הפוסט נוגע בנושא של "כישוף שריפת הספינות" שעל פי קסטנדה נעשה על ידי הכובש הספרדי קורטז, כדי לאלץ את אנשיו להילחם כנגד הילידים האינדיאנים כי אין להם שום אופציה אחרת של נסיגה.
דרך אגב, האם זה מקרי שאחד משמותיו של הנגואל קסטנדה הוא ג'ו קורטז? [מופיע ב"להתעורר אל החלום"]
.
הקטע הבא לקוח מתוך "הטבעת השניה של העוצמה" הספר החמישי של קסטנדה, שלפי "סודו של הנחש עטור הנוצות" הוא ספר שהגיח לעולם בתוך ארבעה שבועות, כי הספר שקסטנדה הגיש למוציא לאור שלו "לראות מבעד לעיני הטורף", היה, אליבא דה פלורינדה המבוגרת, מוקדם לזמנו, והאנושות לא הייתה בשלה לו.
קסטנדה סיפר לארמנדו שהוא התחרט על הוצאת הספר לאור, כי בו הוא כשל בהבטחתו לדון חואן שלא לכתוב על אנשי חבורתו שלו, בעוד הוא הבטיח לכתוב רק על אנשי חבורת דון חואן.
הטבעת השניה הוא ספר נפלא, ואנו מוכנים ומזומנים לספר הגנוז, don't we ?
.
האינטראקציה בין קסטנדה לחניכים האחרים, כמתואר בספר זה היא חידתית. ברור שמה שקורה ברובד הגלוי הוא קצה קרחון. אני חושב שהחניכים מפגינים שם יקוש ברמת רב-אמן.
"בהתעמתותי איתם [עם החניכים] הושלכתי לתוך ממלכה שאי אפשר היה להגיע אליה או להכיר בה במונחים רציונליים. הוא [דון חואן] אמר פעם אחר פעם שהרציונליות שלי היא רק מרכיב קטן מאוד ממה שהוא כינה המכלול [הטוטליות] של עצמך.
תחת השפעת הבלתי-מוכר והסכנה הלחלוטין-ממשית של השמדתי הפיזית, הגוף שלי נאלץ לעשות שימוש במשאבים הנסתרים שלו, או למות. נראה היה שהטריק הוא בקבלה כנה [truthful acceptance] של האפשרות שמשאבים כאלה קיימים ושניתן להגיע אליהם. שנות ההכשרה היו רק הצעדים להגיע לקבלה [כנה] זו. מתוך נאמנותו להנחת היסוד שלו שאין פשרות, דון חואן כיוון לניצחון מוחלט או תבוסה מוחלטת עבורי. אם האימונים לא היו מצליחים להביא אותי למגע עם המשאבים הנסתרים שלי, המבחן היה מבהיר זאת, ובמקרה כזה יהיה מעט מאוד שאוכל לעשות [משום שהוא לא הגיע למשאביו הנסתרים?]. דון חואן אמר לדונה סולדד ש[במקרה כזה] אהרוג את עצמי. בהיותו מומחה כה גדול של הטבע האנושי, הוא כנראה צדק."
(בפרק "האחיות הקטנות")
תמצית זו של מטרת החניכה להביא את החניך לקבלה כנה של קיומן של משאבים נסתרים ויכולתו להגיע אליהם, מופיע במקום נוסף בספרות ומתוארת כאקט של שכנוע שמפעיל דון חואן על קסטנדה.
.
אם כן, ההגעה למשאבים החבויים נעשית במצבי מצוקה, מצבים של אין ברירה.
מקרה נוסף של אין ברירה יזום הוא האמירה של פלורינדה המבוגרת לקסטנדה שכנגואל, או שהוא מרפא את עצמו או שהוא מת (אין אופציה של ללכת לרופא) (ב"מתנת הנשר")
וזו עצה שיפה לנו שבעתיים בימים אלה של רפואה שטנית.
מקרה נוסף של אין ברירה יזום הוא האמירה של פלורינדה המבוגרת לקסטנדה שכנגואל, או שהוא מרפא את עצמו או שהוא מת (אין אופציה של ללכת לרופא) (ב"מתנת הנשר")
וזו עצה שיפה לנו שבעתיים בימים אלה של רפואה שטנית.
************************
מוסיקה
שיר שנכתב ב-1954
ובגירסה ווקאלית של ג'וני מאטיס
פס קול שליווה חלק מחיי
On my own,
When I wander through this wonderland alone,
Never knowing my right foot from my left
My hat from my glove
I'm too misty, and too much in love.
=======================
דימוי נוסף למצב האין הברירה ההכרחי כדי להגיע למשאבים הנסתרים מופיע כמה וכמה פעמים בספרות באמירה שהלוחם מגיע לטוב ביותר שלו כשהוא בגבו לקיר.
ואני טוען שזה יותר מאשר רק דימוי.
======================
31.8.22
להשתכנע, זה כל הסיפור
====================
====================
בפוסט הקודם שלי "אילוץ הגוף להשתמש במשאביו החבויים" הבאתי ציטוט שכלל את האמירה הבאה:
"תחת השפעת הבלתי-מוכר והסכנה הלחלוטין-ממשית של השמדתי הפיזית, הגוף שלי נאלץ לעשות שימוש במשאבים הנסתרים שלו, או למות. נראה היה שהטריק הוא בקבלה כנה [truthful acceptance] של האפשרות שמשאבים כאלה קיימים ושניתן להגיע אליהם. שנות ההכשרה היו רק הצעדים להגיע לקבלה [כנה] זו."
(מתוך "הטבעת השניה של העוצמה" בפרק "האחיות הקטנות")
.
הדגש בפוסט ההוא היה על ההכרח, מצב האין מוצא [אחר], "הימצאות עם הגב אל הקיר", מצב שבו הלוחם מפיק מעצמו את הטוב ביותר ומעניק אותו בדממה לרוח.
זו לא רוח פואטית שנחה עליי, זהו נוסח הדברים בספרים.
זו לא רוח פואטית שנחה עליי, זהו נוסח הדברים בספרים.
טענתי ש"קבלה כנה" של אפשרות קיומם של משאבים חבויים ושאפשר להגיע אליהם מופיע בספרות שלנו גם כמצב של שכנוע.
כדי למנוע את המחשבה שאני מפזר פה צ'קים בלי כיסוי
הנה הקטע, לקוח מ"כח השקט". בנוסף, יש בקטע מקבילה ל"משאבים הנסתרים" או תיאורם מנקודת מבט אנרגטית. קטע מהחשובים בספרות.
כדי למנוע את המחשבה שאני מפזר פה צ'קים בלי כיסוי
הנה הקטע, לקוח מ"כח השקט". בנוסף, יש בקטע מקבילה ל"משאבים הנסתרים" או תיאורם מנקודת מבט אנרגטית. קטע מהחשובים בספרות..
[דון חואן:] "חשוב על כך באופן הבא," הוא המשיך. "זה לא שככל שעובר הזמן אתה לומד כישוף; אלא, מה שאתה לומד הוא לחסוך באנרגיה. והאנרגיה הזו תאפשר לך להתמודד [handle, לטפל, להתעסק, מילולית: באמצעות הידיים] עם חלק משדות האנרגיה שאינם נגישים לך כעת. וזהו הכישוף: היכולת להשתמש בשדות אנרגיה
שאינם מועסקים [employed, מעורבים] בתפיסת העולם הרגיל שאנו מכירים. כישוף הוא מצב של מוּדָעוּת. כישוף הוא היכולת לתפוס משהו שתפיסה רגילה לא יכולה.
"כל ההתנסויות שהבאתי עליך," המשיך דון חואן, "כל הדברים שהראיתי לך היו רק מכשיר על מנת לשכנע אותך שיש בנו יותר ממה שנראה לעין [meets the eye].
אנחנו לא צריכים אף אחד שילמד אותנו כישוף, כי אין באמת מה ללמוד [there is really nothing to learn, יש את האין הממשי ללמוד?]. מה שאנחנו צריכים זה מורה שישכנע [convince] אותנו שישנה עוצמה שהיא לא ניתנת למדידה [incalculable, לא ניתן לחזותה, אינסופית] בקצות אצבעותינו. איזה פָּרָדוֹקס מוזר! כל לוחם שעל דרך הידע [on the path of knowledge] חושב, בשלב זה או אחר, שהוא לומד כישוף, אבל כל מה שהוא עושה זה מרשה לעצמו להשתכנע [allowing himself to be convinced] בעוצמה החבויה בהווייתו, ושהוא יכול להגיע אליה [reach it]".
"האם זה מה שאתה עושה, דון חואן - משכנע אותי?"
"בדיוק. אני מנסה לשכנע אותך שאתה יכול להגיע לעוצמה הזו. עברתי את אותו הדבר. והייתי קשה לשיכנוע כמוך."
(עמוד 10)
.
הכנסתי בסוגרים גם תהיות פרשניות שאינן בגדר קריאה תמה
לסיכום, הקבלות לפוסט הקודם:
קבלה כנה = היות משוכנע
"תחת השפעת הבלתי-מוכר והסכנה הלחלוטין-ממשית של השמדתי הפיזית, (הגוף שלי נאלץ לעשות שימוש במשאבים הנסתרים שלו)" = "כל ההתנסויות שהבאתי עליך".
משאבים חבויים = שדות אנרגיה שאינם נגישים במצבי היום יום הרגילים, שאינם מועסקים על ידי התפיסה הרגילה, נמצאים בקצות האצבעות שלנו. ריבוי המינוח הרומז על ידיים מחזק מאד [אצלי] את המחשבה שלא מדובר כאן בדימוי בלבד. הצבעתי בעבר על כך שסילביו מנואל, השם מנואל רומז על ידיים. אם כן, אז שדות האנרגיה שעליהם מדובר הם שדות השייכים לרוח, ולא סתם מציאות חלומית אחרת.
.
אז בשביל השכנוע הזה צריך לעבור 7 מדורי גהינום?
האם אי אפשר להגיע לשכנוע הזה על כוס קפה עם קרואסון?
האם אי אפשר להגיע לשכנוע הזה על כוס קפה עם קרואסון?
כשקסטנדה אומר לדון חואן שהוא משוכנע במשהו (במה ???), דון חואן משיב שלא לסוג שכנוע כזה הוא מתכוון.
מי הצדיק שימצא עבורנו את האמירה?
מי הצדיק שימצא עבורנו את האמירה?
*************
מוסיקה
ביום בהיר - שיר מ-1965
גירסה מקסימה
גירסה ווקאלית
כדי שאפשר יהיה להעריך את השינוי
=======================
1.9.22
יש שכנוע ויש שכנוע
================
================
בשני הפוסטים האחרונים שלי עסקתי בנושא השכנוע [הפנימי], ההיות משוכנע, שלגביו נטען שהוא מהות ותכלית הכשרת המכשף. כל התלאות מיועדות להביא אותך אל השכנוע.
זוהי משוכנעות בקיומה של עוצמה ובכך שאנו יכולים להגיע אליה [היא בקצות אצבעותינו]. הראיתי שבמקום אחר ("הטבעת השנייה של העוצמה") נמצא אותו רעיון בטרמינולוגיה אחרת: קבלה כנה [truthful acceptance] במקום שכנוע, ויש בנו משאבים נסתרים במקום עוצמה.
בסיום הפוסט הקודם ציינתי שמדובר בסוג שכנוע אחר ממה שאנו מכירים, ותהיתי מי יהיה הצדיק שיביא אלינו את האמירה הזו. אף צדיק לא הגיע, אז נאלצתי לשרך את רגליי ולמצוא אותה בעצמי (אם הייתי צדיק, הייתה מלאכתי נעשית על ידי אחרים).
הקטע מוסיף טרמינולוגיה על זו שפגשנו בשני הפוסטים הקודמים:
שכנוע [עצמי] = אמונה.
משאבים אישיים = עוצמה אישית.
שכנוע [עצמי] = אמונה.
משאבים אישיים = עוצמה אישית.
האמירה נמצאת ב"מסע לאיכטלאן":
"אדם הוא רק סך-כל העוצמה האישית שלו, וסך-כל זה הוא שקובע איך הוא חי ואיך הוא מת".
מהי עוצמה אישית?
עוצמה אישית היא הרגשה", אמר. "משהו כמו היות בר מזל. או שאפשר לקרוא לזה הלך רוּחַ [mood]. עוצמה אישית היא משהו שאדם רוכש ללא קשר למוצאו [הכוונה לאופן חינוכו וגידולו, לפי הקטע הקודם]. כבר אמרתי לך שלוחם הוא צייד של עוצמה, ושאני מלמד אותך איך לצוד ולצבור [לאחסן, store] אותה.
הקושי איתך, שהוא הקושי של כולנו, הוא להשתכנע. אתה צריך להאמין שעוצמה אישית ניתנת לשימוש ושאפשר לצבור אותה, אבל עד עתה לא היית משוכנע".
אמרתי לו שהוא הבהיר את טענתו ושלא אצליח להיות אי פעם משוכנע יותר. הוא צחק.
"זה לא סוג השכנוע שאני מדבר עליו", אמר.
הוא טפח על הכתף שלי עם שניים או שלושה אגרופים רכים והוסיף צליל צקצוק [cackle], "אני לא צריך שיירצו אותי [to be humored, כאילו הסכמתו של קסטנדה היא ריצוי], אתה יודע."
הרגשתי חובה להבטיח לו שאני מדבר ברצינות.
"אני לא מטיל בכך ספק," אמר. "אבל להיות משוכנע פירושו שאתה יכול לפעול בעצמך [by yourself, בכוחות עצמך, לבדך]. זה עדיין יצריך מאמץ רב מצדך לעשות זאת. הרבה יותר עוד צריך להיעשות. אתה רק התחלת."
הוא היה שקט לרגע. פניו עטו ארשת של שלווה.
"זה מצחיק איך שאתה לפעמים מזכיר לי את עצמי," הוא המשיך. "גם אני לא רציתי לקחת על עצמי את דרכו של לוחם. האמנתי שכל העבודה הזו היא לחינם, ומכיוון שכולנו הולכים למות מה זה משנה אם אהיה ללוחם? טעיתי. אבל הייתי חייב לגלות זאת בעצמי. כאשר תגיע להבנה שאתה טועה, ושזה בהחלט הבדל של עולם (ומלואו) [it certainly makes a world of difference], אז תוכל לומר שאתה משוכנע. ואז תוכל להמשיך בעצמך [לבדך]. ובעצמך [לבדך] תוכל אפילו להפוך לאיש ידע [איש דעת, בנוסח העברי]."
(עמוד 159-160)
ראינו לאחרונה שאבדן הצורה האנושית של קסטנדה הביא אותו למצב של ריחוק רגשי [detachment] שתורגם בספר כ"חירות פנימית".
הריחוק הרגשי הזה, הנכסף כל כך על ידי הלוחמים, האם הוא קשור גם כן לשכנוע שעליו אנו מדברים כאן?
הריחוק הרגשי הזה, הנכסף כל כך על ידי הלוחמים, האם הוא קשור גם כן לשכנוע שעליו אנו מדברים כאן?
התשובה היא חיובית, זה נאמר במפורש, אבל יהיה נס אם מישהו יזכור זאת
========================
2.9.22
ריחוק רגשי שהוא תוצאה של משוכנעות
================================
================================
הפוסטים האחרונים שלי עסקו במושג "היות משוכנע" [being convinced] כפסגה הנכספת של הדרך הטולטקית.
כל התלאות לא נועדו אלא להביאך להיות משוכנע בקיומם של משאבים חבווים בך (עוצמה אישית), ושאת/ה יכול לעשות בהם שימוש.
הרעיון חוזר בכמה מקומות, כיאה לרעיון מרכזי, אולם בטרמינולוגיה מעט שונה. המשוכנעות הזו גם מכונה "אמונה" או "קבלה כנה" [truthful acceptance].
האירוע הארצי האחרון, בעולמנו המוכר, בספרי קסטנדה הוא לא הקפיצה לתהום, אלא אבדן הצורה האנושית. כזכור, המאורעות שלאחר הקפיצה מתוארים ב"הטבעת השנייה של העוצמה" ובחצי הראשון של "מתנת הנשר". שם, באמצע "מתנת הנשר" נמצא, לדעתי, האירוע האחרון: אבדן הצורה האנושית.
השלת הצורה האנושית, בדימוי שלא נאמר אך מתאים מאד, היא כמו נחש המשיל את עורו (וכבר הצעתי בעבר את הפרשנות שהצורה האנושית היא העור, או שכבה מסוימת שלו)
המצב שלאחר אבדן הצורה האנושית מתואר כמצב של "ריחוק רגשי" [detachment] מהכל. הערת אגב, אבדן הצורה האנושית הוא תהליך של סילוקה וחזרתה (חזרתו של המיינד הזר), אם כי בכל פעם היא חוזרת חלשה יותר, עד שלבסוף היא אינה חוזרת עוד.
לדעתי, אותו ריחוק רגשי [ניתוק, אי היצמדות] הוא, כמו כל הישג טולטקי אחר, עניין של דרגה. כלומר, משיגים אותו לא בבת אחת, אלא בהדרגה, לדוגמה: עוצמה אישית (שקט) נצברים בשלבים.
אני חושב שהמשוכנעות הזו, כמו כל דבר, היא גם כן משתנה עם העוצמה האישית הנצברת, לדוגמה: ההגדרה של מהו כישוף. היא מתחילה במשוכנעות (אמונה) במשאבים פנימיים חבויים, ומסתיימת בריחוק רגשי, שגם הוא הולך ומעמיק עם הצטברות העוצמה האישית.
הנה קטע הלקוח מ"אמנות החלימה" הקושר בין משוכנעות וריחוק-רגשי:
.
[דון חואן:] "[...] הרעיון שהמכשפים של ימינו למדו אותו כלקח קשה. הם הגיעו להבנה שרק אם הם יישארו לגמרי מרוחקים-רגשית [totally detached], [רק אז] תהיה להם האנרגיה [על מנת] להיות חופשיים. הריחוק הרגשי שלהם הוא מסוג ייחודי [peculiar], אשר נולד לא מתוך פחד או עצלות [indolence, בטלנות] אלא מתוך שכנוע [out of conviction]".
(מתוך הפרק "הדייר")
.
על פי הבנתי, ריחוק-רגשי הנובע מהיותך משוכנע, פירושו שאת/ה הולך ומשתכנע יותר ויותר שאת/ה הוא לא מי שחשבת שאת/ה. שה"אני" המוכר שלך, שהוא בעיקרו תוצר חברתי, הוא משהו שאיננו חלק מהותי ממך, הוא כמו לבוש שאפשר לפשוט מעליך וללבוש אחר, ולכן המסקנה המעשית המתבקשת היא: אינך נאחז בזהותך (הרגילה, החברתית), כלומר אתה הולך ומתרחק-רגשית ממנה.
כך יולדת המשוכנעות את הריחוק הרגשי.
*************************
מוסיקה
"הרהורים " [meditations] של קרלוס ג'ובים
גירסה ווקאלית
שבת שלום.
========================
