הקפיצה לתהום - הבהרות לאירוע מתוך ספרה של טאישה

אירוע הדאייה המופשטת של טאישה הוא בעצם המקבילה אצל הנשים, כנראה יוקשות, לקפיצה לתהום של הגברים.
דונה סולדד אומרת שנשים לא צריכות לקפוץ לתהום כי התהום נמצאת בתוכן.

הנה מה שאומר קסטנדה על הקפיצה בתחילת "הטבעת השנייה של העוצמה".

"upon jumping into the abyss I was going to become pure perception and move back and forth between the two inherent realms of all creation, the tonal and the nagual.
In my jump my perception went through seventeen elastic bounces between the tonal and the nagual."

(ממש בתחילת ההקדמה)

כלומר הקפיצה כללה הלוך ושוב, 17 פעמים, בין הטונל והנגואל.

בספרה של טאישה. 

אמיליטו לטאישה:

"You were supposed to cross the chasm gently and harmoniously and wake up your double to full awareness in the left hallway." 

("מעבר המכשפים", עמוד 238)

chasm = abyss. כלומר טרמינולוגיה שונה.

למה?

כי אין מתנות חינם :)

מדוע הלוך ושוב, ומדוע 17 פעמים?

התשובה נמצאת אצל טאישה:

"I [Taisha] was supposed to shift my awareness back and forth between my body and my double. This shifting was to have erased all the natural barriers developed through life; barriers that separate the physical body from the double. The sorcerers' plan, he said, was to allow me to get acquainted with all of them in person since my double already knew them." 

(שם)

ניתן להסיק שכל הלוך-ושוב כזה מוחק מחיצה שנוצרה במהלך החיים בין הגוף הפיסי והכפיל. לכן נדרשות 17 תנועות כאלה.

איך להבין את המשפט האחרון: "תכנית המכשפים הייתה לאפשר לי להתוודע לכולם פנים אל פנים"?

כלומר, מה הקשר בין מחיקת המחיצות וההיכרות עם המכשפים?

התשובה נעוצה במספר המכשפים שבחבורה.

באופן "מקרי" גם מספרם הוא 17.

"At the moment of leaving the world when the new Nagual woman is with them, the Nagual's number is seventeen."

("מתנת הנשר" פרק 9) 

הערה צדדית,

אני חושב שמספר החיבורים בין הגוף והכפיל הוא 18. כאן נאמר שמספר המחיצות הוא 17, לא מספר החיבורים. 

למה 18?

זוכרים את שני מעגלי האבנים, האחד על גבעה במדבר (מה שכיניתי "גבעת השושלת") וממעגל זה, בן 18 אבנים, נזרקו לתחתית הגבעה 18 אבנים, מהן נבנה המעגל התחתון?

כמדומני מופיע ב"מסע לאיכטלאן".

הערה צדדית נוספת: על פי המודל שהצעתי יש 15 לוחמים בחבורה, המכילה נגואל-גבר ושתי נשים נגואל). 17 הוא המספר של הלוחמים שעזבו יחדיו, זה לא אומר שזה מספר החברים בחבורה.

האם ספרה של טאישה עוזר לנו להבין את הקפיצה לתהום?

זו שאלה קלה ולכן תזכה את הפותרים-נכונה בגורנישט :)

אסיים בחידה קלה.

מה מזכירה לכם התמונה הבאה?

הכיתוב למטה אינו קשור לעניין.

רמז, אמיליטו שהוזכר לעיל.

חלק ב של החידה, קשה יותר, אבל עדיין מופיע במפורש: מה הייתה המטרה של העניין?
גם פתרון זה יזַכֶּה בגורנישט, אם כי לא באותו אחד שיקבלו הפותרים-נכונה של החלק הראשון.
חלק ג: מה משמעות הדבר, איך להבין את התשובה לחלק ב?
הפרס לפותרים נכונה של חלק זה אמור להיות כה גבוה, שמכיוון שאין ביכולתי להעניק להם אותו, בפועל גם הם יקבלו גורנישט.

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

31.5.19

הצעתי בעבר שהאירוע המקביל לקפיצה לתהום אצל פלורינדה, שהיא חולמת, היה הטבילה בבריכת המכשפים. 

בעצם שיא האירוע היה באותה בריכה. ההליכה לשם הייתה חלק ממנו.

================ 
2.6.19

הקשר בין הלוחמים לבין המחיצות (שבין הגוף הפיסי והכפיל), מספר שניהם הוא 17, נרמז בקטע הבא, המופיע שני עמודים לפני שני הציטוטים הראשונים שבפוסט:

"Whoever came to see you [בחנות הספרים]," Emilito went on, "always pulled your double, so you have only a vague dreamlike memory of us with the exception of Nelida. You know her as you know the back of your hand." 

(בעברית עמוד 236)

עוד נקודה הדורשת דיוק, והיא לא מדויקת לא בתרגום של הספר ולא בפוסט שלי, ועכשיו אתקן זאת:

The sorcerers' plan, he said, was to allow me to get acquainted with all of them in person since my double already knew them.

(הציטוט השני לעיל, עמוד 238 למטה בספר העברי)

in person תורגם בספר "באופן אישי", ואני נזהרתי מלומר בגוף הפיסי, וחמקתי מהכרעה על ידי "פנים אל פנים". הנכון הוא לדעתי, לפגוש את הלוחמים בגוף הפיסי, ראשית כי זהו המובן המקובל של הביטוי הנ"ל, ושנית: כי המפגש שלהם עם הכפיל שלה כבר התרחש ביניהם.
זה גם מרמז, כנראה, על כך שההלוך ושוב שלה בין הגופים יסתיים בגוף הפיסי. 
כיוקשת, לעומת חולמת, זה צפוי.
================ 
2.6.19

כמה תיקוני תרגום בספר של טאישה:
כולם בעמוד 239:

"The sorcerers' crossing consists of shifting the awareness of daily life, which the physical body possesses, to the double," he replied: "Listen carefully. The awareness of daily life is what we want to shift from the body to the double. The awareness of daily life!"

 הדגשתי באדום כי זה חשוב. אמיליטו גם הדגיש וגם חזר על כך 3 פעמים, אז זה כנראה באמת חשוב, על כן, במקומות כאלה חשוב באופן מיוחד לדייק בתרגום.

בספר זה תורגם: "המודעות הרגילה של הגוף". מכיוון שהנוסח המקורי יכול לציין גם את המודעות של העירות, או של שעות היום, הייתי במקרה זה מוסיף הערת שוליים עם הביטוי המקורי.

מודעות זו היא בבעלות הגוף הפיסי ולא "נמצאת בגוף הפיסי", כפי שתורגם. המילה possesses עשויה לרמוז גם על בעלות מסוג של דיבוק, כמו רוח חסרת גוף המשתלטת על מישהו או מקום. 

למרות שדווקא מקרה זה הוא לכאורה הכי ברור שבאפשר שלא מדובר כאן במובן מהסוג השני, שהרי הגוף הפיסי אינו רוח (חסרת גוף), מכיוון שאנו נמצאים בתפישת העולם הטולטקית, לכן אני אומר: אין לפסול את הפרשנות הזו מראש, או לא לוותר על הרמז הזה.

בתחתית העמוד, "להוציא לאור את הכפיל" - המילה "לאור" היא מיותרת. יש למחוק אותה !!!

במקור: To draw out the double

אפשר לשער שהיא השתרבבה כי תוכנת המחשב הציעה את התוספת באופן אוטומטי והמתרגמת בלי כוונה אימצה אותה.

אלה רק כמה עניינים שצדו את עיני, או את תשומת לבי (מחק/י את המיותר).

================ 
3.6.19

מתוך "הטבעת השניה של העוצמה":
"[בניניו:] "הנגואל וחנארו עיצבו אותנו באופן שלכל אחד מאיתנו יש קטעי מידע שאין לאחרים". (עמוד 162)

מה זה מזכיר לכם?
אני מתכוון למשהו שהצעתי כאן לאחרונה.

תשובה: הצעתי שהמראות של הנשר הן מ- 4 סוגים משום שכל אחד מארבעת הלוחמים צופה בהבזק שונה, באיזור שונה של הנשר.
וניסיתי להציע תשובה לשאלת ההמשך: מי מהם רואה מה מהמראות הללו.
================ 
3.6.19

הגעתי לאיזור זה של "הטבעת השנייה של העוצמה" כי ניגשתי לשם כדי לבדוק כיצד מתאר נסטור את הקפיצה שלו ושל הגברים האחרים לתהום. הצעתי בפוסט זה שהדאייה המופשטת של טאישה היא אירוע מאותו סוג ופרשנות זו מספקת לנו מידע נוסף אודות טיבו של אירוע זה. טאישה הוסיפה לנו, בין היתר, שההלוך ושוב בין הטונל והנגואל מטרתו מחיקת המחיצות שבין הגוף הפיסי והכפיל, ושכל הלוחמים מחבורת המורה נוטלים בכך חלק; כפי הנראה, כל לוחם מקבל תחת אחריותו מחיצה אחת.

נסטור אומר שבמקרה שלו הוא נע בין הטונל והנגואל 11 פעמים. (עמוד 160)
בעמוד 165 יש דיוק נוסף: 10 פעמים, בכולם הוא הגיע אל מכשף מכשף מצטקי זקן בשם פּוֹרפיריוֹ שלימד אותו על צמחים ועוד. בפעם האחד עשרה הוא הגיע לְעיר המוכרת לו, פגש שם את חברו וגילה שבעצם הוא חזר למציאות.
זה מזכיר את תיאורו של קסטנדה בסוף "צדו הפעיל": קסטנדה מצא את עצמו בסוף כל ההלוך ושוב במיטתו ומשם הוא הלך למסעדת שיפ ומספר לנו על הרגשתו ותובנותיו.

מטאישה למדנו שהלוחמים המורים/מורות קשורים בחזיונות אלה במהלך ההלוך ושוב, ונסטור כידוע היה ממשיכו של ויסנטה, שהיה איש הידע ובין היתר המומחה לצמחים. ייתכן שפורפיריו הוא ויסנטה.

קסטנדה מספר לחניכים (ולקוראים) על שלושה מתוך החזיונות הללו, מבלי לספר על לוחם מסוים הכרוך בכל אחד מהם, אם כי אפשר להעלות השערות לגבי זהותם.

מתיאורי הגברים אפשר ללמוד שכל הלוך ושוב כזה היה כרוך בחווית התפרקות לחלקים והתאחדות מחדש. זה מתקשר לטענה, בספר אחר,  שהלוחם נותן למוות לפזר אותו ואז בשלב מסוים של ההתפזרות אוסף את עצמו מחדש, בעזרת הרצון (ייתכן והרצון לא מאוזכר במפורש שם, אבל מתקבל מאד על הדעת שעם מחיקת המחיצות שבין שני הגופים, הפיסי והכפיל, הלוחמים בחבורת המורה, או הרצון של החניך מקיימים את החיבור הזה בין הגופים).
================ 
3.6.19

אחת התגליות שלי בקריאה של תיאור הקפיצה ב"הטבעת השניה" היא המשפט הבא:
נסטור: "שמעתי את הנגואל מורה לבניניו לא לחפש חזיונות מוזרים או עולמות מחוץ לעולמו שלו. הנגואל אמר לו ללמוד על רק על עולמו שלו, משום שבעשותו כך ימצא את סוג העוצמה היחיד שבהישג ידו [the only form of power available to him]". (עמוד 160)
המסוכן בתרגום "בהישג ידו" הוא שאנו עלולים לקחת את הדימוי באופן מילולי, ולפעמים זה אכן כך, ואולי אפילו במקרה זה, אבל במקרה זה לא נאמר הדבר.

האמירה מתייחסת לכאורה לחזיונות במסגרת ההלוך ושוב שבין הטונל והנגואל, אבל ההלוך ושוב הזה יכול לכלול סיפורי חיים שלמים, הוא לא מוגבל לפרק זמן של ימים. כל חיזיון יכול להימשך  חיים שלמים.

מה אני רוצה להגיד?
שאני רואה במשפט זה תמיכה לאזהרה שחשבתי עליה מזה זמן:
צריך להיזהר מאד משיטות ידע אחרות (יוגה, דת כלשהי, גורדייף, אושו, בודהיזם, מרידיאנים, טאי צ'י, צ'י, טאו, ....) כי הן קשורות לעוצמות מסוג אחר; לכוונות אחרות.
המגע עם רעיונות ושיטות אחרות, כולל מדעיות, צריך להיעשות, לדעתי, אם בכלל, בזהירות רבה מאד. להשתמש בטרמינולוגיה שלהן, ובכך במושגיהן, פירושו שכבר סטית מהכוונה של העולם הטולטקי. אם את/ה משתמש וחושב במושגים כמו, לדוגמה,  גוף-נפש, רוחות ושדים, אלוהים, העולם הבא, חלומות בהירים, גוף אסטרלי, גלקסיות ... כבר נפלת ברשתם.

בשוֹרַה
אני מתרגם בימים אלה את "ידע שקט" של קסטנדה. ספרון שיצא ב-1996.
כפי הנראה אשים את התרגום כקובץ באתר הוצאת טולטק חופשי לציבור. אודיע על כך במייל ובבלוג לכשתסתיים המלאכה (בעוד כשלושה שבועות, אני מעריך).
ההתעסקות מול בית דפוס והעלויות אינן מתוגמלות. הספרים נרכשים על ידי מעט מאד אנשים.
בכל אופן, אני מציע לכל אחד להדפיס אותו כדי שלא להיות תלוי בשליטי האינטרנט. קבצים דיגיטליים נעלמים או מסולפים בקלות באינטרנט.

הספרון יצא אחרי "אמנות החלימה" ולפני "מעברים קסומים" וכמובן לפני "צדו הפעיל", וקטעים ממנו עשו את דרכם גם אל ספרים מאוחרים אלה, אם כי רק חלק מהקטעים ובהקשרים שונים מאלה שמצויים בו. יש בספר מידע נוסף חשוב מאד.
קצת מזכיר את "הפרק המסתורי" שנוסף ל"מתנת הנשר" במהדורה הספרדית. גם שם עניינים מסוימים, מעטים, הגיעו לספר שיצא לאחר מכן, "האש שבפנים".

האם הפרק המסתורי והספרון הזה (וגם כתב העת "קוראי האינסוף") הושמו מחוץ לזרקורים,  הוסתרו (אבל באופן מספיק גלוי לחסידים האמיתיים), במצוות הרוח?
אני מאמין שכן.

ניתן לקרוא אותו כאן באנגלית.
================
3.6.19

שיר משנת 1982

Odyssey - Inside Out

מה מזכירה לכם התמונה?
את חוספינה ולה-גורדה משני צידי קסטנדה בכניסה לוואגינה הקוסמית?
אני מקווה שגם את שתי הלוחמות והלוחם שבכל בית מבתי החבורה, ואת ההצעה שלי הממשיכה את הרעיון אל מבנה החבורה,  ובין היתר מציעה שיש שתי נשים נגואל בחבורה.
================ 
3.6.19

בחיזיון הלפני האחרון של קסטנדה במסגרת ההלוך ושוב בין הנגואל והטונל, כלומר בין הגוף הפיסי והכפיל (עמוד 165), קסטנדה נרדף על ידי מפלצת שעולה מן הקרקע.
 It was coming out of a surface that looked like the ground.
זוהי כנראה מפלצת בוץ, כלומר הטפיל.
הבליעה הזו, על פי נסטור היא מוות, אבל לדעתי היא בו בזמן החזרה שלו לחיים בגוף פיסי בזהות אחרת, כפי שמסופר בסוף "צדו הפעיל"; שהיו לו זיכרונות אחרים.
יש מקום להבין שקסטנדה נמצא בעת אותה שיחה, כשנתיים כמדומני לאחר הקפיצה, בבטן אותה מפלצת, מתוך דבריו של נסטור הרומזים לדעתי לכך:
"חיינו ומותנו הם מציאותיים לא פחות  ולא יותר מאשר חייך הקצרים במקום ההוא ומותך בפיה של אותה מפלצת. חיינו עתה אינם אלא חיזיון ארוך. האינך מבין?"  (עמוד 165)
כלומר החיזיון ה-17: התעוררות במיטה בלוס אנג'לס וההליכה למסעדת שיפ, הוא חיזיון שנמשך עדיין מזה כמה שנים כבר, הוא חיזיון מתוך אותה מפלצת.

קשה שלא להיזכר בחיזיון שהעניק לו מסקליטו (כמדומני על כף ידו), בתשובה לשאלת עתידו של קסטנדה, כנראה. הוא הראה לו שמפלצת בצורת אצת ים עם זרועות רודפת אחריו והוא מוצא מפלט באדמה.
כלומר, שם תהיה, גאולתו, מפלטו מהמפלצת. (פרשנות שלי)
================ 
4.6.19

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לרמז האחרון, לרמז עצמו במנותק מהנרמז.
למה זה חשוב?
כי אם יש לנו ספרות שעניינה רמזים, כדאי לזהות את אופים של הרמזים.
במקרה האחרון (מתוך הציטוט בהערה הקודמת),
"חיינו ומותנו הם מציאותיים לא פחות  ולא יותר מאשר חייך הקצרים במקום ההוא ומותך בפיה של אותה מפלצת. חיינו עתה אינם אלא חיזיון ארוך. האינך מבין?"

ה"אינך מבין?" הוא אמירה המציינת שיש כאן רמז, שיש כאן משמעות שלא נאמרת במפורש.
הרמז עצמו: לא רק שלשניים המושווים יש אותה דרגת מציאות (זהו הפשט, המפורש), אלא שהם אותו הדבר.
כשמישהו אומר לך ששני דברים הם מציאותיים בדיוק באותה מידה ומרטיט את ריסיו (אם להציג זאת כך), הוא כנראה רומז שהם אותו הדבר :)
כך פועל הרמז במקרה זה (לדעתי).

ישנם עוד 2 מקרים (לפחות) של תנועת התודעה הלוך ושוב בין שתי נקודות תצפית שונות (שכרגע עולות בדעתי), נקודות התצפית הן אחת בגוף הפיסי ואחת בכפיל.
מהם?
================ 
4.6.19

עוד חומר למחשבה:
"ללא רבב" (impeccable) הוא במבט תחבירי "תואר הפועל", כלומר מתאר את האופן שבו נעשית פעולה. זהו האופן שבו צריך לבצע (לדעתי) כל פעולה, כלומר כל עשייה.
האם ניתן לומר שביצוע עשייה כלשהי באופן חסר רבב הופכת אותה (את העשייה)  לאי-עשייה?
תשובה נכונה מזכה ב-10 נקודות.
================ 
5.6.19

תשובה לחידת התמונה שלעיל: האישה השותה, לכאורה, משהו אנרגטי, לכאורה.
התכוונתי לשתייה של טאישה מתוך "דלעת הכַּווַנַה" של אמיליטו.
"מה שזרם אל פי היה היה איזשהו נוזל, אבל זה לא היה שום דבר דומה למים. זה היה יותר כמו לחץ יבש, כמעט מר, שחנק אותי לרגע ואחר כך מילא את גרוני ואת גופי כולו בחמימות קרירה".
[...]
לגמתי עוד לגימה דמיונית וכמעט ניתרתי החוצה מנעליי. משהו חשמלי עבר בי וגרם לאצבעות רגליי לרטוט. הרטט עלה לרגליי ואחרי כן לעמוד השדרה כמו מכת ברק וכשהגיע לראשי, כמעט איבדתי את ההכרה."
[...]
"מה שיש בתוכה נקרא "כוונה".
 (עמוד 221-222)

אנו גם זוכרים שבדלעות הריקות הללו שכנו בעלי ברית.

הסבר לשתייה מהדלעת ישנו בהמשך הספר:
"נתתי לך אתמול לשתות מדלעת הכוונה שלי כדי לראות אם הכפיל שלך עדיין לא-יציב", הסביר אמיליטו. "הוא עדיין לא יציב". (עמוד 238)
שימו לב, יש לתקן את הרשום בספר: שם כתוב שהוא יציב.
הנה הנוסח באנגלית, בכחול, תחליטו בעצמכם. (קחו גם בחשבון שאחרי שהיא "שתתה" היא התמוטטה. ראו בהמשך לציטוט הנ"ל).

"I let you drink from my intent gourd yesterday to find out if your double is still unstable," Emilito explained: "It is! The only way to buttress your double is with activity, and like it or not, I'm the only one who can guide your double in this activity. "This is the reason I'm your teacher; or rather, I am the teacher of your double."

לגבי החלק באדום, 

חידה:

מדוע אמיליטו הוא היחיד שיכול ללמד אותה את השיעור הזה?

התייחסות לנושא ההוראה שלו מופיעה גם בעמוד 223 בעברית (מספרי העמודים שאני מביא הם תמיד לגבי המהדורות העבריות):

"What could you possibly have to teach me?" I shouted, disliking the prospect immensely.

"What I have to teach you is called 'stalking with the double,'" he said, blinking like a bird.

כלומר, יקוש בעזרת, או עם, הכפיל.

לדעתי חידה ממש לא פשוטה.

התשובה רמוזה לדעתי כאן: 

"היה בו משהו שלא חיבבתי, אבל לא יכולתי לשים עליו את האצבע. אולי משום שהוא נראה מוזר. הוא לא היה גברי. הוא נראה כמו צל של גבר, ועדיין הוא היה חזק להפליא. אבל מה שהפריע לי באמת זה שהוא לא נתן לי "לרכוב" עליו, וזה הרגיז מאד את הצד התחרותי שבי". (עמוד 232)
================