היריב הראוי - המלכודת המתוחכמת ביותר

The Shadow of your Smile - Diana Theodora Suciu

גירסת סקסופון יפה לשיר האלמותי הזה.

******

בתפקיד היריב הראוי של קסטנדה שימשה המכשפה לַה-קַטַלינַה.

הקדשתי בעבר כמה פוסטים לאינטראקציה שלו איתה, ומכיוון ששני עמודים וחצי ב"הסבר המכשפים" שב"סיפורי עוצמה" מוקדשים להסבר תפקידה בחניכה שלו, אני חוזר לנושא זה ומנסה לראות מהי תרומת הקטע הזה לדברים שכבר כתבתי.

מכיוון שהסבר המכשפים הוא לא הסבר תמים, האם זה מפתיע שבסופו של ההסבר מגלה הקורא שהוא לא ממש הרחיב את הבנתו בנושא זה?

 התואר "המלכודת המתוחכמת ביותר" הוא תואר שדון חואן הדביק לפרקטיקת היריב הראוי. (עמוד 201)

היריב הראוי משמש כאמצעי ליציאה ממבוי סתום, אליו מגיע החניך לאחר שהצליח לבלום את הדו-שיח הפנימי באמצעות צמחי עוצמה.

ללא יריב ראוי, אומר דון חואן, החניך לא יכול להמשיך בנתיב הדעת. (עמוד 201)

ההסבר שמובא לכל המהלך הוא שהיריב גורם לחניך להכריע בין עולמו של הלוחם לבין עולמו הרגיל. הסבר שהוא, כרגיל, יותר מסתיר מאשר מגלה.

לדעתי, הרמז למהותו של המהלך מסתתר בתוך האמירה הבאה:

היא [לה-קטלינה] שינתה את ארגון הטוֹנַאל שלך במידה כה קיצונית, שהוא מעולם לא חזר לקדמותו. למעשה, השינויים שהיא חוללה במרכיבי הטונאל שלך היו כה עמוקים שמעשיה שילחו אותך לטריטוריה אחרת (another realm). (עמוד 201 , בניסוח שלי)

לכאורה, השינוי הוא: 

קודם למאבק עם המכשפה נתן קסטנדה אמון בנשים, ולכאורה (זה לא נאמר מפורשות), לאחר המאבק הוא כבר לא כזה.

אני טוען שהוא אכן אינו הוא עצמו עוד. זהותו החברתית הקודמת (שמו, סיפור חייו, קרוביו...) כבר איננה ומעתה הוא בעל סיפור חיים אחר וזהות אחרת. 

זה אולי גם מסביר את שתי האימהות שהוזכרו במבוא ל"משנתו של דון חואן", ועל כך כתבתי לאחרונה (אמא בפרוּ ואמא בברזיל).

בפוסטים על לה-קטלינה כתבתי שהיא התמזגה עם המוות שלו (הוא הטפיל), וניסיונותיו לחורר אותה באמצעות רגל חזיר כפיגיון, ובאמצעות רובה ציד כשהייתה בדמות ציפור שַחַרוּר, הם בעצם ניסיונותיו לחורר את המעטפת הטפילית שלו. ההזדהות של לה-קטלינה עם המוות שלו הופכת את המאבק ממאבק במימד אחר למאבק הגלוי לחושים.

כאן, בהסבר המכשפים, נאמר שהיא אכן ניסתה להרוג אותו, לסלק אותו מעל פני כוכב הלכת הזה, אבל הוא גילה עמידות.

זו לא הפעם היחידה שבה קסטנדה מאבד את זהותו הארצית הקודמת. בסוף "צדו הפעיל של האינסוף", לאחר הקפיצה לתהום, הוא מספר שהוא לא היה אותו אדם, ואחד הסימנים הברורים לכך: הוא לא התגעגע לדן חואן כפי שברגיל הוא היה אמור להרגיש.

מדוע נדרש השימוש ביריב ראוי כדי לצאת מאותו מבוי סתום? 

כי אף אחד לא יכול להילחם בעצמו באופן ישיר, אף אחד לא רוצה למות, ולאבד את זהותך פירושו מוות.

דון חואן משקר לקסטנדה שהמכשפה מנסה להרוג אותו, ומביא את קסטנדה להכרעה מודעת בדרך הלוחם וויתור על עולמו הרגיל. קסטנדה מכיר בכך שהוא עומד לשים את נפשו בכפו למען הצלת דון חואן, כלומר הוא מוכן למות, ואת הנכונות הזו השתוקק דון חואן להשיג (לא שהיה ספק קל שלא יצליח בכך).

דרך אגב, אנו זוכרים את האמירה: אם אין לך מה למות למענו, אין לך מה לחיות למענו - שהיא אחת התובנות שחבר ילדות שלו לימד אותו במסע תת קרקעי על גבי רפסודה. הסיפור נמצא ב"צדו הפעיל של האינסוף".

ההכרעה נעשית במעין טקס לא-מודע שבו קסטנדה נפרד מדון חואן לשלום ונוסע חזרה ללוס אנג'לס. החניכה לכאורה הסתיימה. 

אבל !!!!!!!     בעיצומה של הדרך הוא מגיע להכרעה לטובת דרך הלוחם, ועושה פניית פרסה חזרה.

כך, לדעתי, ההכרעה נחרטת בגופו, והיא לא רק אמירה מן השפה ולחוץ.

דון חואן מממש את הנכונות הזו עד תום: קסטנדה, ללא ידיעתו, מאבד את חייו (את זהותו).

לה-קטלינה מייצגת את הטפיל ובכך מחצינה את המאבק כנגדו.

האם הטפיל עלול לנסות להרגנו?

במצבים מסויימים, כן. בפרק על המעופפים אומר דון חואן שכאשר הטפיל חש שהוא עומד לאבד את השליטה, הוא מביא למותו של הנַשַא שלו. 

זה מזכיר לי את המאסטרים במזרח אשר מגיעים להארה ובעקבותיה יכולים להיות חסרי יכולת לתפקד במשך שנים. למזלם הם נמצאים בהודו, ואנשים שם יודעים לזהות את המצב ומזינים ומטפלים בהם לאורך כל אותה תקופה.

אני נוטה לחשוב שיש משמעות פנימית למרכיבים נוספים באותו מאבק בין לה-קטלינה וקסטנדה, מרכיבים שלא התייחסתי אליהם עדיין:

- כאשר הוא ניסה לחורר אותה ו... הצליח/לא-הצליח, היא ריחפה אל מעבר לכביש.

- אז סימן לו דון חואן לחזור חזרה אל האוטו (לחיק הרוח/הנגואל) לפני שחבריה ינסו לפגוע בו. כאן חבריה הם חברי הטפיל. טפיל עוזב ואת מקומו הפנוי ינסה לתפוס טפיל אחר, אלא אם כן יחסה בחיק הרוח.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*