עיניך כאובסידיאן מבריק

שלושה סוגי סלע מוזכרים בספרות, שלושה שכרגע אני זוכר, המרמזים על חשיבות:
- אבן חול (sand stone) - נאמר על המערה הקטנה שבה ישב קסטנדה עם דון חואן. הסלע שממנה היא עשויה (וכן גם צורתה) היא שמעניקה לה את חשיבותה.
- גבישי קוורץ - בהקשר לחפצי עוצמה, וכלי נשק (טאישה).
- אוֹבְּסִידְיַאן.

אובסידיאן הוא סוג של סלע, זכוכית געשית, שנוצר מלבה שפרצה מבטן האדמה והתקררה במהירות רבה. המבנה שלו אינו גבישי משום שהאטומים לא הספיקו להסתדר בגלל מהירות ההתקררות (מבנה גבישי הוא מבנה מסודר החוזר על עצמו, מרַצֵף את המרחב). בדרך כלל צבעו שחור.
בשלושה מקומות מופיע האובסידיאן בספרות שלנו, בכולם הוא משמש כדימוי לעיניים הנראות  "כאובסידיאן מבריק": עיניהן של זולייכה וזוילה, עיניו של סילביו מנואל, ועיניו של דון חואן.
זולייכה וזוילה שייכות לבית המערבי, בו הלוחם הוא..... סילביו מנואל.

בפגישה הראשונה של קסטנדה בבית המערבי הוא פוגש בחשיכה גמורה רק את עין הכפיל של סילביו מנואל, שהיא אדום לוהט.

על פי סקרים גיאולוגיים, בארץ ישראל אין למצוא אובסידיאן, אבל האבן הזו נמצאה בשימוש בארץ ישראל כבר בתקופת האבן. היא לא כלולה, כפי הנראה, בין אבני החושן (לא שמישהו יודע בוודאות).

האם יש קשר בין העולם השחור ואובסידיאן?
חומר למחשבה.

בערך "אובסידיאן" בוויקיפדיה יש רשימה של אתרים מפורסמים בעולם.

***

בהמשך אראה כיצד המבנה האטומי של קוורץ תואם את מבנה הבית/החבורה/השושלת, על פי המבנה הפרקטלי במודל שהצעתי.
דמיון זה עשוי להסביר, לדעתי, מדוע הקוורץ מוליך את הרוח, נושא עוצמה. זה לא ממש יסביר, אבל עשוי לעורר את הרושם שהדמיון הזה אינו מקרי.

***

נסיים בסרטון שהבאתי בזמנו, כמדומני, אבל התייחסתי אליו באספקט אחר (גם כמדומני).
המצב שהיא מתארת של שחרור מעריצותו של הדיבור הפנימי, להיות מודע לכל מחשבה (היא אומרת זאת בסרטון אחר שלה), וכתוצאה מכך היכולת להחליט איזו מחשבה ורגש מהזרם שמגיע אליך לאמץ, זה, לדעתי, מה שקרוי בתפיסה הטולטקית: "להקדים את עצמך בצעד" (דונה מרסדס), כלומר להקדים את הדיבור הפנימי שלך.
אני מביא את הסרטון בגלל תיאור האירוע הקשה שהיא עברה, המזכיר מאד את חבטות הנגואל: הן נחבטות באותו גובה (גובה הלב, הוא גובה נקודת המאסף) אם כי בחלק האחורי של הגוף, וגם הן, פעמים רבות, גורמות לקושי זמני בנשימה.
האירוע מתואר החל מהדקה ה-19.
מתברר שהחבטה שהיא זכתה לה, פתחה לה את הלב (הטרמינולוגיה שלה), הייתה לברכה גדולה.

לאחרונה הבאתי סרטון אחר שלה על תקשור, בהקשר לטענתי שהדיבור הרגיל הוא בעצם תקשור, תקשור המונחה על ידי כיוון העיניים כלפי מעלה. המקרה שלה אמנם הראה זאת בבירור, אבל כדוגמה הוא קצת בעייתי, כי היא מתקשרת תוך כדי דיבור, ולא רק את הדיבור.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

24.6.18

אין בספרות שלנו מקרה שבו חבטת הנגואל הופעלה כלפי נשים.

אני תוהה, שמא המקרה של קרן ברמן מספק לנו את הסיבה לכך (או אחת מהן), כלומר חבטת הנגואל, אילו הייתה ניתנת לנשים הייתה , אולי, צריכה להיות מונחתת על החזה, וזהו מקום מסוכן לחבטה, כפי שנאמר בסרטון.

עין הכפיל האדומה של סילביו מנואל (המתוארת כאשר קסטנדה עורך סבב ביקורים בבתי החבורה, "מתנת הנשר"). כמדומני, שם נאמר רק שזו עינו של סילביו מנואל, לא שזו עין הכפיל שלו. 

אני מציע את הרעיון שהנקודה האדומה המופיעה באופק ומתקרבת במהירות באירוע המוות, מתואר כמדומני בפרק "הפעולה ההדדית של האנרגיה באופק" שב"צדו הפעיל של האינסוף", הוא בעצם עין הכפיל.

של מי?

של קסטנדה. הכפיל הוא המוות (זו פרשנות שהצעתי לאחרונה, וההצעה כאן - שהנקודה האדומה באופק המביאה את המוות היא עין הכפיל - היא חיזוק נוסף לפרשנות זו) והוא שהורס את הבועה/הפקעת. 

זה מתקשר אצלי לרעיון פולקלוריסטי נפוץ האומר שאי אפשר לראות את עצמך, כי מראה זה משמעותו מוות. הכוונה היא, כנראה, לעין הכפיל שלך; להביט בעין הכפיל שלך פנים אל פנים. 

מאידך, לראות את עצמך, את גופך, אינו מוות, זהו השער השלישי של החלימה.

=============== 

25.6.18

אבן נוספת, על השלושה הנ"ל, המוזכרת בספרות, והוזכרה לאחרונה גם בבלוג, היא אבן חן מסוג opal. טאישה קיבלה מנלידה, בנוסף לצמיד זהב ועוד, גם טבעת ובה אבן חן מסוג  opal. בתרגום העברי זה תורגם כלֶשֶם. 

לֶשֶם היא אחת מ-12 אבני החושן. 

בערך "אבני החושן" שבוויקיפדיה יש גם לשם וגם opal, אבל הם מתייחסים לאבנים שונות:
לשם - Sodalite, יַשְפֵה - opal.

"מאחורי" אבני החושן היו האורים ותומים ש"הפעילו" את אבני החושן.
אבני החושן שובצו בתוך מסגרת ריבועית בגודל של כ-25 על 25 ס"מ שהיתה תלויה על חזהו של הכהן הגדול.

האם יש קשר בין האורים ותומים (שבתוך החושן) לדבר המסתורי המופיע על חזן של פסלי החולמות האטלנטיות?
המיקום והגודל של השניים זהים.
האורים ותומים היו "הרוח החיה" שבחושן, ולכן אני משווה ביניהם, ולא אבני החושן, לבין "הפרפר" המופיע בפסלים.
ב"שבונו" (שיופיע במהרה בימינו ונאמר "אמן"), נראה שמדובר שם, ככל הנראה, על בעלי ברית הקרויים "הֶקוּרַה", השוכנים בחזהו של המכשף. 
יש דימיון רב בין ההקורה לבעלי ברית. בין היתר: שרים להם כדי לעוררם (השירים למסקליטו), הם נמצאים רק אצל גברים, אבל גם אצל מכשפות. בספרות שלנו ראינו שהאשה היחידה שבעלי ברית נוגעים לה הייתה לה-גורדה, שהיא אישה נגואל. בזמנו טענתי שהמושג "כוונה בלתי כפיפה" ו"רצון" הם מושגים שכמעט ואינם מופיעים בהקשר נשי.
וכמובן, גם ההקורה וגם בעלי הברית עומדים לרשות רצונו של המכשף/ה.

מיקום ה"פרפר" על חזה החולמות האטלנטיות הוא מעניין על רקע המקרה הנ"ל של קרן ברמן, והחבטה שהיא חטפה בחזה.

המעופף שעל חזן מזכיר את עַש היֶדַע (סיפורי עוצמה").
עש הידע הוא ללא ספק בעל ברית, כלומר ישות בשירות הרוח.

=============== 

25.6.18

תמונה של "עש הירח", "Luna Moth", שנראה לי דומה לפרפר שעל חזה הפסלים.

=============== 

25.6.18

עוד סרטון קצר של קרן ברמן. 

כל סרטון שלה מעורר עניינים רבים מהספרות הטולטקית. 

הפעם היא מתַּקשרת במהלך הסרטון. אחת המדריכות שלה היא שמאנית אינדיאנית שעל חזה..... אבני החושן.

אמרתי "מזכיר עניינים רבים", לדוגמה: דון חואן לטאישה:

"כאשר התפיסה מתרחבת, שום דבר איננו ממשי ושום דבר איננו מדומיין", הוא אמר. "יש רק תפיסה."

"When perception expands, nothing is real and nothing is imaginary," he said. "There is only perception.

אבל לא לשכוח את התנאי: "כאשר התפיסה מתרחבת".

שני המדריכים שיש לכל אחד, משני הצדדים (=מימין ומשמאל) הם, כנראה, המיינד הטפילי והמיינד האמיתי (של הכפיל, הרוח).

ההמתנה להופעת המדריכים מזכירה את ההמתנה להופעת הרצון. בעידן שלנו, "המְתנה" היא בזבוז זמן, זמן שבו אפשר היה "לעשות" משהו. 
["תעודת הוקרה למוריס שלייכר על עשייתו למען הכלל". 
הטולטקים מחלקים פרסים על "אי עשייה" 😊]
כבר כתבתי בשבח ההמתנה המודעת, הציפייה להופעת הפלא בכל רגע, הסנטימטר המעוקב של המזל, המתנה לרצון, המתנה למשיח....

=============== 

26.6.18

אמרתי שאתייחס למבנה האטומי של גבישי הקוורץ ולדמיונו למבנה הפרקטלי ("הגבישי") של התארגנויות הלוחמים בית/חבורה/שושלת/....

הדברים הם בגדר השערה והרהור בלבד.

מתוך "קוורץ" בוויקיפדיה:
הדגשתי כמה משפטים באדום.

"הקוורץ שייך לקבוצת המינרלים הסיליקטיים (SiO4) שהם הקבוצה החשובה ביותר בין המינרלים יוצרי הסלעים. בסיליקטים, אטום הצורן מצוי במרכזה של פירמידה משולשת (נקראת גם ארבעון או טטראדר), כלומר: פירמידה בעלת ארבעה קדקודים, שבכל אחד מהם נמצא אטום חמצן. הקשר הכימי בין הארבעונים חייב להיות בין אטום חמצן בארבעון אחד לאטום חמצן בארבעון אחר. קיימות כמה אפשרויות מבנה בין הארבעון כתוצאה מכלל כזה, והקוורץ מייצג את המבנה התלת־ממדי הקרוי טקטוסיליקט – (סיליקטים במבנה מרחבי). במבנה סריג זה כל אטום חמצן משמש גשר בין שני ארבעונים, כלומר הוא משותף לשני אטומי צורן. מכאן נובעת הנוסחה הכימית של הקוורץ SiO2."

על פי המודל שהצעתי, כל יחידה של לוחמים (בית/חבורה/שושלת) היא בעלת מבנה של פירמידה משולשת (ארבעון).
ההשערה שאני מעלה כאן, שהמבנה הכימי (שהוא מודל מדעי תיאורטי בלבד) תואם את המבנה של כל יחידת לוחמים, מספקת לנו (אולי) השערה לגבי האופן שבו כל יחידה כזו מתחברת ליחידה אחרת: מרכיב אחד, החמצן שבכל קודקוד, הוא משותף בשני קודקודים של שני ארבעונים נפרדים. 
איזה סוג של לוחם/לוחמת מייצג החמצן? 
שליח/ה? חולמת? יוקשת? לוחם?
ההימור שלי: שליח/ה.

מתוך הערך "מינרל" בוויקיפדיה:גבישי המינרלים עשויים להיות מיקרוסקופיים או להגיע לגדלים עצומים, דוגמת גבישי הסלניט שהתגלו בשנת 2000 ב"מערת גבישי הענק" במכרה נאיקה שבצפון מקסיקו, הגדול שבהם אורכו 11 מ', קוטרו 4 מ' ומשקלו כ-55 טון. גבישים אלה נוצרו בסביבה הידרותרמית לחה עשירה בגבס בטמפרטורה של כ-C°‏ 50 לאורך כחצי מיליון שנים – משך זמן שאיפשר לגבישים מיקרוסקופיים לצמוח ללא הפרעה עד גילויים.

צפון מקסיקו זה עבורנו, כמובן, מדבר סונורה ובתי חבורת המכשפים. לא כל הבתים נמצאים שם. באחד הפוסטים בעבר הצעתי מיקומים משוערים לארבעת הבתים המכונים על פי רוחות השמים (4 הכיוונים), אבל השמות גם מתייחסים למילה "רוחות" באופן מילולי: רוח (wind) הצפון, רוח (wind) המזרח... 

מיקום הבית שאליו מביא קסטנדה את פלורינדה, כמצופה ממנו על פי חוק הנגואל, מתואר ב"להתעורר אל החלום". 

מדובר, ככל שאני זוכר מאותו פוסט, בבית הצפוני, או המזרחי.

"למה חנית כאן, באמצע שום

מקום?"

"את שואלת את השאלה הכי מטומטמת, ניבֵּלוּנגָה," ענה, "אני

חונה פה כי כאן הוא המקום שבו מסתיים המסע שלנו במכונית."

"האם הגענו ליעד המסתורי שלנו, זה שעליו אינך יכול לדבר?"

שאלתי בנימה עוקצנית.

הדבר היחיד שפגם בנסיעה הקסומה היה סירובו לומר לי להיכן

בדיוק אנו אמורים להגיע.

[...]

"המקום הזה אינו נמצא באמצע שום מקום,"

אמר, "העיר אַרִיזְפֶּה נמצאת לא רחוק."

"וגבול ארה"ב נמצא בכיוון צפון," דקלמתי, "וצ'יוואווה בכיוון

מזרח, ולוס אנג'לס היא איפשהו צפון מערבה מכאן."

(עמוד 101)

דרך אגב, מהי ניבלונגה?

ישות מיתית מהמיתולוגיה הגרמנית הקדומה. מתוך הויקיפדיה:

שירת הניבלונגים (בגרמנית: "Nibelungenlied") הוא אפוס גרמני קדום, המספר על מאבקיו של הגיבור הגרמני המושלם זיגפריד, רציחתו ונקמתה האכזרית של אלמנתו קרימהילדה. האפוס נחשב ליצירה מכוננת בתרבות הגרמנית והחשוב שביצירותיה בימי הביניים. משמעות השם, לפי חלק מהפרשנים, היא "ילידי הערפל" או "ילידי העלטה", שכן "נבּל" פירושו בגרמנית ערפל, מה שרומז על מוצאם של היצורים מן הצפון הרחוק.

בתמונה הבאה סימנתי באדום את מקום המכרה למטה מימין, את אריזפה ואת צ'יוואווה.

אפשר ללחוץ על התמונה להגדלתה.

כנראה שבית המכשפות נמצא בין אריזפה לצ'יוואווה, לא רחוק, יחסית, מאיזור המכרה.

האם יש קשר בין הגיאולוגיה של המכרה ובית המכשפות?

קשר כללי בין מיקומי הבתים לגיאולוגיה יש, לדעתי, ללא ספק. השאלה היא האם יש קשר לגיאולוגיה הספציפית של המכרה.

אני מזכיר, תשובות רק על גבי גלויות.

=============== 

26.6.18

לקוורץ יש כמה תכונות מעניינות. הרשימה הבאה לקוחה מ"קוורץ" בוויקיפדיה:

זכוכית – חול קוורץ נקי הוא חומר גלם בתעשיית הזכוכית.
משטחי עבודה – קוורץ משמש לעיתים כמרכיב עיקרי בייצורים של משטחי עבודה למטבח.
אבני חן – בחלק מצורות הקוורץ משתמשים בתעשיית התכשיטים ובחנויות המיסטיקה המוכרות מינרלים. בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד קוורץ הוא אבן ההולדת התחליפית של חודש אפריל.
אלקטרוניקה – לחלק ממבני הגביש של הקוורץ יש תכונה פיאזואלקטרית (הפעלת לחץ גורמת ליצירת מתח חשמלי ולהפך). בתכונה זו משתמשים ליצירת מתנדים במכשירים אלקטרוניים כדוגמת שעון קוורץ ומכשירי רדיו.
בפיזיקה – הקוורץ שקוף לקרינה אולטרה-סגולה (כמעט אינו בולע אור באורך גל על-סגול), ולכן מייצרים ממנו חלונות ועדשות לשימושים אופטיים מיוחדים.

תשומת הלב שלי מתמקדת באלקטרוניקה ובפיזיקה. 
לגבי הפיזיקה: שקיפותו משמעה שאין לו צל. 
אנחנו זוכרים מהספר של טאישה שבעולם הצללים אין לדברים צל. 
גם לזכוכית אין צל, אבל לזכוכית אין מבנה גבישי, כלומר אין מבנה מסודר המשכפל את עצמו.
מתגבשת אצלי תפישה מרתקת לגבי צללים. ("מתגבשת" מלשון "גביש" 😊)
אתם זוכרים שישויות צל וצללים רגילים "חושיים" עשויים מאותם קווים (האצלות).

=============== 

26.6.18

סרטון קצר ומעניין. מוסלמי שאינו מאמין מגיע למכה ל-7 !!!!!!! ההקפות סביב הכעבה. הוא מצטרף לזרם, אך לא מרגיש מחובר. בלילה הוא ישן שם עם המאמינים וישו נגלה אליו.

שני פרטים (לפחות) מתוך החוויה שלו מזכירים עניינים מהספרות שלנו:

- הנגיעה בחזה שהותירה סימן בבוקר שנמשך ימים רבים אחר כך. גם פלורינדה גילתה סימני חניקה על צווארה במלון בדרך אל עולם המכשפים.

- הקול, אותו הוא חווה כבוקע מצד ימין של תחתית בטנו. זהו מקום הקשב השני. ליתר דיוק, המיקום הסופי שאליו קירב קסטנדה, על ידי פריטה על "האוויר" שבאזור זה, נקודה שהייתה ממוקמת קודם לכן על מעטפת הפקעת שלו.

=============== 

26.6.18

דרך אגב,

האבן השחורה שבכעבה, ייתכן מאד שהיא אובסידיאן.

ראיתי שיש מאמרים באינטרנט התומכים באפשרות זו.

=============== 

27.6.18

במכרה נַיקַה שמקסיקו התגלו שתי מערות ובהן גבישים של סֶלֶניט: האחת עם גבישים עצומים בגודלם, מערה הנמצאת בעומק של כ-300 מטרים, והשניה עם גבישים קטנים יותר הנמצאת בעומק של כ-120 מטר, כמדומני. 

מהוויקיפדיה

סלניט (מיוונית "אבן הירח" בשל ברק הפנינה שלו) הוא מינרל המורכב מסידן וגופרית והרכבו הכימי הוא CaSO4•2H2O. הסלניט הוא סוג של גבס בעל גבישים מפותחים ולעיתים קרובות מכונה "פצלת משי".
סלניט הוא מינרל רך מאוד וקל לחרוץ בו בציפורן. קל למדי לכופף את הגבישים הדקים, אך הם נשברים אם מכופפים אותם מדי.

הגבישים הללו גדלים עם הזמן (כמו שושלת של מכשפים). במערה העמוקה יש לחות של 100%, טמפרטורה גבוהה וגזים רעילים. היא נסגרה לציבור. כלומר הגבישים ימשיכו לגדול ולהתפתח בה, בקצב איטי.

המכרה, שבו התגלו המערות, מכיל עופרת, אבץ וכסף.

תמונה מהמערה עם הגבישים הגדולים.

דרך אגב, גם עופרת מוזכרת בספרים שלנו. אני זוכר כרגע אזכור שלה בספר של ארמנדו.

=============== 

27.6.18

לפני שהלכתי למצוא את הקטע אודות העופרת ב"מפגשים עם הנגואל" ניגשתי לבדוק האם "עופרת" מופיעה בספרים. 

מכיוון שהמילה המציינת עופרת באנגלית (Lead) מציינת דברים נוספים, הייתי צריך לבדוק מופעים די רבים. מה לא עושים בשביל שתגיעו אל הפגישה עם הנשר מוכנים :)

מלבד האזכור אצל ארמנדו, יש שלושה מופעים של עופרת במובן של חומר. מהם רק אחד מתכוון לחומר ממש, והשאר משתמשים בעופרת כדימוי, לכאורה.

הראשון: 

אחרי שקסטנדה מעשן את העשן הקטן (המכיל בעל ברית) גופו נעשה כבד כעופרת והוא לא מסוגל להזיזו.

השני: 

אצל החניכים שהיו בעלי/בעלות ילדים נוצרו פתחים בחזית הזוהר שלהם, ודון חואן אטם את הפתחים הללו, כדי למנוע דליפת אנרגיה דרכם, באמצעות האנרגיה שלו. הסתימה הזו נראית לרואה כטלאי עופרת בזוהר של החניכים. 

השלישי:
דון חואן הניח חלוקי נחל קרים ורטובים על בטנה של לה-גורדה כדי שהיא תחוש את הרחם שלה. ולעתים גוש עופרת. היא מציגה זאת כאילו השימוש בעופרת הוא בגלל משקלה. העופרת היא אכן מתכת כבדה יחסית.

***

קצת על עופרת, מתוך הוויקיפדיה:

עופרת היא אחת מ-7 !!!!!! המתכות הידועות לאדם מימי קדם. 
כורים אותה בעולם בעיקר באמריקה הצפונית, במקסיקו !!!! ובאוסטרליה. 

ברומא העתיקה השתמשו בעופרת כאמצעי למניעת החמצה של יין ולחיסול חיידקים שחדרו אליו. הרעילות של העופרת, יש המשערים, היא האחראית לטירופם של הקיסרים הרומים.


העופרת עמידה מאוד לקורוזיה מאחר שבמגע עם האוויר השכבה החיצונית של כלי העופרת הופכת לתחמוצת, המצטיינת בכושר בידוד, ולכן מבודדת את שאר המתכת. העופרת ותרכובותיה רעילות מאוד לבני אדם. מוליכותה החשמלית ומוליכותה התרמית נמוכות. תכונה המייחדת את העופרת היא שלוּחַ עופרת עבה דיו חוסם כל קרינה מייננת (בין השאר, קרינת גמא).

***

בין יתר השימושים של העופרת בעולם העתיק: יצרו ממנה ארונות קבורה. זה מביא אותנו לאמירה של קסטנדה הנוגעת לעופרת בספר של ארמנדו:

"מכל מקום, זו הייתה כוונתם של אלה שנחנטו בעבר: לשמר את

שמם בהיסטוריה. באופן אירוני, זהו הנזק הגדול ביותר שיכול להיגרם

לאנרגיה. אם אתה באמת רוצה להעניש אדם, קבור אותו בארון עופרת.

הבלבול שלו לעולם לא יסתיים.

(עמוד  145)

את הגופות החנוטים נהגו להניח בתוך ארונות קבורה מעופרת.

למה התכוון קסטנדה ב"בלבול (confusion) שלעולם לא מסתיים"?

אני נוטה לחשוב שגוף האנרגיה, שעדיין מחובר לגוף בזמן החניטה והקבורה, לא מסוגל לצאת מקופסת העופרת. ראינו לעיל שלוח עופרת חוסם קרינה. האם גוף האנרגיה הוא סוג של קרינה?

מזכיר לי את סיפור אלאדין ומנורת הקסמים שבה היה כלוא שד במשך אלפי שנים. אולי הסיפור במקור הוא על כלי עשוי עופרת ולא נחושת.

===============