רצוא ושוב

הכותרת מתייחסת להלוך ושוב שבין הגוף הפיסי והכפיל.
מכאן שאנו ממשיכים בנושא הראשי של הפוסט הקודם.

ראינו שמהותה של הדאייה המופשטת של טאישה מעל ה- chasm (בקיע עמוק, תהום) היא מחיקת המחיצות שנוצרו במהלך חיינו בין הכפיל לגוף הפיסי, על ידי תנועה הלוך ושוב בין שני הגופים.
הצעתי שהדאייה המופשטת היא האירוע המקביל לקפיצה לתהום של הגברים. העובדה ששם משתמשים במילה abyss הצליחה להוליכנו שולל, אבל רק באופן זמני.
שם נאמר שבצד השני של התהום נמצא הכפיל (אולי בטרמינולוגיה אחרת), וגם שם ההלוך ושוב, התפרקות והרכבה מחדש, מאפיינים את האירוע. נוסיף את מספר הלוחמים כזהה למספר המחיצות...
קשה מאד יהיה להתנגד לזיהוי הזה בין האירועים.

"רצוא ושוב" מופיע במקרא בספר יחזקאל א וכמדומני שרק שם.
אין בשימוש במושג זה כאן המלצה לקחת את הפרשנויות שהוצמדו למושג זה. הזהרתי לאחרונה שכל גישה לידע אחר הוא מסוכן.

אתנחתא מוסיקלית

משנת 1977, כנראה.

ODYSSEY - NATIVE NEW YORKER

Love is just a passing word

It's the thought that you had In a taxicab

that got left on the curb

מקרה נוסף של "רצוא ושוב" - מהסוג שאנו מדברים עליו כאן - נמצא לכאורה במקרה היגואר שרדף אחרי קסטנדה ודון חואן במדבר. (כח השקט)

שם החליף קסטנדה את נקודות המבט בין הנקודה הרגילה של עיניו בגוף הפיסי לנקודת מבט של ענק בגובה שלושה מטרים.

האם מדובר שם בתנועה בין הגוף הפיסי והכפיל?

מקרה נוסף של הלוך ושוב ישנו באירוע הזריקה לנהר של הנגואל חוליאן את החניך חואן (במסגרת שיעור שנושאו היה "הגדרת הרוח" 😊). שם נקודות המבט התחלפו בין חואן הנאבק בתוך המים השוצפים לדמותו הנעה במקביל על גדת הנהר.

האם גם שם מדובר באותו מהלך?

ישנם מקרים דומים נוספים.

10 נקודות לכל מקרה. 

(אחד מהם קשור בריקוד. עבורו, בגלל הרמז, הניקוד הוא רק 5 נק. אין מתנות עוצמה בחינם 😊)

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

8.6.19

מקרים לדוגמה של "רצוא ושוב" בין הגוף הפיסי והכפיל בספרי קסטנדה:

1. כאשר היגואר רדף אחריו ואחרי דון חואן וקסטנדה סיגל לעצמו נקודת מבט של ענק בגובה שלושה מטרים. אין במקרה זה ממש תנועה בין שתי נקודות התצפית: הגוף הפיסי והענק, וזאת משום שלקסטנדה עדיין לא הייתה את היכולת, מספיק אנרגיה, לבצע תנועה ביניהם. אולם הוא חווה את שתי נקודות המבט בו זמנית, מה שדון חואן הסביר כ"כאן וכאן". 
נקודה אחת הייתה הגוף הפיסי, אשר קרוי שם מיקום תבונת ההיגיון, והמיקום השני היה במקומות שונים: פעם בגובה הענק ופעם ליד היגואר. מיקום זה קרוי שם "ידע שקט", או "הנקודה השלישית". זוהי לדעתי תפישה מנקודת המבט של הכפיל.
המקרה מסופר ב"כח השקט", בפרק "הנקודה השלישית".

2. המקרה של דון חואן כחניך שהושלך לנחל השוצף וחווה שתי נקודות מבט: מתוך גופו הנסחף ונאבק על חייו בתוך הזרם, ומנקודת מבט של עצמו הרץ לאורך גדת הנהר.
שתי נקודות המבט קרויות, כמו קודם לכן: "תבונת ההיגיון" ו"ידע שקט". במקרה זה, להבדיל, דון חואן מפגין יכולת תנועה ביניהן.
מקרה זה מופיע בפרק שלאחר סיפור היגואר.

מקרה נוסף, לו רמזתי: קסטנדה עומד ליד דון חואן וצופה בעצמו הרוקד עם חנארו. נדמה לי שמופיע ב"האש שבפנים". אבדוק בהזדמנות ואחזור עם פרטים לגבי המקרה. זכור לי שנקודת המבט שלו ביניהם התחלפה כמה פעמים, כלומר הוא גם ראה אותו עומד ליד דון חואן בזמן שהוא רקד (אם אפשר לקרוא לזה ריקוד 😊).

הערה: לדעתי שני המיקומים, כאשר נמצאים בכל אחד מהם באופן מדויק, ולא כפי שרובה של האוכלוסיה נמצא בסביבתם בלבד, שניהם מיקומים בהאצלות של הרוח, כלומר שייכים להאצלות שונות של הרוח, להבדיל מהאצלות הנשר.
נאמר שם שמיקומים אלה הם איים. ככל הנראה (הצעה פרשנית): האצלות הרוח מוקפות בהאצלות הנשר וכך נוצרים איים של האצלות הרוח. כזכור, נאמר שהאצלות המודעות הענברית עוברות דרך מרכז הפקעת, וכך מספקים חיים ובאופן עקיף את היכולת למודעות.
בין שני איים אלה מחברים שני גשרים חד סתריים:
הגשר המוליך מתבונת ההיגיון אל הידע השקט נקרא "הבנה טהורה".
הגשר בכיוון ההפוך קרוי "דאגה" או "אכפתיות" (concern).
לדעתי אפשר להבין את הגשרים ככוחות נפשיים (לא במלוא מובן המילה, כלומר בתפישה הרגילה הם היו נקראים נפשיים) שמניעים את התפישה אל אותם מיקומים. ואם לדייק יותר, הכוחות האלה, ככל הנראה, מושכים ולא דוחפים, כלומר הם מזמינים, כמו אורות מגדלורים מתוך אותם איים, כל אי והמיגדלור המזמין שלו. 
אם כך, אז ייתכן שהגשרים האלה אינם רק בין שני איים אלה, אלא לכל אי ברוח ישנו גשר המוליך אליו. 
גם הגשרים נמצאים ברוח (לא רק האיים). 

האם שני איים אלה הם שני מיקומים בדיאגרמת ה-8 ("סיפורי עוצמה")? 
ואם כן, איזה מבין ה-8?

מה שעשוי לתמוך באפשרות שהתשובה היא דווקא שלילית, היא הטענה שיש אינסוף איים, ואילו בדיאגרמה ישנם רק 8 נקודות, אבל, מאידך, נאמר שהדיאגרמה מייצגת את האדם.

================ 
9.6.19

ההסבר של דון חואן לאירוע שבו הופך קסטנדה לכאורה לענק, מדבר על תנועה בין שני המיקומים: תבונת ההיגיון והידע השקט, כשבמקום אחר הוא אומר במפורש שהמיקום הקרוי "תבונת ההיגיון" (reason) הוא בגוף הפיסי, ואינני זוכר אם נאמר איפשהו במפורש שמיקום הידע השקט הוא בכפיל, אבל ככל הנראה זהו המצב.

He said that my assemblage point had moved beyond the place of no pity into the place of silent knowledge, but that I still lacked the energy to manipulate it myself. To manipulate it myself meant I would have to have enough energy to move between reason and silent knowledge at will. 

(עמוד 182)

אם כן, מקרה הענק הצועד במדבר הוא מקרה נוסף של תנועה בין שני הגופים, כמו בקפיצה לתהום. וכך גם מקרה חואן החניך בנהר.
================ 
9.6.19

המחסומים שבין הגוף הפיסי לכפיל, אותם מוחקים בקפיצה לתהום (ובאירועים מקבילים כמו הדאייה החופשית של טאישה) מוזכרים גם אצל קסטנדה. אמרנו שאצלו הכפיל מסתתר במושג "ידע שקט".

He remarked that each of us was barred from silent knowledge by natural barriers, specific to each individual; and that the most impregnable of my barriers was the drive to disguise my complacency as independence.

(כח השקט)

אצל קסטנדה, ככתוב, המחיצה הכי מבוצרת היא שביעות הרצון העצמית המוסווית כעצמאות.

================ 
9.6.19

הזכרתי שהדאגה היא גשר המוליך אל תבונת ההיגיון ו"הבנה טהורה" היא גשר המוליך אל הידע השקט.
בקטע הבא הדאגה היא מיקום המבשר את ההגעה למיקום תבונת ההיגיון, כמו שמבשרת ציון מבשרת על התקרבות לציון.
"חוסר הרחמים" הוא מיקום המבשר על ההתקרבות אל הידע השקט.

He also said that "the place of no pity," being another position of the assemblage point, was the forerunner of silent knowledge, and that yet another position of the assemblage point called "the place of concern," was the forerunner of reason.

ככל הנראה, הגשרים, שהצעתי לראות בהם כוחות נפשיים או מצבים נפשיים, הם מיקומים. בעצם לא מפתיע. כי כל דבר הוא מיקום, כלומר האצלה.
================ 
9.6.19

הנימוק לכך שמקום הידע השקט נקרא הנקודה השלישית הוא שכדי להגיע אליו צריך לחלוף על פני הנקודה השנייה: נקודת חוסר הרחמים.

The old nagual explained that the position of silent knowledge was called the third point because in order to get to it one had to pass the second point, the place of no pity.

משהו לא מצלצל לי נכון בהסבר הזה.
מדויק יותר לדעתי הוא שמצב ההימצאות בשתי הנקודות יחדיו מחייב הימצאות בנקודה שלישית. כמו הר נבו, ממנה רואים את שתי הנקודות: תבונת ההיגיון והידע השקט.
נשאיר את הדברים כרגע כפי שהם.

בשפה הרגילה ישנו הביטוי "מקום לדאגה". מתי כספי (בעזרת יהונתן גפן) אפילו עשה מזה שיר נחמד.
במושגים שלנו זהו מקום השואב אותך אל תבונת ההיגיון, ובו בעת מרחיק אותך מהידע השקט.

מילים: יהונתן גפן לחן: מתי כספי
================ 
9.6.19

הבט/הביטי לשמים.
במקור של קרלוס ג'ובים.

================ 
10.6.19

הדיון בשני האיים: תבונת ההיגיון והידע השקט, הוביל אותי להציע רעיון פרשני, שכל אי הוא אגד האצלות של הרוח המוקף בהאצלות הנשר.
כפי שסיפרתי, אני עובד בימים אלה על תרגום של הספרון: "ידע שקט". הנה קטע מתוכו, שנמצא גם ב"מעברים קסומים":

"האמונה של המכשפים היא שכאשר המוות מתרחש בצורה זו [הפרדת כח החיים ממודעות להתנסויות החיים], כל ישותנו הופכת לאנרגיה, אבל לסוג מיוחד של אנרגיה ששומרת על סימן ההיכר של האינדיבידואליות שלנו. הוא ניסה להסביר זאת באופן מטפורי, ואמר שבמהלך חיינו, אנחנו מורכבים ממספר לא מבוטל של "אומות בודדות". הוא אמר שיש לנו את האומה של הריאות, את האומה של הלב, האומה של הקיבה, האומה של הכליות, וכו ', וכל אחת מאותן אומות לפעמים עובדת באופן עצמאי מהשאר, אבל ברגע המוות כולן מתאחדות לישות אחת. הוא קרא למצב זה חירות טוטלית".

אני נוטה לחשוב שקטע זה תומך ברעיון שהצעתי.
כלומר, איבר או זוג איברים כזה, הקרויים "אומה", היא (האומה) בעצם אי של הרוח המוקף בהאצלות הנשר, אשר מופיעות לחושינו כאיברי הגוף (ריאות, כליות, כבד וכו.). ברגע המיתה, אותם אגדי האצלות של הרוח, שבמקרה של הלוחם השתחררו מהאצלות הנשר, מתאחדות מחדש.

המטפורה, לדעתי, נוגעת רק לשימוש במושג "אומות". כל השאר איננו מטפורי.

קראנו שהאצלות של המודעות הענברית עוברות דרך ישותנו, ומספקות מודעות וחיים. ההצעה הפרשנית מוסיפה שהאצלות אלה מופרדות לאגדי משנה אשר עוברים דרך איברים שונים, אשר מוזנים מהם, אבל גם מפרידים ביניהם (האיברים מפרידים בין אגדי ההאצלות).
================ 
12.6.19

רמזתי להסבר אפשרי לכך שאמיליטו, השליח בבית הדרומי, בית הנגואל, הוא היחיד שיכול ללמד את טאישה "יקוש בעזרת הכפיל", שפירושו הוצאת הכפיל מתוך הגוף דרך 7 פתחים הקרויים שערי הכפיל. זהו מהלך ראשון במסגרת מהלך רחב יותר הקרוי מעבר המכשפים, או בשמה האחר: "הדאייה המופשטת": ההלוך-ושוֹב בין הגוף הפיסי והכפיל.

הזכרתי לפני עידנים את המיתוס הנורדי אודות יגְדרַאסִיל, עץ היקום, או עץ החיים.
היה זה אז תוך דגש על שלושת הנַרניוֹת הטוות את גורלות האנשים. השלישיה ממוקמת ליד שורשי העץ.
יש דימיון רב בין התפיסה הטולטקית והעץ הזה.
העץ מחבר 9 עולמות. אצלנו: 7 הרצועות הלא אורגניות המפרידות בין הכפיל והגוף הפיסי. (סה"כ 9)
ישנו עיט הנמצא בצמרת העץ ודרקון המרכסם בעץ.
אני מציע לראות את הסנאי שמתרוצץ בין ענפי העץ כמייצג בתפיסה הטולטקית את אמיליטו השליח.
אמיליטו לימד את טאישה לחיות ולנוע על גבי עצים. נתן לה אגוזים לאכול כמו סנאי.
הסנאי רתאתוסק (Ratatosk) רץ הלוך ושוב  (רצוא ושוב) על העץ ומעביר עלבונות וקללות בין הדרקון והנץ. כזכור, אמיליטו היה בוטה מאד בדיבורו, גם כלפי טאישה וגם סיפר בדיחות גסות בביקור של קסטנדה בבבית הדרומי.
================