היריב הראוי - המלכודת המתוחכמת ביותר

The Shadow of your Smile - Diana Theodora Suciu

גירסת סקסופון יפה לשיר האלמותי הזה.

******

בתפקיד היריב הראוי של קסטנדה שימשה המכשפה לַה-קַטַלינַה.

הקדשתי בעבר כמה פוסטים לאינטראקציה שלו איתה, ומכיוון ששני עמודים וחצי ב"הסבר המכשפים" שב"סיפורי עוצמה" מוקדשים להסבר תפקידה בחניכה שלו, אני חוזר לנושא זה ומנסה לראות מהי תרומת הקטע הזה לדברים שכבר כתבתי.

מכיוון שהסבר המכשפים הוא לא הסבר תמים, האם זה מפתיע שבסופו של ההסבר מגלה הקורא שהוא לא ממש הרחיב את הבנתו בנושא זה?

 התואר "המלכודת המתוחכמת ביותר" הוא תואר שדון חואן הדביק לפרקטיקת היריב הראוי. (עמוד 201)

היריב הראוי משמש כאמצעי ליציאה ממבוי סתום, אליו מגיע החניך לאחר שהצליח לבלום את הדו-שיח הפנימי באמצעות צמחי עוצמה.

ללא יריב ראוי, אומר דון חואן, החניך לא יכול להמשיך בנתיב הדעת. (עמוד 201)

ההסבר שמובא לכל המהלך הוא שהיריב גורם לחניך להכריע בין עולמו של הלוחם לבין עולמו הרגיל. הסבר שהוא, כרגיל, יותר מסתיר מאשר מגלה.

לדעתי, הרמז למהותו של המהלך מסתתר בתוך האמירה הבאה:

היא [לה-קטלינה] שינתה את ארגון הטוֹנַאל שלך במידה כה קיצונית, שהוא מעולם לא חזר לקדמותו. למעשה, השינויים שהיא חוללה במרכיבי הטונאל שלך היו כה עמוקים שמעשיה שילחו אותך לטריטוריה אחרת (another realm). (עמוד 201 , בניסוח שלי)

לכאורה, השינוי הוא: 

קודם למאבק עם המכשפה נתן קסטנדה אמון בנשים, ולכאורה (זה לא נאמר מפורשות), לאחר המאבק הוא כבר לא כזה.

אני טוען שהוא אכן אינו הוא עצמו עוד. זהותו החברתית הקודמת (שמו, סיפור חייו, קרוביו...) כבר איננה ומעתה הוא בעל סיפור חיים אחר וזהות אחרת. 

זה אולי גם מסביר את שתי האימהות שהוזכרו במבוא ל"משנתו של דון חואן", ועל כך כתבתי לאחרונה (אמא בפרוּ ואמא בברזיל).

בפוסטים על לה-קטלינה כתבתי שהיא התמזגה עם המוות שלו (הוא הטפיל), וניסיונותיו לחורר אותה באמצעות רגל חזיר כפיגיון, ובאמצעות רובה ציד כשהייתה בדמות ציפור שַחַרוּר, הם בעצם ניסיונותיו לחורר את המעטפת הטפילית שלו. ההזדהות של לה-קטלינה עם המוות שלו הופכת את המאבק ממאבק במימד אחר למאבק הגלוי לחושים.

כאן, בהסבר המכשפים, נאמר שהיא אכן ניסתה להרוג אותו, לסלק אותו מעל פני כוכב הלכת הזה, אבל הוא גילה עמידות.

זו לא הפעם היחידה שבה קסטנדה מאבד את זהותו הארצית הקודמת. בסוף "צדו הפעיל של האינסוף", לאחר הקפיצה לתהום, הוא מספר שהוא לא היה אותו אדם, ואחד הסימנים הברורים לכך: הוא לא התגעגע לדן חואן כפי שברגיל הוא היה אמור להרגיש.

מדוע נדרש השימוש ביריב ראוי כדי לצאת מאותו מבוי סתום? 

כי אף אחד לא יכול להילחם בעצמו באופן ישיר, אף אחד לא רוצה למות, ולאבד את זהותך פירושו מוות.

דון חואן משקר לקסטנדה שהמכשפה מנסה להרוג אותו, ומביא את קסטנדה להכרעה מודעת בדרך הלוחם וויתור על עולמו הרגיל. קסטנדה מכיר בכך שהוא עומד לשים את נפשו בכפו למען הצלת דון חואן, כלומר הוא מוכן למות, ואת הנכונות הזו השתוקק דון חואן להשיג (לא שהיה ספק קל שלא יצליח בכך).

דרך אגב, אנו זוכרים את האמירה: אם אין לך מה למות למענו, אין לך מה לחיות למענו - שהיא אחת התובנות שחבר ילדות שלו לימד אותו במסע תת קרקעי על גבי רפסודה. הסיפור נמצא ב"צדו הפעיל של האינסוף".

ההכרעה נעשית במעין טקס לא-מודע שבו קסטנדה נפרד מדון חואן לשלום ונוסע חזרה ללוס אנג'לס. החניכה לכאורה הסתיימה. 

אבל !!!!!!!     בעיצומה של הדרך הוא מגיע להכרעה לטובת דרך הלוחם, ועושה פניית פרסה חזרה.

כך, לדעתי, ההכרעה נחרטת בגופו, והיא לא רק אמירה מן השפה ולחוץ.

דון חואן מממש את הנכונות הזו עד תום: קסטנדה, ללא ידיעתו, מאבד את חייו (את זהותו).

לה-קטלינה מייצגת את הטפיל ובכך מחצינה את המאבק כנגדו.

האם הטפיל עלול לנסות להרגנו?

במצבים מסויימים, כן. בפרק על המעופפים אומר דון חואן שכאשר הטפיל חש שהוא עומד לאבד את השליטה, הוא מביא למותו של הנַשַא שלו. 

זה מזכיר לי את המאסטרים במזרח אשר מגיעים להארה ובעקבותיה יכולים להיות חסרי יכולת לתפקד במשך שנים. למזלם הם נמצאים בהודו, ואנשים שם יודעים לזהות את המצב ומזינים ומטפלים בהם לאורך כל אותה תקופה.

אני נוטה לחשוב שיש משמעות פנימית למרכיבים נוספים באותו מאבק בין לה-קטלינה וקסטנדה, מרכיבים שלא התייחסתי אליהם עדיין:

- כאשר הוא ניסה לחורר אותה ו... הצליח/לא-הצליח, היא ריחפה אל מעבר לכביש.

- אז סימן לו דון חואן לחזור חזרה אל האוטו (לחיק הרוח/הנגואל) לפני שחבריה ינסו לפגוע בו. כאן חבריה הם חברי הטפיל. טפיל עוזב ואת מקומו הפנוי ינסה לתפוס טפיל אחר, אלא אם כן יחסה בחיק הרוח.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הסבר המכשפים - עבודה באוזניים

matt bianco - hanging on

          האם את/ה מבחין בזוג הנוסף שבשמים?

****

הסבר המכשפים (המתורגם לעברית כ"תשובת המכשפים") הוא לא ממש הסבר, כך אומר דון חואן. 

ההסבר בא לכאורה להציע סקירה כוללת של החניכה כולה, ולהסביר את הרציונל שבבסיס הפרקטיקות השונות: מחיקת תולדות חיים, חלימה, אי-עשייה, הליכת העוצמה, המסעות במדבר, צמחי עוצמה, לה-קטלינה, המוות כיועץ .... 

מתברר מההסבר, שהמאפיין את החניכה הוא הולכת השולל את החניך. 

שמו של הפרק שבו ניתן ההסבר: תחבולותיו של קוסם, ובאנגלית: האסטרטגיה של מכשף. ("סיפורי עוצמה" עמוד 187-212)

המתרגם העברי לא רצה כנראה שהקורא יפספס את התובנה שהאסטרטגיה היא תחבולות. :)

לפני כל ההסברים, דון חואן נראה מתרגש מגודל המעמד. הוא מזהיר שהחניך (קסטנדה) נמצא על סף תהום, למרות שקסטנדה ודון חואן יושבים בנחת במקום יפה במדבר , לפניהם תצפית נוף מרשימה, מזג האוויר נעים והם משוחחים. דון חואן אומר שהוא עומד לפתוח דלת שלעולם לא תיסגר עוד. לא תהיה דרך חזרה. 

הוא מזהיר אותו שההסבר הוא בעצמו תחבולה (trick). אורח הדיבור האקדמי ובהירות ההסבר הם חלק מהתחבולה. (עמוד 191)

הולכות השולל לכל אורך החניכה, אומר דון חואן, לא נועדו להונות את השכל, אלא להסיח את תשומת הלב של החניך. (עמוד 195) 

דון חואן עושה הבחנה בין להסיט את תשומת הלב לבין ללכוד אותה (trap it - להוליכה בתחבולה לתוך מלכודת). המסעות במדבר, לדוגמה, נועדו להציב את קסטנדה בסביבה שאינו מכיר וכך לעורר את תשומת לבו. 

אפשר לדעתי לומר שגם לכידת תשומת הלב היא סוג של הסטה של תשומת הלב, קרי הסטה מהדיבור הפנימי אל הסביבה הלא מוכרת והמאיימת. 

ואם כבר הזכרנו זאת, מצבים של סכנה, אדרנלין גבוה, חלק נכבד מההנאה שבהם, ועל כן מכח המשיכה שלהם, על פי אקהארט טולה, הוא השתקת הדיבור הפנימי. האם האדרנלין משתק את הדיבור הפנימי? לא יודע, אני לא מבין בחומרים :)

דרך אגב, לפי הסבר המכשפים, כל התועלת בצמחי העוצמה מסתכמת ביכולתם לעצור את הדיבור הפנימי.

אני חושב שכאן, כמו ברוב ההסברים שלו, דון חואן לא אומר את כל האמת ומציין משהו נכון, אבל שולי.

להבדיל מהולכות שולל אחרות המתבררות ככאלה בדיעבד, כאן אומר דון חואן "ללא כל בושה" שההסבר שהוא עומד לתת הוא הולכת שולל.

אז מהי הולכת השולל שבהסבר המכשפים?

האם האמירה שההסבר עצמו הוא הולכת שולל היא חלק מהולכת השולל?

איך אפשר להתייחס ברצינות להסבר שהוא הולכת שולל במוצהר?

אם נסתכל על הולכות השולל שעליהן הוא מדבר כאן, ובספרים בכלל, ההסברים והנימוקים הם תמיד נכונים, אבל הם מרַכזים את תשומת הלב סביב עניין שולי. 

החניכה כולה היא יקוש קולוסלי, והעיקרון השביעי של היקוש הוא שהלוחם אינו מציב את עצמו במרכז תשומת הלב, במרכז הבמה, אלא חוסה בצללים שבשוליים.

אז היכן הוא מרכז הבמה, ומה היא העלילה המרכזית?

חומר למחשבה לשבת.

******

התמונה הבאה צצה באחת מקבוצות קסטנדה בפייסבוק.

קסטנדה הוא הבא בימים :)

אז כמו שראיתי בפרסומת לאופטומטריסט בכפר יאסיף:    לעַיוּנַאק.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

העיניים - חלונות אל הפלא

Smooth Breezy Piano Jazz - Bob Baldwin

*****

דיברתי לאחרונה על "הסנטימטר המעוקב של המזל" שהוא בעצם תופעה חמקמקה שאיננה מתקבלת על הדעת, לדוגמה: עורב גדול הפורח מתוך אגרוף ידו של חנארו (או בקיצור: עורבא פרח).
הזכרתי את רעיון השחרור של העיניים מההמשַגַה השכלית, והנה צץ לו על דרכי קטע מ"סיפורי עוצמה" המתייחס לקשר שבין הסתכלות לא ממוקדת בדברים, ראייה "מצועפת", לבין היכולת להבחין בפרטים חמקמקים.

חשיבות מכרעת נודעת גם לדרך שבה מגלות העיניים, כשהן לא ממוקדות, מספר עצום של מאפיינים בעולמנו, מבלי לראותם בבהירות.
הוא הוסיף שהעיניים במצב זה מסוגלות לקלוט פרטים שהם חמקניים מדי עבור הראייה הרגילה.
("סיפורי עוצמה" עמוד 193,194)

הבחנה בפרטים בלתי נראים יש גם בראייה כפולה.
האם יש קשר בין ראייה לא ממוקדת לראייה כפולה?
להבנתי הדלה, אין קשר. ככלל כל עין מספקת מראה נפרד ואנו ממקדים את התפיסה שלנו בעיבוד של שתי התמונות יחדיו. ניתן על ידי תרגול להיות ערים לכל תמונה בנפרד. התמונות התלת מימדיות הן כנראה תרגול טוב.

יש בספרי קסטנדה גם התייחסות לראיית פרטים חשובים בתחום הויזואלי שבין שתי התמונות המגיעות מכל עין.
אני חושב שהדבר מותנה בהסטה של העין (השמאלית, כנראה), על ידי דון חואן לכל חניכיו וחניכותיו: אחיזתו בעורפם והסטת הראש הצידה למשך זמן ארוך. הדבר מוזכר ב"הטבעת השניה של העוצמה".
העובדה שהוא נגואל היא לגמרי לא שולית במניפולציה הזו.

אם כן, לדעתי, התחום שבין שתי התמונות המתקבלות משתי העיניים יכול להציג מראות שלא מן העולם הזה (= שאינן מתקבלות על הדעת הטפילית), ובעצם מַראות שאינן מעולם כלשהו, בתנאי שעין שמאל עברה כוונון מחדש.
זהו חלק מנושא רחב יותר: הקשב השלישי המצוי בין שני הקשבים: של ימין ושל שמאל.
קשב שמאל, הוא תפיסת עולם המכשפים, ולמרות כל עושרו התפיסתי והאטרקטיביות העצומה שלו, חשיבותו עבור מבקשי החירות היא רק בהיותו אמצעי עזר להגעה לַתחום שבין שני הקשבים, בין שני העולמות.


ההסתכלות הלא ממוקדת מובילה להשתקת הדיבור הפנימי, וההסתכלות הכפולה מובילה לראייה, לקשב השלישי.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

ליום השואה - מכתבו של מנחם מנדל

כתב נתן אלתרמן.
הלחין שלמה ארצי.

"כך הלכתי חיים, כך שוכב אני מת.
כי דמותי, כך אומרים, היא בת נצח." (מתוך השיר)

********

הרוח שבאבן - על האנומליה של בית המכשפות

Dan Siegel - Just Like That

*****

בפוסט הקודם דיברתי על הסנטימטר המעוקב של המזל שצץ לפנינו מפעם לפעם.
זהו אות חמקמק מהרוח המזמינה אותנו לקטוף אותו. החמקמקות שלו מקורה באי שייכותו לסדר ההגיוני והטבעי של העולם. ההתקן המחשבתי הזר מסלק במהירות מתודעתנו כל זכר לחריגה מהעולם שלומדנו להכיר בו.
אנו ממשיכים באותו נושא. הפעם אנו מצרפים קוביה לקוביה ומרכיבים מהן בניין שלם.

הקטע הבא לקוח מ"מַעַבַר המכשפים" של טאישה אבלאר.
אין לי את הספר בעברית ולא את הזמן כרגע לתרגמו. אז אתם מקבלים את הקטע בגולמיותו.
בינתיים מצאתי את הקטע בספר בספרי גוגל, אז הבאתי אותו לאחר הגירסה האנגלית.

הרקע:
טאישה מבקשת מאמיליטו, הוא השליח בבית הדרומי, אשר פעיל מאד בהכשרה שלה, שיסביר לה מהי "כוונת המכשפים", אל כוונה זו הוא מצפה שהיא תצטרף.
דרך אגב, לפי המודל שלי לשושלת המכשפים, אמיליטו, כשליח בבית הדרומי; בית הנגואל, שייך אנרגטית לנגואל אחר בשושלת, הוא איננו חלק אורגני מהחבורה של דון חואן, וגם לא חלק לא-אורגני :).

He thought for a moment as he looked around.

His face lit up and he pointed at the house. "This house is a good example," he said:

"It is the result of the intent of countless sorcerers who amassed energy and pooled it over many generations.

"By now, this house is no longer just a physical structure, but a fantastic field of energy.

"The house itself could be destroyed ten times over, which it has been, but the essence of the sorcerers' intent is still intact because it is indestructible."

"What happens when the sorcerers want to leave?" I asked. "Is their power trapped here forever?"

"If the spirit tells them to leave," Emilito said, "they are capable of lifting off the intent from the present spot where the house stands and placing it somewhere else."

"I have to agree that the house is really spooky," I said and told him how it had resisted my detailed measurements and calculations.

"What makes this house spooky is not the disposition of the rooms or walls or patios," the caretaker remarked, "but the intent that generations of sorcerers poured into it.

"In other words, the mystery of this house is the history of the countless sorcerers whose intent went into building it.

"You see, they not only intended it, but constructed it themselves, brick by brick, stone by stone.

ואותו קטע, מתוך המהדורה העברית של הספר.

 

("מעבר המכשפים" עמוד 224)

 להרים את הכוונה מהמקום שבו נמצא הבית ולהעתיקה למקום אחר, נתקלנו באמירה דומה של לה-גורדה לגבי העוצמה שהייתה ממוקמת ליד הגשר, גשר שבו השתמשו החניכים כדי לתרגל מַעַבַר אל האני האחר.
הדבר עלה בבלוג בהקשר לארון הברית שגם הוא עוצמה שהוסעה ממקום למקום, שגם בסמיכות למקומו היו תופעות של קירות ערפל. ויש לזכור ש"כוונה", "עוצמה", ו"רוח" מציינים את אותו דבר.

מיד אחרי הציטוט הנ"ל אומר אמיליטו לטאישה שאפילו היא תרמה את הכוונה שלה לבית הזה.
כדוגמה לתרומותיה הוא מציין שהיא היחידה מבני הבית הזה לדורותיו שמיזגה את הכוונה שלה עם הכלב מַנפרֶד, שהוא מכשף קדמון.

אפרופו לבנים בקיר,
"אתה בסך הכל עוד לבנה בקיר" של הפינק פלויד,
או "אבן מקיר תזעק". חבקוק ב יא:" כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה.הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה".
בעבר טענתי שהחופש שלנו מתחיל ומסתיים בבחירת האדון שלנו מבין שני מועמדים: המערכת הטפילית או הרוח. עכשיו יש לנו נוסח נוסף לרעיון זה: הבחירה היא בין להיות עוד לבנה במבנה של המערכת הטפילית או בביתה של הרוח.

<

*****

כמה שורות קודם לציטוט הנ"ל, אומר אמיליטו שהמכשפים לא נמצאים בבית.
טאישה שואלת היכן הם, והוא משיב בצחוק שהם נסעו להודו.
ישנה אמירה נוספת אודות נסיעת המכשפים להודו בספר של טאישה. אמירה של קלרה.
גם אנו נלך להודו ונדבר בקרוב על מבנה מרתק ומכושף בשם "הטַאג' מַהַאל". הסיפור הנפוץ הוא על קיסר מוגולי (מונגולים מוסלמים שכבשו את הודו) אשר בנה את המבנה המפואר להנצחת אהבתו לאשתו שמתה בגיל 38.
אני סבור שסיפור האהבה הונצח בַּמקדש שהיה שם כבר קודם לכן, והקיסר עשה לו הסבה: סילק עדויות לתכליתו הקודמת, והוסיף מעט מוטיבים מוסלמיים.
מה רבה הייתה שמחתי כשראיתי שיש לפחות חוקר אחד, שטוען שהמקום היה מקדש לאל שיוַה?
(תשובות על גבי גלויות)
הצעתי בעבר את הרעיון שהאל שיוה הוא נגוּאַל; כלומר התגשמות אנושית של הרוח, ותמיכה חזקה לכך יש בפסליו בעלי חמשת הראשים.

אבל לפני שנרחיק עד הודו, נישאר עוד קצת במקסיקו, ונדבר עוד על האַנומַליוּת שבסביבת בית המכשפים.


שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

קוביות המזל של הרוח

Najee-for the love of you

  

 ****

הפוסט יעסוק במושג "הסנטימטר המעוקב של המזל": "קוביות" חמקניות מאד הצצות אך לרגע לנגד עינינו. אלה הם אותות מהרוח. בדרך כלל אנו לא ערים להופעתם. אנו טרודים מדי בענייני העולם הזה בכדי לשים לב אליהם. 

מדובר בתופעות המופיעות לנגד עינינו (או חושינו בכלל) ומפאת חוסר ההיגיון שבהן, כלומר אין הן תואמות את הידע שלנו אודות העולם, אין הדבר מגיע בדרך כלל לתודעתינו. ההתקן הזר של המחשבה שלנו ממהר לסלק אותו מתשומת הלב שלנו. 

הדוגמה הכי ברורה לכך נמצאת, כמדומני, ב"מסע לאיכטלאן", לקראת סוף הספר, בפרק "טבעת העוצמה של המכשף". 

                                                                             (מסע לאיכטלאן עמוד 235)

עורב המגיח מתוך כף יד קפוצה אינו דבר הגיוני, ועל כן ההתקן הזר "חוסך" מאיתנו את המידע "המיותר". 

לדעתי, ההסבר לשמחה של דון חואן ודון חנארו הוא שקסטנדה הוכיח שהייתה לו מספיק עוצמה כדי לזהות את האות מהרוח, לחטוף את הקובייה, ועל כן אפשר להמשיך ולנסות מהלך משמעותי יותר: לעצור את העולם.

"סיכוי, מזל טוב, עוצמה אישית, או כל שם אחר שלא תקרא לו, הוא מצב עניינים יוצא דופן. אפשר לדמותו לגבעול קטן מאד הנובט לפנינו ומזמין אותנו לקטוף אותו. לרוב אנו טרודים מדי, או שקועים במחשבות אחרות, או טפשים ועצלים מכדי להבין כי זהו הסנטימטר המעוקב של מזלנו. לוחם, לעומת זאת, יהיה תמיד ערני ודרוך; הוא נחון בגמישות ובתעוזה הדרושות כדי לחטוף אותו." 

                                                                                                ("מסע לאיכטלאן" עמוד 227-8)

הדימוי של עוצמה אישית כתחושה של היות בר מזל מופיע כמדומני במקום נוסף.

אם כן, הרוח מתגלה בחריגות מהמציאות הצפויה, חריגות מהטבע. בסביבה דתית קוראים לזה נסים.
נסים, אם כן, קורים סביבינו, אבל אין לנו לא את העוצמה ולא את המהירות לחטוף את המידע מההתקן הזר, לפני שהוא מספיק לסלק כל זכר להופעתם.

איך להסביר את הדימוי של קוביית מזל?

נאמר על הסנטימטרים המעוקבים האלה שהם אותות מהרוח (omens). אם כך, מהו המסר שלהם, מה רוצה הרוח לומר באמצעותם? 

המשך יבוא.

*******

עדויות מזמנים אחרים.

התמונות צולמו בתחומי כפר ורדים שבגליל.

רואים שאני לא הראשון שכף רגלו דרכה במקום :)

באותה סביבה, סימנים מזמן קדום הרבה יותר.

לי זה נראה כמו מאובנים.

חג שמח.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הרגשות כלפי האם

 Feelings

בקולה היפה של שירלי בייסי, שלעד יזכיר לי את ג'יימס בונד.

 *****

התחלתי לקרוא את "משנתו של דון חואן". 

קראתי אותו לפני שנים רבות מכריכה לכריכה ומאז כמעט שלא נגעתי בו, וגם לא ב"מציאות נפרדת".

הגיע הזמן.

יש נושאים המופיעים בספר אחד, או בשניים עוקבים,  ואינם מופיעים עוד בשאר הספרים, לפחות לא באותה טרמינולוגיה. אחד הנושאים היחודיים לשני הספרים הראשונים הוא, כמדומני, "דרך עם לב".

בהקדמה שכתב פרופ' בן עמי שרפשטיין לתרגום העברי של ספר זה, כשבאנגלית כבר הופיעו שלושה ספרים של קסטנדה, הוא מספר על גירסאות שונות של סיפור חייו. הגירסה שמספר קסטנדה, לפיה הוא נולד ב-1935 בברזיל, כשכל שאר העובדות מראות שהוא נולד 10 שנים קודם לכן בפרו.

בעקבות כך גם הסיפור אודות הוריו שונה וכו. 

מתוך ההקדמה של פרופ' שרפשטיין:
כאשר הואשם ששיקר בספרו על אמו ועל חייו בכלל, השיב: "רגשותיו של אדם כלפי אמו אינם תלויים בביולוגיה או בזמן... לבקש ממני לאמת את חיי בהספקת נתונים סטטיסטיים דומה לשימוש במדע לאישור תקפותם של מעשי קסמים. כך נשדד העולם מקסמו וכולנו נעשים אבני דרך." 

רפרפתי על המאמר מעיתון הטיימס של מרץ 1976, משם לקח בן עמי שרפשטיין את הדברים. 

כך זה אכן מופיע.

מעניין שנכתב שקסטנדה נולד ב... כריסטמס. ומעניין שגם בסיפור ישו, לפחות בגירסה מסטית שלו, היו שני ישוע, שנולדו במקומות שונים: האחד בבית לחם והשני בנצרת, ובשלב מסויים הם התאחדו לאחד.

כמו ישו, גם קסטנדה היה יהודי (סבתו מצד אמו הייתה יהודיה)

דרך אגב, המסורת היהודית הוציאה מהתפיסה המקורית כל דבר ערך שקשור בנשים, אבל את ההגדרה והתנאי  להיותך יהודי הם לא לקחו מהאישה, או שלא הצליחו.

 למה התכוון קסטנדה בדבריו? 

מה פירוש "נעשים לאבני דרך" (milestones) ? 

מה פירוש אי התלות של הרגשות-כלפי-האם בביולוגיה או בזמן? 

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הארון שלפני המחנה בראייה אחרת

Kato Asuka - Sweet Memories

זכרונות מתוקים או מרים, אחת דתם: יש להוציא מהם את העוקץ באמצעות עבודת הסיכום.
במקרה של זכרונות מתוקים, המהדרין מוסיפים: לא מדובשכם ולא מעוקצכם.

*******

לכבוד הפסח, הרצאה מעוררת מחשבה של נסים הארמי. (זו האסוציאציה שלי לשמו, אבל מי יודע, אולי המשמעות המקורית של שמו היא באמת כזו)
מההרצאה הבנתי שהוא מתגורר במכונית וַאן.

הוא מציג את התובנות שאליהן הוא הגיע בצורה מרתקת כחקירה של תעלומה המתקדמת צעד אחר צעד.
ההרצאה מקיפה נושאים לא מעטים: ארון הברית, קבלה, איסיים, מצרים הקדומה... בשילוב רקע מדעי והסטורי, ומציעה הסבר לא שגרתי ומעניין. הוא מדבר ברור ומתבל את הדברים בהומור.

 לדעתי, אי אפשר להסתמך על התנ"ך וטקסטים קדומים אחרים מתחום האמונה, כי לדעתי לרבים מאד היה אינטרס ומספיק זמן כדי להתערב בטקסט. להערכתי חלקם אף הצליח לעשות זאת.
אישית, היום לא הייתי מבזבז את זמני על מחקר כזה, אבל עם זאת,ייתכן שהעניינים שנַסים נוגע בהם  באותם טקסטים קדומים בכל זאת לא ננגעו (תרתי משמע).


בהמשך אולי אעיר כמה הערות לגבי ההרצאה.

כדאי לדעת ש:
Tetragrammaton - מציין את שם האל בן 4 אותיות: יהוה.
Yahweh- הוא, לדעת חוקרים, האופן שבו יש להגות את השם הזה. אישית, לא נראה שכך הגו אותו בעבר. לא זכור לי שהעברים, אבותינו, הכירו את הצליל W.

חג שמח.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*