only idea that I could come up with was derived from Catholicism. I thought of God doing it, or a guardian angel, or the Holy Spirit. 

"It is not the Holy Spirit," he said, "which is only holy to you, because you're secretly a Catholic. And certainly it is not God, a benevolent father as you understand God. Nor is it a goddess, a nurturing mother, watching over the affairs of men, as many people believe to be the case. It is rather an impersonal force that has endless things in storage for those who dare to seek them. It is a force in the universe, like light or gravity. It is an agglutinating factor, a vibratory force that joins the conglomerate of energy fields that human beings are into one concise, cohesive unit. This vibratory force is the factor that doesn't allow the entrance or the exit of energy from the luminous ball. 

"The sorcerers of ancient Mexico," he went on, "believed that the performance of their magical passes was the only factor that prepared and led the body to the transcendental corroboration of the existence of that agglutinating force." 

אם כן, הכח שהטמין אותם הוא הכח הרוטט [הכוונה, הרוח]. 

מדוע לא עושה דון חואן צעד קטנטן וכל כך מתבקש, ואומר מהו שמו של הכח הזה?

אם כן, למרות שהנשר נתן את האפשרות לחירות, הוא לא נתן (לדעתי) לא את חוק הנגואל ולא את אמצעי העזר, כגון המעברים הקסומים.
אם הנשר לא נתן אותם, אז הם גם לא הוטמנו בהאצלותיו. אם כך, הם הוטמנו בהאצלות הרוח, ומכאן שהם נמצאו במסגרת התנועה פנימה של נקודת המאסף, בתחומי הדיסקית הצהובה שבמרכז הווייתנו.
עם זאת, הדבר עומד לכאורה בסתירה לכתוב:
נרמז שהם נמצאו על ידי המכשפים הקדומים שהיו בעלי צורת פקעת מוארכת יותר מהפקעות בימינו ולכן הגיעו גבוה יותר מהכדור הזוהר, שהוא המבנה שלנו, כלומר הם הגיעו להאצלות שאינן נגישות לנו היום, ולכן מדובר בהאצלות שהן מצד אחד בתוך הפקעת (כנראה), ומצד שני בחלק העליון, ולא בחלק הפנימי.
מהו הפתרון לסתירה?
לא יודע. 

צירפתי את הפיסקה האחרונה כי היא התבקשה:

המעברים מספקים לגוף הפיסי המתרגל אותם את החיבור אל הכח שהעניק אותם לבני האדם.

אסיים בחידה קלה, אבל מעוררת הבחנה שאולי לא הובחנה קודם לכן.

כמה סוגים של מבטים חטופים בנשר עומדים לרשות המכשפים, ומדוע?

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

28.5.19

בסוף הפוסט הקודם הבאתי חידה לא פשוטה:
כיצד ייתכן שאור הבוקע מהפקעות מאיר את הרחוב, והרי הפקעות ואורן שייכים לראייה ואילו הרחוב להסתכלות.
אין בעיה שההסתכלות תשתנה והרחוב יואר, נניח משום שההסתכלות קפצה לזמן אחר של היממה, אבל לא ייתכן שהאור שבוקע מהפקעות יאיר את הרחוב.
לא באתי עכשיו לפתור זאת, כי אין לי פיתרון.
באתי לומר שבאותו עמוד בספר, עמוד 181, יש דוגמה להצגת דברים סתומים, חידות או תעלומות, ופתרונן לאחר מכן, בדרך כלל לא רחוק משם. הפעם ממש באותו עמוד.
בחלק העליון של העמוד נאמר:
"הוא לא סיפר לנו מעולם מה בדיוק היה כרוך בשכחת מכלול העצמי, או במציאתו מחדש. מבחינה זו היה נאמן לשיטתו של מיטיבו, ולא עזר לנו אלא לעזור לעצמנו".
ובתחתית העמוד:
"משמעותה של שבירת הקליפה היא זכירת ה"אני" האחר, השגתה של שלמות העצמי".

אם כן,
הקליפה, כלומר הפקעת, היא שגורמת לשיכחה ויוצרת את ההפרדה אל העצמי ואל הטוטליות של עצמך.
וזה משתלב עם הרעיון שהכפיל נמצא בחלקו בתוך הגוף הפיזי וחלקו מחוצה לו ("מעבר המכשפים"). הגוף הפיזי הוא, אם כן, אספקט פיזי של הפקעת.
בעבר הרחבתי את הנקודה הזו והצעתי שהגוף הפיזי מורכב מהאצלות הארגון של הרצועות הלא אורגניות.
=================== 
29.5.19

תשובה לשאלה שבפוסט: ארבעה הבזקים, מעין התפרצויות של להבות, מאירים את הנשר ואת מעשיו:

As the seer gazes on the blackness that the Eagle is, four blazes of light reveal what the Eagle is like. 

The first blaze, which is like a bolt of lightning, helps the seer make out the contours of the Eagle's body. There are patches of whiteness that look like an eagle's feathers and talons. 

A second blaze of lightning reveals the flapping, wind-creating blackness that looks like an eagle's wings. 

With the third blaze of lightning, the seer beholds a piercing, inhuman eye. 

The fourth and last blaze discloses what the Eagle is doing... 

The Eagle is devouring the awareness of all the creatures that a moment before were alive on earth, are now dead, and have floated to the Eagle's beak like a ceaseless swarm of fireflies to meet their owner; this being their reason for having had life.

("מתנת הנשר" עמוד 144 במהדורה העברית)
מדוע ארבעה?
אפשר לשער כי זה מספר הלוחמים הקשורים לנגואל (אישה או איש). כל מבנה שיוצרים הלוחמים חייב להיות מבוסס על 4 כי זה מספר התאים האנרגטיים המרכיבים את הנגואל. לכן יש ארבעה בתים בחבורה, 4 אויבים על דרכו של הלוחם, 4 איכויות שמוריד הנגואל לשותפיו (הרמוניה, הומור, ידע ושלווה), ועוד. (זו פרשנות, לא נאמר במפורש).
אם כן, ייתכן שכל לוחם תורם מבט אחר מהארבעה הנ"ל.
מי מהם רואה מה?
המבט הרביעי: מה הנשר עושה, מתאים לחנארו שהוא איש המעשה.
אולי אמצא אחר כך סדר מנומק לשאלה זו.

סוף הציטוט: הנשר הוא הטעם (הנימוק) לכך שיש ליצורים חיים: להיות חי פירושו (לדעתי) להימצא בתוך פקעת. סילביו אומר שכל ההישגים הנדרשים והאפשריים להשגה חייבים להיות מושגים כל עוד אתה בחיים, כלומר (על פי פרשנותי), נקודת המאסף "שלך" נמצאת בתוך פקעת. הצעתי שהנשר מפריש את נקודות המאסף לתוך פקעות, וכך בעצם מעניק להם חיים.
חנארו הרואה את פעילותו של הנשר (כנראה) אומר שאם זהו נשר אז הוא אמור לא רק להטיל ביצים (ביצה זוהרת היא הדימוי לפקעת) אלא גם אמור לחרבן. וכנראה שהוא לא עושה זאת, כך משתמע מאמירתו המלאה. אני הדגשתי באמירה משהו לכאורה שולי, את העובדה שהנשר מטיל ביצים. כנראה ביצים ותו לא, כי אינו מפריש צואה :)
אז למה זה לא נאמר במפורש?
כנראה בגלל העיקרון שמה שניתן להסיק או להגיע אליו בכוחות עצמך, לא יינתן לך ככה סתם. ראינו לעיל את הציטוט:
"מבחינה זו היה נאמן לשיטתו של מיטיבו, ולא עזר לנו אלא לעזור לעצמנו".
===================
 29.5.19

מי מהלוחמים רואה מה?
יש לי הרושם, רק מחשבה, השערה, שסדר המבטים בנשר הוא כסדר הופעת הלוחמים בחבורה, הוא גם סדר הפגישה של קסטנדה עם בתי החבורה של מורו:
הבית הדרומי - הנגואל - רואה את הגוף והטפרים.
הבית המזרחי - ויסנטה, איש הידע, רואה את הכנפיים (כנפי העש מפזרים ידע, לכן אולי כנפיים קשורים לידע).
הבית המערבי - סילביו מנואל, רואה את העין (העין של סילביו מנואל בחשיכה בביקורו של קסטנדה בביתו)
הבית הצפוני - חנארו, איש המעשה, רואה את מעשיו של הנשר.

"his name was Genaro Flores, and that he was the man of action, the warrior of deeds in the party"

אסמכתא לסדר הופעת הלוחמים:

"The first warrior to appear was Vicente [...] Then came Silvio Manuel, later don Genaro, and finally Emilito, the courier. "

("מתנת הנשר" ממש בתחילת פרק 11)

מי שלא מופיע ברשימה ומקומו בתחילתה הוא דון חואן. זה ברור מהקטע במלואו (לא הבאתי אותו).

לא כללתי את השליח. נאמר עליו שהוא לא בעל יכולת תפקוד או קיום עצמאיים.

את סדר הביקור של קסטנדה בבתים, החופף את סדר הופעת הלוחמים, תמצאו בפרק הקודם, פרק 10, "חבורת הלוחמים של הנגואל".

=================== 
29.5.19

היום, ה-29.5.19 הוא יום עוצמה (כנראה).
קצת באיחור, אבל נותרו לכם כמה שעות כדי לצבור עוצמה כדי לדאות מעל התהום (לחבור אל הכפיל) :)
=================== 
29.5.19

הנימוקים שהבאתי לחיזוק ההצעה הפרשנית אודות מי מהלוחמים רואה מה, לדוגמה הכנפיים, הם לא נימוקים חזקים, אבל זהו סוג הרמזים ועוצמתם שאנו יכולים לצפות להם בספרות הזו.
בפוסט עצמו מובאת קושיה שקסטנדה פותר אותה באופן מפורש ובמרחק של כ-18 שורות מההכרזה על חוסר המידע, אבל זה מקרה יוצא דופן.
=================== 
30.5.19

פינת הספרות

סיימתי את הספר הרביעי של הסדרה "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה.
נהניתי ואף החכמתי מעט, ולכן יכול להמליץ על הסדרה.
בנוסף לכך שזהו סיפור טוב הכתוב היטב, נראה כסיפור אמיתי, יש בו כמה עניינים הנוגעים באופן בולט, יחסי, לעולם הטולטקי, לא הרבה.
החברה הגאונה חוותה לאורך חייה את העולם המוכר כשברירי ועשוי להיפרם בכל רגע, וממש התאמצה להחזיק את קווי המתאר של הדברים שלא יתפזרו [על פי הטולטקים, הדברים בעולמנו הם appearances ו-facade, וכמובן, ביסודם מורכבים מקווי העולם].
שני מאורעות שונים, המוזכרים בספר הראשון והרביעי (מופַע זיקוקים ורעידת אדמה חזקה של הר הווזוב) הם קשים במיוחד עבורה. רק בשני ספרים אלה יש כמדומני התייחסויות מעטות לצד הנפשי הזה שלה.
היא מדברת על הדברים בעולם כעשויים חוטי כותנה והם מוּעַדים לפרימה. במקום אחד נאמר במרומז כאילו עשתה שימוש מעין כישופי בכך, כשעירבה בין חוטים של שני אנשים, דבר שהיו לו השלכות על המציאות.

באחד הפוסטים בעבר הדֵי-רחוק הבאתי קטעים מהספר הראשון שלה. הנה קטע מהספר האחרון.

פה ושם יש לה הברקות, חלקן תואמות את התפיסה הטולטקית.

כתבתי על כך שבעולם הטולטקי אין היררכיה, ואילו בעולם המוכר, הנשלט על ידי המיינד הטפילי, ההיררכיה היא מסימני ההיכר שלו.

היא שואפת כל חייה למחוק את עצמה ולמחוק כל זכר שלה מהעולם [מחיקת תולדות החיים], ולבסוף אכן נעלמת לחלוטין ללא עקבות. (נראה כאילו היעלמות בתה התינוקת שנים קודם לכן קשורה בתוכנית הכללית שלה להיעלם מבלי להשאיר זכר).

בין שאר התובנות שלי מהספר:
העולם האקדמי שמתבוסס ברעיונות ותיאוריות (בהנאה רבה, יש לציין) אך לרעיונות אין כל קשר למציאות. ולאנשים המחזיקים ברעיונות חברתיים ופוליטיים נשגבים אין את החוזק הפנימי לממש אותם ומתגלים כנהנתנים המרוכזים בעצמם, כמו חסרי ההשכלה.
הקפריזיות (הבלתי מוּבנוּת), והכוח העצום של ההתאהבות [לדעתי, משום שהיא מנוהלת בעולם הנגואל, פקודות הנישאות על גבי זוהר...], אשליית השאיפה לתהילה, ועוד.

נקווה שקריאת סדרת הספרים הזו תחסוך מאיתנו לחיות את הדמות הזו, של המספרת, במציאות. כלומר, נקווה שהנשר יקבל את הקריאה הזו כהעתק מסַפֵּק לסיפור החיים הזה 😊
=================== 

היפוכו של חוסר הרבב

הוֹרַה נהלל
אתם חושבים שסילביו מנואל רקד גם הורה 😊

מילים ולחן: צבי בן יוסף

מהו ההיפך של חוסר-רבב? (בדרך כלל מופיע כשם תואר להתנהגות)

אני רוצה להציע (הצעה זמנית. כל ידע הוא זמני) שההיפך מחוסר-רבב הוא:
התמכרות (indulgence). אני חושב שתורגם לעתים גם כ"פינוק".

שני המושגים אינם קלים להבנה בספרים שלנו, אבל הם לא יוצאים דופן מבחינה זו.

תמיכה קלה לפיתרון המוצע:

"The spirit is a force," he said, "and as such, it responds only to strength. You cannot indulge in its presence."
("מציאות נפרדת")

לשני המושגים יש משמעות, אולי אפילו שורשים, בנצרות, ושניהם קשורים בחטאים.
המובן המילולי של חוסר רבב, impeccability: אי האפשרות לחטוא.
indulgence - משמעותו בנצרות: מחילה, כפרה. על מה? חטאים כמובן.

אני מזכיר שלאחרונה הצעתי מובן מטאפיסי לחוסר הרבב:
זוהר של המודעות כאשר מישירים את ההאצלות הרוח. ראינו שציפור החירות ניזונה מחוסר הרבב. ואולי מדויק יותר יהיה לומר: בזכות חוסר הרבב, ואילו העיט (הנשר) ניזון בזכות ההתמכרות.
(ה"מדויק יותר" המוצע הוא בניגוד מפורש לכתוב בספר, ולכן יש לקחת זאת כהרהור בלבד)

אני משאיר אתכם, הנקלעים לפוסט זה, עם הצעה זו, קרי ההיפך מחוסר רבב הוא התמכרות.

****

נתקלתי בפוסט באינטרנט שבו הוצבה תמונה של פסל מהאטלנטיים שבטולה, מקסיקו (4 החולמות, לפי קסטנדה) ולצדה תמונה של פסל דומה מאד מאוקינאווה, יפן. 

הנה התמונה:

שמחתי למחשבה שיש עוד מקום עם פסל כזה, אבל נראַה לי מוזר שלא שמעתי על כך קודם.
בפוסט כבר החלו דיונים נמרצים אודות קשר אפשרי בין יפן הקדומה לתרבויות הקדומות במרכז אמריקה.
החלטתי לבדוק והפתיע אותי לגלות שיש רק שתי תמונות בגוגל-תמונות של הפסל מאוקינאווה.
מתברר שהפסל שבאוקינאווה נמצא בפארק מבקרים המתמקד בקקטוסים ומקושט בפסלים בעלי דמיון לפסלים של מרכז אמריקה הקדומה. הפארק כיום נטוש. כלומר, הפסל הוא כנראה יצירה מודרנית, חיקוי לפסלים שבטוּלַה. יש באותו פארק גם פסל של ראש ענק מהסוג האולמקי, צבוע בצבעים עזים.
פרטים ותמונות של הגן הנטוש.

בקיצור, צריך להיזהר מאד ממידע באינטרנט.
וכבר הצבעתי על ציטוטים מסולפים מספרי קסטנדה שהתפשטו באינטרנט כאש בשדה קוצים.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

21.5.19

השיר הבא הוא של לאה גולדברג.

מי שהולך ומטמיע בתוכו את התפישה הטולטקית, מתקשה שלא להביט על הכל דרך משקפים אלה, וטוב שכך. (ותודה לצדיק קרלוס קסטנדה 😊)

שיר זה יקשה עליו/ה במיוחד.

וכבר אמר דון חואן שמשוררים קולטים פיסות של האמת (שהיא כמובן טולטקית).

=============== 

22.5.19

הפסל (או התבליט) הבא נמצא מתחת לפירמידת הירח בטאוטיוואקאן.

לדעתי הוא מסמל את העיט (הנשר) הקוסמי. נראה שמודעויות (נקודות מאסף) נעות אל מקורו.

מוטיב דומה יש בתבליטים המיוחסים לקצאלקואטל וניתן לראות אותם על פירמידות המוקדשות לו. אם זה אכן קצאלקואטל באותם תבליטים, ייתכן שהמודעויות שמהן הוא ניזון הן של לוחמים, כי ראינו לאחרונה שציפור החירות ניזונה מחוסר-הרבב.

בכל מקרה, העובדה שהתבליט שכאן נמצא מתחת לפירמידת הירח תומכת לדעתי בפירוש שהצעתי, שזהו העיט הקוסמי. (שתי הפירמידות האחרות שם הן של השמש ושל נחש הנוצות, כלומר קצאלקואטל).

אבל זימנתי אתכם לצורך אמירה אחרת. התבליט הוא רק הקדמה הולמת:

העיט טורף את המודעויות העוטפות את נקודות המאסף. נקודות המאסף מחוברות למודעויות ולכן נגררות איתן. (עבודת הסיכום משחררת אותן)
[כבר באמירות אלה מעורבות פרשנויות שלי כי הדברים לא נאמרו באופן מפורש, אבל לדעתי הם מרומזים]

אני מציע שני דברים:

- שהעיט פולט את נקודות המאסף, (מה שלא מאוכל יוצא)

- פולט אותן לתוך פקעות חדשות. 

הקטע הבא תומך בהצעה זו. 

העובדה שהדברים נאמרו בהומור על ידי חנארו לא צריכה להוליך אתכם שולל: "חנארו לעולם לא צוחק".

Genaro is the one who should be here telling you about the Eagle," he said, "except that his

versions are too irreverent. He thinks that the seers who called that force the Eagle were either

very stupid or were making a grand joke, because eagles not only lay eggs, they also lay turds."

Don Juan laughed and said that he found Genaro's comments so appropriate that he couldn't

resist laughter

("מתנת הנשר" כמובן)

למען הסר ספק, פקעות מתוארות פעמים רבות מאד בספרים כביצים, לדוגמה:

"Real people look like luminous eggs when you see them"

("מציאות נפרדת")

חנארו טוען שהדימוי לעיט הוא לא מוצלח כי העיט הקוסמי לא מטיל חרה. אבל מה שאני לוקח מהאמירה שלו לענייננו הוא שהעיט מטיל ביצים, וביצים הן, כפי שלמדנו מהספרים, אופן תיאור לפקעות סיבים.

האם תובנה זו תיקח אתכם לקשב השלישי?

כנראה שלא. 

מניסיון 😊

=============== 

23.5.19

פסוקו של יום:

הישויות הכפולות, נשים וגברים, מהם יוצרים נגואלים (אחרי שהם מקבלים עליהם את חוק הנגואל), הכפילות הזו היא, לדעתי, מבנה מסוים של פקעת הסיבים, ולא של נקודת המאסף.

אני משער שהספר מוליך את רובנו לחשוב להיפך.

שני  נימוקים עולים בי כרגע:

- המבנה הכפול הוא בעל 4 תאים, כשהמבנה הרגיל הוא בעל שנים. שני התאים הם (על פי הבנתי) הם שני חלקי הכפיל, זה שבתוך הגוף הפיסי והחלק שמחוצה לו. הלוחם בסופו של דבר מאחד אותם; מסלק את החיץ ביניהם שיוצר הגוף.

כלומר, לעניינינו, שני החלקים הם ישות אחת שהופרדה באופן זמני. אין סיבה לחשוב שזה אחרת במקרה של 4 תאים, כלומר לבסוף הם מתאחדים מחדש לאחד.

- הנשר, הוא שמעניק את האפשרות לגאולה, לחירות (נאמר). והנשר, על פי הבנתי, יכול רק להכניס את נקודות המאסף לפקעות, ולהיזון מהתפוקה שלהם. אם כן, מתנת הנשר היא בראש וראשונה יצירת ישויות כפולות, שהן בעצם פקעות כפולות, קרי הכנסת נקודות מאסף מסוימות לתוך פקעות כפולות.

הדיון הזה הוא מטאפיסי במובן המקורי של המילה: עוסק במה שמעבר לפיסי, לחושי.

אבל יש לו השלכות על העולם המוכר.

לדוגמה: ישות כפולה פירושה שיש שני אנשים, מאותו מין, שהם שותפים באותה פקעת סיבים (כפולה).

בעבר הצעתי ש"התאום" של קסטנדה הוא נסטור.

=============== 

23.5.19

"Every living thing has been granted the power, if it so desires, to seek an opening to freedom and to go through it. It is evident to the seer who sees the opening, and to the creatures that go through it, that the Eagle has granted that gift in order to perpetuate awareness. 

For the purpose of guiding living things to that opening, the Eagle created the Nagual."

("מתנת הנשר")

בפועל, לדעתי, המתנה היא הישויות הכפולות. כלומר, בלשון בוטה, הוא מקפיד לחרבן כל רביעי לתוך פקעת כפולה. :)
בפועל כל ארבע הפרשות כאלה יוצרות חמשה אנשים (מאותו מין), כי הכנסת נקודת מאסף לתוך פקעת כפולה יוצרת שני אנשים בעולם הפיסי.

===============

24.5.19

תמיכה לרעיון שהנגואל הוא פקעת כפולה אפשר למצוא במשפט הבא:

He further explained that the nagual was a specific sorcerer in each generation whom the other sorcerers were able to see, not as a single luminous ball but as a set of two spheres of luminosity fused, one over the other.

("הצד הפעיל של האינסוף" פרק 4, "מי היה חואן מטוס, באמת?")

המבנה הזה של שתי פקעות צמודות, ואולי חופפות במידה מסוימת (fused), הוא כנראה מה שמאפשר לישויות הכפולות (מהם עושים נגואלים) לזהות את הפתח אל החירות ולהוליך אליו גם אחרים. הפתח המוזכר ב"מתנת הנשר":

Every living thing has been granted the power, if it so desires, to seek an opening to freedom and to go through it. It is evident to the seer who sees the opening, and to the creatures that go through it, that the Eagle has granted that gift in order to perpetuate awareness. 

For the purpose of guiding living things to that opening, the Eagle created the Nagual.

("מתנת הנשר". בלי לבדוק, אני מהמר שזה בפרק "חוק הנגואל")

וכפי שהצעתי, הנשר (העיט) יצר את הנגואל על ידי הצמדת שתי פקעות זו לזו.

אפרופו הפתח אל החירות: 

בסוף הספר האחרון, במסעדת שִיפּ, אחרי הקפיצה לתהום, קסטנדה מדבר על מנהרה (פתח) המופיעה לפניו. הוא אומר שדון חואן הוא המנהרה, וכנראה באופן כללי הנגואל הוא המנהרה. וקסטנדה, כנגואל בעצמו, יכול להוליך דרכה את מי שהוא רוצה.

(אני מזכיר, שוב, שבדיוק שם חסרים כמה קטעים בתרגום העברי)

***

אני חוזר לרגע לשורה האחרונה בשיר לעיל של לאה גולדברג:

"בתוך הזמן, מעבר לעצמנו".

הכפיל הוא כידוע מחוץ לזמן.

===============

24.5.19

מוסיקה נעימה על רקע תמונות ממקדש מאד מסתורי במצרים, מקדש לאלה חַתחוֹר שנמצא לא רחוק מהעיר דֶנדֶרַה.

דרך אגב, היישוב הקדום מאד חצור בישראל כנראה על שם האלה המצרית.

חתחור היא בין היתר אלת המראות, והתורה הטולטקית מזהירה מפני מראות.

שבת שלום.

=============== 

25.5.19

אני חוזר לנושא שהעליתי כאן לאחרונה: השאלה מה יכול האני הקטן לעשות כדי לעזור לרוח במאבק עליו. איך יכול הכלוא לעזור לכוח המנסה לשחררו.

הקטע הבא הוא מ"מעברים קסומים" עמוד 13 במהדורה העברית:

"The shamans of ancient Mexico," he said to me once, "believed that choice, as human beings understand it, is the precondition of the cognitive world of man, but that it is only a benevolent interpretation of something which is found when awareness ventures beyond the cushion of our world, a benevolent interpretation of acquiescence. Human beings are in the throes of forces that pull them every which way. The art of sorcerers is not really to choose, but to be subtle enough to acquiesce. 

"Sorcerers, although they seem to make nothing else but decisions, make no decisions at all," he went on. "I didn't decide to choose you, and I didn't decide that you would be the way you are.

כלומר, הבחירות (החלטות) שלנו הן רק acquiescence - היעתרות, קבלת מרוּת, כניעה. בספר תורגם "הסכמה שבשתיקה". זה עשוי לבלבל כי הקורא עלול לחשוב שזה קשור לשקט פנימי.

(באופן כללי, התרגום של הספר אינו מוצלח)

הצעתי את ההסכמה מהסוג הזה כפתרון אפשרי לחידה.

ראינו שדון חואן וגם הלא-אורגנים מנסים להשיג את רצונו המפורש של קסטנדה, הסכמתו, ושניהם לא בוחלים בהולכות שולל.

זהו אולי האוצַר שאנו מחזיקים בידינו, אבל ככל הנראה הוא אינו נמצא בחזקתו של האני הקטן, בעל התודעה היומיומית. ראינו שהחלטות מתקבלות בתחומי הנגואל. ובטרמינולוגיה של הקטע הנ"ל: "beyond the cushion of our world".

לדעתי בתחומי הכפיל.

עם זאת, אני תוהה אם לא נכון שבכל זאת "צללי הדילמה" מגיעים עד לעולמו של האני הקטן, ובכל פעם שאנו מאמצים משהו מהתורה הטולטקית: רעיון או עשייה כלשהי (אי-עשייה, ליתר דיוק)  גם האני הקטן בעצם תורם את חלקו ומעניק את הסכמתו.

זהו רק הרהור. מבחינה מעשית ברור שאנו צריכים להניח שאני הקטן הוא בעל יכולת בחירה, ולא לחכות שיוכיחו לנו זאת כדי שנואיל לתת את ידנו לרוח :)

המשפט הנ"ל:

The art of sorcerers is not really to choose, but to be subtle enough to acquiesce. 

מדבר כנראה על רגישות להצעות של הרוח (קולו של המיינד האמיתי כמעט ואינו נשמע), להן המכשף אמור להעניק את הסכמתו.

לדיון זה יש לצרף, בין היתר, את המשפט הבא, הלקוח מתוך "צדו הפעיל":

"You see, the flyers' mind has no competitors," don Juan continued. "When it proposes something, it agrees with its own proposition, and it makes you believe that you've done something of worth.

(מתוך הפרק "צללי הבוץ", כמובן)

ה-agree כאן הוא ה- acquiesce.

אבל לפי קטע זה נראה שהמיינד הטפילי מציע ומסכים עם הצעתו. אז איפה "אני" שאמור להסכים? איך זה שהוא מסכים במקומי? האם יש לו ייפוי כוח ממני? :)

מסקנה צדדית של הקטע האחרון, נאמרת בחלקו האחרון:

כל מה שאנו עושים הוא בעצם מצייתים "לעצמנו", כלומר למיינד הטפילי, ובעצם כל הישגינו הם חסרי חשיבות. אנו בסך הכל נעים לאורך תסריטים השתולים בתוך הפקעות (במיקומים שונים בהם), ומכיוון שאנו מזדהים עם ה-appearance שהפקעת סיפקה לנו, אנו חושבים שיש לנו הישגים, כלומר שעשינו משהו בעל ערך.

=============== 

25.5.19

חידת טריוויה.

מה מזכירים לכם התמונות הבאות.

אני מתכוון למשהו המופיע ב"מתנת הנשר", ואפשר להגיד שיש לו מובן של אפוקליפסה.

=============== 

26.5.19

התשובה לחידת הטריוויה:

חיילי העופרת שיגיעו אל נסטור לקחת אותו כשיגיע זמנו לעזוב את העולם.

"The Nagual Juan Matus said that when it's time to go, we will have a sign," Nestor said. "Something we truly like will come forth and take us." "He said it doesn't have to be something great," Benigno added. "Anything we like will do." "For me the sign will come in the form of the lead soldiers I never had," Nestor said to me. "A row of Hussars on horseback will come to take me. What will it be for you?"

(פרק 4 "חציית גבולות החיבה")

מה יהיה האות עבור קסטנדה לכיגיע זמנו לעזוב את העולם, בכל דרך שהיא (כלוחם או כאדם רגיל)?

מוסיקת חצוצרה של שיר אידיוטי.

הנה ההסבר של דון חואן:

Don Juan said that it had been a sign given to me by the powers that rule the destiny of men. When the time comes for me to leave the world, in whatever form, I will hear the same sound of that trumpet, the same idiotic tune, the same peerless trumpeter.

 (שם)

מיהם הכוחות השולטים בגורלותיהם של בני האדם?

לדעתי, שבע הרצועות הלא אורגניות מהן מורכבת הפקעת (וגם המיינד הטפילי).

איפה הנשר בסיפור?

הוא זה שחירבן אותנו לתוך פקעות (הצעתי זאת לאחרונה והבאתי נימוקים. מיד אביא עוד נימוק אחד לַאוסף).

מכיוון שהרצועות הלא אורגניות הן האצלות של הנשר, אז בעצם הוא הכוח השולט בגורלותינו. עכשיו גיליתי שזה נאמר ממש במפורש:

The power that governs the destiny of all living beings is called the Eagle
("מתנת הנשר")

אם האות הזה, שהוא בעל כוח פיתוי עצום, יופיע בכל מקרה של עזיבת העולם, זה אומר שהוא קשור ליציאה מהפקעת, ולא משנה אם אתה לוחם או לא, בשני המקרים תהיה יציאה מהפקעת.

מדוע קיבל קסטנדה תזכורת כשלא הגיע זמנו? מדוע להפעיל את האות הזה כשאין מאחוריו כוונה מעשית?

אני חושב שהאות הזה קשור לזמן מאד קדום בילדות. האות ליווה אותנו פנימה ואנו צפויים להיתקל בו ביציאה החוצה. 

ומדוע הג'סטה לקסטנדה? 

כנראה משום שהוא סיכם את חייו והגיע לאותו שלב ילדות קדום (עבודת הסיכום נעה בעיקרון מההווה אחורנית, וכפי שראינו בעקבות השיר של ה"סיירת הכחולה" וגם בסיפרה של טאישה (נלידה סיפרה לה), הוא כולל את אירוע הזיווג של ההורים שהביא אותך לעולם).

[בגלל האות של נסטור אני נזהר מלהציע שהאות הזה הופיע ממש ברגע הכניסה לפקעת, אם כי זה עדיין אפשרי]

התואר "שיר אידיוטי" תומך ברעיון שזה קשור לילדוּת שלו, שיר מהתקופה שבה הוא הגיע לעולם. זהו שם תואר שנעניק היום להרבה שירים מהתקופה של ילדותנו המוקדמת, לא?

בזמנו כתבתי על אות מוסיקלי זה בהקשר לשירת הסירנות, שהייתה (ואולי עדיין) שירה מפתה שאין לעמוד בפניה וגרמה למלחים לקפוץ אל הים אל מותם.

לא שכחתי את ההבטחה לעוד תמיכה לרעיון שהנשר מפריש אותנו לתוך פקעות.

===============

26.5.19

התכוונתי לראות תמיכה במקרה של הנגואל חוליאן שעליו נאמר שעם הזמן הלכה ופחתה אמונתו באפשרותו ואפשרות בני חבורתו להשיג את החירות. ואז הוא אומר לנשר:

Finally he became convinced that no matter what they did, the odds were too great against their tenuous human awareness ever flying free. He made peace with himself and his fate, and surrendered to failure. He told the Eagle from his inner self that he was glad and proud to have nourished his awareness. The Eagle was welcome to it.

("מתנת הנשר" עמוד 180 במהדורה העברית)

בזיכרוני היה, בטעות, שהוא מודה לנשר שהעניק לו מודעות (מעין: מודה אני לפניך שנפחת בי נשמה...). בפועל אני רואה שהוא אומר שהוא מודה (ליתר דיוק: מרוצה וגאה) על כך שהנשר הזין את מודעותו. 

בכל מקרה, בשני המקרים, הרעיון הוא, לדעתי, שהמודעות אפשרית כשנמצאים בתוך פקעת. ולכן אם הנשר מעניק מודעות אז הוא זה שהעניק את הפקעת.

הערת אגב, 

המודעות היא הזרחת האצלות, ובספרים זו תמיד מודעות שקשורה בסיבי הפקעת, ולכן נאמר שהלוחם מוותר על, ומעניק את, המודעות לנשר, כי ממילא זה מה שהוא דורש. 

הצעתי לאחרונה שבעצם גם הזרחת האצלות הרוח, ציפור החירות, דבר הקרוי "הזנת ציפור החירות בחוסר-רבב", כלומר גם חוסר הרבב הוא מודעות, אבל הוא הזרחה של האצלות אחרות.

לסיכום, לא תמיכה מי יודע מה, אבל יש לנו תמיכות נוספות להסתמך עליהן, ובעצם רמזים. (אני לא יודע איך הרוח מצליחה להעביר את המידע הרב ברמזים בלבד, ומצליחה להימנע מהוכחות וודאיות, כלומר אמירות מפורשות. אני באמת נפעם מהיכולת הזו לומר דברים בסגנון הליכה סחור-סחור)

הערת תרגומית:

האמירה בסוף הקטע הנ"ל פירושה שהנשר מוזמן להתכבד ולהזין את עצמו מהמודעות של הנגואל חוליאן. בעברית, משום מה: "ועֵינוֹ אינה צרה בו".

***

כשהבטתי בעמוד הבא (עמוד 181) נתקלתי במשהו שהפתיע אותי מאד, בעצם עורר בי בלבול. משהו לא הסתדר לי בתיאור הדברים.

During our final session, he had us see people milling around a church. It was late afternoon, almost dark, yet the creatures inside their rigid, luminous cocoons radiated enough light to render everything around them crystal clear. The sight was wondrous.

מהי הבעיה?

לראות פקעות של אנשים ברחוב, מחוץ לכנסיה, פירושו תפיסה כפולה; בשתי מערכות תפיסה, ראייה והסתכלות: כלומר ראייה חושית וראייה אנרגטית.

בספרים מופיעים מקרים כאלה של תפיסה כפולה בדרך כלל תוך שימוש במילה superimposed. במקרה זה לא מופיע המושג.

ולמה יש כאן שתי מערכות תפיסה נפרדות?

כי מחוץ לפקעות אין רחובות, כנסייה וכו.

או קיי. אז למה אין כאן מצב של תפיסה כפולה?

כי הזוהר שבתוך הפקעות הקרין החוצה על הרחוב, שהיה חשוך באותה שעה.

כלומר, איך ייתכן שהזוהר הזה, הנתפס במערכת תפיסה אחת (של הראייה האנרגטית), יאיר משהו השייך למערכת תפיסה אחרת, את הרחוב?

באמת אין לי מושג איך להבין זאת.

פרסים יקרי ערך יוענקו לפותרים נכונה :)

=============== 

שומע תפילה

מתוך "מעבר המכשפים":

"What did you make me shout for?" I muttered, straightening up against the wall. 
"We were trying to catch the attention of your double," Nelida said.
[…]
"What you and I want to do with all this shouting," she went on, "is to catch the attention, not of the visible reality, but rather the attention of the unseen; the force that is the source of your existence; a force that we hope will carry you across the chasm."

(פרק 16)

אחת המסקנות מהמשפטים הנ"ל היא שקריאה זו נשמעת בשני העולמות: החושי הרגיל של הצועק, וברמת הכפיל, הרוח. כלומר, מדובר כאן, אם כן, בהאצלות המשותפות לשני העולמות, כלומר זהו תחום חפיפה שלהם.

נתקלנו כבר בתחום של חפיפה בין העולמות המקבילים, היכן?
השאלה קלה ואני אענה עליה (כי היא קלה).
היא קלה כי התשובה מרומזת בשאלה:
תחום החפיפה הוא מה שקרוי "האיזור שבין הקווים המקבילים". אמירה מפורשת לכך נמצאת (לפחות) בפרק המסתורי שנוסף ל"מתנת הנשר" במהדורה הספרדית בלבד, "שישה פסוקי הסבר", פרק אשר ניתן לקריאה בתרגום לעברית באתר הוצאת טולטק.

הנה הקטע:

"שני הקווים התוחמים את שתי רמות הקשב, ואוטמים אותן בנפרד, ידועים לרואים כ"הקווים המקבילים". אלה אוטמים את שני סוגי הקשב באמצעות העובדה שהם פרושים לאינסוף, מבלי לאפשר את חצייתם, אלא על ידי חירורם.
בין שני הקווים קיים שטח של מודעות ספציפית שהרואים מכנים לימבו, או העולם שבין הקווים המקבילים. זהו מרחב אמיתי בין שתי רמות-סדר (או פקודות - orders) עצומות של האצלותיו של הנשר; האצלות הנמצאות בתחום אפשרויותיה של המודעות האנושית. אחת מהן היא הרמה היוצרת את העצמי של חיי היום-יום, והשנייה היא הרמה היוצרת את העצמי האחר. מכיוון שהלימבו הוא אזור מעבר, שני השדות של ההאצלות נפרשים שם זה על גבי זה."
(פרק 6)

בהמשך גם מתוארת ההדרגתיות של התפישה בתנועה באיזור זה. בתחילת האיזור התפישה קרובה מאד לתפישה הרגילה, וככל שמתרחקים היא נעשית זרה יותר ויותר.

האם יש, להבדיל, האצלות בעולם הקרוי "פיסי" שאינן נגישות לכפיל, לרוח?
דוגמה מוחשית לכך אני מוצא ב (התשובה בצבע לבן בשורות הבאות. יש לגרור את העכבר עליהן)
המעבר הראשון של קסטנדה בשער החלימה הראשון, כמדומני. בו הוא הגיע לעיר הנראית כעיר מזרח אירופאית. דון חואן אמר שהוא אמנם ליווה את קסטנדה, אם כי הוא לא ראה מה שקסטנדה ראה.
בתקווה שזיכרוני אינו בוגד בי. בהמשך אביא ציטוט לזה. 
כלומר, האצלות הקשורות בתפישה הויזואלית.

שומע תפילה

נסיים בשיר במלוא מובן המילה. 

הזדמנות אחרונה לאהבה.

מדוע הזדמנות אחרונה, הרי הארץ (Earth) תמיד כאן.

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

17.5.19

טעיתי, אבל טעות זניחה. זה לא היה במקרה של חבטת הנגואל שהביאה את קסטנדה לעיר הצפון אירופאית, כמסופר באמנות החלימה בפרק על השער הראשון של החלימה, אלא במקרה דומה, בו דחף אותו דון חואן דרך שתי דלתות של משרד נסיעות וקסטנדה מצא את עצמו בַּשוּק, אבל ככל שאני זוכר היה זה ביום אחר מהיום שבו הוא נדחף.

המקרה מתואר ב"סיפורי עוצמה". הנה קטע ממנו הרלוונטי לדיון שלנו:

"What was there in that scene, don Juan? What was so important?" 

"I don't know. It wasn't happening to me." 

"What do you mean?" 

"It was your experience, not mine." 

"But you were with me. Weren't you?" 

"No. I wasn't. You were alone. I repeatedly told you to watch everything, because that scene was only for you." 

"But you were next to me, don Juan." 

"No. I wasn't. But it's useless to talk about it. Whatever I may say doesn't make sense, because during those moments we were in nagual's time. The affairs of the nagual can be witnessed only with the body, not the reason." 

"If you were not with me, don Juan, who or what was the person I witnessed as you?" 

"It was me and yet I wasn't there." 

"Where were you then?" 

"I was with you, but not there. Let's say that I was around you but not in the particular place where your nagual had taken you." 

"You mean you didn't know that we were at the market?" 

"No, I didn't. I just tagged along in order not to lose you."

[...]

thanks to don Juan's knowledge, whatever it may have been, I had landed in all my material corporeality inside the market.

(פרק 6, כיווץ הטונל)

השורה האחרונה שבציטוט מספרת שבעקבות הדחיפה הוא הגיע אל השוּק בגופו הפיסי. כלומר סצנת השוק הייתה מציאות פיסית חושית, ולכן לדעתי הנגואל לא ידע את הנתונים החושיים שידע קסטנדה.

למה?

כי ההאצלות של הרוח/הכפיל וההאצלות של העולם הפיסי נבדלות אלה מאלה, אם כי בין שני העולמות ישנה חפיפה, באיזור שבין הקווים המקבילים.
לא מדויק, הפוסט טוען שצלילי הצעקה עשויים להישמע על ידי הכפיל/הרוח, כלומר הצעקה נמצאת בשני העולמות. זה לא אומר שצלילים מכל סוג שוכנים בשני העולמות, כי דון חואן מבקש שקסטנדה יספר לו על מה שראה וגם על מה ששמע:

I described the little bit I remembered. He wanted to know if I had witnessed any features of the sky, such as daylight, clouds, the sun. Or if I had heard noises of any sort. Or if I had caught sight of unusual people or events. He wanted to know if there had been any fights; or if people were yelling, and if they were, what they had said.

  

הערת אגב,
ראוי לדעתי לשים לב לפרט נוסף בקטע הנ"ל: הנגואל היה באותו זמן סביבו.

לדעתי הנגואל/הכפיל נמצא מסביב לפקעת. תמיכה קלה לזה יש במקרה שבו דון חואן אומר לקסטנדה שהנצח (Eternity) נמצא שם, שם, שם ומצביע לכל עבר, כלומר הנגואל מקיף את הפקעת ולכן נמצא מסביב לה בכל כיוון.


אפרופו הצעקה של טאישה,
מה הקשר בינה לבין "ממעמקים קראתיך יַה"? (תהילים)

======================== 

18.5.19

מקרה אחר, מהספר של טאישה, ממנו אפשר להבין, לכאורה, שהנגואל דווקא יודע מה קורה בעולם הפיסי:

 "I also grabbed your ethereal body and tied an energy line around it," he said: "From that day on, I've always known where you were. "Yet it has taken me five years to get you in a position where you would listen to what I have to say." 

For the first time, what he was saying registered. I stared at him incredulously. "You mean you've known where I was all the time?" I asked. 

"I've been tracking your every move," he said definitely. 

"You mean you've been spying on me." The implications of what he was saying were slowly rising to the surface. 

"Yes, in a manner of speaking," he admitted. 

"Did Clara also know I lived in Arizona?" 

"Naturally. We all knew where you were." 

(פרק 14)

לדעתי, הוא והחבורה ידעו, כי כנגואל הוא מחבר בין ימין לשמאל ובכך הוא מאפשר הגעה מהכפיל לגוף הפיסי. הכפיל לא יודע מה חווה הגוף הפיסי (לדעתי), אבל הנגואל, בגלל מבנהו המיוחד, מאפשר את המעבר מהאחד לשני, בעצם מאפשר לאחרים לדעת זאת. במקרה זה למורתה (אמה האנרגטית) נלידה.

במקרה הנ"ל של ההגעה לשוק, לא היו מעורבים אנשים אחרים, ודון חואן נשאר עם הכפיל, שלא ידע היכן מסתובב קסטנדה.

נקודה אחרת בקטע הנ"ל הרלבנטית לדיון הקודם אודות המאבק שבין שתי המערכות: הרוח והמערכת הטפילית המתנהל על גבנו (בחַזֵנוּ):

אחרי שהוא קשר סיב אנרגטי סביב הכפיל שלה, עדיין לקח לו 5 שנים להביא אותה למצב שתקשיב לו, כלומר לקול הרוח, למיינד האמיתי. זה נותן מושג עד כמה חלש בנו קולו של המיינד האמיתי.

======================== 

18.5.19

ממעמקים קראתיך....

"I want you to say 'intent' three or four times or even more, but bring it out from the depths of you." 

"From the depths of me?" 

"Allow the word to burst out from your midsection loud and clear. "In fact, you should shout the word 'intent' with all your strength."

(פרק 16)

מהו ה- midsection ? הלב, הרחם, נקודת האמצע של הגוף שקסטנדה ממש מדד במדויק את מקומה? 

כמה שורות משם, בהמשך

"Shout as loud and as many times as it's needed." 

"How will I know when to stop?" 

"You stop when something happens, or when I tell you to stop because nothing has happened.

איך נגמר תרגיל הצעקות:

 I kept on repeating it; each time with more vigor. My voice became not deep but shrill and loud, until I shocked myself into a near faint with a hairraising scream that wasn't my own; and yet I had heard it before. It was the same shrill noise I had heard the day Clara and Manfred had dashed into the house; leaving me under the tree. I began to shiver, and became so dizzy that I slumped down on the spot and leaned against the door frame.

(שם)

הצעתי לאחרונה שהקריאה הזו היא דרך של האני הקטן לחבור אל הכפיל, אבל עצם ההחלטה לעשות זאת היא לא של האני הקטן, אלא ביטוי לעוצמת קול הרוח במאבק על גבך.

מצד שני, בעשייה זו יש מרכיב חשוב של הסכמה של האני הקטן, הסכמה שכל כך הרבה פעמים עמלים דון חואן ואנשיו להשיג אותה מהחניכים. תמיד מתוך הסבר אמיתי אבל.... חלקי. כלומר, יש כאן תמיד מרכיב של הולכת שולל.

======================== 
19.5.19

חומר למחשבה

7 שערי חלימה, ו-7 השערים של הכפיל בגוף (שערי הכפיל מופיעים בספר של טאישה).
לכאורה הם אמורים להיות היינו הך, כי לפתיחת שערי הכפיל ולמעבר בשערי החלימה אמורה להיות אותה תכלית: שחרור הכפיל מהגוף.
האם שערי החלימה ממוקמים באותם פתחים בגוף הפיסי הקשורים לכפיל?

הנה קטע שבו הנגואל מסביר לטאישה על הפתחים.

"In order to activate the soft body, you have to first open certain body centers that function like gates," he continued: "When all the gates are open, your double can emerge from its protective covering. "Otherwise, it will forever remain encased within its outer shell." 

(פרק 12)

בהמשך הספר אמיליטו מצביע, נוגע, בפתחים אלה. (פרק 20)

לדוגמה: האם הוואגינה הקוסמית נמצאת בשער השלישי של הכפיל הממוקם באיברי המין? או אולי הרביעי? שלפי אמיליטו הוא השער החשוב ביותר.
======================== 
19.5.19

דיברתי על הוואגינה הקוסמית כאילו הייתה אחד משערי החלימה ואף אחד לא צעק.
זה לא מפתיע שאף אחד לא צעק, כי אף אחד מסתובב בבלוגים אחרים :)
בכל מקרה, אני נוטה לחשוב שהיא אחד השערים.

אחת התובנות החצי-טריביאליות תהיה לומר ששבע שערי החלימה ושבע הפתחים של הכפיל הם אותו דבר, אבל מנקודות מבט שונות: של חולמות לעומת של יוקשות.

תובנה קטנה בקשיש (שלא תתלוננו שאתם לא מקבלים פה משהו): מסלול התנועה משער לשער (פתחי הכפיל) הוא מלמטה כלפי מעלה, מהבוהן השמאלית ועד לקדקוד הראש. יש לזה דמיון רב לטענה שכאשר המודעות שלנו מתחילה להצטבר היא, ככיסוי של הפקעת, מתחילה לטפס מגובה הבהונות כלפי מעלה.

נ.ב
אין בקשיש בעולם הטולטקי. לכל מתנה יש מחיר והמטבע הוא אנרגטי.
======================== 
20.5.19

תמיכה קלה לטענה שהצעתי, ש-7 שערי החלימה הם 7 הפתחים בגוף הפיסי עבור  הכפיל, אפשר להפיק מהציור הבא. הוא צויר על ידי הנגואל מיכאל קרלמן. האיש חי בישראל וכפי הנראה יש לו חבורה. הוא פרסם שני ספרים כמדומני (לא קראתי) ויש לו סדרת ראיונות ביוטיוב ודף בפייסבוק.
הציור הוא של פקעת הסיבים.
יש לי ספקות לגבי נכונות הציור, או לפחות לגבי עניינים מסוימים בו, לכן אני רואה בהסתמכות על הציור תמיכה קלה בלבד.
מיקום מספר 9 בציור הוא באיזור הבוהן השמאלית, ובמקרא שמשמאל כתוב  שזהו השער(ים) הראשון של החלימה.
אכן בבוהן השמאלית מצוי השער הראשון של הכפיל (על פי הספר של טאישה).

======================== 
20.5.19

ציור נוסף של הפקעת על ידי הנגואל קרלמן.
האיזור הכהה בתחתית הציור הוא כנראה הים האפל של המודעות.
לעיונכם :)

========================