Najee-for the love of you
****
הפוסט יעסוק במושג "הסנטימטר המעוקב של המזל": "קוביות" חמקניות מאד הצצות אך לרגע לנגד עינינו. אלה הם אותות מהרוח. בדרך כלל אנו לא ערים להופעתם. אנו טרודים מדי בענייני העולם הזה בכדי לשים לב אליהם.
מדובר בתופעות המופיעות לנגד עינינו (או חושינו בכלל) ומפאת חוסר ההיגיון שבהן, כלומר אין הן תואמות את הידע שלנו אודות העולם, אין הדבר מגיע בדרך כלל לתודעתינו. ההתקן הזר של המחשבה שלנו ממהר לסלק אותו מתשומת הלב שלנו.
הדוגמה הכי ברורה לכך נמצאת, כמדומני, ב"מסע לאיכטלאן", לקראת סוף הספר, בפרק "טבעת העוצמה של המכשף".
(מסע לאיכטלאן עמוד 235)
עורב המגיח מתוך כף יד קפוצה אינו דבר הגיוני, ועל כן ההתקן הזר "חוסך" מאיתנו את המידע "המיותר".
לדעתי, ההסבר לשמחה של דון חואן ודון חנארו הוא שקסטנדה הוכיח שהייתה לו מספיק עוצמה כדי לזהות את האות מהרוח, לחטוף את הקובייה, ועל כן אפשר להמשיך ולנסות מהלך משמעותי יותר: לעצור את העולם.
"סיכוי, מזל טוב, עוצמה אישית, או כל שם אחר שלא תקרא לו, הוא מצב עניינים יוצא דופן. אפשר לדמותו לגבעול קטן מאד הנובט לפנינו ומזמין אותנו לקטוף אותו. לרוב אנו טרודים מדי, או שקועים במחשבות אחרות, או טפשים ועצלים מכדי להבין כי זהו הסנטימטר המעוקב של מזלנו. לוחם, לעומת זאת, יהיה תמיד ערני ודרוך; הוא נחון בגמישות ובתעוזה הדרושות כדי לחטוף אותו."
("מסע לאיכטלאן" עמוד 227-8)
הדימוי של עוצמה אישית כתחושה של היות בר מזל מופיע כמדומני במקום נוסף.
אם כן, הרוח מתגלה בחריגות מהמציאות הצפויה, חריגות מהטבע. בסביבה דתית קוראים לזה נסים.
נסים, אם כן, קורים סביבינו, אבל אין לנו לא את העוצמה ולא את המהירות לחטוף את המידע מההתקן הזר, לפני שהוא מספיק לסלק כל זכר להופעתם.
איך להסביר את הדימוי של קוביית מזל?
נאמר על הסנטימטרים המעוקבים האלה שהם אותות מהרוח (omens). אם כך, מהו המסר שלהם, מה רוצה הרוח לומר באמצעותם?
המשך יבוא.
*******
עדויות מזמנים אחרים.
התמונות צולמו בתחומי כפר ורדים שבגליל.
רואים שאני לא הראשון שכף רגלו דרכה במקום :)
באותה סביבה, סימנים מזמן קדום הרבה יותר.
לי זה נראה כמו מאובנים.
חג שמח.
**************
www.toltec.co.il
*
המקרה עם העורב שהתעופף מתוך כף ידו הקפוצה של חנארו הוא כמובן המקרה האולטימטיבי ל"עורבא פרח". :)
השבמחקעל פי מילון אבן שושן (אני שייך למיעוט שעדיין פותח מילון עשוי דפים. יש משהו בחוויה של פתיחת מילונים ואנציקלופדיות "בשר ודם" שאין בדיגיטלי):
"כנוי לדבר שאין בו ממש, הבל וריק".
ודוגמה מסיפור של ברדיצ'בסקי שאבן שושן מביא: "רק צללים ודברים שאין בהם ממש, רק עורבא פרח, רק עורבא פרח".
הטולטקים לא מגבילים את עצמם רק ל"דברים שיש בהם ממש". להיפך, כל אותם צללים והזיות-לכאורה חשובים מאד כי הם קרעים במעטפת ההגיונית התוחמת את עולמנו וכולאת אותנו בו.
אם משה רבנו היה מקשיב לקול ההיגיון, הוא לא היה מבזבז זמן ולא היה ניגש לבדוק מדוע הסנֶה בוער ואיננו אֻכָּל.
האם הסנה הבוער הוא דוגמה לסנטימטר מעוקב של מזל?
לכאורה הסנטימטר המעוקב מתייחס לאירועים חמקניים קצרי חיים; ללא הזדמנות שניה לבחון אותם שוב.
אני חושב שבסופו של דבר אלה זהו הבדל שולי, לא מהותי. גם סנה בוער שאיננו נשרף עשוי לחמוק מתשומת ליבנו. וברגע שחמק, אפילו אם הוא ממשיך להתקיים שם באופן בלתי תלוי בתפישתנו (כך אומר לנו ההיגיון) כנראה שלא נבחין בו יותר.
לאחרונה יצא לי לראות מישהו היוצא במכוניתו מצומת, ממש מטרים בודדים לפני סמיטריילר שנסע על הכביש שאליו הוא התחבר. למרות שהוא עמד בצומת והתמקד במכוניות החוצות את דרכו, ולמרות שהיה זה סמיטריילר ענק וקרוב אליו, אין לי ספק שהוא פשוט לא ראה אותו.
כפי שקסטנדה לא ראה את המכונית שהועלמה על ידי המכשפים. במקרה של האיש בצומת, מישהו אחר העלים את הסמיטריילר.
כמה קל להוריד אותנו מבמת העולם כשהבמאי מחליט על כך.
אפרופו מכוניות נעלמות, הנה מקרה של מכונית שצצה, לכאורה משום מקום.
השבמחקהמקרה צולם ברוסיה.
אני משער שהנהג ברכב שלפני המצלמה, שמכונית הרפאים חצתה את דרכו, לא חשב באותו זמן שהמכונית התגשמה לפניו, אלא סיפר לעצמו שהוא כנראה לא היה ער לנוכחותה קודם לכן (הוודקה אשמה). בדרך כזו אנו מסלקים את הפלאי מעולמנו.
https://www.youtube.com/watch?v=BsnUOJ10fI8
כתבתי בתגובה הראשונה "כמה קל להוריד כל אחד מאיתנו מעל במת העולם". לגבי מכשפים המצב שונה. דון חואן אומר שהמוות צריך להתאמץ מאד להשיג אותם, וייתכן וכאן יש לנו הסבר לאמירה הזו:
השבמחקאי אפשר להסתיר מתשומת הלב של מכשף (רואה) שום דבר. לא סמיטריילר, לא שודד מעבר לפינה, ולא סלע מתדרדר. גם אי אפשר לתמרן את הדיבור הפנימי שלו כי הוא לא כפוף לו.
הצעתי בזמנו הסבר לאמירה של דונה מרסדס ב"חלום המכשפה", שהיא מקדימה את עצמה בצעד. אחת כזו קשה להפתיע.
ועם זאת, כדאי לזכור שיש גורמים העשויים לשבש את הראייה. על סילביו מנואל נאמר שנוכחותו משבשת את הראייה של רואים אחרים.
עדיין לא יצאנו מתחומי חג הפסח ועל כן אני ממשיך ומרבה בסיפורי יציאת מצרים.
השבמחק(שנאמר: הרי זה משובח)
הגל האחרון לפרשנות מסוג זה התחיל אצלי עם ההרצאה של נסים ארמיין, אשר הציע תיאוריה מעניינת לגבי ארון הברית.
כתבתי שם שלא הייתי מכניס את ראשי לחקירת הטקסט המקראי וטקסטים דתיים קדומים בכלל, כי הם נגועים מדי ברבב, והנה זה בדיוק מה שאני עושה.
אני רואה במציאת פירוש טולטקי למתואר במקרא שעשוע מחשבתי, ועם זאת אני נוטה לחשוב שיש דברים בגו.
מקבילות טולטקיות ותנ"כיות נוספות
- בני ישראל הלכו במדבר 40 שנים כדי שדור העבדים יגווע ולא יגיע לארץ המובטחת. כזכור, הצעתי שהמדבר, ויותר מכך תחומי ארון הברית שבהם היו מצויים בני ישראל, הם המקבילה לעולם שבין הקווים המקבילים, התחום שבין העולמות.
יש בסיפורי קסטנדה דוגמה למוות בתחומי העולם שבין הקווים המקבילים.
הוא הובא אליהם במצב של חוסר מודעות, דבר שמוביל בהכרח למוות ("כח החיים מתכלה במחצו של אותו עולם").
הציטוט הבא לקוח מ"מתנת הנשר".
"תוכניתו [של סילביו מנואל] הייתה להביא אותי אל העולם שבין הקווים המקבילים בעודי נעדר הכרה, ולהניח לאותו עולם לספוג מתוך גופי את כל האנרגיה הנותרת והמיותרת."
(עמוד 200)
אם כן, מדובר בטיהור מאנרגיה מיותרת, כלומר טיהור, בדומה לבני ישראל.
- מסופר שמשה שיבר את הלוחות הראשונים כאשר ירד והבחין במעשה העגל. אחר כך עלה שוב אל ההר והפעם כתב בעצמו לוחות חדשים. על פי פרשנות מקובלת: הם הכילו מצוות קלות יותר לביצוע.
הצעתי לראות בהורדת הלוחות את "מתן חוק הנגואל", הכולל גם את דרך הלוחם, שהם קשים מאד לביצוע, כי בסופו של דבר זוהי הליכה נגד עצמך (מהותו של היקוש).
(מחיקת תולדות החיים זה קשה אז בואו נקיים במקומו את "ושמחת בחגך")
דרך אגב, מה הפריע ביותר במעשה העגל?
לדעתי העבירה על "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה". הרוח היא מעבר לטונל, ועל כן אין לדמותה לדבר מעולמנו.
- כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו - מה הרעיון מאחורי הריגת הבנים הזכרים של העברים על ידי המצרים?
יש בטקסט הסבר לא משכנע על חשש מהתעצמות העם העברי וחשש ממרידה במלכות פרעה. למה שמישהו ירצה להקטין את כוח העבודה שעומד לרשותו?
האסוציאציה הטולטקית שלי לכך היא:
כתבתי לא מזמן על הגברים הזכרים כבעלי הכובד הנחוץ כדי לפרוץ את מחסום התפישה (קיר הערפל), כלומר לפרוץ את חומות הכלא של העולם הזה.
חיסול הזכרים אמור למנוע מהעברים את כוח הפריצה הזה ולהשאירם במצרים, כלומר בכלא.
התייחסתי כמה פעמים לאמירה הבאה שלי:
השבמחק"כמה קל להוריד אותנו מבמת העולם כשהבמאי מחליט על כך."
ואני מוצא צורך לחזור ולשאול את מי שהגיע עד הלום:
האם את/ה קולט/ת את המשמעות המטלטלת של דוגמת הסמיטריילר?
אדם יושב ברכב בצומת, כל תשומת הלב שלו מרוכזת במכוניות החוצות את דרכו. הכביש לא עמוס בכלל, ולבסוף מחליט לצאת מהצומת אל הכביש מטרים ספורים לפני שסמיטריילר גדול מאד חוצה את דרכו.
כלומר, מצב שבו הקשב שלנו מרוכז בדבר אחד, ולא יכול להופיע משהו בשטח שהוא יותר רלבנטי ויותר בולט מהסמיטריילר, ועם כל זאת לא נראה אותו?
זו איננה פעם ראשונה שאני מבחין בזה, אבל הדוגמה הזו , שהסתיימה בטוב, נועדה כנראה לך, הקורא/ת, ולי כתזכורת.
המשפט הבא מופיע בציטוט שבפוסט:
השבמחק"לוחם, לעומת זאת, יהיה תמיד ערני ודרוך; הוא נחון בקפיציות ובתעוזה הדרושות כדי לחטוף אותו."
כמה שורות קודם לכן הוא מופיע בנוסח מעט שונה:
"אחת ממשימותיו [של הלוחם] היא להיות דרוך ומצַפֶּה מתוך כוונה תחילה [deliberately], כך שכאשר יצוץ לפניו הנסטימטר המעוקב שלו תהיה לו המהירות הדרושה, עוז הרוח, לחטוף אותו." (עמוד 227 בשינויים קלים שלי)
הלוחם מצפה בדריכות למה?
הוא מצפה לבלתי צפוי; לחריגה חמקמקה מהסדר הצפוי "והטבעי" של הדברים.
ובהשראת "משנתו של דון חואן" שאני כרגע קורא ונהנה: משחרר את עיניו מהתרגום המושגי שכופה השכל על הראייה, מכניס אווירה חלומית למה שרואות עיניו. קרי, הדברים הם לא באמת כאלה, אלא הם מראיות בלבד.
שימו לב לנוסח בקטע הראשון: "כאשר יצוץ הסנטימטר המעוקב שלו" !!!
כלומר, מיועד לו, התגלות הרוח למענו. המסר מיועד לו.