יום ראשון, 24 ביוני 2018

עיניך כאובסידיאן מבריק


שלושה סוגי סלע מוזכרים בספרות, שלושה שכרגע אני זוכר, המרמזים על חשיבות:
- אבן חול (sand stone) - נאמר על המערה הקטנה שבה ישב קסטנדה עם דון חואן. הסלע שממנה היא עשויה (וכן גם צורתה) היא שמעניקה לה את חשיבותה.
- גבישי קוורץ - בהקשר לחפצי עוצמה, וכלי נשק (טאישה).
- אוֹבְּסִידְיַאן.

אובסידיאן הוא סוג של סלע, זכוכית געשית, שנוצר מלבה שפרצה מבטן האדמה והתקררה במהירות רבה. המבנה שלו אינו גבישי משום שהאטומים לא הספיקו להסתדר בגלל מהירות ההתקררות (מבנה גבישי הוא מבנה מסודר החוזר על עצמו, מרַצֵף את המרחב). בדרך כלל צבעו שחור.
בשלושה מקומות מופיע האובסידיאן בספרות שלנו, בכולם הוא משמש כדימוי לעיניים הנראות  "כאובסידיאן מבריק": עיניהן של זולייכה וזוילה, עיניו של סילביו מנואל, ועיניו של דון חואן.
זולייכה וזוילה שייכות לבית המערבי, בו הלוחם הוא..... סילביו מנואל.

בפגישה הראשונה של קסטנדה בבית המערבי הוא פוגש בחשיכה גמורה רק את עין הכפיל של סילביו מנואל, שהיא אדום לוהט.

על פי סקרים גיאולוגיים, בארץ ישראל אין למצוא אובסידיאן, אבל האבן הזו נמצאה בשימוש בארץ ישראל כבר בתקופת האבן. היא לא כלולה, כפי הנראה, בין אבני החושן (לא שמישהו יודע בוודאות).

האם יש קשר בין העולם השחור ואובסידיאן?
חומר למחשבה.

בערך "אובסידיאן" בוויקיפדיה יש רשימה של אתרים מפורסמים בעולם.

***


בהמשך אראה כיצד המבנה האטומי של קוורץ תואם את מבנה הבית/החבורה/השושלת, על פי המבנה הפרקטלי במודל שהצעתי.
דמיון זה עשוי להסביר, לדעתי, מדוע הקוורץ מוליך את הרוח, נושא עוצמה. זה לא ממש יסביר, אבל עשוי לעורר את הרושם שהדמיון הזה אינו מקרי.

***

נסיים בסרטון שהבאתי בזמנו, כמדומני, אבל התייחסתי אליו באספקט אחר (גם כמדומני).
המצב שהיא מתארת של שחרור מעריצותו של הדיבור הפנימי, להיות מודע לכל מחשבה (היא אומרת זאת בסרטון אחר שלה), וכתוצאה מכך היכולת להחליט איזו מחשבה ורגש מהזרם שמגיע אליך לאמץ, זה, לדעתי, מה שקרוי בתפיסה הטולטקית: "להקדים את עצמך בצעד" (דונה מרסדס), כלומר להקדים את הדיבור הפנימי שלך.
אני מביא את הסרטון בגלל תיאור האירוע הקשה שהיא עברה, המזכיר מאד את חבטות הנגואל: הן נחבטות באותו גובה (גובה הלב, הוא גובה נקודת המאסף) אם כי בחלק האחורי של הגוף, וגם הן, פעמים רבות, גורמות לקושי זמני בנשימה.
האירוע מתואר החל מהדקה ה-19.
מתברר שהחבטה שהיא זכתה לה, פתחה לה את הלב (הטרמינולוגיה שלה), הייתה לברכה גדולה.


לאחרונה הבאתי סרטון אחר שלה על תקשור, בהקשר לטענתי שהדיבור הרגיל הוא בעצם תקשור, תקשור המונחה על ידי כיוון העיניים כלפי מעלה. המקרה שלה אמנם הראה זאת בבירור, אבל כדוגמה הוא קצת בעייתי, כי היא מתקשרת תוך כדי דיבור, ולא רק את הדיבור.

**************
www.toltec.co.il
*

הערות ותוספות

24.6.18

אין בספרות שלנו מקרה שבו חבטת הנגואל הופעלה כלפי נשים.
אני תוהה, שמא המקרה של קרן ברמן מספק לנו את הסיבה לכך (או אחת מהן), כלומר חבטת הנגואל, אילו הייתה ניתנת לנשים הייתה , אולי, צריכה להיות מונחתת על החזה, וזהו מקום מסוכן לחבטה, כפי שנאמר בסרטון.

עין הכפיל האדומה של סילביו מנואל (המתוארת כאשר קסטנדה עורך סבב ביקורים בבתי החבורה, "מתנת הנשר"). כמדומני, שם נאמר רק שזו עינו של סילביו מנואל, לא שזו עין הכפיל שלו. 
אני מציע את הרעיון שהנקודה האדומה המופיעה באופק ומתקרבת במהירות באירוע המוות, מתואר כמדומני בפרק "הפעולה ההדדית של האנרגיה באופק" שב"צדו הפעיל של האינסוף", הוא בעצם עין הכפיל.
של מי?
של קסטנדה. הכפיל הוא המוות (זו פרשנות שהצעתי לאחרונה, וההצעה כאן - שהנקודה האדומה באופק המביאה את המוות היא עין הכפיל - היא חיזוק נוסף לפרשנות זו) והוא שהורס את הבועה/הפקעת. 
זה מתקשר אצלי לרעיון פולקלוריסטי נפוץ האומר שאי אפשר לראות את עצמך, כי מראה זה משמעותו מוות. הכוונה היא, כנראה, לעין הכפיל שלך; להביט בעין הכפיל שלך פנים אל פנים. 
מאידך, לראות את עצמך, את גופך, אינו מוות, זהו השער השלישי של החלימה.
=============== 
25.6.18

אבן נוספת, על השלושה הנ"ל, המוזכרת בספרות, והוזכרה לאחרונה גם בבלוג, היא אבן חן מסוג opal. טאישה קיבלה מנלידה, בנוסף לצמיד זהב ועוד, גם טבעת ובה אבן חן מסוג  opal. בתרגום העברי זה תורגם כלֶשֶם. 
לֶשֶם היא אחת מ-12 אבני החושן. 
בערך "אבני החושן" שבוויקיפדיה יש גם לשם וגם opal, אבל הם מתייחסים לאבנים שונות:
לשם - Sodalite, יַשְפֵה - opal.

"מאחורי" אבני החושן היו האורים ותומים ש"הפעילו" את אבני החושן.
אבני החושן שובצו בתוך מסגרת ריבועית בגודל של כ-25 על 25 ס"מ שהיתה תלויה על חזהו של הכהן הגדול.

האם יש קשר בין האורים ותומים (שבתוך החושן) לדבר המסתורי המופיע על חזן של פסלי החולמות האטלנטיות?
המיקום והגודל של השניים זהים.
האורים ותומים היו "הרוח החיה" שבחושן, ולכן אני משווה ביניהם, ולא אבני החושן, לבין "הפרפר" המופיע בפסלים.
ב"שבונו" (שיופיע במהרה בימינו ונאמר "אמן"), נראה שמדובר שם, ככל הנראה, על בעלי ברית הקרויים "הֶקוּרַה", השוכנים בחזהו של המכשף. 
יש דימיון רב בין ההקורה לבעלי ברית. בין היתר: שרים להם כדי לעוררם (השירים למסקליטו), הם נמצאים רק אצל גברים, אבל גם אצל מכשפות. בספרות שלנו ראינו שהאשה היחידה שבעלי ברית נוגעים לה הייתה לה-גורדה, שהיא אישה נגואל. בזמנו טענתי שהמושג "כוונה בלתי כפיפה" ו"רצון" הם מושגים שכמעט ואינם מופיעים בהקשר נשי.
וכמובן, גם ההקורה וגם בעלי הברית עומדים לרשות רצונו של המכשף/ה.


מיקום ה"פרפר" על חזה החולמות האטלנטיות הוא מעניין על רקע המקרה הנ"ל של קרן ברמן, והחבטה שהיא חטפה בחזה.

המעופף שעל חזן מזכיר את עַש היֶדַע (סיפורי עוצמה").
עש הידע הוא ללא ספק בעל ברית, כלומר ישות בשירות הרוח.
=============== 
25.6.18

תמונה של "עש הירח", "Luna Moth", שנראה לי דומה לפרפר שעל חזה הפסלים.


=============== 
25.6.18

עוד סרטון קצר של קרן ברמן. 
כל סרטון שלה מעורר עניינים רבים מהספרות הטולטקית. 
הפעם היא מתַּקשרת במהלך הסרטון. אחת המדריכות שלה היא שמאנית אינדיאנית שעל חזה..... אבני החושן.



אמרתי "מזכיר עניינים רבים", לדוגמה: דון חואן לטאישה:
"כאשר התפיסה מתרחבת, שום דבר איננו ממשי ושום דבר איננו מדומיין", הוא אמר. "יש רק תפיסה."
"When perception expands, nothing is real and nothing is imaginary," he said. "There is only perception.
אבל לא לשכוח את התנאי: "כאשר התפיסה מתרחבת".

שני המדריכים שיש לכל אחד, משני הצדדים (=מימין ומשמאל) הם, כנראה, המיינד הטפילי והמיינד האמיתי (של הכפיל, הרוח).

ההמתנה להופעת המדריכים מזכירה את ההמתנה להופעת הרצון. בעידן שלנו, "המְתנה" היא בזבוז זמן, זמן שבו אפשר היה "לעשות" משהו. 
["תעודת הוקרה למוריס שלייכר על עשייתו למען הכלל". 
הטולטקים מחלקים פרסים על "אי עשייה" 😊]
כבר כתבתי בשבח ההמתנה המודעת, הציפייה להופעת הפלא בכל רגע, הסנטימטר המעוקב של המזל, המתנה לרצון, המתנה למשיח....
=============== 
26.6.18

אמרתי שאתייחס למבנה האטומי של גבישי הקוורץ ולדמיונו למבנה הפרקטלי ("הגבישי") של התארגנויות הלוחמים בית/חבורה/שושלת/....
הדברים הם בגדר השערה והרהור בלבד.

מתוך "קוורץ" בוויקיפדיה:
הדגשתי כמה משפטים באדום.

"הקוורץ שייך לקבוצת המינרלים הסיליקטיים (SiO4) שהם הקבוצה החשובה ביותר בין המינרלים יוצרי הסלעים. בסיליקטים, אטום הצורן מצוי במרכזה של פירמידה משולשת (נקראת גם ארבעון או טטראדר), כלומר: פירמידה בעלת ארבעה קדקודים, שבכל אחד מהם נמצא אטום חמצן. הקשר הכימי בין הארבעונים חייב להיות בין אטום חמצן בארבעון אחד לאטום חמצן בארבעון אחר. קיימות כמה אפשרויות מבנה בין הארבעון כתוצאה מכלל כזה, והקוורץ מייצג את המבנה התלת־ממדי הקרוי טקטוסיליקט – (סיליקטים במבנה מרחבי). במבנה סריג זה כל אטום חמצן משמש גשר בין שני ארבעונים, כלומר הוא משותף לשני אטומי צורן. מכאן נובעת הנוסחה הכימית של הקוורץ SiO2."

על פי המודל שהצעתי, כל יחידה של לוחמים (בית/חבורה/שושלת) היא בעלת מבנה של פירמידה משולשת (ארבעון).
ההשערה שאני מעלה כאן, שהמבנה הכימי (שהוא מודל מדעי תיאורטי בלבד) תואם את המבנה של כל יחידת לוחמים, מספקת לנו (אולי) השערה לגבי האופן שבו כל יחידה כזו מתחברת ליחידה אחרת: מרכיב אחד, החמצן שבכל קודקוד, הוא משותף בשני קודקודים של שני ארבעונים נפרדים. 
איזה סוג של לוחם/לוחמת מייצג החמצן? 
שליח/ה? חולמת? יוקשת? לוחם?
ההימור שלי: שליח/ה.

מתוך הערך "מינרל" בוויקיפדיה:גבישי המינרלים עשויים להיות מיקרוסקופיים או להגיע לגדלים עצומים, דוגמת גבישי הסלניט שהתגלו בשנת 2000 ב"מערת גבישי הענק" במכרה נאיקה שבצפון מקסיקו, הגדול שבהם אורכו 11 מ', קוטרו 4 מ' ומשקלו כ-55 טון. גבישים אלה נוצרו בסביבה הידרותרמית לחה עשירה בגבס בטמפרטורה של כ-C°‏ 50 לאורך כחצי מיליון שנים – משך זמן שאיפשר לגבישים מיקרוסקופיים לצמוח ללא הפרעה עד גילויים.

צפון מקסיקו זה עבורנו, כמובן, מדבר סונורה ובתי חבורת המכשפים. לא כל הבתים נמצאים שם. באחד הפוסטים בעבר הצעתי מיקומים משוערים לארבעת הבתים המכונים על פי רוחות השמים (4 הכיוונים), אבל השמות גם מתייחסים למילה "רוחות" באופן מילולי: רוח (wind) הצפון, רוח (wind) המזרח... 
מיקום הבית שאליו מביא קסטנדה את פלורינדה, כמצופה ממנו על פי חוק הנגואל, מתואר ב"להתעורר אל החלום". 
מדובר, ככל שאני זוכר מאותו פוסט, בבית הצפוני, או המזרחי.

"למה חנית כאן, באמצע שום
מקום?"
"את שואלת את השאלה הכי מטומטמת, ניבֵּלוּנגָה," ענה, "אני
חונה פה כי כאן הוא המקום שבו מסתיים המסע שלנו במכונית."
"האם הגענו ליעד המסתורי שלנו, זה שעליו אינך יכול לדבר?"
שאלתי בנימה עוקצנית.
הדבר היחיד שפגם בנסיעה הקסומה היה סירובו לומר לי להיכן
בדיוק אנו אמורים להגיע.
[...]
"המקום הזה אינו נמצא באמצע שום מקום,"
אמר, "העיר אַרִיזְפֶּה נמצאת לא רחוק."
"וגבול ארה"ב נמצא בכיוון צפון," דקלמתי, "וצ'יוואווה בכיוון
מזרח, ולוס אנג'לס היא איפשהו צפון מערבה מכאן."
(עמוד 101)

דרך אגב, מהי ניבלונגה?
ישות מיתית מהמיתולוגיה הגרמנית הקדומה. מתוך הויקיפדיה:
שירת הניבלונגים (בגרמנית: "Nibelungenlied") הוא אפוס גרמני קדום, המספר על מאבקיו של הגיבור הגרמני המושלם זיגפריד, רציחתו ונקמתה האכזרית של אלמנתו קרימהילדה. האפוס נחשב ליצירה מכוננת בתרבות הגרמנית והחשוב שביצירותיה בימי הביניים. משמעות השם, לפי חלק מהפרשנים, היא "ילידי הערפל" או "ילידי העלטה", שכן "נבּל" פירושו בגרמנית ערפל, מה שרומז על מוצאם של היצורים מן הצפון הרחוק.

בתמונה הבאה סימנתי באדום את מקום המכרה למטה מימין, את אריזפה ואת צ'יוואווה.
אפשר ללחוץ על התמונה להגדלתה.

כנראה שבית המכשפות נמצא בין אריזפה לצ'יוואווה, לא רחוק, יחסית, מאיזור המכרה.

האם יש קשר בין הגיאולוגיה של המכרה ובית המכשפות?
קשר כללי בין מיקומי הבתים לגיאולוגיה יש, לדעתי, ללא ספק. השאלה היא האם יש קשר לגיאולוגיה הספציפית של המכרה.

אני מזכיר, תשובות רק על גבי גלויות.
=============== 
26.6.18

לקוורץ יש כמה תכונות מעניינות. הרשימה הבאה לקוחה מ"קוורץ" בוויקיפדיה:

זכוכית – חול קוורץ נקי הוא חומר גלם בתעשיית הזכוכית.
משטחי עבודה – קוורץ משמש לעיתים כמרכיב עיקרי בייצורים של משטחי עבודה למטבח.
אבני חן – בחלק מצורות הקוורץ משתמשים בתעשיית התכשיטים ובחנויות המיסטיקה המוכרות מינרלים. בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד קוורץ הוא אבן ההולדת התחליפית של חודש אפריל.
אלקטרוניקה – לחלק ממבני הגביש של הקוורץ יש תכונה פיאזואלקטרית (הפעלת לחץ גורמת ליצירת מתח חשמלי ולהפך). בתכונה זו משתמשים ליצירת מתנדים במכשירים אלקטרוניים כדוגמת שעון קוורץ ומכשירי רדיו.
בפיזיקה – הקוורץ שקוף לקרינה אולטרה-סגולה (כמעט אינו בולע אור באורך גל על-סגול), ולכן מייצרים ממנו חלונות ועדשות לשימושים אופטיים מיוחדים.

תשומת הלב שלי מתמקדת באלקטרוניקה ובפיזיקה. 
לגבי הפיזיקה: שקיפותו משמעה שאין לו צל. 
אנחנו זוכרים מהספר של טאישה שבעולם הצללים אין לדברים צל. 
גם לזכוכית אין צל, אבל לזכוכית אין מבנה גבישי, כלומר אין מבנה מסודר המשכפל את עצמו.
מתגבשת אצלי תפישה מרתקת לגבי צללים. ("מתגבשת" מלשון "גביש" 😊)
אתם זוכרים שישויות צל וצללים רגילים "חושיים" עשויים מאותם קווים (האצלות).
=============== 
26.6.18

סרטון קצר ומעניין. מוסלמי שאינו מאמין מגיע למכה ל-7 !!!!!!! ההקפות סביב הכעבה. הוא מצטרף לזרם, אך לא מרגיש מחובר. בלילה הוא ישן שם עם המאמינים וישו נגלה אליו.
שני פרטים (לפחות) מתוך החוויה שלו מזכירים עניינים מהספרות שלנו:
- הנגיעה בחזה שהותירה סימן בבוקר שנמשך ימים רבים אחר כך. גם פלורינדה גילתה סימני חניקה על צווארה במלון בדרך אל עולם המכשפים.
- הקול, אותו הוא חווה כבוקע מצד ימין של תחתית בטנו. זהו מקום הקשב השני. ליתר דיוק, המיקום הסופי שאליו קירב קסטנדה, על ידי פריטה על "האוויר" שבאזור זה, נקודה שהייתה ממוקמת קודם לכן על מעטפת הפקעת שלו.


=============== 
26.6.18
דרך אגב,
האבן השחורה שבכעבה, ייתכן מאד שהיא אובסידיאן.
ראיתי שיש מאמרים באינטרנט התומכים באפשרות זו.
=============== 
27.6.18

במכרה נַיקַה שמקסיקו התגלו שתי מערות ובהן גבישים של סֶלֶניט: האחת עם גבישים עצומים בגודלם, מערה הנמצאת בעומק של כ-300 מטרים, והשניה עם גבישים קטנים יותר הנמצאת בעומק של כ-120 מטר, כמדומני. 

מהוויקיפדיה
סלניט (מיוונית "אבן הירח" בשל ברק הפנינה שלו) הוא מינרל המורכב מסידן וגופרית והרכבו הכימי הוא CaSO4•2H2O. הסלניט הוא סוג של גבס בעל גבישים מפותחים ולעיתים קרובות מכונה "פצלת משי".
סלניט הוא מינרל רך מאוד וקל לחרוץ בו בציפורן. קל למדי לכופף את הגבישים הדקים, אך הם נשברים אם מכופפים אותם מדי.


הגבישים הללו גדלים עם הזמן (כמו שושלת של מכשפים). במערה העמוקה יש לחות של 100%, טמפרטורה גבוהה וגזים רעילים. היא נסגרה לציבור. כלומר הגבישים ימשיכו לגדול ולהתפתח בה, בקצב איטי.
המכרה, שבו התגלו המערות, מכיל עופרת, אבץ וכסף.
תמונה מהמערה עם הגבישים הגדולים.


דרך אגב, גם עופרת מוזכרת בספרים שלנו. אני זוכר כרגע אזכור שלה בספר של ארמנדו.
=============== 
27.6.18

לפני שהלכתי למצוא את הקטע אודות העופרת ב"מפגשים עם הנגואל" ניגשתי לבדוק האם "עופרת" מופיעה בספרים. 
מכיוון שהמילה המציינת עופרת באנגלית (Lead) מציינת דברים נוספים, הייתי צריך לבדוק מופעים די רבים. מה לא עושים בשביל שתגיעו אל הפגישה עם הנשר מוכנים :)

מלבד האזכור אצל ארמנדו, יש שלושה מופעים של עופרת במובן של חומר. מהם רק אחד מתכוון לחומר ממש, והשאר משתמשים בעופרת כדימוי, לכאורה.

הראשון: 
אחרי שקסטנדה מעשן את העשן הקטן (המכיל בעל ברית) גופו נעשה כבד כעופרת והוא לא מסוגל להזיזו.

השני: 
אצל החניכים שהיו בעלי/בעלות ילדים נוצרו פתחים בחזית הזוהר שלהם, ודון חואן אטם את הפתחים הללו, כדי למנוע דליפת אנרגיה דרכם, באמצעות האנרגיה שלו. הסתימה הזו נראית לרואה כטלאי עופרת בזוהר של החניכים. 

השלישי:
דון חואן הניח חלוקי נחל קרים ורטובים על בטנה של לה-גורדה כדי שהיא תחוש את הרחם שלה. ולעתים גוש עופרת. היא מציגה זאת כאילו השימוש בעופרת הוא בגלל משקלה. העופרת היא אכן מתכת כבדה יחסית.


***

קצת על עופרת, מתוך הוויקיפדיה:

עופרת היא אחת מ-7 !!!!!! המתכות הידועות לאדם מימי קדם. 
כורים אותה בעולם בעיקר באמריקה הצפונית, במקסיקו !!!! ובאוסטרליה. 

ברומא העתיקה השתמשו בעופרת כאמצעי למניעת החמצה של יין ולחיסול חיידקים שחדרו אליו. הרעילות של העופרת, יש המשערים, היא האחראית לטירופם של הקיסרים הרומים.


העופרת עמידה מאוד לקורוזיה מאחר שבמגע עם האוויר השכבה החיצונית של כלי העופרת הופכת לתחמוצת, המצטיינת בכושר בידוד, ולכן מבודדת את שאר המתכת. העופרת ותרכובותיה רעילות מאוד לבני אדם. מוליכותה החשמלית ומוליכותה התרמית נמוכות. תכונה המייחדת את העופרת היא שלוּחַ עופרת עבה דיו חוסם כל קרינה מייננת (בין השאר, קרינת גמא).
***

בין יתר השימושים של העופרת בעולם העתיק: יצרו ממנה ארונות קבורה. זה מביא אותנו לאמירה של קסטנדה הנוגעת לעופרת בספר של ארמנדו:

"מכל מקום, זו הייתה כוונתם של אלה שנחנטו בעבר: לשמר את
שמם בהיסטוריה. באופן אירוני, זהו הנזק הגדול ביותר שיכול להיגרם
לאנרגיה. אם אתה באמת רוצה להעניש אדם, קבור אותו בארון עופרת.
הבלבול שלו לעולם לא יסתיים.
(עמוד  145)
את הגופות החנוטים נהגו להניח בתוך ארונות קבורה מעופרת.

למה התכוון קסטנדה ב"בלבול (confusion) שלעולם לא מסתיים"?

אני נוטה לחשוב שגוף האנרגיה, שעדיין מחובר לגוף בזמן החניטה והקבורה, לא מסוגל לצאת מקופסת העופרת. ראינו לעיל שלוח עופרת חוסם קרינה. האם גוף האנרגיה הוא סוג של קרינה?
מזכיר לי את סיפור אלאדין ומנורת הקסמים שבה היה כלוא שד במשך אלפי שנים. אולי הסיפור במקור הוא על כלי עשוי עופרת ולא נחושת.
=============== 

יום שבת, 16 ביוני 2018

טבעת העוצמה


לאחרונה אירעו התפרצויות של (לפחות) ארבעה הרי געש, אני אומר לפחות כי המֶדיה לא תמיד טורחת לציין זאת: הוואי, גואטמלה, אינדונזיה, יפן (אתמול, הר Sakurajima). לא אתפלא אם את חלק מהמקרים היא טורחת להשתיק.
כל ארבעת ההרים נמצאים על "טבעת האש" המקיפה את האוקיינוס השקט, על היקפה נמצאים הרי הגעש הפעילים ביותר בעולם, ולכן היא קרויה כך.

שתי תמונות מההתפרצות ביפן.



נדבר על טבעת אחרת: טבעת העוצמה, אם כי יש לה נגיעה מסוימת לטבעת האש.
"טבעת העוצמה" הוא שמו של פרק ב"מסע לאיכטלאן".
דון חואן וקסטנדה נמצאים באיזור של הרים וולקניים. האיזור הוא איזור געשי, אדמת לבה.
קסטנדה מתבונן על מדרון בין שני הרים, כשהוא כנראה בתחתית הגיא, ובשלב מסוים הוא רואה רשת (כמו של עכביש, web) של סיבי אור הפרושה על כל האיזור. (בספר תורגם כ"מטווה". יופי, נוכל להתגאות בכך שגם הספרים שלנו מדברים גבוה).
קסטנדה נדרש לחפש ברשת סיבי האור הזו מקומות של אפלה, כלומר "חורים" ברשת. מקומות אלה הם, כך נרמז בהמשך, מקומות עוצמה.
הרשת הזו של סיבים מוזכרת בכל פעם שקסטנדה מגיע לראייה. במקום אחד בספרים הרשת הזו זוכה, לדעתי, לקצת יותר התייחסות: בסיפורו של חואן טומה, ב"מתנת הנשר". הנה הקטע באנגלית:

some beams of light or energy that allegedly crisscross the earth. He said that these beams do not fluctuate as everything else in the universe does, but are fixed into a pattern. This pattern coincides with hundreds of points in the luminous body.

(פרק 10)

אם היו לנו ספקות קודם לכן לגבי מהות השתי וערב הזה של סיבי אור בתיאורו של חואן טומה, הקטע ב"מסע לאיכטלאן" עוזר לנו להגיע למסקנה שהסיבים הם חלק מפקעת הסיבים הטפילית העוטפת את כדור הארץ, וגם את הגוף שלנו.
זה הגיוני שמקומות עוצמה יהיו מקומות בתוך רשת טפילית כזו, מקומות שבהם הרוח, שמשכנה כנראה בבטן האדמה, בתוך הפקעת הטפילית, יכולה להביע את עצמה על פני השטח. (בדימוי שלי: "פתחים שדרכם היא יכולה לנשום אוויר בחופשיות").

דון חואן וקסטנדה הולכים לאחד מהמקומות האלה, חור ברשת, ודון חואן נותן לקסטנדה לשלוף מהאדמה אבן קטנה ולשמור אותה בחולצתו ולדאוג לנקיונה ולשלמותה, כי זהו אובייקט של עוצמה.

בהמשך הם פוגשים לא רחוק משם את ארבעת החניכים האחרים הנמצאים בחיפוש אחר גבישי קווארץ בעלי עוצמה. אחד החניכים שואל את קסטנדה אם הוא מצא אי פעם גביש כזה, וקסטנדה משיב שדון חואן מעולם לא לקח אותו לחפש גבישי קווארץ.
אני משער שהאבן שהוא "הרגע" מצא הייתה גביש קווארץ.

דון חואן נותן לחניכים ולקסטנדה שיעור בחיפוש גבישי קווארץ וכיצד לטעון אותם בעוצמה בעזרת בעל ברית. הדבר עומד בסתירה, לכאורה, עם האמירה הקודמת שלו לגבי האבן שהם מצאו; שהיא אובייקט של עוצמה, מבלי שיש צורך לטעון אותה בעוצמה.

נתקלתי באמירה הבאה של לה גורדה ב"מתנת הנשר" לגבי מקומות עוצמה, אז אני מביא אותה.


certain power spots are holes in this world. If you are formless you can go through one of those holes into the unknown; into another world. That world and this world we live in are on two parallel lines.


בינתיים שתי שאלות מבקשות מענה:
- הסתירה לכאורה לעיל: האם גבישי קווארץ הם בעלי עוצמה, או שצריך להטעין אותם?
- מה הקשר בין כל ההקדמה הזו על מקומות עוצמה וקריסטלים של קווארץ לבין סוף הפרק המדבר על טבעת/טבעות העוצמה?

הדיון בקריסטלי קווארץ בפרק זה ובספר של טאישה מכסים לדעתי למעלה מ-95% מנושא הקריסטלים בספרות הזו כולה.

**************
www.toltec.co.il
*

הערות ותוספות

17.6.18
אני חייב תשובה לחידה מהפוסט הקודם:
מסקליטו נותן לקסטנדה את שמו, כדרך אישית לזמן אותו. 
טראמפ אמר שהוא נתן למנהיג צפון קוריאה את המספר הישיר שלו. מדובר במשהו דומה.
מסקליטו הוא, לדעתי, אחד המופעים של הרוח.
החידה הייתה:
האם יש משהו דומה לזה בספרים? האם הרוח מגלה את שמו למישהו? 

לדעתי, הופעת הנגואל בשמות שונים לחניכים שונים הוא אותו מוטיב.
"דון חואן" היה שמו של הנגואל לקסטנדה. עבור פלורינדה: "מריאנו אורליאנו". לטאישה: "ג'והן מייקל". קסטנדה היה "חוסה קורטז" עבור פלורינדה, ועוד.
הצעתי בעבר שהשמות היו של דמויות הסטוריות ודרך השימוש בהם זימן הנגואל תבניות היסטוריות הקשורות בדמויות אלה לתוך האינטראקציה שלו עם כל אחד מהחניכים.

האם החניכים השתמשו בשם שניתן להם כדרך לקרוא לנגואל, לזמן אותו?
אני חושב שכן.
ישנו מקרה שדון חואן אומר לקסטנדה שאם אי פעם יגיע למבוי סתום במשימותיו (אני לא זוכר כרגע את הנוסח במדויק), שיגיע לספסל המסוים ההוא ויקרא לו, והוא, דון חואן, ינסה להגיע (גם אם הוא כבר עזב את העולם).

אסוציאציה:
מאבק יעקב במלאך.
יעקב מנצח ומבקש מהאיש את שמו. אם אני זוכר נכון, היריב אומר: בשביל מה אתה צריך את שמי?! כלומר, ניצחת אותי, אתה חזק ממני, אינך זקוק לעזרתי.
================= 
19.6.18


talk to me

כולי אוזן.



"כולי עין" הוא המצב שבו מופיעה הראייה; זוהי תפיסה באמצעות כל הגוף, לא באמצעות העיניים.
אתם זוכרים שהראייה מלווה ב"קול הראייה" המתאר את הנתפש (קול שמתואר בדימוי של פריטה על ההאצלות הנשר).
אם כן, כולי עין הולך יד ביד עם כולי אוזן.
================= 
19.6.18
הקריאה לכוונה נועדה למשוך את תשומת הלב של הכפיל (הרוח) - קלרה לטאישה.
מדוע צריך למשוך את תשומת הלב שלו? מה מעסיק את תשומת הלב שלו שהוא כל כך מנותק מאיתנו?
האם איננו מעניינים אותו?
נאמר שהרוח אינה מתעניינת בגורלנו (בניסוח מעט אחר). הרוח אדישה לנו, אבל עשויה לציית לנו (אם נציית לה, או, בניסוח אחר, אם נהפוך את עצמנו לאפס).
================= 
19.6.18

נזכרתי בסרט שנעשה על קסטנדה שנים אחדות לאחר "מותו", "סיפורים מהג'ונגל". בסרט דיברו "מומחים" ואנשים שהכירו אותו מקרוב, יחסית.
ישנו שם קטע שבו הילד שלו, להבנתי הילד אינו שלו ביולוגית, אלא של אשתו, מספר שהוא נתן בזמנו לקסטנדה את מספר הטלפון שלו, ואז הוא ראה, כשקסטנדה והלוחמות כבר היו בנסיעה משם, שאחת הלוחמות מקפלת את הפתק ומשליכה אותו מחלון המכונית "מול פניו".
לדעתי יש לזה נימוק. זה לא נעשה מתוך אטימות לרגשות הילד, אלא כדי לשחרר את הילד מהציפייה שקסטנדה יתקשר, וישחרר גם את קסטנדה מהציפייה הזו של הילד.
הנימוק הראשון מובן למחשבה המערבית, אבל השני מובן רק במסגרת התפיסה הטולטקית.
באופן דומה, אדם מערבי לא מבין את הכוח העצום שזוכה לו הלוחם כאשר הוא מוכרז כמת.
באותו הקשר, נזכרתי לאחרונה שאחת המיתות של דון חואן הצעיר הייתה באיזשהו אתר בנייה, והפועלים קברו אותו בקבר רדוד מאולתר. לדעתי זה ארע שם במכוון כדי שהפועלים יעבירו את הידיעה על מותו. אני משער שאחד הפועלים שם היה הנגואל חוליאן במסווה, או לוחם אחר, שעזר לדברים לקרות באופן הרצוי: שייקבר בקבר רדוד, ושהפועלים יודיעו לרשויות על מותו.
כשדון חואן חזר לבית הנגואל, הנגואל חוליאן התפלא שלקח לו כל כך הרבה זמן למות :)
================= 
19.6.18

הפרק הראשון בפלייליסט של הסרט.
================= 
20.6.18

תמונות אחדות שצילמתי בסביבת הכפר הדרוזי "ינוח" בגליל העליון.
הידעתם ש"ינוח" הוא שם של ישוב בצפון הארץ המוזכר במקרא? אחת ההשערות היא שהוא היה במקום שבו נמצא היום הכפר ינוח הדרוזי.
על פי התרשמותי, כל האיזור כוסה בעבר-הרחוק באפר וולקני שכיסה את הסלעים, אמנם בשכבה דקה, אבל למעשה מחק לנו ים של מאובנים.
בסלעים שבתמונות, המאובנים שרדו כי הם בולטים מהסלע. המאובנים ששרדו הם, לדעתי, אלה שסלעים אחרים, או אדמה, כיסו אותם בזמן ענן האפר הוולקני.




וכמה סלעים מרשימים



================= 
20.6.18

מכיוון שהזכרתי את תקופת המקרא,
לא רחוק מהמקום שבו צולמו התמונות הנ"ל, 1 ק"מ בקו אווירי, נמצאה בכפר ורדים, (לפני עשר שנים, לפחות, אני משער) מערכת של מערות קבורה מהמאה התשיעית לפני הספירה. באחת מהן נמצאה כוס שתייה ועליה כתובת בכתב העברי הקדום, הקרוי גם "פיניקי". מעטות הכתובות הקיימות היום מתקופה זו. מערות אלה נהרסו לצורך בניית רחוב.
תמונות מחפירת ההצלה קודם שהרסו את המקום. כמה טיפשי להרוס.
וגם: מי רוצה לגור במקום שבו היו מערות קבורה?
================= 
21.6.18

היום, יום חמישי, ה-21.6.18, הוא (כנראה) יום עוצמה.
כזכור, כל 18 יום ישנו יום עוצמה; יום שבו מגיע גל של אנרגיה לכדור הארץ וחודר אליה דרך פתחים מסויימים שבה. אחד הפתחים נמצא ליד לוס אנג'לס (קסטנדה לקורוולאן בראיון).
אני אומר "כנראה היום", כי קסטנדה אומר בראיון שב-3 לאוגוסט באותה שנה שבה נערך הראיון יהיה יום עוצמה. הריאיון התפרסם כמה שנים אחרי שנערך, ובתכתובת עם מישהו קורוולאן אמרה שהריאיון נערך בשנת 1979.
לא ברור (לי) מהדברים שם אם אנו אמורים לחוש את השפעת גל האנרגיה על כדור הארץ, או (גם) לחוש ישירות את גל האנרגיה.
הפתחים הם, על פי הבנתי, הם פתחים במעטפת המקיפה את הארץ, בדומה לפתחים בגוף המחברים בין האנרגיה שבתוך הגוף וזו שמסביב לגוף. תנועת האנרגיה בפתחים אלה היא ספירלית. 

ישנם כמה סוגי פתחים המוזכרים בספרות שלנו: 
יש פתחים שהם מרכזים אנרגטיים גדולים (כגון מרכז ההחלטות) ובנוסף להם הרבה מאד קטנים (מעברים קסומים). 
יש פתחים בחצי השמאלי של הגוף שדרכם עשוי לצאת הכפיל מתוך הגוף, (7 כמדומני) (טאישה). 
יש 8 נקודות בגוף (דיבור, מחשבה, חלימה, ראייה, הרגשה, רצון, טונל, נגואל) (דיאגרמת 8 הנקודות ב"סיפורי עוצמה"). 
לאיזה מהם הכוונה?
================= 
21.6.18

היום הוא גם, במקרה, היום הארוך בשנה; היום שבו יש הכי הרבה שעות של קרני שמש בחצי הכדור הצפוני.
האם נפל בחלקנו יום עוצמה ארוך?
רק אם גל האנרגיה מקורו בשמש, אבל זה לא נאמר. ובכל מקרה זוהי יממת עוצמה, כי כאשר כאן יחשך, כלומר השמש תסתתר, או מקור האנרגיה הקוסמי יסתתר, חלק אחר של הארץ יהיה חשוף לגל האנרגיה.
קצת טריוויה, מה המשמעות של היום הארוך בשנה?
זהו היום שבו מגיעה השמש לנקודה הקיצונית ביותר בתנועתה כלפי צפון וממחר תתחיל לנוע דרומה. ומי שרוצה, בטרמינולוגיה אחרת, היום מסתיימת תנועת ציר הסיבוב של כדור הארץ בכיוון צפון וממחר יתחיל הציר לנוע בכיוון ההפוך.
================= 
21.6.18
הערה,
ההתחשבות בארץ (מקומות אנרגטיים טובים, שליליים, מקומות עוצמה...) והתחשבות בזמנים (בדרך כלל מתייחס למיקום הארץ (ושלנו) ביחס לשמש, יש בה מרכיב של ענווה. אני חלק קטן מהישויות הגדולות האלה, ואני חייב להיעזר בהם ולהתחשב בהם.
דוגמה הפוכה:
מתכננים ישוב ואומרים: הנה כאן יש מקום פנוי להקמת בית כנסת, זה קרוב למרכז הקניות, יש חניה בשפע... או: לא נורא להתפלל ליד הכותל ולא במקום של "אבן השתיה". כי תפילה היא כמו מדיטציה, עבודה פנימית, ואפשר לעשות אותה בכל מקום, אנו לא מחוברים לארץ.
================= 
21.6.18

הרהור,
אפרופו התנועה הספירלית של הרוח כשהיא מייצגת את הרוח.
הצעתי בעבר שהשכבות הלא אורגניות מעניקות קיום לכל דבר בעולמנו בכך שהן יוצרות פקעות סביב ישויות אנרגטיות (נקודות מאסף) באופן ספירלי.
עולה בי המחשבה, שהספירליות של הרוח מקורה בתנועה הספירלית ההפוכה, כלומר השחרור מהמבנה הספירלי הכולא,
או,
אולי הספירליות של הרוח היא זו שאחראית גם לתנועה הספירלית של הרצועות הלא-אורגניות, כי הרוח היא הכוח המזין אנרגטית את הכל, גם את הרצועות הלא אורגניות; כלומר הספירליות היא ממהותה של הרוח ולא נובעת מתנועת השחרור מהפקעות.
================= 
21.6.18

הרמזים לכך שבטן האדמה (שהיא כידוע לוהטת) כמקום הרוח, מספקים לדעתי הסבר לאמירות אודות היותה של הראייה שורפת כאשר היא נעשית מתוך הגוף הפיסי, אודות עין הכפיל האדומה שכמדומני גם מתוארת בדימוי של בעירה.
ויש גם מקומות שבהם גוף האנרגיה שורף. לדוגמה, ב"להתעורר אל החלום":
הנגואל הזקן בהה בי במשך זמן רב. מתוך תהייה שמא אני
חולמת. אחזתי באומץ בידו, אך הרפיתי ממנה מיד. היא בערה כאילו
עלתה באש.
הוא הרים את גבותיו, מופתע כפי הנראה מהמעשים שלי. "לא
תוכלי לראות את איזידור בלטאזר לפני בוא הבוקר." הוא דיבר לאט,
כאילו עלה לו במאמץ רב לבטא את המילים.
לפני שהספקתי לומר שכבר כמעט בוקר ושאחכה לאיזידור
בלטאזר על הספה, הרגשתי את היד הבוערת של מריאנו אורליאנו על
גבי, דוחפת אותי אל מעבר לסף.
"חזרי לערסל שלך." (עמוד 166)
(קצת מזכיר את הסנה הבוער שאיננו אֻכַּל, לא?)
יש, ככל שאני זוכר, גם אזהרה לקסטנדה שלא יגע בגופו של חנארו מנימוק דומה. אם אמצא את המקום אביאו.
================= 
21.6.18

קצת ספירלות, בעיניהם של ציירים.
השלושה הראשונים הם של גוסטב קלימט


עץ החיים


ואחד של ון גוך

================= 

יום שלישי, 5 ביוני 2018

ותרעש הארץ


את סכר הדמעות אני פותח בגשם. (סוג של ייקוש, לא?)
בגירסת תפילה נוצרית.


בפוסט קודם כתבתי, בהערות, על הר געש שנוצר במקסיקו בשנות ה-40, מישור שהפך להר.
בצירוף מקרים (לא מרשים) אירעה לאחר מכן התפרצות של הר געש בגואטמלה.
ציינתי שכל האיזור הזה ממוקם על מה שנקרא "טבעת האש": טבעת של הרי געש פעילים סביב האוקיינוס השקט.

העליתי שם את המחשבה שאולי זה כלל לא מקרי שאיזור מקסיקו נבחר על ידי הטולטקים למקום מושבם. גיאולוגיה, או גיאוגרפיה, היא עניין חשוב מאד.

אני רוצה להוסיף עתה את הרעיון הכמעט טריביאלי שהתפרצות וולקנית לא יכולה להרוס מקום של עוצמה, אולי אפילו ליהפך.

קלרה מספרת לטאישה ("מעבר המכשפים") על בית המכשפות ועל הכוונה שהוטבעה בו, וגם:
"הוא שייך למשפחה דורי דורות. ובגלל המלחמות שמקסיקו עברה, הבית נהרס ונבנה [מחדש] המון פעמים". (עמוד 39)
ראשית, לא נאמר במקור "מלחמות", אלא turmoils, כלומר תהפוכות, מהומות.
מלחמות היא פרשנות אפשרית אבל חריגה מהטקסט המקורי, שעלולה להיות מוטעית.
ולמה זה חשוב?
כי ייתכן שההרס החוזר ונשנה של הבית אירע בגלל התפרצויות וולקניות. זהו במקרה גם ההימור שלי.
בכל אופן, התרגום לא צריך לנקוט עמדה פרשנית, אלא כשאין ברירה.

אם כן, התפרצות וולקנית יכולה להרוס בתים, אבל לא את מקומות העוצמה שעליהם הם בנויים.


**************
www.toltec.co.il
*

הערות ותוספות

7.6.18
בסרטון הבא ישנה תערוכה הכוללת אוסף של מסכות של שבט היאקי, אותן תרם קרלוס קסטנדה לאוניברסיטת UCLA שבלוס אנג'לס, בה הוענק לו תואר ראשון ותואר שלישי (דוקטור) באנתרופולוגיה.
האוסף נמצא במוזיאון Fowler שבתחומי האוניברסיטה.


המסכות האלה, או חלקן, מוזכרות ב"הצד הפעיל של האינסוף".
שאמאן יאקי בשם לוקאס קורונדו שהביא אותו בסופו של דבר אל דון חואן (ליתר דיוק אל בנו, לכאורה, של דון חואן) עסק ביצור מסיכות כאלה לפרנסתו, וממנו קנה קסטנדה מסיכות בביקוריו אצלו.
יש בתערוכה, ורואים זאת בסרטון, כלי נגינה יאקי העשוי פקעות של חרקים מעופפים. קסטנדה קנה מלוקאס גם כלי כזה. אולי גם זה חלק מהאוסף של קסטנדה.

הפרופסור האחראי לתערוכה אומר בסרטון שאוסף המסיכות מוכיח שקסטנדה היה במקומות שעליהן דיווח במסגרת עבודתו המחקרית ובזמן שעליו הוא דיווח בעבודתו.
לא שעובדה זו משנה כהוא זה מבחינתי. הזמן הלינארי איננו אבן בוחן להתנסויות שחלקן אורעות מחוץ לזמן הלינארי.
מהיבט אחר,
החשיבות של התערוכה והאוסף היא (גם) בכך שאלה הם חפצים שהיו של קסטנדה, וחפצים של אדם מכילים גישה אל האיש ואל אירועי חייו. מידע כזה מוטמע בהם, להבנתי, בהאצלות הנגישות לקשב השני בלבד, כלומר עשויות להיקלט (להיות מוישרות) על ידי גוף האנרגיה שלנו.
אלא אם כן, כמכשף, הוא יכול למחוק מהם את עקבותיו. אני לא יודע אם זה אפשרי.
מסיכות אלה הן, בפוטנציה, גם קצות חוטים לשמאן לוקאס קורונדו, כמובן.
================= 
7.6.18
אתר בספרדית שעוסק ב"חייו הסודיים (מסתוריים?) של קרלוס קסטנדה".
================= 
8.6.18
סיימתי לקרוא (שוב) את "חציית המכשפים" של טאישה אבלאר. ספר מדהים.
בסוף הספר היא מבלה זמן רב על עצים. יש בה חיבה כלפי עצים. היא מטפסת עליהם, ישנה בצמרתו של עץ מסוים, חשה את תחושותיהם...
אני רוצה להציע שזה לא מקרי, משום שהיא יוקשת.
היוֹקשוֹת (אני משתמש בלשון נקבה כי החלוקה ליוקש-חולם מתייחסת בעיקר לנשים), משימתן היא לקרקע ולקבע את נקודת המאסף במיקום שאליו מביאות אותה החולמות.
הקרקוע והקיבוע מאפיין כמובן עצים.
ייתכן ויש לשניהם אותו מזג (mood). אני אומר "ייתכן" משום שנראה ש-mood הוא מושג שהתפיסה הטולטקית הוסיפה לו תוספת משמעות.

שבת שלום.
================= 
10.6.18
תמיכה מסוימת לטענה אודות הקשר בין יוקשות לעצים יש גם באמירה שרוֹסַה, אחת החניכות, לדעתי היא יוקשת, מתבוננת בעצים (gazing, תורגם בספר: "מסתכלת") . ("הטבעת השניה של העוצמה" עמוד 229)
הפרק עוסק כולו בהתבוננות, gazing, ולפי הפרק נראה שהפרקטיקה הזו שייכת לחולמות, אבל אני חושב שבמידה מסוימת היא נוגעת גם ליוקשות.
בעבר התייחסתי לשאלה מהו התפקיד של כל חניכה:
דונה סולדד ורוסה הן יוקשות.
לידיה וחוספינה חולמות.
לה-גורדה אישה נגואל.
בנוסף, את רוסה מצא הנגואל דון חואן, וכזכור, על פי חוק הנגואל, את היוקשות של החבורה החדשה מוצא הנגואל הוותיק, ואת החולמות של חבורתו מוצא הנגואל החדש. לגבי רוסה אין, ככל הזכור לי, שום אזכור למעורבותו של קסטנדה במציאתה.
הנגואל החדש אמנם מוצא את החולמות, אבל ראינו שהנגואל הותיק מעורב בכך מאחורי הקלעים.
================= 
10.6.18
יצירה מוזיקלית מדיטטיבית ששמה: הנחש בעל הנוצות
הכוונה היא לקצַאלְקוֹאַטְל.
מטרתה, על פי יוצריה: "לעורר השראה לעירוב של חלום והתגשמות".
=================
10.6.18

בהמשך לאחת ההצעות שלי לאחרונה, שהכפיל שלנו הוא המוות שלנו.
מכיוון שלמוות יש ייצוג בעולם הפיסי, החושי: הוא יכול להימצא בכל דבר, גם בנקודה על דף הנייר שלפניך, אז אם אנו מקבלים את ההצעה הפרשנית ההיא, עלינו להסיק שגם לכפיל יש ייצוג כזה, אותו ייצוג עצמו, כי הם אותו הדבר.
מתגבשת אצלי המחשבה שבעצם לכל ישות, מופשטת ככל שתהיה, יש נוכחות בעולם הפיסי, הנתפש בחושים, אפילו לנשר, לרוח, ללא אורגנים...
אפרוש את משנתי בקרוב, כנראה (רגע, דופקים לי בדלת
================= 
11.6.18

נתקלתי בכתבה הבאה. היא מספרת על בית כנסת עתיק שהיה בעין גדי ובו נמצאה כתובת בסמוך לרצפת פסיפס מרשימה (היכן בספרים שלנו יש רצפה מעוצבת באופן מרשים, עשויה לוחות ומסוגלת לתמרן את נקודת המאסף של הצופה?).
הכתובת מתייחסת למשהו שהובא בעבר בבלוג: שבעה עיני יהוה המשוטטים בכל הארץ, חזון זכריה פרק ד.
תזכורת: קישרתי זאת לעוצמה המשוטטת בזמנים מסוימים (ולדעתי רק במקומות מסוימים), והלוחם יכול להחליט אם להיחשף אליה או להסתתר מ"פניה". (מסע לאיכטלאן, כמדומני).
הביטוי "להסתתר מפניה" נלקח, כמו כל דבר לדעתי בעבר, באופן מילולי, וזה "בא לידי ביטוי" (עוד ביטוי שצריך לקחת מילולית) בכתובת זו. זה קשור כנראה לאמירת יהוה למשה: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: [...] וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי".

בית הכנסת הנמוך בעולם  

  "מעמקים", העתק של בית הכנסת העתיק שהתגלה סמוך לעין גדי לפני כיובל שנים, יוקם בקרוב בתחום הקיבוץ • אם הבולענים, שכבר פגעו קשות באזור ים המלח, יאיימו גם על הפסיפס בן 1,600 השנה באתר העתיקות - יועתק גם הוא • חשיפה ראשונה של התוכנית.
לפני כ־1,600 שנה רשמו אנשי הקהילה היהודית בנווה המדבר עין גדי לצד רצפת הפסיפס המרהיב של בית הכנסת שלהם את המילים המסתוריות הבאות: "כל מי שגורם מחלוקת בין איש לחברו, או אומר לשון הרע על חברו לגויים, או גונב את חפצי חברו, או מי שמגלה את סוד העיירה לגויים - זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות - הוא ייתן את פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת השמים. ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה".

המילים הקשות הללו, שלימים זכו לכינוי "קללת עין גדי", נתגלו מחדש באופן אקראי לפני כיובל שנים. זה קרה בשעת חריש בשדה; תחילה התגלו סימנים להימצאותו של בית כנסת עתיק וייחודי. אחר כך נחשפה רצפת הפסיפס. הכתובת עצמה פוענחה שנים אחדות לאחר מכן.

"סוד העיירה", כך משערים החוקרים בני זמננו, טמון בנוסחה הסודית של תהליך הפקת שמן האפרסמון וגידולו, שיהודי עין גדי שמרו עליה מכל משמר. האפרסמון נחשב לטוב שבבשמים בעת העתיקה; מוצר הייצוא היוקרתי ביותר של ממלכת יהודה בתקופת בית שני ואף לאחר מכן. הארכיאולוג פרופ' יזהר הירשפלד שנפטר לפני כעשור, הספיק לפני מותו לחשוף חלקים מהסוד השמור הזה: שלושה מתקנים, לא הרחק מאתר בית הכנסת העתיק של עין גדי, שאותם זיהה כמתקנים להפקת תמציות בושם מצמח האפרסמון (הבלזם).

[...]



זהו חלקה הראשון של הכתבה.

המשך הכתבה מדבר על העתק בית הכנסת. 

העתקים לתיירים מעניינים את הסבתא שלי. עם הזמן "נשמות טובות" עשויות לטשטש את העובדה שזהו העתק, כי זה יגדיל רווחים. כמו בהיכל הספר במוזיאון ישראל (ובמיליון מקומות אחרים): בונים היכל ומזרימים את העדר בהמוניו לראות העתקים של המגילות.






רצפת הפסיפס



================= 
11.6.18
הרצפה שרמזתי אליה היא זו שבחדרה של דונה סולדד.
הרצפה נידונה לא מעט ב"הטבעת השנייה של העוצמה". מאפיין עיקרי בה הוא שהמיטה מוצבת במקום מפגש של קרניים: קווים היוצרים ביניהם זויות חדות.
כפי שאכן נאמר, דונה סולדד מתכוונת לעזור לקסטנדה, ועזרה בעולם המכשפים היא, לדעתי תמיד, הכנסה למלכודת כדי לאלצך למצוא בך את הכוחות כדי להוציא את עצמך ממנה. אפילו הנסיעה של פלורינדה הצעירה לוונצואלה מתוארת במילים דומות.
סוף הפרק הראשון ב"חלום המכשפה".

נשים צריכות
תמרונים מסוימים על מנת להגיע אל גרעין עצמן."
"איזה תמרונים? על איזה גרעין של עצמנו את מדברת,
פלורינדה?"
"אם יש משהו בתוכנו שאנו לא יודעות אודותיו כגון: –
משאבים חבויים, אומץ וערמומיות שלא ידענו עליהם, או אצילות הרוח
נוכח כאב וצער הוא ייצא החוצה כאשר נתקל בלא ידוע כשאנו לבדנו, - -
ללא חברים, בלי גבולות מוכרים, ללא תמיכה .
"אם שום דבר לא ייצא מאיתנו בנסיבות אלה, זה בגלל שאין
בנו דבר . ולפני שתאמרי שבאמת אכפת לך מהמסע של הנגואל, קודם
כל עלייך לברר לעצמך אם יש משהו בתוכך. אני דורשת שתעשי זאת."
"אני לא חושבת שאני טובה כשבוחנים אותי, פלורינדה . "
"השאלה שלי היא: האם את יכולה לחיות מבלי לדעת אם יש
משהו החבוי בתוכך?"
"אבל מה אם אני אחת מאלה שאין בהן דבר?"
"אם זהו המקרה, אז אצטרך לשאול אותך את השאלה השנייה
שלי: האם את יכולה להמשיך להיות בעולם שבחרת בו, אם אין שום
דבר בתוכך?"
"כמובן שאני יכולה להמשיך להיות כאן. הרי כבר הצטרפתי
אלייך."
"לא, את רק חושבת שבחרת בעולם שלי. לבחור בעולמו של
הנגואל, לא מספיק להגיד שבחרת. את חייבת להוכיח את זה."
"איך לדעתך אני צריכה לעשות זאת?"
"אתן לך הצעה. אינך צריכה לפעול על פיה, אבל אם תחליטי
שכן, עלייך ללכת לבדך למקום שבו נולדת. אין דבר קל מזה. לכי לשם
וקחי סיכון, יקרה אשר יקרה."
"אבל ההצעה שלך איננה מעשית. אין לי הרגשה טובה ביחס
למקום ההוא. לא עזבתי בטוב."
"אדרבא, הסיכויים יהיו כנגדך. זו הסיבה שבחרתי את ארצך.
נשים לא אוהבות להיות מוטרדות יותר מדי. אם הן נאלצות להיות
מוטרדות בעניינים כלשהם, הן מתפרקות לחתיכות. הוכיחי לי שאת
אינך כזו . "
"מה את מציעה שאעשה שם?"
"היי את עצמך. בצעי את העבודה שלך. אמרת שאת רוצה
להיות אנתרופולוגית. היי כזו. מה יכול להיות פשוט יותר?"
(עמוד 15 ואילך)

המשפט האחרון מצחיק.

מהו הדבר הזה שנמצא בתוכנו וצריך לחלצו?
בקטע הקודם לקטע זה מדובר על המסיכה השנייה, וגם:
"הדבר הראשון ששאלתי את
פלורינדה היה אם היא עצמה נגואל . היא חייכה חיוך מסתורי וזיקקה את
ההבנה שלי לגבי המילה. "להיות מכשף, קוסם או מכשפה," היא אמרה,
"אין פירושו להיות נגואל. אבל כל אחד מהם עשוי להיות כזה, כאשר
הוא, או היא, אחראי להובלת קבוצה של גברים ונשים העוסקים במסע-
חיפוש מסוים של ידע." (עמוד 14)

זה מתאים לאמירה של פבליטו שאף אחד מהחניכים לא רצה בנגואל, ולכן קסטנדה "נתקע" עם זה. זה לכאורה לא מסתדר עם האמירה שנגואל הוא אדם בעל מבנה אנרגטי כפול מהרגיל. אדם כפול שקיבל על עצמו את חוק הנגואל. האם זה אומר שכולם, כל אלה שאליהם מתכוון פבליטו, הם ישויות כפולות, נגואלים בפוטנציה?
ייתכן.
במודל שהצעתי למבנה השושלת, כמות האנשים, גברים ונשים, בעלי מבנה אנרגטי כפול הוא כמדומני כ-50% מסך כל הלוחמים. כלומר מבנה כפול הוא כלל לא נדיר.

נחזור לרצפה של דונה סולדד.
נראה שהמלכודת שהיא טמנה לו קשורה בפיתוי מיני. היא חנקה אותו על מיטתה כמעט למוות ואילצה את הנגואל שבו להגיח כדי להגן על חייו.

אפרופו מלכודת מין.
זה מזכיר לי את סיפור יוסף ואשת פוטיפר. חז"ל אומרים שמצרים היא ערוות הארץ (אולי הביטוי "לרדת למצרים" קשור בכך. הערווה נמצאת, כידוע, למטה). הם אומרים שיוסף הובא למצרים כדי לעמוד בפיתוי המיני הגדול שם, עמידה בפיתוי שבזכותה עמד גם עם ישראל שירד למצרים לאחר מכן במלכודת פיתוי זו.
קוריוז, ואולי לא רק.
יש במדרשים משפט המופיע יותר מפעם אחת, שבו אומר יהוה ליוסף: "אני מגרה עליך את הדֹב".
כמדומני, כל המדרשים מפרשים את הדב כאשת פוטיפר.
במסגרת המאבק של קסטנדה בדונה סולדד, יש רגע שבו הוא מתכופף לתוך הבגאז' של מכוניתו ואז יד רכה שעירה ומוכספת אוחזת בערפו בחוזקה. (עמוד 21)

יד רפאים כזו המופיעה בחטף מופיעה בהמשך הספר. היד מתוארת כנעה בעקבות ידו הפיסית של פבליטו.
================= 
12.6.18
לא התכוונתי להיכנס לנושא הרצפה של דונה סולדד, אבל עוד כמה הערות בשליפה:
דונה סולדד רוקעת ברגליה על הרצפה בעצבנות, לכאורה. אני חושב שרושם העצבנות נועד לאפשר את הרקיעות העצבניות, כלומר כשמישהו עצבני אנו לא חושבים שרקיעותיו על הרצפה הן מוזרות, וכל זה כדי להסיט, באמצעות הרקיעות, את תשומת לבו של קסטנדה אל הרצפה. היא עושה זאת כמה פעמים.
זוהי כמובן המחשה לייקוש, השגת תשומת הלב בגניבה.

קווי הרצפה מתוארים כמתכנסים בנקודה מסוימת שמעליה נמצאת המיטה, וגם, בתיאור אלטרנטיבי, כפורצים לכל עבר מתחת למיטה. (עמוד 19)
אני נוטה לחשוב שהתיאור המשמעותי יותר הוא ההתכנסות של הקווים.
התפיסה שלנו מתועלת היטב אל נקודת מפגש של קווים. שמלה מסלקת פיתוי מיני על ידי סילוק (שתי) קרניים מתכנסות, והמיטה על מקום ההתכנסות של הקווים נראית כמשרתת פיתוי דומה.

קצת חומר למחשבה
האם התגלויות הרוח והופעת הרצון הם דברים שונים במהותם?
האם ניתן להבחין בהתגלויות הרוח, שהן כלל וכלל לא נדירות (שנאמר: הרוח מדברת אלינו כל הזמן ואנו לא מזהים זאת) מבלי שהתפתחנו במידה מספקת? קרי, מבלי שהופיע הרצון?
=================
12.6.18
ואספקט חשוב נוסף של התגלות הרוח, כדי לקרבה לרצון:
ההתגלות היא ממילא עניין אישי, לעיניך בלבד, או לרשימת מוזמנים מצומצמת.
=================
12.6.18
================= 
13.6.18

הערה לגבי הנוהג של טאישה להביט לכיוון דרום כדי לקבל עצה.

טאישה מספרת שהיה לה נוהג, שכאשר היא הייתה זקוקה לעזרה או לעצה היא הייתה פונה אל האופק הדרומי ומרגיעה את עצמה ואז הייתה צצה העצה.
אני מביא את הקטעים באנגלית, כי זה חוסך זמן.

I had never been able to explain where I had gotten the idea that one could get help or clues from the surroundings, but I usually did get help that way.
I had a technique, which seemed to have come to me out of nowhere, by means of which I often found options previously unknown to me.
I usually let my thoughts wander away as I fixed my eyes on the southern horizon, although I had no idea why I always picked the south.
After a few minutes of silence, insights usually came to me to help me decide what to do or how to proceed in a particular situation.

בסוף הספר מתברר שנלידה היא שלימדה את טאישה בחלומותיה את הטכניקה הזו.
על פי המשפט המודגש, היא רואה בשיטה זו מקרה פרטי של קבלת רמזים מהסביבה. בקטע הבא מתברר שמה שנמצא בסביבה ויכול לספק את המידע הוא המרכיב האֶתֶּרי הנוכח בכל דבר.

She [Clara] told me that everything in the realms of the visible and invisible has an ethereal essence; and that one must be receptive to it in order to know how to proceed.
What she said reminded me of my tactic of looking at the southern horizon to gain insights and direction.

האתרי הוא כינוי נוסף, כנראה, לכוונה, לרוח, שגם היא נמצאת בכל דבר.
תמיכה לכך יש בקטע הבא:

"This is the reason why I always insist that you tell me what you find out through your recapitulation," Clara said:
"You must bring the seer to the surface, and give it the chance to speak and tell what it sees."
I had no problem understanding or agreeing with her.
I knew perfectly well that there is something inside me that always knows what's what.
I also knew that I suppress its capacity to advise because what it tells me is usually contrary to what I expect or want to hear.

הרואה שבנו הוא שהורג אותנו לבסוף בגלל ההתעלמות וההזנחה שלנו אותו. זו אחת האמירות הבסיסיות להצעה שלי שהמוות הוא הכפיל.
הרואה [הוא הכפיל, ובציטוט הבא גם נראה זאת] הוא המספק את העצה, וכידוע "המוות הוא יועץ".
הרואה [=הכפיל=המוות] נמצא בכיוון דרום.

אמיליטו מדבר על נלידה:

"She taught you, for example, to call your double for advice."
[...] your technique of relaxing and looking at the southern horizon to ask for advice?"

מי סיפק לטאישה את העצה או התובנה כאשר היא הביטה דרומה, הרוח (הכפיל) או שמא נלידה?
(הכפיל הוא לדעתי חלק מהרוח.)
תשובתי: זה לא משנה. נלידה היא ייצוג של הרוח. עצותיה הן עצות הרוח.

הטריגר שלי להערה זו הייתה התהייה הבאה:
האם ייתכן שהכיוון שאליו אנו אמורים לפנות כדי לקבל עצות ותובנות הוא דרומה, אבל החברה לימדה אותנו לפנות מעלה, אל השמים, כי שם נמצא אלוהים?
מסוג הטריקים החביבים, לדעתי, על המערכת הטפילית: להשתמש בעיקרון נכון, אבל לתת לו סטייה קלה אבל גורלית.

אצל קסטנדה הכיוון המשמעותי היה דרום-מזרח. משם, לדוגמה, זורם ומגיע הזמן. אם כי ככל שאני זוכר לא מדובר אצלו על פנייה אל הכיוון ההוא לצורך קבלת עצות ותובנות.
האם זהו אותו כיוון של טאישה? האם אחד מהם פשוט לא מדייק? (אם מישהו מהם לא מדייק זה רק כדי להקשות עלינו את הפענוח)
האם הכיוון דרומה נכון לגבי כל מקום בעולם, או שכמו שפונים בתפילה לירושלים, הכיוון תלוי במיקומך הגיאוגרפי? וכך לגבי מֶּכַּה.
כלומר, האם הכיוון הוא אל מקום מסוים במדבר סונורה שעבור קסטנדה, הנמצא בלוס אנג'לס, הכיוון הוא דרום-מזרח, ואילו אצל טאישה, הנמצאת באריזונה, שהיא מזרחה מלוס אנג'לס, הכיוון הוא דרומה?

תשובותיכם על גלויות בלבד.
================= 
13.6.18
אם מדובר בפנייה למקום מסוים במדבר סונורה, שם, על פי הספר של ארמנדו, ישנו משפך של מעבר בין העולמות, אז לגבינו בישראל הכיוון הוא מערב כמעט במדויק.
שני המקומות נמצאים בסביבות קו רוחב 30.
בהערה למטה הוספתי סייג.
================= 
13.6.18

לגבי הפּניה אל השמים, וליתר דיוק, לדעתי, כיוון העיניים למרום: אני סבור שזה לא אירוע נדיר, אלא שיגרתי ביותר. אני חושב שבכל פעם שאנו מבצעים פעולת חשיבה עמוקה, גם תוך כדי דיבור, אנו מפנים את עינינו למקום מסוים כלפי מעלה, מבלי להרים את הראש, ומשם "מורידים" במעין תקשור את הדברים, בדומה ל"קריאת האינסוף" של קסטנדה, אבל הפעם אנו לא קוראים את האינסוף, אלא את המתחרה שלו, זה שמשדר לנו את הדיבור הפנימי שלנו.
ייתכן שאפילו המונח שהשתמשתי בו: "מורידים", כבר מרמז על כך שזה בא מלמעלה.

אתנחתא קלה,
פגישה עם עצמך העתידי.
הבאתי בעבר את הסרטון של אדם שפגש את עצמו העתידי כשהוא כמה עשרות שנים מבוגר יותר, והוא אף הסריט את הפגישה. ישנו סיפור מפורסם של גתה הצעיר שרכב על סוס ופגש את עצמו מבוגר יותר רוכב בכיוון הפוך לבוש בלבוש מוזר. דבר שאכן קרה בעתיד.

בסרטון היא מביאה שני מקרים דומים.  הראשון מזכיר קצת את הביקורים של נלידה את טאישה בחלומותיה.

האם רעיון הפגישה עם עצמך העתידי או העַבַרִי אפשרי על פי התפיסה הטולטקית?
תשובות על גבי גלויות בלבד.
================= 
13.6.18
לנושא זה של: לאיזה כיוון פונים כדי לקבל תשובות, וליתר דיוק: לאן מכוונים את העיניים, כדאי לזכור את האמירה: "העיניים הן המוליכות את הכוונה".
================= 
14.6.18
כדי להמחיש את הטענה,
לאן אנו פונים ברגיל בשביל עצה.





אם אתקל בסרטון שממחיש זאת, כלומר כיצד אנו "יונקים" את מחשבותינו ומעבירים אותן ישירות אל הפה, לא אתבייש להביא אותו.
נתקלתי כמובן בכאלה, אבל אין לי כרגע לינק לדוגמה.
================= 
14.6.18

ובמקרה זה, מישהו שאינו מרוצה מהעצה?
================= 
14.6.18
אולי זו דוגמה מספיק טובה.
בצירוף מקרים (😊), היא מדברת על תקשור,
ואני מציע שכל מחשבה ודיבור שלנו (שהוא רק ביטוי מילולי של מחשבה) הם תקשור.
כלומר, היא מתקשרת (כמו כולנו) בזמן שהיא "רק" מדברת על תקשור.



================ 
14.6.18
הערה לאמירה לעיל, שהכיוון למדבר סונורה הוא מערבה כמעט בדיוק כי אנו נמצאים על אותו קו רוחב, פחות או יותר.
מכיוון שכולנו למדנו גיאומטריה של המרחב, אנו יודעים שקו ישר, שהוא המרחק הקצר בין שתי נקודות, על גבי כדור (הארץ) הוא חלק ממעגל גדול, כלומר המישור העובר דרך שתי הנקודות ומרכז הכדור. על מפה דו מימדית של העולם הקו הזה ייראה כקשת. הכיוון המדויק הוא, אם כן, המשיק לקשת בנקודת היציאה (ישראל).
אז בצעו את החישוב מחדש :)
================ 
14.6.18

יוסף אגסי משוחח עם יגאל בן-נון על יהוה במקרא וביהדות חז״ל

בין מדע למאגיה.
פרופ' יוסף אגסי מפיק כמה מרגליות מעניינות.
במיוחד בסוף, על הרצון הנכנס לרחמה של אישה כדי שהיא תתעבר, תפילה היוצרת רצון.
זה מזכיר את הרוח הנכנסת לרחמן של הלוחמות, אבל לא כדי לעברן.
על מסלולי הכוכבים שהם קליפות הקולטות את הניצוצות הנשלחות מן האל. לא מזמן הצעתי שהכוכבים מייצגים את הלא-אורגנים, שכידוע, לטולטקים, מהווים עולמות המקיפים את עולמנו כקליפות בצל והם אכן שולטים בגורלנו, כי העולם הזה הוא יצירה שלהם.
הכוח של ידיעת השם האמיתי של משהו. אצלנו בספרות מסקליטו מעניק לכל נגואל (?) שם שיאפשר לו לקרוא לו, ליצירת ערוץ תקשורת אישית ביניהם.
מעניינת האמירה של פרופ' בן נון שכל המקומות הקשורים במקורותיו של יהוה : פארן, סיני, אֶדום, תימן... כולם נמצאים בעבר הירדן המזרחי; מזרחה לשבר הסורי אפריקאי, צפון ערב הסעודית-דרום ירדן.
================ 
14.6.18

בהמשך להערה הקודמת,
נתקלנו בספר הראשון בכך שמסקליטו, המייצג את הרוח/הכוונה מגלה את שמו לקסטנדה, שם המיועד לשימושו של קסטנדה בלבד. שם ייחודי לכל לוחם. השם שהוא נתן לדון חואן מופיע שם.
האם רעיון זה נמצא או מרומז גם בשאר הספרים? באופן פשוט הרעיון כמובן לא מופיע. שום תובנה, כמעט, לא ניתנת במתנה.

ואם כן, האם ב"קריאת כוונה" (calling intent) משתמשים הקוראים בשם שהם קיבלו ולא בשם הכללי "כוונה"?
אני חושב שהתשובה לשאלה הראשונה היא חיובית.

תשובות על גבי .....

דרך אגב, נתקלנו בשמו, או באחד השמות, של הממרה את המוות. זה הוזכר בעבר בבלוג.
כמו השם "יהוה", גם אותו לא ברור כיצד יש להגות. לא שאני ממליץ לקרוא לו/לה.
================