עצירת העולם

האם הדבר זהה לעצירת הדיאלוג הפנימי?
לדעתי, כן (ככל שאני זוכר, אפילו זה לא נאמר במפורש. אין מתנות עוצמה בחינם).
ומהו הנימוק?

כי הדיבור הפנימי הוא שבגללו אנו תופשים את העולם ככזה ולא אחר, ומכאן: אין דיבור פנימי, אין עולם.

.

אני מציע, בהזדמנות זו, גם את הרעיון שעצירת העולם היא עצירת גלגל הזמן, למרות שככל שאני זוכר לא מוזכרת באף מקום עצירת הגלגל, אלא סיבובו,הנעתו או הסטתו (turn, move).

גלגל הזמן הוא מנהרה אדירה עם חריצים עשויים מראות..... אבל בקשב הראשון, לדעתי, זהו הרקיע.
מהו השעון הכי בסיסי שלנו מאז ומעולם אם לא תנועת גרמי השמים במסילותיהם?

.

יש לי בקשה קטנה, מי שמתכוון לעצור היום את העולם שיעשה זאת מאוחר יותר, כי יש לי כמה סידורים הבוקר :)

שבת שלום.

                                                            

גוגל החלאה החליט כנראה שלא משנים פוסטים באופן שעשיתי עד כה על ידי תוספות. זה סימן שהגיע הזמן לארוז את הפקלעות ולהעביר את העוצמה למקום אחר (כמו סילביו מנואל :) )

                                             ***************

הערות ותוספות

1.8.20

הגדרה נוספת ל"עצירת העולם"
=================
לכל דבר בעולם הטולטקים יש כמה הגדרות. בד"כ הן צצות עם ההתקדמות בדרך, ומשקפות את ההתקדמות.

לה גורדה: "הנגואל אמר שהתבוננות ממוקדת [gazing, התבוננות מדיטטיבית] בעלים [יבשים שנשרו] מחזקת את הקשב השני. אם אתה מתבונן בערימת עלים במשך שעות, כמו שהוא גרם לי לעשות, המחשבות שלך משתתקות. ללא מחשבות הקשב של הטונל דועך ופתאום הקשב השני שלך נאחז [כמו באמצעות וו, hooks] בעלים, והעלים הופכים למשהו אַחֵר. הנגואל כינה את הרגע שבו הקשב השני נאחז במשהו (כמו באמצעות וו) עצירת העולם. וזה נכון, העולם נעצר. מסיבה זו תמיד צריך להיות מישהו בסביבה כשאתה מתבונן. אנחנו אף פעם לא יכולים לצפות את המוזרויות של הקשב השני שלנו. מכיוון שמעולם לא השתמשנו בו, עלינו להכיר אותו לפני שנסתכן בהתבוננות כשאנו לבדנו.*"

(מתוך "הטבעת השניה של העוצמה", לקחתי את התרגום של גוגל והכנסתי בו קצת שינויים כדי להפוך אותו לקריא. ניסיתי לחסוך זמן :) )

* - עצירת העולם איננה משחק ילדים. בהמשך אביא קטע מ"מציאות נפרדת" שאומר זאת.
.

ואני תוהה:

1. האם ההתבוננות המדיטטיבית ב-leaves (עלים) איננה בו זמנית (במימד אחר, so to speak) התמקדות והתכוונות למובן האחר של leave(s): עזיבה, פרידה, נטישה, של הקשב הראשון (העולם המוכר)?

2. האם ההתבוננות הזו בעלים יבשים אינה בו זמנית התבוננות (מדיטטיבית) במוות? שהרי זו משמעותם של עלים יבשים שנשרו.

.

.

הקטע מ"מציאות נפרדת":

"A warrior is aware that the world will change as soon as he stops talking to himself," he said, "and he must be prepared for that monumental jolt."
"What do you mean, don Juan?"
"The world is such-and-such or so-and-so only because we tell ourselves that that is the way it is. If we stop telling ourselves that the world is so-and-so, the world will stop being so-and-so. At this moment I don't think you're ready for such a momentous blow, therefore you must start slowly to undo the world."

התהייה הראשונה נראית מאד לא סבירה: מה לטולטקים ולשפה האנגלית. אפילו השפה הספרדית זרה להם, אז מי יתקע לידינו (פיגורטיבלי ספיקינג) שבשפה הקדומה שלהם, נהווטל, יש ל"עלים" משמעות נוספת כזו של עזיבה, נטישה...
ואני משיב: הספרות הזו של קסטנדה, טאישה ופלורינדה נכתבה עבורנו, אנשי הדור הזה.

=====================

1.8.20

=====================

2.8.20

מהו מחיר ההגעה לכפיל?
===============

[טאישה:]"האם אוכל להגיע לגוף הרך שלי יום אחד?" שאלתי את מר אבלאר [הוא דון חואן, המכונה בספר זה הנגואל ג'ון מייקל].

"השאלה היא, טאישה, אם את רוצה להגיע אליו."

[...]

[טאישה:] "אני מאד סקרנית לגבי הכפיל [the double]," אמרתי, "אז אני בהחלט רוצה להגיע אליו."

[הנגואל ג'ון מייקל:] "בכל מחיר?"
[טאישה:] "כל דבר מלבד מכירת הגוף שלי" אמרתי באופן "צולע" (lamely).
לשמע הדברים האלה הם התפרצו בכזה צחוק שחשבתי שהם עומדים להתגלגל על הרצפה. אני לא התכוונתי להצחיק, כי למען האמת לא ידעתי אילו תוכניות חשאיות יש להם עבורי.
("מעבר המכשפים" עמוד 153)

.

המחיר לדעתי הוא הרבה יותר מהגוף שלך, הוא כל העולם שלך.
מה עומד מאחורי הצחוק של הנגואל וקלרה?
המצב דומה לדעתי למצב שבו חלום העולם הזה עומד להיעלם לנצח ואתה מוטרד לגבי שמירה על איזשהו כלל חברתי השייך לחלום זה.
אנסה את כוחי באנלוגיה נוספת: אתה מופיע בהצגה על במה. הרגע נודע שמטאור ענק עומד לפגוע בכדור הארץ ולמחוק את החיים המוכרים מעל פני האדמה, ואתה מוטרד מהמשך ההצגה, כי עדיין לא הצלת את הנסיכה.
.

המחיר המקסימלי-לכאורה מזכיר את:

"Freedom is expensive, but the price is not impossible."

(סיפורי עוצמה", פרק 1)

.

ומזכיר גם את האמירה הבאה:

‫[קסטנדה לפלורינדה:] "[הרוח...] הכוח‬ שלדבריו לא היה אלהים ולא שום דבר הקשור לדת או למוסר, אלא כוח לא אנושי, כוח שהוא לשימושנו אם רק נלמד לצמצם את עצמנו לאפס."

("להתעורר אל החלום" עמוד 87)

.

לצמצם עצמך לאפס פירושו, לדעתי, להיות ללא כל רצון בעולם הזה, במובן הרגיל וגם במובן הטולטקי. העולם הזה עלול להתנדף בכל רגע ולכן אתה לא נאחז בו בדבר. או בנוסח אחר: הלוחם אינו יכול להניח את המשך קיומו ברגע הבא.

=====================

3.8.20

היום, יום שני ה-3.8.20 הוא (כנראה) יום עוצמה.

=====================

3.8.20

היופי שבנתינה?
=========

[דון חואן:] "אמרתי לך שאני אוהב שירה מכמה טעמים. אני יוקש את עצמי באמצעותם. אני גורם לעצמי טלטלה באמצעותם. אני מקשיב, ובזמן שאתה מקריא, אני מפסיק את הדיאלוג הפנימי שלי ואני מאפשר לשקט הפנימי שלי שיתעצם. ואז, השילוב של השיר והשקט מספק את הטלטלה."

הוא הסביר שמשוררים נכספים באופן לא מודע לעולמם של המכשפים. מכיוון שהם לא מכשפים הנמצאים על דרך הידע, כל מה שיש להם זה כיסופים." ("עוצמת השקט" עמוד 102, תרגום שלי)

.

אחרי השיר המרשים המובא שם:

.

"כשאני שומע את המילים", אמר דון חואן משסיימתי לקרוא [את השיר], "אני מרגיש שהאיש [המשורר] רואה את מהות הדברים, ואני יכול לראות יחד אתו. לא אכפת לי על מה מדבר השיר *. רק ההרגשה שמעוררים בי כיסופיו של המשורר חשובים לי. אני שואל את כיסופיו, ועימם אני שואל את היופי. וכולי פליאה על העובדה שהוא, כלוחם אמיתי, מעניק אותו/אותם [את מה, את היופי או את הכיסופים?] בשפע למקבליו [מקבלי השיר], לצופים בו [לקוראי השיר], משאיר לעצמו רק את כיסופיו. הזעזוע הזה, ההלם הזה של יופי, זהו הייקוש."

(עמוד 103, תרגום שלי)

.

* - אני סבור שבמצב של שקט פנימי, הוא מצב של השתקת המיינד, אין אפשרות להבין שפה בכלל, ואת מילות השיר בפרט.

.

אם כן, המכשף משתמש במישהו שיקריא עבורו את השיר, כי הוא לא מסוגל לקרוא, ובכלל אינו מסוגל להבין שפה מדוברת או כתובה. הקורא, שעושה זאת בתשומת לב, מפיק את הגעגועים שהוטבעו בשיר. אותם קולט המכשף במצב של שקט פנימי והוא, על פי פרשנותי, מזהה על מה הם מצביעים: לאן השיר נכסף (תשובה: עולמם של המכשפים). השאלה הגדולה היא:

מהו היופי ומה מקורו?

מכיוון שלמשורר, כל שיש לו הם כיסופיו, היופי הוא בעיניו של המתבונן [כאן, הרואה את מה שהכיסופים נכספים אליו, כלומר עולמם של המכשפים]. האמת היא יפה - כבר אפלטון אמר זאת.

.

אפשרות שניה, והיא זו שאני מטיף לה כאן :) , היא שהיופי נמצא בנתינה-בשפע. המשורר מעניק-בשפע כיסופים, שהם וקטורים: עוצמות בעלות כיוון, המצביעים אל האמת, הרוח. הענקה-בשפע זו היא חסרת אינטרס, חסרת אגו [האגו מעניק לאחרים רק לכאורה, אם הוא בכלל מעניק, זה על מנת לקבל]. ובמה אנו עוסקים כאן? בייקוש עצמי, בהשתחררות מהזהות השקרית, מהאגו.

.

הערה חשובה:

דון חואן מגלה לנו שהשיר מתאר אמת. הוא גילה זאת מבלי לקרוא את השיר או להבין על מה השיר מדבר. הוא עשה זאת בדרכיו: על פי הסבריו, ככל הנראה, במצב של שקט פנימי אפשר ללכת עם הכיסופים הנישאים בצלילי קולו של מקריא השיר: לתת לוקטורי הכיסופים לקחת אותך לאן שהם מצביעים.

התוצאה:

אנו הקוראים מקבלים מתנה !!!! אנו יכולים לקרוא את השיר, ומתוך הבנת הכתוב להפיק (בעיקרון) תובנות אמת.

אחרי שנלמד להשיג את השקט הפנימי ונמצא מישהו שיקריא לנו את השיר :) נוכל לנוע אל עולם המכשפים ולצאת מעצמנו נישאים על גבי הכיסופים הטהורים שבשיר.

.

עוד הערה: הטלטלה שהשיר מספק בנויה על כיסופים שמקורם אינו באגו. היציאה מהעצמי יוצרת טלטלה, הגיוני, לא?

=====================

ישועה כהרף עין

הבאתי בפוסט הקודם את הסיפור על גמילה מעישון תוך הליכה במדבר עד נקודת השבירה, עד הרגע שבו קסטנדה מבקש את מותו. (הקשר שבין שינוי ומוות)

אבל ישנן גם דרכים אחרות לשינוי עצמי, פלאיות ומידיות, אשר אפילו מוזכרות בהקשר של גמילה מעישון ומשקאות אלכוהוליים.

האם הן מפורטות ברמה מעשית (כאן או במקום אחר בספרות)? זו שאלה. אני משער שכן, אבל צריך עוצמה כדי לגלות זאת :) (סוד הרוח ליראיו)

הציטוט הבא לקוח מ"מסע לאיכטלאן" והוא נמצא חשוב דיו כדי להיכלל ב"גלגל הזמן", אבל עין ערה תבחין בהבדל שבין נוסח המקור והנוסח שב"גלגל הזמן".

"אנשים לעתים רחוקות מגיעים להכרה שאנו יכולים לחתוך ולסלק כל דבר מחיינו, בכל זמן, ממש כך (just like that, בקלות כזו)." הוא הקיש (snap) באצבעותיו."

("מסע לאיכטלאן", עמוד 23)

ב"גלגל הזמן" הדימוי, או הלא-רק-דימוי, שבסוף המשפט שונה:

"אנשים לעתים רחוקות מגיעים להכרה שאנו יכולים לחתוך ולסלק כל דבר מחיינו, בכל זמן, כהרף עין (in the blink of an eye)".

(הציטוט הראשון שבפרק על "מסע לאיכטלאן")

.

מלבד השאלה המתבקשת: "מה לכל הרוחות נאמר כאן?", עולה גם השאלה:

מדוע שונה הציטוט שבגלגל הזמן? שניהם מציינים זמן קצרצר, אבל הספר הוא אוסף ציטוטים, ולכאורה אין הצדקה לחרוג מכך רק בשביל דימוי שונה.

.

הערת אגב, אנו עוסקים כאן בשינוי וגמילה. כדאי לשים לב שכותרת פרק 3 ב"מסע לאיכטלאן" בעברית מכניסה "גמילה" מיותרת. לא מדובר בגמילה מהחשיבות העצמית, אלא באיבוד (losing, שחרור מ) החשיבות העצמית.

.

הפתאומיות של השינוי נידונה די בהרחבה בפרק "הקרב האחרון על פני האדמה" שב"מסע לאיטלאן". פרק נפלא!

השינוי בא בפתאומיות ובאופן לא צפוי, בדומה למוות.

"change comes suddenly and unexpectedly, and so does death."

("מסע לאיטלאן",עמוד 92)

ואני מפרש: השינוי שלך והמוות (שלך) אינם שני דברים חסרי קשר שבמקרה יש ביניהם דימיון זה, אלא שהשינוי המדובר כרוך במוות של הפרסונה, של מי שאנו רגילים לחשוב כעצמנו.

.

"השינוי שעליו אני מדבר אינו מתחולל אף פעם בשלבים: הוא מתרחש פתאום, ואילו אתה אינך מתכונן לפעולה פתאומית זו שתגרום שינוי טוטלי" ("מסע לאיטלאן", עמוד 91 שורה אחרונה ואילך).

.

יש גם דרך לסילוק מחלה (על ידי דחיפה החוצה עם היד), אבל זה לפעם אחרת.

                                        **************

המוות ממרק את הדברים, עושה אותם צלולים כבדולח (crystal clear)

זוהי הצעה פרשנית למשמעותו של הסיפור על מסעדת Los Vidrios, המופיע ב"מציאות נפרדת" פרק 3, עמודים 45-49.

מסעדה זו, שפירוש שמה: זכוכית (אבל גם קריסטל, גביש) נמצאת ככל הנראה על כביש ארוך ושומם במדבר, והיא כנראה מגישה בשר של בעלי חיים, הנדרסים שם על הכביש כדרך שגרה. בתרגום לטולטקית: למוות יש שם נוכחות מוגברת.

רכסי ההרים נראים משם כשחורים (בגלל פעילות וולקנית), כמו זקיפי בדולח (זכוכית, הבוקעים מהאדמה

אני חושב שדון חואן בפרשנותו מצביע על כך שיש פירוש רגיל לדברים, ורומז שלכל דבר יש משמעות גלויה ומשמעות נסתרת.
הפירוש של קסטנדה שייך במקרה זה לפרשנות הנסתרת, הפחות גלויה.

.

"לוחם חושב על מותו כשדברים נעשים לא ברורים (unclear)". (עמוד 48), ואני מפרש: המוות הופך אותם לצלולים כבדולח (מסלק את כל מה שאינו חשוב).

.

כשהם יוצאים מהמסעדה והחשיכה בחוץ, פסגות ההרים המשוננות והמבריקות כזכוכית מתמזגות עם שמי הלילה. הם יוצאים בנסיעה ואז מופיעים אורות המוות הרודף אחריהם (כשדברים נעשים לא ברורים המחשבה על המוות מבהירה אותם).

קסטנדה חושב שאלה הם אורות מכונית, ש"צצה מתוך האדמה", אבל דן חואן אומר שאלה אורותיו המוות הרודף אחריהם. שוב, שתי פרשנויות שונות לאותו דבר, פרשנות בנאלית ונסתרת.

כשהאורות נעלמים, קסטנדה בפירושו הבנאלי חושב שהמכונית סטתה או עצרה. לפי דון חואן, המוות לעולם אינו עוצר. לפעמים הוא מכבה את האורות שעל ראשו.

.

טוב מראה עיניים: 

זה כנראה מה שנשאר מהמסעדה ההיא.
לנוחותכם, מובא גם הקטע מהמהדורה הגרמנית של הספר :)

 

 

 

*************** 

הערות ותוספות

26.7.20

Bob Baldwin - Back to basics

https://youtu.be/_iXPTW4S_do?t=1370

=================

27.7.20

מה מקסים בשמאניזם?
============

התשובה נמצאת בחלק הפרשני לפרק הראשון של "גלגל הזמן" (בעמוד השני).

המוכר הלוט בערפל, זה מה שמקסים (fascinates, גם במובן המקורי של המושג: מטיל כישוף*) בשמאניזם. הדברים אינם ברורים, אבל נראים לנו מוכרים.

זיכרונות מצד שמאל?

מפגשים שאירעו בצד שמאל אינם נזכרים בתודעה הרגילה, אבל תחושת מוכרות עשויה להתעורר במפגש עם דברים כאלה.

.

* - fascinates - במקורו המושג ציין הטלת כישוף באמצעות מבט ויוחס למכשפות ונחשים. ראינו שטורפים משתמשים בזה, לדוגמה: היגואר שרדף אחריהם. ("עוצמת השקט")

באמצעות מבט כזה לכד דון חואן את קסטנדה וגרם לו לצאת לחפשו במרחבי מקסיקו. דון חואן מספק לנו הצצה לאופן שבו הקסם-במבט פועל (הרצון אוחז במה שנמצא מאחורי עין ימין ...).

כאן דון חואן אומר שהדברים שהוא אמר על העולם (ונתפשו על ידי קסטנדה כשמאניזם) הם שהקסימו את קסטנדה (ואני מוסיף: ואותנו הקוראים).

יש במושג זה, לדעתי, משהו התואם את התפישה הטולטקית: העולם הוא בעצם תפישה, ולכן הכישוף הוא "רק" תימרון של התפישה. fascinate מציין לכידת תשומת הלב (שהיא בסיס התפישה) באופן מאגי.

=================

28.7.20

יש גם מקום לאפשרות פרשנית שדון חואן תימרן את ההיקסמות של קסטנדה על ידי ערפול מושגים מוכרים לקסטנדה ויש לכך רמזים בספר (פסאודו-שמאניזם ועוד), אבל אני חושב שהפרשנות בפוסט עדיפה.
שוב מקרה של שתי פרשנויות מתחרות, אחת גלויה ומזמינה (את המיינד הזר), אבל היא גם מוליכה שולל.

=================

28.7.20

טאישה: האם הכפיל נמצא בתוך הגוף הפיזי, או מחוצה לו?

הנגואל ג'ון מייקל (שילוב של יוחנן המטביל ומיכאל המלאך (מחידושיו של עבדכם :) ), הוא הנגואל דון חואן) :

"It is inside and outside the physical body at the same time. "How can I put it? In order to command it, the part of it that is outside floating freely has to be linked to the energy that is housed inside the physical body.
"The external force is beckoned and held by an unwavering concentration, while the internal energy is released by opening some mysterious gates in and around the body."

("מעבר (החצייה של) המכשפים" עמוד 172)

האם גם אתם מקשרים זאת לכובע המתנופף של חנארו ("floating freely") שנוחת על מכוניתו של קסטנדה ומחזיר אותו מעולם המכשפים אל העולם הזה? :)

= מחזיר את מודעותו מהכפיל שבחוץ אל הכפיל שבפנים ומשם אל הגוף, הוא משכן המיינד.

זוהי הצעה פרשנית בלבד.

.

התמונה הבאה היא סתם אסוציאציה מעולם אחר. אלת השמים (נות) מעל אל הארץ (גב) וביניהם אל האוויר המחזיק את השמים. שתי ישויות תומכות את ידיו (כמו את ידי משה במלחמה בעמלק). מעל השמים משייטת לה סירת השמש של האל רע, שנאמר: "floating freely". 

התמיכה של הידים ברורה יותר כאן:

=================

28.7.20

הדרך הטולטקית לשינוי עצמי

במקרה זה: גמילה מהתמכרות.

אפשר לשער שלשיטה כזו לא יהיו הרבה קליינטים :)

האם גם לכם זה מזכיר את ההליכה במדבר 40 שנה עד שהמוות יסיים לבצע את השינוי הנדרש?

מתוך "מפגשים עם הנגואל".

הדובר (הציטוטים) הוא קרלוס קסטנדה. המספר הוא ארמנדו טורס.

================

28.7.20

חידה
====

עם ישראל מתפלל (לכאורה מתכוון) דורות על גבי דורות, במשך אלפי שנה, מליוני אדם (במצטבר), לבנין ירושלים (לעצמאות דתית ולאומית).
מדוע זה לא הצליח להם (לאבותינו)?

קשה לטעון שמדובר בסיפור הצלחה, לאור העובדה שזה לקח אלפיים שנים של תלאות, ייסורים, פוגרומים (שואות קטנות). הקשיים הללו רק מחזקים את הרעיון שהתפילות לא היו מן השפה ולחוץ.

ואם יטען מי שיטען שהקמת מדינת ישראל עדיין איננה התגשמות התפילה (הכוונה), אז זה רק מחריף את השאלה.

================

29.7.20

יש לא מעט תשובות אפשריות לחידה: הם התכוונו במקביל באופן חזק יותר לשימור הגלות: תחזוק המסכנות והמחשבה שהגלות היא עונש ראוי לחטאיהם, האפשרות שהם אכן לא עשו את זה נכון, האפשרות שלא ניתן לשנות כל דבר במציאות המוסכמת ואופציה כזו לא הייתה קיימת במציאות. 

כיוון אחד נוסף שראוי לציינו:
השאלה בנויה על הנחה מוטעית. השאלה מניחה שיש עולם אחד בלבד, אבל אם ישנם עולמות מקבילים, ייתכן שחלק מהאנשים שהתכוונו לבנין ירושלים וכו. אכן הגיעו לשם, בעולם מקביל. הם לא שינו את העולם הזה, אלא עברו לעולם אחר.
האם יש לרעיון כזה בסיס בתפישה הטולטקית?
אני חושב שכן. לאחרונה נתקלתי במשהו המרמז לכך, אבל אין לי הרבה קצה חוט כדי לשחזר את המקום. אם אצליח, אחזור לעדכן.

================

לנהל רומן אהבה עם הידע

ניהול רומן אהבה עם הידע הוא הדרך להשיג מרווח בין צדקנות (righteous) לבין חוסר רסן (היסטריה).

ובמילותיו של דון חואן, הדרך היחידה להימנע מלהילכד באחד הקצוות הללו:

"Sorcerers call it sheer understanding. I call it a romance with knowledge. It's the drive sorcerers use to know, to discover, to be bewildered."

("אמנות החלימה", פרק 4, "קיבועה של נקודת המאסף" בערך 4 עמודים מהסוף).

.

הגדרה מילונית של רומן (romance) :

תחושה של ריגוש ומסתורין הכרוכים באהבה.

.

לא מצאתי תמונה דומה עם ספר של קסטנדה, אז שוו זאת בדמיונכם.
אם התמונה הבאה איננה אחת מהדרכים ליישם את הציווי של ניהול רומן עם הידע, יהא זה לפחות תרגיל באי-עשייה (של ?????) :)

.
כזכור (מ"עוצמת השקט"), הבנה טהורה (שהיא, כנאמר לעיל, שם אחר לרומן עם הידע) היא גשר חד סתרי המוליך מהמיינד אל הידע השקט.
. 

שבת שלום.

נ.ב.

לגבי הפוסט הקודם: 214 (ציטוטים ב"גלגל הזמן") הוא גם שנת הלידה של הקיסר הרומי אורליאנוס, שלדעתי, וכבר הרחבתי על כך בעבר, הוא הסיבה שבגללה כך מכונה דון חואן עבור פלורינדה החניכה. קיסר שכניע את השבטים הגרמניים וצירף אותם לצבאו.

214 הוא גם מספר המרכיבים שמהם מורכבים הסמלים של הכתב הסיני.
.
יופי גשמי

                                                   *******

הערות ותוספות

18.7.20

בהמשך לפוסט על מספר הציטוטים בגלגל הזמן (214).
רמז נוסף לכך שהזהות בין מספר העצמות בגוף האדם למספר הציטוטים איננה מקרית, היא האמירה הבאה, שנמצאת בפיסקה האחרונה של ההקדמה ל"גלגול הזמן":
"הדבר היחיד שניתן היה לעשות היה ללכת עם הציטוטים [לתת להם להוביל], ולתת להם ליצור תרשים של צורה שלדית של המחשבות וההרגשות שהיו לשמאנים של מקסיקו הקדומה אודות החיים, המוות, היקום, אנרגיה."

.
"צורה שלדית" (skeletal form) מרמז על עצמות. 

בגלל שהתפישה הטולטקית היא כה שונה מהתפישה הרגילה, אנו נכשלים בהבנת ביטויים כדימויים בלבד, בעוד שעלינו לקחת אותם הרבה יותר מילולית ממה שאנו עושים ברגיל.

================

19.7.20

בוער בעצמותיו
========

"בתי קברות אינם מעניינים אותי. אין בהם שום עוצמה. אמנם יש עוצמה בעצמותיו של לוחם, אבל הן לעולם לא נמצאות בבתי קברות. ובעצמותיו של איש ידע יש עוד יותר עוצמה, אך מבחינה מעשית אי אפשר למצוא אותן."

("מסע לאיכטלאן" עמוד 114)

מיד בהמשך הוא אומר שלוחם צד עוצמה וזה מה שהופך אותו לבסוף לאיש ידע.

ואני מוסיף, את העוצמה הזו אוגר הלוחם בעצמותיו.

למה דווקא שם?

כי תבנית האדם שוכנת במקומות מימיים, ועצמות הן המקומות הכי "יבשים" בגוף.
.

הא לנו עוד תמיכה לאי המקריות שבין מספר הציטוטים ב"גלגל הזמן" ומספר העצמות בגוף האדם (214).

במחשבה שניה, זו לא עוד תמיכה, כי הבאתי אותה כבר בפוסט ההוא. עכשיו רק הוספתי לה עוד קצת בשר :) .

.

הערת אגב, זוכרים את "אי אפשר להכניס עצמות לתוך מדוזה"? שם עצמות (גם) סמלו אומץ לב. מדוזה היא מאד מיימית.

[בתרגום העברי האמירה על המדוזה תורגמה, אם אינני טועה: אי אפשר להכניס עמוד שדרה (אומץ לב) ברכיכות.]

.

עיבוד יפה.

"נצנוץ של פז שיש בו רז"

תשומת לבי הופנתה עכשיו לדמיון המילולי שבין "ע(ו)צמה" ו"עצמות".
אבותינו ידעו משהו :)

================

19.7.20

התובנה הזו גורמת לנוהג הרווח של השתטחות על קברי צדיקים להיראות פחות אידיוטית.
למען הסר ספק, אני לא טוען שהיא אידיוטית או לא אידיוטית, רק שמעכשיו, בזכות פוסט זה, היא נראית פחות כזו :)

================

22.7.20

קצאלקואטל, הנחש המכונף המסתתר בין ציטוטי "גלגל הזמן"
==================================

נחש שהתעורר לחיים והקיש את קסטנדה שהסתובב בסבך הציטוטים של ספריו.

"it was contrary to what I had in mind. It was the mysterious coil of the wheel of time hidden in the text of the book that had suddenly been activated, and it snapped into a state of tension: a tension that dictated the direction of my endeavors."

("גלגל הזמן", הפרשנות ל"מציאות נפרדת")

.

נאמר בספר שהציטוטים מורים על כיוון, כיוון שאליו הורו ההסברים של דון חואן במשך 13 השנים של החניכה של קסטנדה.

גלגל הזמן הוא בעל צורת סליל, כלומר ספירלה, כלומר צורה נחשית. הציטוטים לדעתי יוצרים מסלול בתוכו והם מקבלים את צורת המדיום שבו הם מתקדמים, כלומר סליל (ספירלה). זה מציע הסבר לאמירה שלכוונה של המכשפים הקדומים יש צורת סליל (ראו בפרשנות ל"מתנת הנשר").

.

המסלול הזה, הנחש הזה, מוביל אל החירות, החירות מהעצמי, אותו משילים ומעניקים כהעתק לנשר. (שני הציטוטים האחרונים בספר מדברים על ההתעמתות עם המוות וההצעה (הקרבה) למופשט את הטוב ביותר שבנו. לדעתי, המוות (כשליחו של הנשר, גלגל הזמן) מקבל את ההעתק, והרוח את העוצמה שנצברה במהלך החיים.

.

ואנו הקוראים, לדעתי, מוזמנים לקרוא את ציטוטי הספר תוך הזמנה וציפייה לחטוף הקשה :)

================

23.7.20

ייקוש באמצעות שירה [מה שקרוי בפי העם: אינטרוספקציה, הפניית המבט אל עצמך].
שיר של רבקה מרים. הבאתי בעבר כמה שירים שלה אל הבלוג:
.
אהבנו את אלוהינו מאד
אָהַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ מְאֹד, אָהַבְנוּ אוֹתוֹ בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ
וּבְלֶכְתֵּנוּ בַּדֶּרֶךְ.
לִפְעָמִים כָּבְדָה עָלֵינוּ אַהֲבָתֵנוּ כָּל כָּךְ
עַד שֶׁהִנַּחְנוּ אוֹתָהּ תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים
וְהִיא הָיְתָה נוֹתֶנֶת קוֹלָהּ בְּבֶכִי – וְרַק מַלְאָךְ שֶׁנִּקְלַע שָׁמָּה מֵאֵי אָן
הִמְצִיא לָהּ חֵמֶת מַיִם, מֵשִׁיב כֹּחוֹתֶיהָ, לְמַעַן תָּשׁוּב לָלֶכֶת עִמָּנוּ בַּדְּרָכִים
לִהְיוֹת טוֹטֶפֶת בֵּין עֵינֵינוּ.
לִפְעָמִים כָּבְדָה עָלֵינוּ אַהֲבָתֵנוּ כָּל כָּךְ
עַד שֶׁכְּעוֹלָה זַכָּה אוֹתָהּ הֵבֵאנוּ
מַנִּיחִים אוֹתָהּ עַל אַחַד הֶהָרִים, קוֹשְׁרִים אוֹתָהּ לְאַט
נִצָּבִים מֵרָחוֹק לָדַעַת מַה יֵעָשֵׂה בָּהּ
אַךְ מַלְאָךְ שֶׁנִּקְלַע שָׁמָּה הָיָה מַתִּיר אוֹתָהּ מֶאֲסוּרֶיהָ
וְהִיא שָׁבָה נִרְגֶּשֶׁת לְהֵחָרֵט בְּעֹמֶק עוֹרֵנוּ
לְהִלָּפֵת בַּשֵּׂעָר שֶׁעַל רָאשֵׁינוּ, לְהֵחָתֵם בִּמְזוּזוֹת בָּתֵּינוּ קְרוּעֵי הַשֹּׁרֶשׁ
וּבִשְׁעָרֵינוּ.
לִפְעָמִים כָּבְדָה עָלֵינוּ אַהֲבָתֵנוּ כָּל כָּךְ
וְשָׁלַחְנוּ אוֹתָהּ לַחָפְשִׁי
אַךְ הִיא שָׁבָה אֵלֵינוּ מִתְיַפַּחַת, מַגִּישָׁה לָנוּ אֹזֶן כְּדֵי שֶׁאוֹתָהּ נִרְצַע
בְּמִלִּים רַכּוֹת שֶׁהִיא עַצְמָהּ שָׂמָה בְּפִינוּ.
*****************
שתי השורות האחרונות של השיר היו הטריגר להבאתי את השיר לכאן (מעשה שגרם לי לחשוב שעשיתי משהו בעל ערך :) ).

תיקון טולטקי שאני מציע לסוף השורה שלפני אחרונה: "נרצה" (מלשון רצייה), במקום "נרצע".

"מילים רכות שהיא עצמה שמה בפינו" מזכיר (לי) את האופן שבו המיינד הזר מביס אותנו: מציע רעיון ומסכים עם עצמו.

"You see, the flyers' mind has no competitors," don Juan continued. "When it proposes something, it agrees with its own proposition, and it makes you believe that you've done something of worth.

The flyers' mind will say to you that whatever Juan Matus is telling you is pure nonsense, and then the same mind will agree with its own proposition, 'Yes, of course, it is nonsense,' you will say.

That's the way they overcome us.

("צדו הפעיל של האינסוף" עמוד 215)
.
על פי פרשנותי, ללוחם/ת יש שתי אפשרויות להתמודד עם האסטרטגיה השטנית הזו של המיינד הזר:
א. הוא שואף להידחק אל תוך הרווח שבין שתי הפעולות שהמיינד הזר מבצע: 1. העלאת הרעיון. 2. הסכמה האוטומטית עם הרעיון שהוא עצמו הציע.
הלוחם מבקש את ההשהייה הקטנה שתאפשר לו להחליט אם לאמץ את המחשבה או לדחותה, לבטל את האוטומטיות שבהסכמה.
לפרשנותי, דבר זה קרוי בפיה של דונה מרסדס ("חלום המכשפה"), "להקדים את עצמך בצעד".
ב. להשתיק את הדיבור הפנימי: לעצור את זרם המחשבות של המיינד הזר.
.
הדרך הראשונה היא הדרך השגורה.
.
נ.ב.
האופציה השלישית אינה מעשית: הלוחם אינו מנסה לומר למיינד הזר מה לחשוב: שיחשוב מה שהוא רוצה ויברבר את עצמו לדעת. בנסיבות מסויימות (בעיקר חברתיות) הלוחם עשוי להאזין למיינד הזר ולאמץ חלק מרעיונותיו, ככלות הכל, החברה האנושית נשלטת על ידי המיינד הזר.

=================
23.7.20

==================

24.7.20

נר אחד כנגד מיליארד כוכבים (איך הוא מעז, למען השם? :) )

=======================

"בעבור המכשפים העוסקים בחלימה בימינו אלה, משמעות החלימה היא החירות לתפוס עולמות שהם מעבר לגבולות הדימיון. (beyond the imagination, שלא ניתן לדמיינם)

"אבל מה הטעם בתפיסת כל זה?"

("אמנות החלימה" עמוד 80)

.

דון חואן אומר שהוא אינו יכול להשיב על שאלה זו. זוהי שאלה של סוחר המנסה למצוא את הכדאיות בהשקעה הנדרשת ממנו.

ואני אומר: מגבלת הדימיון ושאלת הטעם בתפישת כל העולמות הללו, שתיהן שייכות למיינד הזר, לצורה האנושית. באותו עמוד, ממש קודם לכן, הוא מצביע על ההבדל שבין המכשפים החדשים והקדומים: הקדמונים בעצם לא ויתרו על הצורה האנושית שלהם: על המיינד הזר, על זהותם כבני אדם, ומכאן על חשיבותם העצמית. לצורך ויתור זה הם היו נדרשים לאמץ את הריחוק (אי היצמדות) ולוותר על החשיבות העצמית, ושני אלה היו מחיר גבוה מדי עבורם.

אם כן, מגבלת הדמיון מקורה במגבלת המיינד הזר, כי מדובר בעולמות שהם מחוץ ללא-ידוע האנושי, כלומר מחוץ לאפשרות התפישה של המיינד הזר, מיינד אשר הוא שהופך אותנו לבני אדם, ל"אנושיים". וכך גם שאלת הטעם נותרת חסרת מענה למיינד הזר, כי הטעם לכל העולמות שמחוץ לתפישתו של המיינד הזר אינו מובן למיינד זה.

.

דון חואן נותן בכל זאת את הטעם (הנימוק) לתפישת כל העולמות הללו, בפיסקה האחרונה של הפרק, עמוד 81)

"המניע היחיד שאני מכיר הוא השגת החירות. החירות להתנתק ולעוף אל האינסוף אשר שם. החירות להתמוסס; להמריא; להיות כמו שלהבת הנר, אשר, למרות שהיא ניצבת נוכח אורם של מיליארד כוכבים, היא לא נפגעת (נותרת בשלמותה), כי היא מעולם לא העמידה פנים שהיא יותר ממה שהיא: נר, ותו לא."

.

העמידה נוכח הכוכבים היא בעלת מובן כפול: מול, אבל גם גם נגד: עוינות הכוכבים*. מקטע זה אפשר להבין שהעמדת הפנים היא שתגרום במצב כזה למפלה. נתקלנו כבר ברעיון זה: ראינו בהתמודדות של דון חואן כנגד הרודן הקטן (מנהל העבודה בחוות "העבדים") שאם יש לך טיפת חשיבות עצמית היא תקרע אותך לגזרים. וזו הבעיה של המכשפים הקדומים: הם מעמידים פנים (pretend) שהם בני אדם, כשהאמת היא שלהיות אדם הוא בסך הכל להיות חבוש ב"מסיכת" הצורה האנושית (שעל פי פרשנותי: נוצרה על ידי הטבעה של תבנית האדם בחומר, תבנית הקרויה גם "האלוהים").

.

דון חואן בונה כאן תמונה מרשימה של נר ענו כנגד מיליארד כוכבים, ואני אוסיף פרט קטן שיפגום מעט בתמונה ההירואית הזו: אזכיר שלנר זה "יש את הגב" של הארץ, הרוח.

.

* - ייתכן ויש כאן אפילו הצבעה ממוקדת על צביר כוכבים מסוים בעל מיליארד כוכבים.

.

שבת שלום.

==================

שלושה עדים לנגואל

או בטרמינולגיה מקומית:

"עַל־פִּ֣י שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר" דברים יט טו)

========================

שלושה מגדירים קיום (כמו שבגיאומטריה שניים מגדירים ישר, שלושה מגדירים מישור, ארבע - מרחב וכו.).

שלושה מלאכים בישרו את הקיום של יצחק, שלושה חיפשו את ישו התינוק, שלושה עדים (לפחות) לריפוי הנסי של ההילרית.

לעומת זאת, להרס מספיקים שניים. כמה מלאכים בישרו או הרסו את סדום? שניים.
הרבה יותר קל להרוס מאשר לבנות [סדר הוא מצב נדיר. בכל מערכת יש הרבה יותר מצבים של אי סדר מאשר מצבים של סדר. הכאוס מאיים לבלוע בכל רגע את הסדר].

השילוש מופיע בספרות שלנו בהמון עניינים: שלוש קריאות לכוונה, שלוש פעמים חוזרים על אמירה חשובה כדי להטמיעה, ובכלל, פגישה שלוש פעמים עם דבר תעגן אותו בזכרוננו ...

.

ונסיים בעיוות אידיוטי: ""פעם שלישית גלידה" הוא כנראה גירסה מקומית לביטוי מעניין הרבה יותר: "!third time is a charm"

.

אני יוצא מהפוסט הזה כשאני תקוע עם השיר "שלושה תרנים לאניה". זה כנראה מחיר שעליי לשלם :)

.

כרגיל,מה שאיננו ציטוט הוא בגדר פרשנות.

                                                                 **********                                           

הערות ותוספות

9.7.20

על הקלות היחסית (והבלתי נסבלת :) ) להרוס לעומת לבנות:

אפשר לצרף לדיון את האמירה של דון חואן שכדי להרוס שיגרת חיים כלשהי מספיק לשנות את אחד ממרכיביה.

כלומר, כדי לקיים את הדבר, במקרה זה שגרה, צריך לצרף את כל המרכיבים , אבל כדי להורסו מספיק שינוי של אחד מהם בלבד.

ההשערה הבאה מקרבת עוד יותר בין שיגרה לדבר כלשהו אחר: כל דבר הוא שיגרה של תפיסה.

חומר למחשבה.

סמוראי

עם סטיבי וונדר (1982)

==============
9.7.20

תבנית האדם היא האלוהים

================

המנה היומית של כפירה ופרובוקציה :)

תבנית האדם היא התבנית (השטאנץ) שממנה עושים ישויות זוהרות לבני אדם.

ובדומה לבדיחה שלמטה, לתבנית אין שום כוח (בניגוד לבדיחה, התבנית היא כמובן ממשית).

אז מהי?

לדעתי, מלכודת. היא הדבק של עולמנו בכל רמה אפשרית: מושגית: היא המושג הבסיסי שמחזיק את עולמנו כיחידה אחת. ברמה ההתנסותית: אור אהבה מתוק (הנגלה במצבי קיצון של מוות קליני, ומצבים מסטיים) שאי אפשר לעמוד בפניו (לדעתי, ללא הכנה מוקדמת והבנתו). כשקסטנדה ראה אותו בדמות אדם הוא ירד על ברכיו ונשבע לעובדו כל חייו.

.

אם אנחנו כבר בסביבה: התבנית הזו שוכנת בסביבת מים: בורות מים, ערוצי נחל... היא מתקיימת בסביבה מימית.
אם כן, למה היא חיה בגוף שלנו? (שאלה ותשובה שלי) כי יש בו מספיק מים.
אני נזכר בפסוק "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ ,אָכֵן חָצִיר הָעָם" (ישעיהו מ ז). הפרשנות המקובלת מדברת על אכזבה ברמה רוחנית מהעם, ואילו הפוסט (לא אני :) ) מציע: אם מזהים את הרוח/הנגואל עם יהוה, היובש הזה הוא תגובה טבעית ליד אלוהים, סילוק המים. וקשה שלא להיזכר בקריעת ים סוף וההליכה בחרבה.

זה מזכיר לי את התקנות החדשות המגבילות את מספר המתפללים בבית הכנסת ל-19.

לא נראה לכם שלמישהו דגדג שם להגביל ל-9? 

עם כל האבסורד והרוע, אינני פוסל את האפשרות שזה יקרה. רבים ניזונים מתחושות המרמור האלה.

==============

11.3.20

היחס שבין תבנית האדם לצורת האדם
======================

מה עוד אפשר לומר על שני אלה שעדיין לא נאמר?

המון :)

ככל שאני זוכר, לא נאמר בספרות שלנו דבר על היחס שביניהם.

הפוסט הזה עומד לתקן במעט את "המחדל" הזה :)

אני מציע את הפרשנות שתבנית האדם היא התבנית הכללית: מהות האדם, ואילו צורת האדם היא התוצאה של הטבעת התבנית (שטאנץ) בחומר ביולוגי, כלומר, אדם קונקרטי בעל מין, אופי, צורת גוף... מסויימים.

בדומה לרעיון האפלטוני: היחס ביניהם הוא כיחס שבין האידיאה של משהו לבין ההתגלמויות הקונקרטיות שלה. לדוגמה: כל אחד מאיתנו, בני האדם, הוא/היא התגלמות קונקרטית של תבנית האדם (אידאת האדם).

.

ייתכן שההסבר לכך שתבנית האדם מצויה במקומות של מים הוא כי שם יש את חומר הגלם לבניית יצורים אורגניים - המים - חומר גלם שעדיין לא עוצב לכדי יצורים, לכן שם נמצאת תבנית האדם, וכנראה גם שאר התבניות של אורגניזמים אחרים.

חומר למחשבה: תבנית האדם היא אולי מה שקרוי בקבלה "אדם קדמון". (אני לא מבין בקבלה).

.

ספקולציה (כי אני לא סגור על כך) :
עולם האידיאות האפלטוני הוא עולם המשמעויות, המושגים, הוא בעצם עולם הכוונות (במובן הטולטקי של "כוונה"). כלומר, הכוונה היא אבסטרקטית (זהו גם אחד השמות של הרוח/הכוונה/הנגואל), במובן שהיא, בטהרתה, אף פעם איננה קונקרטית (לדוגמה: למהות האדם אין צבע עור מסויים). עולם הכוונות נרמז בדברי לה-גורדה: "סילביו מנואל ידע את הכוונה של כל דבר".
הרוח אינה עוסקת בקונקרטי. היא נעצרת על גבולו של החומר (המים), והוא שנותן לכוונות השונות את ההתגלמויות הקונקרטיות.

ספקולצית המשך: כוונות נמצאות כנראה בכל אחד מארבעת היסודות.

===============
11.7.20

Into you - The Rippingtons

===============

11.7.20

חידה
===

עדיין בנושא תבנית האדם (the mold of man), עליה נאמר שהיא האלהים (God).
הדוברת היא לה-גורדה המספרת על החיזיון שלה את תבנית האדם.

"The Nagual said that I could have asked something for myself. That a warrior cannot let that chance pass. But I could not think of anything to ask for. It was better that way. I have the most beautiful memory of it."

("הטבעת השניה של העוצמה"' עמוד 121. באותו עמוד גם נאמר שהתבנית היא האלהים)

.

הקטעים הבאים לקוחים מ"האש מבפנים", פרק 16 "תבנית האדם":

They have seen, therefore, that what we call God is a static prototype of humanness without any power. For the mold of man cannot under any circumstances help us by intervening in our behalf, or punish our wrongdoings, or reward us in any way. We are simply the product of its stamp; we are its impression. The mold of man is exactly what its name tells us it is, a pattern, a form, a cast that groups together a particular bunch of fiberlike elements, which we call man.

( בערך עמוד רביעי מתחילת הפרק)

וכמה שורות משם, בהמשך:

"the unforgivable crime of the chance seers, which makes us focus our irreplaceable energy on something that has no power whatsoever to do anything."

החידה
====

מה הטעם לבקש משהו מתבנית האדם (מאלוהים) אם אין לה שום עוצמה ואינה יכולה לעשות דבר?

.

שבוע טוב.

===============

12.7.20

תשובתי לחידה, והיא מתאימה לטענה שלי בפוסט הקודם אודות הקשר שבין התבנית והצורה:
מי שמגיע אל התבנית השתחרר מהצורה (הצורה האנושית), לא בהכרח באופן סופי. כל שהתבנית יכולה לעשות זה להטביע את חותמה ובכך להעניק צורות אנושיות.
צורה חדשה פירושה זהות חדשה, אופי חדש, לעתים נסיבות חיים חדשות...
בספרים מדובר לא מעט על הרצון לשנות את עצמך. זהו כנראה המקום שבו ניתן לעשות זאת.
נאמר שהתבנית לא יכולה להעניש או לתגמל, או לעשות למענך דבר, וההסבר שלי: כי היא לא יכולה לשנות את הצורות שהיא הטביעה בחומר, היא יכולה להטביע חדשות.
.
לגבי לה-גורדה. אולי בפעם הראשונה שהיא פגשה בתבנית היא לא ביקשה דבר, אבל מכיוון שהיא עברה שינוי עצום, היא, על פי הסבר זה, ביקשה מהתבנית את השינוי הזה.

===============
12.7.20

הלך הרוח (mood) של הלוחם - שיויתי לנגדי תמיד
===========================

"אין זה דבר פשוט לרכוש לעצמך את הלך הרוח של הלוחם. זוהי מהפכה (revolution*). לראות את (להתייחס אל) האריה, את עכברושי המים ואת אחינו בני האדם (עמיתינו, our fellow men) כשווים [זה לזה], זהו אקט נהדר של רוח הלוחם. דרושה עוצמה כדי לעשות זאת."
("מסע לאיכטלאן" עמוד 126 למטה. סוף הפרק הקרוי "הלך הרוח של הלוחם")

* - משמעות נוספת היא סיבוב. אני חושב שזה רומז לסיבוב המבט, כיוון העיניים. מכאן ה"שיויתי".

המרחק שבין להבין מה זה אומר לבין להטמיע את זה = עוצמה !!!!

 בהקשר שבו מופיע הציטוט, אין אנו כועסים או נעלבים ממעשיהם של האריה או העכברושים. כך צריך להיות היחס כלפי מעשיהם של בני אדם. ישנה אמירה במקום אחר הרלבנטית לזה: "אף אחד לא עושה שום דבר לאף אחד אחר, בוודאי שלא ללוחם". (בתקווה שהזיכרון שלי מדייק)
.
פן אחר של השוויון הזה נמצא בסוף "מסע לאיכטלאן", כשקסטנדה מגיע לתובנה העמוקה שחיפושית הזבל אינה חשובה פחות ממנו. אני רואה בזה את אחת הליבות המופשטות של הכישוף = אחת מפיסות הידע, בהא הידיעה.
בעקבות תובנה זו קסטנדה זוכה לראות את קווי העולם.

Zachary Breaux - Cafe Reggio

 

===============

12.7.20

יוזמה ברוכה.
מערכת "גשם כבד".

===============

13.7.20

הלוחם כג'וקר
=========

במיוחד חנארו. קשה לתפוס אותו שלא בעיצומו של מעשה קונדס (practical joke).

תזכורת: הומור הוא אחד מארבע האיכויות שהנגואל-האיש מוריד מהרוח עבור עמיתיו.

שאלה למחשבה: האם בכל פיסת ידע יש הומור?

.
לקלף הג'וקר יש תכונה חשובה המזכירה את המכשף: הוא יכול ללבוש צורה של כל קלף אחר, על פי רצונו של המחזיק בו, תכונה הנקראת: wild card, קלף חופשי.

המושג wild card מציין אדם בלתי צפוי, וזו הרי תכונה יסודית של הלוחם שהתנתק מכל שגרות החיים.

אם כן, כל התכונות של הג'וקר מתקיימות בלוחם:
בעל הומור, בלתי צפוי, חופשי, פראי, חסר צורה מוגדרת.

===============

14.7.20

להוציא קוץ באמצעות קוץ אחר"
===================

במקרה זה: להסביר קטע סתום באמצעות קטע סתום אחר.

"A warrior must drop the human form in order to change,to really change. Otherwise there is only talk about change, like in your case. The Nagual said that it is useless to think or hope that one can change one's habits. One cannot change one iota as long as one holds on to the human form. The Nagual told me that a warrior knows that he cannot change, and yet he makes it his business to try to change, even though he knows that he won't be able to. That's the only advantage a warrior has over the average man."

("הטבעת השניה של העוצמה", עמוד 122)

.

הקטע הסתום שיצילנו לקוח מ"מסע לאיכטלאן":

"I already know that you think you are rotten, " he said. "That's your doing. Now in order to affect that doing I am going to recommend that you learn another doing. From now on, and for a period of eight days, I want you to lie to yourself. Instead of telling yourself the truth, that you are ugly and rotten and inadequate, you will tell yourself that you are the complete opposite, knowing that you are lying and that you are absolutely beyond hope."

"But what would be the point of lying like that, don Juan?"

"It may hook you to another doing and then you may realize that both doings are lies, unreal, and that to hinge yourself to either one is a waste of time, because the only thing that is real is the being in you that is going to die. To arrive at that being is the not-doing of the self."

(עמוד 196, שתי הפיסקות האחרונות)

.

אני לא עומד בפיתוי ולא בהבטחת הפוסט, ומוסיף דברי פרשנות :) :

ש. hook you to another doing - פירוש שלי: תלביש על עצמך צורה אנושית אחרת.

מה פירוש לשאוף להשתנות בידיעה שזה בלתי אפשרי?
כמו שהצעתי בפתרון החידה האחרונה, אי אפשר להשתנות, אפשר להחליף זהויות (צורות אנושיות).
.
.
ייתכן שהייתי צריך להפוך את תפקידי המסביר והמוסבר. הראשון אולי מסביר את השני יותר מאשר להיפך.
מה שיותר חשוב הוא ש: סתום + סתום = שניים ברורים. :)
.
.
התכוונתי לחידה אודות הבקשה מתבנית האדם (אלוהים) כשאין לה שום עוצמה לעשות משהו. היא רק תבנית.
מה מבקשים מהתבנית: צורה אנושית חדשה, זהות חדשה...כלומר, שינוי !!! 

===============

16.7.20

היום, יום חמישי, ה-16.7.20, הוא (כנראה) יום עוצמה.

רו"ח ציטוטים מרכיבים את "גלגל הזמן"
=====================

כלומר, 214. (בגימטריה רו"ח)

חיכיתי שמישהו אחר יספור, אבל חיכיתי עד בוש :)

מה עושים עם זה?

עלה בדעתי שייתכן וזהו מספר הימים בשנה לפי איזושהי שיטה. אבל בחיפוש זריז לא מצאתי שיטה כזו.

מה כן מצאתי?

ככל הנראה, יש 214 עצמות בגוף האדם, רו"ח עצמות - מעורר רושם של אוקסימורון.
(הוויקיפדיה אומר בין 206-210 אבל יש מקומות שאומרים 214)

בעצמות של הלוחם יש עוצמה, ובעצמותיו של איש-ידע יש עוד יותר עוצמה, אבל אין סיכוי שמישהו יימצא אותן אי פעם ("מסע לאיכטלאן").

אם כן, כל ציטוט כנגד עצם מעצמותינו?

.

נ.ב.
לחובבי אליסטייר קראולי, נתקלתי בטענה הבאה: הוא טוען שבשפה של אטלנטיס היו 214 מילים בלבד, כולן בעלות הברה אחת:

"Two men were chosen by lot to preserve the language, which, by the way, consisted of monosyllables only, two hundred and fourteen in number, to each of which was attached a diacritical gesture, usually ideographic."-Aleister Crowley on the language of Atlantis. Liber 51.

===============

16.7.20

כמה מילות השראה מפיו של אנתוני הופקינס.

הוא מזכיר את קסטנדה, אבל לדעתי הוא טועה בסיפור שהוא מייחס לו.

דבריו מזכירים עניינים שונים מהתורה הטולטקית: ההכרח להאמין, אין עתיד, רק הווה, דחיסת הזמן...

https://www.facebook.com/777334789/videos/10157700158914790/

===============