מים גנובים ימתקו

עדיין בפרק "ייקוש היוקשים" שב"אמנות החלימה".

.

המים הם מרכיב בסביבת החיים שלנו והם משמשים מצע שבאמצעותו אנו נעים בעולם הרגיל. המודעות היא מצע דומה שעל גביו ניתן לבצע מסעות ביקום.

"In the world of daily life, water is an element of the environment that we use for traveling. Imagine awareness being a similar element that can be used for traveling. Through the medium of awareness, scouts from all over the universe come to us, and vice versa; via awareness, sorcerers go to the ends of the universe."

("אמנות החלימה", ייקוש היוקשים, עמוד 166)

.

אני מציע את הרעיון שהמים והמודעות הם שני אספקטים של אותו הדבר: מים הם האופן שבו הדבר מופיע לחושים, לגוף הפיסי, ומודעות (זוהר) היא האופן שבו אותו דבר מופיע לגוף האנרגיה. מכיוון שאלה הם שני אספקטים של אותו הדבר, קל לקבל את הרעיון של העמסת החומריות של גופנו על גוף האנרגיה ולהעביר את כוליותנו לעולם אחר, שזה חלק יסודי בתמרון שבפרק זה.

.

לצורך תמיכה ברעיון זה אני מגייס (בין היתר) את הנאמר בהמשך, עמוד 167, המים הם חלק ממערכת הפרשנות שלנו, ולעומתם המרכיבים האנרגטיים של הסביבה אינם כאלה.

אני מצרף לדיון את המושג: "הים האפל של המודעות" ואת הדיבור בפרק הנוכחי על האנרגיה של היצורים הלא-אורגנים כאנרגיה אפלה. [ב"צדו הפעיל" על הים האפל נאמר שהוא כינוי נוסף של הרוח, אבל אני כופר בכך. מישהו לדעתי שיבש במכוון את הדברים]

אני מצרף לדיון גם את הטענה שביחסים בין אנשים ולא רק, ובמיוחד ביחסי מין, יש חילופים של אדים. ("מפגשים עם הנגואל עמוד 55)

.

חשוב להדגיש כי אנו מדברים כאן על מודעות הקשורה בהאצלות הנשר, מודעות של הקשב הראשון והשני, המודעות שהיא זוהר של האצלות הנשר ואותה חייבים להשיב לנשר, ולא מודעות של הרוח; ההאצלות הענבריות, הקשב השלישי.

.

את סוף הציטוט: "ההגעה לקצות היקום", אני שומר לפוסט הבא. הוא תומך בפרשנות אחרת שלי האומרת שהתכלית הסופית של ייקוש היוקשים ( = גניבת מים) היא התמרון שבו נקודת המאסף נעה במהירות מקצה אל קצה של הפקעת ומפרקת אותה: האש מבפנים.

.

צלילים נוסטלגיים

                                                

                                                 *********** 

הערות ותוספות

26.5.20

ייקוש היוקשים והקשר לאש מבפנים

===================

ייקוש היוקשים הוא בעצם גניבה מהגנבים. גניבה של אנרגיה, כמובן.

שאלת ה"גונב מגנב פטור" היא קשקוש של המיינד הזר, טחינת מים :) . אנרגיה ביקום היא כנראה תמיד מושא למאבק.

נקודה אחת נראית לי לא מוטלת בספק: במצב של חירות אין צורך באנרגיה אפלה, לכן כל השגה ושימוש באנרגיה כזו אמור לשמש להריסת הפקעת הכולאת. כלומר, האנרגיה של האצלות הנשר, מהן מורכבת פקעת הסיבים, משמשת ביד הלוחמים להרס הפקעת עצמה.
הרס הפקעת נעשה על ידי הנעת נקודת המאסף במהירות מצד לצד של הפקעת ובכך משתחררת כמות אנרגיה גדולה שמכלה את הפקעת. זו נקודת (ה)תורפה של הפקעת. התיחסות לכך יש בעמוד הלפני אחרון של "האש מבפנים".
הלוחמים מתעניינים בכוונה שקשורה בחירות, באש מבפנים, כלומר הם מתעניינים במיקומים שייאפשרו את התנועה הסופית הזו מקצה אל קצה של הפקעת, תנועה שתניע את האש מבפנים שתכלה את הפקעת.
.
ייתכן (זו השערה) שהתנועה אל קצה היש (קצה הפקעת) נעשית באמצעות הלא-אורגנים, באמצעות הפן המימי של המודעות (מין קשור בנוזלים), והחזרה משם נעשית על גבי הפן האחר: תנועה על גבי האנרגיה (האפילה) כמרכיב של הסביבה.
במבט אחר: אתה נותן להם "אגוז". הם לוקחים אותו אל מעמקי מאורתם, ומשם אתה פורץ וחוזר, עם האגוז, בדרך אחרת :).
.
הדברים הם כרגיל הצעה פרשנית בלבד.

============== 
26.5.20

דרך ללא לב

Gary Moore - Still Got The Blues

Used to be so easy to give my heart away
But I found out the hard way
There's a price you have to pay
I found out that love was no friend of mine
I should have known time after time

So long, it was so long ago
But I've still got the blues for you

Used to be so easy to fall in love again
But I found out the hard way
It's a road that leads to pain
I found that love was more than just a game
You're playin' to win
But you lose just the same

============== 
27.5.20

בפוסט הקודם הבאתי ציטוט מאותו פרק "ייקוש היוקשים", בו קרול טיגס פונה אל דון חואן:

 There is a question that's burning me," Carol said to don Juan. "We didn't use awareness as a medium for traveling, right ?"

אני מציע לראות בבעירה הזו של שאלתה רמז לכך שהתנועה על גבי המודעות כמדיום, כמרכיב של הסביבה, היא מרכיב בתמרון הקרוי: האש מבפנים.
זה כמובן תומך בפרשנות שהצעתי בפוסט.
לגמרי במקרה :)
.
המיינד הזר יכול להתקומם עד מחר, אבל כנראה שעלינו להסתמך על רמזים קלושים כאלה.

.

ייתכן שאמירה קודמת שלי לא היייתה ברורה אז אומר אותה שוב בנוסח מעט שונה:

המונח "הים האפל של המודעות" כורך יחדיו את שני האלמנטים של הסביבה: מים ומודעות, דבר התומך בטענתי שהם שני אספקטים של אותו דבר.
.

עניין אחר:

מתוך "להתעורר אל החלום":

‫"הם קוראים לזה "הרוח". הצופה האישי, העֵד התמידי שלנו [...] הכוח הזה, שלדבריו לא היה אלוהים ולא שום דבר הקשור לדת או למוסר, אלא כוח לא אנושי, כוח שהוא לשימושנו, אם רק נלמד לצמצם את עצמנו לאפס." (עמוד 87)

.

הצמצום הזה של האני הוא נושא הסרטון הבא של קרן ברמן.
כרגיל, יש בו הדהוד של נושאים נוספים מהתורה הטולטקית, לא בטרמינולוגיה שלנו, לדוגמה ההכרה שהאני הרגיל נחלם/נחשב על ידי כוח גבוה, הקשבה למיינד האמיתי, ועוד.

============== 
28.5.20

 עדיין במסגרת הפרשנות שלי של ייקוש היוקשים:
אני לוקח את דברי דון חואן בקטע הבא ומציע לו פירוש. 

ההדגשות הן שלי:

"I'm sure the inorganic beings will not pass the opportunity to get you two, especially if you join forces."

So Carol Tiggs and I deliberately stayed away from each other from then on. The prospect that we might inadvertently elicit a similar journey was too great a risk for us.

Don Juan encouraged our decision by repeating over and over that we had enough combined energy to tempt the inorganic beings to lure us again.

.

אני מציע שהפיתוי הזה שהם, קרלוס וקרול, מעוררים בישויות הלא-אורגניות (= חסרי גוף פיסי) נחווה על ידם (על ידי קרלוס וקרול) כפיתוי ביניהם (בין קרלוס וקרול), פיתוי שיגרום להם לאחד כוחות = להתאחד במין. ואז להילקח לעולם אחר (כמו שקרה לנגואל אליאס ולבת זוגו)' ומשם יצטרכו לחזור על גבי המודעות....
הפתרון הכי טוב והפשוט הוא שלא יתראו זה עם זו :)
=============
28.5.20
.
הערת אגב, והיה כי ישאל השואל: מנין הכנסת את המין לתוך העניין?
אפנה אותו לעובדה שהם התעוררו במיטה ערומים. האם זה פשוט מפני שהיה להם חם? :)
.
אם הדחף המיני בין זוג נגואלים מקורו בישויות הלא-אורגניות, המונעות במצוות "פרו ורבו ומלאו", האם אנו, איזובי הקיר, רשאים לספר לעצמנו סיפורים אודות מין רוחני, סיפורי תשוקה נעלה ?  
.
דרך אגב, האם ההפרש שבין "קרלוס" ו"קרול" (גם באנגלית) הוא הצלע המקראית?
זוג נגואלים מופיעים מלכתחילה במיתוס "חוק הנגואל" כברואים על ידי הנשר, והצלע שייכת לסיפור בריאה אחר, למיתוס היהודי. 

============== 
29.5.20

הקשר שבין ידע למודעות מוגבהת
==================

כמה הרהורים לשוניים ומחשבתיים.

ש. heightened awareness הוא המונח שתורגם כמודעות גבוהה. אפשר לתרגם זאת גם כמודעות מוגברת, אבל למה לסטות אל משמעויות מושאלות כשאפשר להיצמד לתרגום המדויק: מודעות מוגבהת.

.

מודעות מוגבהת היא מיקום מאד מיוחד של נקודת המאסף, קשה מאד להגעה. מיקום שהוא שער אל האינסוף/הכוונה/הרוח.

באחד המקומות הוא תואר כקרש קפיצה אל האינסוף. ("עוצמת השקט")

קרש קפיצה הוא כבר דימוי הקרוב למדף (ledge), ובתוספת העובדה שבמצב זה נעשה כל הלימוד לצד שמאל, כלומר מתן ידע, אנו מגיעים ל- know-ledge.

איש ידע, a man of knowledge, היעד הגבוה של המכשפים, הוא אם כן אדם הנמצא במיקום המודעות המוגבהת.

משם רואים רחוק, רואים שקוף (בהיר), וממדף סלע זה הלוחמים הגברים מזנקים אל התהום.

ולמה להיצמד לתרגום המילולי "מודעות מוגבהת"?

נשאיר את התשובה למקום גיאולוגי אחר * :)

.

* אחת ההגדרות המילוניות של ledge -

a stratum of metal- or ore-bearing rock; a vein of quartz or other mineral

.

שבת שלום.

============== 

30.5.20

 האם המונח "מודעות מוגבהת" מקבל פשר בעזרת המונח "ירידת הרוח"? כלומר, אם הרוח יורדת, לכן הגיוני שהגבהה תקרב אותנו אליה/אליו?

כנראה שלא, כי המודעות המוגבהת היא הסטה צדית.

.

משהו פרקטי:
כיצד יודע ברנש שהוא פועל בחוסר רבב?
דוגמאות (שאני מציע),
- כשפלוני זוכר אמירה של דון חואן ומיישם אותה, בכך הוא מציית למיינד האמיתי. יש אינסוף אמירות בספרים, לדוגמה המחשבה על מותך הבלתי נמנע.
- כשאלמוני מקבל החלטות נחושות ועומד בהן.
- כשפלמוני פועל מתוך ענווה.
- כשמאן דהוא מודע לעצמו והופך את פעולותיו להחלטותיו, גם אם אין לו ברירה לפעול כך, אז הוא, להבנתי, לוקח אחריות לקיומו ופועל ללא רבב (הופך עשייה לאי-עשייה).
- לדעתי יש דרגות שבהן האדם ממש רואה שהוא פועל באופן חסר רבב, כי חוסר רבב הוא זוהר.

.

שיר יפה עם לחן ועיבוד יפה:

מילים: נתן יונתן (2004-1923) | 

לחן: נחום (נחצ'ה) היימן (2016-1934) | 

עיבוד: עודד פנחסי וצביקה כספי (2012-1938) | 
.
מה שחסר בסרטון הזה הוא תמציתו, חוף שאליו נשפך נחל אכזב (יבש). 

============== 
30.5.20

חומר למחשבה לשבת - היום הגדול של אי העשייה
============================= 

אי-עשייה היא מושג המתייחס לפעולות שהן שונות מהפעולות הרגילות (שאפשר לזהות בהן את ההיגיון, את התכלית (ההגיונית) ).

לפניכם שיטה להפוך את העשייה לאי עשייה.

כיצד?

מכניסים רצון (תרתי משמע *) לתוך העשייה. כלומר, בחירה מודעת בביצוע הכורח.

באופן זה, גם עבד הוא לעולם חופשי.
(עולה בדעתי המשפט ביהדות: להפוך את רצונך לרצוני).

.

* המובן השני (שאינו נפרד מהראשון) הוא רצון במובן הטולטקי, שלדעתי, מתבטא בהשהייה של התגובה האוטומטית, העשייה. זהו "הקדמת עצמך בצעד" של דונה מרסדס ("חלום המכשפה")
============== 
31.5.20

חידת טריוויה לעירור המיינד האמיתי:

איזהו חבר?

הגדרה מפורשת ל"חבר" ישנה בספרים. איזהו הקורא שיאמר לנו היכן ומהי ? :)

.

תשובה

====

אפשר להגיד שההגדרה ל"חבר" היא האמירה הכתובה האחרונה שפירסם קסטנדה, בספר שהתפרסם לאחר מותו, לכאורה.
היא המשפט המסיים את הספר האחרון: "צדו הפעיל של האינסוף":
"מישהו הרואה דרך הפורמייקה* שמכסה אותך ויודע מאיפה את/ה בא באמת".
.
* - בטקסט מופיעה המילה veneer שהיא לא בדיוק פורמייקה, אלא כיסוי דק המשמש לכיסוי משטחי עץ לצרכים דקורטיביים. קרוי "פורניר", כנראה.
.
החבר היחיד של קסטנדה בעולם באותו רגע, אחרי הקפיצה לתהום, היה מישהו שנחשב בחברה ל"משוגע". ותגובת "החבר" כשנפגשו עיניהם הייתה צריחה מקפיאת דם ובריחה מהמקום "כמי שראה שד" :) .

קסטנדה והחבר המשוגע הם היחידים שלא הלכו לאיבוד בנשף המסיכות הזה (של הפורמייקות), שיר שהוא כל כך טולטקי :)

גם קסטנדה התנהג באותה מסעדה כמו משוגע. מצא מין את מינו. 
============== 
31.5.20

מהלב, יופי של מוסיקה.

Dan Siegel - From the heart

 

============== 
31/5/20

על מראות ויחסן לקיר הערפל
=================

יוקשות משתמשות בקיר הערפל, הוא מחסום התפישה, גבול הקשב הראשון, כבמראה ("זכוכית רפלקטיבית") ("מתנת הנשר" עמוד 239), כדי למצוא את היישות המקבילה שלהן, וככל הנראה כדרך כללית להיכנס לקשב השני.

זה לא מקרה שכדי להגיע ליישות המקבילה צריך להשתמש בקיר הערפל כבמראה, כי הישויות המקבילות משקפות זו את זו:

The two female warriors of each direction live together. They are so alike that they mirror each other, and only through impeccability can they find solace and challenge in each other's reflection.

(מהפרק "חוק הנגואל", אני משער)

ואני תוהה: האם מראות אינן האופן שבו קיר הערפל נוכח בקשב הראשון?

.

שאלת בונוס: חתחור, האלה המצרית של המראות, האם היא גם אלת הטלוויזיה, המסכים הסלולריים, ושאר מראות שטניות ? :)
 ============== 
1.6.20

הגיאולוגיה והאנטומיה של העוצמה
===================

מה הקשר בין גיאולוגיה ואנטומיה?
גיאולוגיה היא האנטומיה של הארץ, שהיא, כידוע לקוראים, יישות בעלת חיים ומודעות כמו כל בעל חיים אחר. במהותה היא, לא פחות ולא יותר, הרוח!!!.
מקומות גיאוגרפיים שונים הם בעלי מודעות שונה ואם המכשף רוצה להגיע למודעויות אלה בעזרת האדמה, עליו/ה להימצא במקום המתאים ולתת  לאדמה למשוך את נקודת המאסף שלו.
.
דוגמה לכך יש לנו ב"עוצמת השקט" עמוד 71, פיסקה ראשונה של הפרק. המיקום האנרגטי הספציפי במקרה זה הוא המיקום של המודעות המוגבהת (heightened awareness).

Don Juan said that I should sit there at that ancient lookout post and use the pull of the earth to move my assemblage point and recall other states of heightened awareness in which he had taught me stalking.

 ובהמשך, עמוד 72, שורה שניה ואילך: נקודת המגע שבין הגיאולוגיה והאנטומיה האנושית: 

By then it was quite dark. It had gotten windy, but I did not feel the cold. Don Juan had given me a flat rock to place on my sternum. My awareness was keenly tuned to everything around. I felt an abrupt pull, which was neither external nor internal, but rather the sensation of a sustained tugging at an unidentifiable part
of myself.

מה שנקרא במקומותינו "ויקח מאבני המקום"  (וישם על חזהו) :)
.
ואם כבר גלשנו למקרא, גם הקשר בין חלום יעקב ו(הגיאולוגיה של) המקום אינו עניין מקרי או שולי. ברור מהסיפור שבתפישתו של יעקב הקשר הוא הדוק ביותר. וכדאי לזכור את "ויפגע במקום" המקדים את ההתגלות שם.
.
תזכורת, כל מה שאינו ציטוט הוא בגדר הצעה פרשנית, בלבד.
.
נ.ב. שימו לב שמשיכת האדמה קורית כאן בשעה זהה לשעה שבה אירעה תנופת האדמה ("האש מבפנים").
==============

לראות צל הרים כהרים

"עכשיו הסתכלי שוב בצל שלי," היא פקדה. "אבל נסי לראות אותו לא רק בתור הצל שלי. נסי להביט לתוך [see into, לבחון] המהות של קלרה, כפי שהיא נראית בתמונת הצל שלה."

(מעבר החצייה של המכשפים" עמוד 86) 

.

צללים [shadows] הם תחום יסודי ענק בתפישת העולם הטולטקית: בעלי ברית [וישויות לא-אורגניות בכלל] מורכבים מאותם קווי עולם (האצלות הנשר) כמו צללים, המוות הוא צל, הבטה בצללים היא אי עשייה של ההסתכלות..... יש באמת אינסוף התיחסויות בספרות.

.

צללים מצייתים לחוקי האופטיקה ומתנהגים כמשהו סתמי הנשרך אחרי הגופים המוארים רק כאשר אין לנו מספיק אנרגיה כדי להבחין בחיותם ובעצמאותם:

"כשאת רואה את תנועת הצללים, זה אומר ששחררת מנה ענקית של אנרגיה דרך עבודת הסיכום שלך," ציינה קלרה."

(מעבר החצייה של המכשפים" עמוד 87)

.

בספרה של טאישה יש המון התיחסות לצללים. האם זה מקרה?

אני רוצה להציע את הרעיון שיוקשים (טאישה היא יוקשת), שתחום הפעולה שלהם, כידוע, הוא הקשב הראשון:

1. מתעסקים בזה יותר
2. כי הלא-ידוע מופיע בקשב הראשון כצללים.

ואם נחזור לציטוט הראשון: המהות של קלרה, הכפיל שלה, מופיע כצל שלה.

.

אני לא נכנס לזה יותר כי אתם לא קוראים את הדברים במקום של עוצמה :)

************ 

אי השמש.

                                                        ********* 

הערות ותוספות

14.5.20

=====

בסוף אותו פרק, עמוד 91:
בעקבות עבודת הסיכום טאישה משחררת יותר ויותר את האנרגיה שלה, ומצמצמת את רשימת המלאי שלה, "את אפילו עשויה לראות את האנשים שהצללים והקולות שייכים להם."
כלומר, בשלב ההוא טאישה רואה את אנשי חבורת דון חואן כצללים בלבד.

==============
15.5.20

סילביו מנואל - מה מסתתר מאחורי השם
========================

בעולמם של המכשפים שום דבר אינו בלתי מחושב, או סתמי, וזה כולל לדעתי שמות.

סילביו מנואל הוא המאסטר של הכוונה. דמות מסתורית, חסרת רחמים ומפחידה שנמצאת מאחורי הקלעים. ראוי לציין שבחניכה של פלורינדה, המתוארת בספרה "להתעורר אל החלום", הוא בעל אופי שונה לחלוטין מהאופן שבו הוא מופיע בספרי קסטנדה.

השם סילביו מקורו במילה הלטינית "Silvius", שפירושה "spirit of the wood", רוח החורש (או רוח העץ wood), וזה מתחבר לרושם של הקוראים שיש קשר עמוק בין סילביו מנואל ועצים: אי-עשיות הקשורות בשהייה על עצים וחישת עצים, ועוד מידע אודות עצים שאותו מספק סילביו מנואל, כגון: האדם כעץ בעל שורש נייד, עצים מחוברים למעמקי האדמה ועל כן אינם נמצאים במאבק תמידי כמו היצורים שעל פני האדמה, ועוד. (ראו "מתנת הנשר")

יש כמובן לזכור שרוח (Spirit) היא אחד הכינויים לכוונה, והוא המאסטר של הכוונה.

מנואל, Manuel - לשם יש שורשים ביהדות: עמנואל (עמנו-אל). אני נוטה לחשוב שיש בשם זה רמז ליד/ים "(s)Mano".

.

ההמשך יסופר במקום של עוצמה :)

שבת שלום.
============== 
16.5.20

אחרי הנפילה

============== 
17/5/20

פרדוקס אקטואלי
=========

מכיוון שהמגי-פה היא מומצאת, יש לשער שתוצאותיה הן מטרותיה. בין התוצאות: יצירת ריחוק פיסי בין אנשים (סואשל דיסטנסינג :) ) וצמצום אינטראקציות בכלל.

ריחוק כזה הוא בעל ערך מבחינת הרוח, כי החברה היא שמקבעת אותנו, את נקודת המאסף, והחלשת הקשרים החברתיים משרתת את מטרתה: החירות שלנו.
אבל קשה להעלות על הדעת שהרוח היא הגורם הפעיל במגי-פה המומצאת, כי הגורמים המעורבים בזה הם במובהק שלוחי הרוע. 

לך תדע/י. אולי הרוח היא בכל זאת הגורם הפעיל. אין לשלול זאת.

נסתרות דרכי הנגואל.

.

נ.ב. כל פרדוקס הוא הכרה בחוסר הידע שלנו, הכרה שהיא בבסיסה של הענווה.

********

 נאמן לעצמי (לנגואל :) )

=============== 

18/5/20

קשירת חוטים נפרדים
=============
"דם רע", היכן מופיע המושג?
רובכם לא תדעו, אז אני אומר: ב"שבונו", ספרה הראשון מבין שלושת ספריה של פלורינדה דונר, ואם יותר לי להוסיף: הנפלאה.
הרעיון שיש לה דם רע הודבק לה על ידי אחד מחבריו של אביה בילדותה כהסבר  לכך שיתושים לא עוקצים אותה ושבילדותה היא הוכשה על ידי נחש ולא קרה לה כלום. היא גם נעקצה על ידי 7 צרעות מסוג "רוצחות הסוסים" והיא שרדה זאת. (עמוד 39)
גם המספר 7 ראוי שנקדיש לו תשומת לב.

.
לי זה מזכיר את קסטנדה שהתיישב על מסלול תנועה של נמלים והן עקפו את גופו. המקרה מופיע ב"ידע שקט" עמוד 20. דון חואן מסביר זאת בכך שקסטנדה טעון באותו רגע באנרגיה בלתי רגילה שמקורה בדילמות הפנימיות שלו. 

.
בגלל ההקשר של האמירה ב"שבונו" אני מעלה את ההצעה הפרשנית שאנג'ליקה הדפה את המוות באופן דומה: "אני קדומה. הייתי אמורה למות לפני זמן רב. נתתי למוות להמתין." (עמוד 40) כלומר, האנרגיה של הרוח, העוצמה, היא שהודפת את המוות, והיא גם זו המרחיקה טפילים עוקצים (חודרים) ואת רעלם.
לידן, בזמן שיחתן בג'ונגל, נמלים מחסלות שיח תוך שהן חותכות  חתיכות מרובעות של עלים ונושאות אותן בפיהן, אירוע העשוי לדעתי לרמוז לפן נוסף של ההדיפה, מיתה מדורגת.

מאי השמש (לעיל) אנו עוברים אל חוף השמש

בתקווה שלבסוף נגיע אל בית שמש :) אני לא צוחק.

================ 
19/5/20

עוצמות וכיווניהן
===========

הרהורים מטאפיסיים.

אני טוען שיש בנמצא שתי עוצמות בלבד אשר מסוגלות להניע את נקודת המאסף (לא משנה כמה טוב תחפשו :) ) :
הרוח (הנגואל) והמוות.

אני מוסיף חטא על פשע וטוען גם שכל אחד מהם יכול להניעה בכיוונים שונים: הרוח רק פנימה, אל תוך הפקעת. לכל שאר הכיוונים, מלבד פנימה, יכול רק המוות. כזכור המכשפים הקדומים איפשרו למוות לחדור דרך הפירצה ולהניע את נקודת המאסף שלהם, ומשום כך הם היו תמיד לבדם במסעותיהם או במאבק עם אחרים. 

אבל, נאמר שגורמים שונים עשויים לגרום לנקודת המאסף לנוע:

חום גבוה, רעב, פחד, אהבה, שנאה, מיסטיקה, והאופציה המועדפת על המכשפים: כוונה בלתי כפיפה.

(בתחתית הפוסט אביא את הקטע באנגלית. הוא נמצא בפרק 13 ב"עוצמת השקט", "הנקודה השלישית").

הייתי מוסיף לרשימה גם את הכיסופים שבשירה, המוזכרים במקום אחר באותו ספר.

מה שמאפיין את הגורמים ברשימה הוא מצד אחד דחיית הקיים (צמצום האני, ריחוק) ומצד שני שאיפה אל ישויות או מצבים אחרים, חלקם בעולם המוכר וחלקם בעולם שמעבר.

מיסטיקה היא כמו האחרים במובן של ויתור על הנוכחי ושאיפה אל מעבר לעולם, בדרך כלל יש בה נכונות להתמזגות עם האלוהי.

.

אם רכיבי הרשימה אינם עוצמות נוספות, מה הם?

אני משאיר את התרגיל המחשבתי הזה לכם כשיעורי בית :)
זאת בתנאי ששוכנעתם שיש רק שתי עוצמות. (אם שוכנעתם, זה לא בזכותי, כי אני לא הבאתי שום נימוק :) )

==================

a high fever could move the assemblage point. Hunger or fear or love or hate could do it; mysticism too, and also unbending intent, which is the preferred method of sorcerers."

Christophe Goze - About Us

 ================ 
20.5.20


בעולם הצללים אין צללים
==============

זהו לא ציטוט, אלא היסק קל ותקף לוגית (באופן נדיר בספרותנו).

ההקדמות למסקנה זו נמצאות בעמוד 144 בספרה של טאישה אבלאר.

הצעתי לאחרונה שצללים הם האופן שבו הלא-ידוע מופיע בעולם המוכר (בידוע, בקשב הראשון).
האם האמירה שבכותרת עולה בקנה אחד עם ההצעה שלי?
כן, כי רק בעולם הזה יש צללים, ורק העולם הזה הוא הקשב הראשון.
[נראה שזו נקודה ללא ערך רב, כי יש עוד דברים רבים שעולים בקנה אחד עם כל אחת מטענות אלה, לדוגמה: חיבתי לעוגת מצות :) ]

דרך אגב, עולם הצללים שלתוכו היא נכנסה, שהיה מואר מאד, נמצא באותו חלל שבו נמצא העולם המוכר, כלומר עולמנו ועולם הצללים חולקים את אותו מרחב. זוהי מסקנה מתיאור התנסותה באותו פרק (מעמוד 137 ועד סוף הפרק).

================= 
21.5.20


חומר למחשבה
=========

 האם יש קשר בין will לבין willy ?
ובעברית, בין הרצון לאיבר המין הזכרי?
אם שואלים את הטולטקים, שעל מושג "הרצון" שלהם אנו מדברים כאן, התשובה היא חיובית (לדעתי).
פירוט יינתן במקום עוצמה.
כולל חשיפת הכפיל א-לה בניניו :) * ("הטבעת השניה של העוצמה")
.
* - גם הנגואל חוליאן חיבב את חשיפת הכפיל, עוד לפני שהוא ידע מה הוא עושה :)

N.O.T

מדוע בשאלת הקשר שבין הרצון לפין הכנסתי גם את הכפיל?
לה-גורדה:

"Will is such a complete control of the second attention that it is called the other self,"

================= 
22.5.20

הכרחיותו של חוסר הרחמים (no-pity) - חידה
=========================

לעתים תורגם בספרים גם כאכזריות, תרגום פחות מוצלח לעניינינו, גם כי במושג המקורי ישנה שלילה הנשמרת בתרגום "חוסר רחמים".

כזכור, דון חואן הביא את קסטנדה למיקום זה של נקודת המאסף, בגבולו של הקשב הראשון, על ידי שהפך עצמו במראהו ואופיו לזקן סנילי, שאף שלח בו את השוטרים. ("עוצמת השקט")
תגובת הנדיבות של קסטנדה להופעת חוסר הרחמים הייתה לצורך הסוואת (להב) חוסר הרחמים.

מנין ההכרחיות הזו של חוסר הרחמים?
מדוע צריך לעבור במקום זה?

.

.

תשובתי

====

בפוסט שלי בעבר שעסק בסיפור זה טענתי שדון חואן, בהפיכת עצמו לזקן, שיתק את המיינד של קסטנדה בכך שפגע בעיקרון התשתיתי ביותר של החשיבה:
עיקרון הזהות הלוגי. העיקרון אומר משהו שכל ילד יודע, אבל רק לוגיקנים גאונים היו מסוגלים לחשוף אותו:
כל דבר זהה לעצמו.
אם הדברים אינם שומרים על זהותם, אין אפשרות לקיומו של העולם.
אם העולם המוכר עשוי מסובסטנציות, ישויות הקיימות באופן מוחלט, אז צעיר לא יכול להפוך לזקן, איש לא יכול להפוך לאישה, אדם לא הופך לעורב...
.
להבדיל, המכשפים אומרים שהעולם הזה אינו מורכב מסובסטנציות, אלא מתופעות, מראיות עין (appearances). ב"עוצמת השקט" ישנו פרק הנקרא "התכוונות למראיות": הפרק על ארבעת הטוליואים, ארבעה מכשפים שהתכוונו לאותה מראית-עין, לחזות אנושית זהה: מקרה שגם הוא שיתק את המיינד של דון חואן החניך כשראה את ארבעתם, ומאותה סיבה של פגיעה בעיקרון הזהות הלוגי.
אם העולם המוכר הוא של מראיות, לבושים, אז אין בעיה שלבושים יוחלפו: דון חואן שהפך לזקן הוא אותה גברת בשינוי אדרת :).
ואם כך, אם העולם המוכר הוא עולם של תופעות/לבושים, אז אין סיבה להיצמד רגשית (attachment, היצמדות שהיא תנאי לרחמים וחמלה) לשום דבר בעולם המוכר כי הוא רק לבוש/תופעה.
מ.ש.ל

.

הזיכרון אותך

 מקסים.

.

. 

שבת שלום.

================= 

22.5.20

ישנה אמירה מפורשת האומרת שצריך לעבור דרך נקודת חוסר הרחמים כדי להגיע לנקודת הידע-השקט, אשר קרויה "הנקודה השלישית" כי צריך לעבור דרך הנקודה השניה, היא נקודת חוסר הרחמים (מופיעה בפרק "שני הגשרים החד-סתריים" שב"עוצמת השקט"):

the position of silent knowledge was called the third point because in
order to get to it one had to pass the second point, the place of no pity.
.

הנקודה הראשונה היא המקום שבו כולנו תקועים כברירת מחדל: התבונה (תבונת ההיגיון, reason).
.
אזכור הנקודה השניה בהקשר לשני הגשרים החד-סתריים בא אולי לומר משהו על ההבנה הטהורה: היא הגשר החד-סתרי אל הידע השקט: שחוסר הרחמים הוא חלק מההבנה הטהורה, כלומר מה שהופך את ההבנה לטהורה הוא אי-היצמדות רגשית, שחוסר רחמים הוא פן שלה, של אי ההיצמדות, וזו הנקודה העיקרית בפוסט!

================= 
23.5.20

היום, יום שבת, ה-23.5 הוא, כנראה, יום עוצמה.
================= 
23.5.20

הסדק שבין העולמות וסיבוב גלגל הזמן
=====================

כלל אצבע: אם הרעיונות שאת/ה מייחס לטולטקים אינם מספיק הזויים, יש סיכוי גדול שהם קשקוש של המיינד הזר :)

נאמן לכלל זה (המצוץ מן האצבע), נאה דורש....

.

מדרש לשני הקטעים הבאים, הלקוחים מ"הטבעת השנייה של העוצמה":

הרקע: לה גורדה אומרת שיומיים לפני המחזור, אישה יכולה לפתוח את הסדק שבין העולמות ולצעוד דרכו אל עולם אחר. לה-גורדה משרטטת לפניה באוויר בידה צורה אנכית במרחק זרוע.

"During that time a woman, if she wants to, can let go of the images of the world," la Gorda went on. "That's the crack between the worlds, and as the Nagual said, it is right in front of all of us women.

[הערת אגב, "דימויי העולם" מתקשר לפוסט הקודם שלי שטען שהעולם המוכר עבור המכשפים איננו מורכב מסובטנציות, אלא מתופעות, מראיות עין (appearances). ואפשר להוסיף עתה: דימוייים.]

.

כלומר, הסדק נמצא לפני הנשים, מולן. ומה עם הגברים?

מיד בהמשך לקטע הקודם:

"The reason the Nagual believes women are better sorcerers than men is because they always have the crack in front of them, while a man has to make it.

הסדק נמצא תמיד לפני הנשים. מה פירוש גברים צריכים ליצור אותו?

.

ההצעה שלי היא זו:

הסדק נמצא מול גברים רק בשקיעה ובזריחה.

.

"[פלורינדה:] הוואגינה הקוסמית היא ביטוי פיסי לעוצמה של שני האנשים (הנגואל וסילביו מנואל) להניע/לסובב את גלגל הזמן". ("מתנת הנשר"), ובאנגלית:

The cosmic vagina was a physical expression of the two men's power to move the 'wheel of time'.

אני מציע ש:

סיבוב גלגל הזמן פירושו, במקרה זה: הבאת השקיעה (לעולמו של קסטנדה), וזו משמעות האמירה שגברים צריכים ליצור את הפתח:

להניע את גלגל הזמן למועד השקיעה או הזריחה.

.

על רקע הדברים אני מזכיר את האמירה של חנארו במקום אחר, כשקסטנדה ביצע פעולות (מיגננה) מסויימות ודון חואן אמר לו שאת אלה יש לעשות בזמן השקיעה בלבד: "בשבילו עכשיו זה שקיעה".

================= 

24.5.20

אחרי סדקים בין העולמות וסיבובים של גלגלי זמן אני עושה אתנחתא (מההזיות) בחיקו החמים של המיינד הזר: הבנת-הנקרא די פשוטה:

כשהנגואל אוכל כמו חזיר - מה זה אומר?

========================

אחרי כ-18 שעות, שבהן קרול טיגס וקסטנדה שהו במשימתם, בה הם נאלצו לחלץ את עצמם מאחיזתם של היצורים הלא-אורגנים, הם יושבים עם דון חואן במסעדה.

"רק דון חואן היה רעב. קרול העירה ברוגזה מסוימת שהוא אוכל כמו חזיר. לשמע צחוקו של דון חואן הפנו כמה וכמה אנשים את מבטיהם לעברינו." ("אמנות החלימה" עמוד 176)

מה היא רצתה להגיד?

היא ביטאה את רוגזה על כך שהולכה שולל על ידו. היא חשבה שהמשימה היא לנוע על גבי המודעות כמרכיב של הסביבה (כלומר מחוצה לך), אבל היא הוטלה עם קסטנדה לתוך מלכודת מוות של הלא-אורגנים.

שימו לב שהם לא מדברים במסעדה על מה שאירע, אלא רק אחר כך על הספסל בגן, כי הוא, כנראה, מקום עוצמה.

שם שואלת קרול טיגס:

"There is a question that's burning me," Carol said to don Juan. "We didn't use awareness as a medium for traveling, right?"

"That's true," don Juan said and sighed deeply. "The task was to sneak by the inorganic beings, not be run by them."

(עמוד 177, בעברית)

.

הרוגז שלה מופיע כבר באירוע עצמו כשהיא כנראה קולטת שרומתה:

Carol sat up suddenly and said with a heavy lisp, "This is disgusting! The nagual certainly didn't tell me I was going to end up like this."

.

וקודם לכן:

She took one of the blankets we had been covered with and wrapped herself with it. "I am going to lie here and go back to where I came from," she said, with an air of finality. "You and the nagual go and play with each other."

.

המאפיין את החניכה הוא הולכת השולל שעובר החניך, ליתר דיוק: הולכת השולל של המיינד הזר של החניך השולט בחניך ובכולנו. זו מלאכת מחשבת של תימרון שמשלב פגיעה הולכת וגדלה בזה שמנהל אותנו תוך פיתויו להמשיך ולרצות בחברתו של הנגואל.

=================

צחנת המסתורין של המודעות

חידה קשה
======

דון חואן אומר לקסטנדה שהוא עלול שלא לעמוד במשימה, הניתנת לחניכים, להישיר מחדש, בכוחות עצמו, את ההאצלות שהוא, המורה, עזר לו להישיר במהלך חניכותו.

"אתה עלול שלא להיות מסוגל את השיחה שאנו מנהלים עתה, שיחה אשר נראית לך ברגע זה כה רגילה (commonplace), כל כך מובנת מאליה (taken for granted).

("האש מבפנים". אם חשוב למישהו העמוד, שיצייץ)

.

האם גם אתם סקרנים לדעת האם קסטנדה הצליח במשימת ההיזכרות הזו, או שמא, חלילה, נכשל?

.

שבת שלום.

 החידה הזו לא תחזיק עד שבת, אז הנה חידת המשך, אודות הקטע שמיד לאחר מכן:
מדוע לכנות את המסתורין הזה של המודעות "צחנה" (reek) ?

„This indeed is the mystery of awareness. Human beings reek of that mystery; we reek of darkness, of things which are inexplicable. To regard ourselves in any other terms is madness. So don’t demean the mystery of man in you by feeling sorry for yourself or by trying to rationalize it.
Demean the stupidity of man in you by understanding it. But don’t apologize for either; both are needed.

****************

הערות ותוספות

=========

9.5.20

כמה מילים על המוות כצייד
================

הצייד לומד את השגרות של החיה שאותה הוא צד וכך הוא יודע מהן נקודות התורפה ובאילו דרכים יוכל לתפוש אותה.

צייד בדרגה הגבוהה ביותר מונע אפשרות להיות ניצוד בעצמו, ועל כן הוא חסר שגרה, בלתי צפוי.

הלוחם הוא צייד הצד עוצמה, אבל הוא בעצמו ניצוד על ידי המוות. 

הצעתי בעבר שהמוות צד את הלוחמים בלבד, כי הם יצרו חיבור אל הרוח והוא מנסה למנוע מהם לחבור אליה. כל האחרים נמצאים בתוך המכלאות ולא צריך לשגר חולית מרדף אחריהם.

הצעתי את הפרשנות שכל התקדמות אל הרוח פירושה הרחבה נוספת של הסדק שבין העולמות, דרכו חודר המוות. זה מסביר מדוע המוות הוא בן לוויה של הלוחם, ומדוע כל דבר שיש בו עוצמה, המוות נגע בו. רק הרצון יכול לסתום את הפירצה (הרצון הוא, על פי פרשנותי, חוליית החיבור אל הרוח). אם אין לך את היכולת לסתום את הפירצה, עליך לסגור אותה, לכווץ את הפתח, לדוגמה: באמצעות מקלחת קרה, כתיבה (הפעלת המיינד).
.

בבריחה מפני המוות אי אפשר להיצמד רגשית (אטאצ') לשום דבר: "המוות לא נותן ללוחם זמן להיצמד לדבר" (ציטוט מהזיכרון).

הלוחם אינו רוצה להיות באף מקום אחר מזה שבו הוא נמצא משום שהוא אינו יודע היכן המוות ימצאנו. ככל הנראה, משמעות האמירה היא שלרצות משהו בעולם זוהי היצמדות, כך גם לגבי לרצות להיות במקום אחר. הרצייה הזו מקורה במיינד הזר ולמוות יש גישה למחשבות המיינד הזר, ולאמוציות המתעוררות מהן, על כן הוא יארוב לך במקום שאליו אתה רוצה להגיע או בדרך לשם (כמו הזאב שהקדים את כיפה אדומה והמתין לה בבית הסבתא כשהוא מחופש לסבתא :) ).

.
ראינו, בספר הראשון או השני, כמדומני, את המוות המופיע כאורות הנעים במהירות אחרי מכוניתו של קסטנדה.

אני רוצה להציע שבסיפור על הבריחה מהיגואר ב"עוצמת השקט" עמוד 171 ואילך, היגואר מייצג את המוות. היגואר מופיע כחיה ענקית שחורה מעל ראשו של קסטנדה (המוות הוא צל שחור המתנשא מעלינו).

הצעה זו - שהבריחה מהיגואר מייצגת בריחה כללית מהמוות - עשויה להניב כמה מסקנות לגבי אופן ההתנהגות בזמן הבריחה מפני המוות:

- הקשבה לידע השקט (עצות שייראו בלתי הגיוניות, כמו ריצה בזיגזג),

- אי עשייה (כדוגמת הליכה רוגעה והעלאת זכרונות מהעבר בזמן שהיגואר עוקב אחריהם מקרוב),

- העלאת אבק (שאינו מעורר כל אמוציה מבחינתנו ולכן אין ליגואר (למוות) מה לקלוט). יש לזה כנראה אספקטים נוספים: יצירת מסך ערפל, איבוק של חוליית החיבור אל הכוונה.

.

ככל הנראה, התנהגויות כאלה, שמקורן בידע השקט, הן שמבלבלות את היגואר (ואת המוות) ומאפשרות ללוחם לעצור את מתקפת המוות כדי להניע את נקודת המאסף ולהוציא את עצמו בשלמות מהעולם: "המוות משהה את עצמו מלבוא למשך כל זמן שצריכים המכשפים שישתהה." (עמוד 177).

בהשהייה כזו גם מבצע הלוחם את ריקודו האחרון.

========= 
 10.5.20

זווית אחרת - אין לפתוח את האריזה
======================== 

המוות צד את הלוחם בגלל שהלוחם צד עוצמה. (זו פרשנות)
האדם הרגיל אינו צד עוצמה ולכן המוות אינו מנסה לצוד אותו.
הלוחם פותח את הסדק שבין העולמות, הפתח אל הרוח, ובכך מאפשר את כניסת המוות.
כמו מוצר שיש איסור לפתוח את האריזה שלו. במקרה של פתיחה, המוצר נידון להשמדה על ידי היצרן, סיכול מרחוק ("המוות החצוף המתנקש בנו מרחוק").
למען הדיוק, אנו לא אלה שפותחים את האריזה. הרוח עושה זאת, והמוות מנסה להשמיד את המוצר. אנו רק צופים החווים את המלחמה המתרחשת על גבינו.
========= 
10.5.20

לצוד עוצמה
=========

בהערה הקודמת הצעתי שמכיוון שהלוחם צד עוצמה, הוא הופך לניצוד בידי המוות.

"ציד של עוצמה הוא אירוע מוזר (peculiar)", אמר. "הוא חייב להתחיל כרעיון (idea), אחר כך יש להוציאו אל הפועל צעד אחר צעד, ואז, בינגו! זה קורה."

"איך זה קורה?"

דון חואן נעמד. הוא החל למתוח את זרועותיו והקשית את גבו כמו חתול. עצמותיו, כרגיל, השמיעו סדרה של קולות התפוקקות.

את ההמשך אני מביא באנגלית כי יש לו חשיבות משנית.

"Let's go," he said. "We have a long journey ahead of us."

"But there are so many things I want to ask you," I said.

"We are going to a place of power," he said as he stepped inside his house. "Why don't you save your questions for the time we are there? We may have an opportunity to talk."

("מסע לאיכטלאן" עמוד 160, תרגום שלי)

הבאתי את ההמשך באנגלית רק כדי להראות שלקורא מועבר רושם (מטעה) כאילו התשובה לא ניתנה והיא עתידה להינתן מאוחר יותר במקום העוצמה.

זה נכון שעל ענייני הרוח, על העוצמה, צריך לדבר במקום של עוצמה, אבל, לדעתי, אפשר לומר את הדברים ללא מילים גם במקום אחר.

אני טוען שהתשובה נמצאת בתרגילי המתיחה של הגוף ובקולות ההתפוקקות של מפרקי גופו.

מהי התשובה שנאמרת בתרגילי גופו?

המעברים הקסומים, או בנוסח מוצלח יותר: העברות אנרגיה כישופיות [ראו נימוקים לנוסח זה בהערה בסוף].

.

הנימוקים לתשובה:

הקטעים הבאים לקוחים מ"ידע שקט" מתוך הפרק "המעברים הקסומים". ניתן לקוראו באתר הוצאת טולטק, אבל רוב הדברים שם נמצאים בצורה מפותחת יותר בספר המאוחר יותר "מעברים קסומים".

"הראיתי לך מעברים קסומים שונים לאורך כל הדרך, ואתה תמיד פירשת אותם כהנאתי לפצח את מפרקיי.*
מוצאת חן בעיניי הדרך שבה אתה מפרש אותם: פיצוח המפרקים שלי! אנחנו נמשיך להתייחס אליהם באופן זה.

* מילולית: פיצוח/שבירת החיבורים. בסלנג: יצירת קנאקִים. cracking my joints

.

ובהמשך:

"ביצועם, אפילו באופן מזדמן, מביא את המיינד לידי עצירה."

.

כלומר, שבירת החיבורים פירושה עצירת הזרם המכונן את העולם, היא עצירת המיינד, כלומר יצירת שקט. הקטע הבא אומר שההעברות הכישופיות מאפשרות צבירת שקט, כלומר עוצמה.

"דון חואן אמר, שבאמצעות שיטות החלימה שלהם גילו המכשפים של מקסיקו העתיקה שתנועות מסוימות טיפחו והירבו שקט, ויצרו תחושה מוזרה של שפע ורווחה." 

.

הערה 

הנימוקים לתרגום של המונח "מעברים קסומים" כ"העברות אנרגיה כישופיות". הקטעים לקוחים מהספר "מעברים קסומים":
.
The true magic of the magical passes is the fact that they cause crusted-down energy to enter again into the centers of vitality

וגם הקטע הבא המדבר על פרישה מחדש של האנרגיה. נושא המשפט הוא המעברים הקסומים:
.
They agitate the energy that has been accumulated in the luminous ball and return it to the physical body itself. The magical passes engage both the body itself as a physical entity that suffers the dispersion of energy, and the body as an energetic entity which is capable of redeploying that dispersed energy.

.
.
לשבירת החיבורים (קנאקים של המפרקים), היא שבירת זרם העולם, יש להוסיף פן נוסף של אותה שבירה:
שבירת הפרמטרים (אמות המידה) של התפישה.
.
האם שמתם לב שהופעת בעלי הברית מתבשרת בקולות של שבירת ענפים, וכך גם יציאת הכפיל מהגוף? 

========= 
11.5.20

הסיפור על השוטר המהיר - אירוע באלבום הלוחם של קסטנדה?

====================

 

הסיפור מתאר אירוע מילדותו של קסטנדה, בגיל 10, שבו הוא ניפץ חלון ראווה ונמלט, אבל שוטר מהיר ספורטיבי, שחקן כדורגל מצטיין, השיג אותו והחזיר אותו אל החנות בעלת החלון השבור, כשהוא מפליא בו את בעיטותיו ומקפיד לכנות כל בעיטה בשמה המדויק (מעולם הכדורגל, כנראה).

הסיפור מופיע בעמוד 175-176 ב"עוצמת השקט". הוא מסופר מפי קסטנדה בעיצומה של הבריחה שלו ושל דון חואן מיגואר שחור גדול ורעב הנמצא במרחק של כעשרים מטר מאחוריהם.

הם הולכים בנחת בזמן שקסטנדה מספר את הסיפור.

.

אני מציע את הפרשנות שזהו אירוע באלבום האירועים הראויים לזכירה של קסטנדה (מושג מ"צדו הפעיל של האינסוף").

שבירת החלון מסמלת את שבירת המראה המשקפת את עצמנו, שבירה שהיא משימת החניכה (ככל הנראה, זהו השלב של אבדן הצורה האנושית).

הצעתי בפוסט לאחרונה שהיגואר מייצג את המוות ולכן מההתמודדות מול היגואר ניתן להסיק מסקנות לגבי ההתמודדות מול המוות כצייד. לרשימת הנימוקים צריך להוסיף את העובדה שאחרי שקסטנדה מספר את סיפורו והם מסייימים לשוחח אודותיו, רק אז נשמעה נהמתו הרמה של היגואר המחזירה אותו למציאות שבה הם ניצודים.

אני מציע שלפנינו דוגמה לעצירת המוות. מכשף, לעומת האדם הרגיל, מכוח מהירותו שולט במותו (עמוד 177). בריקוד האחרון של הלוחם על פני האדמה הלוחם מספר, באמצעות ריקודו, את סיפורי העוצמה שלו (אלו הם אירועי האלבום, הליבות המופשטות של הכישוף) והמוות חייב לעצור, להמתין ולצפות בו. לדעתי, זה מה שקרה כאן.

.

האירוע שבו השוטר המהיר השיג אותו הטריד אותו במשך שנים. הרוח היא שהעלתה את הסיפור הזה בנסיבות אלה, בעזרתו של דון חואן שליחה, שריצתו המהירה עוררה בו את הזיכרון. "הוא אמר שלפיד הכעס והעלבון [שעניינו בחשיבותי העצמית הקיימת לעד] בער בי במשך שנים, ושהרגשת הכישלון והעצב עדיין עומדת בעינה." (עמוד 176)

חשיפת הזיכרון הזה שיחררה לדעתי כמות גדולה של אנרגיה והיא ששימשה את קסטנדה מיד לאחר מכן כדי להניע את נקודת המאסף אל הידע השקט [אל הכפיל]: "די אנרגיה כדי לנוע [כאוות נפשי] בין תבונת ההיגיון לבין הידע השקט". (עמוד 182). זה מה שעשה קסטנדה בזמן הבריחה: נע בין שתי העמדות, וחשיפת הזיכרון, לדעתי, סיפקה את האנרגיה לשם כך.

.

לדעתי, אחת המסקנות מהסיפור, וייתכן שזה חלק מהליבה המופשטת של האירוע, היא שהניצחון על המוות אינו מושג באמצעות מהירות, אלא באמצעות אי עשייה: מהלכים בלתי צפויים: הם לא נעו ישירות אל המקום הצפוי, המכונית, אלא בכיוון הפוך וליעד רחוק יותר, העלו אבק בתנועתם, דבר שבלבל את היגואר, ונצלו את הידע שלהם על השגרה של היגואר, אודות סלידתו מטיפוס, כדי לטפס על סלעים.

.

אם הסיפור על הנץ הלבן, שלדעתי גם הוא אירוע באלבום (ליבה מופשטת), אומר בתמצית: המוות הוא ממש מאחוריך, הסיפור כאן אולי אומר: המוות הוא מהיר ממך וקורא את מחשבותיך.

============

ארבעת המינים

אני נוטל לעצמי את הזכות להרהר בפרהסיה (כאילו שלא עשיתי את זה עד כה).

בספר הראשון, "משנתו של דון חואן", החניכה מתמקדת בצמחי עוצמה. שלושה סוגים מוזכרים שם:

.

- עשב השטן (דטורה) שהוא עוצמה נקבית. דרך ללא לב.

- מסקליטו (קקטוס קטן בשם פיאוטה) שהוא עוצמה זכרית. דרך עם לב.

- העשן הקטן, המורכב מתערובת של פטריות וצמחים. לדעתי, הוא מייצג עוצמה ממין/מיני ביניים. הסבר בהמשך.

.

אני רוצה להציע את הרעיון שהעשן הקטן הוא מין ביניים, בעצם מיני ביניים, שבין הזכרי לנקבי.

נתקלתי, לא בספרות שלנו, בטענה שבתרבויות האינדיאניות יש חמישה מינים (אם אינני טועה), כשזכר ונקבה הם שניים מהם. כלומר, יש אישה גברית, גבר נשי, ואולי עוד מין.

ההצעה שלי אומרת שהשליחים בחבורה שייכים לשני המינים הללו. אמיליטו, השליח של הנגואל היה לדעתי גבר נשי. רוב המידע עליו נמצא בספר של טאישה. שם הוא אומר שהוא היחיד שיכול ללמד אותה את הדאייה המופשטת על פני התהום, את מעבר התודעה מהגוף אל הכפיל.

למה הוא היחיד?

אין לזה שם תשובה. לדעתי, בדיוק משום שכמי ששייך גם לגברים וגם לנשים, כלומר, לדעתי, יש לו פקעת סיבים בעלת שני מאפיינים, או אולי שתי פקעות, הוא יכול לתווך ביניהם.

זה גם מציע הסבר לאיך נעשים החיבורים האנרגטיים השוטפים בין גברים ונשים בחבורה: בעזרת השליחים.

אם כן, העשן הקטן הוא, במקרה של קסטנדה, כנראה ממין אישה גברית, כי הוא צריך להעביר גבר את התהום. במקרה של טאישה גבר נשי כי צריך להעביר אישה.
הערת אגב, אשתו לשעבר של קסטנדה דיברה בראיון על הנשים סביבו, המכשפות, כנשים גבריות, שריריות, תספורות קצרות...

.

בעולם צמחי העוצמה, תערובת של צמחים (פטריות וצמחים) היא הייצוג "המתבקש" למיני הביניים, לא?

.

שוב, זהו רק הרהור, תהייה, שום אמת מוצקה.

כענווים (חסרי רבב), חוסר הוודאות הוא מנת חלקנו בעולם. :)

Magic Beams

.

שבת שלום.

********************************** 

הערות ותוספות

1.5.20

אני נזכר שכאשר קסטנדה התמוטט באיזור שבין הקווים המקבילים, בין העולמות, מי שהוציא אותו משם הייתה לוחמת מחבורתו של דון חואן, שהעמיסה אותו על כתפיה ויצאה משם.

גם האישה נגואל, קרול טיגס, הוציאה אותו לפחות פעם אחת ממקום שממנו הוא לא יכול היה לצאת בעצמו, וגם אז היא גררה אותו פיסית.
=================== 
1.5.20

ייתכן וזהו מקרה של אישה גברית, אם כי כנראה אי אפשר לקבוע על סמך סממנים חיצוניים פיסיים משום שמדובר במבנה אנרגטי.
דרך אגב, היא מחזיקה או החזיקה בתואר אלופת העולם לנשים בהורדת ידיים.

=================== 
5.5.20

היום, יום שלישי, ה-5.5.20, הוא (כנראה) יום עוצמה. (מחזוריות של ח"י ימים)
יהיה קשה לקבל אנרגיות מהיקום היום כי ביל ("הפילנטרופ") מנסה להוריד את טמפרטורת הארץ בחצי מעלה, ולכן מחשיך לנו את העולם באופן קבוע (מסתיר את השמש).

**********

הכישוף (הטולטקי) כניקוי של חולית החיבור עם הכוונה
(עירור  מתרדמתה (הוצאתה ממצב של חוסר תחושה), איבוקה*)
==================================

קטע שאבד במעבר מהמקור האנגלי לתרגום העברי של "עוצמת השקט" (המוכר לעם היושב בציון כ"כח השקט").

הקטע חשוב. הוא מגדיר את הכישוף הטולטקי (אחת ההגדרות. כל הגדרה לרמה אחרת של עוצמה).
הקורא הערני לבטח חש שחסר משהו, כי לפתע מדובר על "תהליך טיהור" כאילו כבר דובר בו קודם לכן.


את הקטע הבא יש להכניס בעמוד 11, בשורה ה-12 מלמטה, לפני "דון חואן הדגיש ש"תהליך הטיהור" הזה":

Sorcerers, or warriors, as he called them, were concerned with discussing, understanding, and employing that connecting link. They were especially concerned with cleaning it of the numbing effects brought about by the ordinary concerns of their everyday lives. Sorcery at this level could be defined as the procedure of cleaning one's connecting link to intent.

.
חשוב לציין שמדובר בחולית חיבור connecting link ולא ב"קישור" סתמי, כפי שמופיע בתרגום.
.
הערה
* אינני ממהר לומר ניקוי מאבק, או ניעור מאבק, למרות שמדובר בפעולת ניקוי ולמרות שאחת הדרכים לביצוע של הדבר הוא על ידי מתן זעזוע/טלטלה של המורה בחולית החיבור של החניך, והדמיון לניעור אבק ברור. (ראו "כח השקט" עמוד 59 למטה, אבל התרגום משתמש במילה טיהור גם כתרגום ל- dusting).
כי, מצד שני, הידע הוא אבק(ת) זהב שחור (כהה) הנמצא על כנפי העש (פרק ראשון ב"סיפורי עוצמה"), וגם יצירת ענני אבק כשהיגואר רדף אחריהם במדבר עשוי להיות רלבנטי לדיון זה (אינני בטוח).
ייתכן שהתשובה היא משולבת: החלפת אבק מסוג אחד באבק מסוג שני.


.
ומהי אותה חולית חיבור אל הכוונה?
אם שואלים אותי, אני מהמר על הרצון (The Will).


אני מוצא דימיון בין רעיון הוספת האבק (אבקת הזהב השחור שעל כנפי העש) לצורך ניקוי חולית החיבור, לבין רעיון השימוש באפר פרה אדומה לצורך...... טהרה (במדבר, י"ט).


מוסיקאו

=================== 
5.5.20

לייקש את חולשותיך = התמרת ההיצמדויות
תורת הייקוש על רגל אחת
======================

ההבדל שבין צייד ליוקש:

לה-גורדה: "צייד רק צד," היא אמרה. "היוקש יוקש כל דבר, כולל את עצמו."

("הטבעת השניה של העוצמה" עמוד )171.

שם תורגם הייקוש (stalking) כהתגנבות.

מיד בהמשך ישנו הקטע הבא:

"How can one stalk one's weaknesses, Gorda?"

"The same way you stalk prey. You figure out your routines until you know all the doing of your weaknesses and then you come upon them and pick them up like rabbits inside a cage."

יקוש חולשותיך קשור, אם כן, בשיבוש השגרות (רוטינות) שלך.

אבל את הלוחמים, המבקשים את החירות, לא מעניין להחליף את השגרה בסתם שגרה אחרת: לאכול ארוחת צהריים בשעה אחת במקום בשעה שתיים.

.

המטרה העיקרית של שיבוש שגרות, לדעתי, היא שחרור מהיצמדויות (אטצ'מנטס). שחרור היצמדות חייב לבוא לדעתי עם היצמדות חדשה.
הלוחם, לדעתי, מתמיר (אינני בטוח שזה גם האופן שבו המונח הזה נמצא בשימוש רחב בעולם הרוחני) את מושאי ההיצמדות, ממושאים השייכים לעולם הזה לכאלה השייכים לרוח. (זו כנראה גם המשמעות של החלפת המגינים).

הלוחם, אם כן, משמר את הדחפים, אבל משנה את מושאם, דוגמאות אחדות:

- הדחף לאספנות מתועל לאיסוף אירועים הראויים לזכירה ("צדו הפעיל")

- אהבת גבר ואישה מותמרת (מוסטת) לניהול רומן עם הידע ולאהבת הארץ (earth).

- הצורך החברתי מועתק מהטבעת הראשונה של העוצמה לטבעת השנייה, במובן של חוגי חברים.

- הכיסופים שבשירה עוברים הפשטה מהמוחשי למופשט (שהוא אחד הכינויים של הרוח).

.

בהמשך לקטע המצוטט לעיל ישנה דוגמה מפורטת של האופן שבו לה גורדה יקשה את חולשתה לאכילת יתר (171 עד עמוד 173 למעלה). ממליץ לקרוא אותה, שני עמודים בסה"כ. מכאן ואילך אני מנתח אותה:

בקריאת סיפור ההתמודדות הזה אפשר לזהות כמה מרכיבים, שאינם מופיעים שם בסדר ובטרמינולוגיה שאני מציע:

- נקודת השבירה (צדו הפעיל). היא כבר לא מסוגלת לסבול את עצמה, את משקלה העודף ואת הגבלות התנועה שלה כתוצאה מכך.

- בחירה ברוח, בדרך הלוחם. הרצון להיכנס לעולם האחר.
זה מסביר לדעתי מדוע דון חואן אינו אומר לה איך לפתור את בעייתה. היא צריכה למאוס בעולם הזה (נקודת השבירה) ולבחור בנגואל בעצמה, לא מתוך ציות למישהו אחר.

והפן האקטיבי:

- שיבוש השגרה (הכנסת ספוג לפה כדי ליצור רושם אצל האנשים של דלקת בפה ואי יכולת לאכול), שבו בזמן מספק את הדחף ללעיסה (מסטיק לעניים :) ), הליכה מרובה שמצד אחד הופכת אותה פחות זמינה לשגרה "הרעה" שבה מוצע לה אוכל, ובו בזמן היא פעילות החשובה ללוחם.

- שינוי "טקס" האכילה לאופן האכילה של הלוחם: אכילה מודעת בשקט, לאט, ומעט כל פעם: 4 ביסים גדושים כל שעה.

לטובת מי שאין את הספר ונפשו/ה חפצה דעת, הנה שני העמודים באנגלית:

"How can one stalk one's weaknesses, Gorda?"
"The same way you stalk prey. You figure out your routines until you know all the doing of your weaknesses and then you come upon them and pick them up like rabbits inside a cage."
Don Juan had taught me the same thing about routines, but in the vein of a general principle that hunters must be aware of. Her understanding and application of it, however, were more pragmatic than mine.
Don Juan had said that any habit was, in essence, a "doing,"and that a doing needed all its parts in order to function. If some parts were missing, a doing was disassembled. By doing, he meant any coherent and meaningful series of actions. In other words, a habit needed all its component actions in order to be a live activity.
La Gorda then described how she had stalked her own weakness of eating excessively. She said that the Nagual had suggested she first tackle the biggest part of that habit, which was connected with her laundry work; she ate whatever her customers fed her as she went from house to house delivering her wash. She expected the Nagual to tell her what to do, but he only laughed and made fun of her, saying that as soon as he would mention something for her to do, she would
fight not to do it. He said that that was the way human beings are; they love to be told what to do, but they love even more to fight and not do what they are told, and thus they get entangled in hating the one who told them in the first place.
For many years she could not think of anything to do to stalk her weakness. One day, however, she got so sick and tired of being fat that she refused to eat for twenty-three days. That was the initial action that broke her fixation. She then had the idea of stuffing her mouth with a sponge to make her customers believe that she had an infected tooth and could not eat. The subterfuge worked not only with her customers, who stopped giving her food, but with her as well, as she had the feeling of eating as she chewed on the sponge. La Gorda laughed when she told me how she had walked around with a sponge stuffed in her mouth for years until her habit of eating excessively had been broken.
"Was that all you needed to stop your habit?" I asked. 

"No. I also had to learn how to eat like a warrior."
"And how does a warrior eat?"
"A warrior eats quietly, and slowly, and very little at a time. I used to talk while I ate, and I ate very fast, and I ate lots and lots of food at one sitting. The Nagual told me that a warrior eats four mouthfuls of food at one time. A while later he eats another four mouthfuls and so on.
"A warrior also walks miles and miles every day. My eating weakness never let me walk. I broke it by eating four mouthfuls every hour and by walking. Sometimes I walked all day and all night. That was the way I lost the fat on my buttocks."
She laughed at her own recollection of the nickname don Juan had given her.
"But stalking your weaknesses is not enough to drop them," she said. "You can stalk them from now to doomsday and it won't make a bit of difference. That's why the Nagual didn't want to tell me what to do. What a warrior really needs in order to be an impeccable stalker is to have a purpose."
La Gorda recounted how she had lived from day to day, before she met the Nagual, with nothing to look forward to. She had no hopes, no dreams, no desire for anything. The opportunity to eat, however, was always accessible to her; for some reason that she could not fathom, there had been plenty of food available to her every single day of her life. So much of it, in fact, that at one time she weighed two hundred and thirty-six pounds.
"Eating was the only thing I enjoyed in life," la Gorda said. "Besides, I never saw myself as being fat. I thought I was rather pretty and that people liked me as I was. Everyone said that I looked healthy.
"The Nagual told me something very strange. He said that I had an enormous amount of personal power and due to that I had always managed to get food from friends while the relatives in my own house were going hungry.
"Everybody has enough personal power for something. The trick for me was to pull my personal power away from food to my warrior's purpose."
"And what is that purpose, Gorda?" I asked half in jest.
"To enter into the other world," she replied with a grin and pretended to hit me on top of my head with her knuckles, the way don Juan used to do when he thought I was indulging.

==================================
6.5.20

כשאת/ה מבצע את עבודת הסיכום, מה את/ה בעצם אומר, ללא מילים ?

לא ! (עם הראש)

לא, לסיפור החיים הזה, לא, תודה, קח את מה ששלך, תן לי את מה שלי, אני רוצה החוצה

:)

.

תנועת הראש מצד לצד מציינת שלילה באופן אוניברסלי, חוץ מכמה מקומות באיזור הבלקן. יש תיאוריה שמציעה ששורשי הדבר נעוצים בהסטת הראש הצידה מהשד כשתינוק לא רוצה לינוק, ומעלה-מטה כשהוא רוצה. כך אומרים בוויקיפדיה:

https://en.wikipedia.org/wiki/Head_shake

 ==================================
7.5.20

תלמי הזמן

=========

הפוסט הזה הולך להיות חריש עמוק :)

 

גלגל הזמן מופיע, כמדומני, רק על פני עמוד אחד ב"מתנת הנשר" (עמוד 248-249) ובכמה מקומות בספר הקרוי "גלגל הזמן".

העובדה שפלורינדה המבוגרת היא שמדברת על כך רומזת שהגלגל שייך לתחום הקשב השלישי. כזכור, פלורינדה תגיע אל החניכים לאחר שחבורתה כבר תעזוב את העולם כדי ללמדם את נושא הקשב השלישי. (בעבר הצעתי ש"מתנת הנשר" הוא ספר המדבר על הכוונה, השייכת לקשב השלישי, לכן סילביו מנואל הוא הדמות הדומיננטית בספר).

אני מביא את הקטעים באנגלית, כדי לחסוך..... זמן.
אם לא נאמר אחרת, הקטע לקוח מ"מתנת הנשר.

.

גלגל הזמן מתואר כמנהרה אינסופית באורך וברוחב, בה ישנם תלמים (furrows) העשויים מראות (רפלקטיביים).

 

 

She said that the wheel of time is like a state of heightened awareness which is part of the other self- just as the left side awareness is part of the self of everyday life. Florinda said that that state could physically be described as a tunnel of infinite length and width; a tunnel with reflective furrows.

.

Every furrow is infinite, and there are infinite numbers of them. Living creatures are compulsorily made, by the force of life, to gaze into one furrow. To gaze into it means to be trapped by it; to live that furrow.

Florinda asserted that what warriors call will belongs to the wheel of time. It is something like the runner of a vine, or an intangible tentacle which all of us possess. She said that a warrior's final aim is to learn to focus it on the wheel of time in order to make it turn.

אני רוצה להוסיף לסיר הציטוטים את האמירה של סילביו מנואל, גם היא בספר זה, בה הוא אומר שאנו כמו עצים ניידים, יש לנו שורש באדמה אשר נע איתנו.

he compared human beings to trees. We are like mobile trees. We are somehow rooted to the ground. Our roots are transportable, but that does not free us from the ground.

.

אני מציע את הפרשנות הבאה:

השורש שלנו הוא הרצון. הרצון הוא הקנוקנת (או המשוש, כמו זרוע של תמנון) הנעה בתוך התלם. המילה "תלם" מספקת, בין השאר, את הרמז אל השורש שעליו מדבר סילביו מנואל. גם "runner of a vine" מחזקת את הרמז לשורש ולעצים הניידים.

אם כך, הלוחם שואף להוציא את השורש מתוך התלם שבו הוא לכוד. מכיוון שהרצון שייך לגלגל הזמן (כפי שנאמר לעיל), יש לשלוף את הרצון מתוך התלם ולאחוז בו את הגלגל, כלומר לאחוז בו את מקורו, את עצמו. דבר השקול ללא לרצות דבר, כי לרצות משהו (ברמה של הרצון) פירושו להיות לכוד בתלם.

גלגל הזמן מעורר את הרושם שהוא קשור מאד, אם לא זהה, לכוונה. העתקת הרצון מהתלם לגלגל עצמו היא הפיכת הרצון לכוונה: הפיכת כח לא פרסונלי לפרסונלי.

הזיהוי בין גלגל הזמן והכוונה מסביר מדוע פלורינדה היא זו שמדברת על הגלגל: הכוונה היא הקשב השלישי.

הקטע הבא מהספר "גלגל הזמן" קושר בין הכוונה לגלגל הזמן:

 

The quotations from Tales of Power were the most poignant reminder to me that the intent of the shamans who lived in Mexico in ancient times was still impeccably at work. The wheel of time was moving inexorably around me, forcing me to look into grooves which one cannot talk about and still remain coherent.

 

הגלגל והכוונה, כל אחד מהם, מאלצים אותו להביט לתוך חריצים (תלמים) מסויימים.

.

הערת אגב, לדעתי, חוסר הקוהרנטיות שהוא מציין בסוף הציטוט האחרון הוא חוסר הרציפות של האני: דילוג בין תלמים.

==================================