הוספתי ערימה הגונה של חומרים, שהפעם דרשו עיבוד עצום כדי שאפשר יהיה לצרפם לקובץ, מה שאומר איבוד רב של זמן.
סוף טוב, הכל טוב *, זה מאחוריי.
* - האם הטולטקים היו חותמים על הקלישאה הזו?
* - האם הטולטקים היו חותמים על הקלישאה הזו?
רוב החומרים שנוספו הפעם הם מאמרי סקירה וביקורת מלומדים על הספר הראשון של קסטנדה.
בין היתר, ישנו מכתב של חוקר מפורסם אל קסטנדה עם שאלות, בעיקר כנראה בנושא הצמחים, תשובת קסטנדה לשאלות, ומאמר ביקורת של היריב העיקש של קסטנדה (הנמסיס שלו), דה-מיל, על מכתב התשובה של קסטנדה. דה-מיל היה חוקר אקדמי שפרויקט חייו, לכאורה, היה לחשוף את הבלוף של ספרי קסטנדה.
יש גם מאמר סקירה וביקורת של קסטנדה על ספר (או שנים) של מישהו אחר, ועוד.
כרגע יש בקובץ 3604 עמודים ואין ספק שזה לא סוף פסוק. לא כל החומרים הם באותה דרגת חשיבות. הריאיונות, שהם הכי חשובים, הם קבוצת החומרים שהכי פחות צפויה להתעדכן. הסיכוי שיתגלה ריאיון נוסף אינו גדול.
לסיכום, אם יש בינינו כאלה המחפשים מושא להתכוונות, בנוסף לספרה האבוד של האישה-נגואל, קרול טיגס, "סיפורי אנרגיה", אז אפשר להתכוון לתרגום לעברית של קובץ זה.
מעניין איך הרוח תגשים זאת
מעניין איך הרוח תגשים זאת
מוסיקה
האהבה היא כזו או כזו, טובה או רעה.... אבל יפה
But Beautiful
גירסה ווקאלית 1947
6.6.22
מתנת הנשר
==========
==========
מתנת הנשר מוגדרת בקטע הבא, המופיע בספר "מתנת הנשר":
[הנשר] "העניק מתנה לכל אחת מהישויות הללו. בדרכה ומכוח זכותה, לכל אחת מהן, אם היא תרצה בכך, את העוצמה לשמור על להבת המודעות, את העוצמה שלא לציית לצו המיתה [the summons to die] ולהיות נאכלת [על ידי הנשר]. לכל דבר חי הוענקה העוצמה, אם הוא ישתוקק לכך, לחפש פתח אל החופש ולעבור דרכו. ברור לרואה הרואה את הפתח, וליצורים שעוברים דרכו [דרך הפתח], שהנשר העניק את המתנה הזו כדי להנציח את המודעות."
(עמוד 144-145)
.
הפתח הזה הוא הסדק שבין העולמות, הפתח אל העולם האחר ואל האני האחר.
חשיבותו העליונה של הפתח מופיעה כבר בסוף "משנתו של דון חואן", בקטע שהבאתי לאחרונה בפוסט, וזו הזדמנות להיזכר בקטע ממנו:
[דון חואן:] "הדבר המיוחד שיש ללומדו הוא איך להגיע לסדק [crack, חריץ] שבין העולמות ואיך להיכנס לעולם האחר. ישנו סדק [חריץ] בין שני העולמות, עולם הדיאבלרוס [המכשפים] ועולם בני האדם החיים. יש מקום שבו שני העולמות הללו חופפים. שם נמצא הסדק. הוא נפתח ונסגר כמו דלת המיטלטלת ברוח [wind]. כדי להגיע לשם אדם חייב להפעיל את רצונו. הוא חייב, עליי לומר, לפתח תשוקה בלתי ניתנת להכנעה [indomitable desire] לכך, מסירות הממוקדת בדבר אחד [a single-minded dedication]. אבל הוא חייב לעשות את זה בלי עזרה של שום עוצמה [כגון, צמחי עוצמה, לדוגמה] או שום אדם".
(עמוד 147)
הציטוט הראשון לעיל נמצא בפרק "חוק הנגואל" [The Rule of The Nagual, שלטון או מרות הנגואל], שנמצא בספר "מתנת הנשר". פרק עתיר באמירות סתומות, שבעיניי היא מלאכת מחשבת של הצפנה, גילוי טפח וכיסוי שניים.
מה הוא מסתיר?
לדעתי את המשמעות המינית. הסדק הזה מקבל את הכינוי "הוואגינה הקוסמית", וקודם להימצאותו של קסטנדה נוכח הוואגינה הקוסמית, הוא ניצב נוכח וואגינה לא קוסמית (של זוילה, היוקשת בבית המערבי בחבורת דון חואן).
דרך אגב, כשקסטנדה נדרש להביט במערומיה של זוילה, הוא מבקש מדון חואן שיחלץ אותו מאותו בית משוגעים. דון חואן לוחש לו שכדאי שיתבונן באופן יסודי (לפחות יראה כאילו הוא עושה כך), אחרת הם יישארו שם עד בוא המשיח [till kingdom come].
למה?
לדעתי, כי חקיקת המראה בזיכרונו של קסטנדה חיונית להתנסותו בהמשך בוואגינה הקוסמית, ואם לא יחקוק, הוא לא יוכל להגיע לאותו פתח, ומשם לחירות (לגאולה), והגאולה היחידה שהוא והשושלת שלהם יוכלו לצפות לה היא בוא המשיח, ירידת מלכות שמים. כלומר, יצטרכו להמתין לחנינה הכללית
חוק הנגואל הוא אוסף הוראות [מצוות] שציות להם אמור להוביל אל הפתח לחירות.
בהשוואה למתן תורה, החוק נמסר לזוג נגואלים, גבר ואישה, ויחדיו הם אמורים להוביל חבורה של גברים ונשים יחד איתם אל החירות.
האישה-נגואל, שלדעתי לא במקרה מככבת בספר, משמשת כמיגדלור לחבורה אל הפתח.
אני רוצה לסיים בקושיה הנוגעת לנקודה זו:
חוק הנגואל שאליו נחשפים הזוג הנגואלי, שעם קבלתם אותו עליהם הם הופכים מישויות כפולות לנגואלים, במקרה של קסטנדה, הוא מקבל את החוק יחד עם לה-גורדה. כלומר, וזה מעולם לא נאמר מפורשות, אבל נרמז בהרבה מקומות, לה-גורדה היא אישה נגואל.
אם כן, היא לכאורה האישה-נגואל של קסטנדה. היא גם עוברת הכשרה רבה יחד אתו (לדוגמה בפרק "אי העשיות של סילביו מנואל").
אם כן, היא לכאורה האישה-נגואל של קסטנדה. היא גם עוברת הכשרה רבה יחד אתו (לדוגמה בפרק "אי העשיות של סילביו מנואל").
לרגע אפשר לחשוב שמא היא דמות שלבשה קרול-טיגס, האישה-נגואל המוצהרת של קסטנדה.
יש לדחות אפשרות זו, כי כאשר קסטנדה מתרגל את אי העשיות הנ"ל עם לה-גורדה, נוכחת שם, לפחות בחלק מהזמן, האישה-נגואל קרול טיגס.
לפנינו חידה !!
פיתרון אפשרי לחידה זו היא טענתי משכבר הימים, הנשענת על עניינים אחרים, שאחד הסודות הגדולים בסיפרות זו הוא שבכל חבורה ישנן שתי נשים-נגואל.
אפשר לצפות שספרה האבוד של קרול טיגס "סיפורי אנרגיה" ישפוך אור על החידה (ועל רעיון העיוועים שלי), אם כי ייתכן שהסוד ימשיך להיות מכוסה, גם בספרה.
****************
מוסיקה
עוד גירסה ווקאלית ל"אבל יפה"
==================
7.6.22
קושיה לגבי חוק הנגואל
===================
===================
ציינתי בפוסט הקודם שהפרק "חוק הנגואל" שב"מתנת הנשר" מעורפל מאד, ו(לי)ברור שזה מכוון.
הפרק מתאר חלק מסויים של החוק: בעיקר את מבנה החבורה, את המבנה האנרגטי של כל לוחם ולוחמת שבה, את אופן וסדר מציאתם, וצירופם לחבורה, ועוד, אבל זהו כנראה רק חלק קטן מהחוק. החוק קובע כנראה כל דבר בחניכה של החניכים, ועל חלקים אלה של החוק עלינו להסיק מתוך סיפורי החניכה עצמם.
החוק מתואר כאוסף הוראות לבניית החבורה, להכשרתה ולהובלתה אל החירות (דרך פתח החירות), אבל הוא גם מתואר כמפה. קל לנו להתייחס לזה כדימוי, אבל לדעתי זו טעות. לדעתי, אחת הטעויות הגדולות שלנו כקוראים של הספרות הטולטקית היא ליפול לפרשנות של האמירות כדימויים, ובכך לדחות את הפירוש המילולי של הדברים.
בפרק זה חוזרת כמה פעמים הטענה שהנגואל החדש, החניך, מוכנס אל בין אנשי החבורה של מיטיבו/מורו, והאינטראקציה הזו, הבלתי מוגבלת (מה פירוש?) מולידה בו את הרעיון שחוק הנגואל הוא מפה, ושהפתח אל החירות (הסדק שבין העולמות) הוא פתח ממשי, פיסי.
.
"דון חואן [החניך], בינתיים, נאלץ לקיים אינטראקציה בעצמו עם כל לוחמי [חבורת] מיטיבו. הנוכחות של אותם לוחמים והמגע שלו איתם היו כה מכריעים [overwhelming, מוחצים, מהממים*] עבור דון חואן, שהוא האמין שלעולם לא ייחלץ מתחתיהם. התוצאה הייתה דבקותו המוחלטת והמילולית בגוף החוק [חוק הנגואל]**. דון חואן אמר שהוא בילה זמן שאין לו תחליף בהרהורים על קיומו של מעבר ממשי [actual passageway] לעולם האחר. הוא ראה בעיסוק [מחשבתי אובססיבי] כזה מלכודת שיש להימנע ממנה בכל מחיר.
כדי להגן עלי מפניה, הוא איפשר לקיים את האינטראקציה הנדרשת [ללא ספק נדרשת ע"פי חוק הנגואל] עם חברי הקבוצה שלו בזמן שאני מוגן על ידי נוכחותה של לה-גורדה או כל אחד מהחניכים האחרים.
(עמוד 152 למטה)
* - מוחצים גם (או בעיקר) במובן מילולי. הנשים הדרומיות הכבדות, ממש ישבו עליו במשך שעות.
** - שימו לב שבתרגום העברי לא מוזכרת כלל המילה גוף, והוא מפרש את "גוף החוק" כ"ניסוח מילולי של החוק".
***********
מטרת האינטראקציה:
[עבור דון חואן החניך] "לפגוש את הלוחמים האלה היה חוויה קשה אמיתית, לא רק בגלל שהם היו קשים איתו בכוונה, אלא בגלל שטבעו של המפגש הזה נועד להיות פְּרִיצַת דֶרֶך [a breakthrough].
(עמוד 151 למעלה)
************
ולכמה שאלות פתוחות:
- האם פריצת דרך, במובן המילולי שלה, אינה מזכירה לכם את פתח המעבר?
- כיצד המגע של הנגואל החדש עם אנשי חבורת מיטיבו מוליך אותו למחשבה שהחוק הוא מפה ושישנו פתח ממשי [פיסי] אל החירות?
- ומדוע נוכחותה של לה גורדה, שלפרשנותי היא אישה-נגואל, או כל אחד אחר מהחניכים (לדעתי הכוונה לחניכות) מונע את הגלישה המחשבתית לרעיון מוטעה זה?
- האם החוק כמפה, מתייחס למפה על גבי הגוף?
ושאלת בונוס
האם האינטראקציה הנדרשת [!] של הנגואל החדש עם אנשי (ולדעתי בעיקר נשות החבורה) של מיטיבו היא מרכיב הכרחי המאפשר ללוחמות למצוא את החניכות לעתיד?
*********
למי שלא מספיקים הקושיות הללו, אוסיף שבפרק הסיום של "צדו הפעיל של האינסוף", בפיסקה החסרה משום מה בתרגום העברי, נאמר שבבית הקפה שיפ עמד קסטנדה נוכח האינסוף. לפניו היה [פתח] מעבר [passageway], והמעבר הזה היה דון חואן.
===================
8.6.22
מבטו המעלף של סילביו מנואל
=========================
=========================
ב"מתנת הנשר" מתואר האופן שבו דון חואן החניך, בעזרת סילביו מנואל וחנארו החניכים, הביא לחטיפתה של האישה-נגואל שלו, אולינדה [Olinda], מביתה. סילביו וחנארו התחפשו לכובסות, "סילביו מנואל ניגש לאולינדה והשתמש בכוחותיו המהפנטים [mesmeric powers] כדי לגרום לה להתעלף" והשניים הכניסו אותה לשק... בהמשך הם היו צריכים לפברק אירוע חילוץ של דון חואן מידי חוטפות, כי האישה נגואל אמורה [כנראה על פי חוק הנגואל] להגיע לבית המכשפים מרצונה, או לפחות מתוך סקרנות, ובשום אופן לא בכפייה.
(מופיע בפרק "האישה-נגואל")
==== הערת אגב======
אולינדה כמעט לא מוזכרת בספרות, ואין בדל של איזכור שלה בקשר לחניכת החבורה של קסטנדה. האם נראה למישהו שהיא באמת לא הייתה מעורבת? כל הלוחמים והלוחמות של חבורת דון חואן התאמצו במידה שלא ניתן להעלות על הדעת, ודמות כה מרכזית פשוט נעדרת?
אולינדה כמעט לא מוזכרת בספרות, ואין בדל של איזכור שלה בקשר לחניכת החבורה של קסטנדה. האם נראה למישהו שהיא באמת לא הייתה מעורבת? כל הלוחמים והלוחמות של חבורת דון חואן התאמצו במידה שלא ניתן להעלות על הדעת, ודמות כה מרכזית פשוט נעדרת?
דוגמה למעורבות של אישה-נגואל בהבאת חולמת אל הנגואל יש לדעתי במקרה של פלורינדה. לדעתי, האישה-נגואל היא זו שלוקחת אותה להרצאה של קסטנדה ולטיול בהרים, שם פלורינדה פוגשת את קסטנדה ונסטור. ומאוחר יותר, כשפלורינדה מגיעה עם קסטנדה לבית המכשפים, סיבת העילפון שלה היא, לדעתי, משום שהיא ראתה שחברתה הייתה חלק מהמזימה.
עוד נקודה ש"סיפורי אנרגיה" צפוי להבהיר.
=================
עוד נקודה ש"סיפורי אנרגיה" צפוי להבהיר.
=================
ב"יקוש עם הכפיל" יש פירוט רב של אותו מבט. סילביו מנואל, שכבר מזמן אינו חניך, נותן מבטו בטאישה אבלאר במעבר הגבול למקסיקו, והיא מתעלפת בשני שלבים:
הסתכלתי על הזקן [הוא סילביו מנואל]. כמו חש במחשבותיי, הוא ניגב את ידיו על חזית חולצתו וניקה אותן.
"זה עט יפה," הוא לחש ורכן קרוב יותר. "אשמור עליו בהקפדה. יש יותר מדי גנבים מסביב."
לא יכולתי לדעת אם הוא מהתל בי, אבל כאילו מתוך הלם, באיטיות הושטתי לו את העט. מזווית העין השגחתי מקרוב כדי לוודא שהוא לא מכניס אותו לכיסו. הגנבתי כמה מבטים חטופים הצידה גם אל פניו. זה היה די מדהים, עכשיו כשהסתכלתי טוב יותר. היו לו עצמות לחיים גבוהות, תווים אינדיאניים חזקים ועיניים שבערו בפראות, בעצימוּת של עיני עוף דורס, שהזכירו לי את אמיליטו; דבר שהעניק לאיש איכות משיכה מדהימה, אך עם זאת מוזרה.
ההתבוננות בפניו עוררה בי סחרחורת. שמעתי זמזום רם באוֹזנִי והרגשתי לחץ על מקלעת השמש שלי. החדר התחיל להתנדנד והרגשתי שאני עומדת להתעלף.
"תישעני עליי," אמר האיש כשהוא לוחץ על גבי כדי לייצב אותי.
"מתי הזמן של התינוק?" שאלה האישה שלפניי והסתובבה.
"על מה את מדברת?" גמגמתי.
אז הבנתי שהם בטח חושבים שאני בהריון, ושבגלל זה חשתי עילפון.
"אני יודעת איך את בטח מרגישה, יקירתי," אמרה האישה ונתנה לי טפיחה אוהדת. היא נראתה כמו קלרה, רק נמוכה ורחבה יותר, ובעלת גוון כהה יותר. "כשהייתי בהריון מהֶיימֶה", המשיכה, "הייתי מרגישה עילפון כל הזמן."
"אני בסדר," אמרתי," פשוט לא אכלתי."
"ראיתי אותך ברחוב עם אותו צעיר," היא המשיכה, כאילו לא שמעה אותי. "האם הוא בעלך, או שעברת את הגבול כדי להתחתן?"
"לא הגעתי למקסיקו כדי להתחתן," צעקתי. "ואני לא בהריון!"
כל האנשים בחדר הסתובבו לראות מי צועק. צעיר שנשען על הקיר חייך והניד בראשו כאילו הוא יודע שאני משקרת.
"אולי הגעת בשביל הפלה," אמר הזקן בלעג. "תתביישי לך." הוא גיחך וגרם לעיניו להראות פראיות.
הייתי כל כך נבוכה שהתקשיתי לשאוף מספיק אוויר. נעצתי את מבטי בפניו של הזקן. עיניו זרחו כאילו הוארו בשתי להבות זעירות. הן היו שחורות, מבריקות, כמו של חיה, למעט שתי נקודות זעירות של אור ענברי שהלכו והתרחבו. עם זאת, למרות שניסיתי ככל יכולתי, לא יכולתי להסיט את ראשי. עיניו הפנטו אותי. החדר הפך לערפל לבן, למעט פניו של האיש, כשסביבן טבעת זהב. ואז החלו פניו להתרחב, עד שתווי פניו נעלמו לחלוטין. כל שנותר היה כדור של אור. כבר לא הייתי בחדר, אלא נראה היה שאני נעה במהירות אינסופית דרך מנהרה שחורה.
(עמוד 27 למטה ואילך)
.
יכולת זו של גרימת עילפון על ידי נתינת מבט (בנשים) ישנה כנראה גם לנגואל חוליאן, שעליו אמר דון חואן: "מיטיבי, לדוגמה, יכול היה לגרום לאדם לחלות במחלה אנושה רק על ידי שהיה מביט בו. נשים היו דועכות [wane away] לאחר שהוא הביט בהן. אבל הוא לא גרם לאנשים לחלות כל הזמן, אלא רק כשהעוצמה האישית שלו היתה מעורבת".
("מסע לאיכטלאן", בתחילת הפרק "קרב של עוצמה")
===================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה